28-07-2005, 20:16
|
 |
מדריך ירי, מדריך ירי מעשי
|
|
חבר מתאריך: 12.04.05
הודעות: 259
|
|
לתזכורת - השימוש המבצעי שנעשה במש"ן ובגינו (בין היתר) נתפרסמו גייסות השריון -
המלחמה על המים - הלחימה כנגד הלבנונים והסורים בפעולותיהם להטיית מזיני הכנרת ומשק המים הישראלי. הירי בוצע ב"תלול מסלול" עם התותח כאשר הכיוון (זווית ההגבהה) מיוצבת על ידי המש"ן. השימוש במש"ן נועד לירי לטווחים בהם אין טווח מדוד ומעבר לכושר המעוף "הרגיל" של הפגזים.
(עד כמה שאפשר היה לעבוד עם טווח מדוד באותם הימים בהשוואה למערכות הנמצאות בשירות כיום..) בפיקודו של טליק (ישראל טל).
נעם.
ציטוט:
בין מבצע קדש למלחמת ששת הימים
כאשר גברו החדירות באזור תל-קציר בוצעה פעולת הגמול נגד חירבת תאופיק (מבצע "חרגול", ינואר 1960) ניסיונות משקיפי האו"ם למנוע תקריות באמצעות קביעת תחומי עיבוד חקלאי של שני הצדדים לא נשאו תמיד פרי. גם הנסיון להגיע להסדר כולל של הבעיה באמצעות כינוס מיוחד של ועדת שביתת הנשק המעורבת לא עלה יפה. המאבק לשמירת חופש הדיג בכנרת
בהתאם להסכם שביתת הנשק היתה הכנרת כולה, ורצועה ברוחב 10 מטר בחופה הצפון-מזרחי בשטח ישראל, ולא נכללו באזור המפורז. דבר זה לא מנע מהסורים להשתלט על החוף המזרחי ולהקים שם שרשרת מוצבים. מוצבים אלה פתחו באש לעבר סירות משמר וסירות דיג שהתקרבו לחוף. במשך הזמן התרחב הירי הסורי דרומה, עד אזור נוקייב. פעילות הביטחון השוטף בכנרת בוצעה על-ידי חיל-הים באמצעות ספינות משמר שהוסוו כסירות משטרה. אלו פיטרלו במרחק-מה מהחוף המזרחי, איבטחו את הדייגים הישראלים והניסו דייגים סורים. בגבור ההתנכלות הסורית לדיג פשט כוח צה"ל על נוקייב ועל המוצב שלידה (מבצע "סנונית", מרס 1962).
"המלחמה על המים"
לאחר השעיית תכנית הטיית הירדן מדרום לגשר "בנות יעקב" ביצעה ישראל את תכנית המוביל הארצי,שנקודת המוצא שלו היתה בכנרת. מפעל זה הושלם ב- 10 ביוני 1964. בעקבות הפיכות פנימיות,פירוק קע"ם (קהיליה ערבית מאוחדת - איחוד בין מצרים וסוריה) ויריבות עם מצרים, התגבש בסוריה קו קיצוני שאחד מביטוייו היה הרצון לסכל את מפעל המים הישראלי. בוועידת הרמטכ"לים הערבים,בדצמבר 1963, קראה סוריה לפתוח במלחמה בישראל לאלתר. נשיא מצרים, נאמן לתפיסתו, לא רצה להיגרר למלחמה במועד לא נוח לו, ולכן יזם כינוס של ועידת פיסגה ערבית לדיון בנושא, מתוך כוונה לבלום את הלוחמנות הסורית, ועידת הפיסגה הראשונה התכנסה ב- 13 בינואר 1964 בקהיר, והחליטה להטות את מקורות הירדן - הבניאס והחצבני - ולהקים מפקדה משותפת להגנת מפעל ההטיה. בוועידת הפיסגה השניה (5 בספטמבר 1964 אושרה תכנית ההטיה ונקבע כי העבודה תחל בנובמבר 1964. הסורים החלובעבודות מדידה ואיתור זרמים תת-קרקעיים באזור תל-דן. התקריות הראשונות במאבק על המים אירעו ב -
3 וב -13 בנובמבר 1964, בעת שמוצבים סוריים פתחו באש לעבר עובדים שעסקו בשיפוץ דרך הפטרולים ובניקוז המעיינות באזור תל-דן. התקרית השניה היתה חמורה יותר: הסורים הפגיזו את היישובים באזור בארטילריה ובטנקים. מטוסי חיל האוויר הוזנקו לשיתוק מקורות הירי. בנובמבר 1964 החלו הסורים והלבנונים בהכשרת תוואי ההטיה של הבניאס והחצבני. כדי לסכל את מפעל ההטיה הערבי מבלי לדרדר את המצב למלחמה כוללת ניצלה ישראל תקרית אש כדי לפגוע בציוד ההנדסי הסורי, באמצעות ירי מדויק של טנקים. ב- 17 במרס 1965 נפגע ציוד סורי באזור מוע'ר שבע.
הסורים העתיקו את העבודות לאזור גשר "בנות יעקב", וגם כאן הצליחו טנקים לפגוע בו (מאי 1965) בפעם השלישית נפגע ציוד הנדסי סורי באוגוסט 1966, ליד קובת-קרעא, באש טנקים בטווח של כ- 11 ק"מ. ביולי 1966 פגעו מטוסי חיל האוויר בדחפורים הסוריים באזור עין א-סופירה. פגיעות אלה הבהירו כי ישראל לא תשלים עם הטיית מקורות
המים שלה. הלבנונים הבינו את הרמז והפסיקו את העבודות בסוף יולי 1965. הסורים המשיכו בעבודות בקטעים שונים, אך הן התנהלו באיטיות ונראה שבוצעו בעיקר מטעמי יוקרה.
|
http://www.aka.idf.il/iturim/asp/wa...eNum=2&sOrderBy=
נערך לאחרונה ע"י noam17c בתאריך 28-07-2005 בשעה 20:28.
סיבה: עדכון ההודעה תוספת מידע
|
ראשי
צ'אט
מצב כלאיים
