לצפייה במקור באתר YouTube, לחצו כאן.

ארנון שהה בארצות הברית בעת פרוץ המלחמה. הוא חזר לארץ והתייצב אצל מג"ד 74 יאיר נפשי בחטיבה 188 לאחר הבלימה. בסוף שלב הבלימה, נשארו בגדוד 8 טנקים. ארנון שימש בתפקיד קצין סיוע ארטילרי. הוא הצטרף לטנק מ"מ כאיש צוות חמישי בתא הטען של טנק שוט קל. משם ניהל את הסיוע הארטילרי לגדוד בזמן הפריצה למובלעת הסורית ובקרב על תל שמס. ארנון מתאר את ניהול האש והשליטה בשלבי התכנונים וניהול הקרב של הגדוד. כמו כן, גם הדאגה שתמיד תהיה יחידת אש מוכנה לטובת גדוד 74 עם מנות תחמושת מספקות. הוא מתאר את ההתקפות על תל שמס והסיוע הארטילרי לקרב. הוא מציין את חשיבות המעורבות של קצין הסיוע בתכנון וניהול הקרב, את המקצועיות המחויבת מן התפקיד, ההכרות אישית של אנשי הדרג היורה ודבקות במשימה של אנשי התותחנים. ארנון מתאר את הסיוע הארטילרי בבלימה ושבירת ההתקפה הסורית במשך שלושה ימים על תל שמס בשיתוף השריון. בראיון מתאר ארנון את הפציעה שלו בתל שמס ואת הקשר האישי עם המג"ד יאיר נפשי.
הריאיון התקיים ונערך בשנת 2013 ע"י אורי מנוס.
פרסום: חורין דור כיפור 73.

לצפייה במקור באתר YouTube, לחצו כאן.
בפרוץ המלחמה, גדוד 405 היה פרוס בעמדות ברמת הגולן מערבית לחרמונית ועמק הבכא. ביום כיפור, בשעה 14:00 החלה הפגזה ותקיפת מטוסים סוריים על רמת הגולן. מיד התחילה דרישה לסיוע בכל רשתות הקשר. רק לאחר שהרשת התאזנה, הסוללה נתנה סיוע - בתחילה לטווחים ארוכים ובהמשך לטווחים קצרים - למוצבים שבקו הראשון. ישראל הבין מכך שהסורים מתקרבים, וקיבל החלטה לירות עם ארבעת התותחים שבסוללה, כל אחד למטרה אחרת עקב הביקוש והדרישה לסיוע. למרות הארטילריה הסורית שנפלה על הסוללה, המשיכו לירות עקב כך שהתומ"תים היו במחפרות. עד הלילה הסוללה תפקדה כמו בספרים ולפי מה שלימדו בחיל. בלילה המוצבים ביקשו תאורה, ומהר מאוד לא נשארה תחמושת לתאורה, וגם פגזי הזרחן נגמרו. ישראל ביקש תחמושת ולא קיבל, ונתן פקודה להשאיר פגזי חרום בכל קנה. בשעות הלילה נשמע רעש של שרשרות טנקים מאזור החרמונית, קנה אחד ירה פגז בכינון ישיר לאזור וקולות הטנקים נעלמו. בסוללה נגמרה התחמושת. לאחר דילוג לעמדה חליפית נשארו ממתינים לתחמושת. בהמשך קיבל פקודה לקראת בוקר לדלג לאחור, ולמרות שלא הסכים, לאחר שקיבל פקודה משליח של המפקדה שהגיע לסוללה, דילג לאחור לציר חת"מ, שם קיבל משאית תחמושת. בהמשך הגיעו שתי משאיות תחמושת תאורה. הארטילריה הסורית ירתה על הסוללה, ושני הנהגים של המשאיות נהרגו. הסוללה המשיכה לתפקד, וירתה עד שלב הדיפת הסורים מרמת הגולן. הסוללה השתתפה בפריצה למובלעת הסורית ונכנסה לשטח סוריה ראשונה מכל כוחות הארטילריה. בהתקפה על תל שמס סייע ישראל ליוסי בן חנן. תוך כדי הסיוע הוא הבין, ששניר אברהם, שהיה מפקד הסוללה בשגרה והקש"א של גדוד הטנקים נהרג. חיילי הסוללה מכל שכבות האוכלוסייה תפקדו בצורה מופתית. אירועי המלחמה וההתגברות על המכשולים הרבים מהווים לישראל עד היום אמת מידה לחיים.

הריאיון התקיים ונערך בשנת 2013 ע"י אורי מנוס.
פרסום: חורין דור כיפור 73.

לצפייה במקור באתר YouTube, לחצו כאן.
ביום כיפור 6/10/1973 השעה 14:00 אריה השתתף בקבוצת פקודות בנפח של חטיבה 7. תוך כדי פרצה המלחמה, תחת אש ארטילרית והתקפות מטוסים. אריה עלה על נגמש הפיקוד, ונע לעבר גזרת חטיבה 7 בצפון רמת הגולן. אריה מונה מגד 405 חודשיים לפני כן, תוך ידיעה שהגדוד מתפרק בשנת 74 שכן צהל לא ירכוש יותר תותחים מסוג רוכב M 109. ביום שני בשבוע שלפני יום כיפור, עלה הגדוד לרמת הגולן ונפרס בעמדות. ביום שישי קיבל פקודה להצטרף למח"ט 7 בתפקיד קצין סיוע ארטילרי. הפיקוד על תפעול הגדוד עבר לסמג"ד אורי מנוס. בלילה הראשון סייעו לגדודי הטנקים עם תחמושת תאורה וזרחניים בנוסף על הסיוע הרגיל, במטרה לאפשר לתותחני הטנקים לראות את הטנקים הסוריים. עם בוקר סייעו לכוחות הטנקים. כוחות המילואים של הארטילריה, שהחלו לעלות לרמת הגולן, נעו מציר גונן ומיד נפרסו. לקראת יום שלישי 9/10/73 יום הקרב המכריע של חטיבה 7 בעמק הבכא, עמדו לרשות אריה 21 סוללות שסייעו לחטיבה 7 ולגדוד 77 בפיקוד קהלני בעצירת ההתקפה של הסורים. לפני הצהרים הצטרף גדוד מתל"ר קטיושות 244 שלל רוסי שירה לעמק הבכא. שילוב של הטנקים ואש הארטילריה עצר את ההתקפה הסורית על עמק הבכא. לאחר התארגנות ביום ה' 11/10/73 החלה הפריצה למובלעת הסורית. כוחות השריון נכנסו תוך הפעלת מסך אש מתגלגל עד כיבוש המובלעת. בהמשך, לאחר המלחמה, סייעו והשתתפו בקרבות ההתשה עם הסורים.
אריה מסכם את חשיבות הסיוע הארטילרי ללחימה ואת חשיבות דרג הקישור, קציני הסיוע קש"א ברמת הגדוד ומס"ח ברמת החטיבה, את חשיבות היוזמה והבנת שדה הקרב.
בהמשך אריה שימש קצין תותחנים ראשי בדרגת תא"ל בין השנים 1980-1983.
ראיון אורי מנוס
עריכה ונהגשה חורין

