עברו כבר כמעט שנתיים מאז אותו אשכול שבו שיתפתי אתכם בהתלבטות שלי לגבי הדרכת טיולים (גם באירופה וגם כאן בישראל). בסוף לא הלכתי על זה מכל מיני סיבות, וטוב שכך: התקופה האחרונה המחישה ביתר שאת עד כמה שהמקצוע הזה פגיע ושברירי - בכל מקרה של מגפה עולמית, משבר כלכלי, מלחמה או מבצע צבאי בישראל, כל ענף התיירות נכנס לתרדמת, וכל העוסקים במלאכה הופכים לקורבנות של נסיבות שנכפו עליהם. אז עם כל האהבה הגדולה שלי להיסטוריה, לאירופה, לאמנות וכן הלאה, למה לי לפנות בכיוון הזה? אז פסלתי.
במאי 2019, על הטיסה שלי בחזרה מקרואטיה, היו לא מעט נוסעים מאוסטריה עקב הקונקשן. אחת מהם עבדה על הלפטופ שלה בזמן הטיסה, וראיתי (היא ישבה בדיוק בשדה הראייה שלי) שהיא על האתר של הצלב האדום של דנמרק. אני עד עכשיו מלאת הערכה וקצת קנאה אליה, כי נראה שהיא מצאה את הייעוד שלה, את מה שגורם לה אושר (גם אם זה מושג יחסי) וסיפוק: לעזור לאחרים.
ויש כאלה שמצאו שהייעוד שלהם הוא להיות מורים, או עורכי דין, או רופאים... מה זה אומר עלי אם אני כבר בת 38 ועדיין לא מצאתי את הייעוד שלי בחיים? כאילו, אני זוכרת היטב את השורה מהשיר של באז לורמן "כמה מבני ה-40 הכי מעניינים שאני מכיר עדיין לא יודעים מה הם רוצים לעשות בחיים", אבל עדיין, הגיע הזמן להתעורר ולהתחיל לנסות להריץ את העניינים, לא?
אז לאחרונה ניסיתי בחצי הומור את שיטת האלימינציה, ומניתי לעצמי בראש את כל אותם מקצועות שאינם מתאימים לי וגם לא יתאימו לי בעתיד, למשל: הייטקיסטית. אין לי ראש מתמטי כל כך ואני פשוט לא רואה עצמי כאדם שיישב 9-13 שעות מול מחשב במשרד ויבנה קודים. אני גם לא רואה עצמי כמורה או גננת, כי ממש אין סבלנות לילדים שאינם האחייניות שלי.
כעת נשאלת השאלה: מה כן? איך מחליטים? איך בוחרים נתיב בחיים בגיל שהוא כבר לא כזה צעיר?
בתגובה להודעה מספר 3 שנכתבה על ידי ShoobyD שמתחילה ב "כל שצריך
הוא רק
לתקוע
כמה..."
חח דּוּגְרִי
אָחשֶׁלּוֹ
_____________________________________
(קרדיט למרשי)
אמר לה ינאי מלכא לדביתיה אל תתיראי מן הפרושין ולא ממי שאינן פרושין אלא מן הצבועין שדומין לפרושין שמעשיהן כמעשה זמרי ומבקשין שכר כפנחס
אמר פסטן: שניהם גרועים, אבל עדיף להיות טיפש מאשר שקרן.
בתגובה להודעה מספר 9 שנכתבה על ידי golani_2 שמתחילה ב "עוד הגזמה של הייטקיסטים...."
זו לא באמת הגזמה, החוויית חיים בתעשיית ההייטק היא מאוד מאוד לחוצה (שלא בצדק).
לא נדיר לראות אנשים שלא אוכלים צהריים כי היה לחץ בעבודה ועוד שלל דברים כאלו ואחרים.
הדבר הכי גרוע ששמעתי הוא מחבר טוב שלי שאני מאוד אוהב וזוהי לשונו: "כל השבוע אכלתי רק מעדנים כי זה הדבר היחיד שאפשר לאכול מול המחשב כי אני צריך לסיים את הפרוייקט".
