מתוך כתב התביעה שהגישו עורכי הדין יאיר אולמרט ורמי מיכאלי נגד בנק לאומי בספטמבר 2002:



" זאת ועוד, הבנק הנתבע הפעיל במישרין חוקרים פרטיים, על פי נוהל שהוציא אקשטיין, באופן שמידע רב הושג, לכאורה, שלא כדין תוך ביצוע עבירות לכאורה על החוק, באופן שלא אפשר לתובע עשיית שימוש במידע שהושג. בגין תופעת השגת המידע, בדרכים מפוקפקות, התנהלו חקירות משטרתיות ואף הוגשו נגד חוקרים שונים כתבי אישום. החל ממחצית שנת 2001 עסקה גם העיתונות בהרחבה בנושא זה, מספר פעמים, תוך שהצביעה מפורשות על אגף הגבייה של הבנק הנתבע כסמן שלילי של התופעה.

בעטיין של הדרישות הבלתי חוקיות של הבנק להשגת מידע, הסתבר כי חלק גדול מחומר החקירה, שסיפק הבנק למשרד התובע, היה בלתי אמין לחלוטין, גרם למשרד התובע לעבודה רבה ומיותרת ולא סייע בקידום הטיפול בתיקים, אלא, אך גרם לבזבוז משאבים עצום – לבנק הנתבע ולמשרד התובע.

התובע ביקש מאקשטיין הסברים - לאחר שהדברים הסתברו לו מפרסומים נרחבים בעיתונות - הסברים אותם התחמק אקשטיין מלתת והותיר את התובע בתחושה ברורה שיש דברים בגו.

בפגישה – אחת מיני רבות – שקיים אולמרט עם אקשטיין, במשרד התובע גער אקשטיין באולמרט על כי הוא "מחטט" בנושא (כך הגדיר אקשטיין את השאלות שהציב בפניו אולמרט) ואמר לו מפורשות: "החוקרים הם באחריותי, זה לא עניינך תתרחק מזה". אולמרט לא הרפה וליווה את אקשטיין למכוניתו ובדרך אמר לו אקשטיין: "תפסיק לנהל לי את הבנק אני צריך לעמוד ביעדים שנותנים לי ואני אעשה כל מה שצריך".

אקשטיין אכן נהג לקיים קשרים קרובים ביותר עם משרדי החקירות, קיים עימם מפגשים תכופים, הנחה את פעולתם וטיפח אותם תוך שהוא מרבה להגדירם: "הנבחרת שלי". ראיות בדוקות, ברורות וחד משמעיות באשר למעורבותו העמוקה של אקשטיין בהפעלת משרדי החקירות, בדרכים פסולות שתוצאתם הייתה פגיעה בטיב המידע ויכולת השימוש בו, יוצגו לרוב בהליך זה.

כדי להבטיח את שליטתו המוחלטת של הבנק באשר לאופן השגת המידע – ובניגוד למצב שהיה קיים עובר לתחילת תקופת כהונתו - הנחה אקשטיין את הסניפים להזמין ולהנחות את החקירות במישרין ולא באמצעות משרדי עוה"ד החיצוניים, אפילו כאשר הצורך בחקירות מועלה על ידי משרדי עורכי הדין ואפילו כאשר התיק כבר נמצא בשלבי הטיפול המשפטי המתקדמים.

בשיחה עם מר ישעיהו יששכר, מנהל החובות של מרחב הדרום, אמר ישעיהו לאולמרט: "אני לא יודע מה בנצי מנסה לעשות הוא מסבך אותנו, שמעתי שדני ארבל נחקר במשטרה בקשר למידע ממשטרת הגבולות ואני ממש חושש"….

