ב"אשכול" זה אנסה לרכז תמונות רבות מהמלחמה. כאלה שהיו ברשותי (ואת חלקם ראיתם) וכאלה שהגיעו לידי בחודשים האחרונים. תודה לטייסת הנוכחית שאיפשרה לי לאסוף את החומרים ולצלמם, לחברי הלוחמים אשר שלחו לי צילומים שהיו ברשותם, לשלמה אלוני שאיפשר לי להשתמש בתמונות מתוך ספרו על הטייסת (על תמונות אלו העליתי בד"כ את הכתוב עליהן בספר) ולרענן וייס שהציל (פשוטו כמשמעו) צילומים יקרים שעמדו להיעלם לפני מספר שנים. תמונות רבות שרענן שלח היו ברשותי אבל לא באיכות המקורית כפי שהגיעה ממנו.

הראשונים להילחם היו נחומי/יבין ושקי/רגב שהיו בפריסת כוננות בש"ת שארם א שייך.
תמונה מתוך כוונת מיג מצרי שנטען שלקוחה מאותו אירוע:



בהמשך צולמו התמונות הבאות (מופיעות באינטרנט) יציאה לאחר הפלה:



קורנס אחרי מיג 17:



קורותיהם בארוע מופיע באתר חיל האויר, בכתבה האחרונה בדף הבא:
http://www.iaf.org.il/1213-21486-HE/IAF.aspx

תרשים הקרב, מתוך ספרו של אליעזר (צ'יטה) כהן "השמים אינם הגבול" עמ' 455, כפי שהעליתי בקישור הבא (ידיעה #40):
http://www.fresh.co.il/vBulletin/sh...%ED#post3902686

תיעוד: הצילומים הראשונים מהקרקע של הפלת מטוס אויב על ידי חיל האוויר (ערוץ 10)
http://news.nana10.co.il/Article/?A...D=766020&pid=54

הצלש"ים שקיבלו:

http://www.gvura.org/a3942-%D7%A1%D...%95%D7%9E%D7%99

http://www.gvura.org/a5199-%D7%A1%D...%91%D7%99%D7%9F

http://www.gvura.org/a5302-%D7%A1%D...%A9%D7%A7%D7%99

http://www.gvura.org/a5297-%D7%A1%D...%A8%D7%92%D7%91

הילל שמר, השליש המצויין של הטייסת, עמד יפה בבקשה של ספקטור להביא תותח וזנב של אחד המיגים המופלים, עוד במהלך המלחמה.
טרנר בוחן את הממצאים ואולי שוקל להקים מוזיאון בחצרים...



גם לי יצא לראות זאת כשהגעתי לבקר בטייסת בהמשך המלחמה:



והנה תמונה של השליש ועוזרו במלחמה ("בראש השנה, 10 ימים לפני המלחמה, צבענו פנסים בכחול ושמנו בריסטולים שחורים על החלונות. אפסנאות הבסיס לא יכלה לספק בריסטולים שחורים והילוותה משליש 107 ליתר הבסיס...". איזה מוכשר):



המטוסים בטייסת מזנקים בזה אחר זה להגנה מפני תקיפות מטוסי האוייב.
לקראת חשיכה מגיעים גלים של מסוקי "מי 8" נושאי כוחות קומנדו במטרה להשתלט על צירים חשובים ונקודות אסטרטגיות. בהם יחידת הבקרה האוירית ושדה התעופה רפידים, הכולל גם את הכלים המשוריינים האמורים להיות מופעלים ע"י כוחות המילואים המגיעים להילחם.

צילום המתאר את תנאי התאורה באותו שלב של היום (מדובר בתמונה שצולמה ע"י הנווט אולמר לאחר המלחמה, בעת טיסת רענון למטוסי הכוננות ברפידים):



על הגיחה בה אני טסתי עם גורן כבר הרחבתי לפני מספר שנים כאן (ידיעה מס' #23):
http://www.fresh.co.il/vBulletin/sh...%EA#post2152614

וסיכום בתמונות. העליונות מהאינטרנט ("לפני"), התחתונות ממצלמתי ("אחרי"):



סה"כ הופלו 18 מסוקים. שבעה מתוכם ע"י הטייסת: אגוזי/מנוף (5), גורן/יערי (1), יפה/פרג (1).
לאגוזי ומנוף הוענק צל"ש מפקד חיל האויר.

כתבה מ"ידיעות אחרונות" על הפלת המסוקים (נכתבה לפני שנתיים בעקבות האירועים במצרים. לפעמים יש בכתבה טעויות בשם המסוק ובכמויות):

https://2013-uploaded.fresh.co.il/2...03/93033082.jpg
https://2013-uploaded.fresh.co.il/2...03/24248938.jpg
https://2013-uploaded.fresh.co.il/2...03/73356383.jpg
https://2013-uploaded.fresh.co.il/2...03/53989248.jpg

בלילה בוצעו טיסות פטרול להגנה, הנרה לכוחות קרקע ויעפי קלע ראשונים באיזור התעלה.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי yaari "בראש השנה, 10 ימים לפני המלחמה, צבענו פנסים בכחול ושמנו בריסטולים שחורים על החלונות. אפסנאות הבסיס לא יכלה לספק בריסטולים שחורים והילוותה משליש 107 ליתר הבסיס..."

מה היתה מטרת ההאפלה?
האם זה מעיד על כך שהבסיס (ויתר חה"א) התכוננו למלחמה שתפרוץ כבר בראש-השנה?
האם זה היה בעקבות חשש מתקיפת נקם סורית בעקבות "קרב ה-13"?

הציטוט של הילל הינו חדש גם עבורי (אינני זוכר שהדבר בוצע כל כך מוקדם. בוודאי לא על רקע קרב האויר עם הסורים).
מקווה לשאול אותו במפגש המתוכנן לסוף החודש ולחזור עם תשובה.

ובינתיים, הנה ציטוט מדברים שכתב פטישי ז"ל:
"תחילת המלחמה הייתה לא לגמרי ברורה. שבוע או שבועיים לפני אותו יום-כיפור, ביום ששי בצהרים, כאשר כולם יוצאים הביתה, סירנה לכוננות ג' בבסיס. ריצה לטייסת, התעדכנות ופיזור תוך השארת כתובות.".
אם כך זה מה שהיה והדבר פשוט פרח מזכרוני.

שמואל גורדון, שטס ב 107 במלחמה, כתב אלי כך:
"תשובה לשאלתך על הבריסטולים:
במחקר ובספר שכתבתי "30 שעות באוקטובר" ציינתי כי בני פלד, בכנס מפקדי טייסות לקראת ראש השנה, הזהיר שהמלחמה קרובה מאוד. הניסוח המדויק נמצא בספר. ייתכן שמפקד הטייסת שלנו אכן לקח זאת ברצינות ומכאן הבריסטולים."

וציטוט מהקישור הבא (הדן בספר הנ"ל):
http://www.haaretz.co.il/literature/1.1351055
צדק מפקד חיל האוויר, בני פלד, כשהודיע למפקדי הבסיסים כבר ביום שישי ה-25 באוקטובר 1973 שעומדת לפרוץ מלחמה (לא כל המפקדים הפנימו זאת, אך זה עניין אחר). כאשר המשיך רפי הרלב, ראש המודיעין של חיל האוויר, לדבוק ב"קונספציית" הסבירות הנמוכה, אמר לו פלד: "רפי, באמ"ן אתה יכול לרקוד לפי החליל שלהם. כאן אתה חייל שלי".

וגם:

עמ' 205
https://2013-uploaded.fresh.co.il/2...12/28716254.jpg

עמ' 207
https://2013-uploaded.fresh.co.il/2...12/85831839.jpg

עמ' 208
https://2013-uploaded.fresh.co.il/2...12/10436516.jpg

במיוחד לאור מלאות 40 שנים למלחמת יום כיפור, מאשר הפוסט הזה.
הרבה תודה !
יישר כח !
(עריכה - סליחה שקטעתי את רצף הקריאה. התכוונתי לשרשר להודעה הראשונה)

ציור נפלא של הצייר אודי צופף המתאר את ההמראות משארם בעת הפצצת שדה התעופה ע"י המטוסים המצריים.
הציור פורסם בביטאון חיל האויר יולי 1988:
http://www.fisherlibrary.org.il/Product.asp?ProdID=968

ב "יומן המלחמה" של N12, דני נטוביץ על קרב האוויר בשארם:
https://kipur.n12.co.il/stories/64f...07b7fbaf?page=3

מעלה גם לכאן את הקישור ל "דור כיפור - תא"ל דימ. ד"ר יפתח ספקטור - עבודתו "תסמין ריכטהופן" מטקטיקת קרב אוויר ועד פילוסופיה" כיוון שבעבודת הדוקטורט של ספקטור, שהתייחסה להשוואה בין קרבות האוויר של חיל האוויר האמריקאי בווייטנאם לבין קרבות חיל האוויר הישראלי במלחמת ההתשה, הוא הדגים חלק משיטת המחקר על הקרב בשארם (מתחיל כשלוש דקות לפני השעה השניה של הראיון) ויש הרבה פרטים שהוא מתייחס אליהם בקרב זה. ובכל מקרה יש נושאים רבים המתייחסים למלחמת יוה"כ ואפילו למה שקורה כעת במלחמת "חרבות ברזל".


לצפייה במקור באתר YouTube, לחצו כאן.

בשעות הראשונות לפרוץ המלחמה היה אגוזי מנהל הלחימה והוא עשה זאת בקור רוח ובאופן מושלם.
התמונה הבאה צולמה ב 19 בחודש, כשהעומס כבר לא היה כמו בימים הראשונים וכבר ניתן היה לחייך:



בשעות הערב הוא עוד הספיק לטוס (יחד עם מנוף) ולהפיל 5 מסוקי מי 8:



בתחילה ניסה בכוונת על מצב אוויר-אוויר וגם שיגר טיל מונחה חום והיה נדמה לו שהטיל בסוף היעף פגע באדמה ואז עבר לכוונת במצב אוויר-קרקע (כיוון שביחס למהירות הקורנס, המסוקים די "עומדים" באוויר) תוך שהוא מחליש מאוד את תאורת הכוונת בגלל החשיכה ונעזר בנווט מנוף להכוונה נוספת לאחר יציאה. סה"כ בוצעו כשמונה עד תשעה יעפים.
יפה/פרג נאלצו לעזוב, לאחר שהפילו מסוק אחד, כיוון שהיה להם פחות דלק (נשאו שני נתיקי דלק חיצוניים, לעומת אגוזי/מנוף שהיו עם שלושה) ואגוזי הנחה הגעה של שני מטוסי נשר (ט. 113) שגם הם הפילו מסוק אחד.

בתמונה: מתוך סרט הכוונת של אגוזי/מנוף (שניים ואולי שלושה יעפים). בסרט העליון עוד ניתן להבחין בקושי בעיגול של הכוונת מסביב למסוק שנפגע:

רועי מנוף, הנווט של אגוזי בגיחה, מתאר את מה שעברו במהלך הטיסה (מתוך בטאון חיל האויר פברואר 1997 113 (214)):

בפברואר 2024 יצא ספרו של שלמה אלוני על חיל האוויר במלחמת יוה"כ.
הציור בכריכה הוא של אחת ההפלות של הצוות אגוזי/מנוף.
https://www.amazon.de/-/en/Shlomo-A...1-3917532?psc=1



הציור ברזולוציה גבוהה:

נמחק

ציטוט:

במקור נכתב על ידי yaari תיעוד: הצילומים הראשונים מהקרקע של הפלת מטוס אויב על ידי חיל האוויר (ערוץ 10) http://news.nana10.co.il/Article/?A...D=766020&pid=54

בקישור מחדשות 10 כבר אין את הסרט.
מצאתי אותו בקישור הבא:


לצפייה במקור באתר YouTube, לחצו כאן.

וכפי ששודר ב"חדשות 10" (תודה ל "שמגר" שממנו קיבלתי את הקישור!):
https://www.youtube.com/watch?time_...5&v=xIp2UA1wZkA

על התחושות בפרוץ המלחמה, כפי שכתב גילוץ ("חלק מהרצאה ללא שיכתוב ותיקונים"):
לאלה מאיתנו שלא היו חיילים באותה תקופה אני מוכרח להגיד מילה על ההתחלה של המלחמה. ההתחלה היתה מהממת. אמנם בחודש מאי הצבא התכונן למלחמה אבל באוגוסט הדבר נשכח, ולמרות התראה של 24 שעות קודם, פחות או יותר, שעומד להתרחש משהו, אף אחד לא חשב על מלחמה בקנה מידה מלא.
ביום שבת, השישה באוקטובר, בשש בבוקר סירנה. אנחנו רצים לטייסת ומודיעים לנו שבאותו יום עומדת לפרוץ מלחמה. היה לנו ברור שזו הולכת להיות מלחמה. לא משהו כזה קטן, יום קרב, אלא מלחמה אמיתית.
אנחנו מתכוננים לצאת לתקיפה של שדה תעופה בסוריה כמכת מנע והממשלה מחליטה לא לאפשר את המכה הזו. החלק המהמם היה ההתקפה עלינו, שפתאום בשעה עשרה לשתיים מודיעים שפתחו באש ומטוסים בדרך לתקוף את ישראל.
היתה הזנקה די בהולה בכל הארץ להגנת שמי המדינה וכבר בגיחה הזו אנחנו שמענו שהעסקים אינם כרגיל. קיים "ערוץ חרום" שכל מי שנוטש יכול לשדר עליו ושהוא נטש, ופתאום אתה שומע שנוטשים. זה לא אחד כזה שבמקרה נטש, אלא עוד אחד קופץ ועוד אחד קופץ ומחפשים אותו, ולא מוצאים, וזה בתוך שטח אוייב ואתה מבין שזה מאוד רציני,אבל לא פחות מכך, היה ההמשך:
לפנות ערב קיבלנו מטרות להפציץ. אנחנו מסמנים את המטרה במפה וזה יוצא בשטח שלנו על התעלה. אחד המעוזים. אנחנו מתקשרים למטה ואומרים שזה לא יכול להיות, זה שלנו. הם עונים: כן, כן, זה שלנו, אבל הם נמצאים שם כבר.
לא היתה התודעה שזו אפשרות שהם יהיו בצד שלנו. כשיצאנו להפציץ, פתאום אנחנו רואים שיורים עלינו מתוך ה"שטח שלנו" והמחשבה הראשונה שלי היתה שהנה כוחותינו כבר איבדו את השליטה והם יורים עלינו, כשבעצם אלו היו המצרים שהיו שם.
כלומר, כללי המשחק, במרכאות, שהיינו רגילים להם במלחמת ההתשה, השתנו לגמרי ובהחלט נוצר מצב של פחד. לא חרדה. פחד עם ידיעה ברורה שאתה יוצא לגיחות ויש לך סיכוי, או סיכון משמעותי שלא לחזור מהן.
זה לא דבר שאי אפשר לחיות איתו. היציאה בהתחלה למטוס, עד שאתה מגיע למטוס, אתה בהחלט מפחד. כל אחד עם התגובות שלו, בחילה או כל דבר אחר. אבל, כמו בספרים, ברגע שאתה עולה ומניע, הדברים האלה נשכחים ויוצאים לדרך

ציטוט מדבריו של מיכה אורן:
"שבוע לפני יום הכיפורים היתה מפלה קשה של צוות אוויר למכונאים בכדורגל באופיר אז הוחלט להוריד את הנבחרת של צוות אוויר בכדורגל למשחק גומלין. ירדנו לשארם ב 3 באוקטובר כשהמטרה היתה לנצח בכדורגל. קרענו את המכונאים במשחק אבל הבעיה היתה שכולנו היינו מובילים. ביום שישי תוגברה הכוננות בטייסת אז הורידו לאופיר ארבעה חברה שלא היו מובילים ואותנו החזירו לטייסת. למחרת הם הפילו שבעה מיגים ואנחנו הסתובבנו באוויר ללא מטרה!"