לצפייה במקור באתר YouTube, לחצו כאן.
גידי לפבר סג"מ קצין סוללה וקת"ק בגדוד 334 שכלל מכמ"ת 160 תומ"ת M50 קת"ק בחטיבה 188 ובגולני בכיבוש החרמון מלחמת יום הכיפורים 1973 תמיד תותחן דור כיפור

גידי סיים קורס קציני תותחנים שלושה חודשים לפני המלחמה, והוצב בגדוד 334 ברמת הגולן. בפרוץ המלחמה בשעה 14:00 היה עם גדוד טנקים בצומת וואסט, מיד עלה על טנק של גדוד 74 חטיבה 188. הגדוד נע לאזור מוצב 105 בצפון רמת הגולן. עם הכניסה לעמדות הטנק נפגע וגידי נפצע. טנקים סוריים שחדרו לאזור עקפו את הטנק. לאחר חילוץ הטנק לבוקעאתא, גידי הועבר לטיפול רפואי בנפח, ומשם לבית חולים זיו בצפת. לאחר הטיפול קיבל החלטה עם מספר קצינים לחזור לחזית למרות הפציעה. ביום שני 8/10 חזרו בג'יפ של שמואל אסקרוב לרמה. בגשר בנות יעקב פגש את המג"ד אריה שוורץ שהיה בחפ"ק של רפול וקיבל פקודה לנוע עם זחל"מ לסוללה ב' של הגדוד הפרוסה ביער מסעדה בצפון רמת הגולן. הסוללה הייתה במצב קשה עקב טעינה כפולה ומספר רב של נפגעים. גידי ועוד קצין ארגנו את הסוללה, והמשיכו לתת סיוע לכוחות שבקו המגע.
בלילה שבין 21-22/10 התרחש קרב החרמון שבו גידי שימש קת"ק בחטיבת גולני גדוד 51 שכבש את מוצב החרמון הישראלי. לאחר השתתפות בקבוצת פקודות בפיקוד חזר לגדוד שישב ביערות מסעדה. לאחר תנועה בזחל"מים למג'דל שמס התחילה תנועה רגלית לחרמון. גידי היה בחוליית החוד, והפעיל מסך אש מתגלגל לפני הכוח. בהמשך העביר את האש למוצב החרמון, וחצי שעה לפני ההיתקלות, הכוח נע ללא מסך אש מתגלגל. בשעות הצהרים נתקלו בכוחות הסוריים בחרמון, והתחולל קרב קשה שבו נלחם גידי כאיש חי"ר. בהמשך הפעיל חמישה גדודי ארטילריה על מוצב החרמון וסביבתו. עם סיום האש חדלה ההתנגדות הסורית, והתקבלה ידיעה שהחרמון הישראלי נכבש על ידי כוחות גולני.
הסיכום של גידי:
ברמה הצבאית: חשיבות האש הארטילרית בשדה הקרב.
ברמה האישית: אין גבול ליכולת האישית בזמן משבר.

הריאיון התקיים ונערך בשנת 2013 ע"י אורי מנוס.
פרסום: חורין דור כיפור 73.

לאחר שעת נעילה וערוץ הראיונות שלך. נראה לי שהייתה מלחמה רק בצפון. אני זוכר מלחמה קשה מאוד בדרום.....גם אתה יעקב היית שם.

.

לצפייה במקור באתר YouTube, לחצו כאן.
בבוקר יום כיפור קמב"ץ הגדוד הגיע בג'יפ לסוללה, ודיווח על כוננות מיוחדת ונתן פקודה לשלוח קת"ק לגדודי הטנקים הפרושים בטסה. בשעה 10:00 התקבל טלפון ממפקדת הגדוד שבשעה 16:00 תתחיל מלחמה. בשעה 14:00 עברו מטוסים מצריים מעל הסוללה והחלה הפגזה מצרית על אזור הפרישה שהייתה על ציר חת"מ מזרחית לתעלה במרחק 10 ק"מ באזור ציר הגידי. תוך מספר דקות החלו להתקבל בקשות סיוע מהמעוזים שעל התעלה. בשעה 14:30 כוח טנקים מצרי שנע על הציר הגיע לשטח הפריסה של הסוללה. מטוסים שלנו שחזרו מתקיפה זיהו את כוח הטנקים, תקפו ועצרו אותו. הסוללה דילגה דרומה ופרשה. בלילה שבין 6-7/10/73 כוח טנקים מצריים שנע בחזרה לתעלה עבר דרך הסוללה. בוקר יום ראשון 07/10/73 הבין פרץ שקיום ושימור הסוללה תוך מתן סיוע באש ארטילרית תלוי בהחלטות שלו וביכולתו הפיקודית. בשלושת הימים הראשונים הסוללה הייתה כמעט יחידה בשטח. ביום ראשון בערב מתקבלת פקודה לירות אש ישירה על המעוזים. בהמשך המלחמה פרץ הוביל ופיקד על הסוללה תוך שמירת יכולת התפקוד ומתן סיוע לפי הדרישות.
תובנות אישיות:
אווירת ה"חפיף" שלפני פרוץ המלחמה והשפעתה על הימים הראשונים, והלקח מכך מנחה את אופן ההתנהלות האישית של פרץ לאורך השנים.
הריאיון התקיים ונערך בשנת 2013 ע"י אורי מנוס.
פרסום: חורין דור כיפור 73.

