שלום רב.
חיפשתי בפורום וברחבי האינטרנט ולא מצאתי את התשובה לשאלתי, שהיא: איזו טייסת A-4 Skyhawk בחיל האוויר הישראלי איבדה הכי הרבה מטוסים במלחמת יום הכיפורים?

כמו כן, איזה סוג איום הפיל יותר מהם - נ"מ קני או טק"א?

אסף

אין לי את המספר המדויק של האובדנים בכל טייסת (לפחות לא בשליפה), אבל טייסת "הנמרים המעופפים" ו"העמק" איבדו הכי הרבה טייסים - 7 טייסים בכל טייסת, ופה מדובר רק על נופלים ולא על שבויים.

לי יש רישום של 46 נפילות (למיטב ידיעתי היו 50+), מהם 25 טק"א, 13 נ"מ, והשאר - לא ברור.
בחלוקה של הטק"א יש לי רק סטרלה אחת בוודאות. יכול להיות שלעמוס יש נתונים יותר מדויקים.
בכל זאת, אני חושב שהסטרלה, נקודתית, היווה יותר גורם פגיעה מאשר גורם הפלה - מטוסים רבים חזרו לבסיס עם זנב פגוע אחרי סטרלה, ותוקנו לאחר שעות/ימים (אולי אח"כ, אם יהיה לי כוח, אסרוק כמה תמונות). האיום של ה-SA-2 היה משמעותי הרבה יותר.

שלוש תמונות של עייטים מטייסת "הכנף המעופפת". עיט 233 הוטס בידי אהוד שלח ז"ל, מפקד הטייסת (לא בטיסה שהוא נהרג כמובן, אלא בטיסה אחרת שנפצע ביד); עיט 216 הוטס גם כן ע"י טייס שנפל מאוחר יותר, יניב ליטני ז"ל, עיט 247 הוטס ע"י ע.

ל-tailhooks של מטוסי ה-Skyhawk של הצי האמריקני, נישאי-נושאות-המטוסים, או שהיו אלו ווי זנב רגילים של מטוסים יבשתיים (בדיוק כפי של-F-15 ול-F-16 יש וו זנב, שלא מאפשר להם לנחות על נושאות)?

כי אם הם כן היו זהים, זה פותח כמה אפשרויות מעניינות... (אם כי כמובן דרושים עוד כמה פריטי ציוד שיהיו מותקנים על מטוס בכדי שיוכל לפעול מעל גבי נושאות מטוסים)

העייט נקנה דרך הצי האמריקאי ו-וו הנחיתה שלו הוא הוו הרגיל של המטוס, ומשמש לעצירת חרום על מסלולים
גם ווי המעוט היו קיימים בעייט עד שהוסרו( לחסוך משקל?)

בין השאר בגלל הניידות והיכולת לפעול נגד מטרות נמוכות יחסית.

היה ה-SA-6 אשר היה עיצוב אצילי מאוד יחסית לזמנו – ודי לציין שהטיל היה מצויד במערכת הנעה דו-שלבית, עם שלב שני נושם אוויר (!);

אך האיום הכי יעיל, מבחינת הסורים, היה ה-ZSU-23∙4, מונחה המכ"מ, שהפיל כ-70% מכל כלי הטיס הישראליים שהופלו על ידי אמצעי הגנה אווירית מבוססי-שטח סוריים במלחמת יום הכיפורים. הסיבה לכך היתה שראשית, רבים מכלי הטיס הישראליים היו מסוקים – המטרה הקלאסית של ה-ZSU-23∙4; ושנית, מטוסים ישראליים רבים פעלו בטקטיקות של טיסה נמוכה אל היעד – מה שהכניס אותם אל תוך הסבך הקוצני של סיכון להעסקה על ידי טזק"א, אמצעי נ"מ קני לא מונחה וכן גם ה-ZSU-23∙4 (ע"ע מבצע "דוגמן 5" הכושל, 07.10.1973, שבו חישבו מטוסי הקרב הישראליים לחמוק מתחת לכיסוי המכ"מ של רג'ימנטי ה-SA-6, אך גם לא מצאו את הסוללות שנדרשו להשמיד וגם הופלו על ידיהן ועל ידי אמצעים אחרים; ראה http://lib.cet.ac.il/Pages/item.asp?item=3583).

ה-SA-2 היה סיכון קצת פחות גדול – אולי כי טייס היה יכול לטוס מעל רמת הגולן ולראות טיל שמשוגר אליו מאיזור דמשק (לדוגמה), ממשגר בעל ניידות נמוכה יחסית. כמו כן, אמצעי ההנחיה של טילי ה-SA-2 היו פרימיטיוויים למדי כבר ב-1973 ולמיטב ידיעתי הישראלים הפעילו ECM באופן יעיל מולם.