יודגש כי התובע התריע על התופעות החמורות, כאמור, בפני עו"ד חני אבירם ועו"ד נחום ביטרמן. בשיחה ב – 4 עיניים בחדרה של אבירם היא אמרה לאולמרט: "אותי לא מעניין מה בנצי עושה. אני כללתי בהסכם עם החוקרים סעיף שהם ישיגו את המידע כדין" (דהיינו – הנוהל הכתוב, שאין לו קשר כלשהו עם המתרחש במציאות, הוא לכאורה "תעודת הביטוח" של הבנק). בפגישה בלשכתו של ביטרמן – במחצית שנת 2001 - בנוכחות עו"ד מיכאלי, העלה אולמרט את הסוגייה בשנית. אבירם, לבד מלהביט כמבינת דבר ולהגיד לביטרמן: "אמרתי לך נחום יש כאן בעיה", לא עשתה דבר, והנורמות הפסולות והמפוקפקות הנ"ל המשיכו להיות לחם חוקו היום יומי של הבנק עד למועד הניתוק מהתובע ותוך גרימת נזקים מתמשכים לכלל עוה"ד ולתובע בכללם. (מה קרה לאחר מכן לא יכול התובע לדעת, כמובן).

בעניין זה - כבאחרים - באה לידי ביטוי בולט הסתתרותו של הבנק אחרי נהלים, שעה שהמציאות הידועה והמוכרת לבנק הייתה הפוכה – והבנק לא נקף אצבע כדי לשנותה."

מאת דוד ברון



פרקליטות מחוז ת"א העבירה את התיק להשלמת פרטים למפלג ההונאה של המשטרה * שופט במחוזי בירושלים שאל: היכן המפעילים? במשפט של חוקרים פרטיים שאשמים שנתנו שוחד,סחטו ופרצו למאגרי מידע.* את התשובה עדיין לא קיבל * עורכי דין מאוימים ונדרשים לוותר על שכרם * מה קורה באגף לגבית חובות בעיתיים בבנק לאומי ולעומד בראשו, עוה"ד בנצי אקשטיין? * לאחרונה נחקר האיש במשטרה בעקבות תלונה על הטרדה מינית.



עננה עכורה ומאיימת מרחפת בימים אלה מעל אחת היחידות המשמעותיות ביותר בבנק לאומי. העננה הזו הולכת ומתרחבת, ככל שממשיכות רשויות החוק השונות לבחון בזכוכית מגדלת את המתרחש בה. כנגד הפעילות של האגף הוגשו תלונות שונות ומגוונות במשטרה, תלונות שמדיפות ריח לא נעים של חשד לפלילים. על שולחן בית המשפט המחוזי בחיפה מונחת תביעת ענק על סך 36 מיליון שקלים שבמרכזה עורך הדין בנצי אקשטיין, מנהל האגף.



מאחורי התביעה הזו,שהוגשה ב-1 בספטמבר 2002, עומדים שני עורכי דין - יאיר אולמרט ורמי מיכאלי, שעד לא מזמן היו מבכירי עורכי הדין שעבדו עם האגף. השניים תובעים את הבנק בגין עשיית עושר על חשבונם והפרת חוזים. התביעה הזו, יחד עם הפרטים הנוספים שמובאים בהמשך, יכולים להעיד לא מעט על עו"ד בן-ציון אקשטיין בפרט והתנהלות אגף הגביה בבנק לאומי בכלל.



בפתח התביעה מאשימים עורכי הדין את הבנק בשורה ארוכה של עבירות שחיסלו, לטענתם, את המשרד המשגשג שלהם. "זוהי תביעה כספית המוגשת מטעם עורכי דין שמפעל חייהם...נהרס כליל, כבודם המקצועי והאישי היה למרמס. כל זאת בגין הפרות...של ההסכם בין הצדדים ע"י הבנק,בגין עוולות אזרחיות ועבירות פליליות שביצע הבנק - גניבה, קבלת דבר במרמה, קבלת דבר בתחבולה, זיוף התחזות ועוד" (מתוך כתב התביעה).



