יום הכיפורים עבר רק לפני מספר ימים, ועדיין מדי שנה יום זה לעולם יציף אצל רבים את זכרונות המלחמה ההיא. בקיץ 2014 פירסם הסופר והחוקר אבירם ברקאי את "משק כנפי הטעות", ספר שהוא ריכוז שיחותיו הממושכות עם האלוף במיל' אלי זעירא, ר' אמ"ן במלחמת יוה"כ וכפי שתיאר אותו ברקאי בתחילת הספר "בובת הוודו הקולקטיבית של הציבור הישראלי". זעירא מישיר מבט, מתלבט, מכה על חטא, אינו מתחמק מאף שאלה, קשה ככל שתהיה ומסביר על אודות התקופה שקדמה למלחמה, ה"קונספציה" ומאפייני החשיבה המדינית והצבאית, מרקם היחסים במודיעין בכלל ושלו כמפקדו בפרט - כך לפי ההקדמה לספר.

למרות שהספר הוזכר בעבר ברפרוף, אני מוצא טעם להזכיר אותו שוב ולנצל את ההזדמנות כדי לפתוח דיון בוגר ומפוכח בקרב מי מהחברים כאן שקרא אותו.



קישור לספר המלא, באתר המכון לחקר מודיעין ומדיניות של המרכז למורשת המודיעין.

גם כשלא היה הרבה, היה לנו הכל

אני הייתי שם, אני ראיתי שם וכמוני היו עוד הרבה. העברנו הכל למעלה, אך שם הכל נעצר.

חודשים לפני 6.10.1973 זרמו ידיעות בלי סוף על צבירת הכח.

בתאריך 1.10.73 הוחלפו במצרים כל מפות הקוד, כל אותות הקריאה , הוחלפו כל הנוהלים (הדבר הזה היה צריך להגיד משהו??) היינו חרשים ועיוורים ולא ידענו מה נעשה מעבר לתעלה, אבל זה לא הזיז לאף אחד. עד שנפלו מסמכי שלל לידנו ונאורו עינינו.

אצלנו כמובן שלא הוחלף דבר, אפילו שהיו במלאי מפות וקודים מוכנים למקרה דומה וכל המלחמה התנהלה לפי המפה שהיתה בידי מצרים. זאת לא היתה טעות.

האם במלחמות מאוחרות יותר (1982, 2006) שבאו לצערנו, השתנה ולו במשהו אצל הצבא החזק באזור , תחליטו אתם...

"בניתי לי בית ונטעתי לי גן במקום זה שביקש האויב לגרשנו ממנו בניתי את ביתי, כנגד מקום המקדש בניתיו. כדי להעלות על ליבי תמיד את בית מחמדנו החרב...."
(ש"י עגנון - חתן פרס נובל)

אשרי אדם שיכול לתת מבלי לזכור זאת כל הזמן, ולקבל מבלי לשכוח אף פעם

לסלוח לרוצחים - זה תפקידו של האלוהים.
תפקידנו - זה לארגן להם פגישה

אנו לא בוכים, דואגים שאמהות שלהם יבכו

כן, חשוב להגדיר הקורה,
גם אני חושב כי 'טעות' היא מילה חלבית מדי כשמדברים על יום כיפור ההוא,
וגם 'יוהרה וזלזול באויב' אינה כותרת מתאימה לתיאור הבעיה, אלא מבטאת יותר את אחד הסימפטומים לבעיה,
'חרשים ועיוורים' כבר נוגע יותר במקור הבעיה,הגורם האנושי...מאפייני האדם.......עד לפני זמן לא רב הייתי משתמש הרבה במילה 'עיוורון' בהסבירי את הגורם המביא אותנו [שוב ושוב ] לכשלים...חוסר היכולת שלנו לראות ,להבין ולתקן....עד שלפני כחצי שנה, חבר שכנע אותי כי מדובר ב'תרבות שקר',לא בעיוורון מולד, אלא בהרגלים שסיגלנו לעצמנו הנוגדים את רצוננו המוצהר להיות טובים. איננו באמת חותרים לשיפור, איננו ששים לראות להבין ולתקן....חשוב לנו להציג עצמנו כטובים,להיראות טוב, לתת הרגשת ביטחון, שזה דבר שונה מביטחון.

א. היו ידיעות על רכישת משאבות מים אדירות וחזקות עבור גורמים שונים במצרים. האם משהו בדק איזה שימוש הן מסוגלות לעשות...? בסופו של דבר הן, "המיסו" בתוך כמה שעות את סוללות העפר על גדות התעלה ואיפשרו לפרוס גשרים ולמעבר יחידות שריון לצד הישראלי.

ב. הונאה נוספת היתה עם חסימת מייצרי באב אל מנדב ע"י 2 משחתות מצריות. זה לא סוד גדול לדעת איפה נמצאים כל כלי שייט של האויב. האם מישהו עשה "ספירת מלאי"...?

ג. היו ידיעות על גיוס מילואיים במצרים לצורך התרגיל "תחריר 41" (תחריר=שיחרור).
ד. היו ידיעות על קידום יחידות גישור שונות לכוון התעלה. היו ידיעות על תזוזות של דיביזיות שריון (הכל כמובן במסגרת התרגיל)

ה. היו ידיעות על סגירת כבישים לצורך מעבר יחידות לוחמות לכוון התעלה.
ו. אני "הייתי" בדרום, כך שלא ידעתי מה קורה בסוריה. אבל יש להניח, כי גם משם הגיעו ידיעות דומות.
אבל לא היה צדיק אחד בכל מדינת היהודים, אשר חיבר 1+1=3....?

ז. המוזר בכל זה, הוא הטיסה של ראש המוסד ללונדון ולקבל בעל"פ את שעת התחלת המלחמה.
הרי אותו "המרגל" היה יכול להגיד מטלפון ציבורי, את מה שאמר ולחסוך עוד כמה שעות להתארגנות...

סופו של "המרגל" הגדול של ישראל, הוא נקבר כגיבור גדול של מצרים....

"בניתי לי בית ונטעתי לי גן במקום זה שביקש האויב לגרשנו ממנו בניתי את ביתי, כנגד מקום המקדש בניתיו. כדי להעלות על ליבי תמיד את בית מחמדנו החרב...."
(ש"י עגנון - חתן פרס נובל)

אשרי אדם שיכול לתת מבלי לזכור זאת כל הזמן, ולקבל מבלי לשכוח אף פעם

לסלוח לרוצחים - זה תפקידו של האלוהים.
תפקידנו - זה לארגן להם פגישה

אנו לא בוכים, דואגים שאמהות שלהם יבכו

בנושא משאבות המים לפי ספרו של שזאלי הרעיון להשתמש במשאבות לצורך פריצת הסוללות בתעלה היה מקורי מצרי,
ונוסה באגמים על רטוב.
בלי מידע כמו שציינתי למעלה לא בטוח שהיו מחברים את הנקודות האלה.
לגבי אשרף מרואן יש כל מיני נקודות שיכולות להצביע על היותו סוכן כפול,
הנקודה הספציפית הזו היא אחת מהן ומצד שני הגעה אל שגרירות ישראלית בהנחה שהמוחבראת המצרי עקב אחריו גם היא היתה מסוכנת מאוד.
המצרים קנו את הגרסה שלו שהיה חלק מתוכנית ההטעיה.

לגבי מה קרה בחלק מהתמונה של פצ"ן


לצפייה במקור באתר YouTube, לחצו כאן.

1.היבריס.
2.גם בארגונים עסקיים יש כמות מוגבלת של ביקורת שיכולים לקבל ומספר שינויים נמוך שאפשר לבצע בכל זמן נתון.
שארגון מכל סוג גם כאלה שהשרדותם הפיזית וגם כאלה השרדותם העסקית תלויים בכך לא מחפש את הדברים האלה באופן אקטיבי ונכנע לשגרה ולקיבעון שם מתחילה ההתדרדרות.
3.זה גם עניין של תרבות.
לא מזמן שידרו את הסרט ששכחתי את שמו על חיל האוויר לפני ששת הימים הדבר הבולט ביותר הוא החתירה למצוינות והתחרותיות. תרבות של מצוינות ולא בינוניות נוחה שלמערכת שמחפשת לנוח על עלי הדפנה.
לצערנו בתרבות שלנו אנשים חושבים ושרוצים לשנות ולשפר הם לא מתנה אלא קוץ בתחת.

עם כול הבעיות בהתנהלותו של זעירא, טענותיו נכונות.
זעירא ככול הנראה שיקר לגבי הפעלת האמצעים המיוחדים, וכנראה גם אחראי לחשיפתו וחיסולו של אשרף מרואן, שנים רבות אחרי שסיים את שירותו.
אם זאת אני מקבל את טענותיו שלא היו סימנים שמעידים באופן חד משמעי על כך שמצרים וסוריה הולכות לתקוף.
העלאת הכוננות בצבאות ערב והכנות למתקפה אינן סימן מעיד על כוונות למתקפה.
אפשר לעשות הכנות משמעותיות ולא לתקוף כמו שנעשה במאי 1973 ואפשר לתקוף בלי לעשות הכנות משמעותיות אך מתקפה ללא הכנות משמעותיות לא תסב יותר מדי נזק. ההכנות מעידות על יכולות לבצע תקיפה משמעותית ולא על כוונה אם לתקוף או לא. דווקא את המידע שנודע למודיעין הישראלי על ההיערכות של המצרים והסורים העביר אלי זעירא בצורה עדכנית ומפורטת יותר מאשר מה שהיה למפקדי השדה של צה"ל ערב מלחמת ששת הימים, כשגם אז לא הייתה הערכת מודיעין שהערבים הולכים לתקוף ראשונים. האבדות האיומות שישראל ספגה בחזית הדרום אינן קשורות כלל לאיזה שהוא כשל מודיעיני.
הן תוצאה של כשל פיקודי בהפעלת הכוח בחזית הדרום. כיבוש סיני במלחמת ששת הימים יצר מצב בו ישראל יכולה לספוג מתקפת פתע בתעלת סואץ באבדות נמוכות כי תמיד אפשר לסגת באופן זמני כמה קילומטרים עד שמתארגנים למתקפה. אם אתה מפעיל נכון את הכוח שלך, באותם תנאים, אתה לא צריך התרעה על כך שהולכת לפרוץ מלחמה כדי להביס את האויב באבדות לא גדולות. לעומת זאת אם אתה מפעיל בצורה כושלת את הכוח שלך, כמו תכנית "שובח יונים", שום התרעת מודיעין על כוונות האויב לא תעזור לך.

