כתבתו המעולה של ראובן וייס היום ב24 שעות של ידיעות אחרונות:

ציטוט:

ללכת שבי אחריהם גאי סטרן (83) ופרד האוורד (87) היו צעירים יהודים בגרמניה, כשהיטלר עלה לשלטון • הם נמלטו לארצות-הברית, התגייסו לצבא האמריקני והפכו לחוקרי שבויים גרמנים • סיפורי החקירות המרתקים של הקשישים החביבים מככבים עתה בסרט הקולנוע "נערי ריצ'י" • סטרן ("החוקר הרע") והאוורד ("החוקר הטוב") הגיעו להקרנה החגיגית בישראל כשבאמתחתם כמה טיפים לחוקרי השב"כ ראובן וייס גם בגילם המופלג נראים גאי סטרן (83) ופרד האוורד (87), כמי שמסוגלים לפצח כל נחקר. 60 שנה לאחר שסיימו את תפקידם ההיסטורי כחוקרי שבויים נאצים, הפכו השניים לכוכבי קולנוע. הבמאי הגרמני כריסטיאן באוור קיבץ את סיפורי החקירות המרתקים שלהם לסרט קולנוע באורך מלא הנקרא "נערי ריצ'י", על שם בסיס המודיעין האמריקני בו עברו את ההכשרה שלהם. בשבוע שעבר הגיעו האוורד וסטרן לישראל ונכחו בהקרנת הסרט בסינמטק ירושלים, במסגרת פסטיבל הקולנוע שהתקיים בעיר. במלחמת העולם השנייה היו סטרן והאוורד חלק מקבוצה יוצאת דופן, שהיוותה את חוט השדרה של המודיעין האמריקני. הקבוצה כללה צעירים יהודים בני 18 עד 25 שנולדו בגרמניה, גדלו והתחנכו בה. בשנים הראשונות לאחר עלייתו של היטלר לשלטון, הם נמלטו לארצות-הברית. חלקם איבדו את בני משפחתם שנותרו מאחור. למרות נכונותם להתגייס לצבא ארצות-הברית ולסייע במלחמה נגד הנאצים, היו מי שהתנגדו לכך ואפילו ראו בהם סיכון בטחוני. "אבל נראה שלמישהו חכם בפנטגון 'נפל האסימון'", אומר סטרן. "הוא הבין שלהכשיר אמריקני שילמד את השפה הגרמנית ואת התרבות, על מנת שיוכל לפעול שם, ייקח שנים. אצלנו זה כבר היה 'בילד-אין'. היינו האנשים המושלמים למשימה". בשנת 1941 נלקחו האוורד, סטרן וחבריהם אל בית הספר למודיעין של צבא ארצות-הברית בבסיס פורט ריצ'י שבמרילנד. במשך שלושה חודשים הם למדו את כל טכניקות החקירה הקיימות ואפילו שיטות לחיסול מהיר של האויב. בתום הקורס הם הוצנחו מעבר לקווי האויב באירופה, הצטרפו ליחידות הצבא האמריקני ושימשו כחוקרי שבויים גרמנים. "אתה שקרן" השיחה עם סטרן והאוורד מרתקת. מתברר שחלק מהשיטות הידועות לנו היום, כדוגמת "החוקר הטוב והחוקר הרע", היו בשימוש כבר אז. "גאי היה תמיד הרשע", צוחק האוורד. "'אתה שקרן', הוא היה צורח על הנחקר. אני הייתי נכנס אחריו ושואב בשקט את כל האינפורמציה". אבל היו להם גם שיטות אחרות. "הפחד הגדול ביותר של הגרמנים שנפלו בשבי, היה שיסגירו אותם לרוסים", נזכר האוורד. "לגאי היו מדים של חייל רוסי, שהוא ענד עליהם דרגות גנרל ומלא עיטורים. כינינו אותו 'גנרל קרוקוב'. כשהייתי חוקר שבוי גרמני שסירב לדבר ולמסור מידע, הייתי אומר לו, 'אין לי ברירה, אני נאלץ להעביר אותך לרוסיה', וקורא ל'גנרל קרוקוב'. ברגע שהשבוי היה רואה את גאי עם המדים שלו, הוא מיד היה מתחיל לדבר". האוורד וסטרן הפכו למומחים לחקירת שבויים. "המקרים הקשים ביותר לפיצוח הועברו אלינו", הם אומרים. "יום אחד הביאו אלינו קצין גרמני, שעל פי החשד ירה והרג טייס אמריקאי. היינו