פירמת "י.אולמרט, מיכאלי, אשד ושות'" נוסדה בשנת 90' ע"י עו"ד יאיר אולמרט, שהתפרסם בין היתר בזכות שחרורה של מיכל הלל (ז"ל) ממאסר עולם והזכיה בסימן המסחר "דומינו" מול ענקית הפיצות העולמית DOMINO'S שיוצגה על ידי הפרקליט היוקרטי אמנון גולדנברג . משנת 92' החלה התקשרותו של אולמרט עם בנק לאומי, כאחד מעורכי הדין החיצוניים אותם מפעיל האגף לגביית חובות בעיתיים של בנק. במסגרת התפקיד היה על אולמרט לייצג את הבנק אל מול אלפי הלקוחות החייבים ב95 סניפים שונים. אט-אט, בגלל עומס העבודה ובעיקר לאור הדרישה של אגף הגביה, זנח המשרד את יתר הלקוחות ונרתם לחלוטין לשירות הבנק. עד שנת 97' נמשכה ההתקשרות הזו על מי מנוחות ובהוראת האגף, אולמרט אף העתיק את משרדו מתל אביב לפארק המדע ברחובות, הרחיב וצייד אותו במיטב המכשור, בהתאם להיקף העבודה המצופה מהבנק. ע"פ כתב התביעה, "כבר אז נוצר מצב עובדתי, אליו כיוון הבנק, לפיו אין למשרד אולמרט קיום בלי טיפול בתיקי הבנק" ובנקודה הזו בדיוק החלו מתגלים במערכת היחסים הזו סדקים ראשונים. בשנת 99' מתחיל הבנק להפחית את הזרמת התיקים למשרד, מכיוון שאולמרט העיז והחל לייצג גם לקוח אחר. הצוות במשרד אולמרט הורחב והשלכת הייצוג על תיפקוד המשרד, כפי שניטענה על ידי אקשטיין, הופרכה בפני פקידים שונים בבנק, אבל זרם התיקים מהבנק רק הלך ודעך.



מערכת היחסים בין אולמרט לבנק מתחילה מתחדדת כאשר בשלב מסוים החלו להתעורר אצל אולמרט חשדות שונים באשר לחוקיות של פעילויות שונות של הבנק. כך למשל, בדצמבר 2001 התקשר אולמרט לאקשטיין והעלה באוזניו תמיהות באשר לפעילות החוקרים הפרטיים. כאן חשוב להסביר שאת החוקרים הפרטיים מפעילים הבנקים כדי להשיג מידע על לקוחות בעייתיים שמעלימים נתונים או פשוט מתעלמים מהחוב לבנק. החוקרים אמורים לפעול, כמובן, במסגרת חוקים שונים המגנים על כבוד האדם ופרטיותו. הבנק אף מדגיש בהתקשרות עם החוקרים שאת המידע יש להשיג בדרכים כשרות. אבל במציאות המצב היה שונה. ע"פ התביעה, גער אקשטיין באולמרט על התערבותו בעניינים לא לו. "החוקרים הם באחריותי,התרחק מזה" אמר אקשטיין לאולמרט בפגישה ליילית במשרדו של אולמרט, כך מספרת התביעה. אקשטיין ידע על מה הוא מדבר: בשנת 97' היה הוא זה שניסח את "הוראות השימוש" לחוקרים, בהן קיימות הנחיות להשגת מידע שאין כל אפשרות להגיע אליו באופן חוקי. כך למשל, אחד הסעיפים מתייחס לנכסי מקרקעין. שם נדרשים החוקרים "לקבל גם את מספר התיק של החייב במינהל". בסעיף "מקורות הכנסה של שכיר", מתבקשים החוקרים להשיג "דיווחי ניכויים למס הכנסה" ובסעיף "חקירת זכויות בנדל"ן" נדרשים החוקרים לקבל מידע "על נכסים שהיו בעבר ברשות החייב". בשני המקרים, המידע הרגיש הזה מוחזק ומוגן ע"י שלטונות המס.

סעיף מעניין אחר, עליו חתום אקשטיין, הוא "חקירת יכולת בסיסית" (של הלקוח-ד.ב).



במסגרת חקירה זו על החוקרים להשיג "מידע מביטוח לאומי - דמי אבטלה, קיצבת נכות, קיצבת הכנסה". המידע על כל אזרח חסוי אף הוא במוסד לביטוח לאומי. אגב, לצד כל סעיף נקוב סכום. השגת פיסת האינפורמציה מביטוח לאומי מוערכת ב 470 ש"ח.



כשפנו עורכי הדין אולמרט ומיכאלי אל עורכת הדין חני אבירם (הממונה על עורכי דין חיצוניים במחלקה המשפטית של הבנק) והצביעו על העבירות המתבצעות, לכאורה, השיבה אבירם:"אותי לא מעניין מה בנצי עושה, אני כללתי בהסכם עם החוקרים סעיף שהם ישיגו את המידע כדין". גורם בכיר בבנק המכיר את הנושא מקרוב, אמר למעריב ש: " ההסכם משמש מעין אליבי עבור הבנק, אבל הנהלים לחוד והמציאות לחוד".