לצפייה במקור באתר YouTube, לחצו כאן.
יעקב שימש במלחמה קש"א של גדוד טנקים 79 חטיבה 401 שנלחם גם במסגרת חטיבה 14 ו-401. בבוקר יום כיפור המג"ד שלח את המסולים לגדודי הטנקים לשמש קתא"ים. יעקב התייצב אצל מג"ד גדוד טנקים 79. בפרוץ המלחמה בשעה 14:00 מטוסים מצריים ירדו על הגדוד הפרוס. מיד התקבלה פקודה בקשר של המח"ט אמנון רשף לנוע לתעלה. הגדוד נע לטסה, ובהמשך תפס עמדות מול איסמעיליה, כשבמשקפות נראו החיילים המצריים עולים מהתעלה לשטחנו. יעקב ביקש מיד להפעיל סיוע וקיבל תותח אחד. בקשר נשמעו זעקות מפקדי המעוזים המבקשים סיוע וחילוץ. עד יום ראשון 07/10/73 אחרי הצהרים גדוד 79 נשחק כולל פציעה של המג"ד. שארית הגדוד כ - 8 טנקים תפסו עמדות מול התעלה ונמצאו תחת התקפה מצרית כבדה של חי"ר, טנקים ואש ארטילרית שבה נפגע יעקב.
סיכום אישי של המלחמה:
המפקד צריך תמיד לשאול שאלות ולא לקבל הוראות מלמעלה ללא בדיקה וחקירה.
חיוניות הכנת החיילים למלחמה באימונים.
הריאיון התקיים ונערך בשנת 2013 ע"י אורי מנוס.
פרסום: חורין דור כיפור 73.

לצפייה במקור באתר YouTube, לחצו כאן.
בערב ראש השנה התקיימה ארוחת פרדה ברפידים ממפקד האוגדה האלוף אלברט מנדר, בנאום הפרדה האלוף אומר, אני לא עוזב מתחילה מלחמה. ביום כיפור בשעה 10:00 מוטי מקבל פקודה מהמג"ד להתייצב בגדוד 195 חטיבה 460 בביר תמדה, בשעה 12:00 תדריך מג"ד הטנקים עוזי לבצור (לנצנר), בסביבות השעה 14:00 מטוסים מצריים תוקפים את הגדוד ויש אבדות, מיד כולם עולים על הכלים ונעים לכיוון התעלה בגיזה הדרומית, מוטי על נגמ"ש הקש"א, בערב המג"ד והנגמ"ש של מוטי חילצו שני פצועים ממוצב המזח, היה ניתן לפנות את כל המוצב אך לא הייתה פקודה לכך, בימים הראשונים הגדוד הלך לאחור מול כוחות מצריים רבים שצלחו את התעלה, כקש"א טיווח אש על המוצבים שהיו מוקפים חיילים מצריים ועל התגבורות שממשיכות לחצות את התעלה, מוטי מספר על החוויות האישיות הקשות שעבר בתור קצין צעיר, בהמשך משתתף בקרבות לאחר הצליחה בצד המצרי בעיקר במיגור בסיס טילי הנ"מ, וכיבוש נמל אדביה בדרום התעלה, בהמשך נעו לכיבוש הק"מ 101 כביש סואץ קהיר,
תובנות אישיות:
לא לקבל את הדברים מלמעלה כתורה מסיני.
הפרדה בין המפקד של יחידת האש לאיש הקישור הקדמי שמכוון את אש הארטילריה.
רכישת תותחים חדשים ומדויקים, עם תאי לחימה סגורים לצמצום הנפגעים

הריאיון התקיים ונערך בשנת 2013 ע"י אורי מנוס.
פרסום: חורין דור כיפור 73.

לצפייה במקור באתר YouTube, לחצו כאן.
יעקב עקנין תא"ל מפקד אגד 214 באוגדה 143 בפיקוד אריאל שרון במלחמת יום הכיפורים דור כיפור 73 תמיד תותחן
יעקב מספר על התרגילים לפני המלחמה שלא הציגו מצב שהמצרים מפתיעים ומתחילים מלחמה ואנחנו לא מוכנים. לגבי צליחת התעלה הנושא תוכנן ותורגל לפני המלחמה. בִּקְרַב הַצליחה יעקב קיבל החלטה לקָרֵב את המרגמות 120 ו 160, עקב מגבלות טווח הירי, וזאת במשימה של סיוע קרוב לחטיבות הטנקים 600, 14 ו - 421. את התותחים 155 ו - 175 תכנן להדיפת התקפות מצריות. בתחילת המלחמה יעקב מציין את מצוקת המעוזים ואת חוסר היכולת לעזור להם, וכן את התקפת הנגד ביום ב 08/12/20 שלא הצליחה. העומס בציר עכביש לאחר הצליחה יצר בעיה קשה של אספקת התחמושת לגדודים. יעקב מציין את אש הארטילריה המצרית שנורתה על כוחותינו, וכן את צוותי התותחים והמרגמות שעבדו 24 שעות ביממה כדי לסייע לכוחות.