א. המוסד יכול רק לספק ידיעת זהב , מתי פורצת המלחמה. אך כל האחריות מוטלת על מודיעין צבאי.

ב. המודיעין הצבאי הוא זה שאמור לספק ידיעות לקברניטים לאורך התקופה, על ההכנות למתקפה.
אם זה השלמת מלאים וגיוס כוחות. תזוזות הכח הלוחם לכוון החזית.

ג. לאחר המלחמה דדו פנה אל תא"ל יואל בן פורת (מפקד 8200) ואמר לו, כי לא ידע על הגיוסים וקידום אמצעי צליחה לתעלה. ואם היה יודע היה מגייס את כל הצבא ...

יואל ענה שהכל העביר לאלוף זעירא וכנראה שם זה נעצר או אצל שר הבטחון. אלופי הפיקודים לא ידעו מה קורה בצד השני עד לרגע פרוץ הקרבות. רק תחושה אישית ונסיון גרמו לשנות תוכניות.
(ראה אלוף פיקוד הצפון, דרש וקיבל כוחות נוספים אשר הספיקו בקושי לבלום את הסורים)

הכל התרכז אצל אלוף זעירא ושר הבטחון , כולם משקרים כל הזמן (נראה לך שכיום זה לא קיים?)
מה לנו לדרוש מראש הממשלה, שמעולם לא היתה בצבא, אמנם היה לה ראש בריא, אבל הסתמכה על האלופים ושר הבטחון

"בניתי לי בית ונטעתי לי גן במקום זה שביקש האויב לגרשנו ממנו בניתי את ביתי, כנגד מקום המקדש בניתיו. כדי להעלות על ליבי תמיד את בית מחמדנו החרב...."
(ש"י עגנון - חתן פרס נובל)

אשרי אדם שיכול לתת מבלי לזכור זאת כל הזמן, ולקבל מבלי לשכוח אף פעם

לסלוח לרוצחים - זה תפקידו של האלוהים.
תפקידנו - זה לארגן להם פגישה

אנו לא בוכים, דואגים שאמהות שלהם יבכו

הייתה לפני כמה ימים תוכנית מעניינת (נדמה לי שהיא שודרה בערב בחינוכית 23 עם בן כספית) על מה שבין הקונספציה לקונספירציה - שם הועלתה התיאוריה (שנדונה לראשונה כנראה מייד אחרי המלחמה) שקיסינג'ר, יחד עם דיין וסעאדת כשותפי סוד רקמו מזימה שמטרתה השכנת שלום בין ישראל למצרים בעקבות מלחמה "קטנה", בה ישראל לא תצא כמנצחת ובה מצרים תכבוש שטח מסוים מדרום סיני באזור התעלה. הדבר יביא את המצרים להיכנס למשא ומתן מעמדת כוח ולא מעמדת השפלה כפי שהיה אחרי 67 ויוביל לשלום המיוחל.

דיין התחייב למנוע גיוס מלא וסעאדת למנוע חדירה עמוקה מידי לשטח סיני ואיום ממשי על ישראל. לכאורה לפחות הקונספירציה הזאת עבדה לקיסינג'ר מצוין (לפחות במבחן התוצאה) אם כי לפחות לפי מה שנאמר במשדר - המלחמה מול סוריה לא הייתה חלק מהתוכנית (סעאדת פחד לצאת למחמה לבד והכניס לסוד העניינים את אסד האב מה שהפך את המלחמה להרבה יותר מסוכנת מבחינת ישראל ולכזאת בה נהרגו הרבה יותר לוחמים).

לי אין שום דרך לדעת או אפילו להעריך האם יש ממש בתיאוריה הקונספיקטיבית הזאת - בתוכנית הביאו כל מיני דברים שמחזקים אותה לכאורה אבל היא לא הסתיימה באופן חד משמעי לכאן או לכאן (לכאורה הכל נסגר בחדרי חדרים בלי ניירת בין שלושת דמויות המפתח אולי עם שליח אחד או שניים שגם שותפים לכך - גולדה, דדו ואחרים לא ידעו כלום - לא יודע לגבי זעירא - אולי הוא גם היה בסוד העניינים).

דבר אחד אני כן יכול לומר כמי שנתקל במעללי קיסנג'ר בהקשרים אחרים לגמרי - האיש בהחלט מסוגל לרקום מזימה כזאת וגם להוציאה לפועל.

תוספת קטנה - נזכרתי בעוד משהו מעניין שנאמר בתוכנית - ארה"ב - כנראה בהוראת קיסינג'ר - לחצה חזק על ישראל לפני המלחמה לא לצאת להתקפה מקדימה בשום מצב (היא איימה כי מהלך כזה יוביל למניעת סיוע אמריקני) ובפועל ארה"ב בכל מקרה עיכבה את הסיוע.

עידו גנוט, מייסד ועורך ראשי
MegaPixel - אתר הצילום הישראלי
עמוד הפייסבוק שלנו.
www.MegaPixel.co.il
http://lensvid.com/ - אתר סרטוני הוידאו לצלמים

אבירם ברקאי בדיוק הוציא ספר על הנושא שאני באמצע הקריאה שלו. אבל לפי השם שלו "מעשה שלא היה" אתה יכול לנחש מה המסקנה שהגיע אליה

שתף פה אחרי שתסיים - זה מאד מעניין. שוב אני לא יודע אם זה אכן מה שהיה אבל זה מסביר הרבה דברים.

עידו גנוט, מייסד ועורך ראשי
MegaPixel - אתר הצילום הישראלי
עמוד הפייסבוק שלנו.
www.MegaPixel.co.il
http://lensvid.com/ - אתר סרטוני הוידאו לצלמים

ציטוט:

במקור נכתב על ידי עידו גנוט הייתה לפני כמה ימים תוכנית מעניינת (נדמה לי שהיא שודרה בערב בחינוכית 23 עם בן כספית) על מה שבין הקונספציה לקונספירציה - שם הועלתה התיאוריה (שנדונה לראשונה כנראה מייד אחרי המלחמה) שקיסינג'ר, יחד עם דיין וסעאדת כשותפי סוד רקמו מזימה שמטרתה השכנת שלום בין ישראל למצרים בעקבות מלחמה "קטנה", בה ישראל לא תצא כמנצחת ובה מצרים תכבוש שטח מסוים מדרום סיני באזור התעלה. הדבר יביא את המצרים להיכנס למשא ומתן מעמדת כוח ולא מעמדת השפלה כפי שהיה אחרי 67 ויוביל לשלום המיוחל. דיין התחייב למנוע גיוס מלא וסעאדת למנוע חדירה עמוקה מידי לשטח סיני ואיום ממשי על ישראל. לכאורה לפחות הקונספירציה הזאת עבדה לקיסינג'ר מצוין (לפחות במבחן התוצאה) אם כי לפחות לפי מה שנאמר במשדר - המלחמה מול סוריה לא הייתה חלק מהתוכנית (סעאדת פחד לצאת למחמה לבד והכניס לסוד העניינים את אסד האב מה שהפך את המלחמה להרבה יותר מסוכנת מבחינת ישראל ולכזאת בה נהרגו הרבה יותר לוחמים). דבר אחד אני כן יכול לומר כמי שנתקל במעללי קיסנג'ר בהקשרים אחרים לגמרי - האיש בהחלט מסוגל לרקום מזימה כזאת וגם להוציאה לפועל. תוספת קטנה - נזכרתי בעוד משהו מעניין שנאמר בתוכנית - ארה"ב - כנראה בהוראת קיסינג'ר - לחצה חזק על ישראל לפני המלחמה לא לצאת להתקפה מקדימה בשום מצב (היא איימה כי מהלך כזה יוביל למניעת סיוע אמריקני) ובפועל ארה"ב בכל מקרה עיכבה את הסיוע.

לא חושב שהיה פרוטוקול מהפגישה הזאת (אם היתה) או סידרת פגישות בין קיסינג'ר-סאדאת-דיין.
היחידי שעדיין נמצא איתנו הוא קיסינג'ר , אבל לא נראה שהוא יפתח את פיו...
אם ישאלו אותי, היה שם משהו עם דיין שהתעקש לא לגייס מילואים ולתקוף מכה מקדימה...
.... ולאחר מכן כאשר הבין את גודל האסון המתקרב ורצה "לתקן"....

"בניתי לי בית ונטעתי לי גן במקום זה שביקש האויב לגרשנו ממנו בניתי את ביתי, כנגד מקום המקדש בניתיו. כדי להעלות על ליבי תמיד את בית מחמדנו החרב...."
(ש"י עגנון - חתן פרס נובל)

אשרי אדם שיכול לתת מבלי לזכור זאת כל הזמן, ולקבל מבלי לשכוח אף פעם

לסלוח לרוצחים - זה תפקידו של האלוהים.
תפקידנו - זה לארגן להם פגישה

אנו לא בוכים, דואגים שאמהות שלהם יבכו

יש אנשים שלא מאמינים שההתקדמות של המין האנושי נעשתה בכוחות עצמו, אז הם מאמינים שחייזרים הם שדחפו את המין האנושי קדימה.
כך גם בעלי תאוריית הקונספירציה הזו.
לדעתי ההסבר הפשוט ביותר הוא הסביר ביותר, ועוצמת היוהרה ששררה בארץ בכלל ובמטכ"ל בפרט, מספיקה בהחלט להסביר את הכשלון הקולוסלי.
מה, דדו צריך שזעירא יזהיר אותו? עוצמת הכוח מולו ועצם היכולת לצאת מיד למלחמה לא מספיקות כדי שינקוט בצעדי זהירות? מה הדיבור על "לא אמרו לי לא סיפרו לי"? אי אפשר היה להעביר אזהרה באמצעות ארה"ב או גורם אחר? זה מזכיר לי בדיוק את סטלין, שלמרות כל הסימנים והאזהרות סרב להאמין שהיטלר יתקוף אותו.
ואלו אותם אנשים שרק 6 שנים קודם הגיבו אחרת לגמרי לסכנה קיומית.
וכמה מטומטם ושחצן צריך להיות כדי לחשוב שללא כוח אווירי המצרים לא יתקפו, וזאת אחרי האבדות הקשות של חיל האוויר מטילי נ"מ במלחמת ההתשה?
כל חניך בקורס קצינים לומד שיש לחשוב על דרכי פעולה אפשריות של האויב - והגנרלים הגדולים תפסו קןנספציה פשטנית אחת ובזה הסתפקו. קצת דמיון מזרחי לא היה מזיק להם.
בושה גדולה!!