נחומי מתאר את מה שארע בפתיחת המלחמה:


לצפייה במקור באתר YouTube, לחצו כאן.

שקי מתאר את הקרב בשארם.
ראיון בביטאון חיל האוויר מאי 1982 (שיפצתי את הצילום שבדף השני).
http://fisher.org.il/DigitalLibrary/BITEONIM/128.pdf

במחצית הראשונה של הסרטון הבא, מספר דני שקי על הקרב בשמי אופיר ביום פרוץ המלחמה:




לצפייה במקור באתר YouTube, לחצו כאן.

דני נטוביץ', הפקח במגדל בשארם, מתאר את גילוי והגעת מטוסי המיג לתקיפת שדה התעופה (יחד עם התאורים של נחומי):
https://drive.google.com/file/d/1aX...iPz3DKzhco/view

פירוט הסיפור של דני:
https://www.iaf.org.il/6748-39808-he/IAF.aspx

ציטוט:

במקור נכתב על ידי yaari דני נטוביץ', הפקח במגדל בשארם, מתאר את גילוי והגעת מטוסי המיג לתקיפת שדה התעופה (יחד עם התאורים של נחומי): https://drive.google.com/file/d/1aX...iPz3DKzhco/view פירוט הסיפור של דני: https://www.iaf.org.il/6748-39808-he/IAF.aspx

ב"מרכז יצחק רבין", במסגרת פירסום צל"שניקים, העלו ציטוט של הצל"ש שקיבל אמיר נחומי וצוטטו את הצל"ש כפי שמופיע באתר הגבורה. קראתי ולראשונה שמתי לב לטעות בתחילת הכתוב: "תוך כדי תדרוך מבצעי הבחין בדבר חשוד על המסלול"
https://www.gvura.org/a3942-%d7%a1%...%95%d7%9e%d7%99
הנכון הוא שהופעלה סירנה, רצו למטוסים ובעקבות שיחה עם הבקר, נחומי החליט להזניק את הזוג למרות התנגדות הבקר (בגלל "הוראות מלמעלה"). מהדקה העשירית בסרטון הבא (שהובא לעיל):


לצפייה במקור באתר YouTube, לחצו כאן.
הערה: עד היום יש ויכוח מי הפעיל את הסירנה. הפקח במגדל בשארם, דני נטוביץ', טוען שהוא גילה את המטוסים והפעיל את הסירנה. מבחינת הסיפור של נחומי זה היינו הך.
https://www.iaf.org.il/6748-39808-he/IAF.aspx

את היום פותחים בתקיפת שדה התעופה בני סואיף שבמצרים ומוצב המכ"ם הסמוך. "ארמדה" של 8 מטוסים עמוסי פצצות עושה את כל הדרך לעומק מצרים.
לי כבר יצא להיות באיזור בעת ניסיון יירוט מטוסי צילום סובייטיים (בני סואיף היה בסיס האם שלהם) אבל בגובה רב ובמהירות על קולית ללא זמן להתרשם כלל מהנוף עקב הצורך בחיפוש המטרות במכ"ם. על אותה גיחה כתבתי כאן (הודעה #79):
http://www.fresh.co.il/vBulletin/ne...ote=1&p=4438309



הטיסה הינה עם פטישי (מוביל הזוג האחרון). הפעם מדובר בגובה נמוך וזכורים לי שני דברים: הראשון, כיוון שאינני מוביל את המבנה ולכן לא עסוק בניווט כמשימה עיקרית, הדבר החשוב שאני מתרכז בו הינו בהגנה על המבנה מפני מיירטים. כיוון שהטיסה ארוכה יש זמן לפתח מחשבות של מה יקרה אם כרגע "נופלים" עלינו מלמעלה. אנחנו מאומנים לדברים אלה אבל הפעם מדובר עמוק בשטח אוייב והלב מתחיל לדפוק חזק. אינני חש בנוח בהרהורים האלה ובסימפטומים שבצידם. כדי לצאת מכך אני מחליט להתרכז יותר במשימה, כולל שינון חוזר של המטרה, הפעילות שיש לבצע בעת התקיפה, בקרה על מיקום הימצאותינו בניווט וכמובן הגנה על בני המבנה. כאשר המח עסוק בדברים החשובים - אין לו פנאי להרהורים והלב חוזר לפעילות רגילה.
הדבר השני שלא יישכח מהגיחה הוא הנוף המתגלה ברגע שרואים את הנילוס הרחב עם הסירות הגדולות בעלות המפרש הלבן הענק, קונטרסט קיצוני למדבר שמסביב. כל הנוף היפה מצוי בשלווה מפתיעה, גם היא קונטרסטית ביותר למצב המלחמה שבו אנו מצויים. אף מיירט אינו מפריע לנו והתקיפה מתבצעת כמתוכנן.
בהמשך הימים, כמעט כל בוקר התחלנו בתקיפת שדות תעופה (גם לא מוטרדים שמיקום המטרה השתנה במהלך הלילה, כפי שיכול להיות בסוגים אחרים של מטרות שצריך לאסוף לגביהן מודיעין עדכני לפני תקיפה, וגם להבטיח שהם יהיו עסוקים בהגנת השדות שלהם במקום לתקוף אותנו, ואם באותה הזדמנות משביתים להם את יכולת ההמראות - בכלל טוב) אך פעמים רבות היו גם תקיפות כאלה במהלך היום.
תמונה ממצלמת התקיפה שבמטוס:



בהמשך היום נערך חיל האויר לתקוף את מערך טילי קרקע אויר בחזית המצרית ("תגר 4") כדי לאפשר סיוע קרוב לכוחות צה"ל בחזית הדרום אך בשלב מתקדם (חלק כבר יוצאים למטוסים ואף מתבצעות מספר תקיפות) הוא מופנה ע"י שר הביטחון לפעילות כזו בחזית הסורית, ללא הכנה מספקת והתוצאות בהתאם. הסוללות שינו את מיקומן וכמעט אף אחת אינה נפגעת. לחיל האויר מופלים 6 מטוסי קורנס.
קוריוז אישי מאותו מטס: אני מתוכנן לטוס עם טרנר במטוס הנמצא בסמוך לטייסת (מרחק הליכה). בדרך למטוס הוא מראה לי את כוס הקפה שבידו ואומר שישתה רק את חציו. כאשר מגיעים למטוס הוא מניח את הכוס ושואל אותי אם אני יודע מדוע הוא עושה זאת. אני משיב בשלילה והוא עונה "הדבר מבטיח שאנחנו נחזור מהגיחה כדי לסיים את החצי השני". כעת נסו לדמיין מה חושב נווט צעיר (22) שעומד לטוס עם טייס וותיק המאמין באמונות טפלות וסומך עליהן. אנחנו מניעים את המטוס ועקב תקלה לא ניתן לטוס בו. אין מטוס רזרבי ואנחנו אכן חוזרים בשלום לטייסת. הפעם הוא צדק...

ואין ברירה, צריך להמשיך להילחם בנוכחות הטילים המסוכנים. הגיחות הבאות הינן בעיקר בחזית המצרית, יעפי קלע ויעפי תקיפות ישירות כנגד הגשרים בתעלת סואץ, ביום ובלילה:







יעף קלע הינו יעף הנחשב יחסית חסין מהיפגעות. טסים נמוך לנקודה נתונה שמעליה מפעילים את מחשב ההפצצה לקבלת הנחיות טיסה במכשירי המטוס. ברגע שהמחשב מורה על משיכה (מספר קילומטרים לפני המטרה) מושכים כלפי מעלה בטיסה ישרה עד שהמחשב דואג לשחרור הפצצות. באותו רגע "שוברים" לגובה נמוך בכיוון חזור. הפגיעות פחות מדוייקות מתקיפה ישירה וגם לא ניתן לראות את תוצאות ההפצצה. זו שיטת הפצצה המתאימה למטרות גדולות ובמיקום בעייתי מבחינת הסיכון למבצעים.
בעוד שביצוע יעף קלע ביום אכן חסין יחסית, בלילה הוא הפך למסוכן ביותר כיוון שלא ניתן לטוס נמוך ("לגרד את האדמה") כמו ביום וסוללות הטילים היו מצליחות לנעול ולשגר עוד במהלך הטיסה לעבר המטרה. לי יצא לתת הנחיות שבירה לטייס מטילים כאלה כאשר בשלב מסויים אני בוורטיגו מוחלט כיוון שאני חייב להמשיך להסתכל לעבר הטילים ולא יכול להסב את מבטי אל מכשירי הטיסה כדי "להתאפס". כל מה שקיוויתי לו באותו שלב היה שהטייס לא יכנס לוורטיגו. בגובה נמוך לא מספיקים להחלץ מכך.
הנה דברים שכתב פטישי ז"ל על גיחת הקלע בלילה (באותו בוקר, כזכור, טסתי איתו לתקיפת ש"ת בני סואיף) דברים דומים עברו על כל מי שביצע גיחה כזו:

סיפור מרתק (וסיפוריך - גם כן).
אגב, ירידה למטוסים לא מוכנים זה דבר שידוע כגורם סיכון מובהק לבטיחות הצוותים - הן הטכני והן הטייסים..
כבר יצא לי "לגרש" [עם חיוך] מדת"ק טייס שהמתין לגיחה חוצת קו, כשאנשי עבדו על המטוס.. פשוט מלחיץ אותם ולא מקצר שום זמן משמעותי (תפעיל מבער ל-3 שניות... יקצר יותר).

Nehemia Greshuni Photography NGPhoto.biz

תיאור נוסף של משימה לתקיפת גשר על תעלת סואץ (הועלה ע"י גילוץ ב 9/10/2018):

7-10-1973
המשימה: תקיפת גשרים מצריים בתעלת סואץ צפונת לאיסמעיליה.
האווירה: הכוחות הקרקעיים במצוקה קשה. יש לבצע כל משימה כמעט בכל מחיר
מבנה: זוג מטוסי פאנטום
זמן המראה 1630מתוכנן
אור אחרון 1730.
משימה לא מאד מפחידה. מגיעים בטיסה נמוכה בשטחנו ומבצעים יעף חטף על הגשר שהמצרים פרסו בתעלה. בצעתי עשרות של גיחות כאלה אך לא במלחמה כשעדיין אינני קולט את עוצמת מערך ההגנה האווירית שעומד מולנו.
אני מסיע לעמדת המראה. השמש לפני שקיעה. אני יודע שלא אגיע באור לתקיפה. אני מצפה שמפקדת הטייסת תעצור את הגיחה וזה לא קורה. אני מחליט שאם לא עוצרים אותי אני יוצא. לא יגידו על גילוץ שפחד לצאת למשימה!
וכך זה קורה. מגיע זמן המראה, ואנחנו ממריאים.
אור דמדומים עדין וערפילי. בכוון מערב ניתן עדיין לראות את פס האור של השקיעה אך השמש כבר שקעה.
מארגנים את התא ומפסקים. הכל מוכן.
טסים נמוך, לא מאד עקב החושך הסוגר ומקשה על הראות. האזור מישורי והערכת הגובה בעייתית.
באמצע הדרך מספר 2 מודיע שהוא הולך הביתה.
אני חש הקלה מסוימת וממשיך לרוץ לכוון מערב. "אנחנו יוצאים להילחם איתכם" מהדהד שיר התנועה הרוסי באוזני. "לֹא נְהַסֵּסָה לָצֵאת בִּזְרוֹעַ, כָּל מִי שֶׁבָּנוּ יְנַסֶּה לִפְגֹּעַ –נֶשֶׁק בַּיָּדַיִם, לֹא נִטְבַּע בַּמַּיִם; לֹא נִירָא מִבּוֹא בָּאֵשׁ.".
איך שאינדוקטרינציה עוברת.
מתקרבים לתעלה. כצפוי איננו מסוגלים לאתר את המגדל ממנו אנחנו צריכים לצאת כוון אחרון.
אני לוקח כוון לטסה שם יש אנטנה גבוהה. אראל נותן לי כוון מהאנטנה לגשר (282 בערך) ואנחנו יוצאים כוון. צא כוון קצת ארוך מהמתוכנן במקור, עקב ריחוק טסה מהתעלה.
מושכים. התעלה נפרשת תחתינו מצפון לדרום. איפה הגשר? בתחילה לא רואים אותו, ואז אני מגלגל ימינה ומזהה את הגשר תחתי. אי אפשר להיכנס. אני פונה למטה ומזרחה בפראות. אני מסתלק מהזירה לכוון מזרח. שום אתראה של טילים. שקט מוחלט. המצרים הופתעו אבל המשימה לא בוצעה.
סיבוב חוזר, אנחנו שוב הולכים לכוון טסה. בדמדום האחרון בטרם יהפוך היום לילה, על רקע חגורת אור כחלחלה אדמדמה אחרונה ניתן לזהות את האנטנה של טסה. נתקן את הכוון. מעלה אחת פחות.
צא כוון. כ4 דקות של טיסה ושוב משיכה. ממש חשוך. שקט אלקטרוני. אני מגלגל ימינה, ושוב הגשר ממש מתחתי. הפעם המצרים יורים עלינו משטחנו. אני מוריד את האף ושם את הכוונת על אלה שיורים וסביבתם, לא רחוק מהגשר. "דפיקה קלה בכנף", שבירה ימינה ולמטה. מזרחה. נמוך, אך לא נמוך מדי, שאפשר יהיה לשבור אם יהיה צורך.
אחרי התרחקות מהתעלה אפשר לטפס לגובה.
הביתה, לנחיתה למשימה הבאה.
מה זה היה, "דבקות במשימה?, "אגו טריפ"?, טיפשות ואוילות? לחץ חברתי?
הבדל הקטן כל כך בין גיבור לחמור.

צילום לכיוון מזרח, כנראה ממצלמת תקיפה של קורנס, של גשר צליחה על תעלת סואץ. משני צדדיו מיסוך עשן. בפינה השמאלית עליונה נראה כמו שיגור של טיל אישי ("זרת").



