 |
01-11-2012, 13:44
|
 |
|
|
חבר מתאריך: 06.02.07
הודעות: 2,332
|
|
בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי סירפד שמתחילה ב "הוסרה הגבלת הצנזורה: אבו ג'יהאד אכן חוסל ע"י סיירת מטכ"ל"
לטעמי הלוחם המוזכר בכתבה שהיה למח"ט הבקעה הוא רוני בלקין, והלוחם שירה בו וקיבל צל"ש זה חגי פלג. אני כותב מתוך ניחוש מושכל ולא מידיעה.
אבו ג'יהאד, הסיפור שלא סופר\ מאת עמיר רפפורט
http://www.israeldefense.co.il/?Cat...&ArticleID=3408
לאחר שנים של איסור פרסום, ניתן לספר על המידע החם שהשיגו גורמי המודיעין, האימונים בווילה של אחד הלוחמים ברמת השרון, ואיך באמת חוסל אבו ג'יהאד בסופו של דבר בפעולה מדהימה של סיירת מטכ"ל באפריל 1988
הסיירת מתכוננת, נחום לב ואיל רגוניס
"לקראת סוף שנת 1987, קיבלה סיירת מטכ"ל את המשימה להיערך לחיסולו של אבו ג'יהאד. רבים שלא ידעו על ניסיונות החיסול הקודמים שלא צלחו, נטו לייחס מאז את ההחלטה על פעולת החיסול שיצאה אל הפועל ב-16 באפריל 1988 לנקמה ישראלית על פרוץ האינתיפאדה הראשונה ב-7 בדצמבר 1987 ובעיקר לפיגוע ב"באוטובוס האמהות" שאירע ליד דימונה ב-3 במרס 1988 (בפיגוע זה נהרגו שלושה ישראלים). אבל ההסבר הזה אינו מתיישב עם הפרסומים על תחילת ההכנות לפעולה עוד לפני כן. פעולה בנמל מרוחק לא ניתן לבצע באופן מיידי ואפילו לא בהתראה של שבועות ספורים בלבד. את המשימה להתנקש בחייו של אבו ג'יהאד קיבלה סיירת מטכ"ל בעת שעל היחידה פיקד סא"ל משה (בוגי ) יעלון, לימים הרמטכ"ל וכיום השר לנושאים אסטרטגיים, שנחשב 'אווטסיידר' בגלל שצמח בחטיבת הצנחנים ולא בסיירת עצמה. סגניו של יעלון היו רס"ן פנחס בוכריס, לימים מנכ"ל משרד הביטחון, ונחום לב , אחד המיתוסים הגדולים ביותר בתולדות סיירת מטכ"ל. יעלון הביא לסיירת כקצין מודיעין יחידתי 'אאוטסיידר' נוסף – איל רגוניס , ששירת תחתיו שנים קודם לכן בסיירת הצנחנים. כאשר משימת ההתנקשות באבו ג'יהאד הוטלה על ידי הדרג המדיני על סיירת מטכ"ל נקבע מראש כי היא תתבצע על אדמת טוניסיה. נחום לב הוא זה שקיבל אחריות על התיכנון. למוסד היה גם כן תפקיד מרכזי. במשך חודשים אספו המוסד ואגף המודיעין כל פיסת מידע על הנעשה בטוניס ובעיקר על הווילה שבה התגורר אבו ג'יהאד בלב העיר, בשכונה שבה התגוררו עוד רבים מבכירי אש"ף. שכנו הקרוב ביותר היה מחמוד עבאס, המכונה אבו-מאזן, המשמש כיום כיו"ר הרשות הפלשתינית. 'בגלל שאיל היה 'אאוטסיידר' הוא התקבל בסיירת בחשדנות ואפילו בעוינות, עד כדי כך שכמעט נשבר ושקל לוותר על התפקיד', סיפרו בעבר אנשי הסיירת, 'אבל כנראה שהוא קורץ מחומרים מיוחדים, משום שהוא החזיק מעמד והדהים את כולם ביכולות שלו במהלך ההכנות למבצעים שונים. 