פרשת החוקרים הפרטיים שהעסיק בנק לאומי,אלו שניטען כי פרצו למאגרי מידע, נתנו וקיבלו שוחד, רימו והפרו אמונים כבר נשמה את אויר אולמות המשפט. היא מזינה את אחד מכתבי האישום הארוכים ביותר בתולדות המשפט הישראלי. אלא שהמפעילים מעולם לא הובאו לפני שופט. השופט זילברטל מבית המשפט המחוזי בירושלים, שדן בכתב האישום, הביע תמיהה למה לא הובאו בפניו מזמיני המידע שהשיגו החוקרים הנאשמים בדרכים לא כשרות? במלים אחרות, אקשטיין ובכירי אגף הגבייה בבנק. ע"פ התביעה, האזהרות של אולמרט נפלו על אוזניים ערלות, או אולי אוזניים שלא רצו לשמוע.



פרק ב': זיוף מסמכים (טולידאנו+חומר משטרתי) + הנושא פרוץ(מיכון ועדות של ביטרמן



העימות העכיר את מערכת היחסים המורכבת ממילא בין עורך הדין לבנק, שהסתיימה כאמור בפיצוץ ובתביעת-ענק. חודשיים לפני הגשת התביעה התברר אולי הסיפור המביך והפיקנטי ביותר עבור אגף הגבייה.

התקופה היא תחילת יולי 2002. הבנק, שהודיע לאולמרט בישיבה בשלהי ינואר 2002 כי אין בדעתו לחנך את עובדי הבנק, הפסיק את ההתקשרות עם עורך הדין אולמרט מייד לאחרי הפגישה. כאשר אולמרט אינו מועסק על ידי לאומי כבר למעלה מחצי שנה, מגיעים לידיו, לתדהמתו, מכתבי התראה שנשלחו ללקוחות ע"י סניף רמת גן של לאומי. המכתבים הודפסו על נייר שבכותרתו לוגו של משרד "י. אולמרט ושות'" ונשאו לכאורה "חתימה" של אולמרט. הבעיה היא שאולמרט מעולם לא עבד עם סניף רמת גן, הוא או איש מטעמו מעולם לא העבירו טפסים לרמת גן ובוודאי שלא חתם על המכתבים כאשר, כזכור, מזה חצי שנה הוא נמצא בסכסוך עם הבנק שאחת מסיבותיו היא טענתו של אולמרט שהבנק זייף את חתימתו באלפים של מיקרים...!



אולמרט ממהר להגיש תלונה במפלג ההונאה של משטרת ת"א וזו מקימה צוות חקירה מיוחד בראשות רפ"ק אריה אידלמן. תחקיר מעריב מגלה, שמיד עם גילוי מכתבי ההתראה המזויפים, פתח אקשטיין במסע דילוגים בין סניפי הבנק השונים והדריך פקידי גביה בנושא מכתבי ההתראה והחתימה עליהם. בחקירתו במשטרה אמר ראש אגף הגביה אקשטיין, שעל שליחת מכתבי ההתראה ללקוחות ממונים מנהלי הסניפים.