קרדיט: התמונה הועלתה לפייסבוק בקבוצה "מלחמת יום כיפור - זכרונות, צלקות, כאבים וכל השאר" ע"י Moshe Shaverdi מהאוסף של Jossy Bar-El.
ציטוט:
"תקיפת אחד מגשרי הצליחה המצריים בגזרה הדרומית. מצולם ממצלמת זנב של קורנס אשר יצא מתקיפה. המבט לכיוון מזרח. ניתן לראות כי טנקים מצריים צלחו והם נערכים להמשך תנועה מזרחה. בצד המערבי רואים טור כלי רכב, כנראה לוגיסטיקה, הממתינים לעבור לצד המזרחי. בשל התקיפה האוירית (שלנו) הופעל מיסוך עשן לגשר הצליחה..."

ניתן להבחין בעיקול בתעלת המים המתוקים, בגשר על פניה, בשורת העצים על גדת תעלת סואץ ובצומת דרכים המובילה לגשר.
במפות גוגל לא מצאתי אזור בעל מאפיינים דומים. אולם, אם התמונה הינה תמונת ראי, אז אזור עמדת התצפית "קילו" של או"ם, כ-4.5 ק"מ מדרום למעוז ליטוף, עשוי להתאים:
https://www.google.com/maps/@30.126...=!3m1!1e3?hl=iw

ציטוט:

במקור נכתב על ידי HSI ניתן להבחין בעיקול בתעלת המים המתוקים, בגשר על פניה, בשורת העצים על גדת תעלת סואץ ובצומת דרכים המובילה לגשר. במפות גוגל לא מצאתי אזור בעל מאפיינים דומים. אולם, אם התמונה הינה תמונת ראי, אז אזור עמדת התצפית "קילו" של או"ם, כ-4.5 ק"מ מדרום למעוז ליטוף, עשוי להתאים: https://www.google.com/maps/@30.126...=!3m1!1e3?hl=iw

בהחלט מתאים למקום שציינת על המפה (וכנראה צדקת גם בנוגע לתמונת המראה).
הנה צילום ממצלמת תקיפה של הטייסת על גשר זה, כולל מיסוך העשן (ניתן להבחין בצד שמאל למעלה בתותח המטוס ובאנטנות הרדיו שמתחתיו) בהשוואה למקום שציינת (אחרי שסובבתי כך שיתאים לכיוון מצלמת התקיפה):



וקישור לרזולוציה גבוהה יותר:
https://2020-uploaded.fresh.co.il/2...14/11086577.jpg

ציטוט:

במקור נכתב על ידי HSI אזור עמדת התצפית "קילו" של או"ם, כ-4.5 ק"מ מדרום למעוז ליטוף

תמונה שצולמה במוצב "קילו" (ממנו הועברה אספקה לארמיה השלישית המכותרת) בעת ביקור של הטייסת במקום לאחר הפסקת האש:



(לא זוכר מי צילם. אני מצולם שלישי משמאל).

מופיעות בה שתי פרצות בסוללה הישראלית, בעוד שבזמן המלחמה עצמה המצרים פתחו פרצה אחת בלבד בנקודה זו...

ציטוט:

במקור נכתב על ידי strong1 מופיעות בה שתי פרצות בסוללה הישראלית, בעוד שבזמן המלחמה עצמה המצרים פתחו פרצה אחת בלבד בנקודה זו...

אתה צודק. בתמונות המצולמות בעת האספקה לארמיה השלישית יש רק פרצה אחת:

תמונה מאתר יד לשיריון:



(התמונה מהקישור: https://www.yediot.co.il/articles/0...5349687,00.html )

לצערי אין לי רישום מדוייק של מועד הביקור במקום. מניח שמספר חודשים מועט לאחר המלחמה.
העליתי את התמונות בעבר בקישור הבא (הגיחה האחרונה שלי במלחמה):
https://www.fresh.co.il/vBulletin/s...592#post3519332

מבחינתי זה גילוי מוזר ומעניין... לא הייתי מודע לכך שהותר למצרים לפרוץ פרצה נוספת בסוללה אחרי תום הקרבות. לפריצה כזו נדרש מאמץ לוגיסטי לא מבוטל - פלוגת הנדסה שלמה שעובדת כמה שעות טובות - ובהנחה שהמהלך כזה בוצע ב "קילו" באור יום בהסכמת צה"ל והאו"ם אז מוזר שאין לו תיעוד כלשהו.

יש לציין שפרצות אחרות נפרצו בסוללה במהלך השחזור רחב ההיקף שהמצרים ביצעו בואוגוסט 1974 לקראת "חגיגות הנצחון" של אותה השנה. ולמי שתוהה מדוע דווקא באוגוסט, הסיבה לכך כמובן היא שהמצרים המתינו עד שכוח המשימה הבינלאומי לניקוי התעלה יסיים את עבודתו.

הערה: תגובות נוספות שהופיעו השבוע באשכול הנוכחי הועברו, מטעמים מובנים, לאשכול שעוסק בנושא הגשרים על תעלת סואץ:
https://www.fresh.co.il/vBulletin/s...070#post4710304

ציטוט:

במקור נכתב על ידי yaari בהמשך היום נערך חיל האויר לתקוף את מערך טילי קרקע אויר בחזית המצרית ("תגר 4") כדי לאפשר סיוע קרוב לכוחות צה"ל בחזית הדרום אך בשלב מתקדם (חלק כבר יוצאים למטוסים ואף מתבצעות מספר תקיפות) הוא מופנה ע"י שר הביטחון לפעילות כזו בחזית הסורית, ללא הכנה מספקת והתוצאות בהתאם. הסוללות שינו את מיקומן וכמעט אף אחת אינה נפגעת. לחיל האויר מופלים 6 מטוסי קורנס

תאור של גילוץ על גיחת התקיפה של הטילים בסוריה ("דוגמן 5"):
ביום השני של המלחמה התחלנו בתקיפת הטילים בסיני, במערך הטילים שהיה מערבית לעיר סואץ. תוך כדי התקיפה התקבלה הוראה שצריך לשנות כיוון והולכים לתקוף את סוריה כי רמת הגולן היתה על סף התמוטטות מוחלטת. ברגע שעושים מעבר כזה באופן חפוז יש לזה תוצאות.
אנחנו חזרנו מהגיחה במצרים. נחתנו. קיבלנו את המטרות שאנחנו צריכים לתקוף בסוריה, עם מודיעין די מסודר, עם מפות וצילומי אויר. למדנו את הנתיבים ויצאנו לעמדת המראה. עמדת המראה מתבצעת בשקט מוחלט כדי שהאוייב לא ידע שעומד לצאת מטס תקיפה. תוך כדי כך מגיעים אלי ומסמנים לי שאני לא טס למקום שאליו אני צריך לטוס אלא אני טס אחרי מישהו, ואני אפילו לא יודע איזו מטרה הוא הולך לתקוף. אני יודע שהוא הולך לסוריה. אני יודע שהוא הולך למערך הטילים. אבל אני לא יודע באופן מוחלט היכן הוא הולך לתקוף, וזה לא דבר פשוט. זו צריכה להיות גיחה מאוד מאוד מקצועית ומדוייקת. אתה חייב לדעת איפה יש נ"מ ואיפה יש סוללות טילים אחרות. אם אתה עושה טעות אתה חוטף אותה ואתה פשוט לא חוזר משם. לעומת הצורך להיות כל כך מדוייק, התקיפה הזו היא כמעט פרטיזנית. אתה טס אחרי מישהו. לשמחתי לפחות ידעתי שזה מפקד הטייסת (ספקטור) וסמכתי עליו שהוא יוביל נכון.
מי שקרא את הספר "חלום בתכלת שחור" בו הוא מספר את אותה גיחה ומסתבר שגם הוא לא ידע בדיוק להיכן הוא צריך ללכת. הוא קיבל דקה לפני כן מעטפה לקוקפיט ואמרו לו "סע עם המפות האלה".
אנחנו ממריאים מחצרים. מטוס כבד. מלא פצצות. עוברים את ירושלים. זה מאוד מוזר באמצע מלחמה לעבור את כל המקומות שאתה רגיל לראות אותם באימונים. שקטים. לשמחתנו שקטים.
גולשים לבקעה. ככל שמתקרבים לנקודת חציית הגבול, המתח הולך ועולה. סוריה תמיד היתה בעינינו קן צרעות. עד כדי כך. זה מתחיל בסיפור " 13 שנים בסוריה", היה איזשהו ספר כזה, שהתפרסם בשנת 66 או 67 עם תיאורים איומים, שבהחלט גרמו לחלק מהאנשים לצאת בהרגשה שאם נפגעים בסוריה לא נוטשים. זאת אומרת, מושכים את המטוס כמה שיותר עד שלא הולך. זו היתה ההרגשה. מה גם שסוריה היתה איזור מוכה נ"מ, עם הרבה מאוד נ"מ וטילים.
המתח עולה. מגיעים לאיזור בית שאן ופונים ימינה לשטח הירמוך. כיום הוא כל כך פסטורלי ויפה. עוברים נמוך בתוך מפגש הגבולות, ודקה אחרי זה אנחנו בתוך סוריה, ברמה. עדיין שקט מוחלט. רואים את ג'בל דרוז, ככה באיזה מקום רחוק, ופונים שמאלה בפניה די גדולה כדי להגיע למערך הטילים מאחור.
פתאום, בבת אחת, מתחילה ה"שמחה". כמובן שאני עדיין לא יודע לאיפה אני צריך ללכת לתקוף, כי בפניה הזו אנחנו איבדנו את הכוון. אנחנו לא ידענו לאיפה המוביל שלנו הולך. אמרנו שפשוט נלך אחריו ואיפה שישים את הפצצות אנחנו נראה שם משהו ונשים גם. קשה מאוד גם להתמצא שם.
וכאמור, בבת אחת, ככה מתוך השקט המוחלט הזה, פורצת אש מתוך הקרקע. הקרקע רותחת. עפים טילים. זה דבר מפחיד לראות. זו להבת אש שרצה במהירות של כוכב נופל, אחת אחרי השניה. ככה פשששט מהשמים ומשאירה אחריה שובל עשן. המוביל שלי מודיע שהוא רואה סוללה שיורה והוא הולך לתקוף אותה. זו ההחלטה הכי נכונה שיכולה להיות. מזהה אותה ומרים את האף. אנחנו מושכים יחד איתו. בזמן הזה טיל מפה, טיל משם, די רחוק עדיין. מתגלגלים על הגב. מבחינתנו זה מין מצב שכל הקרקע "מתהפכת". אתה רואה אותה "למעלה" ואחרי שניה אחת היא "למטה" בחזרה. אנחנו שמים את האף על המטרה ובאותו רגע טיל יוצא מתוך הסוללה לכיוון שלנו. יש לך 5 שניות להחליט מה אתה עושה. זה רגע קשה מאוד משום שאתה עשית את כל הדרך בשביל להגיע לנקודה הזו, וזו מלחמה שהיא מלחמה אמיתית. לא כמו מלחמת ההתשה שאם לא תפגע עכשיו, תחזור אח"כ ותפגע. את זה צריך לעשות.
ההחלטה קשה מאוד ואני מחליט להמשיך, למרות שאני רואה את הטיל בא. אני גם זוכר, מתוך לימודי המודיעין שלימדו אותנו, שמעל הסוללה יש קונוס "מת" משום שהמכ"ם לא יכול לראות בדיוק מעליה אלא עד זווית של 70 מעלות. כאילו שהטיל הזה לא יכול לנהג אליך. הוא פשוט נורה כמו כדור נ"מ אבל הוא לא מסוגל לנווט. כל זה בתוך 5 השניות שאתה מחליט להמשיך לתקוף.
אני ממשיך לצלול. הטיל ממשיך להתקרב. פיצוץ של הפצצות של המוביל שלי בתוך מרכז האש של הסוללה. בגלל זה, או שלא בגלל זה, הטיל מתחיל לעשות ברל רולים קטנים - כאלה, מעין סיבובים קטנים, קצת מאבד שליטה וחולף לידי בטווח כזה שאני שומע אותו ורואה גיצים של אש עפים ממנו. הוא חולף ואני משחרר את הפצצות שלי. שובר. הפיכות הטיה חריפות. שתבינו: מטוס פאנטום, שמשקלו בשלב הזה בערך 20 טון, והגובה שלו כקילומטר וחצי, במהירות של 700 קמ"ש ומספיק לעשות שלושה גילגולים כאלה, לפני שאני מגיע למטה, זה מטוס שכמעט יוצא מכופף מהדבר הזה.
אני לא ראיתי שום טיל שנורה עלי בשלב הזה. זה היה ביצוע לגמרי עיוור. אבל אחד הקולגות שלנו, שתקף במקום סמוך, פשוט ראה את הסוללה שהיתה בצד וירתה עלינו. הוא ראה פיצוץ של טיל ומטוס יוצא. עוד פיצוץ של טיל ומטוס יוצא ועוד פעם כזו. ואנחנו מגיעים לגובה הנמוך. שמה כבר אין טילים ואנחנו מסתלקים דרומה לירדן והביתה.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי yaari תאור של גילוץ על גיחת התקיפה של הטילים בסוריה ("דוגמן 5"):

בטעות לא הרחבתי את פעילות טייסת 107 ב"דוגמן 5". כעת הזמן לפרט.

בתחילה המריאו 4 מטוסים לתקיפת קלע בבודדים על עמדות נ"מ.
מיד אחריהם - 4 מבנים לתקיפת חתף.

מתוך ספרו של יצחק שטייגמן "מוכרחים להמשיך לנגן":
"* מבצע 'דוגמן 5', טייסת 107 (מבנה ראשון) שלמה אגוזי/יוסי יבין, דני שקי/דוד רגב; (מבנה שני) ישראל קריגר/יוסי קמאי, עוזי רוזן/גידי לרנר; (מבנה שלישי) רן גורן/קובי שמואלי, דובי יפה/עפר בן־צבי; (מבנה רביעי) יפתח ספקטור/יוני אראל, ניסים אלעד/אבי כהן, הראל גילוץ/רועי מנוף.

