|
טכנולוגיה כמכפיל כוח בשדה-הקרב
עזריאל לורבר
ד"ר עזריאל לורבר הוא מומחה לטילים ולנשק רקטי. עם ספריו האחרונים נמנים: מדע, טכנולוגיה ושדה-הקרב(קרוננברג, 1997);Theater Ballistic Missile Defense בעריכה משותפת עם בן-ציון נווה (המכון האמריקני לתעופה ואסטרונאוטיקה, 2001); Technological Failure and Surprise on the Battlefield,(Brasey's, 2002).
הקדמה
הביטוי "מכפיל כוח" נכנס לשימוש לראשונה בתקופת המלחמה הקרה. ארה"ב ובנות בריתה בנאט"ו, הברית הצפון-אטלנטית, שעמדו מול בריה"מ וגרורותיה בברית ורשה, סבלו מנחיתות מספרית מובהקת, כמעט בכל סוגי מערכות החימוש העיקריות, ובעיקר בכוחות שריון וארטילריה. ניתוחים קרים הראו כי בהתמודדות קונבנציונלית תיפרץ החזית של נאט"ו בתוך שבועיים עד שלושה. הפתרון המקובל לבעיה היה שימוש בנשק גרעיני טקטי כנגד שפע השריון הסובייטי. עם הזמן הצטיידו גם הסובייטים בכמויות ניכרות של אמצעים גרעיניים טקטיים, על אמצעי השיגור שלהם, והיתרון המערבי בתחום זה התפוגג. יתרה מזאת, לשני הצדדים היה ברור כי השימוש בנשק גרעיני טקטי יסלים בתוך זמן קצר לחילופי מהלומות גרעיניות מסיביות, כולל בין-יבשתיות, והתוצאה תהיה הרס התרבות האנושית, אם לא הרס החיים על פני האדמה.
בסוף שנות השבעים הגיעו האמריקנים למסקנה כי יתרונם הניכר באלקטרוניקה, מזעור ומחשבים, מאפשר להם לפתח קשת רחבה של אמצעים חדשניים ששילובם ייצוֹר אפקט סינרגטי ויאפשר להם להביס את טורי השריון התוקפים, ללא הצורך להעמיד טנק מול טנק או לדרדר את המצב למלחמה גרעינית. כשפרטיה של תוכנית זו החלו להתפרסם בספרות הצבאית הבינלאומית, ביחד עם פרטים לגבי הטכנולוגיות המעורבות והאמצעים בפיתוח ממשי, הגיבו הסובייטים בצורה חריפה על "המזימות האימפריאליסטיות", בעוד בספרות הצבאית הפנימית שלהם התייחסו לתוכנית האמריקנית בצורה עניינית למדי. התגובה הסובייטית הבלתי-פרופורציונלית הוכיחה לקברניטי נאט"ו שהם אכן נמצאים בדרך הנכונה. יתרה מזאת, אחרי ההשקעה הסובייטית המסיבית באמצעים שהיו בעצם המשכם של פיתוחים ממלחמת העולם השנייה, קשה היה לממסד הסובייטי להחליף כיוון באופן פתאומי, מה גם שהם חסרו את התשתית התעשייתית לעשות זאת. היתה זו דוגמה חותכת ליכולת לנצל טכנולוגיות מסוג מסוים, במקרה דנן – בעיקר של תצפית והנחיה ארוכות-טווח, כדי להתגבר על נחיתות מספרית בסדר הכוחות. מאוחר יותר, ההתקדמות בתחום ה- I3C (פיקוד, שליטה, תקשורת ומודיעין, כולל סיורים ותצפיות), הן בטכנולוגיה והן באפשרויות הגלומות בו, הרחיבה את משמעות הביטוי "מכפיל כוח". מנושא אחד העוסק בכלי-נשק שתפקידם לחסל את האויב בשדה-הקרב, מכפיל כוח הפך למגוון רחב של אמצעים תומכי לחימה, המאפשרים לכוח הלוחם לפעול ביתר יעילות ולהשיג תוצאות טובות יותר, תוך שימוש בפחות כוח-אדם ושאר משאבים.
הרעיון עצמו (ששינוי טכנולוגי קטן עשוי להניב פירות ניכרים בשדה-הקרב), אף שלא בוטא במושגים הנוכחיים, אינו חדש, וימיו כימי הלחימה. דוגמה מוקדמת היא המצאת הארכוף במאה השישית לספירה. מבנה פשוט זה, עשוי מעץ ועור, הפך את חיל-הפרשים מסתם אמצעי תחבורה מהיר בעל יכולת קרבית מוגבלת, לכוח הלם נייד, שבמשך קרוב לאלף שנה שלט בכיפה בשדות-הקרב של אירופה (ואף באזורים אחרים), ולרוב יכול היה לפזר כל כוח חי"ר שנערך נגדו, לעתים רק על-ידי עצם הופעתם של הפרשים. הופעת הארכוף גרמה בעצם למה שהיום היינו מכנים "מהפכה בעניינים צבאיים" – שינוי מהותי באופי הלחימה בעקבות כניסתו של גורם חדש. זוהי דוגמה למקרה בו שכלול טכנולוגי, ואפילו אינו כלי-נשק דווקא, נתן לצד אחד יתרון ניכר על יריביו, לפחות עד אשר הועתק האמצעי בצורה נרחבת.
אמצעי מאוחר בהרבה שיכול להיכלל בהגדרה זו הנו המכ"ם עם השפעתו הקריטית על תוצאות הקרב על בריטניה בקיץ 1940. היה זה מכפיל כוח במובן הצרוף של המושג. הוא אִפשר לחיל-האוויר המלכותי לקבוע את הכיוון, ההרכב וגודל הכוח האווירי התוקף, ולהזניק ולכוון את מטוסי הקרב המגִנים כך שישיגו את מרב התוצאות באמצעים המוגבלים שעמדו לרשותם. יתרה מזאת, הדבר אִפשר למטוסי הקרב הבריטיים לחכות על הקרקע עד שיידרשו, תוך חיסכון בדלק והקטנת השחיקה של אנשים וציוד בפטרולים אינסופיים.
דוגמה נוספת לטכנולוגיה חדשנית כמכפיל כוח היא השימוש שנעשה בפצצות גרעין בשלהי מלחמת העולם השנייה. שתי פצצות, כל אחת שווה בעוצמתה לכוח ההרס של המטען שנישא על-ידי כחמשת אלפים מפציצים כבדים, שכנעו את ההנהגה היפנית להניח את נשקה, למרות מספר ניכר של קיצונים יפנים ששאפו להמשיך להילחם. ההנהגה היפנית היתה יכולה אולי להתמודד עם הפצצות על-ידי חמשת אלפים מטוסים, אבל החידוש שבהשגת אותו האפקט על-ידי מטוס יחיד היה מבחינתם הקש ששבר את גבם.
