|
02-07-2005, 09:12
|
|
|
|
חבר מתאריך: 28.10.01
הודעות: 10,153
|
|
כל העדכונים על מופע ה live8 - כאן
לפחות הם מנסים
שירי רוק לא באמת משנים את העולם, אבל הכוכבים ששרים אותם יכולים לפחות לעורר מודעות אצל המעריצים לבעיות בכדור הארץ. סדרת מופעי ה"לייב 8" שתחל בסופ"ש הקרוב היא ניסיון מבורך לעשות את זה
שנה לאחר הלייב-אייד הראשון, חוזרת המוזיקה הפופולרית אל הפוליטיקה בדרך האפקטיבית היחידה נכון לעכשיו: חגיגה גלובלית שמטרתה להשפיע על הלך הרוח הציבורי.
סר בוב גלדוף (שזכה בתואר באבירות על מפעלו) מתיימר להעיר את המדינות המפוטמות והעשירות לנוכח השואות ההומניטריות שפוקדות את היבשת האפריקנית. מטרת המופעים, לדברי גלדוף, לשים קץ לעוני על-ידי מחיקת חובותיהן של המדינות האפריקניות העניות. הלייב 8 , שיכלול 8 מופעים ברחבי העולם – לונדון, פריז, אדינבורו, טוקיו, בארי (קנדה), רומא ועוד – מתיימר להשפיע על החלטות מדינות ה- 8G - שעומדות להתכנס במהלך החודש בסקוטלנד – בעניין המאבק בעוני האפריקני.
בניגוד ללייב אייד הראשון, הפעם גלדוף אינו מעוניין בכספו של המערב, אלא בעיקר בתודעתו. המופעים הם בחינם. המטרה, אם כך, היא שראשי מדינות ה-8G יגלו חמלה כלפי החלש. המטרה היא להפעיל את הרוקנ'רול כנשק של שכנוע. הערת המצפון המערבי מתרדמתו. גלדוף מודע לעובדה שצעירי המערב עומדים אדישים אל נוכח תחלואי העולם, והדרך היחידה להעיר אותם - אם קיימת אפשרות כזו - היא דרך "האירוע" - ה"איבנט". האירוע הוא המסר. המסר עובר לעולם דרך המוזיקה, דרך החגיגה הציבורית, דרך הפאן וההערצה לכוכבים. האירוע הופך שירים על תשוקות, תאוות וקריקטורות אנושיות לכוח פוליטי. האירוע יאחד מיליוני צעירים בכל העולם תחת צלילים שינסו לגרום להם להיות אנשים בעלי מודעות גבוהה יותר. אין אף מדיום אחר שמסוגל לעשות את זה. גלדוף יודע את זה, והוא מנסה להכות בפעם השניה.
ספג ביקורת
ביקורת רבה הוטחה בגלדוף על הלייב 8. היו שניסו להציגו כמי שמנסה - יותר מכל דבר אחר - לעשות קאמבק של עצמו, ואם אפשר גם של רוקרים מזדקנים אחרים, למשל להקת פינק פלוידשחוזרת להופיע ביחד לאחר 20 שנה (כזכור גלדוף היה גם כוכב הסרט "החומה", המבוסס על האלבום רב המכר של הלהקה); מבקרים אחרים טענו שבתור מופע למען אפריקה, מוזר שרשימת המופיעים היא אנגלו-סאקסית וכמעט שאין אמנים אפריקנים בליין-אפ. דיימון אלברן, סולן להקת בלר, שאמור היה להופיע, ביטל את השתתפותו בשל האתנוצנטריות האנגלו-סקסית. פיטר גביראל, איש ג'נסיס לשעבר וחלוץ מוזיקת עולם, הודיע לפני שבועיים כי יקיים מופע מיוחד של זמרים אפריקנים.
ביקורת נוספת על גלדוף ומארגני הלייב 8 הייתה על השיטה. לטענת המבקרים, מחיקת חובות אינה יעילה מאחר שמדובר במדינות שנגועות בשחיתות כרונית. נתינת כסף למשטרים הרקובים לא תועיל, לדבריהם, ויש לרפא את החולה באופן אחר.
מוזיקה לשטיפת כלים
בניגוד לסיקסטיז, שבמהלכם החיבור בין תשוקות פוליטיות לשוויון זכויות, פציפיזם ומאבק בעוני, לבין רוקנ'רול היה באופנה, כיום פוליטיקה ומוזיקה פופולרית נראים כשני תחומים שאינם קשורים אחד לשני. המערכת הכלכלית שדרכה פועל הרוק אינה מאפשרת מחאה רצינית. יותר מכך, כפי שכתב הסוציולוג הבריטי סיימון פרית', אפילו שיר המחאה החזק ביותר או מקצבי ההיפ-הופ הבוטים ביותר, הופכים במטחנה הרדיופונית למוזיקה לשטיפת כלים.
שיר פופולרי עומד – ולא משנה מה תוכנו – על הניגוד של כן/לא; אני רוצה משהו/תעזוב אותי ממשהו. מליטל ריצ'ארד דרך דילן ועד אמינם, כולם נשענים על הדיכוטומיה הנצחית הזו. לא יותר ממנה, לעתים פחות. בסופו של דבר השירים עומדים בתור לפלייליסט של ה-MTV, והמדיום הוא, כפי שאתם יודעים, שטחי. הוא יכול להוציא את המאזין מהכלא של היומיום, לתת לו הרגשת זהות חדשה מקום אותנטי להיאחז בו. זה כשלעצמו המון, אבל רוקנ'רול הוא לא יותר מזה, גם אם האמנים חושבים שהוא יותר.
יש מעט מאוד שירי מחאה ששורדים בזמן, ורוב שירי המחאה המדהימים מזכירים תפילות: "דמיין" של ג'ון לנון או "וואטס גואינג און" של מארווין גיי, למשל. אחרים הם דווקא מעורפלים יותר, או בעלי מסר חבוי, כמו "נושב ברוח" של בוב דילן. התפילה מצד אחד, או באופן פראדוקסלי המסר החבוי, הם שגורמים להם להיות נצחיים, ומעניקים להם את האפשרות להיות להיטים.
גלדוף יודע את זה. כנראה שגם בונו הגיע למסקנה הזו. זו הסיבה שבשנים האחרונות הם הקדישו את עצמם לפעילות פוליטית הנוגעת לפתירת העוני באפריקה. הם הקימו את ארגון "DATA”, שהתיימר לטפל בנושא; הם עוברים בין מנהיגי עולם ומגבירים את תודעתם לגבי העניין. השירים לבדם אינם יכולים לעשות זאת, יש צורך בפעילות של הכוכבים עצמם. אלו שהאנושות רוממה אותם, תפקידם להחזיר לאנושות תודה בדרך זו. להצביע על תחלואי החברה.
ככל שזה נוגע אלי, הפעילות הרצופה של בונו וגלדוף בשנים האחרונות היא הדרך היחידה לחבר רוקנ'רול לפוליטיקה. הלייב 8 הוא שיא נוסף של המגמה. כמובן שהאיחוד של הפינק פלויד – שמסקרן אוהדי רוק ככל שיהיה - לא יפתור את הבעיה האפריקנית, אבל אם הוא יביא אל מיליוני צעירים אדישים את הבשורה, או לפחות יעשה רעש באוזני מנהיגי המערב שיחליטו סוף סוף לטפל ברצינות ברווחתה של אפריקה, דיינו.
קונצרט ה"לייב 8" הראשון ייערך בשבת הקרובה החל מ-16:00 בלונדון ויועבר בשידור ישיר בערוץ 10
_____________________________________
|
|