צילום ועריכה אורי מנוס

הנגשה לרשת חורין

לצפייה במקור באתר YouTube, לחצו כאן.
בתקופה שלפני פרוץ המלחמה היו תחושות והכנות לקראת התרחשות מלחמתית לא ברורה. יעקב מניסיון אישי הבין שעומדת לפרוץ מלחמה והכין לקראתה את האגד. ההכנה המקצועית של לוחמי האגד הייתה טובה. במלחמה הייתה בעיה של קצב אש שגרם לתקלות בתותחים. בפרוץ המלחמה בשעה 14:00 ביום כיפור יעקב היה בדרך לחמ"ל האוגדה ברפידים. התקפת מטוסים על רפידים הבהירה לכולם שיש מלחמה. בשעה 14:05 יחידות האגד החלו לירות אש סיוע למעוזים. מיד החלה בעיה של תיעדוף למי לסייע עקב מחסור הקנים מול המצרים. בהמשך המלחמה הגיעו יחידות מילואים, והאגד גדל לשמונה גדודים. בקרב על המעוזים נורתה אש ישירה לתוך המוצבים. לא ניתן היה לרכז אש של אגד עקב ריבוי מבקשי הסיוע על יחידות האש. בלילה ניתן היה לטפל בכלים ולהכניס תחמושת. יעקב הציע לירות בלילה על המצרים בעזרת קת"קים שהתקרבו לכוחות המצריים בסיוע הצנחנים. הקרב על המזח השאיר את אנשי הסיוע תחת רגשות קשים של חוסר יכולת לעזור. יעקב מציין את הסיוע לגדוד 202 שעזר לבלימת המצרים.
תובנות אישיות לדורות הבאים -
חוסר הכנה של צה"ל למלחמה שחלקו מקורו בזלזול כלפי האויב
חיילי התותחנים תפקדו היטב והבינו את המשימה תוך גילוי מקצוענות ומוטיבציה גבוהה של הכוחות הלוחמים ויחידות ההספקה והחימוש

צילם וריאין אורי מנוס
ערך והנגיש חורין

לצפייה במקור באתר YouTube, לחצו כאן.
מבצע פונטיאק - יונתן מספר על פעולה שבוצעה בתאריך 11/10/73, הנחתת שני תותחים נגררים על ג'בל עתקה מעל העיר סואץ על ידי מסוקים, במטרה לירות על מפקדת ארמיה 3 בהפתעה. הפעולה הצליחה, נורו 90 פגזים. לפני המלחמה הסוללה ביצעה תרגולים של הטסה במסוקים ופעולה בעורף האויב, חיילי הסוללה נח"לאים מגדוד 50 שעברו הסבה לתותחנים.
מתוך אתר לוויקיפדיה:
מבצע פונטיאק היה פשיטה מוסקת שבוצעה על ידי כוח מחיל התותחנים ומסיירת מטכ"ל ב-11 באוקטובר 1973, ביומה החמישי של מלחמת יום הכיפורים בג'בל עתקה בעומק מצרים.
תוכן עניינים
1 רקע
2 מהלך המבצע
3 תוצאות המבצע
4 לקריאה נוספת
5 קישורים חיצוניים
6 הערות שוליים
רקע
במאי שנת 1973 הוחלט במפקדת קצין תותחנים ראשי על הקמת סוללת תותחנים שתוכשר למבצעים מוטסים ומוצנחים (המכונים "נתרן" בשפה המבצעית). הסוללה נקראה "טייגר" והוכפפה בתור סוללה רביעית לגדוד 405. על הסוללה פיקד סרן יהונתן שמיר והיא הורכבה מלוחמים מגדוד הנח"ל המוצנח ומתותחנים. הסוללה צוידה בתותחים מסוג M102 יבילי אוויר בקליבר 105 מ"מ. בחודשים שלפני פרוץ המלחמה השלימה הסוללה אימונים בתחומי המבצעים המוטסים ובהם אימון חטיבתי מלא עם חטיבת הצנחנים, וכן אימוני פריקה והטענה של התותחים ממסוקים.
תותח נגרר M-102, מן הדגם שהשתתף בפשיטות
עם פרוץ מלחמת יום הכיפורים לחמו חיילי הסוללה ברמת הגולן. ב-9 באוקטובר ניתנה לשמיר הפקודה להכין פלגה מן הסוללה למבצע בחזית הדרום. הפלגה, בפיקוד שמיר, הוטסה משדה התעופה מחניים לבסיס תל-נוף. עם הגיעם הורכב כוח לביצוע פעולה מיוחדת בפיקוד סא"ל עמוס ירון, בעברו סגן מפקד חטיבת הצנחנים[1]. הכוח כלל 22 לוחמים, ובהם תותחני הסוללה ואנשי מילואים מסיירת מטכ"ל, אשר עליהם הוטל לאבטח את התותחנים בעת הירי. על התותחנים פיקדו רס"ן שמעון רום ושמיר.

המשימה שהוטלה על הכוח הייתה לבצע פשיטה מוסקת בעומק מצרים, זאת על מנת לשבש את המערכים העורפיים של המצרים ולאלץ אותם להפנות תשומת לב מחזית הלחימה לשטחם. מתווה הפשיטה כלל נחיתה בג'בל עתקה ומשם ביצוע ירי ארטילרי לעבר מפקדות הארמייה השלישית המצרית וכן לעבר צומת קשר חיונית בקרבת הקילומטר ה-101 על ציר קהיר - סואץ. מאחר שהפקודה שניתנה למפקד טייסת המסוקים לא כללה מודיעין ולא כללה נתוני מזג אוויר החליט לתכנן את נתיב הטיסה על בסיס מודיעין בדבר סוללות טילים ומיקום מוצבים שנאסף טרם פרוץ המלחמה והניח בתכנון הנתיב את הטמפרטורה שנמדדה ברפידים.
מהלך המבצע
בליל יום טוב ראשון של סוכות, הלילה שבין ה-11 - 10 באוקטובר המריאו מרפידים שני מסוקי יסעור מטייסת דורסי הלילה ובהם כוח של 22 תותחנים, קצין קישור, שני תותחים נגררים יבילי אוויר ופגזים. המסוקים טסו מערבה דרך ראס סודר, חצו את ים סוף והמשיכו מערבה לכיוון ג'בל עתקה במצרים בגובה נמוך מבלי שנורתה לעברם אש נ"מ. לאחר שנחתו יצא מהמסוק מפקד התותחנים וגילה שהקרקע סלעית ואינה מתאימה לקיבוע התותחים. מפקד כוח התותחנים שב למסוק והחליט יחד עם מפקד הטייסת לחפש נקודת נחיתה אלטרנטיבית על אף הקושי הנובע מהצורך בתכנון נתוני ירי חדשים לתותחים.