'במשך שעות היום איל היה בקשר רצוף עם השב"כ ועם המוסד ועם כל הגורמים הרלוונטיים באגף המודיעין, ובלילות הוא היה יושב בקמ"ניה (החדר של קצין המודיעין- ע.ר) עד לשעות הקטנות. הוא התעקש להשיג כל פיסת מידע על כל יעד, גם היא נראתה על פניה לגמרי לא חשובה'. על נחום לב סיפרו בסיירת מטכ"ל כי 'הוא אחד הדגולים והנועזים שבלוחמי היחידה מאז ומעולם'. לב, בנו של פרופ' זאב לב, חתן פרס ישראל בפיזיקה והמייסד של מכון 'לב' בירושלים, המשלב השכלה אקדמית טכנולוגית עם לימודים תורניים, התחנך בישיבת 'נתיב מאיר', והיה מבין חובשי הכיפות הראשונים שהתקבלו לסיירת מטכ"ל, בעידן שאחרי מלחמת יום הכיפורים, כאשר ה'יחידה' (כפי שהסיירת מכונה בקיצור בצה"ל) היתה עדיין מעוז בלעדי של בני ההתיישבות העובדת, ובעיקר של הקיבוצניקים.לאחר שלב ההכשרה הסיר את הכיפה מראשו. 'נחום לא ידע מהו פחד', סיפר בעבר חבר קרוב אליו. "היה לו קור רוח מדהים גם בפעולות המסוכנות ביותר". על פי התרחיש, לקראת המבצע בטוניס נחום לב מונה ל'מצביא'- שתפקידו על פי המקובל בסיירת מטכ"ל הוא לא רק לפקד על הפעולה בשטח בזמן שמפקד היחידה נמצא מעט מאחור, אלא קודם כל להכין את תכנית המבצע , ולבחור את משתתפיו אחד אחד, בהתאמה למשימות שיטיל עליהם.
אימונים ברמת השרון, הלוחם הסתובב כמו בחורה בקניון איילון
תקופת האימונים לקראת הפעולה בטוניס סחפה את סיירת מטכ"ל. עיר היעד טוניס שוכנת על חורבות קרתגו הקדומה, שהיתה האויבת המושבעת של רומא . המרחק מחוף ימה של 'קרתגו' ובין הבית של אבו –ג'יהאד היה חמישה קילומטר, ובהתאמה הוחלט לערוך אימוני 'מודל' לקראת המבצע בווילות ברמת השרון שנמצאות במרחק דומה מחוף תל ברוך. לצורך האימונים עשתה הסיירת שימוש בווילה של לוחם היחידה תושב העיר, ולימים אל"מ ומפקד חטיבת הבקעה. ספק אם התושבים בשכונות היוקרה של רמת השרון הבחינו בלוחמי הסיירת כאשר התגנבו מן החוף לווילה פעם אחר פעם במסגרת האימונים, וגם אם הבחינו, הם לבטח לא העלו על דעתם כי מדובר בהכנות לשל סיירת מטכ"ל למבצע במרחק של 2,300 קילומטר מן הארץ. על פי תכנית המבצע שהגה נחום לב אחד מלוחמי היחידה היה אמור להתחפש לבחורה. לכך נבחר לוחם בן קיבוץ שהיה גבה קומה ובהיר עור. חבריו רצו להיות בטוחים שהתחפושת שלו מוצלחת ושהוא לא נראה כגבר, ולכן ביקשו ממנו להסתובב באחד הערבים כאישה בקניון איילון, שהיה אז די חדש. בחורים כמעט הזילו ריר כשראו אותו, וכך הבינו שהתחפושת בהחלט מוצלחת. ההכנות הממושכות למבצע הסתיימו בשלב ראשון במפח נפש : בתחילת 1988 החליט הדרג המדיני לעכב את הפעולה בטוניס.