חוסר שיתוף המידע מא"מן כלפי מטה ולרוחב היא תופעה בולטת מששת הימים ועד צוק איתן.
לא מבינים שהעבודה שלהם לא שווה כלום אם לא יכולים לנצל את השגיה.

אני גם באמצע הספר מעשה שלא היה של ברקאי

הספר "משק כנפי הטעות" הוא למעשה טרילוגיה של ספרים. מיד לאחר שהספר יצא לאור הגיעו תגובות שונות מחברים בקהילת המודיעין, והמו"ל (המרכז למורשת המודיעין) הוציא ספר השלמה בו רוכזו התגובות. שם הספר הדים ל"משק כנפי הטעות". לא ארכו הימים והצטברו תגובות נוספות ויצא ספר שלישי בשם "הדים ב".
אני לא אחזור ואמנה את דברי הביקורת על הספר, ולעיתים גם על מחברו, שלא צמח בערוגות המודיעין ולא מודע מספיק לתפקידי הקמ"ן ולאופן בו הוא מכין את התבשיל המכונה "הערכת מצב".

הביקורת שלי היא על כך, שהספר עוסק רק בפן הצר והנדוש להחריד של מתן האתראה למלחמה. על פי ראיה צרה זו, עיקר תפקידו של הקמ"ן הוא לעמוד על ראש גבעה, לצפות ולהתריע על בוא האויב. (כמו הספר המצוין "הצופה שנרדם" מאת אורי בר יוסף).

בעיני האתראה היא רק רכיב אחד מתוך עבודת המודיעין. ועבודת המודיעין העיקרית הינה הצגת דרכי הפעולה האפשריות של האויב לפני המפקד לפני המלחמה ובמהלכה. כאן לדעתי טמון שברונו העיקרי של אמ"ן לדורותיו (גם אמ"ן בתרופתו של אהרון יריב ז"ל!). אמ"ן לא העריך נכון מהן דרכי הפעולה האפשריות של המצרים לפני המלחמה, לא הכיר ולא הבין את הערכות המצרית בימים הראשונים של המלחמה, (ועדת אגרנט "עלתה" על כך, אבל הציבור השטחי, נהה אחר העיתונאים שחיפשו כותרות ואיש לא שם לב להערות הוועדה בתחום זה). אמ"ן גם לא הכיר את האמל"ח שבידי המצרים וטעה לחשוב שהטנק ה"עתיק" T-34 הוא טנק המערכה העיקרי של דיביזיות החי"ר במצרים ובסוריה. עקב חוסר הידע של אמ"ן בנתוני היסוד של צבאות מצרים וסוריה, ועקב נהייתו ורדיפתו של אמ"ן אחר "ידיעות זהב", ראשיו לא עשו את הנדרש מכל קמ"ן גדודי, כלומר לבצע הערכת מצב המסתמכת על הקרקע ועל והידיעות המונחות לפנינו השולחן.

כל ההתעסקות של אבירם, האם הגיע לידי אמ"ן "ידיעת הזהב" על תוכנית הפעולה המוגבלת של המצרים היא מיותרת. על כתפי אמ"ן דאז הייתה מוטלת האחריות לבצע הערכת מצב, גם מבלי שידיעת זהב תגיע/לא תגיע לידו.

ערב המלחמה, הציג אמ"ן דפ"אות עתיקות, מימיו של אהרון יריב, מבלי לבדוק את תקפותן. אם היה עושה את הנלמד בבית הספר למודיעין, יתכן והיה מגיע בכוחות עצמו לדפ"א של מהלך מוגבל.

לאמ"ן היו כשלים רבים נוספים, איש לא מודע להם, ולכן אין סיכוי שאמ"ן יתקן דרכיו. בכל מקרה ניתוח אישיותו של אלי זעירא אינה מעלה או מורידה כהוא זה את תפקודי אמ"ן בעתיד. גם אחרי אלי זעירא היו ראשי אמ"ן שאינם "אמא תרזה" וסביר להניח שגם בעתיד יהיו קצינים החוטאים בחטא היוהרה. ליוהרה פנים רבות וכיום היא לובשת מעטה של יוהרה טכנולוגית שאני מקווה שלא תפיל אותנו בעתיד.

בכל מקרה כשלי אמ"ן/חמ"ן במלחמת יום הכיפורים רבים מלמנות, ואבירם עסק בעיקר במפורסמים שבהם וחבל.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי הנביא הכפול בעיני האתראה היא רק רכיב אחד מתוך עבודת המודיעין. ועבודת המודיעין העיקרית הינה הצגת דרכי הפעולה האפשריות של האויב לפני המפקד לפני המלחמה ובמהלכה. כאן לדעתי טמון שברונו העיקרי של אמ"ן לדורותיו (גם אמ"ן בתרופתו של אהרון יריב ז"ל!). אמ"ן לא העריך נכון מהן דרכי הפעולה האפשריות של המצרים לפני המלחמה, לא הכיר ולא הבין את הערכות המצרית בימים הראשונים של המלחמה, . האם זה רק מתפקידו של אמ"ן לתת הערכה לקברניטים, לפי הידיעות המצטברות וצריך לסמוך רק על ראש אגף המודיעין ועל שיקול דעתו בלבד.? רוצה אומר - לא רוצה לא אומר ואף אחד אחר לא יודע מה מתרחש מעבר לגבול. אמ"ן גם לא הכיר את האמל"ח שבידי המצרים וטעה לחשוב שהטנק ה"עתיק" T-34 הוא טנק המערכה העיקרי של דיביזיות החי"ר במצרים ובסוריה. תגיד אתה רציני...?? הרי בששת הימים השתתפו כבר T-54/T-55.. עקב חוסר הידע של אמ"ן בנתוני היסוד של צבאות מצרים וסוריה, ועקב נהייתו ורדיפתו של אמ"ן אחר "ידיעות זהב", ראשיו לא עשו את הנדרש מכל קמ"ן גדודי, כלומר לבצע הערכת מצב המסתמכת על הקרקע ועל והידיעות המונחות לפנינו השולחן. איני רוצה להגיב בכלל ערב המלחמה, הציג אמ"ן דפ"אות עתיקות, מימיו של אהרון יריב, מבלי לבדוק את תקפותן. אם היה עושה את הנלמד בבית הספר למודיעין, יתכן והיה מגיע בכוחות עצמו לדפ"א של מהלך מוגבל.

א. היה ידוע לצה"ל בכלל ולחיל השריון על טילי נ"ט סאגר, האם אמ"ן היה צריך להזהיר את הטנקיסטים אודות הסכנה ?
ב. תיקח דוגמה נוספת אודות ידיעות על קניית משאבות חזקות מגרמניה ע"י מנהלת התעלה לצורך ניקוז המים. האם מישהו היה צריך לחשוב שהן ישמשו להמסת הסוללות על גדות התעלה?
ג. היום "נכנסות" כ-30,000 ידיעות איך מבררים מה מתאים לך ...??

"בניתי לי בית ונטעתי לי גן במקום זה שביקש האויב לגרשנו ממנו בניתי את ביתי, כנגד מקום המקדש בניתיו. כדי להעלות על ליבי תמיד את בית מחמדנו החרב...."
(ש"י עגנון - חתן פרס נובל)

אשרי אדם שיכול לתת מבלי לזכור זאת כל הזמן, ולקבל מבלי לשכוח אף פעם

לסלוח לרוצחים - זה תפקידו של האלוהים.
תפקידנו - זה לארגן להם פגישה

אנו לא בוכים, דואגים שאמהות שלהם יבכו

'היו כשלים רבים נוספים, איש לא מודע להם, ולכן אין סיכוי ש...יתקן דרכיו '
נראה לי משפט חשוב.
אינני שולט בנושא זה, אך ככל שאני מכיר נושאים אחרים טוב יותר, אני מוצא כי משפט זה תואם המצב בשטחים רבים.

אני מצטט מדבריך:

"... אמ"ן גם לא הכיר את האמל"ח שבידי המצרים וטעה לחשוב שהטנק ה"עתיק" T-34 הוא טנק המערכה העיקרי של דיביזיות החי"ר במצרים ובסוריה....."

אתה טועה וגם מטעה. הכרנו היטב את האמל"ח המצרי והאמל"ח הסורי. ידענו את יכולותיהם, ידענו את האיומים והסכנות. מה שלא הערכנו נכון היה יכולתם לממש את יכולות האמל"ח שברשותם. לא הערכנו את יכולת התיכנון, החשיבה המבצעית והדבקות של החייל והקצין המצרי והסורי בלחימה מולנו.

הן הדרג המדיני והן זה הצבאי כשלו בהערכת תוכניות מצרים וסוריה לאותו אוקטובר ארור של 1973.

מניין שאבת את ההנחה כאילו הערכנו שטנק המערכה העיקרי של המצרים למשל היה ה: T-34????