שתי המלחמות שניהלו האמריקנים במפרץ הפרסי, ותקיפות האוויר של נאט"ו ביוגוסלביה, ממחישות פַּן אחר של העצמת הכוח באמצעות טכנולוגיה. בשתי המלחמות נגד עיראק הִפעילה ארה"ב את יתרונה באמצעי מודיעין, חמקנות, חימוש מדויק וניידות במדבר, כדי לשלוט באופן מוחלט בזירת הלחימה ולערער את שיווי משקלם של הכוחות העיראקיים. בנוסף (ויצוין כי נושא זה טרם נדון בספרות) היה גידול ניכר ביכולות האמריקניות בין שתי המלחמות, כשהתברר באופן מוחלט כי בפעם השנייה המפלה העיראקית היתה מהירה אף יותר. ההבדל נבע, בין היתר, מהשימוש המתרחב באמצעי חימוש מדויק במקום "פצצות ברזל", מערכת איסוף והטמעת מודיעין טובה יותר, ושליטה יעילה יותר בכוחות. רבים מלקחים אלה הופקו בעקבות "הסיבוב הראשון" במפרץ ב- 1991, ונוסו בקוסובו, כאשר כוחות נאט"ו ניצחו את הכוחות הסרביים כמעט ללא שימוש בכוח יבשתי אלא אך ורק באמצעות כוח אווירי שהוא כמובן עתיר טכנולוגיה. הבחירה בכוח אווירי במקום שימוש נרחב בכוח יבשתי, בתנאים של עליונות אווירית מסיבית ובתנאי שהמשאבים הדרושים, בעיקר חימוש, הם זמינים, מאפשרת חיסכון ניכר באבדות ובזמן על-ידי האצת קצב הלחימה. בסופו של דבר, קיצור משך הלחימה אף הוא מיתרגם לחיסכון באבדות.
כאן עלינו להיזהר מ"מלכודת המספרים". רכש של פלטפורמות המבוססות על טכנולוגיה מודרנית (כולל שריון, מטוסים, כלי שיט ואפילו טילים ארוכי-טווח) והכנסתה למחסנים, הוא משענת קנה רצוץ אם כלים אלה אינם נעזרים במגוון עצום של אמצעים תומכים, רובם עתירי טכנולוגיה בעצמם וממוחשבים, אשר בלעדיהם פלטפורמות מודרניות אלו הן לא יותר מערימות ברזל, ניידות אמנם ובעלות כוח-אש, אך ספק אם ביום פקודה תגענה למיצוי יכולותיהן. זה מה שקרה בעצם לצבא העיראקי בשתי מלחמותיו האחרונות, וזאת בניגוד לכתרים שנקשרו לראשו על "ניסיונו הקרבי" במלחמתו נגד איראן.
אף כי חלק מאמצעים תומכים אלה ניתנים לרכישה, הרי הטמעתם והכללתם בתוך המערך הלוחם אפשרית רק אם הדרגים השונים, החל בלוחם עצמו וכלה בכל דרגי הסיוע והתחזוקה, מעורים היטב בפרטים וביכולות של אמצעים אלה. גורם חשוב בקיצור תהליכים אלה, גם בימים אלה של טלפון, פקס ודוא"ל, הוא המרחק הפיזי בין היצרן ומעבדותיו לבין משתמש הקצה.
דוגמה טובה לבעיות שנתק כזה גורם, היא הצבא המצרי. על אף העובדה שמצרים מקיימת צבא ענק, מחוץ לכל פרופורציה לצרכיה האמיתיים, והיא מצוידת במיטב הטכנולוגיה המערבית כגון טנקי 1M ומטוסי 16F – הרי כשמדובר בתתי-מערכות אלקטרוניות פשוטות ביותר (שאינן מיוצרות במצרים כמובן אלא נרכשות מספקים זרים), אין לה יכולת לתקנן בכוחות עצמה, שלא לדבר על שדרוגן ללא עזרה חיצונית. למצרים אין שום תעשייה אלקטרונית ראויה לשמה, וגם "הייצור המקומי" של חלקי טנקים 1M המגיע לכדי 40% ממשקל הטנק, עוסק בעיקר ביציקות הברזל. אם נצרף לכך את העובדה כי בעולם המהיר הנוכחי גם מהותה של טכנולוגיה עילית משתנה כל הזמן, הרי התמדה בחזית הידע מחייבת הסתגלות מתמדת לתנאים המשתנים. דבר זה אינו קורה מעצמו והוא תלוי ברמת ההשכלה, החל מביה"ס העממי, ההשקעות בחינוך גבוה על כל רבדיו, וכלה בתמיכה בתעשייה המתוחכמת ובקשריה עם העולם הרחב.
למען גילוי נאות חובה להדגיש כי הכפלת כוח אינה בהכרח תוצאה של טכנולוגיה בלבד, והיא נובעת לעתים משימוש נכון בתנאים המקומיים. גם שימוש מושכל בהיבטים שונים של תנאי הסביבה הנו מכפיל כוח. דוגמה ידועה מתוארת בתנ"ך, בסיפורו של גדעון ומלחמתו במדיינים. עם קומץ של שלוש-מאות לוחמים, אבל עם הלילה כבן-ברית, זכה גדעון בניצחון גדול. מקבילו המודרני היה וינגייט, שהקים את הפו"ש (פלוגות השדה, שיידונו בהמשך). דוגמאות אחרות הן ניצול גורמים אקלימיים – ניצחונו של ברק נגד סיסרא שהתפתה להיכנס עם מרכבות הברזל שלו לעמק הקישון ושקע שם בבוץ, והמפלות הצרפתיות והגרמניות בשממות השלג של הערבה הרוסית.
הכפלת כוח יכולה להיות תוצאה של תנאים גיאוגרפיים מקומיים. במלחמת העצמאות ב- 1948, במלחמת ששת הימים ב- 1967 ובמלחמת יום כיפור ב- 1973, צה"ל ניצל את היתרון של קווים פנימיים להזזה מהירה של כוחות מחזית לחזית לצורך השגת עדיפות מקומית. נוכל להוסיף כי ניידוּת, בין אם היא משמשת להזזת כוחות או ליכולת לנוע ולפעול תחת אש, היא מרכיב חשוב במושג של מכפילי כוח.
יש לזכור כי אף שכל הגורמים הללו, כמו תנאי סביבה, מזג-אוויר, קווים פנימיים וכיוצא בזה, קיימים לפרקים, הם אינם נוצרים או נשלטים על-ידינו ולכל היותר ניתן לנצלם בתבונה באמצעות ראייה ארוכת-טווח ותכנון. טכנולוגיה, לעומת זאת, היא תוצר של מדע שימושי, ניתנת לשליטה ולניצול במידה ניכרת, אף כי גם היא מחייבת הבנה ותכנון, שמא תהפוך לבומרנג.