הפעולה
אבל לא לאורך זמן. האור הירוק לביצוע המשימה התקבל באופן סופי לאחר הפיגוע ליד דימונה. ההחלטה נתקבלה במהלך דיון שנערך, בו השתתפו ראש הממשלה, יצחק שמיר, שר הביטחון, יצחק רבין, שר החוץ, שמעון פרס, הרמטכ"ל דן שומרון, סגנו אהוד ברק, ראש אמ"ן אמנון ליפקין שחק, יועץ ראש הממשלה לטרור יגאל פרסלר, ראש המוסד, נחום אדמוני וסגנו, שבתאי שביט. כאשר אנשי סיירת מטכ"ל קיבלו הוראה להיערך מחדש לפעולה הם עשו מחדש את תרגילי ה'מודל' אבל לא היינו צריכים לחזור גם אל שלבי התכנון. סגן המרטכ"ל ברק היה הקצין הבכיר ביותר בחפ"ק שהתמקם על גבי אוניה מול טוניס במוצאי השבת , שנקבע כמועד ההתנקשות. הפעולה החלה למעשה עוד לפני הגעת כוחות צה"ל אל החוף, כאשר שני אנשי מוסד וסוכנת שלישית שכרו בשלוש חברות השכרה שונות בטוניסיה רכבי טרנספורטר. הם כבר היו בעיר בזהות בדויה ושילמו במזומן על כל אחת מן המכוניות. על החוף חיכו ללוחמי הסיירת רכבי ה"טרנספורטר" נהוגים בידי סוכני המוסד. הם כבר הכירו את העיר היטב, והובילו את המטכ"ליסטים בנסיעה שארכה דקות ספורות היישר אל הווילה של אבו ג'יהאד. סגנו של יו"ר אשף, היה עדיין ער בשעה שתיים לפנות בוקר כאשר לוחמי סיירת מטכ"ל התפזרו מחוץ לוילה שלו בדממה, בארבע חוליות שונות. נחום לב ולוחם נוסף היו אמורים לגשת ראשונים אל הבית של אבו ג'יהאד. השומר מחוץ לווילה ראה לפתע מולו זוג נאהבים. אחד מהם (נחום לב) , החזיק חבילה שנראתה כבונבוניירה, ואילו הלוחם בתחפושת האישה, אחז מפה של האזור. לפי העדויות, הבחורה עם המפה התקרבה אל השומר כאילו כדי לבקש ממנו הסבר כיצד להגיע לכתובת בשכונה. באותו זמן האיש עם החבילה כיוון רובה עם משתיק קול שהיה מוסתר בתוך קופסא הישר אל הראש של השומר. המאבטח של אבו ג'יהאד לא היה יכול להבחין בנקודה אדומה שסומנה על הראש שלו, ופתאום הוא התמוטט ונפל. יריה אחת פגעה לו בדיוק במצח. חיסול השומר היה האות להסתערות על הבית. חוליה נוספת חיסלה גנן שהיה בחצר הבית, ואילו חבורה לא גדולה של לוחמים הסתערה אל תוך הווילה לאחר שפרצה את הדלת באמצעות ציוד מכני שסחבה עימה. שומר נוסף של אבו ג'יהאד נהרג מהתקלות עם המטכ"ליסטים במרתף הווילה. אינתיסאר אל וזיר המוכרת כ'אום ג'יהאד', אישתו של אבו ג'יהאד, סיפרה לפני למעלה מעשור בראיון מיוחד לעיתון 'מעריב' כי בשלב הפריצה 'אבו ג'יהאד ישב ליד השולחן ואז דחף אותו, קם במהירות ולקח את האקדח שלו מהארון. שאלתי אותו 'מה קרה? מה קרה?'. שמעתי את הרעש של פריצת הדלת מלמטה ואנשים צועקים . מיד הבנתי מה קורה. צעקתי לאבו ג'יהאד... הוא לא הספיק לענות לי. הוא ניגש לדלת חדר השינה ואני אחריו. הכל קרה תוך שניות. ראיתי אנשים עם מסיכות על הפנים, כשרק העיניים והשיער שלהם גלויים. אבו ג'יהאד דחף אותי לתוך חדר השינה. אחד הישראלים התקרב אליו וירה בו מקרוב. אבו ג'יהאד נפל....הלכתי אליו כרעתי וחיבקתי אותו. אחד מהישראלים הצמיד לי אקדח לגב וסילק אותי אל הקיר. עמדתי עם פנים אל הקיר. הייתי בטוחה שהוא יירה בי. האיש שירה באבו גיהאד זז הצידה . מישהו שלישי ירה באבו ג'יהאד וזז גם הוא. ואז מישהו רביעי בא וירה באבו ג'יהאד אבל בעצם כבר החייל הראשון הרג אותו. ראיתי אור שהגיע מלמטה. אולי הוא הגיע מהרובים שלהם. אחר כך מישהו מהישראלים נכנס לחדר השינה שלנו ופתח באש. הבן שלנו , נידאל, שהיה בן שנתיים, ישן בחדר. הוא התעורר עוד קודם שמע את היריות והתחיל לבכות. הייתי בטוחה שהוא נפגע. איבדתי את כל התחושות והתחלתי לצרוח. שמעתי קול אישה מלמטה צועק 'עלה, עלה', ולא הבנתי שזה בעברית. ואז נכנס עוד מישהו מהישראלעם בפעם החמישית וירה באבו ג'יהאד. צרחתי באס! (מספיק! בערבית) חנן הבת שלנו התעוררה גם כן המיריות. היא לא האמינה למה שקרה. היא פנתה אל החיילים הישראליים ושאלה אותם: 'מי אתם? מה קורה פה?' אחד מהם דחף אותה ואמר לה 'לכי לאמא שלך'.' הלוחם שירה ראשון באבו ג'יהאד, חזי (שם בדוי) היה בשנות העשרים לחייו, קצין צעיר אז, שעוד נועד לגדולות במערכת הביטחון, אם כי מעולם לא הגיע לפיקוד על סיירת מטכ"ל. על פי הפרסומים האדם שכמה דקות אחרי כן התייצב בווילה ווידא אחרון את מותו של אבו ג'יהאד ביריה נוספת, היה מפקד הסיירת ומפקד המבצע יעלון. שניות אחרי ששככה האש בתוך הווילה של אבו ג'יהאד נשמע ברשת הקשר קולו של מפקד האירוע: 'המנהל ושלושת הפועלים שלו בדרכם לעולם שכולו טוב', הוא דיווח לחפ"ק שמאחור. המשמעות היתה ברורה מבחינתם.