על התנהלות הבנק בעקבות גילוי המכתבים יכול ללמד מקרה נוסף. בראשית ינואר השנה, באורח מקרי לגמרי, הגיע לידי אולמרט מכתב פנימי של הבנק, שהביא להרחבת החקירה. המכתב, שמוען אל עורכת הדין חני אבירם במערך הייעוץ המשפטי ע"י מנהל מרחב השפלה בלאומי , חושף, לכאורה, נסיון לטשטש עקבות. התברר, שערן סאני, אחד מעוזריו של אקשטיין, הורה לסניפים להעביר למערך הייעוץ המשפטי בלוקים של מכתבי-התראה השייכים למשרדו של אולמרט. "חלקם של המכתבים ריקים וחלקם העתקי מכתבים שנשלחו בעבר ללקוחות" כותב מנהל הסניף ליועצים המשפטיים. "ע"פ שיחה טלפונית עם מר ערן סאני באגף הגביה, נתבקשנו לשלוח אליך את הטפסים הריקים ולהשאיר את העתקי המכתבים המלאים בסניף, בתיקי הלקוח". משמעות הדבר היא שעוזרו של מנהל אגף הגביה הנחה להעלים עקבות של מכתבים מזויפים. מדוע, למשל, לא הנחה האגף להחזיר את הטפסים הריקים ועל אחת כמה וכמה את העתקי המכתבים לבעליהם, כלומר לעוה"ד אולמרט? אגב, על גבי המכתב הממוען לעוה"ד אבירם, ישנה הערה בכתב יד, הדורשת לנסחו מחדש. באמצעות דמיון לא פורה במיוחד ניתן לשער, שבמערך הייעוץ המשפטי הבינו שמדובר בהנחיה בלתי חוקית וכי אם המכתב יתגלגל לידים זרות המכתב יגרום למבוכה רבה .



אולמרט לא היה עורך הדין היחיד שמכתביו הוצאו שלא בידיעתו , בלשון המעטה. בידי מעריב מכתב ששיגר עורך הדין ברוך טולידאנו, גם הוא מחשובי פרקליטי הבנק, ליועץ המשפטי של הבנק בו הוא מאשים את לאומי באי תשלום עבור מכתבי ההתראה, המוצאים לכאורה ע"י עורכי הדין, בשמם וללא ידיעתם ע"י הבנק. כשזומן להעיד במפלג ההונאה בנושא, נשאל היועץ עו"ד נחום ביטרמן, האם ידוע לו שפקידי הבנק מוצאים מכתבי התראה לחייבים עם לוגו של עו"ד בניגוד לנוהל? "לא ידוע לי" הייתה תשובתו של ביטרמן, שהוסיף שעדיין לא היו מקרים של חתימה בשם עורך דין ו"לכן הכל ברמת העיקרון". אלא שביטרמן קיבל כחצי שנה לפני כן תלונות מצד עורכי הדין שמתארים התרחשות לא ממש היפותטית. יותר מכך, באופן אירוני, היה זה הבנק עצמו שהציג למשטרה חוזר שהפיץ בין פרקליטיו, ובו תיאור של מקרה חתימה בשם עורך דין ונזיפה

ע"י בנק ישראל! מדוברות מחוז ת"א של המשטרה נמסר, כי עם תום החקירה של מפלג ההונאה, הועבר התיק לפרקליטות מחוז ת"א ולאחרונה הוחזר להשלמת פרטים אחרונים. הבנק, בתגובה, הסביר את שליחת המכתבים בטעות שנפלה. (לעורך: התגובה נמצאת בידיעות אחרונות, 16.7.2002).



פרק ג': המנוע והמני (מה זה דוד? לא הבנתי.....)



אגף גביית חובות בעיתיים, השייך לחטיבה הבנקאית, הוא ממקורות ההכנסה החשובים של הבנק. גורם בכיר בבנק מסביר שהמצב לא תמיד היה כזה ועליית כוחו וחשיבותו של האגף נזקפת לא מעט לטובתו של בנצי אקשטיין:"עד שהוא הגיע ליחידה, אף אחד לא התייחס אליה.הוא שינה את כל הגישה. מאז שהובא, אקשטיין משלם בשטרות, הוא שווה לא מעט כסף לבנק". ואכן, אקשטיין הגדיל באופן משמעותי את הכנסות האגף ואת חלקן ברווחים של הבנק. תחת שרביטו נע חלק זה בטווח שבין רבע לשליש מרווחי הבנק. אקשטיין זוכה לגיבוי של דוד בר-לב, מנהל החטיבה הבנקאית וחבר ההנהלה הראשית, ואף לאמון של דרגים גבוהים יותר.



השאיפה להרוויח ולהביא קבלות, הביאה את אקשטיין לעבור לכאורה על העבירות שנחקרות ע"י המשטרה וליזום אחרות, שהועלו בבית משפט, וגם, ע"פ עדויות שונות, לדרוס ברגל גסה, התחייבויות מול נותני השירות של הבנק. ההתנהלות הזו הולידה את תביעת הענק המונחת על שולחן בית המשפט.