נקודה אחרונה וחשובה: טכנולוגיה כשלעצמה אינה שרביט קסם ואינה חזות הכל. הדוגמה הטריוויאלית לכך היא זו בה שני הצדדים מצוידים באמצעים מודרניים דומים. במקרה כזה כל התכונות המסורתיות, שמקדמת-דנא הִקנו את הניצחון למפַקד ולגיסותיו, חוזרות למרכז הבמה: עדיפות מספרית, מנהיגות טובה, רמת אימונים, יעילות בתחזוקת ציוד, מורל גבוה ודבקות במשימה – הם אשר יקבעו את התוצאה.
טכנולוגיה כמכפיל כוח
אף כי כלי-נשק משוכללים יותר מאלה הנמצאים בידי האויב מהווים ללא ספק מכפיל כוח, עליונות טכנולוגית כזו והיתרון שהיא מקנה לבעליה הם כיום קצרי-חיים, אם לא ינוצלו באופן נכון, מהיר והחלטי. לא תמיד היה כך. בעָבר עליונות קִצרת-מועד תורגמה פעמים רבות להצלחות ארוכות-טווח, כמו למשל כיבוש מקסיקו על-ידי הספרדים – היכן שחבורה קטנה של הרפתקנים, מצוידים בסוסים ובנשק חם, הביסה אימפריה מקומית אדירה והובילה להשתלטות ספרדית כמעט מוחלטת על היבשת הדרום-אמריקנית. דוגמה קרובה יותר לזמננו היתה השימוש ברובים ובמקלעים במלחמות הקולוניאליות, בעיקר באפריקה. פעם אחר פעם, כוחות לבָנים מזעריים, אך מצוידים ברובים ובמקלעים, הביסו כוחות עצומים של ילידים וקיבּעו את שלטונו של האדם הלבן לכמעט מאה שנה. האוכלוסייה המקומית לא הבינה את הטכנולוגיה של הפולשים, וכמובן שלא יכלה לייצר כלי-נשק דומים. לעומת זאת, במהלך ההתפשטות האמריקנית מערָבה, השבטים המקומיים, אף כי גם הם לא יכלו לייצר כלי-נשק מודרניים, הבינו את חשיבותם של כלי-הנשק של האדם הלבן והתאמצו להשיגם, בין אם על-ידי מסחר או על-ידי תפיסתם בקרָב. וכך בהזדמנויות רבות ספגו כוחות לבנים מפָּלה, כאשר מצאו עצמם מול כלים כאלה.
למרות זאת, התוצאה הסופית בצפון אמריקה היתה כמעט מוכתבת מראש בגלל העליונות הטכנולוגית של האדם הלבן, וכך אנו יכולים להסיק את שתי המסקנות הראשונות.
מסקנה ראשונה: מכפיל כוח יכול להיות כזה שהצד הניצב מולו אינו קולט כי הוא ניצב בפני משהו חדש, ואף אם הוא קולט זאת, אין ביכולתו לעשות דבר בעניין.
מסקנה שנייה: מכפיל כוח בעל אופי טכנולוגי צריך להיות בעל עליונות איכותית כזו שתאפשר השגת ניצחון מהיר לפני שהצד השני יתעשת ויעתיק את האמצעי בו מדובר, או ימצא לו מענה הולם שיגזול את יתרונותיו.
שתי דוגמאות נוספות עולות במחשבה בעניין זה. האחת, סוד האולטרה – המאמץ לפענח את צופני האניגמה הגרמניים במלחמת העולם השנייה. הפענוח חשף את התכתובת הגרמנית הסודית ביותר, ואִפשר הצלחות רבות לבנות-הברית וחיסכון בחיי אינספור לוחמים. דוגמה שנייה היתה הופעת כמויות ניכרות של טילי נ"ט וטילי נ"מ בידי הערבים בשלבים הראשונים של מלחמת יום כיפור, בתיאום עם דוקטרינה מתאימה להפעלתם. צה"ל הופתע, והדבר אִפשר למצרים להשיג הצלחות ראשוניות קריטיות. זה הושג על-ידי פגיעה קשה בשתי הזרועות בהן הערבים הרגישו נחותים ביותר: בחיל-האוויר ובחיל-השריון. אבל הערבים לא היו מיומנים דיים כדי לנצל את ההצלחות הראשוניות עד תום, וכך, עם הזמן, השכיל צה"ל להתאושש ולהשיג חזרה את העליונות בשדה-הקרב. שתי דוגמאות אלו מובילות לשתי מסקנות נוספות.
מסקנה שלישית: אין זה מספיק שיש בידך מכפיל כוח טכנולוגי פוטנציאלי. יש להקדיש מחשבה לניהולו הנכון – כמויות מתאימות, אימונים מספיקים ולוגיסטיקה יעילה.
וממנה עולה המסקנה הרביעית: אפילו אם נניח כי אמצעי חדש יפעל בדיוק כמתוכנן – תכנון נכון לניצול ההצלחה אשר תבוא בעקבות האמצעי החדש, הנו הכרח בל-יעבור.
עד כמה חשוב הדבר, ניתן לראות מן הדוגמה הבאה. באפריל 1915 הפיקוד הגרמני אולץ למעשה על-ידי הקייזר, להפעיל גז בחזית המערבית על מנת לשבור את השיתוק של מלחמת החפירות. אבל הקצינים הגרמנים הבכירים לא ממש האמינו בסיכויי ההצלחה של אמצעי זה, ולכן לא הכינו עתודות מתאימות למקרה שהמתקפה אכן תצליח. כאשר הוכנס הגז לשימוש בפעם הראשונה באיפר, נפרץ הקו הצרפתי, והדרך לנמלי התעלה היתה בעצם פתוחה. אבל מאחר שהפיקוד הגרמני הכין רק מספר פלוגות לניצול ההצלחה, במקום מספר דיויזיות שהיו דרושות לכך, ההתקפה דעכה חיש מהר והגרמנים החמיצו הזדמנות מצוינת לנצח במלחמה.
אחד האמצעים המצוטטים תדירות כדוגמה למכפילי כוח טכנולוגיים הם אמצעי חימוש אווירי מודרניים. אף כי אמצעי חימוש מונְחים כאלה כבר שימשו בסוף מלחמת העולם השנייה, מפַקדים בכירים בכל הזרועות (והצבאות) לא ראו אותם בעין אוהדת. לעתים תכופות נטען שמערכות נשק אלו סובלות מאמינוּת נמוכה, ומחיריהן מרקיעים שחקים בהשוואה לפצצות הברזל ה"טיפשות". יתרה מזאת, מאחר שסיכויי הפגיעה של פצצות בלתי-מונחות היו תלויים במידה ניכרת בכישורי הטייסים, ו"טייסינו הם הטובים בעולם", אין צורך בצעצועים יקרים אלה. גם לאחר ששימוש ראשוני באמצעים מתקדמים כאלה (בווייטנאם) הביא להשמדת מטרות איכות ששרדו בהתקפות קודמות ועלו במחיר יקר של מטוסים מופָּלים, עדיין לא דעכה ההתנגדות ל"המצאות המוזרות".
