14-06-2005, 01:45
|
|
|
|
חבר מתאריך: 10.11.01
הודעות: 645
|
|
|
רק אמרת לילה לבן
ישר זה מתחבר לצבא. מה לעשות, עוד שנה אני בחוץ.
יום חמישי בצהריים, אי שם ליד שכם.
כל החברים כבר חזרו לבית, רק אני בבסיס. סוף סוף היה לי קצת זמן חופשי, אחרי יומיים של לילות לבנים.
אז התחלתי להרים טלפונים לחבר'ה. מה הולך, לאן יוצאים הלילה, מה כולם עושים...אני כמובן אומר להם שאני סוגר, דבר רגיל בתקופה הזאת. פתאום אני שומע שצועקים לי לבוא. ידעתי שהלו"ז צפוף, אבל הייתי חייב לדבר עם החברה. על הזין, נשחק אותה ראש קטן, עד שלא באים אלי וקוראים לי אני לא בא.
איך שאני לוחץ על SEND, חבר שלי רואה אותי ואומר לי לבוא.
מקבלים המשך לו"ז. "נכנסים היום לבלאטה." אנחנו מבינים שהולך להיות עוד לילה לבן היום. כח של 8 לוחמים, אני 4 בכוח. יוצאים מהתדריך וכל אחד מכין את הציוד שלו. אני שולף סיגריה ומדליק, שואף כל שחטה כאילו היא שווה כמה דקות של שינה. נשארו לי עוד 17 סיגריות. המצב לא טוב, חשבתי לעצמי, חמישה מתוך השמונה שיוצאים היום מעשנים(כולל אותי). הרבה זמן לא יצאנו לבית ולרובנו נגמרו הסיגריות. אין איפה להוציא כסף, אין סיגריות במכולת.
אני מארגן את הציוד, מכין את השכפ"ץ הקרמי, בודק את הקשר, ומוודא שיש לי הכל בווסט.
בינתיים, בזמן שכל הקודקודים נמצאים בישיבות שלהם, הלכתי לשים את הראש קצת, להתעפץ. אני על מדים, עם נעליים, אבל לפחות נישן קצת.
מעירים אותי, ואח"כ יוצאים. לפני שיוצאים אני שם את הפלאפון על שקט. לא יהיה נעים אם הפלאפון יצלצל באמצע בלאטה. לא עוברת דקה וכולם כבר נטרקים. הדרכים לשכם הם לא בדיוק כביש 6, הכל קפיצות ובורות, גם הקשר פועל כשכל הכוחות בחוץ. החבר'ה ואני טרוקים ברכבים, לא רואים בעיניים. שיהי אפילו מטען, אנחנו לא קמים.
מעירים את כולם, עוד מעט פורקים מהרכבים. הכנות אחרונות לפני שניהיה חשופים. כולם בודקים שלא שכחו כלום. פתאום הפלאפון רוטט. סימן של לב מופיע על הצג. "בן זונה של זמן. איזה טיימינג" אמרתי לעצמי בצחוק. לא יכולתי לענות. כל רגע אנחנו פורקים. מגיעים לנקודה ומקבלים הוראה לפרוק. זהו, עכשיו אנחנו חשופים. הולכים שפופים ובשקט. תוך כמה דקות אנחנו בפאתי בלאטה.
הולכים בתולעת. הראשון מתקדם לזיג (פינה) של בית. השני תופס את מקומו הקודם של הראשון וכך הלאה.
אני מגיע לזיג, ושומר על קשר עין עם זה שמלפני. נשארנו שם יותר מדי זמן ושאלתי מה קורה. אני לא מצליח לראות אבל זה שמלפני מסמן לי בתנועות ידיים שהם בוחרים נתיב הליכה...
פתאום מישהו מנער אותי בחמימות. אני מרים את הראש ורואה את חבר שלי. הוא התקדם זיג בשביל להעיר אותי. הוא עלה מולי בקשר אבל גם זה לא עזר. במצב כזה, כשאתה בתוך רחוב, כשיש חלון מטר מעליך, לא זורקים אבנים בשביל להעיר מישהו, צריך לבוא עד אליו.
לא האמנתי שהתעפצתי. חוסר השינה הזה גמר אותי! אני נרדם שאני פותח זיגים בקאסבה!
"אני יזיין אותך אם לא תחפה עלי" הוא לחש לי וחייך. "מה נשאר..." החזרתי לו...
כשחזרנו הלכנו לישון קצת, אחרי זה התקשרתי לחברה.
סיפור אחד מיני רבים, מקווה שהוא לא ארוך מידי. |
ראשי
צ'אט
)
מנהל פורום 
אני.
מצב כלאיים