בראשית 2002 הודיע הבנק באופן חד-צדדי לכלל עורכי הדין העובדים בשירותו על הפחתה של 10% משכר הטרחה המועבר אליהם. לכאורה מעשה לגיטימי: במסגרת משא ומתן עסקי לוחץ הצד שמשלם להפחית את תשלומיו. אלא שהדבר נעשה לאחר עריכת חוזים וחמור מכך - בניגוד לחוק לשכת עורכי הדין. את הדבר עשה לאומי ב"טריק" לא מסובך מדי: מהסכום, שאמור היה להיות משולם לעורך דין על עבודתו מגביית חוב, הבנק העביר אליו 90%. לידי מעריב הגיעה חוות דעת פנימית של עו"ד ד"ר שלמה כהן, ראש לשכת עורכי הדין בישראל, שקובע: "לפי הבנתי, אמנם מדובר פה בדרישה של הבנק שעורך הדין יתחלק איתו בשכה"ט".(31.01.02). בהמשך מכתבו מורה כהן לחברי ועדת הבנקאות של לשכת עוה"ד, לקיים דיון בפרשה.

במרוצת השנים, עורכי הדין היו שמחים אילו "ההשתתפות" של הבנק בשכרם הייתה נשארת בשיעור של 10% בלבד. "הסניפים דורשים הנחות ואין לך ברירה אלא לתת את הנחה בכל גובה שהם ייבקשו, אפילו 50%" אומר אחד מהם היום. "לפעמים מתיק של עשרת אלפים ש"ח המגיעים לפי חוזה לעורך דין, לוקחים חמשת אלפים ש"ח. כל סניף הוא יחידת רווח עצמאית ולכן הוא רוצה לחסוך. אקשטיין מעודד את התופעה. הוא באופן אישי דורש הנחות גבוהות.'אתה לא קורא את השוק במדינה' הוא אומר"



אבל, אז ב 2002, הודעת ההפחתה, עליה חתומים עורכי הדין ביטרמן ואבירם מהמחלקה המשפטית, עוררה סערה בקרב עורכי הדין, שהדיה׃ הגיעו גם לעיתונות. עוה"ד ברוך טולידאנו, שעובד גם היום עם הבנק, כתב אז מכתב חריף לבנק, שהגיע לידי מעריב. בהקשר ליחידתו של אקשטיין מונה המכתב שורה ארוכה של טענות למעשים חמורים בהם נקטו עובדי יחידתו של אקשטיין, כמו דיווחי שקר על מחיקת חובות (משמעות הדבר היא קבלת החזר החוב במישרין בבנק, ודיווח מרמה לעורך הדין המטפל בחוב, כאילו החוב נמחק ולא הוחזר. כך חסך לעצמו האגף את התשלום המגיע לעורך הדין והותירו בקופת הבנק). טולידאנו טוען, כי עובדיו של אקשטיין הפעילו איומים על אי העברת תיקים, סנקציות של אי תשלום שכ"ט, ונקטו בהשמצות חסרות שחר. כמו כן טוען טולידאנו כי פקידי הבנק עיכבו את כיסוי האגרות ששילמו עורכי הדין מכיסיהם. הפעולות האלה הכניסו לקופת הבנק מיליוני שקלים נוספים ומעולם לא הגיעו ליעדם כדין. עורך הדין טולידאנו, שכאמור, ממשיך לייצג בימים אלה את לאומי, סירב להגיב לכתבה.



בסה"כ הסערה שככה די מהר: הבנק הרי היה מקור פרנסתם הבלעדי כמעט של עורכי הדין החיצוניים ולמרות ההפרות, הם לא יכלו לשלם את מחיר הניתוק. היחיד שמרד ולא השלים עם המצב היה עורך הדין אולמרט. הפחתת שכר הטרחה החד צדדית הייתה הקש ששבר את גב הגמל מבחינתו. ע"פ התביעה, משסירב הבנק לבדוק את פניותיו בנוגע לחוקיות פעילותו, הגיש אולמרט תלונה כנגד עורכי הדין אבירם, ביטרמן ואקשטיין ללשכת עורכי הדין. התלונה הזו הפכה לקזוס בלי. בתגובה דרש הבנק מעו"ד אולמרט לחדול מהטיפול בתיקי בנק לאומי ולהחזירם למחלקה המשפטית.



