אהלן.
קיבלתי בדוהא"ל שיר חמוד מהחיים העכשויים. להנהתכם .

אתה לא מתבייש? שאלה הילדה

את החייל במחסום כיסופים

אתה לא מתבייש? לגרש יהודים

ולחלל את השם? שאלה הילדה



והחייל, שהיה יכול לענות

לילדה קטנה עם חינוך מעוות

בחר בזכות השתיקה, ולא ענה

צבר את כאבו פנימה ולא הגיב



הוא לא הפנה אותה להוריה

כפויי הטובה שגומלים לו כך

על שהגן עליהם בגופו כל השנים

והוא כלל לא החצין את העלבון



הוא לא שאל את התמימה אם

לא מתביישת דווקא היא

לדבר כך אל שומרי החוק

להלעיז כך בפני הגיבורים השותקים



הוא לא מחה דמעה של בושה

על חינוכם הקלוקל של בני עמו

שדין המלכות רק בכתביהם

אבל דין ההסתה והסירוב בפיהם



הוא היה יכול לענות למסכנה

על ערכים של דמוקרטיה ומדינה

הוא היה יכול להסביר באריכות

על כיבוד חוק ומדים, לו היה רוצה



הוא היה יכול לדון בחילולי שם

בידי מנכסי אותו שם עלום אליהם

ולהתנצח על מסכת סוטה ופרשת פנחס

אך בחר בחכמה לכאוב את השתיקה



ואל מול שינאה של ילדה קטנה

עמד החייל בגבורה וספג, ואולי

גם סבל יותר מאשר באותם מארבים

ויותר מאשר בלילות ארוכים של ירי



ובעמידה איתנה זו הוא אמר את הכל

אני כואב את כאבך ילדה קטנה

גם על העתקת מקום מגורייך בכח

וגם על הערכים המסולפים שרכשת



ובשתיקה עצורה זו הוא הביע

אני זועם על חינוכך ילדה קטנה

וגם על המצב שהביא אותנו הנה

אך עתיד כולנו חשוב לי יותר



והילדה, בטוחה בצידקת דבריה

הלכה מן הסתם לחפש את החייל הבא

ולא הבינה, או לא רצתה להבין

כי אין כמו דבריו של חייל שותק

"החיים זה מה שקורה לך בזמן שאתה קורא ציטוטים של אחרים"

(אח של מישהו שהכיר את ג'ון לנון)