הכוח הוטס לגבעה אחרת שבה הורד מפקד כוח התותחנים. הוא מצא אותה מתאימה להצבת התותחים ואישר את פריקת הכוח מהמסוק (מיקום מקורב של אזור ההנחתה). לאחר הנחיתה ביצע הכוח טיווח וירה 90 פגזים על מפקדות הארמייה השלישית וצומת חיוני באזור הק"מ ה-101 על ציר קהיר-סואץ והסב להם נזקים ואבדות בטרם התפנה ללא נפגעים.[2]. לאחר 50 דקות הוחלט על סיום המשימה והכוח הזעיק את המסוקים לחילוץ, אולם בשל תנאי מזג אוויר וערפל לא הצליחו טייסי המסוקים לזהות את הכוח שעל ההר. בעקבות זאת החליט מפקד הטייסת, יובל אפרת, כי יבצע את משימת החילוץ במסוק אחד בלבד. על אף קשיים מרובים בטיסה ובזיהוי, הצליח אפרת, אשר הדליק את אורות הנחיתה של המסוק כדי להקל על הכוח להכווינו, לזהות את הכוח. הוא נחת בקרבתם ופינה אותם לקווי צה"ל.

תוצאות המבצע
למחרת נתברר כי הכוח השיג פגיעות טובות במטרות וכי הפעולה הצליחה[3]. למפקד טייסת היסעורים 118, סא"ל יובל אפרת, הוענק לאחר המלחמה עיטור המופת על כושר הטיסה והנחישות שהפגין במבצע[4].

צילום וריאיון אורי מנוס

הנגשה חורין

לצפייה במקור באתר YouTube, לחצו כאן.
ביום כיפור בצהרים, כשאמנון בחיפה בלימודים בטכניון, פרצה המלחמה. לאחר טלפון למפקדת קתמ"ר התייצב ביום ראשון 7/10/73 והוצב בחטיבה 247 במחנה סירקין בתפקיד קמב"ץ של מפקד הסיוע אורי וגמן. החטיבה פרסה בבקעת הירדן, ובהמשך קיבלה פקודה להתכונן לצליחה של תעלת סואץ. הכוחות ירדו לסיני ופרסו בטסה. מפקדת הסיוע התייצבה באוגדת שרון וקיבלה פקודה לביצוע הצליחה וכן את הקצאות הסיוע. אמנון החל לתכנן את משימות האש לקרב הצליחה. אף על פי שאמנון צבר ניסיון בתרגילים, היה גם צורך בתושייה ויצירתיות לניצול האש של 6 גדודים. החטיבה נעה לאורך ציר עכביש לכיוון אזור הצליחה. כדי לאבטח את התנועה תוכנן ארגז אש מצפון ומדרום לכביש. זחל"מ סיוע נע במסגרת מפקדת החטיבה והפעיל את האש לפי הצרכים. בנוסף, הופעל מסך אש מתגלגל לפני הכוח המוביל. כשהחל שלב הורדת הסירות למים, מסך האש עבר לגדה המערבית של התעלה, וסייע לתהליך ההעברה של הכוחות בסירות גומי. כשהכוחות התבססו בגדה המערבית, האש דלגה 800 מטר לאבטח אותם. תאריך 18/10 ראש הגשר הורחב צפונה ודרומה. כוח שנע צפונה השתלט על מתחם מצרי ונכנס להגנה. קת"ק שהיה בשטח הכין תוכנית אש. בלילה כוח מצרי ניסה לכבוש את המתחם, ותוכנית האש הופעלה וסייעה לבלימת ההתקפה.
תובנות אישיות: האימונים והתרגילים של החיל עזרו ליכולות המקצועיות של אנשי הסיוע במלחמה.
מראיין אורי מנוס
עריכה והנגשה חורין