בנקודה הזו למארג היחסים המסועף מצטרפת עוד דמות. נקרא לה לצורך הכתבה בשם הבדוי סיגלית ונאמר רק שהיא עבדה כמזכירתו האישית של אקשטיין.



לפני כחודשיים הגישה אותה סיגלית תלונה במרחב הירקון של המשטרה על ניצול מיני ממושך מצד הבוס והדבר פורסם באתר האינטרנט של מעריב ( מסרגת נפרדת?). לדברי סיגלית, מערכת היחסים הזו הייתה פרי ניצול יחסי מרות מראשיתה, ובייחוד בשנתיים האחרונות. במאמר מוסגר נציין, שייתכן שיש אמת בטענות של סיגלית, שטופלה ע"י פסיכולוגים ומרכז הסיוע לנפגעות תקיפה מינית וכן הגישה תלונה במשטרה. עם זאת, ייתכן שחלק ממערכת היחסים בינה לבין אקשטיין, אדם נשוי וחובש כיפה, היה בהסכמה (אקשטיין טוען באמצעות פרקליטו שכל המערכת הייתה בהסכמה). מהות היחסים האלה וודאי תיקבע במשטרה, שם נחקר אקשטיין באחרונה בעקבות התלונה, או בערכאות אחרות. בהמשך עוד נרחיב על טיפול הבנק בתלונה (מסגרת נפרדת?) .



בינתיים, הרבה לפני, סיגלית הופכת לגיבורה חשובה ביותר בתיאור עבודת אקשטיין ואגפו. ברגע שהבנק ניתק את יחסיו עם עורך הדין אולמרט, אקשטיין נבהל מאפשרות של תביעה שיגיש אולמרט ומחשיפת אופן ניהולו את אגף הגביה של לאומי. כדי לסכל את האפשרות, אקשטיין פותח חזית אישית, מבלי לעדכן את היועצים המשפטיים. סיגלית:"בנצי השתמש בי כמאספת מודיעין ומתאמת. הוא דרש ממני להתקשר למשרדו של אולמרט ולבקש שיחזרו אליו. את הדבר עשה כדי להסתיר את פניותיו לאולמרט ושותפו". עורך הדין אולמרט ושותפו, עורך הדין רמי מיכאלי שיתפו אז פעולה עם נסיונותיו של אקשטיין, שהבטיח להחזיר את המצב לימים היפים. בין הצדדים נערכו פגישות חשאיות, חלקן בפרדסים ליד רחובות. ע"פ התביעה, במהלך המשא ומתן בערוץ הרשמי, עם מערך הייעוץ המשפטי, אקשטיין אף הכתיב לעורכי הדין מה להגיד. אבל אקשטיין לא העריך את המצב נכון - ובסופו של דבר, המשא ומתן עולה על שרטון. אולמרט המשיך להחזיר תיקים ולפרק את משרדו שמנה 11 עורכי דין וצוות מינהלי ומקצועי של 15 עובדים נוספים.



ריח התביעה כבר עמד באויר והתעצם עוד יותר לאחר גילוי מכתבי ההתראה המזויפים, שלמעשה הכריעו את עתידה של מערכת היחסים בין אולמרט לבנק לשבט ולא לחסד. באחד בספטמבר הגיש פרקליטם של אולמרט ומיכאלי ,עורך הדין אליהו מלך מחיפה, את התביעה .



אקשטיין נלחץ אל הקיר. סביר להניח, שתוכן התביעה חשף לא מעט הדלפות ופרטים מביכים עבורו בפרט ולבי פעילות האגף בכלל - ו"פתח את העיניים" למערך הייעוץ המשפטי. הדבר אף הביא למתיחות בינו לבין היועץ המשפטי ביטרמן, חברו של אקשטיין עוד מתקופת היסודי. הביקורת שחקרה את מקורות המידע הרב שיש לאולמרט הגיעה חיש-קל לסיגלית: הרי לבנק יש יכולת לעקוב אחר השיחות היוצאות. השיחות למספרים של אולמרט יצאו ממספריה האישיים ומהשלוחה שלה במשרד.