נכון לעכשיו, שלושה חילות-אוויר אימצו את דוקטרינת ה"נשק מונחה בלבד": חיל-האוויר האמריקני, חיל-האוויר הצרפתי וחיל-האוויר הישראלי. להצלחות חיל-האוויר האמריקני במערכות 1991 ו- 2003 היתה מן הסתם השפעה על התפתחויות אלה.
כאן אנו מגיעים למסקנה החמישית: העובדה כי טכנולוגיה מסוימת התפתחה והגיעה לשלב בו היא יכולה לספק מענה ייחודי ומוצלח לבעיה בשדה-הקרב (במילים אחרות, הופכת לדוגמה בולטת למכפיל כוח), אינה מבטיחה את אימוצה על-ידי הזרוע שיכולה לעשות בה את השימוש הטוב ביותר. לעתים קרובות צפים שיקולים שלא ממין העניין, שיעכבו את יישומה.
כאשר אנו בוחנים את הפוטנציאל של חימוש מונחה, עלינו להתחשב במכשול נוסף. ככל שכלי-נשק אלה הופכים למתוחכמים יותר, יש להשקיע יותר עבודת הכנה על מנת להבטיח הפעלה מוצלחת. בנוסף לתחזוקה וטיפול, כדי לפגוע במטרות-נקודה, יש הכרח בהשגת מידע נקודתי על המיקום ותכונות המטרות. לרוע המזל האמצעים הטכנולוגיים להשגת מודיעין מעין זה הם לעתים מורכבים יותר ויקרים יותר מן החימוש עצמו, שאף לו תג מחיר גבוה דיו, אפילו בהשוואה לסטנדרטים של מחירי מערכות נשק בכלל.
מכאן שאנו יכולים להגיע למסקנה נוספת, השישית במספר: אם אנו דנים במכפיל כוח טכנולוגי, יש לבצע הערכה זהירה ומדוקדקת לגבי המשמעויות של הטמעתו בכוח הלוחם, ושל ההוצאות החבויות הכרוכות בכך. זו הסיבה שהדגשנו למעלה כי תהליך ההכנסה של מכפיל כוח טכנולוגי חדש לשירות עלול להתארך, וחייב להביא בחשבון תרגולים ראשוניים ואימונים ממושכים על מנת לחשוף את כל הפחים היקושים הכרוכים בו.
טכנולוגיה ומקומה במספר דוגמאות של מכפילי כוח
כאמור, מכפילי כוח אינם בהכרח אותם פריטים שישמשו ככלי-נשק של ממש. פעילות מבצעית מודרנית היא כה מורכבת ותלויה במגוון כה רחב של אמצעים ומערכות, שהרבה אמצעים לא-קטלניים כשלעצמם מהווים דרישה מקדימה לפעילות מוצלחת ויכולים להוות מכפילי כוח. שוב, דוגמה היסטורית מוקדמת תבהיר את הנקודה הזו. השימוש במסילות ברזל ובטלגרף במלחמת האזרחים האמריקנית היווה מכפיל כוח כזה. (הטלגרף היה המצאה מקומית ומסילת הברזל יובאה מאירופה.) שני אמצעים אלה, שזה אך הוכנסו לשימוש נרחב ביבשת הצפון-אמריקנית, אִפשרו תקשורת במהירות האור על פני מרחבים עצומים, וניידוּת מהירה ונוחה של גופי צבא גדולים. במקרים רבים האיצו שני אלה את קצב הפעולות הצבאיות, ומגמה זו נשמרה בהמשך, אף כי לעתים באמצעים אחרים.
*
נתבונן עתה במספר טכנולוגיות המשמשות להשגת שליטה טובה יותר ושימוש יעיל יותר בגייסות, או לחלופין, מאפשרות לבצע את המשימה תוך השקעה פחותה של משאבים. יש לזכור כי הדוגמאות שלהלן הן רק דוגמאות – טכנולוגיה מודרנית יכולה לתרום בתחומים רבים נוספים.
איגוף אנכי
האיגוף האנכי עוסק בניצול מטוסים ומסוקים להובלה מהירה של כוחות, לעתים אל יעדים בלתי-צפויים או כאלה המוגנים בצורה חלשה, לרוב בחסות החשֵכה. מִבצעים אלה מיועדים בדרך כלל לתפיסת אזורים קריטיים או על מנת ליצור Schwerpunkts חדשות שיחייבו את האויב להגיב, לעתים תוך הקצאת כוחות ניכרים לתגובה כזו.
בקרה לוגיסטית
כיום בקרה לוגיסטית ניתנת לביצוע על-ידי שימוש רחב במחשבים, לשליטה במלָאים ובזרימת אספקה. הדבר מאפשר הקטנת מלאים, התראה מפני חוסרים ממשיים או צפויים, וניטור טוב יותר של תנועה של ציוד ותחמושת. ב- 1973, בגלל חסרונה של מערכת מחשבים טובה דיה, צה"ל הגיע למסקנות מוטעות ביחס לחסרונם של פריטים מסוימים. במציאות לא היה מחסור, אולם לא היה מידע אמין לגבי מיקומם.
תצפית, סיור ומודיעין בשדה-הקרב
תחום זה נחשב כיום לתחום שעשוי להניב את התשואות הגדולות ביותר ביחס להשקעה בו. הוא כולל:
שימוש נרחב במחשבים ובטכניקות היתוך מידע. בין היתר כרוך הדבר באיסוף והכללה של מידע ממקורות שונים, על מנת ליצור תמונה סדורה יותר עם מיקום טוב יותר (במושגים של זמן ומרחב) של פריטי המידע שנאספו.
שימוש מתרחב באמצעים בלתי-מאוישים לצורך איסוף מידע, ובהמשך מַעבר לפעילות קרבית מגוונת. זה התחיל באוויר, ביישום מזל"טים ומל"טים לאיסוף מידע חזותי, ומתפתח בימים אלה לפעילות של תקיפת מטרות קרקע. ניתן לצפות כי ניהול ממשי של קרבות אוויר על-ידי כלים לא מאוישים, נשלטים מרחוק או אוטונומיים, הוא ממש מעבר לפינה. פעילות כזו תתחיל במערכות יירוט טילים בליסטיים בשלב ההאצה (BPI). מגמה זו מתרחבת כעת לפעילות ימית, לפינוי חצי-אוטונומי של מוקשים ימיים, ומן הסתם תתרחב בעתיד לפעילות קרבית על פני הקרקע. הסיבה לסדר התפתחות זה (אוויר – ים – קרקע) טמונה בבעיות ההנדסיות הכרוכות בפעילות בלתי-מאוישת בתווכים השונים, ומבחינה זו האוויר הוא הפשוט יותר לפתרון.
תחום מודיעין אחר בו הטכנולוגיה שולטת בכיפה הוא החלל, היכן שלוויינים משמשים לתצפיות ואיסוף מידע, כממסרים לתקשורת וכאמצעי הנחיה לחימוש ארוך-טווח. הפונקציה האחרונה מבוצעת כעת על-ידי GPS , אך בעתיד הדבר יושג על-ידי לוויינים ייעודיים לתפקיד הנחיית החימוש.