לצפייה במקור באתר YouTube, לחצו כאן.
ביום שישי 5/10/73 פגש בן-דוד בפיקוד דרום את המת"פ והבין שלמחרת תפרוץ מלחמה. מיד חזר למתקן האימונים והחל להכין 8 תומתים 155 מ"מ שרמן, בעזרת צוות המתקן כולל תחמושת לכל כלי. ביום כיפור בפרוץ המלחמה הפעיל את קציני המילואים שגייסו את כל חיילי הגדוד. ביום א' 8/10/73 גדוד 436 היה מוכן לתנועה, בן דוד החליט לאחר שלא הגיעו מובילים, לנוע על זחלים לחזית סיני על גבי כבישים. כדי לשמור על כשרות הכלים כל 45 דקות עצרו בדקו וחיזקו כל מה שצריך. בלילה הגיע לרפידים והתייצב במפקדת האג"ד שהייתה שוממת, תלש מפת קוד מאחד המשרדים וחזר לגדוד. למחרת בבוקר יום ב' 8/10/73 בדרך אספו עוד כלים נטושים. הגדוד נכנס לקרב עם 12 תומתים ועוד 2 מכמתים 160. על ציר טלסימן לכיוון התעלה, נכנס בן דוד לרשת הקשר של המעוזים ויצר קשר עם מעוז "חזיון" ו"פורקן", שביקשו אש מידית על המעוז. הגדוד קיצר טווח לתעלה, פרס והחל לירות. מפקד האגד יעקב עקנין נכנס לקשר והורה לסגת מיד לאחור עקב הימצאות כוחות מצריים ליד הגדוד. מיד נעו לאחור ופרסו. בנוסף, נכנסו תחת אג"ד 214. בהמשך היום קיבל פקודה לשמש מס"ח של חטיבה 14 בפיקוד אמנון רשף. עד תאריך 14/10/73 החטיבה בלמה את המצרים וסייעה בחילוץ החיילים מהמעוזים. בבוקר 14/10 החלה התקפת שריון מצרי בסיוע ארטילרי מסיבי. בן דוד הפעיל מסך אש לפני הטנקים המצריים, וכשהם יצאו ממנו, הטנקים של חטיבה 14 פגעו בטנקים ושברו את ההתקפה. בשלב זה בן דוד נפצע מרסיס, סרב להתפנות והמשיך בתפקידו. החטיבה יצאה להתארגנות לקראת צליחת התעלה. בתאריך 15/10/73 בלילה בצעה החטיבה את קרב ההבקעה לכיוון התעלה תוך הפעלת אש ארטילרית מסיבית עד כיבוש אזור הצליחה. בצומת לכסיקון טרטור, מזרחית לאזור ראש הגשר, התנהל קרב קשה בטווחים קרובים עם הכוח המצרי. כוח הצנחנים המיועד לצליחה עבר לכיוון התעלה, והחל בהכנסת הסירות למים. בהמשך נכנס כוח שריון ודוברות שעבר את התעלה. בן דוד ניהל את הסיוע הארטילרי לכוח השריון שפעל בצד המצרי של התעלה. בהמשך השתתף בקרב על מיסורי שבוצע כדי לשחרר את הלחץ המצרי על אזור הצליחה. בקרב זה נפצע בן דוד שוב. בתאריך 19/10 צלחה החטיבה את התעלה ונעה צפונה לכיוון איסמעיליה. בן דוד מציין שאת הטיווח ביצעו לרוב אנשי השריון ללא ציוד מתאים תוך הנחיה שלו לגבי הכיוונים.
סיכום של בן דוד, במבצעים גדולים אין להתבסס על אנשי הקישור הארטילרי להכוונת האש. יש להכשיר את מפקדי השטח מהשריון והחי"ר בהכוונת אש הסיוע. ניתן להשתמש בתותחים 175 מ"מ לסיוע קרוב.
איכות אנשי התותחנים, המקצועיות, ההכרות האישית והכרת השטח אפשרו ביצועים טובים גם בנוהלי קרב קצרים.
ראיון וצילום אורי מנוס
עריכה והנגשה חורין

לצפייה במקור באתר YouTube, לחצו כאן.
אהרון מספר על הירי על דמשק. עם הפריצה למובלעת הסורית קיבל פקודה לתפוס עמדת ירי באזור מזרעת בית ג'אן. הוא נע עם הסוללה תוך כדי קרבות השריון והכיבוש של השטח, פרס באזור מזרעת בית ג'אן, וירה מספר פגזים לכיוון דמשק. מיד קיבל אש סורית על הסוללה והצוות תפס מחסה בבונקרים סוריים. לאחר זמן חזרו לכלים ודילגו לעמדה חדשה, משם ירו שוב. הטווח לא הספיק כדי להגיע ליעד. בסוף היום חזרו לכפר חדר למפקדת הגדוד, קיבלו פקודה מפיקוד צפון לתפוס עמדה בפאתי מזרעת בית ג'אן מעבר לקו כוחותינו ולירות 20 פגזים על דמשק. מלווים בכוח מגולני, נעו לעמדה המרוחקת מקו כוחותינו. באזור העמדה נתקלו בטנק סורי נטוש, תפסו עמדות, ביצעו את הירי וחזרו. הירי הזה המחיש לסורים וגם לאמריקאים שתותחיי צה"ל מאיימים על דמשק.

ריאיון וצילום אורי מנוס
עריכה והנגשה חורין

לצפייה במקור באתר YouTube, לחצו כאן.
שבוע לפני יום הכיפורים קיבלו התראה על תרחיש מלחמה "שובך יונים". הסוללה הייתה פרוסה בתעוז "כישוף". ערב יום כיפור קיבלו הודעת הרגעה, ובערב קיבלו שוב פקודה לכוננות. ביום הכיפורים בשעה 10:00 קיבלו פקודה להיות מוכנים לתנועה ופריסה שכן לקראת הערב אמורה לפרוץ מלחמה. בשעה 14:00 עברו מטוסים מצריים מעל לתעוז והחלה הפגזה ארטילרית. הסוללה דילגה לעמדה חדשה וקיבלה פקודה לירות למעוזים בגזרה המרכזית. בתחילה התבצע ירי של סוללה, ובהמשך כל קנה ירה למטרה אחרת. המידע על מצב המעוזים הגיע מרשת הקשר בט"ש, וחזי הבין שהמצרים חוצים את התעלה ותוקפים את המעוזים. הסוללה ירתה ללא הפסקה, בלילה נשמעו טנקים נעים לעבר העמדה. הסתבר שטנק שחילץ פצועים עבר לידם ונע לטסה. בבוקר יום א' 07/10/73 קיבל חזי פקודה לדלג לאחור לעמדת "מאזניים", ומשם ירו במשך 5 ימים ללא שינוי עמדות. ביום שבת תקפו את אזור הפריסה מטוסי האנטר שפגעו בסוללת תותחים 175 של אנשי מילואים. חזי לקח את רב הסמל, עלו על משאית אלפא ונעו לסוללה הפגועה. שם חילצו 3 תותחים תוך כדי התפוצצות התחמושת. בהמשך המלחמה לאחר הצליחה עברו לצד המצרי וסייעו לכוחות, בין השאר לכיבוש ג'בל עתקה מעל העיר סואץ.
לקחים אישיים:
במלחמה הכול בלתי צפוי, וצריך להיות מוכן לכל תרחיש
יש חשיבות גדולה בניהול הלוגיסטיקה של הסוללה