גורמים שונים אמרו למעריב, כי לאולמרט היו ויש מקורות מידע רבים ובכירים הרבה יותר מסיגלית, אבל איש מלבדה לא נחקר: האשם נמצא, הסערה הושתקה וסיגלית הוצאה לחופשה...בתשלום. לא על חשבונה ולא הושעתה, בתשלום. יש האומרים, שבכך קנה הבנק את שתיקתה. היא נשלחת חמש (!) פעמים לבדיקת פוליגרף, כאשר חוקר פוליגרף אצלו נבדקה מטעמה קבע בפירוש, כי בגלל המשבר הנפשי והתרופות שהיא נוטלת בעקבות המשבר - תולדה של מערכת היחסים עם אקשטיין, שלדבריה ניצל אותה - היא אינה יכולה להיבדק. השאלות נועדו לאשר את קיום שיחותיה עם אולמרט - דבר שממילא הודתה בו לפני הבדיקות. אקשטיין, לשם השוואה, אפילו לא זומן לבדיקה. הבנק, אגב, מסרב לפרט מהו אותו מידע שמסרה סיגלית לאולמרט. אולמרט שנשאל על ידי כתב מעריב מהו המידע הסודי שהעבירה לו סיגלית? אמר בתגובה "תרשום שאני ציחקקתי ולא יותר". חקירה של סיגלית בלבד ועוד יותר החופשה בתשלום, מעלים ריח לא נעים באף של כל בר דעת שעיניו בראשו - ייתכן שלמישהו היה עניין שדווקא סיגלית תשלם את המחיר.



כיום אקשטיין מוכר לאגפים השונים במשטרה. הוא נחקר בעקבות התלונה של סיגלית. למעריב הגיעו לאחרונה שתי תלונות נוספות של נשים, הטוענות כי הוטרדו בעבר מינית ע"י אקשטין.



חברת הכנסת ענבל גבריאלי מהליכוד החלה ללוות את סיגלית ואף נועדה בעניינה עם בכירי הבנק, כולל המנכ"ל גליה מאור. החקירה על זיוף המכתבים לא הגיעה אף היא לסיומה וכאמור נמצאת בשלב השלמת הפרטים לפני החזרתה לפרקליטות.



אז מה קורה באגף לגביית חובות בעיתיים בבנק לאומי? אחד מבכירי האגף שפרש ממנו לאחרונה תיאר אותו כרשות פלסטינית, שמכתיבה כללים ביד רמה ומפרה אותם ברגל גסה.



בנק לאומי סרב להגיב לאף שאלה מני עשרות שהציג מעריב הנוגעות לפרשת אולמרט ולעבירות שלכאורה ביצע עורך הדין אקשטיין ובכירים נוספים בבנק. עורך הדין אקשטיין לא התייחס לטענות המועלות נגדו והנוגעות למערכת היחסים בינו לבין סיגלית. עורך הדין אולמרט אליו פנינו סרב להרחיב והסכים לומר רק שהתביעה המתבררת בבית המשפט המחוזי בחיפה היא רק קצהו של קרחון וכי הוא סמוך ובטוח שבתי המשפט שידרשו לפסוק יעשו כן במקצועיות המאפיינת אותם. לדברי אולמרט הסיבוב המשפטי הראשון שהיה בבית המשפט העליון הוכרע בנובמבר 2002 על ידי הנשיא ברק לזכותו ולהערכתו זו רק סנונית המבשרת את ההמשך. לגבי פרשיית סיגלית הסכים אולמרט להגיד רק כי ההאשמות הבנק כלפיה הן היתממות ואפילו מעשה נבלה כיוון שמתביעתו שלו, התכתבויותיו ומגעיו עם הבנק יודע הבנק היטב כי המידע הנצור אצל אולמרט הגיע מגורמים רבים ומגוונים בבנק וכי, לדעתו, סיגלית היא "דג – רקק" שנאחזים בו למטרות זרות לחלוטין לסוגיית ההדלפות

חתימתכם הוסרה כיוון שלא עמדה בחוקי האתר. לפרטים נוספים לחצו כאן. תוכלו לקבל עזרה להתאמת החתימה לחוקים בפורום חתימות וצלמיות.