תשעה מטוסים המריאו בארבעה מבנים לתקיפת ארבע סוללות SA-2 משופר (סג-17, סג-19, סג-15, סב-16) מוביל השיירה היה סמ"ט א' של הטייסת שלמה אגוזי/יוסי יבין. המטוסים עמוסי הפצצות עקפו בדרך את מטוסי העיט של טייסת 115 שטסו באותו נתיב. לשלושה מבנים מתוך ארבעת המבנים היו קשיי הזדהות בשטח, שהיה קשה מאוד לניווט במקטעים האחרונים. המוביל תקף את סוללת סג-17 ונראו פגיעות קרובות למטרה. כמה טילים שוגרו לעברם והתפוצצו קרוב יחסית אליהם. המבנה של קריגר/קמאי, שתוכנן לתקוף את סוללת סג-19 , טעה בניווט, לא מצא את המטרה ובהמשך זרק את החימוש לים. המבנה של ספקטור תוכנן לתקוף את סוללת סב-16. הצוות המוביל התקשה בזיהוי נתיב התקיפה. לפתע הבחין ספקטור בשני טילים ששוגרו בזה אחר זה, והודיע למבנה על תקיפת הסוללה המשגרת. הוא ביצע יעף חתף על הסוללה, ושני בני המבנה שלו נכנסו בזה אחר זה אחריו אל המטרה ששיגרה טילים לעבר התוקפים. גילוץ, מס' 3 במבנה של ספקטור, ראה פגיעה מדויקת של המוביל במרכז ניהול האש של הסוללה, וכך הוא תיאר את רשמיו מהתקיפה: "אני מוריד את האף אל המטרה, ובאותו הרגע ממש יוצא טיל מתוך הסוללה לכיוון שלי. בתוך חמש שניות עליי להחליט מה לעשות. זה רגע קשה מאוד, משום שעשיתי את כל הדרך בשביל להגיע לנקודה הזאת, וכעת זו מלחמה אמיתית. אני מחליט להמשיך, למרות שאני רואה את הטיל בא מולי. אני גם נזכר מתוך לימודי המודיעין שלימדו אותנו, שהטיל הזה לא יכול לנהג אליי. אני ממשיך לצלול, והטיל מתקרב וחולף לידי בטווח כזה שאני שומע אותו ורואה גיצים של אש עפים ממנו. אני משחרר את הפצצות שלי על המטרה, שובר בחריפות ומסתלק משם."
הצלחה מיוחדת הייתה למבנה השלישי מטייסת 107 בהובלת רן גורן וקובי שמואלי.
במשיכה לתקיפה זיהה גורן את מטרתו המקורית, אך התברר לו שהאתר ריק. הוא לא אמר נואש, נשאר בגובה, ותוך הסתכנות בחשיפה ממושכת לאיום הטילים, המשיך לחפש את הסוללה ברדיוס רחב יותר - ללא הצלחה. הוא זכר כי בנתיב החדירה לתקיפה הוא עבר ליד סוללת SA-3 . הוא פנה בחריפות לאחור, זיהה אותה (סב-15), צלל לעברה וכיוון אל מרכז
ניהול האש של מכ"ם הסוללה. הפצצות פגעו היטב במרכז הסוללה. על פי המודיעין, הייתה זו הסוללה היחידה שהושמדה במבצע 'דוגמן 5'."

מסתבר שהסוללות היחידות שנפגעו היו אלו שנתקפו ע"י טייסת 107. לא התקבל אישור מודיעין להשמדת הסוללה שנתקפה ע"י המבנה של אגוזי למרות שאגוזי דיווח על פגיעה בול במטרה שזוהתה בקלות ושקי דיווח שפגע במרכז העשן של פצצות המוביל. מספר טילים שוגרו לעבר המבנה ואלו התפוצצו קרוב למטוסים. כמו כן לא התקבל אישור מודיעין על השמדת הסוללה שנתקפה ע"י המבנה של ספקטור (לא ברור באיזו סוללה מדובר), למרות דבריו המפורטים של גילוץ בתגובה הקודמת.
הסוללה שהושמדה ע"י המבנה של גורן (סב-15) נועדה להיתקף ע"י מבנה מטייסת 115. כשאלה הגיעו הם כבר תקפו סוללה שהושמדה.

תמונות מאלבום הטייסת:

דף הפעלה חדר מבצעים



איוש



תמונות דפי מטרה







מפת נתיבים



דוחות תחקיר

חלק מהתמונות שיובאו להלן צולמו בתאריכים שונים אך מובאים בהודעה אחת כדי להדגים פעילות אופיינית:

אחרי שהטייסת מקבלת את המשימה, גף הטיסה מעביר לגף הטכני הנחיות חימוש וזמנים.
בתמונה הבאה: קציני הגף הטכני, לוט ו ג'ימי, בהנחיות אחרונות להתאמת הנדרש למצאי המטוסים:



הטכנאים מבצעים את הדרוש:





ויש גם רומנטיקנים ששולחים איחולים בהזדמנות זו:



פעולות אחרונות:



והמטוס מוכן:



ובינתיים בגף טיסה:
מכינים את התדריך ואת המפות. בצילום: פרחי טייס שהגיעו מביה"ס לטיסה (שהושבת במהלך המלחמה. כל המדריכים מוצבים בטייסות) עוזרים בשכפול המפות (אני מזהה במרכז את הנווט אולמר שלאחר סיום קורס הטיס הוצב בטייסת. הוא זה שצילם את התמונה הצבעונית של הטיסה ברפידים שהעליתי קודם):



תדריך כללי לכולם:



קצין המודיעין (כמדומני הגיע מתחום הארטילריה וכינויו היה קש"א - קצין קישור ארטילריה) בעת שהכין את נתוני המודיעין של האיזור:



וכעת מעביר את חלקו בתדריך:



כעת מתחלקים למבנים השונים ומתבצע תדריך לפעילות במבנה:



ועוברים על כל החומר (מפות נתיבים, תצלומי אויר של המטרה, מפסקי חימוש, תיאומים שונים והנחיות אחרונות):



ומתארגנים ליציאה למטוסים:







עולים על הרכבים:



ומגיעים אל המטוס. דבר ראשון - בודקים בספר המטוס תקלות שתוקנו (וכאלה שלא תוקנו אך ניתן לטוס איתן) ודברים חשובים (סוגי פצצות, כמות דלק וכד'). תקלות שניתן לטוס איתן ("היתרים") גם נרשמות על הלוח שליד הספר.





הדבר הבא הינו בדיקה חיצונית של המטוס:



ממריאים ותוקפים:



וחוזרים לטייסת לדווח תוצאות, לדווח מודיעין ולתחקיר (בתחילה במבנה ובסוף היום גם תחקיר כללי):

קס"א - קציון סיוע אוויר

התמונה האחרונה זה מיכה אורן, לא ?

מרקיע שחקים האתר למחקר ותיעוד ההיסטוריה של התעופה בארץ. www.sky-high.co.il

גלריה: www.pbase.com/amirsgv

מדובר בקש"א (אני מניח שאתה צודק לגבי ראשי התיבות). קס"א הינו נציג מטעם חיל האויר אצל חילות היבשה.
אכן מיכה אורן בתמונה האחרונה וזו שלפניה, ליד הג'יפ.

אכן

נראה שהאפוד עצמו אינו כולל חליפת הצלה מתנפחת ("מיי וסט"). בציוד הטיסה של טייסי עיט או שחק\נשר\סער מאותה תקופה דוקא יש "מיי-וסט" כחלק מאפוד המילוט (למשל טייס העיט הזה - התמונה מתוך "תל נוף במלחמה").
מה הסיבה לשוני בציוד בין המערכים השונים?
האם חליפת ההצלה המתנפחת היא חלק מהכסא (ונרתמת לאיש הצוות דרך הטורסו בדרך כלשהי) ?
(אגב, ציוד טיסה דומה\זהה לזה שבקורנס היה בשימוש גם ע"י טייסי בז\נץ\ברק עד ראשית\אמצע שנות ה-90 ולאחר מכן עבר כל מערך הקרב לציוד האחיד והסטנדרטי שכולל גם "מיי-וסט" כחלק מאפוד המילוט).

ציטוט:

במקור נכתב על ידי OINT נראה שהאפוד עצמו אינו כולל חליפת הצלה מתנפחת

זה שאינך רואה ("הוא שיפילך..." ) אינו אומר שלא קיים.
אם תביט היטב בתמונות שלמעלה, כגון בתמונה הבאה:
https://2013-uploaded.fresh.co.il/2...09/15542870.jpg
תוכל לראות שמתחת לבית השחי ישנה "כרית" קטנה ובתחתיתה "כפתור" שחור.
כל "כרית" כזו היא מחצית גלגל מתנפח. ברגע שנוטשים מעל ים - יש למשוך ב"כפתורים" ואז לחבר מקדימה את שני חצאי הגלגל המתנפחים (סיפרתי על כך בקישור שסיפקתי על הנטישה של גילוץ ושלי, ביום הרביעי למלחמה).
בעקבות הנטישה שלי בים (למזלי נותרתי עם שתי אצבעות מתפקדות והצלחתי לבצע זאת), הוחלט לשים מנגנון שיפתח אוטומטית את ה"כריות" בעת מגע במים. עד לשיפור אותו מנגנון היו צוותי אוויר שה"כריות" נפתחו להם באמצע טיסות כתוצאה מהזעת יתר בבית השחי.

V soncu bo hosta zapela, hosta in pesem vojna:
Brat moj, ne skrivaj lica, danes je vojna, VOJNA!

ציטוט:

במקור נכתב על ידי לבני iמהו הדבר הבולט שתחת שורש כנף ימין (משמאל לחיפוי שעל רב"ת הטיל?...

לבני, לא שכחתי אותך, סוף סוף יש תשובה. מדובר בנקודות שבהם שמו בעבר (לא בישראל) מצלמות תקיפה (חיצים אדומים בקולאז' הצילומים המצורף). היו שתי נקודות כאלה, אחת מכל צד של המטוס. האחת לצילום קדימה והשניה לצילום לאחור.
אצלנו התקינו מצלמת תקיפה אחת שצילמה פנורמית, 180 מעלות, את כל התחום, מקדימה ועד לאחור (חץ לבן למצלמה וחץ לבן לכיסוי המצלמה).
שתי התמונות העליונות, עם הכיתוב על הנקודות, נלקחו מהאתר הבא:

לצפייה במקור באתר Facebook, לחצו כאן.

את הבוקר מתחילים בתקיפת ש"ת סייקל בסוריה. את השדה הזה היינו מתוכננים לתקוף במסגרת המכה המקדימה שתוכננה להתבצע ביום כיפור לפני הצהרים. תכנון שבוטל בהחלטת הדרג המדיני.



16 מטוסים עמוסי פצצות יוצאים לתקיפה. אני טס עם רן גורן ולקראת משיכה מגובה נמוך אני מגלה מטוס מיג 21 המפטרל גבוה מעל שדה התעופה. לפי מצב טיסתו אני מבחין שהוא אינו רואה אותנו אבל ליתר ביטחון אני מודיע לגורן שאני אמשיך להסתכל עליו במהלך התקיפה ולכן שלא יצפה לנעילת מכ"מ על המטרה (דבר שהיה מאפשר דיוק רב יותר בשחרור הפצצות. פחות קריטי כאשר המטרה הינה מסלולי טיסה רחבים).
בקטע שגורן מכוון את הכוונת אל המטרה המיג נמצא בדיוק מאחור, בשטח "מת" מבחינתי, ואני מפסיק לראות אותו למשך מספר שניות.
כולם משחררים את הפצצות והפגיעות טובות.





כאשר יוצאים מתקיפה - המיג בדיוק מאחורינו בעמדת הפלה. אני מודיע לגורן לשבור שמאלה. תוך כדי השבירה אני מבחין שהמיג משחרר את הפניה ימינה ואני מעריך שהוא מבצע זאת כדי להשיג בהמשך זווית שיגור טובה יותר, אחרי שסיכלנו את כוונתו הראשונית. אני מייד מודיע לגורן לשבור ימינה כדי לסכל שוב את האפשרות לשיגור אבל אז אני רואה מחזה שממנו הבנתי מדוע המיג פנה ימינה. מסתבר שלא כדי לשפר את מצבו ביחס אלינו אלא כיוון שאחד הקורנסים יושב לו על הזנב בטווח תותחים. ספקטור, עם הנווט רועי מנוף, מפילים את המיג בתותחים. יוצאת להבה ארוכה מאחורי המטוס וטייס המיג נוטש. מחזה מפעים שלא יישכח.
לפני מספר שבועות שלח אלי מנוף את תמונת הכוונת של רגע ההפלה:



המשכו של היום כולל תקיפות של טילים, גשרים על התעלה, מוצבים בצד המזרחי שנכבשו ע"י המצרים וגם תקיפת ש"ת נוסף בסוריה (בליי).

טיסה מיוחדת זכורה לי באחר הצהריים של אותו יום. הטייס שקי ואני מובילים זוג לתקיפת קלע על גשר בתעלה (יפה/פלטיאלי במטוס השני). שולחים אותנו למטוסים לפני שמקבלים מיקום של המטרה. ביעף קלע חייבים לקבל את מיקום נקודת יציאת הכיוון (בד"כ אחד המגדלים הבנויים עץ שנבנו מזרחית לתעלה כיוון שלא היו נקודות ברורות בשטח) ונתונים מדוייקים למחשב ההפצצה שייתן הוראות הטסה לשחרור הפצצות. כיוון שהמטרה טרם נמסרה לטייסת אני לוקח איתי למטוס חוברת לחישוב הנתונים בהינתן מיקום המגדל והמטרה, דבר שמעולם לא עשינו באימונים (החישובים תמיד התבצעו בטייסת). לקראת ההמראה מועברים אלי הנתונים ואני "מבשר" לשקי שהוא יצטרך לנווט עד שאסיים את החישובים, ושבכל מקרה ידאג שאדע לפחות דקה וחצי לפני הגעה למגדל. אני מסיים את החישובים, מעביר ברדיו את הנתונים למטוס השני ונותרות כשתי דקות לניווט מדוייק למציאת המגדל. מוצאים, יוצאים כיוון, משחררים את הפצצות וחוזרים.
בתמונה הבא - הדגמה של מבנה יעף הקלע (תרשים עליון) לעומת יעף תקיפה ישירה (תרשים תחתון) ונקודות כתומות המציינות מיקום אופציונאלי של המגדלים.

מעט השלמות לדברים שכתבתי:
בתקיפת שדה התעופה סייקל נפגעו שלושה ממטוסינו. רוזן/פרי נפגעו מטיל אויר אויר ששיגר אחד המיגים, אגוזי/אראל ו בקל/לרנר נפגעו מאש נ"מ. מיג 21 שהיה לפני אגוזי/אראל נפגע (ייתכן מנ"מ שכוון למטוסינו) ונכנס באדמה (לא נראתה נטישה). שלושת המטוסים הפגועים נאלצו לחזור במהירות נמוכה, לעקוף את החזית הסורית ולנחות ברמת דוד.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי yaari בתקיפת שדה התעופה סייקל נפגעו שלושה ממטוסינו. רוזן/פרי נפגעו מטיל אויר אויר ששיגר אחד המיגים, אגוזי/אראל ו בקל/לרנר נפגעו מאש נ"מ. מיג 21 שהיה לפני אגוזי/אראל נפגע (ייתכן מנ"מ שכוון למטוסינו) ונכנס באדמה (לא נראתה נטישה). שלושת המטוסים הפגועים נאלצו לחזור במהירות נמוכה, לעקוף את החזית הסורית ולנחות ברמת דוד.

