|
27-11-2017, 11:53
|
|
|
חבר מתאריך: 07.04.08
הודעות: 6,949
|
|
הקרב במייצר סוריגאו
הקרב במייצר סוריגאו.
Up from the mud of Pearl Harbor, battleships of the U.S. Navy took revenge against the Japanese at Surigao Strait.
By David Lippman
לאור הצלחת הצי האמריקאי בקרבות באיי המארינה ולאור המלצתו של אדמירל האלסי, החליטו האמריקאיים לשנות את התכנית המלחמתית שלהם, לפסוח על פורמוזה ולתקוף בפיליפינים, כאשר הנחיתה האמפיבית תהיה במפרץ לייטה. עי"כ הם מבטיחים לעצמם בסיסים לחה"א ולחיל הים האמריקאי להמשך הקרבות בפיליפינים כנגד האיים מינדורו ולוזון. כמו כן זה איפשר לדוגלס מקארטור לקיים את הבטחתו, לאחר שעזב את הפיליפינים ב-1942, "אני אחזור".
את הפלישה ללייטה הובילו אדמירל קינקייד, עם הצי השביעי ועם הכוח השישי של הצבא בפיקודו של הגנרל קרוגר, ואדמירל האלסי עם הצי השלישי. הצי השלישי היה החלק ההתקפי בפלישה לפילפינים ובלב הכח היו 9 נושאות מטוסים גדולות, 8 נושאות קלות ו-6 אוניות מערכה.
בצי השביעי שהיה אמור לבצע את הנחיתה עצמה, היו כ-100 ספינות תובלה וספינות עזר נוספות, כולל ספינה לשליית מוקשים שהגיעה מאנגליה וסיירת שהגיעה מאוסטרליה. כל הכוחות הובטחו ע"י מספר רב של סיירות, משחתות, נושאות ליווי לסיוע קרוב, ו-6 אוניות מערכה,ש-5 מהם ניזוקו בפרל הרבור והוחזרו לחיים מאוחר יותר.
אוניות המערכה עם התותחים הגדולים 12-16 אינץ, יתנו את הסיוע לכוחות התוקפים על הקרקע. ספינות אלו היו חלק מהכח של אדמירל אולדנדרוף שפיקד על כוחות הסיוע מהסיירת הכבדה "לואיסויל". יום הפלישה נקבע ל-20.10.1944
אדמירל טויודה שהיה אז מפקד הצי היפני הכריז על "שוהו-1" שזו ההתראה שקוראת להגנת הפיליפינים. התכנית בנוייה על כוח הטעייה שאמור למשוך את הנושאות של האלסי (הצי השלישי) הרחק מלייטה, ואז כוחות ים נוספים יכנסו לאיזור הנחיתה במטרה להשמיד את כוח הפלישה. מפקד כוח ההטעייה היה סגן אדמירל אוזהה, בכח שלו היו ארבעת נושאות המטוסים האחרונות של יפן וכ-100 מטוסים בלבד, מפני שהיה ברור שהם יושמדו ע"י הצי השלישי של אדמירל האלסי.
כוחות הים שאמורים להשמיד את כוח הפלישה היו תחת פיקודו של סגן אדמירל קוריטה, בכוח היו 2 הספינות החזקות ביותר של הצי היפני ואולי בעולם כולו והם: אניית המערכה יאמאטו ואוניית המערכה מוסאשי, ספינות אלו שהדחי שלהם הגיע ל-72,000 טון היו חמושות ב-9 תותחי 18 אינץ. את הספינות האלו ילוו עוד 3 אוניות מערכה נוספות ועוד מספר רב של סיירות ומשחתות.
התכנית קראה לתקיפה משני כיוונים, קורייטה יקח כוח אחד שיהיו בו 5 אוניות מערכה כולל יאמאטו ומוסשי, יעבר דרך מייצר סאן ברנארדינו וינועו דרומה לכיון מפרץ לייטה, ואילו הכח השני בפיקודו של סגן אדמירל נישימורה יעבור עם כוחותיו דרך מייצר סוריגאו וינוע צפונה לכיוון מפרץ לייטה.(ראה שרטוט למטה).