מר "מקיטל" היקר, מציע שתעבור קורס בהבנת הנקרא. אני לא טענתי שהטנק T-34 שימש כטנק המערכה העיקרי של צבא מצרים. הטענה שלי היא שאמ"ן טעה לחשוב שטנק מיושן זה היה טנק המערכה העיקרי של דיביזיות החי"ר אני כותב שנית דיביזיות החי"ר. אולי ידוע לך שבצבא מצרים היו גם דיביזיות ממוכנות ודיביזיות משוריינות – כאן אמ"ן ידוע ידע איזה טנקים יש להם (גם באמ"ן של אז ידעו פה ושם משהוא על צבא מצרים)

להלן המקורות שמתוכן שאבתי את התובנה שאמ"ן טעה לחשוב שדיביזיות החי"ר מצוידות בטנק T-34 .
א. בסיכום עוצמה חודשי (מסמך עיתי שאמ"ן פרסם באותם ימים) מתאריך 01/10/1973 ( 6 ימים לפני פרוץ המלחמה), נאמר.... "טנק T-34 בצבא מצרים. במצאי 558 טנקים מתוכם 435 בשרות פעיל"....
ב. במהלך דיון בין הרמטכ"ל לשר הביטחון שהתקיים ב-8 באוקטובר נכנס ראש אמ"ן בשעה 09:15 ומסר את העדכון הבא: ..."בנוגע לחזית מצרית אמר ראש אמ"ן ... בגזרה הדרומית (ארמיה 3 – "הנביא הכפול") יש פחות מ־250 טנקים לפי הפירוט הבא: חטיבה עצמאית 25 (שלפי התקן יש בה 90 טנקים) וחטיבה 22 מדיביזיה ממוכנת 6 (המונה גם היא בתקן 90 טנקים) שחצתה את התעלה, כנראה ללא פקודה, וראש המטה רוצה להחזיר אותה, וכן 2 דיביזיות החי"ר שבכל אחת כ־100 טנקים בסך הכול כוללות יחידות האלה, תקנית, כ-380 טנקים. מן המספר הזה יש להפחית כ-100 טנקים שאבדו. הטנקים של דיוויזיות חי"ר לא יהוו בעיה, שכן הם מסוג ט-34 ואינם מרוכזים. הבעיה היא - אגרופי שריון - חטיבות 25 ו-22 - שבהן כ-150 טנקים".
בעקבות חוסר הידע של ראמ"ן, בסוג הטנקים של דיביזיות החי"ר. החליט המטה הכללי של צה"ל שביחסי כוחות אלה, אפשר לשלוח את האוגדה של אריק שרון לכבוש את גזרת ארמיה 3. האוגדה החלה לנוע דרומה אבל אז התברר שהמתקפה בצפון נכשלה ואריק נצטווה לשוב על עקבותיו על זה נאמר "שומר פתאים ה'"
ג. בראיון שקיימתי עם אל"מ יעקב רוזנפלד, ששימש בעת מלחמת יום הכיפורים כראש המדור צבאי בענף מצרים במחלקת מחקר באמ"ן, טען הלה כי באותם ימים חשבו שדיביזיות החי"ר מצוידות בטנק T-34
לסיכום: מודיעין זה לא לשבת על הספסל ולהפריח סיסמאות כגון "היכרנו היטב את האמל"ח המצרי והסורי". הכשל של המודיעין לא היה רק בטנקים. המודיעין לא הכיר – רשימה חלקית:

את כל סוגי הגישור שבידי צבא מצרים ובמיוחד לא ידע לומר כמה גשרים יש לצבא מצרים מכול סוג.

המודיעין הכיר את המפרט הטכני של הטיל סאגר אבל לא ידע לומר כיצד מחולק נשק זה בצבא מצרים (יש רק גדוד מטכ"לי? יש רק גדודים בארמיות? יש רק בחטיבות? יש בגדודים? כמה משגרים יש בגדוד?.

כמה טילי סקאד יש לצבא מצרים ואיזה איום פוטנציאלי הם מהווים.

אני מציע למר "מקיטל" שיקרא את הספר "מודיעין תלוש מהקרקע" ואז יתגלו לו אולי מספר דברים על פערי המידע באמ"ן של אותם ימים

בגלל חוסר ידע זה וכשלים נוספים של אמ"ן, צה"ל קיבל במהלך המלחמה החלטות שגויות
בקיצור לא הכל זה הכשל באי מתן האתראה.

.... בכל מלחמת יו"כ לא ראיתי או נתקלתי באף טנק T-34 הרוס או שנפל שלל.
אולי תביא צילום מאותה מלחמה שכנראה כבר שכחתי...

"בניתי לי בית ונטעתי לי גן במקום זה שביקש האויב לגרשנו ממנו בניתי את ביתי, כנגד מקום המקדש בניתיו. כדי להעלות על ליבי תמיד את בית מחמדנו החרב...."
(ש"י עגנון - חתן פרס נובל)

אשרי אדם שיכול לתת מבלי לזכור זאת כל הזמן, ולקבל מבלי לשכוח אף פעם

לסלוח לרוצחים - זה תפקידו של האלוהים.
תפקידנו - זה לארגן להם פגישה

אנו לא בוכים, דואגים שאמהות שלהם יבכו

אזרח יקר. כפי שכתבתי מספר פעמים באשכול זה, אמ"ן טעה לחשוב כי בחזית התעלה יש בדיביזיות החי"ר כמה מאות טנקים. האמת היא שהיו כ-66 טנקים בלבד הערוכים כדלקמן:
גדוד (22 טנקים) בגזרת פורט סעיד. גדוד זה ניסה לכבוש את מוצב בודפשט שלנו ויש כל כך עדויות לרוב. שני גדודים נוספים (44 טנקים) היו ערוכים כנראה בארמיה 2 |(אני פשוט לא זוכר!) - המקור: פענוח תצ"א מיוחד שבוצע לקראת הפסקת האש הראשונה. הפענוח נעשה על צילומי אויר באיכות גבוהה, ע"י מפענח מנוסה כך שהסבירות לטעות בפענוח היא נמוכה.

אין לי צילומים של טנקי T-34 מהסיבה הפשוטה שלמצרים כמעט ולא היו טנקים מסוג זה.

כמו שכתבתי לעיל כשלון אמ"ן/חמ"ן (גם המודיעין בפיקוד דרום לא היה משהוא שאפשר להתגאות בו) בנושא הטנקים הוא רק אחד משרשרת טעויות וכשלים. ספרו של אבירם לעוסק רק בפן צר של המודיעין במלחמת יום הכיפורים וחבל.

בשנת 1966 החליט צבא מצרים להוסיף מחלקה שלישית לכל פלוגת טנקים ובכך להגדיל את תקן הטנקים בגדוד מ-22 ל-31. זאת מתוך "חיל מצרים - הצבא בו לחם צה"ל בששת הימים", מערכות 227 (ינואר 1973) עמ' 11, מערכות 228 (מרץ 1973) עמ' 34. השינוי בוצע בהדרגה וגדודי הטנקים של דיוויזיות החי"ר היו האחרונים בתור.
אזכיר כי בתקופת מלחמת יום הכיפורים, כל דיוויזית חי"ר מצרית כללה 4 גדודי טנקים - גדוד דיוויזיוני וגדוד לכל אחת מ-3 חטיבות החי"ר (בד"כ אחת מהן היתה ממוכנת).
לא רק שבצה"ל לא הכירו (כפי שמציין "הנביא הכפול") את החלפת מרבית טנקי ה T-34 של דיוויזיות החי"ר ב T-54 (שלהערכתי נפלטו מעוצבות משוריינות/ממוכנות עקב קליטת T-55/62), אלא גם סביר שהיו פערים בין סד"כ הטנקים בפועל בכל דיוויזית חי"ר לבין הידוע לכוחותינו.

דוגמאות לסיכומים שונים של מספר הטנקים בדיוויזיה:

1. מסיכום המודיעין (עמוד 15 כאן) של תרגיל "אייל הברזל" (קיץ 1972), עולה כי בפד"ם סברו שבדיוויזית חי"ר מצרית ישנם 106 טנקים - 2 גדודים של 31 ו-2 גדודים של 22. במסמך הם מצוינים כ"מושמדים" לאחר ש"צלחו" בתרגיל.

2. בעמ' 56 של דו"ח חטיבה 14 מאוקטובר 1975, מונה קמ"ן החטיבה 97 טנקי T-54 בדיוויזית חי"ר - גדוד של 31 ו-3 גדודים של 22.

3. בעץ המבנה של דיוויזית חי"ר מצרית, כפי שמופיע במחקרו של אמנון רשף על היערכות המצרים ופעולותיהם באיזור החווה הסינית, נכללים 124 טנקי T-54/55 בדיוויזיה - 31 טנקים בכל אחד מ-4 הגדודים.

חן חן על כך שאתה מצרף קישורים ואסמכתאות לתגובותיך

ב-9 לאוקטובר גדוד 195/חטיבה 401 לחם מול טנקי T-34 של דיוויזיה 19, שתקפו באיזור נוצה-פוליגון (רכס קרת מורה, דרומית לציר המתלה). ראה עמודים 47-49 בחוברת "דרך האש" על גדוד 52 במלחמה.

T-34 על צוותו הצוהל מופיע בסרטון הבא ב-0:13:



לצפייה במקור באתר YouTube, לחצו כאן.

ראשית תודה על תגובתך. עפ"י הספר "דרך האש" אכן נצפו טנקים בגזרת דיביזיה 19. מכך אני למד שמה שכתבתי לעיל, ששני גדודים של T-34 , פוענחו ככל הנראה הגזרת ארמיה 2, אינו מדוייק. כנראה שבכל ארמיה נותר עוד גדוד אחד עם טנקים אלה.
באשר לקטע מהסרט תעמולה מצרי בו נראה גשר וכן טנק T-34, אני רוצה לציין כי רמטכ"ל צבא מצרים שאזלי, בספרו "חציית התעלה" מציין, שעל פי הוראתו המפורשת לא צולמה חציית התעלה בזמן אמת!
כל הסרטים הם מבוימים. כך למשל הגשר שבסרט הוא אכן היה בגזרת דיביזיה 19, אך זה גשר במעמס 25 טון והוא לא בנוי לשאת טנקים. הטנק בסרט הוא אכן T-34 אך לך תדע היכן הוא צולם. בכל מקרה העדות בספר דרך האש" נאמנה עלי.
אני רוצה לנצל במה זו לקריאה, לכל מי שיש בידו עדויות נוספות של לוחמים/מפקדים על טנקים T-34 בגזרות אחרות - כולל בסוריה (למעט מוצב בודפשט - עליו יש עדויות רבות) מוזמן להגיב.