אין לי מספרים מדויקים לגבי כמה כלי טיס ישראליים, ומאילו סוגים, הופלו על ידי כל סוג של איום - אם כבר, אני סומך על אמיר שגב שיביא אותם.

כדאי גם לקרוא את השרשור על טייסת 201 במלחמת יום הכיפורים.

או ל-46 מטוסים שהופלו (וטייסיהם או נפלו או נטשו)?

נ"מ קני.
20 מ"מ או 40 מ"מ - זה אני כבר לא בטוח.

מוזר, חשבתי שהאיום העיקרי על כלי הטיס שלנו היה ה-ZSU-23 בקוטר 23 מ"מ.

באמת אפשר לפרש זאת דו"צ.

אם כבר להיכנס לזה - איפה הפיל הטק"א הישראלי יותר כלי טיס של האויב, בחזית הסורית או בחזית המצרית? היתה בכלל פריסה שווה של הסוללות?

איבדה 7 טייסים שנהרגו, ועוד אחד שישב בשבי. מפקד הטייסת בזמן המלחמה הוא איש יוצא מן הכלל, בעצמו בן למשפחה שכולה, אחד מאלה שחושבים קודם כל על החיילים שלהם ורק אחר כך על הדרגים העליונים. לדעתי האישית הוא אחד ממופתי הפיקוד במלחמה הזו, שפיקוד איכותי ואמין (במיוחד בדרגים הגבוהים והגבוהים-מינוס, לא היה מסמליה הבולטים).

(אני מניח שהוא כבר לא טס).

ילדים: קל לייצר - קשה לתחזק

קודם לאל"מ או יותר? או שזו לגמרי דעתך האישית?
הוא עדיין חי היום?

אני לא ממש מתמצא בנבכי חיל האויר וזה לא ממש מעניין אותי, מעבר למידת הנימוס. כך שאני לא יכול לספר לך איך ומה בדיוק היו הבעות ההערכה כלפיו. מה שכן מעניין אותי, זה איך אנשים ויחידות שרדו את סיר הלחץ המטורף הזה, כשאנשים נפלו על ימין ועל שמאל ומידת האמון בפיקוד, על פי עדויות שונות, ידעה ימים יפים יותר. לפי זה אני שופט, כמיטב יכולתי, ואני מקווה שאין לך כלום נגד דעתי האישית.

עם זאת, אני יכול להעיד, שיצא לי לראות כמה אנשי צוות אויר ותיקים וככל הנראה בעלי רזומה מכובד, מכנים אותו (שלא בפניו) "מורנו ורבנו" ומביעים כלפיו הערכה רבה. אז אני מניח שזה, יחד עם העובדה שהטייסת שלו ספגה אבדות כבדות והוסיפה להילחם ברמה גבוהה (שוב, לפי עדויות של יודעי דבר. אני לא ממש בעניינים) ועובדת היותו מדריך בכיר (מדריך מדריכים) בבית הספר לטיסה לפני ואחרי המלחמה (לאחר שסיים קדנציה מלאה כמפקד טייסת קרב) - אומר משהו בכל זאת. ממה שיצא לי לראות באופן אישי, מדובר באחד האנשים האיכותיים, האמיצים והחושבים ביותר שהיכרתי, עם מידה רבה מאוד של ביקורת, אך מבלי שהדבר יפגע במחוייבויותיו כמפקד וכלוחם. מצד שני ייתכן שאני לא אובייקטיבי.

הוא עדיין חי היום - בכלל לא כ"כ מבוגר (ששים ומשהו) - עד 120 (שכל את אחיו הצעיר במלחמה).

אליהו

טעות שלי אוהד שדמי היה מפקד הטיסת ב-1967

טייסת 109 בשנת 1969
http://id.lib.harvard.edu/images/JPCDISUN452/catalog

אם כבר הוקפץ, הנה שוב הקישור לפודקאסט המרתק בנושא טייסת 109 במלחמת יום הכיפורים:

https://www.ranlevi.com/texts/tayes...yom_kipor_text/

בדיוק חשבתי להעלות את זה בפוסט נפרד ואני בהחלט חושב שמגיע לזה מקום נפרד,
גם בגלל הדיון באסטרטגיה והטעויות,
גם בגלל נושא האלתור והיציאה מהקופסה,
וגם בגלל החשיפות של הנושאים המודיעיניים,
וגם בגלל העיסוק בפנים הפסיכולוגיים שלא העמקתי אליהם בעבר.
המלצה חמה.