מראיין אורי מנוס צילום יוסי פורת
עריכה והנגשה חורין

לצפייה במקור באתר YouTube, לחצו כאן.
אברהם מונה למת"פ צפון בספטמבר 1973. מנתוני המודיעין התקבלה תמונה שהסורים מרכזים כוחות מול חזית רמת הגולן. ברמת הגולן היו 4 סוללות ארטילריה. אלוף הפיקוד יצחק (חקה) חופי פנה לרמטכ"ל והציג את התמונה של היערכות הסורים מול רמת הגולן. שר הביטחון דיין ביקר בפיקוד וכינה את המטה "יוצרי פניקה". בפיקוד העריכו שצפוי יום קרב כולל ניסיון מחטף של הסורים. מערך האש ברמת הגולן קיבל תגבורות של גדודים נוספים. חלק מצוותי התותחים הגיעו בטיסה למחנים ולקחו כלים ממחסני החרום. בערב יום כיפור אברהם סייר עם אלוף הפיקוד בעמדות של 11 הסוללות שנמצאות ברמת הגולן, והציג מצב שכוח האש הסורי גדול מאוד ביחס לכוח האש שלנו. ביום כיפור חפ"ק הפיקוד נמצא בנפח משעות הצהרים כשמערך התצפיות של התותחנים פרוס בנקודות מפתח. בשעה 14:00 החלה הפגזה קשה על כל רמת הגולן. לסוללות היה קשר ישיר עם המוצבים בקו הראשון והחלו לתת סיוע לפי דרישת מפקדי המוצבים בהתאם להתקפות הסוריות. במקביל ניתנה פקודה לגייס מילואים. רוב מחסני החרום היו במוצקין. שני גדודי מילואים תותחים 105 על גבי שילדת שרמן "פריסט" קיבלו פקודה לנוע על שרשרות ולתדלק בבנזין בתחנות הדלק בדרך. הם יצאו והתייצבו ברמת הגולן בלילה של 6/10/73.
בהמשך אברהם מתאר את הקרב על החרמון לקראת סוף המלחמה. בעיה ראשונה הייתה שמפות הקוד היו בידי הסורים, ולכן הופקו וחולקו מפות חדשות. בעיה שנייה הייתה שאין מספיק תחמושת ליחידות האש כדי לסייע בקרב. אלוף הפיקוד דיבר עם המטכ"ל והפיקוד קיבל 15,000 פגזים. אברהם ביצע תוכנית אש למבצע. לחטיבת גולני לא היה מפקד סיוע חטיבתי, עמי כהן התנדב לתפקיד. בעיה נוספת הייתה הטיווח המכין: קצין תותחנים טס במטוס סקייהוק והחל את הטיווח, הטייס היה צריך להתחמק מטילים, ואיש הארטילריה איבד את ההכרה, והטיס השלים את הטיווח. הפעלת תוכנית האש הייתה מכרעת בהתקפה של הצנחנים על החרמון הסורי. בחטיבת גולני הייתה בעיה בביצוע תוכנית האש שגרמה לאבדות כבדות.
לאחר כיבוש המובלעת הסורית הדרג המדיני ביקש לנסות לפגוע באש תותחים באזור דמשק. בפיקוד בחרו את שדה התעופה. לשם כך נדרש היה להחדיר תותחים 175 מספר קילומטרים מעבר לקו כוחותינו. טובי המוחות של התותחנים חישבו את הנתונים ואיתרו עמדות מתאימות. את ביצוע החדירה והירי אבטחו סיירת גולני וסיירת מטכ"ל, ואכן, הפגזים פגעו בשדה התעופה.

לקחים אישיים:
השפעת חיל התותחנים על שדה הקרב מכרעת וצריך ציוד איכותי ומתאים
יש חשיבות רבה לאנשים איכותיים ומקצועיים שיודעים לאלתר בשעת הצורך
בתחום היחס האישי - קצין השלישות כל ערב יצר קשר עם המשפחות של הקצינים בבית.
תמיד לחשוב מחוץ לקופסא ולתת פתרונות יצירתיים

מראיין אורי מנוס צלם יוסי פורת
עריכה והנגשה חורין

לצפייה במקור באתר YouTube, לחצו כאן.
ביום חמישי השתתף במסיבת פרדה מהאלוף מנדלר ברפידים, בתום האירוע טס הביתה, ביום שבת חזר לגדוד עקב ידיעות על תרגיל מיצרי גדול, ביום כיפור קיבל פקודה להיכנס לעמדות שובך יונים עקב מידע על פרוץ מלחמה ועל כך ששתי סוללות מכמ"ת 160 מ"מ מבה"ד 9 מגיעות לגזרה ויש לפרוס בסוללת "נברון" בדרום הגזרה, בשעה 10:00 מגיעות המשאיות עם הציוד ומשה מלווה את השירה לעמדת הנברון בכדי לעזור בהכנסה לעמדה, בסביבות השעה 14:00 תוך כדי תליך הכנסת המרגמות לעמדות תוקפים מיגים מצרים את המוצב אך לא פוגעים, הקע"ת יוסי פרום מאיש את התותחים ומתחיל לירות על משימות אש סכנה בצד המצרי של התעלה מול המעוזים שהחלו לבקש אש לסיוע, בסביבות השעה 16:00 קיבל פקודה ממפקד האגד לחבור לקש"א של גזרת המתלה שם פעל המשך הלילה, בשעות הבוקר יום א' 07/10/73 מפח"ט שריון של חטיבה 14 בפיקוד דן שומרון נכנסה למפקדת קש"א מתלה, המס"ח רמי זיו החל לשאול האיים סוללת נברון מוכנה לפינוי, בשעה 10:00 התקבלה פקודה לפנות את סוללת הנברונים, משה נתן פקודה לסוללת המתלה לירות על מטרות אש סכנה סביב עמדת הנברונים, במקביל נתן פקודה למפקדה ברפידים לנוע עם התומתים הקבועים של הסוללה לכיון ציר חתם מזרחית לתעלה, והכן נוצרה חבירה ואנשי הצוות המפונים תוך שעתים החלו לרות שוב, בהמשך משה מספר על מפקד סוללה יערי שטרן שימש קש"א ביקש לבקר את החיילים שלו בעמדות כשחזר מהסיור נפגע מאש ארטילרית ונהרג, בצליחה סוללה של גדוד 402 עברה ראשונה את גשר הגלילים ונכנסה לפעולה בצד המערבי של התעלה.
תובנות אישיות:
בהכנות למלחמה צריך להתכונן לכול האפשריות שניתן לצפות
מיום ראשון תפקד כמפקד הגזרה של התותחנים ולקח אחריות על כוחות המילואים שנכנסו לפעילות.