בהקלטת רשת הקשר של גדוד 52 מה-7 לאוקטובר, מוזכר בסוף הדקה השביעית T-34 שרוף באזור "עטיפה 55-56" (ציר המתלה, כ-7 ק"מ מהתעלה). ייתכן שזהו טנק של דיוויזיה 19 שנפגע בתחילת הקרבות, או אולי כלי שנותר בשטח ממלחמת ששת הימים.

מעבר לתעלה צה"ל נתקל בטנקי T-34 נוספים:
עפ"י אתר חטיבה 14, חטיבת השריון 35 המצרית כללה גדוד יחיד של T-34. החטיבה נערכה כנראה על ציר "סקרנות" (אבו סולטן - רידאן אל חמה).
עפ"י "צינה בחולות", עמ' 163, גדוד סיור דיוויזיוני (לא ברור לי של איזו דיוויזיה) ובו פלוגת T-34 הושמד ב"סקרנות 42" (דרומית ל"מקצרה") ע"י גדוד 264/חטיבה 421 ב-16 לאוקטובר. הכתוב מסתמך בחלקו על דברי המח"ט בתחקיר ממרץ 1974, שם לא מוזכר סוג הטנקים.
למיטב ידיעתי היו T-34 גם בחטיבות החי"ר שהגנו על חופי ים סוף. זכורה לי עדות על T-34 בנמל עדביה.

לגבי סוריה: בעת ההבקעה לסוריה ב-11 לאוקטובר, נפגעו בחאן ארנבה (על ציר "אמריקה") טנקי אוג' 210 מאש "טנקי חזית" - T-34 ללא מנוע, זחלים וכו', שהוצבו בעמדות סטטיות במוצבים הסוריים. ראה מערכות 276-277 (נובמבר 1980), עמ' 48, מפה מס' 2.
"טנקי חזית" שכאלה נלקחו שלל ושימשו גם את צה"ל במוצבי המובלעת כעמדות תצפית, כאשר הם משולבים בסוללות עפר שכיסה אותם עד גג הצריח. הכלים הללו פונו עם הנסיגה מהמובלעת ביוני 1974.

אם מדברים על כלים מיושנים, זכור לי כי במלאת 40 שנה למלחמה, פורסמה ב-ynet תמונה שהתקבלה מאחד הגולשים ובה מופיע תומ"ת סער סורי מדגם שטורם גשוץ 3 נטוש בצד הדרך...

ציטוט:

במקור נכתב על ידי HSI אם מדברים על כלים מיושנים, זכור לי כי במלאת 40 שנה למלחמה, פורסמה ב-ynet תמונה שהתקבלה מאחד הגולשים ובה מופיע תומ"ת סער סורי מדגם שטורם גשוץ 3 נטוש בצד הדרך...

יותר סביר שזו גרוטאה שנשארה ממלחמת ששת הימים, אז הושמדו מספר פאנצרים ושטורם גשוץ. מספר גרוטאות מסוג זה נאספו ע"י מיכאל מס ואנשיו ובהמשך שופצו והוצגו במוזיאונים של צה"ל או הוחלפו עם מוזיאונים בחו"ל תמורת כלים אחרים.

גם כשלא היה הרבה, היה לנו הכל

על חלקו של שטורם גשוץ 3 סורי במלחמת יום הכיפורים, החל מ-19:33:




לצפייה במקור באתר YouTube, לחצו כאן.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי HSI לגבי סוריה: בעת ההבקעה לסוריה ב-11 לאוקטובר, נפגעו בחאן ארנבה (על ציר "אמריקה") טנקי אוג' 210 מאש "טנקי חזית" - T-34 ללא מנוע, זחלים וכו', שהוצבו בעמדות סטטיות במוצבים הסוריים. ראה מערכות 276-277 (נובמבר 1980), עמ' 48, מפה מס' 2. "טנקי חזית" שכאלה נלקחו שלל ושימשו גם את צה"ל במוצבי המובלעת כעמדות תצפית, כאשר הם משולבים בסוללות עפר שכיסה אותם עד גג הצריח. הכלים הללו פונו עם הנסיגה מהמובלעת ביוני 1974.

תמונות של הטנקים המדוברים, כאשר נלקחו שלל בסוף המלחמה (מקור:ארכיון רמת הגולן). הטנקים הושמשו והוצבו בקיבוצים ומושבים בבקעת הירדן, הגליל העליון ורמת הגולן. השימוש בהם נפסק בערך עשור או קצת יותר אחרי המלחמה, אך הם הוסרו רק בתחילת שנות ה-2000.












חלק מהטנקים הוסבו לשימוש מעט יותר אופטימי

גם כשלא היה הרבה, היה לנו הכל

תודה, תמונות נהדרות. לאחר עיון נוסף בחומר, חוזר בי מהטענה כי הכלים פונו ממוצבי צה"ל בעת הנסיגה מהמובלעת. אינני בטוח בגורלם. בכל אופן, הם הוצבו שם כנראה בדצמבר 1973.
למיטב ידיעתי, הכלים בקיבוצים ובמושבים היו שלל ששת הימים.

מצאתי את תמונת השטורם גשוץ בקישור הבא:
http://blog.tankpedia.org/wp-conten...07/50672115.jpg


קשה לדעת האם ננטש במלחמת יום הכיפורים או בששת הימים.
מספר כלים שמישים נותרו בידי הסורים גם לאחר ששת הימים. בעבר נתקלתי בסרטון בו הופיע שטורם גשוץ כמטרת מטווח עבור חה"א הסורי.
ידוע גם כי בשבוע השני למלחמת יום הכיפורים, סד"כ השריון הסורי הפעיל עמד על מאות בודדות של טנקים בלבד. ייתכן כי הסורים "גירדו את תחתית החבית" והשמישו כלים מיושנים, בעוד שמאות הטנקים שנשלחו מבריה"מ בדרך הים הגיעו רק לקראת סוף המלחמה.

באתר ארכיון צה"ל פורסמו התצלומים הבאים:


1. מספר תצלום 8340/40 - T-34 כ"טנק חזית" ללא מנוע.


2. מספר תצלום A/999/34 - שטורם גשוץ 3. נראה כי הותקנה על הכלי תוספת מיגון (אולי יציקת בטון?!).



3. מספר תצלום 9/4 - טנק חילוץ ע"ב תובת סטלין, כנראה מעבר לתעלה.

פלוגת טנקי T-34 השתתפה בהתקפה מצרית על תעוז "יורם" ב-14 לאוקטובר.
האם מדובר באותה מסגרת שתקפה את מעוז "בודפשט" ביום הראשון למלחמה - חטיבת חי"ר 135?
תיאור הקרב החל מ-10:20:


לצפייה במקור באתר YouTube, לחצו כאן.

[/url]

ציטוט:

במקור נכתב על ידי הנביא הכפול באשר לקטע מהסרט תעמולה מצרי בו נראה גשר וכן טנק T-34, אני רוצה לציין כי רמטכ"ל צבא מצרים שאזלי, בספרו "חציית התעלה" מציין, שעל פי הוראתו המפורשת לא צולמה חציית התעלה בזמן אמת! כל הסרטים הם מבוימים. כך למשל הגשר שבסרט הוא אכן היה בגזרת דיביזיה 19, אך זה גשר במעמס 25 טון והוא לא בנוי לשאת טנקים. הטנק בסרט הוא אכן T-34 אך לך תדע היכן הוא צולם.

טנקי ה T-34 נראים כאן בין 1:09 ל-1:36. צולם ב-11/10.



לצפייה במקור באתר YouTube,

לצפייה במקור באתר YouTube, לחצו כאן..

1. צולם ב-12 לאוקטובר 1973. בחצי הדקה ראשונה מופיעים מספר טנקי T-34, בצילומים שכבר ראינו בסרטונים הקודמים. אח"כ טנק T-34 בודד מופיע ב-1:00 ליד אחד המעוזים שנכבשו (אולי ליטוף?):


https://www.britishpathe.com/video/...-FORMER-ISRAELI




2. צולם בדצמבר 1973, לפחות בחלקו בגזרת קנטרה. בתחילת הסרטון נראה גשר מצרי:


https://www.britishpathe.com/video/...INE-AND-CITY-OF

מתוך דיווחי התצפיות למודיעין פד"ם, אשר פורסמו באתר המרכז למלחמת יום הכיפורים:

עמ' 5:
"מפצח ג' (כוברי) 1310 - טנק מסוג טי-34 בודק עמדה על הרמפה ק"מ 149.9. צבעו צהוב מדברי ולא זוהו התקנים מיוחדים".

עמ' 8:
"מפרקת 1415 - טנק מסוג ט. 34 בצבע צהוב מדברי קנהו מנומר ירוק צהוב, נראו על האי אל-בלח ב-ק"מ 55. לאחר מכן נראו עוד 3 טנקים מסוג טי-34, כולם נעו על האי אל-בלח דרומה".

ככלל, מהדיווחים עולה כי מרבית הטנקים שנצפו היו T-54/55.

לגבי הגזרה הצפונית, לחטיבת החיר שהחזיקה בה היה גדוד טנקי T-34. ידוע שהם תקפו בבודפשט ומול תעוז יורם. לא בהצלחה.

.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי b.a לגבי הגזרה הצפונית, לחטיבת החיר שהחזיקה בה היה גדוד טנקי T-34. ידוע שהם תקפו בבודפשט ומול תעוז יורם. לא בהצלחה.