לא שבאמת זה עוזר למישהו, הלחץ רק מוריד תפוקה כפי שכתבה כותבת הפוסט, או כפי שאמר לי הפסיכולוג הראשון שפגשתי אי שם בשלהי 2011 וזוהי לשונו: "אם אתן לך להעביר כוס מים חצי מלאה מצד אחד של החדר לצד השני סביר להניח שתעשה זאת די בקלות לעומת זאת אם אומר לך שבחצי כוס המלאה יש חומר רדיואקטיבי שאם יישפך ירים את כל גוש דן באוויר סביר להניח שתשתין על עצמך במקום ולא תצליח לזוז"
הנמשל הוא שהמציאות היא אותה מציאות, והיכולת היא אותה יכולת, תלוי איך אתה חווה אותה. [שלא נדבר על תסמונת המתחזה הידועה לשמצה במסדרונות ההייטק, זה סבל נוראי לחיות ככ, הבעיה שיש אנשים שמקדשים את החווייה הזו ובכך רק גורמים לה להתעצם].
אגב, סיפור אישי, כשהתמניתי לראשונה להיות ראש צוות* אי שם בסוף 2019 (עוד לפני פרוץ הקורונה) עוד סבלתי מהתקפי החרדה (הטיפול הפסיכולוגי עזר לי באותה תקופה לא לברוח לבית ולהתחבא מתחת לשמיכה ויכולתי להישאר במקום בו אני נמצא, הייתי עושה את תל אביב צפונה(ברכב לבד) הלוך חזור עם תופעות פסיכוסמטיות [שהתקף חרדה הנפוץ הוא הקל ביניהם] שעליהם נאמר "עין לא ראתה אלוהים זולתך", בכל מקרה אחרי חודשיים בתפקיד שקרסתי מהלחץ הנפשי דיברתי עם המנהל בטלפון וסיפרתי לו שאני מרגיש שאם אפשל אז זה כאילו נחרב העולם**, הוא די תיאר לי שזו תחושה מאוד מאוד לא נכונה, זה לא עזר כל כך [אמת לחוד ורגש לחוד] בסופו של דבר לא שרדתי שם, גם בחברה בה אני עובד היום המשכתי לחוות את הלחץ אם כי הצלחתי להבין איך לשחרר אותו וגם איך לשחרר את תסמונת המתחזה, [חלק מהדברים שעשיתי בעצמי ראיתי אחר כך בתגובות של אנשים בצרות בהייטק].
* לא תכננתי להיות ראש צוות, זה די קרה במקרה, הלכתי להתראיין למשרת מתכנת ודקה לפני יום הריאיון שבחווייתי הסובייקטיבית הרגשתי כאילו המנכל של אותה חברה שראיין אותי הולך לבעוט אותי חזרה לשער הוא אמר לי שיש לי ווייב טוב ואני יודע די הרבה והציע לי להיות ראש צוות, בתוך תוכי די התנגדתי לרעיון ואף לא רציתי וגם אמרתי לו את זה אבל בסופו של דבר השתכנעתי, לימים בישיבת צוות באותה חברה הוא אמר שאני היחיד שענה על כל השאלות הטכניות בריאיון [אם כי ברמה האובייקטיבית אני משער שעניתי על 95%].
** לא זוכר מה רציתי לבאר שסימנתי שם שתי כוכביות, בכל מקרה אוסיף שהסיבה שאני כותב את זה כאן היא כדי לפרוק רגשות ולעבד את המחשבות שלי[תהליך שקורה לכולנו בשינה אבל כשאתה עמוס רגשית הוא לא קורה בצורה טובה והפיתרון הוא לדבר על זה עם מישהו]
_____________________________________
חתימתי העצומה בגודלה הוסרה ע"י השליט הבלתי מעורער שימי, למי שיש בעיה שיפנה אליו.
בתגובה להודעה מספר 10 שנכתבה על ידי Nati323 שמתחילה ב "זו לא באמת הגזמה, החוויית..."