אבל הצי האמריקאי נערך לחסום את היציאות ממיצרים אלו. את היציאה ממייצר סוריגאו חסם אדמירל אולדנדרוף, ואת היציאה ממייצר סאן ברנרדינו חסם הכח של אדמירל האלסי עם הנושאות של הצי השלישי. הכח של אדמירל אולדנדרוף כלל 6 אוניות מערכה, 4 סיירות כבדות, 4 סיירות קלות, 28 משחתות, ו-39 טרפדות. אדמירל אולדנדרוף הבין שהמייצר הצר יאלץ את הצי היפני להיכנס למייצר בטור ארוך של ספינה אחת אחרי השנייה, ולכן הוא ערך את הסיירות הכבדות ואת אוניות המערכה שלו, לאורך ציר ממזרח למערב כאשר הם נערכים בניצב לכח היפני המתקדם ויוצרים את ה"טי" המפורסם.
בקו הראשון היו הטרפדות (פי.טי) שהתריעו על מיקום הספינות היפניות בכניסה למייצר וגם תקפו אותם עם טורפדות (דגים). הפי.טי מסומנים כ"דסרון 54" ו"דסרון 56" והם נערכו בקבוצות של 3 טרפדות בקבוצה. לידם היו 6 משחתות שמסומנים כ"דסרון 24", ומאחור היו 8 סיירות: 5 מצד ימין ו-3 סיירות מצד שמאל, מאחורי הסיירות היו 6 אוניות מערכה.
ב-17 לאוקטובר השתלטו הריינגרס על הכניסה למפרץ לייטה ואחריהם הגיעו הספינות של אדמירל אולדנדרוף שהחלו לרכך את עמדות היפנים בלייטה. טיודה המפקד העליון של הצי היפני הפעיל את התכנית "שהו-1" והקרבות החלו להתגלגל. ב-23.10 נראה הצי של קורייטה באיזור המייצר שליד האי פאלאון. הצי של קורייטה התגלה על ידי 2 צוללות (דרטר ודייס) שסיירו באיזור והם תקפו בטורפדות את הצי של קורייטה הטביעו 2 סיירות כבדות, אחת מהם היא "אטאגו" שהיתה אניית הדגל של קורייטה, וסיירת נוספת נפגעה קשה. על אף הפגיעות קורייטה לא נסוג והוא ממשיך בתנועה לקראת מייצרי סוריגאו. כל הכוחות לוקחים פסק זמן מתמלאים בדלק, תחמושת וכולם מבינים שמחר בלילה תתחיל המלחמה. מעבר לפגיעה בכוחות אוייב, האלסי יודע כעת את מיקום הספינות היפניות והוא קורא ל-2 הכוחות שיצאו למלא דלק לחזור חזרה.
כוחותיו של אדמירל אולדנדרוף נערכו להגן על היציאה מהמייצר כאשר הם יוצרים את מערך ה"ט" המפורסם. בשעה זו כל הספינות מצויות בעמדות והמארב של אולדנדרוף עומד לסגור את מלתעותיו על הצי היפני. את הערכות של כוחות אלו ראה בשרטוט למעלה.
אדמירל קינקייד, קיבל התראה גם מהטרפדות שלו וגם מ-2 הצוללות שכבר נפגשו עם היפנים, הוא מבין שהספינות של נישימורה מגיעות מדרום והוא מודיע לכל המפקדים להתכונן ללוחמת לילה. בשעה 11:30 בלילה אחת הטרפדות ראתה את הספינות של נישימורה על מסך הראדר שלה, את הצי היפני הובילו 4 משחתות: "מיצו", "אסגומו", "ימאגומו", ו"שיגורה", אחריהם 2 אוניות המערכה "ימאשירו" ו"פוסו", ואת טור הספינות סגרה הסיירת הכבדה "מוגאמי".
לפני שהטרפדות תקפו, הספינות יפניות פתחו באש תותחים והאירו את האיזור עם פגזי תאורה, הטרפדות שיחקו "חתול ועכבר" עם הספינות של נישימורה, הרבה מהטרפדות נפגעו אבל רק טרפדת 493 טבעה, גם משחתת יפנית אחת טורפדה ע"י טרפדת מס' 137.
הקרבות של הצי היפני עם הטרפדות לא שינו את מחשבתו של אדמירל נישימורה והוא המשיך בדרכו למייצר סוריגאו. קפטן קאורד מפקד כח המשחתות מס'-54 הבין שהטרפדות לא עצרו את האוייב והוא צריך לתקוף, כח המשחתות חולק לשני קבוצות: אחד ממזרח לטור הספינות היפניות שנקרא כ.מ-107 והיה בפיקודו של קפטן קאורד עצמו, וכח שני ממערב לספינות היפניות שנקרא כ.מ-108 והיה תחת פיקודו של קפטן פיליפס. (כ.מ=כוח משימה)
ב-03:00 גילו שני הכוחות אחד את השני, קאורד פקד לעלות מסך עשן ולתקוף, בטווחים של כ-8 ק"מ מהאוייב שיגרו המשחתות שלו 27 טורפדות ונסוגו לכיוון צפון תוך שהן מעלות עשן ונעות בזיג-זג להימנע מפגיעה. לדגים לקח כ-8 דקות להגיע למטרותיהם, אחד מהם פגע בספינת המערכה פוסו שהחלה להאיט ויצאה מהטור היפני. כמה דקות מאוחר יותר תקפו המשחתות של קפטן פיליפס את הטור היפני ושיגרו לעברו טורפדות שפגעו ב-3 משחתות, 2 מהם טבעו והשלישית נפגעה, אבל הצליחה לסגת מאיזור הקרב. שתי המשחתות האמריקאיות נעו צפונה כשהם מתחמקות מהאש היפנית ומהטרפדות שעדיין מחפשות מטרות.