בבדיקה נוספת מסתבר שנפגעו רק שניים מהמטוסים. בקל/לרנר לא נפגעו אלא ליוו את אגוזי/אראל הפגוע לנחיתה ברמת דוד.

כתיבה של גילוץ ("תגר פ"ד – תקיפת מערך הטילים בפורט סעיד. 8-10-1973 נכתב ב2013"):
בוקר יום שלישי של המלחמה. הימים והלילות מתחילים להתערבב לזמני "דאלי" לא מוגדרים.
המשימה – תקיפת מערך הטילים המבודד בפורט סעיד. מקבץ של 4-5 סוללות SA-2. מצד אחד, גיחה "פשוטה" מספר לא גדול של סוללות, קצת נ"מ חדירה קצה ויציאה מהירה. מאידך, אזור שטוח וחלק כמו ראי, מרחב הריגה מצוין לטילים. לא נחמד.
למשימה יוצאים שני זוגות נפרדים שטסים זה אחר זה.
זוג ראשון: גילוץ-רגב, פלד-פרג.
זוג שני: נחומי-שמואלי, מימון-רז.
יציאה למטוסים, בשלב זה אנחנו כבר מבינים שהמלחמה הזאת היא משהו שונה מכל דבר שהכרנו. יוצאים בידיעה ברורה שיתכן שמישהו לא יחזור. הפחד שלי מתבטא בבחילות די קשות. אני הולך למטוס ועושה "פסון" בזמן הבדיקות החיצוניות, עדיין יש בחילה. מתיישב בקוקרפיט, נקשר, סוגר את החופה ומניע. באחת כל הרגשות נעלמים. מעכשיו ביצוע המשימה בראש מעיני, התחושות והפחדים נשארים כבמטה קסמים מחוץ לקוקפיט.
המראה, פנייה מערבה בגובה נמוך, הכנת מפסקים והכל מוכן לקרב כבר בחציית קו אל עריש. יש עדיין אי אילו דקות של "תובלה" עד מרחב התעלה. חושבים, בעצם אנחנו כמו המכבים. התנפלו עלינו ואנחנו יוצאים לקרב ההגנה. "באנו חושך לגרש" מהדהדות המילים. איך שאינדוקטרינציה עובדת.
זהו, קו רפידים, לרדת הכי נמוך שאפשר. אני מגרד. מימני משוך מעט לאחור פלד. מתקרבים מאד נמוך לתעלה. ע"פ טקטיקה חדשה ספקטור מורה על פתיחת חצי מבער לפני חציית הקו. מהירות מתקרבת ל600 קשר לאורך התעלה מתרוממת הסוללה שצה"ל הקים בצידה המזרחית. גובהה כשמונה מ'. אני מתרומם כדי לעבור אותה וצונח לתוך אזור המים הרדודים שמדרום לפורט סעיד.
להערכת הגובה עוזרים לי התרנים של סירות הדייגים. פשוט לא לגעת בהם. לפתע לפני להקה של כעשרים צפרים לבנות. אני צריך להחליט מהר, להיכנס בצפרים או להתרומם ולהיחשף לטילים.
עדיף צפרים.
לצפרים אין מרחב תגובה. במהירות הקרובה למהירות הקול הן מזהות אותי בטווח אפס. הן גם לא יכולות לצלול כי אני מאד נמוך.
בום, בום מבשר את המפגש עם הצפרים. מבט פנימה. אין מנורות אזהרה. ממשיכים.
שקט ושלווה, אין ירי ואין טילים. הכומר שקט.
משיכה חריפה שמאל נקי, גלגול ימינה והורדת אף למטרה.
הנה היא במקום. אני רואה את תבנית השישה הצפויה, מוריד את האף, ואז רואה שהורדתי את האף על סוללת הנ"מ שנמצאת ביני לבין הסוללה. נ"מ דליל יורה עלינו.
תיקון קדימה, לחיצה על הפיקל, שחרור פצצות, שבירה עיוורת ימינה ושמאלה ויוצאים צפונה.
תדרכתי את פלד שנצא צפונה מעל הים בגובה 2000 רגל. לטיל אין בעיה לנהג בגובה 150 רגל. לי יש בעיה לשבור מעל הים תוך הסתכלות אחורה בגובה זה. 2000 רגל זה מאפשר שבירות בטוחות בעת הצורך.
צפונה ומהר במבנה קרבי להגנה, פלד משוך מעט לאחור.
"תסתכל עלי" הוא זועק.
2" נקי".
אחרי כ 15 מיל צפונה, פניה הביתה, חצרים. נחיתה.
בכונס האוויר מימין כתמי דם מרוחים על החלק הפנימי. בבידון הימיני, עוות, עדות לעוד ציפור שסיימה את חייה במלחמה אבל גם חור של כדור נ"מ בבידון. היו שם לא רק צפרים.
בטייסת אכזבה. המטרות לא נפגעו. נחומי מסיבה שאינני יודע (גם אחרי 40 שנה) מפסיק את המשימה.
"אתם יוצאים לסיבוב נוסף על אותן מטרות" מודיע לי ספקטור.
אז עוד סיבוב.
תוך כדי ההכנות נגש אלי ספקטור ובחיוך קמצני ומאופק אומר לי, תקעתם לסוללה כמו אריות. היא הושמדה. אתה משוחרר מסיבוב נוסף.
וכעבור כמה ימים, כאשר כבר הייתי בבית החולים הגיע אלי ספקטור עם התמונה של הסוללה, שמפענח ממודיעין אויר כתב עליה "היה פנג סונג" ועוד הקדשה קטנה.



(הערה שלי: בדפי הגיחות של 107 במלחמה נכתב לגבי המבנה נחומי/שמואלי ומימון/רז: "לא בוצעה המשימה, החימוש לים, לפי הוראות מלמעלה").

ציטוט:

במקור נכתב על ידי yaari וכעבור כמה ימים, כאשר כבר הייתי בבית החולים הגיע אלי ספקטור עם התמונה של הסוללה, שמפענח ממודיעין אויר כתב עליה "היה פנג סונג" ועוד הקדשה קטנה.

את הבוקר פותחים במטס תקיפה של 12 מטוסים על שדה תעופה כותמיה במצרים. רביעיה בתקיפת קלע ושתי רביעיות יחד בתקיפה ישירה. השדה נמצא באמצע הדרך בין העיר סואץ לבין קהיר הבירה.



גילוץ ואני אחראים על הכנת הטייסת לגיחה זו ו"מבלים" את הלילה בביצוע כל הנדרש לכך.
קריגר ז"ל מוביל עם הנווט אורן את שתי הרביעיות לתקיפה הישירה (קריגר ,שכבר בתפקיד סמ"ט ב', הסגן השני של מפקד הטייסת, טרם הוסמך להובלה בכירה וטיסה זו משמשת לו כמבחן הסמכה להובלה בכירה ע"י ספקטור, מפקד הטייסת).
על טיסה זו, שבדיעבד היתה הטיסה האחרונה של גילוץ ושלי במלחמה, בעקבות היפגעות מנ"מ, נטישה ופציעה, הרחבתי בקישור הבא:
http://www.fresh.co.il/vBulletin/sh...592#post3519332

אחזור כאן על התמונות ממצלמות התקיפה:



המטוס שנטשנו:




וכך נראינו לאחר זמן מה (גילוץ בעת ההתאוששות בבית החולים ואני בעת הביקור הראשון בטייסת במהלך המלחמה):



אני חזרתי לטוס בטייסת לאחר מספר חודשים והספקתי אף להשתתף ב"מלחמה שלאחר המלחמה" בגיזרה הסורית. גילוץ לא טס יותר על מטוס עם כסא מפלט בגלל עניין הפציעה והמשיך לטוס על מטוסי הפוגה, בהדרכת חניכים בביה"ס לטיסה, תוך כדי לימודי רפואה. לימים הוא יגיע להיות מפקד גף הרפואה בחצרים ו"ידאג" להוריד לי את הפרופיל מ 97 ל 64, לאחר שראה בתיק הרפואי שלי מקרים של פריקות חוזרות בכתף. במהלך 21 שנות הטיסה הבאות נאלצתי להפסיק טיסות פעמיים בלבד עקב פריקת כתף כתוצאה מג'י גבוה.

לפני כשנה אני מצליח לאתר את מרבית המשתתפים במסוק שחילץ אותנו (למעט הרופא והחובש) ואני מארגן מפגש מרתק שעליו כתבתי בקישור הבא:
http://www.fresh.co.il/vBulletin/sh...757#post4223601
מפגש נוסף בוצע לפני כחצי שנה בטייסת המחלצת כאירוע מורשת (מופיע בהמשך הדברים בקישור הקודם).

קריגר עם אורן נשארים באיזור הנטישה של גילוץ כדי להגן עליו מכוחות מצריים הנוסעים לכיוונו, תוך כדי צליפה עליהם מתותח המטוס. כאשר כמות הדלק שלהם עומדת לרדת מהמינימום הנדרש לחזרה לחצרים הם מבקשים אישור מהטייסת לנחות ברפידים כדי שיוכלו לשהות זמן נוסף עד לחילוץ. האישור לא ניתן כי הטייסת כבר קיבלה את המשימה הבאה: תקיפת המטכ"ל בדמשק.

על תקיפת המטכ"ל כבר נכתבו מילים לאין ספור ולכן רק אביא ציטוט של דברי אחד הנווטים, יצחק רז (רזצ'יק):

"זוהי אחת הגיחות המשמעותיות בחיי. היינו אמורים לתקוף בדמשק את המטכ"ל הסורי ובניין הטלוויזיה, למיטב זכרוני. על פי התכנון, טייסות 119 ו-107 יצאו כל אחת עם שמונה מטוסים צפונה לאורך החוף הלבנוני, מזרחה לחציית לבנון וכניסה לתקיפה מלבנון. מזג האוויר היה מעונן ונתיב החדירה מעל לבנון היה שונה בין שתי הטייסות. נתיב החדירה של 107, שהיה בשלב מסוים בתוך ואדי, הלך ונסגר עקב העננים. זכור לי, כמי שהיה מס' 2 או 4, שאנו מגרדים את מורדות ההרים בצדדים וכשמסתכלים קדימה רואים את קו העננים נושק לאדמה, כלומר המרווח בין העננים לאדמה הולך וקטן וסוגר עלינו. בשלב הזה, ספקטור דיווח על ביטול המשימה וחזרה לאחור. למיטב הבנתי זו הייתה החלטה אמיצה מאד הגם שבדיעבד הייתה שנויה במחלוקת. כך קרה שאנו חוזרים חזרה לישראל, שמונה פנטומים עמוסי פצצות - מצרך מבוקש מאד בימיה הראשונים של המלחמה. ספקטור שאל את הבקרה האם יש להם מטרה בשבילנו ולאחר זמן קצר נשלחנו לסייע ברמת הגולן. הועברנו לקשר עם המשל"ק שהופתע לקבל שמיניית מטוסים ונתבקשנו לתקוף את השריון הסורי, מבלי שידעו לציין לנו אותו, במדויק.. אני זוכר שהמשל"ק נשאל על ידנו היכן הסורים והם ענו שאינם יכולים לכוון אותנו במדויק. אמרו שנטוס לצומת פיד ושכבר נזהה בשטח. התמונה שהתגלתה לעיננו הייתה במידה מסוימת מצמררת. כחצי קילומטר דרומית מערבית לצומת פיד, נראו שישה שבעה טנקים בשורה עם קנים מכוונים לכוון צפון מזרח. כחצי קילומטר צפונית מזרחית לצומת, נראו עשרות טנקים עם הקנים לכוון דרום מערב. תמונה סוריאליסטית של עשרות טנקים סורים מול בודדים ישראלים (6-7). גם כאן, ספקטור הוביל מהלך חכם. הוא ביקש מהמבנים להישאר בגובה נמוך וטיפס בודד לגובה לזהות אם יש טילי נ"מ. למרות שהיה נ"מ דליל, טילים לא נורו לעברו. לאור ניתוח המצב, ביקש ספקטור מאתנו לבצע מעגל התקפה רחב מאד. אם בדר"כ בין התקפה למטווח יש עד 4 מטוסים, כאן היינו כל השמונה. עוד זכור לי שביקש לחלק את הפצצות לשני שחרורים ולא כפי שתוכננו לתקוף בדמשק בשחרור אחד. לאחר תדריך קצר, נכנסנו לתקיפה לשריון הסורי עם חלוקת מטרות - טנק, טנק, כשכל אחד מבצע לפחות שני יעפים. לאחר שסיימנו, נראו מס' טנקים בוערים ואחרים שלא בערו ניזוקו באופן שניטרל אותם, לדוג' השתחררות הזחל כתוצאה מהפיצוץ וכד'. החוויה הכי חזקה שהייתה לי אולי במלחמה זו היא המעבר הנמוך מעל הטנקים הישראלים כשאנו רואים את חיילנו מנופפים לנו לשלום. הייתה תחושה שהצלנו אותם מה שהתברר מאוחר יותר שהתקיפה שלנו עצרה את השריון הסורי. בסופו של דבר הייתה מטרה זו איכותית יותר ומשפיעה יותר על מהלך המלחמה."

ותמונה שצולמה (כנראה באותה טיסה):



במקביל ובהמשך בוצעו תקיפות נוספות על הגשרים בתעלה וכן פטרולים ליירוט והנרות.

בדרך לתקיפת גשר בתעלה, שניות ספורות לפני משיכה, המטוס שבו טסים פלד/לרנר מפתח תקלה קשה ביותר שבסופה הוא אף מתפוצץ והצוות מצליח לנטוש (מדובר במטוס שכבר נפגע פעמיים באותה מלחמה. הפעם הראשונה היתה בגיחה הראשונה שבה טסתי עם גורן בפתיחת המלחמה, לאחר שנחתנו ברפידים וניזוקנו בניסיון ההמראה משם). לא ברור אם התקלה הינה התפתחות של תקלה קודמת או היפגעות מנ"מ בגיחה זו. פלד, בנו של מפקד חיל האויר, נפצע בעת הנחיתה אך הצליח לשכנע את יחידת הרפואה שהוא כשיר לטיסה והמשיך לטוס בטייסת במלחמה.
סה"כ שני מטוסים ננטשו באותו יום. אחד נוסף ניזוק קשה ולא טס יותר במלחמה.

צילום שרידי המטוס שפלד/לרנר נטשו:

כתבה בביטאון חיל האויר (פבר' 1984) על שמיניית הקורנסים שהיתה מיועדת לתקוף את המטכ"ל בדמשק ותקפה את השיריון הסורי ברמת הגולן:

https://2013-uploaded.fresh.co.il/2...17/84080447.jpg

https://2013-uploaded.fresh.co.il/2...17/43814783.jpg

https://2013-uploaded.fresh.co.il/2...17/74314566.jpg

https://2013-uploaded.fresh.co.il/2...17/28222290.jpg

https://2013-uploaded.fresh.co.il/2...17/52227413.jpg

https://2013-uploaded.fresh.co.il/2...17/97193033.jpg

ומתוך ועדת אגרנט:

https://2013-uploaded.fresh.co.il/2...17/35563117.jpg

ספקטור מתאר את נושא מזג האויר בגיחה למטכ"ל בדמשק, בהרצאה שנשא ב 2010 במסגרת סמינר על "גישות חדשות בחיזוי מזג האויר 2010-2020" (בסוף ההרצאה ישנה גם אנקדוטה על הטיסה חזרה מתקיפת הכור בעירק):


לצפייה במקור באתר YouTube, לחצו כאן.