ההתקפלות
שלב ההתקפלות מטוניס היה מסובך יותר מן ההגעה אל היעד שכן רעש היריות העיר את השכונה המנונמנת של בכירי אש"ף, למרות שמרבית הרובים היו מצויידים במשתיקי קול. בשכונה היו עוד עשרות שומרי חמושים, והיה חשש כי הם ינסו לזנב בכוח. אחד מאנשי המוסד דאג להטעיה כאשר דיווח למשטרה המקומית בטלפון שהיורים נראו בורחים לכיוון מרכז העיר טוניס, בזמן שהמתנקשים דהרו בחזרה לכיוון החוף. אנשי המטכ"ל וגם אנשי המוסד עלו על סירות הגומי, ושבו אל ספינות שחיכו להם, עוד לפני שאנשי כוחות הביטחון הטוניסאיים הבינו באמת מה קרה. רק רכבי הטרנספורטר נמצאו על ידם נטושים באיחור של כמה שעות, היו שריד לכוח הישראלי ש'ביקר' בטוניס. הפעולה בטוניס זיכתה שלושה מאנשי סיירת מטכ"ל בצל"שים מהרמטכ"ל. אחד ממקבלי הצל"ש היה "חזי", שפרץ ראשון לווילה וירה במנהיג הפלשתיני. צל"ש נוסף ניתן לי', והשלישי – לנחום לב." ("ישראל דיפנס", 01.11.2012.)
_____________________________________
"לא חוזרים עד שמבצעים"(המוטו של גדוד 890 של הצנחנים, כפי שניסח אותו מפקדו אריק שרון)
"איפה האופניים שלך עכשיו? תאר לעצמך, שאתה יורד עכשיו למטה, למקום הרגיל, אבל האופניים לא שם. עצור את עצמך ברגע הזה, בשנייה שאתה מגלה שהאופניים לא שם, ותכפיל את הרגע הזה פי אלף. זאת המלחמה." (מתוך הספר "גוף שני", מאת עפר שלח, "זמורה ביתן", 1989, עמוד 92)
"סבלנות התמדה ולעיתים כדור בין העיניים" (סיסמת המארינס לללוחמה בטרור, אותה אימץ בשעתו מפקד גדוד 890 של הצנחנים, אמיר ברעם, כמוטו גדודי)
"המבחן שלנו כצבא הוא מבחן היכולת ולא מבחן הכוונה." (מתוך ההרצאה שנשא האלוף גדי איזנקוט "מאפייניו של עימות אפשרי בזירה הצפונית ובעורף" בסמינר לזכר חללי מלחמת לבנון השנייה שנערך באוניברסיטת חיפה ב־30 בנובמבר 2010)
"אני חושב שצנחנים מחזיקים מעצמם כמחויבים למשהו שכולם מחויבים אליו, אבל הם רוצים קצת יותר. זה לא שאנחנו פועלים מאחורי קווי האויב - אנחנו לכאורה כמו כולם. אז מה בעצם ההבדל? זה שצנחן עושה הכול וקצת יותר. זה מחייב אותך ביוזמה, בהובלה, בדוגמה אישית בקרב - וגם בקימה בפני שיבה באוטובוס." (הרמטכ"ל בני גנץ על השירות בצנחנים. מתוך הכתבה "מסיבת גנץ" מאת יוני שנפלד ונועה הורוויץ, "במחנה", 6 בינואר 2011)
נערך לאחרונה ע"י marloweperelab89035 בתאריך 01-11-2012 בשעה 13:49.
|
|
ראשי
צ'אט
מצב כלאיים