האי אל-בלח היה באגף הדרומי של דיוויזית חי"ר 18, מול תעוז "מרור". גזרתה של חטיבת החי"ר העצמאית 135, אשר גדוד הטנקים שלה צויד בטנקי T-34 ואשר תקפה את "בודפשט" ואת "יורם", היתה מצפון לגזרת דיוויזיה 18.

לך תדע מה עשו ה T34 במפרקת. יתכן שהם היו חלק מה"תרגיל". רק ציינתו שקצת צפונה משם ישבה אחת מהחטיבות הבודדות שעדיין הפעילו למזלנו T-34.

.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי b.a לך תדע מה עשו ה T34 במפרקת. יתכן שהם היו חלק מה"תרגיל".

למיטב ידיעתי האי אל-בלח שימש את המצרים לאימוני צליחה. לאור ייחודיותו של האי כשטח אימונים, ניתן לשער שכוחות משתי הארמיות נהגו להתאמן בצליחה אליו, כך שאין לדעת לאיזו מסגרת היו שייכים הטנקים שנצפו על האי.
ה T-34 שנצפה ממעוז "מפצח" השתייך כנראה לדיוויזיה 19, אשר כידוע הפעילה גדוד T-34 בגזרת ציר המתלה.

יש כאן שתי שאלות קשות הכרוכות זו בזו:
א. מבצעית, כיצד תעריך תוצאות מלחמה אפשרית בינך לאויב? מצבך ידוע, מצב האויב ידוע בקירוב; יש נעלמים כמו הפתעה, מצבי כוננות, דרכי פעולה אפשריות, דוקטרינה וטקטיקה.
להבנתי בתרגילים לפני 73' אוגדה סדירה "בלמה" צליחה מצרית ומיד "המשיכה בצליחה מערבה" תוך ימים ספורים- בפועל, כידוע, 3 אוגדות התקשו לעשות זאת במשך שבוע.

באיזו מתודולוגיה משתמשים בהערכה כזו? מן הסתם באקסטרפולציה (תוצאות 67'+עדכון לפי קרבות ההתשה והרכישות הידועות). מה השתבש? הערכת- חסר של השפעת הפתעה על יכולות צה"ל? שיפור דרמטי ביכולות מצרים? האם יש מתודולוגיה עדכנית עדיפה?

ב. מדינית, האם סביר שתפרוץ מלחמה- האם מנהיג האויב מעוניין בתוצאות של סעיף א'?
גם כאן יש נעלמים רציניים כמו הסלמה (האויב נגרר למלחמה בה אינו מעוניין), מוטיבציה פוליטית/דתית (שעלולה להביא לבחירה "לא רציונלית" בעינינו), שגיאת הערכה (מנהיג האויב מוזן בשקרים ודוקא צופה ניצחון שלו).
אפשר להסתכל מהצד שלנו: אולמרט ב-2006 בוודאי לא רצה מערכה נרחבת וארוכה, אך בכ"ז היא קרתה.
בהקשר הישראלי, זו שאלה שלקצין מודיעין קשה לענות עליה- הוא אינו פוליטיקאי ואינו ערביסט.

אלו שאלות שבכנות, קל מאוד לשגות בהן. זו לא שאלה של תקציבים, מבנה, איוש וזהות המעריכים- טבע האדם והמלחמה מונע ניבוי מדויק.
המסקנה שלי היא שפשוט צריך לפעול כאילו מלחמה סבירה בסדר גודל מההערכות (נניח), ושתוצאותיה תהיינה פחות טובות משאנו צופים, ולהיערך בהתאם. כמובן שזו דרך יקרה מאוד, מבחינה מדינית וכלכלית.

מבקרי זעירא אומרים שהמודיעין צריך לתת התרעה חד משמעית, כן או לא, על כוונות מתקפה, ואחרים אומרים שיותר חשוב שהוא ייתן התרעות על דרכי פעולה אפשריות של האויב. אם תשאלו אותי גם את המשימה השנייה הייתי מסיר מרשימת המטלות עליהן אחראי המודיעין באופן בלעדי. למפקדי הכוח הלוחם עצמם יש אחריות להפעיל את הדמיון ולנסות להיכנס לראשיהם של מפקדי השדה בצד השני ולחשוב מה אני הייתי עושה אם הייתי שאזלי או גמאסי או אחמד איסמאיל או סעדאת, גם ללא הערכת דפוס פעולה אפשרי מצד המודיעין. דדו וגורודיש, שידעו די טוב על ההיערכות והכוננות של הכוח המצרי והסורי היו צריכים לקחת בחשבון לא רק שמתקפה היא אפשרית, והיא תמיד אפשרית. גם הם היו צריכים לקחת בחשבון מתקפה מצרית שתהיה מוגבלת בהתקדמותה אך גדולה בהיקפה לכול אורכה של תעלת סואץ עם כ 30,000 (אם אני לא טועה) חיילים שחוצים בסירות ואחריהם עוד כ 170,000 חיילים שחוצים על גשרים. הפיקוד היה צריך להבין שהוצאתה לפועל של מתקפת פתע כזאת היא אפשרית גם ללא התרעת מודיעין על עיתוי המתקפה או האופן שבו היא תתרחש. המסקנה המתבקשת 24 שעות לפני המתקפה המצרית היא שגם אם תכנית "שובך יונים" תופעל בזמן והטנקים יהיו בקו התעלה לפני שהסירה המצרית הראשונה תחל לחצות, הטנקים הישראלים יהיו חשופים לאש נגד טנקים מסוללת העפר בגדה המערבית של התעלה ויפגעו כמעט כולם בוודאות. הם היו צריכים גם לקחת בחשבון שהמצרים יכולים לירות בקלות עם טנקים שלהם על עמדות המקלעים הדיפולדיות של המעוזים מהגדה המערבית של התעלה. "שובך יונים" יכולה לעצור הסתננות של חוליות פשיטה קטנות לכול היותר, וגם אז, בהנחה שסוללת העפר בצד המערבי אינה קיימת. בדיעבד, מסתבר שהצעד שנכון היה לעשות, לפחות לפי דעתי, 24 שעות לפני המתקפה המצרית, הוא לפנות את המעוזים מהכוח הרגלי שאייש אותם, למקם על גדות התעלה כוח תצפית ממוכן, אני מתכוון לג'יפים. שיודיעו אחורה מה קורה ואם המצרים תוקפים וצולחים, לא לנסות לבלום את המצרים על קו המים אלא רק לדווח על מידת ההתקדמות שלהם ולסגת. כיתור המעוזים היה יכול להימנע וכך גם אבדות השריון העצומות ביומיים הראשונים של המלחמה. כוח מצרי שיתקדם מהר מדי ועמוק מדי לתוך חצי האי סיני ייתקל במארבי שריון ובמטוסי קרב שיוכלו לפעול בבטחה מחוץ למטריית הטילים נגד מטוסים. טקטיקה כזאת לא תבלום את המצרים אך תגרום להאטת קצב ההתקדמות שלהם עד שתגיע תגבורת המילואים ובינתיים חיל האוויר יוכל לתקוף קודם את הטילים, אחר כך את כול השאר ואחר כך עוברים להתקפה. בשביל זה לא צריך התרעה מודיעינית על כוונת מלחמה, לא צריך מכה מקדימה שתגרום לברדק מדיני, ולא צריך גיוס מילואים כולל שישבית את המשק אחת לחצי שנה בכול פעם שהמצרים עושים תמרון ומעלים כוננות. כיבוש סיני במלחמת ששת הימים נתן למדינת ישראל אפשרות להרשות לעצמה להכיל מתקפת פתע מצרית בחזית התעלה ולספוג אבדות נמוכות אם מפעילים נכון את הכוח. אבל לא הפעלנו נכון את הכוח. לגבי חזית הצפון זה פחות נכון, אך רוב האבדות בכלל היו בדרום. היו אי סדרים בעבודת המודיעין אך האבדות הקשות לא היו תוצאה של כשל חמור של המודיעין לפי דעתי.

כתבת על הארועים שארעו לפני למעלה מ-40 שנה...
לאחר שקראת בוודאי הרבה אודות המלחמה. זה נראה לך רציני...?
היום אתה יודע את התוצאה הסופית ומנסה לשחק אחרת...
ידידי, המשחק נגמר לפני הרבה שנים... ואין מועד ב'....

"בניתי לי בית ונטעתי לי גן במקום זה שביקש האויב לגרשנו ממנו בניתי את ביתי, כנגד מקום המקדש בניתיו. כדי להעלות על ליבי תמיד את בית מחמדנו החרב...."
(ש"י עגנון - חתן פרס נובל)

אשרי אדם שיכול לתת מבלי לזכור זאת כל הזמן, ולקבל מבלי לשכוח אף פעם

לסלוח לרוצחים - זה תפקידו של האלוהים.
תפקידנו - זה לארגן להם פגישה

אנו לא בוכים, דואגים שאמהות שלהם יבכו

ידידי,
גם אז וגם היום מפקדים בצהל ולא הציבור הרחב בישראל מבינים או מכירים מספיק את המנטליות של שכיננו,
שלא לדבר על המסורת הצבאית האסלמית והרפרנסים שלהם לקרבות המופת ולדרכי האסטרטגיה האסלמית.
בעיניי זה כן תפקידו של המודיעין להנגיש את החומרים האלה במהלך קורס מ"פים מג"דים ובפו"ם.