עדות מהשטח.
כתבה ב"מקור ראשון" מ 20/9/2018:
https://www.makorrishon.co.il/magazine/dyukan/78035/

"אילו הובסה ישראל ביום הכיפורים, סיפורה של חטיבה 179 היה מציג את המחדל כולו: הערכות מודיעין שגויות, שחרור מיותר של מילואים, טנקים שנעלמו, ונחיתות מספרית ואיכותית מול האויב. 45 שנים אחרי, סא"ל במיל' יוסי עמיר חוזר אל השעות בהן הוא וחבריו כתבו בדמם סיפור ניצחון כואב"

ציטוט מהפרק "איך אתה מסביר את זה?":
"אנחנו נעים לעבר ציר הנפט, ואז נפתחת עלינו אש מאזור הרכסים של קשת־יונתן. לראשונה אני פוגש את הטילים של הסורים. הישנים יותר נקראים שמל – שלושה מטרים של מתכת, עם כבל שיותר מסוכן מהטיל עצמו, כי זה יכול לחתוך לך את הראש. בנוסף יש ירי תותחי נ"ט שפוגעים בכל מי שהצריח שלו מציץ. אתה לא מול מוצב או גבעה, אלא קו של שני קילומטר שיורה עליך. אנחנו נסוגים לעמדות תצפית. שקט. אף אחד לא יורה. אני מקבל פקודה לקחת שתי פלוגות עם חיפוי, לעבור את ציר הנפט ולתקוף לכיוון המסגד של חושניה. נראה לנו מוזר, אבל פקודות מבצעים".
הכוח של עמיר עובר את הציר ומגיע לכביש אספלט נמוך יותר. "שתי הפלוגות שלנו יורדות, ואיך שאנחנו מתגלים – יורים עלינו, כמובן. טנק שמוריד את עצמו למטה ושוב זוקף את הבטן שלו – אידיוט התותח הסורי שלא פוגע בו". שמונה טנקים נפגעים, יש הרוגים, אבל הכוח עובר את האספלט. "אין לנו ארטילריה ואין שם חיל אוויר. המון אש, אבל איכשהו הטנק שלי לא נפגע. בעור שינינו אנחנו מתחילים חילוץ בתוך עשן ומהומה שלמה. המפקד הסורי פעל בחוכמה ולא גילה את כל מה שיש לו. אתה מנסה לעבור, חוטף סטירת לחי, חוזר אחורה – והוא משתתק, לא נחשף. אם תנסה לעבור שוב, הוא יראה לך שהוא רציני. והוא הראה".
החבר'ה של עמיר מופתעים וכועסים. צפונית מהם נערכים גם הטנקים של שריג להתקדמות, מתוך הבנה שזהו הקו הקשיח האחרון של הסורים לפני הקו הסגול. "ואז בפעם הראשונה אנחנו מקבלים ארטילריה לטובתנו", אומר עמיר. "וקורה עוד דבר לא מתוכנן, שהוא פרי עינו הפקוחה של מישהו למעלה, או סתם מזל".
זמן קצר קודם לכן המריאה רביעיית פנטומים של חיל האוויר, בפיקודו של יפתח ספקטור, במטרה לתקוף את המטכ"ל הסורי בדמשק. שעות אחר הצהריים סובלות מעננות גבוהה, וספקטור, שלא רוצה להתגלות, טס בין רכסי הלבנון בתקווה להטיל את החימוש בזריזות על היעד ולהסתלק. אלא שהתנאים לא מאפשרים לבצע את המשימה, ובפיקוד צפון אומרים לו: רד במקום זה על חושניה. "הסורים תוקפים בעקשנות פראית את החבר'ה של יאנוש, שנלחמים עד הפגז האחרון", מספר עמיר. "אנחנו שם בשטח, החבר'ה מחטיבה 679 של אורי אור מתקדמים מצפון עם כל מה שיש להם. אנחנו מקבלים פקודה ומסתערים יחד עם גדוד מחטיבה 9, שעליה פיקד מוטקה בן־פורת. סגן מפקד אוגדה 146, אברמיק רותם, הוא איש שריון אמיתי וגזעי. הוא נותן תדריך ואומר שהוא יהיה יחד איתנו. איך גנרל כמוהו משרה על הכוחות ביטחון? הוא עולה לג'יפ סיור שאפילו אין לו שמשה קדמית, חובש כובע שחור ומשקפי אבק, יושב ליד ההגה עם דגל, ומתייצב ממש בדופן הטנק שלי. ככה אנחנו יוצאים להסתערות. האש שנפתחת עלינו – אין לתאר אותה. דיוויזיה מספר אחת של הסורים עומדת כקו אחרון שלהם על כל רמת הגולן. עם טילים הרבה יותר מתוחכמים ומסוכנים משלנו, עם תותחים רעים ומדויקים, ומה לא. גשם אנכי של אש.
"ובדיוק ברגע שאנחנו מסתערים, מגיע ספקטור עם רביעיית המטוסים שלו, והרכס נראה כמו תמונה מסרט שגם ספילברג לא יכול היה לדמיין. הכול בוער ומתפוצץ, יותר מסוכן מהירי עלינו. אנחנו חוצים את העמק, מגיעים ממש למרגלות המסגד. בכל רגע איזו משאית דלק יכולה להתפוצץ, האש כמעט עליך. בין הטנקים שלנו רצים הטנקים שלהם, וזה מערב פרוע, שאלה של מי יורה ראשון. הסורים לא מצליחים למהר ולסגת. מה שלא נוסע, נשאר שם מאחוריהם. וזהו. הסיפור נגמר".

מתוך ספרו של דודו הלוי "כנגד כל הסיכויים" ( ‬סיפור‭ ‬חייו‭ ‬של‭ ‬אלוף‭ ‬מוסה‭ ‬פלד):

האם אכן היו 5 טון פצצות על כל מטוס? 5 טון נשמע קצת חריג, אפילו לקורנס. כמו כן, למיטב ידיעתי, בגיחות רבות הקורנסים נשאו דווקא פצצות M117 (750 ליברות, שהן כ-340 ק"ג) ולא Mk82/83.


קרב השריון מתואר גם בגיליון 45 (יוני 2014) של ביטאון השריון, עמוד 54.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי HSI האם אכן היו 5 טון פצצות על כל מטוס? 5 טון נשמע קצת חריג, אפילו לקורנס.

ציטוט מהכתבה בביטאון חיל האוויר מ פבר' 1984 (הקישור הרביעי בידיעה #29):
"היינו חמושים כל מטוס עם חמש-שש פצצות. כ 800 ק"ג כל אחת".
https://2013-uploaded.fresh.co.il/2...17/28222290.jpg

האם הכוונה ל-5 פצצות Mk84? ללא בידונים?

אינני יודע מה היתה התצורה של אותה משימה. ייתכן שכן (מתאים לסוג היעד). בוודאי היו עם בידונים.

לפי ספרו של ספקטור ("רם וברור") ייתכן חימוש אחר.
ציטוט:
"כשהתקרבנו לגבול, קראתי לבקר. הזכרתי לו שאנחנו חוזרים מסוריה וכל החימוש עדיין איתנו, 64 פצצות, וביקשתי שימצא בשבילנו מטרה חלופית" (כיוון שהיו 8 מטוסים אזי מדובר ב 8 פצצות לכל מטוס).

ציטוט נוסף (בקשר עם הנווט רפי סיברון):
"יש לי 30 טונה פצצות בשבילך. יש לך מטרה?" (לפי החישוב - קרוב לחצי טון לפצצה. מתאים ל MK-83 )

תודה, המאמר מצויין.

Sing while you may
- The Legendary Pink Dots

תגובות של מפקדים בשריון שצפו בהפצצת הפנטומים:

חטיבה 205 בפיקוד אלוף ( אל"מ במלחמה) יוסי פלד - תחנה 4 - תל פרס
טנקים סורים התקיפו את טנקי חטיבה 205 יוסי פלד, בשתי זרועות. אחת מאום-לוקאס ממזרח למערב, ואחת מכודנה צפון לדרום. יוסי פלד הבין שספק אם יחזיק מעמד, ביקש סיוע אך לא היה. לפתע נאמר שמגיעים פנטומים, הם קודם תקפו בטעות את החטיבה עצמה אבל ללא נזק. הטעות הובהרה והיעף הבא היה על הטנקים הסורים. הוא מציין שהפצצות ירדו "כמו גשם" על הסורים ומיד הורידו את הלחץ על החטיבה. (לטענתו היו פצצות מצרר, אבל לפי הטייס ספקטור , היו פצצות רגילות)



לצפייה במקור באתר YouTube, לחצו כאן.

החל מ 3:40

מיכה נוי מאיר סרן בדימוס קמב"ץ גדוד 94 בפיקוד גיא יעקבזון חטיבה 205 רמת הגולן מלחמת יום הכיפורים 73

הודיעו שכן מקבלים סיוע אוירי. הגיעו 2 פנטומים. אחד פגע קרוב לטנק שלו. לכן נפנף למטוס וגם והודיעו בקשר, ואכן הפנטום השני צלל אליהם אבל לא הפציץ אותם



לצפייה במקור באתר YouTube, לחצו כאן.

החל מ 39:00

בועז גלבוע רס"ן בדימוס מ"פ טנקים בחטיבה 205 שלחמה בדרום הרמה. הודיעו לטנקים שלו לסגת כי מגיעים פנטומים לסיוע. מכיון שנסוג לאחר פלוגות אחרות, הפנטומים הפציצו גם את פלוגתו, והטנקים שלו יצאו בין פטריות העשן של הפיצוצים, אבל לא היה נזק. לא יודע איך ההפצצה השפיעה על הכוחות הסורים. סיפחו טנקי שוטקל תקינים של חטיבה 188 שבפנימם היו הרוגים שלנו,

לצפייה במקור באתר YouTube, לחצו כאן.

החל מ 1:16

לאחרונה התפרסם סרטון מרמת הגולן ב 9.10.1973
https://yomkipurwar.mod.gov.il/even...x=1&pagefirst=0

צילומי הקורנסים בסרטון (מהדקה התשיעית) מתאימים לתקיפה של 107.

עוד אחד מהארועים באותו יום (9/10/1973): אחד המבנים שיוצאים לתקיפת גשרים בתעלה (נחומי/רגב, יפה/בן צבי, שקי/רוזנבלט) מקבלים הנחיה לבטל משימה ולחפש טייס שנטש.
במהלך החיפוש מטוסם של שקי/רוזנבלט נפגע קשות מנ"מ. למרות הבעיות שנוצרו הם מחליטים לא לנטוש ולנסות להנחית את המטוס ברפידים.
בנגיעה במסלול הגלגלים מתפוצצים, לא מצליחים להיתפס בכבל, המטוס כמעט מתהפך ובסוף יורדים מהמסלול ונתקעים עם החרטום באדמה.
לגלעד רוזנבלט ז"ל מוענק צל"ש הרמטכל:
http://www.gvura.org/a5225-סגן-גלעד-רוזנבלט
לשקי הארוע מתווסף לעיטור המופת שקיבל על פעילותו בפרוץ המלחמה:
http://www.gvura.org/a5302-סרן-דניאל-שקי

ציטוט:

במקור נכתב על ידי yaari על תקיפת המטכ"ל כבר נכתבו מילים לאין ספור

https://www.fresh.co.il/vBulletin/s...367#post4738013

אינני מזכיר את הגיחות שבוצעו בלילה הקודם, בדומה לכל הלילות במלחמה, כיוון שכצפוי לא היו צילומים בחשיכה. רק אומר שהגיחות כללו פטרולי יירוט בחזיתות השונות, הנרות עבור כוחות הקרקע, הפצצות בעיקר ביעפי קלע וכד'.

בוקרו של היום החמישי למלחמה החל בתקיפת שדה התעופה אבו חמד במצרים ע"י שמיניה מהטייסת.
תמונות מהתקיפה:





מימון (טס עם הנווט פרג) נפגע מציפור כחצי דקה לפני משיכה ומתאר את הארוע בסרטון שבקישור הבא (ותודה לעופר, שכינויו בפורום OINT, בנו של בורקה ז"ל - המכונאי המוטס בצוות שחילץ את גילוץ ואותי, על הבאת הקישור לידיעתי בשבוע האחרון):


לצפייה במקור באתר YouTube, לחצו כאן.

בהמשך מבצעים יעפי קלע על שריון בארמייה השלישית וגיחות סיוע על ריכוזי שריון בתקיפה ישירה:







בנוסף, הטייסת תוקפת טילי קרקע אויר באיזור פורט סעיד שבמצרים, מרכזת טלפונים ועוד שני שדות תעופה, בליי וחולחול שבסוריה ע"י 12 מטוסים. תקיפה זו מבוצעת בשעות אחר הצהרים המאוחרות בתנאי אובך בעת שמיגים ממתינים להם באיזור.
יפה/לרנר, שתקפו את ש"ת חלחול, נפגעים מטיל "אטול" ונוחתים בש"ת תל נוף.

בצילום - דובי יפה:




ספקטור/אראל ומימון/פולג (פולג הטייס היה בקורס הסבה לקורנס בטייסת בעת שפרצה המלחמה וטס בתפקיד נווט בימים הראשונים של המלחמה ובהמשך גם גיחות בתא קדמי) מפילים כל אחד מיג 21 לאחר התקיפה על ש"ת בליי.



בצילום: ספקטור, פולג ורן גורן:

בימים הראשונים למלחמה קשה מאוד לתפוס תנומה. האדרנלין עובד שעות נוספות וגם המחשבות על מה שקרה בגיחות, חברים שאבדו וכד' טורדים את רגעי המנוחה הקצרים המתאפשרים בין הגיחות.
בנוסף גם קשה למצוא מקום מסודר שבו לא תופרע לאחר שהנחת את ראשך.
אחד משני חדרי התדריכים שבטייסת הוסב לאתר שינה זמני. בכל רגע יכולה להיכנס פקידה עם פנס כדי להעיר את מי שמתוכנן לצאת לטיסה. היא כמובן תאיר על הפנים של כל הישנים עד שתמצא את המבוקשים. מי שלא נרדם בכבדות מתעורר מחדש בכל פעם כזו.