שרידוּת
מובן מאליו כי הגדלת השרידות של הכוח הלוחם וההגנה עליו שוות להגדלתו המספרית, ואם נביא בחשבון את ההיבטים של מורל, אף יותר מכך. היום הדבר ברור ומובן מאליו, ובמרבית הצבאות זוהי חובה המוטלת על המפקדים, אולם לא תמיד היה כך, והדוגמאות לבזבוז נפשע של חיי חיילים רבות מלמנותן. נסתפק לכן בשתיים בלבד. במלחמת העולם הראשונה, בחזית המערבית, כתוצאה ממחסור בפתרונות טובים יותר וכתוצאה מהתנגדות לחידושים, ערכו שני הצדדים התקפות חזיתיות על עמדות אויב מוכנות, לעתים מתוך ידיעה ברורה על סיכוייהן הקלושים של התקפות אלה וללא כל התחשבות באבדות. הדוגמה השנייה, אף היא אחת מרבות: בדרך כלל בעת מסעות מלחמה, איבדו יותר חיילים את חייהם כתוצאה ממחלות מאשר מאש האויב. במלחמת קרים גרמה הזנחה למות שלושה חיילים בריטיים על כל הרוג מאש האויב הרוסי.
האבירים בתקופת ימי-הביניים, ובמידה מסוימת סוסיהם, היו ממוגנים היטב, לפחות עד אשר הופיע במאה השבע-עשרה נשק חם משוכלל יותר. לבד ממספר ניסיונות במלחמת העולם הראשונה, הרי מיגון אישי (למעֵט קסדות), נעלם משדה-הקרב עד למלחמת העולם השנייה, בה צוותי מפציצים כבדים צוידו בגירסה של חליפת מגן. רק במלחמת וייטנאם הופיע שוב אפוד המגן האישי.
היבט נוסף של הטכנולוגיה כתורמת לחיסכון בחיים, נובע מטיפול יעיל יותר בנפגעים ובחולים. זה החל עם כניסתן של תרופות הסולפה (אנטיביוטיקה סינתטית מוקדמת) בשנות השלושים, נמשך עם הופעת ה- DDT בשנות הארבעים, והוביל לשימוש נרחב בפניצילין ואנטיביוטיקה מודרנית. התקדמות ניכרת הושגה בפינוי מהיר של נפגעים, גם תחת אש – יכולת שהתקדמה מאוד עם כניסתם לשירות של מסוקים מודרניים, החל ממלחמת קוריאה.
טכנולוגיה מתקדמת בלחימה אַ-סימטרית
עד כה עסקנו בטכנולוגיה כמכפיל כוח שבא לשימוש בכוח צבאי סדיר, ומתוך הנחה כי (לבד מאשר במלחמות הקולוניאליות), היריב אף הוא כוח צבאי סדיר. במקרה דנן הטכנולוגיה העדיפה אמורה היתה להביא לניצחון, או אף להכרעה פתאומית ומוחלטת של יכולות האויב, עד להשמדתו הסופית או כניעתו ללא תנאי. בעשורים האחרונים התפתח המושג של לחימה אַ-סימטרית. מושג זה מציין עימות מזוין שבו בצד האחד נמצא כוח סדיר על זרועותיו וחילותיו (שריון, ארטילריה והנדסה, חיל-אוויר, כוחות ימיים, כאשר הם ישימים, ומערכת תקשורת מתאימה). אלה ערוכים לפעול נגד כוחות דומים אך מצוידים הרבה פחות, ולעתים אף נגד כוחות גרילה מקומיים המצוידים רק בנשק קל ואמצעי תקשורת בסיסיים, ואפילו נגד לוחם מתאבד המצויד רק במספר קילוגרמים של חומר נפץ.
בעבר, תוצאה של עימות כזה היתה צפויה מראש. אפילו בספרד של המאה ה- 19, בה נולד הביטוי 'גרילה' (מלחמה קטנה), הצבא הצרפתי של נפוליון עשה פחות או יותר כבתוך שלו, עד שהבריטים, תחת פיקודו של הדוכס מוולינגטון, החלו לתמוך בספרדים. באותה תקופה נחרץ גורלו של כפר שנחשד בסיוע ללוחמי הגרילה, ביחס ישר לטקטיקה ולמשאבים שהוקצו לעניין, והוא לא הושפע מדעת-קהל וכתבות של .CNN למעשה, עד לא מזמן, בחלקים נרחבים של העולם, זו היתה הדרך בה נוהלו ענייני מדינה. ראו למשל את מעשי האיטלקים באתיופיה בשנות השלושים, את גרמניה הנאצית וכיבושיה במזרח-אירופה, את מלחמת מצרים בתימן בשנות השישים, את אל-חמה בסוריה ב- 1982, את רואנדה ובוסניה, עד לאחרונה את עיראק תחת שלטונו של סדאם חוסיין, ומקומות רבים אחרים.
הדעה המקובלת, שהתבססה על ניסיון מבצעי ארוך, היתה כי לכוח קטן ופרימיטיבי המצויד בצורה דלה אין סיכוי בלחימה נגד צבא סדיר, אלא אם כן הוא נתמך על-ידי צבא או מדינה אחרים. הדוגמאות הבולטות לכך היו יוון (ההתקוממות הקומוניסטית), קניה, מלאיה וביאפרה. דעה זו נהפכה לחלוטין אחרי מלחמת וייטנאם, כאשר ארה"ב, בגלל מגוון סיבות (רובן לא צבאיות), נזרקה מהודו-סין. לאחר מכן בא הכישלון הסובייטי באפגניסטן, והדמיון בין שני המקרים הועלה על נס כהוכחה הסופית לטיעון הנוכחי לגבי עליונותו המוחלטת של הכוח הבלתי-טכנולוגי. זה מצדו הוליד את האגדה הנוכחית, כי התקוממות עממית תמיד תנצח בסופו של דבר, לא משנה מהם התנאים, והדוגמה הטרייה ביותר הם הקשיים הנוכחיים (2004-2005) של האמריקנים באפגניסטן, ובעיקר בעיראק.
זוהי נקודת מבט פשטנית לגבי המשוואה הצבאית, והיא מוּנעת לרוב על-ידי מניעים תעמולתיים. כמו בכל מלחמה, התוצאה הסופית תלויה במגוון רחב של גורמים, כולל הסיבות המקוריות למאבק, מטרותיו ומִשכוֹ, אמצעים ששוריינו למשימה, נחישות פוליטית ותמיכה ציבורית (וכולל מחיר כלכלי), המרחק מן המולדת או מבסיסי הכוח ודעת-קהל עולמית. לרוע המזל, השאלה הנשאלת בדרך כלל לגבי תוצאות מאבק כזה מוצגת בצורה הבאה: "היכול כוח קונבנציונלי לנצח במאבק כנגד ארגון גרילה/טרור? היכולה טכנולוגיה מתקדמת לתרום לניצחון או להוות את לשון המאזניים במאבק כזה?"