אכן ספר מרתק לקריאה, אבל לטעמי הטעות של אמ"ן היא דבר קטן ביחס לטעויות של המנהיגים ושל הגנרלים.
1. צה"ל לא העריך נכון את יכולתו ולא את יכולת האויב. לכן לא אושרה תקיפה מקדימה, וביצועי חיל האוויר וצבא היבשה לא היו מזהירים גם אם היתה התרעה מוקדמת יותר.
2. ישראל הביאה את עצמה למצב לא יציב - כלומר צבאות ערב היו פרוסים לפני תקיפה, וישראל סמכה על יכולת התרעה מוקדמת שגם אם היתה מצליחה, יכלה לגרום לצבאות ערב פשוט לדחות את המתקפה בחודש-חודשיים.
3. אמ"ן ומנהיגי ישראל לא הבינו את סאדאת (ואם הם היו חכמים אז היו יודעים שקשה עד בלתי אפשרי להבין מנהיג אויב. אנחנו גם לא היחידים שהונו אותם - סאדאת הערים גם על הרוסים והסורים), ולכן למעשה לא הבינו את מטרות המלחמה עד סופה.
4. היתה עוד קונספציה במודיעין - כולם חשבו שהמצרים כן מתכננים מלחמה והיא תגיע בקרוב (1974..אחרי שהמצרים יקבלו 2 טייסות של מפציצים). נראה שמנהיגי ישראל האזרחיים והצבאיים לא עמלו קשה במיוחד כדי לוודא שישראל תנצח במלחמה הזו.
5. אני בדעה שלא צריך לפטור את גולדה מאחריות על בסיס אי ידיעה. במדינה כמו ישראל, מנהיג חייב להבין גם בנושאים צבאיים, ואם הוא לא מבין - באחריותו ללמוד. בן גוריון למד.
6. בקשר לספר - זעירא נשמע איש חכם ובטוח בעצמו. לצערנו היה האיש הלא נכון במקום הלא נכון.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי mars_man 4. היתה עוד קונספציה במודיעין - כולם חשבו שהמצרים כן מתכננים מלחמה והיא תגיע בקרוב (1974..אחרי שהמצרים יקבלו 2 טייסות של מפציצים). איזה סוגי מפציצים היו אמורים לקבל וממתי מפציצים מכריעים את המלחמה...? 5. אני בדעה שלא צריך לפטור את גולדה מאחריות על בסיס אי ידיעה. במדינה כמו ישראל, מנהיג חייב להבין גם בנושאים צבאיים, ואם הוא לא מבין - באחריותו ללמוד. בן גוריון למד. גם אשכול לא היה איש צבא, אבל ידע יפה מאוד לנווט לפני מלחמת 6 הימים. צריך אישיות הרואה את כל התמונה המדינית של האזור. גולדה לא היתה מוכנה לשמוע את הצעות השונות שזרמו מדי פעם. גם יצחק שמיר לא היה איש צבא, אבל היו לו עצבי ברזל (מלחמת המפרץ 1) 6. בקשר לספר - זעירא נשמע איש חכם ובטוח בעצמו. לצערנו היה האיש הלא נכון במקום הלא נכון. "הבעיה של זעירא" (כך אני קורא אותו = קונספציה) שאף אחד גם בממשלה וגם במטכ"ל לא ניסה אפשרויות אחרות וכולם ציטטו את כולם...

נ.ב.
טרם קראתי את הספר...

"בניתי לי בית ונטעתי לי גן במקום זה שביקש האויב לגרשנו ממנו בניתי את ביתי, כנגד מקום המקדש בניתיו. כדי להעלות על ליבי תמיד את בית מחמדנו החרב...."
(ש"י עגנון - חתן פרס נובל)

אשרי אדם שיכול לתת מבלי לזכור זאת כל הזמן, ולקבל מבלי לשכוח אף פעם

לסלוח לרוצחים - זה תפקידו של האלוהים.
תפקידנו - זה לארגן להם פגישה

אנו לא בוכים, דואגים שאמהות שלהם יבכו

ציטוט:

במקור נכתב על ידי האזרח איזה סוגי מפציצים היו אמורים לקבל וממתי מפציצים מכריעים את המלחמה...?

מבצע מוקד שהכריע את מלחמת ששת הימים - עשה זאת באמצעות הגעה מהירה לעליונות אווירית:
הפצצת שדות התעופה של האוייב בתחילת המלחמה, שהשמידה חלק גדול מהמטוסים, והוציאה חלק גדול ממסלולי ההמראה מכשירות לזמן רב.
בשלב הבא, הדבר איפשר לחיל האוויר לקחת חלק משמעותי גם במלחמה הקרקעית.

במלחמת יום כיפור - המצב היה הפוך:
המלחמה התחילה עם הפצצה אווירית מצרית שהוציאה חלק מהמסלולים מכשירות.
אלא שהתקיפה בוצעה באופן חלקי, תוך ביצוע יעד הפצצה בודד ללא זמן לתיקונים לפני הלילה, וללא יכולת להפציץ בלילה - וזאת לעומת מבצע מוקד שביצע 3 יעפי הפצצה ביום הראשון (השלישי החל בצהרים.
ועד הבוקר, חלק גדול מהנזק למסלולים כבר תוקן.

משמע - חיל האוויר הניח שהלחימה תתחיל עם חיקוי למבצע "מוקד",
ומדיניות התגובה בסיני התמקדה בהתאוששות מהירה.

למצרים היו מפציצים - אבל הם לא הניבו פגיעות משמעותיות: ממפציצים אלו שוגרו 25 טילים, רק 2 פגעו ביעדם (אחד מהם הוציא את מכ"ם היב"א בשארם מפעילות)

ציטוט:

במקור נכתב על ידי ai22 הפצצת שדות התעופה של האוייב בתחילת המלחמה, שהשמידה חלק גדול מהמטוסים, והוציאה חלק גדול ממסלולי ההמראה מכשירות לזמן רב. ממש לא נכון. זה משבית את ש"ת לכמה שעות, אבל זה הספיק לח"א הישראלי... במלחמת יום כיפור - המצב היה הפוך: המלחמה התחילה עם הפצצה אווירית מצרית שהוציאה חלק מהמסלולים מכשירות. למיטב זיכרוני שומע על כך בפעם הראשונה שהופצצו מסלולים. אולי תציין באיזה ש"ת... למצרים היו מפציצים - אבל הם לא הניבו פגיעות משמעותיות: ממפציצים אלו שוגרו 25 טילים, רק 2 פגעו ביעדם (אחד מהם הוציא את מכ"ם היב"א בשארם מפעילות)

אלה היו מפציצים TU-16 וכ"א נשא 2 טילי אויר-קרקע מסוג קלט (דומה למיג 15) בעלי טווח ארוך.
היתרון של המפצים אלה, אפילו שלא שיגרו את הטילים היה שהבקרות הפסיקו לשדר אותות מכ"ם על מנת שהמפציץ לא יינעל עליה וגם כך השיגו את מטרתם...הם שייטו רחוק מהחזית בידעה באם יתקרבו יפגעו מייד...

"בניתי לי בית ונטעתי לי גן במקום זה שביקש האויב לגרשנו ממנו בניתי את ביתי, כנגד מקום המקדש בניתיו. כדי להעלות על ליבי תמיד את בית מחמדנו החרב...."
(ש"י עגנון - חתן פרס נובל)

אשרי אדם שיכול לתת מבלי לזכור זאת כל הזמן, ולקבל מבלי לשכוח אף פעם

לסלוח לרוצחים - זה תפקידו של האלוהים.
תפקידנו - זה לארגן להם פגישה

אנו לא בוכים, דואגים שאמהות שלהם יבכו

ציטוט:

במקור נכתב על ידי האזרח הפצצת שדות התעופה של האוייב בתחילת המלחמה, שהשמידה חלק גדול מהמטוסים, והוציאה חלק גדול ממסלולי ההמראה מכשירות לזמן רב. ממש לא נכון. זה משבית את ש"ת לכמה שעות, אבל זה הספיק לח"א הישראלי...

תלוי ביכולות המתקיף והמותקף.
המתקיף - יעדיף להשתמש בפצצות שמצד אחד מייצרות נזק משמעותי למסלול(למשל ע"י חדירה לעומק עשרות ס"מ ורק אז פיצוץ - מה שיוצר קושי בשיקום, ומצד שני פצצונות עם טיימרים שונים שיפריעו לכוחות הבינוי להחזרתו לפעילות.
אבל גם לאחר שהפצצונות סיימו לפעול - הנזק שנגרם מפריע לשיקום.
אם למותקף יש יכולת לייצר במהירות מסלול מאולתר (למשל מכביש סמוך) השיקום עשוי להיות מהיר יותר.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי האזרח במלחמת יום כיפור - המצב היה הפוך: המלחמה התחילה עם הפצצה אווירית מצרית שהוציאה חלק מהמסלולים מכשירות. למיטב זיכרוני שומע על כך בפעם הראשונה שהופצצו מסלולים. אולי תציין באיזה ש"ת...

המסלולים בשדה התעופה ביר תמדה הושבתו ל4 ימים.
המסלול הראשי בשדה התעופה ברפידים הושבת ל4 שעות (המטוסים הצליחו לנחות נחיתת חירום במסלול משני).
המסלול בשדה התעופה אופיר הושבת למספר שעות (בערב היה תקין)
https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%9...8%D7%99%D7% 9D
בנוסף - היה נסיון ברור להוציא מפעילות את המכ"מים והיב"אות.
החשש הישראלי - היה בעיקר מכך שיהיו למצרים מפציצים כבדים יותר - שיוכלו לבצע מתקפה דומה ולהוציא מפעולה את שדות התעופה העיקריים של ישראל, ולא רק את בסיסי הכוננות והפריסה בסיני.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי האזרח אלה היו מפציצים TU-16 וכ"א נשא 2 טילי אויר-קרקע מסוג קלט (דומה למיג 15) בעלי טווח ארוך. היתרון של המפציצים אלה, אפילו שלא שיגרו את הטילים היה שהבקרות הפסיקו לשדר אותות מכ"ם על מנת שהמפציץ לא יינעל עליה וגם כך השיגו את מטרתם...הם שייטו רחוק מהחזית בידעה באם יתקרבו יפגעו מייד...

בששת הימים המפציצים האלו הושמדו על הקרקע.
השימוש במפציצים אלו לניטרול היב"א - היה אמנם שימוש אסטרטגי, שמנע את הפלתם והפריע לפעילות היב"א,
אבל נמנעו שימוש סטנדרטי יותר במפציצים - כנראה עקב הכמות הנמוכה.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי ai22 בששת הימים המפציצים האלו הושמדו על הקרקע. השימוש במפציצים אלו לניטרול היב"א - היה אמנם שימוש אסטרטגי, שמנע את הפלתם והפריע לפעילות היב"א, אבל נמנעו שימוש סטנדרטי יותר במפציצים - כנראה עקב הכמות הנמוכה.