ציטוט:
במקור נכתב על ידי Nati323
זו לא באמת הגזמה, החוויית חיים בתעשיית ההייטק היא מאוד מאוד לחוצה (שלא בצדק).
לא נדיר לראות אנשים שלא אוכלים צהריים כי היה לחץ בעבודה ועוד שלל דברים כאלו ואחרים.
הדבר הכי גרוע ששמעתי הוא מחבר טוב שלי שאני מאוד אוהב וזוהי לשונו: "כל השבוע אכלתי רק מעדנים כי זה הדבר היחיד שאפשר לאכול מול המחשב כי אני צריך לסיים את הפרוייקט".
עצרתי פה.
אם אתה לא יכול לאכול *הכל* מול המחשב- אתה לא מקצועי.
בתגובה להודעה מספר 11 שנכתבה על ידי shai.shai שמתחילה ב "[QUOTE=Nati323]זו לא באמת..."
צריך להיות אדם מאוד מאוד שלו כדי לאכול מול המחשב וגם לאכול בסבבה, [יש לנו שני אנשים בחברה שעושים את זה כלומר והם רגועים, אחד הוא המנכ"ל [בן 26] והשני (לא זוכר כל כך בן כמה הוא) גם מתפקד בתפקיד די בכיר והוא גם אדם די שלו, אגב את שניהם מעולם לא שמעתי מרימים את הקול או מדברים בגסות אע"פ שמוטלת עליהם אחריות די גדולה].
צריך לגדול בצורה מאוד מאוד בריאה כדי להגיע ליכולת הנפשית שלהם.
_____________________________________
חתימתי העצומה בגודלה הוסרה ע"י השליט הבלתי מעורער שימי, למי שיש בעיה שיפנה אליו.
אתה צודק חלקית, מי שכמו(וזו הייתה כוונתי בתגובה לשי.שי) מבין שהוא אנושי עם כל המגבלות והיתרונות שבזה סביר להניח שלא יתקל בבעיה כזו או אחרת.
מה שמעניין הוא שאע"פ שיש לי בעיות רקע [אכתוב על זה בהזדמנות**], מסתבר שאני לא היחיד, אגב זה סתם פוסט שקפץ לי בפיד היום, חיפשתי בבוקר פוסט שראיתי אתמול באותו נושא ובפוסט עצמו(שלא היה אנונינימי) מישהי ביקשה המלצה לפסיכולוג שמבין בהייטק.
הנקודה שאני מנסה להעביר היא פשוטה, אם היינו חוזרים 30 שנה אחורה שגם אז היה הייטק סביר להניח שלא היית רואה אנשים מדברים בריש גלי על בריאות הנפש בקבוצות פייסבוק ציבוריות, וגם אם מישהו היה מדבר על זה זה היה בחדרי חדרים, עצם העובדה שהיום מדברים על זה בריש גלי היא כי אנשים מסוגלים להכיל את זה ולכן אנשים מאפשרים לעצמם לדבר על זה.
לצורך הדוגמא, אותה בחורה שנכנסה ערומה לכותל, או אמנים למיניהם שעושים מעשים פרובוקטיביים, הרי סביר להניח שאם הדברים האלו היו קורים 100 שנה אחורה, לצורך העניין אם אקח חברה הרבה יותר שמרנית ואעשה משהו שנהוג לעשות היום אז סביר להניח שהייתי עובר סקילה.
הנקודה היא לא שאנחנו מתקדמים, האתיקה היא זו שמשתנה [כך טוען ירון ידען, הלא הוא הזמיר כהן של קהילת האתאיסטים] מה שנחשב פעם ללא מוסרי היום נחשב לטוב, זה אחלה, אבל השאלה מה החוויה האישית של האנשים עם המעשים שהם עושים.
אני לא בטוח שהצלחתי להעביר את מה שאני מתכוון לכן אם תגיב לי אנסה לנסח את דבריי יותר טוב.