מאחר שלפי שעה הדעה הרווחת היא כי בתנאים הקיימים היום בעולם, הכוח הנחות ינצח תמיד במאבק נגד טכנולוגיה מתקדמת (שנכון, יש לה החסרונות שלה) – הופכת זו לנבואה המגשימה את עצמה, בעיקר במישור דעת-הקהל, ומשפיעה על ניתוח הבעיה. המסקנה ה"הגיונית" מכאן היא שיותר טכנולוגיה רק תאיץ את התהליך של מפלת הצד ה"טכנולוגי", מה שממילא נקבע מראש. במילים אחרות, אלא אם יבוצע רצח-עם, התשובה לשאלה לעיל היא תמיד שלילית.
הצרה היא שבחיים האמיתיים הפרדה כזו בין גורמים צבאיים לאחרים היא לא רק קשה לביצוע, אלא גם עובדתית לא נכונה, או נכון יותר מוטעית, אף כי התנאים שונים ממקרה למקרה. כמו כל כלי חזק, גם טכנולוגיה צבאית חייבת להיות מופעלת במחשבה ותכנון. אם הכוח הצבאי הקונבנציונלי מסרב להכיר במספר עובדות יסוד (שפורטו לעיל) הנוגעות לשדה-הקרב ולגורמים הפוליטיים והמורליים המשפיעים עליו – שום כמות של טכנולוגיה לא תעזור. אבל אם הגורמים המשפיעים על שדה-הקרב בכללו יובנו היטב, אזי טכנולוגיה תשמש כאמצעי עזר חזק. החטאים והשיגיונות של מלחמת וייטנאם כבר נדונו בהרחבה ואין טעם לדוש בהם שוב. לפיכך נבחר שתי דוגמאות אחרות על מנת לתמוך בדעות שהצגנו.
בתקופת מלחמת קוריאה, הצבא האמריקני היה מוגבל לתנועה בשיירות במעט הדרכים הקיימות. הצפון-קוריאנים, ומאוחר יותר הסינים, נהגו להציב מארבים על דרכי השיירות הללו, ולאחר מכן להיעלם אל הגבעות. במשך תקופה ארוכה היה קשה לצבא האמריקני להסתגל לצורת לחימה זו.
בתקופת המרד הערבי בארץ-ישראל (1936-1939) היו לצבא הבריטי קשיים דומים בהגנה על צינורות הנפט שהמחבלים הערביים נהגו לפוצץ כמעט באופן חופשי. סרן אורד וינגייט הבין את הבעיה, ובאמצעות כוח מעורב שהיה מורכב משוטרים בריטיים ומתיישבים יהודים, נשא את הלחימה אל תוך האזורים הערביים המיושבים בצפיפות. אף כי לעתים תכופות היו פלוגות השדה (כפי שנקראו) בנחיתות מספרית בולטת, הם נעזרו בניידוּת מהירה, כוח-אש יעיל יותר ותקשורת טובה, וכל אלה עזרו להטות את הכף. אין לכחד כי מידה גדושה של תעוזה תרמה להצלחות אלה. גישה זו תורגמה מאוחר יותר לתורת הלחימה של צה"ל.
וכאן אנו יכולים להגיע למסקנה השביעית: כוח בעל עליונות טכנולוגית יכול לנצח במערכה נגד ארגון טרור או גרילה, וטכנולוגיה תתרום למאמציו. אבל הכרחי להתייחס אל שדה-הקרב כמכלול, אשר לבד משיקולים צבאיים טהורים יכלול, בין היתר, תנאים גיאוגרפיים, מדיניות ומטרות המלחמה.
לחימה עירונית ומוּדעות מצבית
זירה אחרת בה טכנולוגיה מודרנית יכולה להפוך למכפיל כוח היא לחימה עירונית, היינו, לחימה בשטחים בנויים. על פני כל כדור הארץ קיימת מגמה בה ערים קטנות וגדולות מתמזגות ליחידות אורבניות גדולות יותר ויותר, המכילות אחוז גדל והולך של האוכלוסייה בכללה. בלי להיכנס לסיבות החברתיות והכלכליות של תופעה זו, מספיק אם נציין כי אזורים אורבניים אלה הופכים גם למרכזי תחבורה ותקשורת. מי שרוצה לשלוט באזור גיאוגרפי מסוים, צריך שישלוט, או לפחות שתהיה לו דריסת רגל מוצקה – ראש גשר – במרכזים עירוניים אלה.
תמיד נטען כי אם וכאשר לחימה מגיעה לאזורים בנויים כאלה היא הופכת למרחץ דמים, ומסיבות שונות ידם של המגִנים היא בדרך כלל על העליונה, לפחות במספרי האבדות. בהקשר זה מוזכרת לרוב סטלינגרד כאישוש לטענות כאלה. תורת הלחימה ה"נכונה" קובעת, לכן, כי על התוקף להימנע מלהסתבך בסוג לחימה כזה וכי הדרך הנכונה היא "להכיל" את האזור מבלי ממש להיכנס אליו.
המאבק הגלובלי נגד הטרור, מצבי בני-ערובה ואף לחימה מקובלת בין כוחות צבאיים סדירים, הופכים לעתים קרובות פתרונות פשטניים כאלה – של אי-כניסה לשטח המריבה – לבלתי-רלוונטיים. כוח צבאי שאינו יכול או פוחד להיכנס בלחימה לתוך שטח בנוי, עלול לסבול נזקים פיזיים ומוראליים בלתי-הפיכים, לבד מן הנזק התעמולתי לתדמיתו. יתרה מזאת, בשנים האחרונות הטיעונים נגד כניסה לאזורים בנויים נסתרו בהצלחה. במספר מקרים בהם צה"ל נכנס לשטחים בנויים הוא מילא בהצלחה את משימותיו, במחיר אבדות נמוך בהרבה ממה שהתיאוריה חזתה ובלי לגרום לנזק סביבתי בלתי-קביל.
הטיעונים העיקריים בזכות עליונותו של המגן בשטחים בנויים הנם כדלקמן: המגן נלחם בסביבה מוּכרת לו היטב והדבר מסייע לניידותו ולתמיכה בין כוחות המִשנה שלו; השטח כולו, כולל עיי חורבות, מספק מחסה טוב יותר, היות שהתוקף חייב לנוע כדי להתקדם ואילו המגן יכול לחכות כשהוא מחופר.
טכנולוגיות תצפית, תקשורת ואש, אם הן מנוצלות בתבונה, יכולות לנטרל יתרונות אלו של המגן. מדובר בטכנולוגיות הכוללות כלים בלתי-מאוישים קרקעיים ואוויריים, אוטונומיים או נשלטים מרחוק, מיקרו-רובוטים לאיסוף מידע, אמצעים אלקטרו-אופטיים לתצפית ותקשורת, מערכות היתוך-מידע ממוחשבות לבניית תמונת מודיעין טובה יותר על כוחות ידידותיים ואויבים, וזרימת מידע מהירה יותר לעדכון מפַקדי כוחות המשנה ושיפור המוּדעות המצבית שלהם, עד לרמת הלוחם הבודד. כמו-כן מדובר בנשק מונחה מדויק קצר-טווח לנטרול נקודות מפתח, העובד בשיתוף-פעולה עם כוחות החוד, ציוד הנדסי יעיל יותר לפריצת קירות, לנטרול מוקשים ומלכודות פתאים, ולביצור נקודות מפתח שולטות. בקצרה, יש מקום נרחב לאמצעי טכנולוגיה עדכנית בכל היחידות הלוחמות, אשר תשפר את יכולותיהן אפילו בלחימה נגד מגִנים חדורי שאיפות התאבדות.
כך שעכשיו נוכל להוסיף מסקנה שמינית: אף כי מרבית הטכנולוגיות המודרניות יכולות למצוא מקום בשדה-הקרב, יש טכנולוגיות ספציפיות היכולות להיות מותאמות טוב יותר למִתארי קרב מסוימים וכך לתרום יותר לאיכות הלחימה. בנוסף, אם היעדים אינם ערים שלמות או חלקים נרחבים מהן אלא רק אזורים קטנים כמו למשל במצבי בני-ערובה, גם יחידות קטנות יכולות לנצל משאבים כאלה.
סיכום
מבלי לחזור שוב על הטיעונים העיקריים שהעלינו עד כה, מתחילה להסתמן מסקנה נוספת כאשר מדובר במהותה של טכנולוגיה כמכפיל כוח והשפעתה על לחימה לצורותיה. יש תזוזה ברורה וניכרת באופיין של טכנולוגיות קריטיות לניהול יעיל של לחימה. ממערכות של כלי-נשק, שתפקידם העיקרי הוא פגיעה פיזית באויב ובמשאביו, ניתן דגש לטכנולוגיות תומכות לחימה שאינן פוגעות ישירות באויב אך חיוניות לניהולו הנכון של המאמץ, הן ברמה הטקטית, והן ברמה האופרטיבית או האסטרטגית. בגלל מורכבותה של הלחימה המודרנית, שדה-הקרב הופך לעמוס באמצעים. ניהול לא נכון של אמצעים אלה, כולל הדרג הלוחם עצמו, מביא לסכנה כי תקלה או משבר כלשהו, אפילו מקומיים, יהפכו לכדור שלג ויגרמו לכוח כולו להתמוטט בחוסר סדר לערב-רב של יחידות שאינן מסוגלות לנהל לחימה קוהרנטית. אף כי יוזמה ורוח לחימה תישארנה חשובות ברמות הטקטיות הנמוכות, כולל המשמעות המסורתית של פיקוד, הרי ברמות הגבוהות יותר יהיה צורך במתן דגש על ניהול הקרב, תוך ראיית התמונה הכוללת.
מסקנות
כדי להדגיש, נחזור כאן על המסקנות שהוסקו לעיל לגבי התפקיד של טכנולוגיה מתקדמת כמכפיל כוח.
מכפיל כוח יכול להיות כזה שהצד השני כלל אינו ער לעובדה שמשהו חדש מופעל נגדו, ואף אם יזהה עובדה זו, לא יוכל לעשות דבר בנידון.
מכפיל כוח בעל אופי טכנולוגי צריך מטבעו להיות, או מתוכנן להיות, בעל עליונות איכותית כזו שתאפשר להשיג ניצחון מהיר לפני שהצד השני יתעשת ויעתיק את האמצעי בו מדובר או ימצא לו מענה הולם שיגזול את יתרונותיו.
אין זה מספיק שיש בידך מכפיל כוח טכנולוגי פוטנציאלי. יש להקדיש מחשבה לניהולו הנכון – כמויות מספיקות, אימונים מתאימים ולוגיסטיקה יעילה.
אפילו אם נניח כי אמצעי חדש יפעל בדיוק כמתוכנן, תכנון נכון לניצול ההצלחה, כאשר תבוא, הנו הכרח בל-יעבור.
העובדה כי טכנולוגיה מסוימת התפתחה והגיעה לשלב בו היא יכולה לספק מענה ייחודי ומוצלח לבעיה בשדה-הקרב (במילים אחרות, הופכת לדוגמה בולטת למכפיל כוח) אינה מבטיחה את אימוצה על-ידי הזרוע שיכולה לעשות בה את השימוש הטוב ביותר. לעתים קרובות צפים שיקולים זרים שלא ממין העניין, שיעכבו את יישומה של הטכנולוגיה בה מדובר.
אם אנו דנים במכפיל כוח טכנולוגי, יש לבצע הערכה זהירה ומדוקדקת של משמעויות הטמעתו בכוח הלוחם ושל ההוצאות החבויות הכרוכות בכך. זו הסיבה לכך שתהליך ההכנסה לשירות עלול להתארך וחייב להביא בחשבון תרגולים ראשוניים ואימונים ממושכים על מנת לחשוף את כל הפחים היקושים האלה.
כוח בעל עליונות טכנולוגית יכול לנצח במערכה נגד ארגון טרור או גרילה, וטכנולוגיה זו תתרום למאמציו. אבל הכרחי להתייחס אל שדה-הקרב כמכלול, אשר לבד משיקולים צבאיים טהורים יכלול, בין היתר, גם נתונים גיאוגרפיים, מדיניות ומטרות המלחמה.
אף כי מרבית הטכנולוגיות המודרניות יכולות למצוא מקום בשדה-הקרב, יש טכנולוגיות ספציפיות שיכולות להיות מותאמות טוב יותר למִתארי קרב מסוימים וכך לתרום יותר לאיכות הלחימה. בנוסף, אם היעדים אינם ערים שלמות או חלקים נרחבים מהן, אלא רק אזורים קטנים כמו למשל במצבי בני-ערובה, גם יחידות קטנות יכולות לנצל משאבים כאלה.
יש תזוזה ניכרת באופיין של טכנולוגיות קריטיות לניהול יעיל של לחימה. ממערכות של כלי-נשק שתפקידם העיקרי הוא פגיעה פיזית באויב ובמשאביו, יש תזוזה ברורה וניכרת לעבר טכנולוגיות תומכות לחימה, שאינן פוגעות ישירות באויב אך הן חיוניות לניהולו הנכון של המאמץ, הן ברמה הטקטית והן ברמה האופרטיבית או האסטרטגית.
----------
1. אפקט סינרגטי מציין מקרה שבו האפקט המשולב של מספר אמצעים גדול יותר מסך האפקטים של האמצעים הבודדים.
2. מספר שנים מאוחר יותר עלה נושא "מלחמת הכוכבים", והסובייטים שוב גילו כי ההשקעה האדירה שלהם באמצעים התקפיים עומדת לרדת לטמיון. ומה שיותר הדאיג מבחינתם – כי שוב לא יוכלו להתחרות במערב, והפעם מסיבות כלכליות. מבחינתם היתה זו בעצם תחילת הסוף.
