|
30-09-2013, 17:09
|
|
|
חבר מתאריך: 29.07.10
הודעות: 91
|
|
מענה לשאלות
אם תסלח לי, אשתמש בתגובה שלי אליך כדי לענות על כל הטענות כנגד דעתי לאורך האשכול, וגם אתלהם קצת, ברשותך.
בתחילה, אציין שסיימתי לאחרונה שירות כתותחן טנק בחטיבה 7 היקרה.
לכולנו, אני מניח, ברור מצבו העגום של הטנק בשדה הקרב המודרני.
לכולנו גם ברור שלא נראה מחליף באופק, שאין כיום פלטפורמה המסוגלת לקחת על עצמה את עול התמרון היבשתי האלים.
לכן צריך לבחון את הגורמים לנחיתות הטנק, ולצמצם אותם ככל שניתן.
אז מה יש לנו?
פגיעות . מתחלק לכמה גורמים: כבד, גדול, מרעיש, איטי, מוגבל בתנועה.
קטלניות. גם כן מתחלק: חלוקת קשב, זיהוי, סגירת מעגלים, כינון, פגיעה, טווח, מלאי תחמושת, יעילות תחמושת. כמובן שחסרון בתחום הקטלניות מגדיל גם את פגיעות הטנק.
מחיר. כל תזוזת טנק נספרת, קילומטרז' נמדד מדי יום. עמדות מבצעיות בקו טנקים מושפעות משיקולים כאלו!
ניתן למצוא עוד גורמים, אולם אלה בעיניי העיקריים.
אז מה עושים?
אין בכוונתי לפתור את הבעיות האלו בטנקים הקיימים, למרות שגם בהם יש דבר או שניים לעשות. אני מתכוון לדבר על פיתוח הטנק הבא, לכשיפותח.
פגיעות. כדי להקטין את הגודל והמשקל של הטנק, יש להקטין את החלל הממוגן שבו, כלומר להקטין את מספר אנשי הצוות ואת המקום הנדרש להם. הדרך הטובה ביותר לכך היא הורדת הטען, והעברת צורת הלחימה לישיבה. כך יורד כחצי מטר מגובה החלל הממוגן של הטנק- וזה המון. כל סמ"ק שיורד מהחלל הממוגן, שווה פחות משקל במיגון שסביבו. ככל שתקטין את הקוביה, כך יקטן בהתאם שטח הפנים שלה. נכון, גם מטען אוטומטי תופס מקום, אולם הוא הרבה יותר גמיש וניתן לתכנון מאשר המקום הנדרש לטען.
כמו כן, יש לעבור להנעה היברידית דור ב', כלומר דומה לשברולט וולט. מנוע בעירה פנימית שטוען את הגנרטור, ומנוע חשמלי שמחובר לציר ההינע. ולכל הקופצים בדבר אמינות המערכת בתנאי קרב, המחיר, ושאר טענות, נא לקרוא:
http://www.yadlashiryon.com/show_it...5298&itemType=0
תחשבו על זה: ללא רעש (אפשר לבטל זמנית את עבודת מנוע הבעירה בעלייה לעמדת אש), ללא עשן שחור, ללא משקל הממסרת.
כל זה לא אומר שאין עבודת התאמה לעשות, זה אומר ששווה לעשות אותה.
לגבי מוגבלות התנועה, לא בטוח שיש הרבה מה לעשות. כל רכב זחלי כמעט תמיד יעדיף שביל כבוש מדרך ברה בשטח. אולי ניתן לבדוק את מערכת הזחלים ההידרו-פניאומטית שיש ל-k2 הקוריאני המציגה חידוש מעניין, ולבחון את ההשלכות שלה.
http://www.yadlashiryon.com/show_it...1685&itemType=0
אבל שוב, בתחום זה אני רק מציע אופציות ופתוח להצעות, אין לדעתי פתרון ברור.