TU-16 הוא בגודל בוינג 707 ואיטי מאוד. לדעתי הוא לא היה מסוגל לאיים על מדינת ישראל וגם לא היה במחשבה של מצרים. בששת הימים חדרו 2 מעירק והפציצו את נתניה ובסיס ליד עפולה ושם התרסק אחד על קבוצת חיילים במחנה...
המפציצים אלה שייטו כ-250 ק"מ מהתעלה ולו היו מתקרבים יותר היו מופלים. מצרים ידעו זאת היטב ולכן כך פעלו.

אם נחזור לימים נוכחיים, אז כמובן כח הטילים מהווה איום. לפי הפרסומים שונים יש לישראל תשובה חלקית, ועדיף שלא יורחב הדיון על כך...

"בניתי לי בית ונטעתי לי גן במקום זה שביקש האויב לגרשנו ממנו בניתי את ביתי, כנגד מקום המקדש בניתיו. כדי להעלות על ליבי תמיד את בית מחמדנו החרב...."
(ש"י עגנון - חתן פרס נובל)

אשרי אדם שיכול לתת מבלי לזכור זאת כל הזמן, ולקבל מבלי לשכוח אף פעם

לסלוח לרוצחים - זה תפקידו של האלוהים.
תפקידנו - זה לארגן להם פגישה

אנו לא בוכים, דואגים שאמהות שלהם יבכו

ציטוט:

במקור נכתב על ידי האזרח TU-16 הוא בגודל בוינג 707 ואיטי מאוד. לדעתי הוא לא היה מסוגל לאיים על מדינת ישראל וגם לא היה במחשבה של מצרים. בששת הימים חדרו 2 מעירק והפציצו את נתניה ובסיס ליד עפולה ושם התרסק אחד על קבוצת חיילים במחנה.

ישנה אי-בהירות לגבי האירוע המדובר, לפי היומנים של ח"א העירקי שני מטוסים המריאו לתקוף את ישראל אך בפועל ידוע רק על מפציץ אחד שתקף בפועל - השני כנראה סבל מתקלה טכנית וחזר לאחור (לגיחה הוכנו 4 מפציצים מדגם זה, השניים שלא המריאו סבלו מתקלות טכניות משביתות). המטוס היחיד שהגיע לישראל לא זוהה מאחר וירד מתחת לגובה קליטת המכ"ם, וכך הוא נשאר עד סיום האירוע - הזיהוי היחיד לאורך כל התקיפה היה ע"י תצפיות מהקרקע. בפועל המטוס טעה בניווט ובמקום להגיע לתל אביב תקף את נתניה במספר פצצות 500 ק"ג, למרבה המזל החמשים העירקים פישלו בהרכבת המרעומים והפצצות לא התפוצצו אך עצם פגיעתן גרמה נזק רב כולל קריסת בניין ומוות של עובדת בנק פועלים. בדרכו חזרה הטיל עוד שתי פצצות על מושב צור משה, גם הן לא התפוצצו. הוא המשיך לכיוון צפון השומרון ועמק יזרעל, שם תקף בירי מקלעים את בסיס הדמה במנחת מגידו ובהמשך את בסיס רמת דוד, ולבסוף את מגדל העמק שם נפגעו מטה הג"א והמרכז המסחרי. כנגד המטוס הוזנקו מטוסי מיראז' שאחד מהם שיגר לעברו טיל שפריר 1 וכן סוללת ההגנה של הבסיס פתחה עליו באש מתותחי בופורס L-70. המטוס נפגע והחל לצלול, וברגעים האחרונים הזדקר ואז התרסק אל תוך בסיס מחנה עמוס ליד עפולה. ההתרסקות גרמה לנזק אדיר ברחבי הבסיס, הרגה מייד 14 חיילי מילואים שישנו במאהל ופצעה עוד עשרות נוספים - מאוחר יותר נהרגו שני אנשי כוח הנדסה שהוזעק לטפל באחת הפצצות אשר לא התפוצצה (מאחר והמרעומים לא הורכבו כראוי, נראה שהפצצות התבשלו בשריפה, ייתכן וטיפול בהן בשלב מאוחר יותר היה מונע את מותם).

גם כשלא היה הרבה, היה לנו הכל

יתכן שגם הטופולב השני הגיע לארץ. יש ידיעות שנראה בעמק הירדן. הטופולב הראשון פיזר פצצות שלא התפוצצו גם באליכין.

.

עד היום שמעתי רק שברי סיפורים על הפרשה הזו,
מעניין מאוד.
תודה.

כוונתויו של ברקאי בקיום הראיונות עם זעירא היו טובות אלא שלטעמי לפחות, נראה ששימש ככלי בידיו של זעירא בהלבנת מעשיו בתקופה ששימש כראש אמ"ן בכל הקשור לסוגיית אי מתן ההתרעה.
זעירא התבטא באומרו שאיש באמ"ן לא טען שעומדת לפרוץ מלחמה. זו אמירה שגובלת בשקר, אם לוקחים בחשבון את עובדת אופי הפיקוד הצנטרליסטי שלו.
אין מצב שלא ידע למשל שרמ"ד מדיני בענף מצרים של אמ"ן מחקר, אע"צ אלברט סודאי, טען חודשים לפני המלחמה, שפני מצרים למלחמה. ככל שחלף הזמן, סודאי חזר והתריע בפני ראש הענף יונה בנדמן ובפני עוזר ראמ"ן למחקר אריה שלו כי המצרים מתכוונים לפתוח במלחמה. לתפיסה זאת הצטרף גם מקבילו, רמ"ד צבאי רס"ן דאז יעקב רוזנפלד.
סודאי קובע שבענף מצרים נקבע כעין אינדקס שכלל סימנים מעידים למלחמה עם מצרים. הוא קובע גם כי כל הסימנים המעידים הללו התקיימו מלבד אחד: אי כיבוי אבוקת הגז בשדה הנפט "מורגן" במפרץ סואץ.
כראמ"ן צנטרליסט קבע וידע היטב מה נעשה תחתיו, אין ספק שהדברים הגיעו אליו כמו גם עצם חסימתו של סודאי מהשתתפות בדיונים הרלוונטיים בשבועות שקדמו למלחמה.
את כל אלה ועוד, ברקאי נמנע מלעמת את זעירא עימם.

להלן ראיון שערכתי עם אלברט סודאי ב-2014:
https://tsafrirefroni.wordpress.com...a2%d7%99%d7%9d/

Diplomacy is about surviving until the next century - politics is about surviving until Friday afternoon
Sir Humphrey Appleby

הראיון ממש מרתק- תודה רבה! לא קראתי אותו עד היום

יש לי הערת צד לגבי הציטוט הבא: "על פי סודאי, סאדאת ניסה ולא השיג הסכמה סובייטית לספק למצרים מטוסי תקיפה ארוכי טווח מדגם מיג 23. מטוסים אלה אמורים היו לאזן את מטוסי הפאנטום האמריקאיים שנקלטו באותה עת בחיל האויר הישראלי ואמורים היו להוות זרוע ארוכת טווח שתוכל לתקוף בסיסים ישראליים מרוחקים ולאיים על ישראל גופא."
ככל הידוע לי היה בתקופה זו בלבול בין מספרי המיגים. המיג 25 נקרא אצלנו במערב בטעות בשם מיג 23.
אני סבור שהמצרים רצו לקבל את המיג 25 באותה תקופה.
אשמח אם מישהו יוכל להבהיר את הנושא.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי oferet ככל הידוע לי היה בתקופה זו בלבול בין מספרי המיגים. המיג 25 נקרא אצלנו במערב בטעות בשם מיג 23. אני סבור שהמצרים רצו לקבל את המיג 25 באותה תקופה. אשמח אם מישהו יוכל להבהיר את הנושא.

אני חושב שהטעות היתה רק בתקשורת. הנה למשל הדיווח על חדירת מטוסי הצילום מיג 25 ב 16/5/1972 (שהוטסו ע"י טייסים סובייטיים ולא הצלחנו ליירט). בחיל האוויר דיברו על מיג 25 ובדיווח בעיתון דובר על מיג 23.

תודה רבה על המידע...
היה לי זכור משום מה שגם בבטאון ח"א נעשתה הטעות הנ"ל.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי oferet היה לי זכור משום מה שגם בבטאון ח"א נעשתה הטעות הנ"ל.

לפחות לגבי תחילת שנות השבעים הביטאון לא טעה. הנה דף ראשון מכתבה שהתפרסמה ביולי 1973 מעמוד 197 בקישור הבא:
http://fisher.org.il/DigitalLibrary/BITEONIM/91.pdf

ומצד שני מתוך בטאון דצמבר 1971 עמוד 17 :
http://fisher.org.il/DigitalLibrary/BITEONIM/86.pdf

הטעות לא הייתה רק בתקשורת, היא הייתה בנאטו. בסוף שנות ה60 בנאטו זיהו את הפיתוח של המיג-23 והמיג-25 אבל לא ידעו מה השמות שלהם וסברו בטעות שהמיג-25 הוא המיג-23 ואילו המיג-23 הוא מטוס ניסוי לכנף משתנה. משם הטעות השתרשה גם לספרות מקצועית (אתה יכול למצוא אותה עם תעיין בספרי ג'יינס ישנים) ולתקשורת.

זיזי קניאזר ז"ל - ההתרעה בחטיבת המחקר במלחמת יום הכיפורים




לצפייה במקור באתר YouTube, לחצו כאן.

מהאתר של אלי דקל: מה ידעו קברניטי המדינה על השריון המצרי בסיני במלחמת יום הכיפורים?

להעביר לדקה 2:20:00



לצפייה במקור באתר YouTube, לחצו כאן.