חלק מוצאים אפשרות לפרוס מיטה באחד החדרים:



אחרים, המסוגלים להירדם בכל מצב, ישנים גם בחדרים שבהם יש פעילות (שימו לב בתחתית התמונה):



בלילות, כאשר הפעילות בטייסת יורדת משמעותית (טרם היו אמצעי ראיית לילה באותה תקופה) פורסים מזרונים נוספים במועדון הטייסת (המשמש ביום לשהיה ולעיתים לתדריכים ותחקירים במבנה):





בגלל חוסר מקום, הארוחות מתבצעות בדיר המטוסים הסמוך, יחד עם המכונאים של הגף הטכני:



ודברים קלים ניתן לנשנש גם על מדרגות הטייסת:

בבוקר יוצאים 12 מטוסים לתקוף שני שדות תעופה (בו זמנית): סייקל ודמשק אל מזה. בשני השדות כבר ממתינים להם מיגים.
7 מטוסים תוקפים את סייקל (שוב...):



מיג משגר טיל על אגוזי/אראל. תוך כדי שבירות התחמקות המיג נכנס באדמה.



נוספים שוברים לאחר התקיפה, תוך לחיצה על כפתור "פאניק" כדי להיפטר מנתיקי דלק ונושאי פצצות ריקים במטרה להקל על המטוס ולאפשר תמרונים חדים יותר:



גם מהקרקע נורים טילים באותה תקיפה, כמו ברוב התקיפות:



5 מטוסים תוקפים את ש"ת דמשק אל מזה:





בהמשך - שלושה מבנים יוצאים לתקוף ריכוזי שיריון מצריים ואחר הצהריים יוצאים שוב לתקוף שדות תעופה.

8 מטוסים תוקפים את שדה התעופה דמייר בסוריה. בצילום: נ"מ חזק של סוללת 57 מ"מ בעת ירי, דבר הגורם להעלאת אבק מהסוללה.



6 מטוסים המתוכננים לתקוף את שדה התעופה סייקל (פעם נוספת באותו יום) מופנית לתקיפת מוצב החרמון הנמצא עדיין בידי הסורים:

גם ביום זה יוצאות מרבית הגיחות לחזית הסורית. הדבר נובע מההצלחות של פיקוד צפון בגזרה הצפונית של רמת הגולן הגורמת לעליה ברמת הפעילות האוירית של הסורים המכוונת כנגד חזית זו.

בהכנות לטיסה:






10 מטוסים נשלחים להפצצת ש"ת סייקל. שוב ממתינים להם מיגים.
תוצאות ההפצצה טובות מאוד וגם גורלם של המיגים לא שפר. מיג 21 (עירקי, על פי ספרו של שלמה אלוני) שרדף אחרי אגוזי/אראל נכנס באדמה בעת התמרונים. מיג נוסף נפגע באותה צורה לאחר שרדף אחרי מימון/רז, שהיו מספר 2 של אגוזי/אראל.







שתי רביעיות נוספות נשלחות לתקוף את ש"ת דמשק מזה בגלל תקיפות חוזרות ונשנות של מטוסי מיג 17 הממריאים משדה זה הנמצא קרוב לחזית, דקות בודדות של טיסה לעבר כוחותינו.

רביעיה אחת תוקפת:



ברביעיה האחרת נפגע המוביל, גורן/אורן, אשר נאלץ לוותר על התקיפה ולחזור לשטחינו (שאר השלושה, לאחר שהות הגורמת להם לכמות דלק לא מספקת להמשיך במשימה, נאלצים לוותר עליה ולחזור לשטחינו). ההיפגעות הולכת ומחריפה והם נאלצים לנטוש מעל היישוב פוריה שבצפון. הנטישה עוברת בשלום. מסוק אוסף אותם ונוחת ברמת דוד, שם כבר מחכה להם מטוס קל (צסנה) עם טייס המעביר אותם לחצרים. בחצרים יאסוף אותם ספקטור עם ג'יפ הכוננות ויביא אותם לטייסת:





זה קרה בדיוק ביום שבו הגעתי לביקור בטייסת, בפעם הראשונה לאחר הפציעה, והצלם דאג להנציח גם אותי:




בטייסת השמחה רבה, כצפוי במקרה כזה:


בהמשך נשלחות שתי רביעיות נוספות, אחת לסייקל ואחת לדמשק מזה (זוג לשדה וזוג לכביש הסמוך ששימש גם הוא להמראות ונחיתות).
מבנה נוסף של רביעיה מבצע סיוע לכוחות הקרקע ברמת הגולן תוך ביצוע יעפי קלע.
בלילה - בעיקר פטרולים בדרום ומערב סיני להגנה מפני מטוסים, מסוקים ואוניות.

עוד קוריוז לגבי הג'יפ שבתמונות. ציטוט מדברי השליש הלל שמר:
"הג'יפ היה של מפקד טייסת 123. הוא קיבל ג'יפ צבאי חדש וזה ממש הפריע לי שלנו לא היה כזה, אז בלילה הראשון של המלחמה, שעה 2 בבוקר "לקחתי" את הג'יפ וצבעתי אותו במצבעת המטוסים בתחזוקה לצהוב, שמתי סירנה על מכסה המנוע וקיבלתם ג'יפ כוננות, למחרת אחד מטייסי החירום של 123 בא לחפשו, שמו היה דן הדני, הוא ידע כנראה על תעלולי, אבל הביט בי וחזר חזרה למשרדו."

ציטוט:

במקור נכתב על ידי yaari ברביעיה האחרת נפגע המוביל, גורן/אורן, אשר נאלץ לוותר על התקיפה ולחזור לשטחינו (שאר השלושה, לאחר שהות הגורמת להם לכמות דלק לא מספקת להמשיך במשימה, נאלצים לוותר עליה ולחזור לשטחינו). ההיפגעות הולכת ומחריפה והם נאלצים לנטוש מעל היישוב פוריה שבצפון. הנטישה עוברת בשלום. מסוק אוסף אותם ונוחת ברמת דוד, שם כבר מחכה להם מטוס קל (צסנה) עם טייס המעביר אותם לחצרים. בחצרים יאסוף אותם ספקטור עם ג'יפ הכוננות ויביא אותם לטייסת

השבוע פירסם ינקלה ארז הנדימן בקבוצת הפייסבוק "פורום מטוסים צבא וביטחון" על מציאת חלקים של הקורנס שננטש.
אחת התמונות מציגה חלק מכיסוי הגנרטור:



בהזדמנות זו: תיאורו של מיכה אורן (באתר "מרקיע שחקים") על גיחה זו ומה שקרה לו לאחריה:
https://sky-high.co.il/2021/01/11/%...A9%D7%95%D7%98/

היום התאפיין במיעוט גיחות יחסית לימים הקודמים.
שתי רביעיות יוצאות יחד לתקיפת שני שדות תעופה בסוריה.
רביעיה אחת לש"ת דמייר. לא נראו שם מיגים המבצעים הגנה על השדה והתקיפה עוברת בשלום.


הרביעיה השניה תוקפת את ש"ת סייקל, שם ממתינים להם כבר חמישה או שישה מיגים. אלה מגיעים לעמדות מסוכנות רק אחרי יציאה מתקיפה. נחומי (עם הנווט זיו), מספר 3 במבנה (מוביל את הזוג השני ברביעיה), רואה מיג ה"מתלבש" על מספר 4 ובטעות צועק בקשר "2 שבור!" (במקום "4 שבור!"). מספר 2 אכן שובר (במקום מס' 4) ונחומי, הנמצא ביתרון על המיג, מחליט להפיל אותו, בעת שהאחרון כבר יורה על מס' 4 ומצליח.

תמונה נוספת מאותה גיחה:


בהמשך היו עוד טיסות פטרול באיזור רפידים ובלילה טיסות יירוטים והנרות.

שבגלל צילומיו ותיאוריו המרגשים
אני מוצא את עצמי מקווה שהמלחמה ההיא לא תיגמר
כדי שיהיו לנו עוד ועוד ריגושים כנ''ל
ושוב שנה טובה בהזדמנות לחברי הפורום לחיל האויר לצה''ל ולכל עם ישראל

אם תביטו שוב בתמונה שהעליתי על תקיפת ש"ת דמשק מזה (12/10/1973) תוכלו להבחין בסימון של מסוקי מי 8 (חיצים צהובים) ומטוסי מיג 17 (חיצים אדומים) שחלקם מסתתרים בין העצים. אלה המשיכו בהטרדת כוחותינו ולכן נשלחים שוב 12 מטוסים מהטייסת להפציץ את השדה.
לאחר ההפצצה, אגוזי/יבין מפילים בירי תותח מטוס מיג 17.

הכנה לטיסה:



בדיקת המטוס:



והמראה:




המשך היום הפך ליום הכי בעייתי מבחינת הטייסת. חיל האויר תיכנן לתקוף בעוצמה רבה את שדה התעופה טנטא, הנמצא במצרים בלב הדלתא של הנילוס (בין קהיר לחוף הים). בשדה זה היתה טייסת מיג 21 מצרית וגם שתי טייסות מיראז' לוביות אשר זה עתה נודע שהם החלו להשתתף במערכה.
לשם כך היה תכנון ששלוש טייסות קורנס יפעלו להשגת המטרה. משימתה של טייסת 201 היה "לפתוח" את הדרך לשם ע"י תקיפת ש"ת מנצורה, שממנו פעלו טייסות יירוט מצריים. טייסת 119 תוכננה לתקוף ביעפי קלע את טנטא וטייסת 107 תוכננה לתקוף את השדה בתקיפה ישירה עם 12 מטוסים.
ההתארגנות לביצוע אופרציה זו נמשכה ונמשכה והעיתוי נדחה פעם ועוד פעם.
לבסוף, לקראת השעה שלוש אחה"צ יצאו הצוותים למטוסים והמריאו לעבר היעד.
שתי הטייסות שקדמו ל 107 תקפו, נתקלו במטוסים המגינים ונכנסו לקרבות אויר. היה ברור שהפתעה כבר לא תהיה בגיחה זו ואכן גם למטוסי הטייסת המתינו המטוסים המגינים וגרמו בכך שכל פעם "התקלפו" זוגות זוגות מבני המבנה כדי לטפל במטוסים המאיימים, שהגיעו למצב יתרון משמעותי עד כדי ירי על מטוסינו. בסופו של דבר כולם נאלצים לוותר על התקיפה המתוכננת.
ספקטור/מנוף מפילים מיג 21 בטיל דקר (טיל מונחה הקולט את חום המנוע של המטוס).
נחומי/רגב מפילים גם הם מיג 21 בטיל דקר. מיג נוסף המתמרן איתם נכנס לים וההפלה נזקפת לטייסת.
הקרב הכי קשה עבר על הזוג קריגר/יבין ומימון/רז. בעת ביצוע השלכות החימוש ומיכלי הדלק הנתיקים הנתיק השמאלי של מימון/רז נשאר על המטוס וגורם לטיסה אסימטרית תוך החלקה. מיג נכנס על קריגר/יבין וניסיון שיגור דקר של מימון/רז אינו מצליח. בינתיים המיג כבר יורה טילים ותותח על קריגר/יבין. קריגר צועק למימון "תפיל אותו כבר" ומימון/רז נאלצים לעבור מחדש על המפסקים ולבסוף מצליחים להפיל את המיג:



מימון שציפה לראות את המיג השני מאחוריו מופתע לגלות אותו נמצא מאחורי קריגר ויורה עליו. קריגר אינו רואה אותו. מימון צועק לעברו "שבור" ו"תהפוך" וכעת מתארגן לירי תותח על המיג (הטיל היחיד שהיה על מטוסו כבר שוגר בהפלה הקודמת). למרות המרחק הרב (700 או 800 מטרים, יותר מכפול ממה שהכוונת מתוכננת להתכוון כאשר אין נעילת מכ"ם) מימון מכוון את המטוס להיסט גבוה יותר ויורה צרור ארוך עד שהמיג נפגע ונעצר באויר תוך שמטוסם של מימון/רז חוטף ממנו מספר רסיסים.



על פעילות זו מוענק לצוות מימון/רז עיטור המופת:



קישורים מתוך אתר הגבורה:

http://www.gvura.org/a343309-14-10-...A7-%D7%A8%D7%96

http://www.gvura.org/a5277-%D7%A1%D...%9E%D7%95%D7%9F

http://www.gvura.org/a5300-%D7%A1%D...A7-%D7%A8%D7%96

וראיונות שהתפרסמו ב"במחנה" בינואר השנה:

http://www.gvura.org/a344955-%D7%97...%95%D7%9C%D7%9D

http://www.gvura.org/a344939-%D7%91...%97%D7%9E%D7%94

אבל היום הזה אינו נגמר בלי אבידה מצידנו. מטוסי נשר מטייסת 144 מיירטים את בקל/רוזנבלט החוזרים מאירועי טנטא. בקל/רוזנבלט אינם שומעים את צעקות ה"שבור" המופנים כלפיהם. ככל הנראה כבר עברו לערוץ קשר אחר ומטוסם נפגע מטיל. הצוות נוטש לים התיכון. פטישי/אראל מזעיקים את מסוק החילוץ ומכוונים אותו לאיסוף הנוטשים.
וקס/לרנר בטוחים שמדובר במיראז'ים לוביים (שהרי הפילו מכוחותינו) ומשגרים טיל לעברם. הפעם אלו שמעו את צעקות ה"שבור" וניצלו.
זו היתה הנטישה הרביעית והאחרונה של הטייסת במלחמה.

בסופו של יום שלוש הטייסות הפילו תשעה מטוסי מיג ולא איבדו אף מטוס למיירטים המצריים אך התקיפה, שבסופו של דבר לא בוצעה כמתוכנן, זיכתה את טייסי המיג 21 המצריים בכבוד גדול והתאריך שבו מציינים במצרים את יום חיל האויר שונה ליום זה, ה 14 באוקטובר.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי yaari אבל היום הזה אינו נגמר בלי אבידה מצידנו. מטוסי נשר מטייסת 144 מיירטים את בקל/רוזנבלט החוזרים מאירועי טנטא. בקל/רוזנבלט אינם שומעים את צעקות ה"שבור" המופנים כלפיהם. ככל הנראה כבר עברו לערוץ קשר אחר ומטוסם נפגע מטיל. הצוות נוטש לים התיכון. פטישי/אראל מזעיקים את מסוק החילוץ ומכוונים אותו לאיסוף הנוטשים.

