|
18-01-2022, 19:12
|
|
|
חבר מתאריך: 16.09.08
הודעות: 3,097
|
|
ציטוט:
בעיקר בתחום התעופה והחלל. מכונים אלו היו קטנים יחסית ויצרו אבות טיפוס בלבד
|
אוי, א ברוך...
נתחיל מזה ש- OKB היו רק קטגוריה אחת בתוך מערך משרדי התכנון - KB. היו גם TsKB - משרד תכנון מרכזי, SKB - משרד תכנון מיוחד וכו'. OKB עסקו בפיתוח מוצר - לא רק אבות טיפוס. כל אחד ממשרדי התכנון שפירטת, פיתחו (בסיוע משרדים ומכונים אחרים בתחום) מוצרים משלב הרעיון, עבור בשלבי התכנון והפיתוח, אבות טיפוס ועד תמיכה במוצרים סדרתיים ופיתוח גרסאות המשך. לחלק ממשרדי התכנון היו מפעלים צמודים שאיפשרו ייצור אבות טיפוס וכלים טרום סדרתיים וחלק אף ייצרו מטוסים סדרתיים, כמו משרד התכנון ע"ש ברייב.
וכמובן, OKB בכלל לא מוגבל לתחום התעופה והחלל, לא בעיקר ולא בכלל.
ציטוט:
9 תכנונים שהגיעו לייצור ב-30 שנה: 3.3 שנים בממוצע לכל תכנון. מן הסתם, במקביל היו תכנונים רבים שלא הבשילו לייצור סדרתי.
ואצל החבר מיכאל מיל? בין 48' ל-88' משרד התכנון על שמו תכנן את המיל 1, 2, 4, 6,8, 10, V-12, 14, 17, 24, 26, 28, 34. חלקם עם גרסאות פיקוד, שאיני יודע כמה הן שונות מהבסיס. 13 דגמים מרכזיים, אחד כל שלוש שנים בממוצע.
ואצל פבל סוחוי? סוחוי 7, 9, 11, 15, 17/20/22, 24, 25, 27, 33, 30, 34/32: 11 דגמים ב-35 שנה, קצת יותר משלוש שנים לדגם.
חלק מהכלים האלו היו מתקדמים לזמנם, עם ביצועים טובים מאוד; רובם יוצרו בכמויות גדולות ובאיכות טובה- חלקם עדיין בשימוש.
|
הסקירה הזאת מאוד חוטאת לאמת. לדוגמה:
להגיד ש- Su-27, Su-33 ו- Su-30 הם דגמים עצמאיים זה כמו להגיד את אותו הדבר על MiG-29, MiG-29K ו- MiG-29M2. אפילו הסימון הפנימי שלהם הוא T-10S, T-10K ו- T-10PU.
Mi-17 הוא סימון לגרסת יצוא של Mi-8MT ולא יותר מזה. Mi-34 הוא כשלון שיווקי מוחלט ולא מסוק סדרתי. V-12 הוא הוא כלי נסיוני. וכו'
באופן כללי, צריך קודם כל להכנס ל"ראש הסובייטי" ולהבין את התקופה. בהמשך אתייחס רק לתקופה הסובייטית של אחרי מלחמת העולם השניה ולא למה שקורה ברוסיה היום התחום הזה. וגם את דברי קח בערבון מוגבל - אני יודע כמה דברים, אבל בהחלט לא מומחה. כמו כן, השמטתי מהתשובות שלי את משרד ההגנה הסובייטי וזרועות צבאיות שונות ומשונות שהכניסו למערך המו"פ והייצור עוד שלל מנגנונים בירוקרטיים (ושיטות קומבינה ופרוטקשן נלוות) שמוקמו בכל הממשקים בין ובתוך משרדי התכנון והמפעלים.
ציטוט:
החלוקה למשרד תכנון נפרד ממפעלי הייצור נשמעת לי כמו מתכון בטוח לבעיות בהעברה לייצור; למנטליות של "אנחנו" לעומת "הם" שיוצרת hangar queens שקשה לייצר ולתחזק.
|
זה לא לגמרי נכון, כי כמו שכתבתי, היו משרדי תכנון עם יכולת ייצור בקנה מידה מלא. במקרים אחרים, היו מפעלים שעבדו באופן מסורתי עם משרד תכנון יחיד. לדוגמה, KAZ - מפעל לייצור כלי טיס בעיר קאזאן, שלאורך כל ההסטוריה שלו עבד באופן כמעט בלעדי עם משרד התכנון של טופולב.