מראיין אורי מנוס
עריכה והנגשה חורין

לצפייה במקור באתר YouTube, לחצו כאן.
יוסי היה קס"מ - קצין סיור ומדידות - של גדוד 334. בפרוץ המלחמה היה במוצב החרמונית בחלק הצפוני של עמק הבכא. בשעה 14:00 החלה הפגזה כבדה על המוצב שנמשכה כשעה, ובשעה 15:00 ניצפו מהמוצב טורים של טנקים סורים נעים לקו הגבול. יוסי הפעיל אש ארטילרית ושילב פגזי זרחן כדי לנסות להדליק את מכלי הדלק החיצוניים של הטנקים. זה נמשך עד שעות הלילה שבהן בעיקר סייע בירי תאורה שעזרה לכוחות השריון שלנו לפגוע בטנקים הסוריים. ביום ראשון 07/10/73 הסורים ניסו להניח גשרים על תעלות הנ"ט ויוסי כיון את האש לאזורי הגישור. ביום שני 08/10/73 נוספו גם ניסיונות חדירה של כוחות חי"ר סוריים מתוך תעלות הנ"ט לשטחנו. יוסי הפעיל אש מכמ"ת 160 מ"מ, אבל הסורים לא נעצרו, והמשיכו להיכנס תוך תנועה בשטחים המתים של התל. ביום שלישי 9/10/73 חדרו הסורים בכוחות גדולים בניסיון אחרון לפרוץ את קו ההגנה של חטיבה 7 באזור עמק הבכא. כוחות גולני שהחזיקו את תל החרמונית קיבלו פקודה לסגת עקב הסכנה. לאחר 6 שעות, עם נסיגת הסורים, הם חזרו למוצב, והמשיכו לתאם את הסיוע הארטילרי. בשלב ההבקעה למובלעת הסורי סייע לכוחות אוגדה 36 בהתקפה בגזרה הצפונית למרגלות החרמון בהפעלת מסך אש מתגלגל.

מראיין אורי מנוס
צילום יוסי פורת
עריכה והנגשה חורין

לצפייה במקור באתר YouTube, לחצו כאן.
לפני יום כיפור 73 שר הביטחון משה דיין הגיע לסיור ברמת הגולן ועמו משלחת אנשי תקשורת. על גג הבונקר בתל פארס נתן את השקפתו על מצב וביטחון רמת הגולן וכמה שמדינת ישראל חזקה. בסיום המופע ירד דיין לבונקר התצפית מלווה באלוף פיקוד הצפון חופי וקצינים נוספים. יגאל קש"א תל פארס נקרא לתת סקירה על המתרחש בגזרה, דיין צפה במשקפת 20-120 על השטח הסורי וקבל עדכון על תגבור חסר תקדים של טנקים, יחידות חי"ר וקני ארטילריה בצד הסורי. דיין שאל את יגאל מה הניתוח שלו למצב, ותשובתו הייתה: "זה היערכות והכנות למלחמה". דיין לא התייחס לסקירה, לחץ את ידו ובירך אותו בברכת "שנה טובה". בבוקר יום כיפור 6/10/73 גדוד 53 חנה בחושנייה ונמצא בתדרוכים לקראת יום קרב של המג"ד עודד ארז. לקראת השעה 14:00 עבר מטס סורי מעל החניון וכל רכס חזקה התמלא בעשן של הפגזה ארטילרית. הגדוד החל לנוע דרומה לאורך ציר הנפט לעמדות באזור ז'וחדר. יגאל ניסה ליצור קשר עם המג"ד ולא הצליח הוא התחלף עם המט"ק ונכנס לתפקד מעמדת המפקד. כשעלו לרמפה שלהם נגלתה לפניהם תמונה של טנקים נעים בשדרות לכל רוחב הגזרה, וטנקים סורים בעמדות חיפוי יורים על כוחותינו. יגאל ניסה להפעיל אש ארטילרית, אך בעיות הקשר שנגרמו כתוצאה מחסימות סוריות על רשתות הקשר, לא אפשרו תקשורת. יגאל למעשה לחם כמפקד טנק וניהול אש עם הטנקים הסוריים. בהמשך נפגע הטנק, המט"ק נהרג ויגאל נפצע. מכיוון שהטנק עדיין הצליח לנוע, הם התפנו לנפח ומשם יגאל נשלח לבית חולים זיו בצפת. ביום ב' 8/10/73 ברח יגאל מבית החולים. בגשר בנות יעקב פגש את מפקדת הסיוע של חטיבה 820 מג"ד אריה שחם, וחזר לסוללה ג' מרגמות 160 שפרוס באזור יער אודם בתפקיד המפקד. עם הסוללה השתתף בפריצה למובלעת הסורית בגזרה הצפונית וסיוע לגולני בכיבוש החרמון.
תובנות אישיות:
לא צריך לקבל שום דבר כמובן מאלו וכל דבר צריך לבדוק.
המצב של מעטים מול רבים ברמת הגולן לא היה אמור לקרות
מלחמת יום הכיפורים 73 מהווה קו שבר אישי מול המנהיגות והמצב


מראיין אורי מנוס
צילום יוסי פורת
עריכה והנגשה חורין