ושוב הכתיבה הנפלאה של חנוך פטישי ז"ל על אירועי גיחה זו (תודה לאתר "מרקיע שחקים" שהעלה אותו):
http://www.sky-high.co.il/%D7%97%D7...7%98%D7%90.html

מתוך תאור של רז על התקיפה בטנטא:
"ב- 14 באוקטובר תוכננו לתקיפת טנטא. טנטא מעט צפונית לקהיר, נחשבה לעיר הגברים. בשדה התעופה של טנטא היו מירז'ים. מטוסים הכי מתקדמים. אף כי לא היינו מעורים בכל השיקולים הייתה בטייסת תחושה שלא מדובר בעוד תקיפה אלא בתקיפה ייחודית שחיל האוויר רוצה לסמן שדה שנחשב חזק ביותר ולהחריבו. תוכננו לתקיפה שנים עשר מטוסים מכל טייסת פנטום ובפעם הראשונה במבנים של שישייה ולא רביעיות. טייסת 107 תוכננה להיות הטייסת האחרונה שסוגרת את האופרציה. המובילים היו שישייה ראשונה ספקטור אות קריאה "מזנון" ושישייה שנייה, קריגר ז"ל, אות קריאה "מיטה". אני שובצתי עם מימון כמספרי שניים בשישייה השנייה של קריגר. התכנון של הנתיב היה טיסה נמוכה מאד בדממת אלחוט, משך 38 דקות מעל ים, חדירה מצפון ולקראת השדה פיצול של שישייה אחת שתפנה מעט שמאלה ותתקוף ממזרח למערב ושישייה שנייה מעט ימינה מערבה ותתקוף ממערב למזרח. מעין פעולת מספריים.
החברה טסו בדממה. אני זוכר שראינו מטוסים מנמיכים קרוב למים, עד שעשו גלים ולא יכולנו להזהיר אותם. תוך כדי הטיסה מערבה היו הטייסות שלפנינו בתוך הדלתא והחלו צעקות בקשר. זכורות לי יותר מכל שתיים שלוש נקודות.
האחת, שמישהו מהטייסת הצפונית נטש, ובן זוגו ניסה לעודד אותו שימתין, כי עוד מעט ישלחו הליקופטר. התשובה הייתה: "אין צורך, שלחו לי רכב" ומיד לאחר מכן ביקש: "תודיעו לאשתי", ריסק את מכשיר הקשר ונתפס בשבי.
השנייה, מבנה, אות קריאה "כלב" שהיה, אם איני טועה, של איתן בן אליהו, שאחד מהם, 2 או 4 היה קצת היסטרי, יצא מהדלתא ודיווח שיש לו רק 700 ליברות דלק (פנטום בכוח מלא צורך 1730 ליברות בדקה, עם מבערים, בגובה נמוך). הטייס שאל את הבקר היכן יכול לנחות והבקר אמר לו "לך לבלוזה". המצרים ישבו אז קרוב מאד לבלוזה והבקר שנתן לו אישור ללכת לבלוזה אמר לו: "שים לב לעשות הקפה ממזרח למערב ולא לנחות ממערב למזרח, כי יש שם מצרים". הבן זוג השני של מבנה כלב, צעק גם הוא שיש לו 1,500 ליברות ושאל היכן יכול לנחות. מישהו ענה לו "לך לבלוזה" והבקר אמר משהו, כמו: "רגע, רגע, יש בעיה. יש שם כבל. רק מטוס אחד יכול לנחות". הטייס עם השבע מאות ליברות שאל בדרמטיות "אז מי הולך לבלוזה" והמטוס השני ענה "זה שמגיע ראשון". אם אינני טועה היה זה ספקטור שהתערב בקשר ואמר בקול רם: "עם 1,500 ליברות אפשר להגיע לכל מקום בארץ". בשלב זה, כמדומני, ספקטור ביקש מאתנו לסגור את ערוץ המצוקה/ גרד, כדי לא לשמוע את הטייסים שכבר היו שם, כי זה גרם לתחושה קשה. לאן הולכים אם לפנינו נוטשים..
נכנסנו ללגים האחרונים, חצינו את קו החוף, חלפנו מס' תשמועים/ מגדלי תצפית ונכנסנו. כבר בהתחלה קילפו מהשישייה הראשונה של ספקטור את מספרי חמש ושש. תוך כדי שבירה צפונה מטוסי המבנה הראשון חלפו אותנו בהד און בדומה לחליפת מסרק. אנחנו המשכנו, 15 עד 20 שניות. לפני המשיכה לתקיפת טנטא, קריגר החליט שאין ברירה אלא לחזור חזרה. אני חושב שגם מאתנו קילפו את חמש ושש ונשארנו רביעייה. בשלב הזה, זרקנו את הפצצות בפאניק, תוך פנייה ימנית, צפונה.
התברר שהטר / מיכל דלק של כנף שמאל, לא הושלך מה שגרם לנו להיות בא-סימטריה והאט לנו את המהירות. בפנייה לאחור- הוראה "לאחור שבור", המטוס האחרון מבין המבנה יהיה תמיד מס' 2. כך מצאנו עצמנו מיימון ואנוכי, במטוס האחרון מבין כל ה-48 מטוסים שחוזרים חזרה. מיג ירד על המוביל שלנו. מימון ניסה לשחרר עליו טיל, תוך שהוא צועק "מזנון שבור, מזנון שבור". מזנון היה אות הקריאה של המוביל הראשון - ספקטור. הסתבר שהוא שבר על פי ההוראה כשאין למעשה מאחוריו מיג ואילו קריגר לא שבר. אז הבנו את הטעות כשהכוונת עדיין במוד אוויר-קרקע.
מימון שיגר את הטיל היחיד שהיה לנו וראיתי את הפיצוץ מתחת לכנף שלנו ומה שנראה לי כנטישה. בשלב זה מימון לחץ מאד, כי הוא חשש שאם תוקפים את המוביל שלנו קל וחומר אותנו האחרונים. אני התאמצתי כל כך לראות אחורה. אמרתי והרגעתי שאנחנו נקיים. בדיעבד נשארו לי סימנים מרצועת הקסדה מרוב הפניות ראש אחורה.
מספר שניות אח"כ, מיג שני נכנס על קריגר ואני שמעתי צרור ירי כמו בירי דגל, "טררר..." קצר, ומיד אחר כך ירי ארוך שאנו לא רגילים אליו. עד כדי כך שאני הפניתי את הראש מהר קדימה וראיתי מלפנים, מעבר לכתף הטייס, את המיג עומד בשמיים ואת הכדורים מרצדים עליו. הפנתי את הראש מיד חזרה לראות אם יורים עלינו ותוך כדי כך ראיתי את המטוס מתפוצץ מתחת לכנף עם נטישה ברורה.
המשכנו צפונה וביקשנו מהמוביל לבצע אס-ים כדי לאסוף אותנו, תוך כדי כך, עברנו את הדלתא לים ושם היה עוד קטע שבו מטוס של 144, נשר, הפיל את מספר 2 בשישייה הראשונה בטעות. חצינו חוף באזור רפיח ובאנו לנחיתה בשדה. איפה שהוא בהקפה או בהצטרפות, זכור לי ששאלתי את מימון אם הפלנו את המיג השני והוא שהיה נרגש לא ענה לי"

לאחרונה הבחנתי בציור, חדש יחסית (2014), שמדגים את מה שקורה שם באוויר. הצייר: Robert Taylor. שם הציור: Double Strike



מכאן: https://www.flickr.com/photos/aceofaces/11812913196

את הזווית של ט.119 אפשר לקרוא בספר "חליפת לחץ", בסיפור של אשר שניר ז"ל "עם כץ לטנטא". מי שנטש היה לבנה שנפל בשבי, הנווט רחמים סופר ז"ל נהרג.
הסיפור שרז מתייחס אליו מופיע גם הוא בספר אבל שם מתייחס לתקיפת שד"ת מנצורה, והמספר הוא אלי זוהר תחת השם "הגיחה הקשה ביותר בחיי"

מרקיע שחקים האתר למחקר ותיעוד ההיסטוריה של התעופה בארץ. www.sky-high.co.il

גלריה: www.pbase.com/amirsgv

הסיפור עם שניר מתייחס לתקיפה בטנטא בנערכה ביום המחרת ה15 באוקטובר. אבל כן מופיע שם גם סיפורו של אלי זוהר שתקף את מנצורה והוא (יחד עם הנווט יצחק הברעם) הטיס את הפאנטום שנשארו לו ה700 ליברות ונחת בבלוזה.
עריכה: אני חושב שהפאנטום שעליו רז מדבר היה שייך ל69.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי yaari לאחרונה הבחנתי בציור, חדש יחסית (2014), שמדגים את מה שקורה שם באוויר. הצייר: Robert Taylor. שם הציור: Double Strike

מסתבר שהציור נוצר ביוזמתו של הטייס גיורא אפשטיין.
כתבה מאתר חיל האויר:

http://www.iaf.org.il/4446-46321-he/IAF.aspx

ציור קטן, היסטוריה גדולה
צוותי האוויר הותיקים שטסו על מטוס ה"פאנטום" במלחמת ההתשה ויום הכיפורים, קיבלו בשבוע שעבר ציור מיוחד של המטוס כחלק מפרויקט שיזם אל"ם (במיל') גיורא אפשטיין, אלוף העולם בהפלות סילוניות
צילום: מור צידון

ביום זה, לאחר שרביעיה של הטייסת תוקפת בבוקר את שדה התעופה כותמיה שבמצרים, הטייסת מתרכזת בעיקר ביעפי קלע של פצצות מצררים בגזרת התעלה.
בין משימות אלו מגיע שוב פקודה לביצוע האופרציה של תקיפת שדה התעופה טנטא (הפעם ללא מנצורה) והתקיפה מתבצעת כראוי.









בהמשך שוב חוזרים לטיסות סיוע בחזית המצרית.
כך ראה בעיני רוחו מאייר האלבום את מה שחושבים החיילים המצרים המחופרים בעמדותיהם:

שתי משימות עיקריות העסיקו את הטייסת במהלך היום.
הראשונה - פטרול להגנה ולליווי הרכבת האווירית האמריקאית שהביאה לישראל ציוד לחימה.
השניה - "צייד" של סוללות טילי קרקע אויר באגפי מערך הפריסה שלהם. ביום זה בוצע הדבר באגף הצפוני, מרחב פורט סעיד שבצפון תעלת סואץ. כמו כן נתקפו יעדים נוספים במרחב זה (מוצבים וכד').
שני סוגי היעדים מופיעים בדף אלבום המלחמה של יום זה, האחד בציור והשני ממצלמות התקיפה:

הבוקר החל בתקיפת שדה התעופה כותמיה, במסגרת המאמץ לשבש מתקפה מצרית אווירית על ראש הגשר.
שתי רביעיות הוקצו לכך. ספקטור/יבין הובילו את התקיפה:



הושגו תוצאות יפות:




וכך נראה טיל קרקע אויר בעת שהוא משוגר לעבר המטוס (לא ברור תאריך הצילום. לא היו נפגעים):



בהמשך היום בוצעה גם תקיפה על גשר ומסילת ברזל באיזור כותמיה במטרה לנתק עורקי תחבורה לחזית.
במהלך היום בוצעו פיטרולי יירוט בגזרת סיני ואופיר. אחה"צ הוזנקו שני זוגות ליירוט מיגים. המפגש לא התפתח לכדי קרב (בהוראת הבקר) למרות שהגיעו למרחק קרוב של מספר קילומטרים והמיגים אף שיגרו טילים.

היום תקפו תחנות מכ"ם ועמדות נ"מ בגזרה הדרומית של מפרץ סואץ.
מטס אחד של 12 מטוסים (8 לתקיפה ישירה ו 4 לפטרול יירוט להגנת התוקפים) תקף באיזור ראס עריב.
יפה/רגב טסו באחד המטוסים שביצעו את התקיפה הישירה:



מטס דומה נוסף תקף אחה"צ באיזור ראס ג'מסה.

בדיקות לפני יציאה לטיסה (התמונה לא בהכרח מאותו יום):



באותו יום המשיכו בפטרולי יירוט במערב סיני, פטרולים להגנה ולליווי הרכבת האווירית האמריקאית ובנוסף גם יצאו צוותים להבאת מטוסים חדשים שהגיעו מארה"ב.
בתמונה: ה"קרפדה" היחידה בטייסת (המכונה בשם זה עקב צבעי ההסוואה הירוקים כהים, בשונה מצבעי ההסוואה הרגילים בטייסת) ביציאה לגיחת תקיפה בימיה האחרונים של המלחמה:

פוד ללוחמה אלקטרונית.

כל הגיחות ביום זה עסקו בפטרולי יירוט ופטרולי "רכבת" ולכן אין תמונות מיום זה.



כיוון שכך, אנצל את ההזדמנות להעלות תמונות שצולמו במהלך המלחמה ואין לי מידע לגבי תאריך הצילום שלהם.

גורדון/אורן ביציאה לתקיפה:



כלים משוריינים וחיילים שצולמו במצלמת תקיפה (לא ברורה לי השייכות שלהם):



הפצצה ליד העיר סואץ:



הפלת מטוס בטיל מונהג קליטת חום:



פצצות מצרר בעת הפיצוץ:

רק לחשוב על מה שעובר על מי שנמצא שם על הקרקע...
ובכלל, יש באשכול הנהדר הזה תשובה חד משמעית לשאלה שעלתה כאן בעבר בעניין השימוש / אי שימוש במצרר בתקופת המלחמה...



ותמונה נהדרת של מארזי המצרר ( CBU ) ....

תודה רבה על ההשקעה והשיתוף !
זה מרתק.

V soncu bo hosta zapela, hosta in pesem vojna:
Brat moj, ne skrivaj lica, danes je vojna, VOJNA!

תמונת ה"כלים הלא מזוהים" עשויה להיות תמונת סוללת תותחי הרוכב (M-109) של גדוד 899. סוללה זו צורפה לחלק מאגד ארטילרי 215 שצלח את התעלה. הנוף עשוי להיות נוף המישור צפונית לג'בל ג'ניפה (מערבית לפאיד), שם נע ופרס האגד ביום 19/10/73, א- אפשרות אחרת-ו לאחר ה21/10 , צילומה בתחום המישורים שבין המורדות הדרומיים של הג'בל לסואץ
. הבעיה שלי היא רק מדוע צולמו כלים ישראליים במצלמת תקיפה, כך שיתכן ואני טועה בזיהוי הכלים. מה שכן ידוע הוא שפרט לגדוד 899 היתה בחזית הדרומית יחידה ארטילרית בשירות המצרים (כנראה לובית) שהייתה מצויידת גם היא בM-109. לפחות אחד הכלים שלה נלקח שלל ע"י צה"ל וגויר כהלכה.
נקודה נוספת: אני זוכר פעילות אוירית של פנטומים מעל האגד הארטילרי ביום 19/10, ואפילו הפלת מטוס מצרי בטיל א"א ע"י פנטום באיזור הנ"ל.

.

מדובר בסוללת נ"מ ZSU-57 מצרית בת 4 כלים בפריסה סטנדרטית.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי לבני ובכלל, יש באשכול הנהדר הזה תשובה חד משמעית לשאלה שעלתה כאן בעבר בעניין השימוש / אי שימוש במצרר בתקופת המלחמה...

אינני יודע אם בעבר היתה מגבלת פרסום בנושא אבל כבר ב 2005 פירסם שלמה אלוני חוברת בתפוצה עולמית (כתובה באנגלית וגרמנית) על טייסת 107, ובה תמונות לא מעטות עם שימוש כזה בפצצות. החוברת כמובן עברה את אישור הצנזורה.
דוגמא מתוך החוברת: