 |
21-05-2005, 23:35
|
 |
|
|
חבר מתאריך: 05.07.02
הודעות: 564
|
|
מהרפתקאותיי באמסטרדם - סיפור עם מוסר השכל
מידי פעם אני עבדכם הנאמן, יוצא לטיולים ברחבי העולם.
בעיקר אני אוהב לצאת לאמסטרדם, מאחר ואני אוהב את יפי המקום, בעיקר את הנשים המהממות, ובל נשכח את
רחוב החלונות האדומים, ששם אני אוהב לחגוג עד אור הבוקר.
לפני הטיול ארזתי את מטלטליי, ולאחר שוידאתי שכל הדברים הנחוצים מצויים איתי,
ירדתי אל פתח הבית, הנעתי את האופנוע הנוצץ שלי, ויצאתי בדהרה מטורפת על סוסי האביר,
מכוון את צעדיי, לנמל התעופה.
בשמחה ובששון עליתי אל המטוס, לאחר שכמה אנשי בטחון רצו להרוג אותי, מאחר וצילמתי אותם במצלמתי
(NIKON D70) שאני מכנה אותה בשם VIKI.
(הם שחררו אותי עם הבהרה שיש להם רשות לקחת ממני את הפילים , ורק מטוב ליבם הם נותנים לי ללכת לדרכי).
צעדתי אל המחלקה הראשונה, נהנה מהדיילות היפות ומהשירות החם והאדיב, התרווחתי בכיסא,
ואכלתי מהארוחות הטעימות שניתנו לי, עד שבטני התפוצצה.
לאחר הנחיתה בנמל התעופה של אמסטרדם, הרגשתי את בטני מתהפכת מרוב האוכל שטחנתי במטוס.
בעוד אני צועד במרץ לעבר השירותים הקרובים, הבחנתי בתנועה חשודה של אנשים העוקבים אחריי.
ריכזתי את מבטיי והבחנתי שאלה אנשים הדומים במראהם לערבים.
למראה אותם אנשים רעד אחז בגופי, ומרוב הפחד מעיי נפלו, וכמעט ששילשלתי לתוך מכנסיי.
אמרתי בתוך תוכי "לעזאזל אפילו במקום הזה רודפים אחרי ערבים"?.
נסיתי להתחמק מאותם אנשים אך בטני בגדה בי והפרחתי נפיחה לאויר, בעוד כמה בחורות שעברו לידי גיחכו.
לא יכולתי לעמוד בלחצי השרירים הדוחפים את הפסולת שרצתה להשתחרר, ורצתי לעבר השירותים הקרובים.
כאחוז טירוף פתחתי את דלת השירותים, נסיתי לפתוח את כפתור מכנסיי, אך לדאבוני הוא בגד בי.
דווקה בשעת לחץ זו, הסורר סירב להיפתח.
לאחר כמה נסיונות בהם אני מקלל אותו בקללות עסיסיות, תוך כדי ריקוד, שהצואה לא תשתחרר לתוך התחתונים,
הוא נפתח.
באנחת רווחה הורדתי את מכנסיי ואת תחתוניי בבהילות, התיישבתי על האסלה, וברגע שהתיישבתי עליה,
החרדתי את כל היושבים בשירותים הסמוכים, בהפרחת נוד שהם לא ישכחו לעולם.
התחלתי לחרבן במטחי נפץ, חזקים, קצובים, ומדוייקים לפי האסלה.
בהציצי מחור המנעול, כשפניי אדומים מהבושה, ראיתי לפתע את האנשים שעקבו אחריי בנמל התעופה.
לנוכח מראיהם המפחיד שותקתי על מקומי וקצב החירבון גבר.
לפתע הבחנתי בעיתון שנזרק לכיווני, מאחד האנשים האלה.
חיכיתי עוד כמה דקות ושלחתי עוד הצצה מחור המנעול.
לשמחתי ראיתי שאותם אנשים עזבו את המקום, והרגשת הקלה עצומה התפשטה בכל גופי.
התבוננתי לעבר העיתון, בעודי חושב האם לקחת אותו מהרצפה ולקרוא, או להשאיר אותו מונח שם.
ישבתי והתלבטתי ביני לבין עצמי, עד שגמלה בליבי ההחלטה לקחת אותו, ולקרוא את חדשות היום.
פתחתי את דלת השירותים בזהירות, מוודא שאין אנשים צופים.
וחטפתי את העיתון מהרצפה.
לאחר שעינתי זמן מה בעיתון, לפתע הרגשתי משהוא חם נוגע באחוריי,
מייד זינקתי מהאסלה, וליבי החל להלום בקצב רצחני.
הפניתי בזהירות את מבטי לעבר האסלה, מפחד אולי יקפוץ משם איזה ייצור מפחיד ויהרוג אותי.
עצמתי את עיני וכשפתחתי אותם, ראיתי את האסלה עולה על גדותיה מכמות החירבון שיצאה לי.
מה אגיד לכם, איזו הקלה הייתה לי.
רק הבעייה שמרוב כל התזוזות בשירותים כל אחוריי התמלאו בצואה.
והייתי מוכרח לנגב בכמויות אדירות את אחוריי בנייר טואלט.
ולא אזכיר שסתמתי להם את האסלה.
המסר שאני רוצה להעביר אליכם ומוסר ההשכל,
"אל תאכלו הרבה אוכל שמוצע במטוסים"
_____________________________________
The QuizMaster
|
|
ראשי
צ'אט
.
מצב כלאיים
