צריך מאוד להיזהר עם הכללות כאלו
כשאני הייתי בתיכון - המוטיווציה לח"יר הייתה מאוד נמוכה - וזו למודיעין וטכנולוגיה הייתה גבוהה מאוד.
ככל שתלמידים היו חזקים יותר - כך המוטיווציה לחי"ר הייתה - נמוכה יותר.
היו שאמרו שזה בגלל האינתיפאדה, אחרי זה בגלל שלא צריך למות בעזה ולבנון שעומדים לצאת מהן,
אבל המוטיווציה לא עלתה גם בעקבות הנסיגות.
ציטוט:
במקור נכתב על ידי קגנס
ואגב, מתגובתך ניתן להבין כאילו השיטה של פעולות התגמול הצליחה אז. אז זהו, שהיא ממש לא הצליחה ברמה האסטרטגית (להבדיל מהרמה הטקטית או המוראלית). פעולות התגמול המוצלחות של הצנחנים לא גרמו לאויב להמנע מפעולות חבלה.
|
להפך. כתבתי במפורש: "מתקפות קומנדו בתגובה על כל תקיפה (שכנראה רק הובילו להסלמה)". התגובות הובילו להסלמה, תמיכת השלטונות המצריים - עד שבעזה הפדיון גוייסו ממש לאוגדה בצבא המצרי.
אבל התייחסתי לעניין אחר: התגובה לתקיפות לא הייתה נסיון "בלימה" מוחלטת, אלא יזימה של ההסלמה, גם במחיר מלחמה. זאת כחלק מדוקטורינת בן-גוריון שהעדיפה תגובה אגרסיבית על חיזוק הבט"ש.
במסגרת זו - גם מלחמת לבנון הראשונה (גם היא כתגובה למתקפה קטלנית מצד המחבלים) שהחלה כהצלחה, הרחיקה את המחבלים מהגבולות,
והפכה להסתבכות - כאשר האפשרות לתרגם הצלחה צבאית להישג מדיני - נכשלה (הפרטנר נרצח, מחליפו נמנע מלתמוך בדרך זו),
והוחלט ליישם פיתרון עתיר בט"ש: הישארות ברצועת-ביטחון, בה "בולמים" את הטרור.
ציטוט:
רוצה לומר, שככל שניתן להפיק לקחים היסטוריים לא בטוח שתגובות נקודתיות קשות על תקיפות מעזה באמת יפתרו משהו. כניסה לעזה וטיהור יסודי- אולי.
|
היות והתקיפות מעזה לא מצליחות להביא לכמויות הרוגים - הם אפילו לא נכנסים לקטגוריה שמצריכה פיתרון.
חמאס-עזה עושה "הצגות" של אגרסיביות, מתוך רצון להימנע מהסלמה שצפויה מגל מתקפות קטלניות,
ישראל בתגובה - מפציצה "תשתיות" (מחסני תחמושת, עמדות תצפית ריקות),
אבל מקפידה על התראה מראש - למניעת הרוגים.
משמע - אסטרטגיית ההרתעה כבר עובדת. כבר פותרת את הבעיה. אגרסיביות-יתר כדי לפתור בעייה לא קיימת - רק תגרום לנזק.
דווקא כניסה ענקית לעזה - היא חסרת תוחלת.
לצד ריבוי הרוגים לכוחותנו ממתקפה כזו,
אתה בטח מבין שהיא לא תרחיק את המחבלים מהגבול ,
לא יבוא בעקבותיה שינוי מדיני (מה שציפו לו בלבנון הראשונה, והפך את המלחמה לכישלון),
ואין אפילו אופציה לשלטון חליפי שיהיה פחות גרוע לישראל.
ציטוט:
לגבי סוף שנות השישים- אני סבור שזאת גישה קצת פשטנית למלחמת ההתשה. הבעיה שם לא הייתה ערכית כמו שהייתה אסטרטגית
|
אמירות כמו "יחידה לא תיסוג אם יש לה פחות מ 50% אבידות", או "מניעת הישג" - הן אמירות ערכיות.
משמעותן היא - שערך "ניצחון ודבקות במטרה" - עולה על ערך "חיי אדם", ומהן נגזרת האסטרטגיה.