קטלניות. בתחום זה יש לעבוד לאור אותם העקרונות שבהם מפותחים מטוסי קרב מדור חמישי: מגלה ראשון, יורה ראשון, משמיד ראשון. כדי לעשות זאת, יש להוריד את חלוקת הקשב ועומס העבודה על כל איש צוות, במיוחד לנוכח העובדה שהורדנו את הטען. צריך להגדיל את עצמאות הנהג ויכולת ראיית הדרך שלו, (מצלמות קדמיות ואחורית וכו'). צריך ליצור שיתוף פעולה מהיר, טבעי ומיידי בין שני אנשי הצוות בצריח. יש לכך שלל אמצעים, למשל יכולת לראות מה השני רואה ומייד לחזור אל שדה הראייה שלך- יכולת שקיימת כבר בסימן 4, אבל צריכה להיות הדדית וטבעית יותר. כל תפעול התאים צריך להיות בשיטת ה- HOTAS הלקוחה גם כן מעולם מטוסי הקרב.
כדי להגדיל את יכולת הזיהוי, יש לקחת יכולות מסויימות שקיימות כבר עכשיו בטנקים ספציפיים, ולשלב בכל טנק עתידי, תוך כדי צמצום גודל המערכת, גם במחיר של הקטנת יכולותיה. לטנק חייבת להיות אופציית זיהוי עצמית, גם אם היא מופחתת יכולות ביחס לטנק שזה תפקידו בכל כוח.כמובן שיש לשפר את תפקוד המענ"ק, כדי לעשות את התקשורת בין הטנקים לקלה, ברורה, טבעית ומפורטת יותר.
בנוסף צריך לתת לתותחן הגדלה גדולה יותר (באזור x16), ואם אפשר, הגדלה נשלטת בסגנון ה -TRP. סעיף זה שייך גם לתחומי הכינון והפגיעה, יחד עם שיפור תיאום הכוונות. הדרך שבה נעשה התיאום היום היא אבסורדית, ומהווה גורם משמעותי בחלק גדול מההחטאות. שמעתי שמועה על מערכת בשם "כוונות טהורות", שיכולה לעזור בזה. מי שיודע יותר ומוכן להרחיב, אנא, בשמחה אשמע.
שדה הקרב המודרני מושפע מאוד מגורם הזמן. המטרה חייבת להיות מחוסלת, ומהר. לכן יש לקצר את הזמן בין הזיהוי לפגיעה, כלומר את זמן סגירת המעגלים. זהו תחום בעייתי, כיוון שהוא תלוי לא רק ביכולת הטנק והצוות, אלא גם במערכות השו"ב. כל אלו דורשות שיפור.
טווח- פה אנחנו נוגעים במה שעורר את כל הדיון, התותח הבינוני. כיום, הטנק לא מסוגל לייצר אש אוטומטית לטווח העולה על 1500 מטר.
שאל efekt מה רע? התשובה נעוצה בהבנה, שפגזי התותח הראשי הרב תכליתיים (אין הכוונה לחלול, אלא לכל הפרחים למיניהם: רקפת, כלנית ואולי אף החצב והפלאשט) הם מענה לוקה בחסר לאיום הנ"ט, המצטיין בטווח ארוך ובחתימה קטנה.
הם יקרים, מעטים ולא מדוייקים, לאור משקלם הכבד ומהירות הלוע הנמוכה. לא נציין כמה פגזים יש לכל טנק בפק"ל התחמושת המעודכן, אבל נאמר רק שלא הרבה. יש האומרים שהם גם לא יעילים. למשל, סדרת רקפת בבט"ש היא שלושה (!) פגזים. מה זה אומר על מידת הביטחון שיש לנו בפגז ותוצאותיו?