צריכים להוציא את ההודאה הזו ממנו, אבל הוא סירב לדבר. הכנסנו אליו לתא את אחד החבר'ה שלנו, כשהוא מתחזה לחייל גרמני שבוי. בגלל השפה הקולחת הקצין בכלל לא חשד שמדובר במתחזה, והתחיל לשוחח איתו. במהלך השיחה, האיש שלנו הסיר את החגורה שלו והתחיל לנסות לתלות את עצמו עליה. הקצין הגרמני מיהר לעצור אותו, ושאל למה הוא רוצה להתאבד. האיש שלנו הסביר לו שהמצפון שלו מייסר אותו בגלל כל מיני פשעי מלחמה שהוא ביצע. הקצין הגרמני מיהר להרגיע אותו וסיפר שהוא בעצמו עשה דברים חמורים פי כמה ואפילו הרג טייס אמריקני. בינגו, היתה לנו הודאה". חקירה בחושך חייל שנופל בשבי אמור על פי הנהלים למסור רק את שמו ומספרו האישי. "נערי ריצ'י" מצאו דרכים מקוריות לשאוב מידע נוסף. "היינו מגיעים לאולם ובו מאות שבויים גרמנים", נזכר סטרן. "יש לחץ זמן, ואיך נדע את מי מהם חשוב יותר לחקור? צריך היה לגלות מאילו יחידות הם. אחד החבר'ה שלנו היה נכנס לחדר כשהוא לבוש במדי קצין גרמני בכיר וצועק, 'אנשי מודיעין ימינה, חיל אוויר משמאל, תותחנים מאחור', וכך הלאה. הגרמנים שהיו רגילים לציית אוטומטית, היו מסתדרים כמו מכונות. כך ידענו לאיזו יחידה שייך כל שבוי ואת מי כדאי לחקור מהר". מה צריך כדי להפוך לחוקר שבויים טוב? סטרן: "המון ידע, זיכרון טוב ותחכום. צריך לתת לנחקר את ההרגשה שהוא לא מחדש לך כלום, שאתה יודע הכל ממילא. ככה הוא לא חש רגשי אשמה, ומרשה לעצמו לדבר. חשוב מאוד גם לא לרשום כלום מול הנחקר. ברגע שרושמים, הנחקר פתאום מבין שהוא מסר מידע חשוב, ומפסיק לדבר". החקירות הולידו, מתברר, גם כמה סיטואציות משעשעות. "באחד המקרים", מספר סטרן, "זיהיתי קצין גרמני שבילה איתי כנער באותו מועדון בעיר הולדתי בגרמניה. חקרתי אותו בחושך, כדי שלא יזהה אותי. הוא היה המום מאיפה אני יודע עליו כל כך הרבה פרטים. הוא בטח חשב שהמודיעין האמריקני הוא המודיעין הכי טוב בעולם, אם הם מגיעים עד לרמת מידע כזו על החייל הבודד". בשנת 1945, בתום המלחמה, השתחררו האוורד וסטרן מצבא ארצות-הברית, אך נותרו לגור שם. סטרן פנה לעולם האקדמי והפך לפרופסור להיסטוריה, ואילו האוורד בחר בקריירה של מעצב מוצרים ואיש עסקים. בימים אלו הוא עובד על מוצר חדש שישווק בעוד חודשיים בארצות-הברית. "מדובר במים מקרואטיה שמדכאים את התיאבון ומזרזים את חילוף החומרים", הוא מספר. "אם שותים שלושה בקבוקים ביום, בתוך שבוע מאבדים ארבעה וחצי קילו. זה יהיה להיט". אתה באמת מאמין שהמים האלו גורמים לירידה במשקל? "לא סתם אני איש עסקים. אחרי הניסיון שצברתי בשנות המלחמה, קשה מאוד לעבוד עליי".

אני, אגב, ראיתי את הסרט בערוץ 8 או בנשיונאל ג'אוגרפיק, מומלץ מאד (יש אצלי כרגע עותק בלי תרגום עבור מי שמאד יבקש)

אני כותב רק מה שאני יודע, או שאני חושב שאני יודע ואם אין לי מה להוסיף - אני שותק, מקשיב ולומד!

© יוסיפון - על כל האמור בהודעה זו חלים כל כללי זכויות היוצרים הקבועים בחוק. לשם קבלת הרשאה להעתקה או לשימוש במידע יש לפנות אלי לדוא"ל yossifoon@fresh.co.il

נראה לך שהסרט ישודר שוב באחד מהערוצים הנ"ל?