מתוך חלק ב':

ציטוט:

בדרך כלל היו טסים עם שני מיכלי דלק ו-12 פצצות. מכיוון שרמת הגולן היא קרובה אנחנו מקבלים החלטה – ולא מדברים עם מפקדת חיל האוויר על זה – שאנחנו טסים בלי מיכלי דלק חיצוניים. אנחנו נטוס עם חמש פצצות. לא נטוס עם שש או שתיים עשרה – נטוס עם חמש. כך המטוס הרבה יותר קל, מתמרן הרבה יותר בקלות ומטוס שחוזר יכול לחזור מהר יותר לטיסה.

למיטב ידיעתי, אחת התצורות הנפוצות היתה 8 פצצות Mk 82 ושני נתיקים (300 גלון כ"א), כאשר 6 פצצות תלויות בגחון ואחת על כל כנף.

12 פצצות ושני נתיקים - האם מדובר על פצצות 100 ק"ג? 8 בגחון ו-2 על כל כנף? או 6 בגחון ו-3 על כל כנף?

5 פצצות בתלייה ישירה - על אילו פצצות מדובר? הייתי מנחש שתי Mk 82 ושלוש M117.

משום מה לי דוקא נדמה היה כי ט 102 היא המובילה באבדנים
לפי ויקי "7 טייסים נהרגו, 5 נפלו בשבי ו- 17 ממטוסיה אבדו"
אלה בערך המספרים שגם לי זכורים מהימים שהייתי מילואימניק בטייסת.

לא אשכח את האוירה הקשה בטייסת (ובבסיס בכלל) בכל פעם שיצאו / וחזרו המטוסים מהגיחות.
אללה יוסטור.

זו ההזדמנות לספק מספר קישורים על הטייסות 102 ו 109 במלחמה.

כנס לוחמים טייסת 102 (לרגל 40 שנה למלחמת יוה"כ) חלק ראשון:


לצפייה במקור באתר YouTube, לחצו כאן.
כנס לוחמים טייסת 102 חלק שני:


לצפייה במקור באתר YouTube, לחצו כאן.

טייסת 109 במלחמת יוה"כ:
https://sites.google.com/site/tayes.../tmwnwt-mhmlhmh
http://www.ranlevi.com/2017/01/18/m...t_haemek_part1/
http://www.ranlevi.com/2017/02/03/m...emek_part2_fix/

לדעתי עלה מספיק חומר מעניין כדי לפתוח שרשור בנפרד של התנהלות חיל האויר ביום כיפור,
היריעה מספיק רחבה- כך שמשורשר בתוך דיון אחר זה יאבד במקום לרכז חומרים.
לטיפול המנהלים.

וכעת אני רואה שלא ניתנה תשובה על השאלה הראשונה שנשאלה ("איזו טייסת A-4 Skyhawk בחיל האוויר הישראלי איבדה הכי הרבה מטוסים במלחמת יום הכיפורים?").
אם מדברים על איבוד מטוסים אזי טייסת 102 איבדה 17 מטוסים וטייסת 109 איבדה 13 מטוסים.

וידאו אשר צולם בבסיס רמת דוד במהלך מלחמת יום הכיפורים, כנראה ב-8 באוקטובר:

https://reuters.screenocean.com/record/1063294

בין המטוסים ניתן לזהות מטוסי עיט מדגמים H ו-E. מקורם של חלק ממטוסי ה-H הוא בטייסת מתקדם קרב, על זנבם ניתן להבחין בסמל הביס"ט ומספרם מתחיל בספרה 7 (כנהוג בטייסת 102 בחצרים באותה עת). הללו כנראה נשלחו לתגבר את סד"כ טייסת 109.
כמו כן, בחלק ממטוסי ה-H מותקנת "גיבנת" ובה מערכת כח"ן "קריסטל", ביניהם מטוס 03. מטוס זה, אשר הופל במהלך מבצע "מפצח 22" ב-18 באוקטובר, היה העיט הראשון בו הותקנו תותחי דפה 30 מ"מ והיחידי אשר הפיל מטוסי אויב.
על מטוסי ה-E של טייסת 110 מותקנת גם כן "גיבנת", אך ריקה ממערכות למיטב ידיעתי, שכן הללו הוסרו ע"י חיל הים האמריקאי טרם נמסרו המטוסים לחיל האוויר הישראלי.