אש אוטומטית, לא יכולה להחטיא. גם אם פספסת את הצרור הראשון והשני, את השלישי אתה תפגע בתיקון עצמי. בצירוף שני הסעיפים שהזכרנו, הגדלה טובה יותר ותיאום כוונת משופר, הפגיעה מהירה ובלתי נמנעת. אבל אין כל תועלת באש כזאת אם היא יעילה רק לטווחים קצרים! הטנק כיום נותר חסר מענה יעיל כנגד נ"ט ארוך טווח.
תותח בגודל בינוני (אגב, לאו דווקא 30 מ"מ, אמרתי בין 20 ל30 מ"מ, מה שיימצא כיעיל ביותר מכל הבחינות) יגדיל את היכולת הזו לטווחים גדולים הרבה יותר, ויאפשר פגיעה מהירה וזולה, בעזרת תחמושת פחות נדירה, במטרות נ"ט. תותח זה משלים את הפגזים הרב תכליתיים, לא במקומם. ואם כן, הרי שענינו על הסעיפים: פגיעה, טווח, מלאי ויעילות תחמושת.
זוהי גם תשובתי לכל המצדדים במרגמה. היתרון היחיד המשמעותי במרגמת ה 60 המצויה כיום בטנק, הוא יכולת התאורה. בכל שאר המובנים, זהו נשק מסורבל, לא מדוייק, והפגיעה בעזרתו היא תהליך איטי להחריד, לעיתים רק בפצמ"ר השלישי ואף גרוע מזה, מנסיון. ולפני שאתם אומרים לי שהצוות שלי היה לא מקצועי, ומזכירים את כל הטעני ג' המיתולוגיים מהזמן שלכם שהיו פוגעים בפצמ"ר הראשון תמיד, אני מבקש לבחון את הנושא ריאלית: זמן מעוף אין-סופי שמשמעותו פגיעות גבוהה לנתוני רוח ואמצעי כינון פרימיטיביים, הם לא מאפיינים שמבטיחים פגיעה. ואגב, מה יקרה לאותו טען ג' כשישרקו לו כדורים מעל המדף? גם אז הוא יאפס את בועית הצד באופן מושלם? ואף יותר חשוב: בין פצמ"ר לפצמ"ר יש לחכות לפגיעה כדי לתת תיקון, ובגלל זמן המעוף הארוך זה לוקח המון זמן. גם אם תפגע בסוף במטרה, מי מבטיח שהיא עדיין שם? תצטרך לוודא את זה בעמדת תצפית לאורך כל הסדרה, מה שימסמר אותך למקום להרבה מאוד זמן. כל זה נחלת העבר, אין מקום לסדרת מרגמה בשדה הקרב המודרני.
אם ברצוני להוריד את הטען, אצטרך לוותר על המרגמה, כלומר גם על יכולת התאורה. חשוב לי יותר להוריד את גודל ומשקל הטנק, ולכן אעשה זאת, ואצטרך לסמוך על שיתוף המרגמות בכוח החי"ר, או על מחלקת המרגמות שאמורה להיות בקרוב בכל גדוד שריון.
סעיף המחיר הוא הבעייתי מכולם, שכן כל הרעיונות שאותם אני מציע פירושם פלטפורמה שונה מאוד מהקיים, כלומר בעלת עלויות פיתוח לא נמוכות (ואגב, מה שהכי פחות יטריד אותי בנושא העלות זה הכנסת נתונים חדשים למערכות הבק"ש, זה עסק יחסית פשוט). אולם צמצום כוח האדם הנדרש, יחד עם צמצום מספר כלי הנשק בטנק ומעבר להנעה היברידית תוך כדי הורדת משקל הטנק, הם כולם גורמי הוזלה משמעותית שיכולים להקל על העומס.
לסיכום: אין מה שיחליף את הטנק, הוא צריך להחליף את עצמו.
טנק העתיד צריך להיות קטן, קל, שקט, מוגן וקטלני.
והמעניין הוא, שאני לא היחיד שחושב כך.
http://www.kr8.co.il/BRPortal/br/P102.jsp?arc=98116
אשמח לשמוע תגובות.
|
|