ציטוט:
האם ישראל צריכה לשבת על תעלת סואץ- משהו שדיין למשל, בחוכמתו, לא חשב שהוא רעיון טוב כבר במהלך מלחמת ששת הימים) ומקצועית- מהי הדרך הטובה ביותר להבטיח את השליטה בתעלה תחת ההנחה שזו המטרה המדינית.
|
משה דיין היה שר הביטחון החל ממלחמת ששת הימים ועד אחרי יום כיפור.
הוא היה מודע לביקורת הרבה של טל ושרון נגד קו בר-לב, ובסופו של דבר - אישר השקעה ענקית בתשתיות קו בר-לב - כשקיבל החלטה בעד גישה זו.
במסגרת תפקידו כשר ביטחון - זאת הייתה האחריות שלו להתאים בין מטרות מדיניות לאסטרטגיה צבאית. גם מטרות מדיניות לא קובעות בהכרח מאות הרוגים במקרה של תקיפת-פתע וקרב חילוץ עתיר הרוגים (שניהם - היו צפויים מראש).
ציטוט:
לגבי נכונות מפקדים וחיילים להסתכן- במלחמת יום כיפור, ביממה הראשונה בתעלה, המפקדים לא חשבו שהם מסכנים את הכוחות באופן לא סביר וזה בדיוק העניין. עשו מה שתרגלו וחשבו שיהווה פתרון טקטי מוחץ ו"זול" יחסית ונתקלו במענה מצרי פשוט אך יעיל מאוד שהסב אבידות כבדות.
|
לפני המלחמה - שרון וטל כן חשבו שמדובר בסיכון הכוחות באופן לא סביר,
והתרגול לא תאם זאת (נשארו ונלחמו בגבורה, למען "ערך הניצחון", במקום לסגת במהירות לקו התעוזים).
שרון והפיקוד גם נדהמו מכך שמפקדים אחרים המשיכו להלחם ולדווח על הצלחה והתקדמות, למרות היקף הרוגים זה,
מה שגרם לעיכוב ניכר ביכולתו של צה"ל לצאת במתקפת-נגד.
משמע - דבקות במשימה תוך התעלמות מההשלכות - לא הוביל לניצחון אלא להפך.
ציטוט:
לגבי ציוד: ברור שעדיף ציוד יותר טוב על פני ציוד פחות טוב....אין על זה כלל ויכוח. העניין הוא שאם אני צריך להחליט איפה להשקיע את הכסף (שכן זה משחק סכום 0), במקלע קצת יותר טוב או באימונים והכשרות אז עדיף להשקיע באימונים ובהכשרות. וכפי שכתבת- ללא יוזמה, נחישות ויכולת טקטית הציוד המשוכלל שתרכוש יהיה לכפרות. והבעיה עם המילואים איננה, כלל, ציוד נחות . הבעיה היא ניוונו האנושי והמקצועי של מערך זה.
|
בהחלט יש על זה ויכוח.
יש גם שאלה מהו ציוד יותר טוב - כי רוב התקציב הוא רכש זר,
וזה אומר שמתעדפים רכש ציוד מסויים - על ציוד אחר.
באופן גורף, יש לתעדף נשק שמגביר משמעותית את היכולות (למשל אמר"ל שמאפשר לוחמה בלילה), על פני שיפור לא מובהק שקשה לכמתו (למשל - מה מידת ההשפעה של רכש מקלע פחות כבד?).
וגם כשעושים שיפור לא מבהק כזה - לרוב ירכשו כמות מוגבלת (כי צריך להבין את ההשפעה).
כל זה סביר - אלא שאפילו רכש ציוד שצפוי להביא לשיפור משמעותי - מתעכב שוב ושוב.
ללא יוזמה, נחישות ויכולת טקטית הציוד המשוכלל שתרכוש יהיה לכפרות
עם עודף יוזמה, נחישות והתעלמות מהמצב בשטח - המטרה תושג במחיר לא סביר (ריבוי הרוגים) ולכן תקבל כישלון.
לכן העדר ציוד והעדר אימון - באים ביחד:
עדיף לצייד כראוי, ולאמן כראוי סד"כ קטן יותר,
מאשר לאמן כוחות שמצויידים גרוע (ולכן לא ישתתפו במשימות), או לתת ציוד מעולה לכוחות שלא מתאמנים.
נערך לאחרונה ע"י ai22 בתאריך 13-03-2019 בשעה 11:00.
|