לגבי בעיות בהעברה לייצור, זה נכון - ככל שהמפעל היה רחוק יותר ממשרד התכנון או מהסניף שלו, כך ההליך היה מורכב יותר. וכך גם סבל הפידבק מהמפעל. היו מקרים ששני מפעלים הכניסו שינויים מקומיים בתכנון שנמסר להם בגלל אילוצי תשתית טכנולוגית ואנושית ולמעשה שני מטוסים מאותו הדגם והתת דגם שיצאו משעריהם, לא היו זהים. וכמו שכתבתי, השינויים הללו לא תמיד הגיעו חזרה למשרד התכנון. מה שכן, מיטב הבנתי הייתה חלוקה לשינויים שהמפעלים הוסמכו להכניס וכאלה שלא.
לגבי "מלכות ההאנגר", זה לא רלוונטי לתעופה הסובייטית, ולו רק בשל העדר כמעט מוחלט של האנגרים ברחבי ברית המועצות, למעט בבסיסים הקדמיים.
ציטוט:
משרד תכנון עצמאי נמצא בתחרות עם משרדים אחרים; תחרות על ביצועים ומחיר ולא על אמינות.
|
לא. אם כבר, אז תחרויות בין משרדי תכנון היו אירועים יוצאים מן הכלל ולא הכלל וסדר החשיבות היה שונה - ביצועים ואמינות בראש ובראשונה ובמקום האחרון - המחיר (ומעל הכל פוליטיקה). בדרך כלל, פרוייקט חדש היה תולדה של הוראה מהמשרד הממשלתי הרלוונטי שניתנה למשרד תכנון מסויים לפי תחום התמחותו וזמינותו או לקבוצה של משרדים עם חלוקת אחריות פנימית.
דוגמה לתחרות בין משרדים הייתה בתכנון של מה שלימים הפך ל- Tu-160. לתחרות ניגשו שלושה משרדי תכנון - מייאסישב, טופולב וסוחוי. מייאסישב הציע תכנון המחכה את B-1, טופולב הציע תכנון שמבוסס על Tu-144 וסוחוי הציע תכנון מאוד עתידני שאת הרנדרים והציורים שלו בשנים האחרונות דוחפים לקהל הרחב בתור ספקולציה בנושא ה- PAK-DA, כאשר אין ביניהם קשר כהוא זה. הצעת מייאסישב הובילה בתחרות, אולם בשל הלחץ הפוליטי מצד טופולב הוחלט שכל משרדי התכנון ימסרו למשרדו את מה שהספיקו והוא ימשיך בפיתוח. לבסוף, התכנון שלו התבסס על M-18 של מייאסישב. כמובן היו לזה עוד צדדים, כמו למשל העדר תשתית לבניית אבות טיפוס אצל מייאסישב ועומס עבודה אצל סוחוי, שבאותה עת עמל על פיתוח הפלאנקר, אבל הסיבה העיקרית היא פוליטיקה ומוניטין. הפוליטיקה והמוניטין הם מה שסיפקו לטופולב את היכולת לארגן ולאגד תחתיו מערכת של ספקים ומפעלים וקדימות מול מכוני מחקר.
ציטוט:
כדאי לו להתרכז בשילוב טכנולוגיות מתקדמות בתכנון הנוכחי, שצריך לטוס עוד שנה, ולא לתמוך בתכנונים הישנים, שנמצאים בייצור ובשירות.
|
משרד התכנון עסק בזה וגם בזה וככה זה עובד בכל מקום בעולם גם היום, עד כמה שידוע לי. לוקהיד מרטין שמייצרת את ה- F-35 עדיין תומכת ומשביחה את F-22.
ציטוט:
כדאי לו להשתמש בטכנולוגיה מתקדמת ולא-בשלה, שתיתן ביצועים טובים, אפילו אם היא קשה לייצור ולתחזוקה- הרי זו תהיה בעיה של מישהו אחר (המפעל).
|
לא, אם מה שהתבקשת לפתח אינו בר ייצור, זאת קודם כל הבעיה שלך ולא של המפעל.
בשביל טכנולוגיות מתקדמות ולא בשלות, בברה"מ הייתה קיימת תשתית ענפה של מכוני מחקר, שהמוכר ביניהם הוא TsAGI. משרדי התכנון בחרו או קיבלו הוראה להטמיע שיטות וטכנולוגיות שפותחו במכונים האלה, ומפעלי התעשייה קיבלו הוראות להערך להטמעת היכולת ייצור לפי השיטות והטכנולוגיות החדשות.