הכח הבא שתקף את היפנים היו 6 משחתות שניקראו כ.מ.-24, שחולקו ל-2 קבוצות, קבוצה אחת תחת פיקודו של קפטן מכמנס כללה 3 משחתות, וקבוצה שנייה תחת פיקודו של ביוכנן שכללה גם היא 3 משחתות. הכח קיבל פקודה לנוע ולתקוף וב-3:23 המשחתות של ביוקנן שיגרו 14 טורפדות, ואחד מהם פגע במשחתת ימאשירו. המשחתות של מכמנס תקפו גם הן ושיגרו 5 טורפדות כנגד אסגומו שפיספסו אותה אבל אחד מהם פגע במיצו והטביע אותה. הסיירת הכבדה "מוגמי" ואוניית המערכה "יאמישורו" השיבו אש והמשחתות נסוגו.
אדמירל אולדנדרוף הכניס את כח המשחתות האחרון שלו בפיקודו של קפטן סמוט כ.מ.-56 ופקד עליהם לתקוף את הספינות הכבדות. המשחתות של כ.מ.-24 נערכו ב-3 קבוצות: במזרח ניצבו קבוצה מס'-1 שכללה את המשחתות: גרנט, לרי, וניוכם, וקבוצה מס'-2 שכללה את המשחתות: בריאנט, הלפורד, ורובינסון. בצד מערב ניצבה קבוצה מס'-3 בפיקודו של בולוור שכללה את המשחתות: בניון, לוץ, ואדוארד. כאשר סמוט החל בתנועה שלו כנגד נישימורה, החלו הסיירות הכבדות ואוניות המערכה שבקו של אולדנדרוף, לירות לעבר הצי של נישימורה. אחד מהמלחים תיאר את הירי של התותחים הכבדים ואמר שזה נראה כאילו הפגזים עומדים באויר, זה לקח להם 15 עד 20 שניות עד שהגיעו למטרות שלהם. ואי אפשר מבלי איזה ירי על כוחותינו והמשחתת גרנט שהתקרבה יותר מדי לאוייב נחשבה לכזו וספגה אש מהמשחתות האמריקאיות.
ובעוד גרנט נלחמת על חייה, קבוצות המשחתות 2 ו-3 המשיכו לשגר טורפדות אבל כולם החטיאו את המטרות, והמשחתות נסוגו צפונה כאשר הם מייצרים עשן לחפות על תנועתם. הסיירות הכבדות ואוניות המערכה פתחו באש מטווח של כ-15 ק"מ על "ימאשירו" והיא נפגעה והחלה לעלות באש. הספינה טבעה עם רוב אנשי הצוות ואדמירל נישימורה.
הדיוק של התותחים הגדולים של הסיירות ואוניות המערכה הדהים את אלו שראו את 20 הדקות של הקרב עם היפנים, הפגזים הנותבים האירו את השמיים בפסי אש שלא נגמרו. מכל הספינות של אדמירל שימה רק המשחתת שיגורה הצליחה להימלט מהמארב של אדמירל אולנדרוף. הסיירת הכבדה מוגאמי התנגשה בסיירת הכבדה נאשי, שהייתה ספינת הדגל של אדמירל שימה, זה הספיק לשימה והוא נסוג מהמייצר. עם בוקר פקד אדמירל אודנדרוף על ספינות המערכה להישאר במקומם, אבל שאר הכח נשלח לנקות את מייצרי סוריגאו מספינות אוייב, הסיירת מוגאמי ניתקה מגע ונסוגה, אבל ניתקלה במטוסים מטאפי-3 שהטביעו אותה. אולדנדרוף הפסיק את המרדף אחרי אדמירל שימה והורה לספינות לנוע ולעזור לאדמירל ספראגו ולכח טאפי-3.
|
|