3. טבעת, שטוחה בחלקה, אליה מכניס הפרש את כף רגלו בעת הרכיבה על סוס. באנגלית Stirrup.
4. אף כי מקובל שהבריטים היו הראשונים שהשתמשו במכ"ם כדי ליירט מטוסי אויב – אין זה נכון. למען האמת עשו זאת הגרמנים, עוד בדצמבר 1939, ובהצלחה ניכרת. למרבה ההפתעה חיל-האוויר הגרמני לא הטמיע לקח חשוב זה, ובעת הקרב על בריטניה, לבד ממספר התקפות פזורות, עזב את תחנות המכ"ם הבריטיות לנפשן. לעומת זאת, פיקוד מטוסי-הקרב של חיל-האוויר המלכותי ניצל טכנולוגיה זו בהצלחה, ומה שחשוב יותר, היה הראשון שהציב רשתות תקשורת ושליטה מתאימות כדי לנצל בצורה מרבית את יכולת המכ"ם לניצחון בקרב מכריע זה.
5. הצלחה זו היתה כה משמעותית עד שהובילה לטענה כי בכל מלחמה ניתן לנצח באמצעות כוח אווירי בלבד, ללא שימוש בכוחות קרקע - הד לטענותיו של ג'וליו דוהא משנות העשרים של המאה הקודמת.
6.
אחת הבעיות של הממסד הטכנולוגי המצרי (והערבי בכלל) היא המורשת התרבותית שלו. טכנולוגיה מודרנית היא בעצם חתירה מתמדת לשינוי בצורה בה אנו רואים ומקבלים את הסביבה. לחברות מסורתיות ושמרניות יש בעיה עם היבט זה. ראו למשל בהקשר זה את, “Halim Barakat, Beyond the Always and the Never, in Hisham Sharabi (Ed.) Theory Politics and the Arab World, (NY, Routledge, 1990) pp. 152-153. התוצאה היא שבארצות ערב יש עודף של סטודנטים במקצועות "לא פרודוקטיביים" וראו בעניין זה Derek Hopwood, Egypt: Politics and Society, 1945- 1990, 3rd.Edition (London, Harper Collins Academic, 1991) p141. זו כמובן אינה בעיה ספציפית רק למצרים. בסוריה, למשל, תלמידי ההנדסה הם בדרך כלל אלו שלא הצליחו להתקבל ל"לימודים כלליים" – המסלול היוקרתי המוביל בדרך כלל לג'וב פקידותי ממשלתי. ראו Derek Hopwood, Syria, 1945-1986: Politics and Society (London, Unwin Hyman, 1988) p. 125. 7. מן הדין לציין, והדבר יכול להיות מוכח מתמטית, שכלי-נשק האמורים לאזן נחיתות מספרית חייבים להיות בעלי יכולות מופלגות בהשוואה לאלו שבידי האויב. במילים אחרות, מערכות חדשניות היכולות להביס באמצעות יכולת מיוחדת או איכות, כל דבר שהאויב מסוגל להציב נגדן בשדה-הקרב.
8. מקרה כמעט זהה היה של קרב סאדובה, במלחמת פרוסיה-אוסטריה ב-1866. הצבא האוסטרי נשא רובים נטעני-לוע, ואילו הצבא הפרוסי היה מצויד ברובה נטען-מִכנס הראשון בעולם. זה נתן לפרוסים יתרון טקטי עצום שאפשר להם לנצח בקרב ובמלחמה, וקבע את ההגמוניה של פרוסיה במרכז-אירופה.
9.
ראו למשל John Ellis, The Social History of the Machine Gun, Random House/Pimlico, London, 1993. 10. דוגמה אחרת לסוד שלא נתגלה תקופה ארוכה היה הטורפדו האקוסטי שפותח על-ידי בנות-הברית במלחמת העולם השנייה. הגרמנים היו הראשונים שפיתחו אותו נגד ספינות שטח, אך לאחר מספר כישלונות פענחו אותו בנות הברית ופיתחו אמצעי-נגד. האמריקנים פיתחו אז אמצעי דומה נגד צוללות, שהיה כה מוצלח שצוללות שהותקפו באמצעותו הוטבעו כמעט תמיד ואיש מצוותיהן לא חזר הביתה עם סיפורים.
11. עלינו לזכור כי ההפתעה בצה"ל היתה כולה מתוצרת בית. צה"ל הצטייד כבר ב- 1956 בטילי נ"ט דומים, 10SS, ומאוחר יותר 11SS הצרפתיים, אך זנח אותם כבלתי-יעילים דיים, מה שבמידת-מה היה נכון: סיכויי הפגיעה היו בסביבות 10% וצה"ל העריך זאת כבלתי-מספק. אך תורת לחימה נכונה, מותאמת לנשק חדשני, הופכת לחשובה. הסובייטים, מתכנני הסאגר, הבינו כי במקרה הזה מִספרים יפצו על ביצועים עלובים, ולימדו זאת את תלמידיהם המצריים.
12. לדוגמה: ההכנסה החפוזה הראשונה של טנקים בקרב פלאורס-קורסלט בחזית המערבית ב- 15 בספטמבר 1916 – דוגמה מצוינת להפעלה כושלת של אמצעי שיכול היה, פוטנציאלית, להכריע את המלחמה מיידית.
13. במהלך מלחמת וייטנאם גנרל בחיל-האוויר האמריקני דחף בכוח לרכש רחב יותר של פצצות מונחות על-חשבון בלתי- מונחות. הצעותיו נדחו בנימוק שתקציב החימוש של חיל-האוויר מבוסס על "טונאז' מושלך". אמצעי חימוש מדויקים יותר פירושם פחות פצצות וכך פחות כסף לתקציב חיל-האוויר. פחות גיחות ופחות אבדות לא היוו שיקול של ממש. ראו בהקשר זה את Commission on the Organization of the Government for the Conduct of Foreign Policy, June 1975, Adequacy of Current Organization: Defense and Arms Control, Vol. 4 Appendix K, pp. 192-197.
14. בגרמנית – נקודות כובד. ביטוי זה נטבע בזמנו על-ידי קלאוזביץ לציון נקודה גיאוגרפית בה יש לרכז מאמץ צבאי.
15. מדובר במספר ניכר של מל"טים חמושים אשר ישוטטו בסביבתם של אזורים החשודים כאזורי שיגור טילים ואשר יהיו מסוגלים ליירט את הטילים בשלב ההאצה והנסיקה, כאשר הם הכי פגיעים, בהיותם אטיים ופולטים כמות ניכרת של אנרגיה בתחום התת-אדום.
16. במקרה של אפגניסטן נוטים לשכוח כי ההצלחות של כוחות הגרילה המקומיים כנגד העליונות הטכנולוגית הסובייטית נתמכו בצורה מסיבית על-ידי אספקת נשק אמריקנית, כולל טילי נ"מ סטינגר.
|
ראשי
צ'אט
03-07-2005, 15:17
מצב כלאיים