ציטוט:
ומנגד- המפעל נמצא בתחרות עם מפעלים אחרים, על עמידה במכסות ייצור.
כדאי לו להתרכז במצויינות תפעולית ולא בהנדסה. למפעל נוח מאוד להאשים את משרד התכנון (שנפרד ממנו) בכל בעיה שיש בייצור. אולי אפילו לסרב לייצר תכנון מסוים, שקשה לייצר ביעילות.
|
הייתה תחרות, אבל לא במובן שאנחנו, בחברה המערבית הבערך קפיטליסטית, חושבים עליה. זכייה בתחרויות האלה הייתה יותר עניין של פריסטיג' עבור ההנהלה הבכירה והפוליטית שהיה מעלה את הסיכויים של אותו מפעל לזכות ביותר "חוזים". וכאן קבור הכלב. כשאתה עובד בשכר קבוע, בתפקיד קבוע והבונוס העיקרי מזכיה בתחרויות "הסוציאליסטיות" הוא עוד נפח עבודה, אין לך באמת תמריץ לנצח. אין לך תמריץ לפתח תשתיות, אין לך תמריץ להקפיד על רמת איכות או על יעילות הייצור, הכל עובד לפי הוראות ומילוי אחריהן באופן הבלתי יעיל ביותר שלא יגרום לעריפת ראשים.
ציטוט:
ארגונית, משרד התכנון מושך את המהנדסים המבריקים והאינדיבידואליסטיים- והמפעל מושך את המנהלים השאפתניים שרוצים לסיים משימות, ולא כ"כ אכפת להם איך. אלו אוכלוסיות שלא מתערבבות היטב.
|
כל כך לא נכון ביחס לברה"מ, שתשובה מעט יותר מפורטת ראויה לאשכול משלה. לא היה דבר כזה - מושך. אזרח X שסיים הכשרה מעשית או אקדמית הוצב במפעל או משרד תכנון Y, אלא אם זכה לקומבינה בכל אחד מהשלבים ביחד או בנפרד. מינוי מנהלים היה תמהיל של פרוטקשן פוליטי וקומבינות ככלל.
ציטוט:
איך זה נפתר? היתה איזו רוטציה בתפקידים בין המפעלים ומשרדי התכנון? מנגנון מסוים שתיאם בין המפעלים ומשרדי התכנון? פחד משותף מהגליה לגולאג?..
|
זה נפתר עם התפרקות ברה"מ ומות משרדי התכנון והמפעלים הבלתי יעילים בתקופת הקפיטליזם (והכאוס) הקצרה של שנות התשעים ותחילת שנות האלפיים. אם כי, בחמש עשרה השנים האחרונות פוטין שוקד על הקמת ברה"מ 2.0 ושיטת הקומבינות והפרוטקשן הפוליטי חוזרת בגדול.
מנגנון תיאום התבסס על הוראות ממשרדי ממשלה רלוונטיים וקשרים אישיים בין ראשי משרדי התכנון למנהלי המפעלים. אחרי מות סטלין כבר לא היה פחד מגולאג, אבל כן היה פחד לאבד את הכיסא הנוח שהצלחת לתפוס, וקידום לא תמיד נתפס כמשהו חיובי, במיוחד אם בצידו באה אחריות גדולה הרבה יותר ולא פרופורציונלית לשיפור התנאים.
מצד שני, היה גם סוג של פחד מהגליה, אבל לא לגולאג, אלא הרחק ממוסקבה.
ציטוט:
למה בעצם לא לחבר את משרדי התכנון למפעלים מסויימים?
|
כמו שכתבתי, היה גם היה.
ציטוט:
סוג של "הפרד ומשול" מצד הממשלה?
|
לא בלי זה. משטר פרנואידי ושיטה פרנואידית. זה בא לידי ביטוי הרבה יותר חזק בתעשיית המחשוב, כאשר היו הרבה מאוד מרכזי פיתוח די חזקים בזכות עצמם, אבל הם מודרו אחד מהשני ומהידע ועקב כך אולצו לדרוך במקום.
_____________________________________
Nobody exists on purpose. Nobody belongs anywhere. Everybody's gonna die. Come watch TV.
Morty
נערך לאחרונה ע"י The_last_Apachi בתאריך 18-01-2022 בשעה 19:18.
|
|