** בניגוד לדעה הרווחת בציבור הרחב, הדעה המדעית והאמיתית היא שהפרעות נפשיות/התנהגותיות החל מחוסר ביטחון קליל/דיכאון/סכיזופרניה ושאר הדברים כיד ה' הטובה עלינו, הן לא באמת מולדות, גם למי שיש נטיה גנטית להפרעה נפשית, אם הוא גדל בסביבה בריאה הוא לא יפתח הפרעה, ויהיה מאושר ומלא ביטחון עצמי עד סוף ימיו
_____________________________________
חתימתי העצומה בגודלה הוסרה ע"י השליט הבלתי מעורער שימי, למי שיש בעיה שיפנה אליו.
בתגובה להודעה מספר 16 שנכתבה על ידי Nati323 שמתחילה ב "אתה צודק חלקית, מי שכמו(וזו..."
הצלחתי להבין מה התכוונתי וזה הכוכבית בסוף [בתחושה שלי הצטיירתי אצלך בצורה קצת שונה ממה שאתה אולי באמת חושב, זו אגב עיקר הבעיה בהפרעות]
עד גיל 20 לא היה משהו חריג בנוף שלי, לא מבחינתי ולא מבחינת האחרים, סיימתי בית ספר עם בגרות מלאה כמו כולם, שיררתי בצבא והייתה לי חברה, כשנכנסתי לישיבה התחילו להופיע סימנים של OCD (ידוע אצל הדתיים שמי שיש לו OCD והוא שומר מצוות הוא עובר די הרבה דברים לא קלים, הרבה ספרים מודרניים דתיים מדברים על זה ויש על זה גם תשובות מכל מיני רבנים דוגמת הרב קנייבסקי[כבודו במקומו מונח] מה לעשות בסיטואציות מסויימות, בקהילות האשכנזיות זה די נפוץ למען האמת, השם של זה הוא נארעוון, או נרוויסט ובכלל את התופעה הזו מתארים כנרווים], הסיבה שהמצב היא התדרדר היא כשלא מטפלים בצורה נכונה בדברים כאלו מפלס הלחץ הנפשי עולה מה שגורם ליותר ויותר תופעות כאלו עד שפשוט מתישהו זה יגרום להתקפי חרדה ושאר ירקות, (אגב אותו תהליך קורה להרבה צעירים בת"א, זה מופיע המון פעמים בעמוד TLV CONFEESIONS תחת המשפט: "חבל עברתי לתל אביב לא הייתי מכירה את הקלונקס ואת הציפרלקס"
_____________________________________
חתימתי העצומה בגודלה הוסרה ע"י השליט הבלתי מעורער שימי, למי שיש בעיה שיפנה אליו.
בתגובה להודעה מספר 16 שנכתבה על ידי Nati323 שמתחילה ב "אתה צודק חלקית, מי שכמו(וזו..."
מה שאמרת לא משנה את הנקודה.
מי שיש לו רקע רלוונטי (ואכן, אתה לא היחידי) בסכנה מטבעו בלי קשר, ומי שלא- לא.
אני חושב שזה שאנשים מדברים על זה בפתיחות זה לא בהכרח חיובי.
כן, זה חיובי מההיבט של אנשים שאכן סובלים וצריכים טיפול כבר לא מוקצים ויכולים לשפר את איכות החיים שלהם, אבל ההיבט השלילי הוא שיש אובר אבחון והתקרבנות כללית בקרב הציבור.
_____________________________________
"בטבע הסוס הוא בלונדינית מטומטמת. גם טיפש וגם בעל נורמות מיניות מופקרות.אי לכך, אני גאה להיות חמור."
בתגובה להודעה מספר 10 שנכתבה על ידי Nati323 שמתחילה ב "זו לא באמת הגזמה, החוויית..."
ציטוט:
במקור נכתב על ידי Nati323
זו לא באמת הגזמה, החוויית חיים בתעשיית ההייטק היא מאוד מאוד לחוצה (שלא בצדק).
לא נדיר לראות אנשים שלא אוכלים צהריים כי היה לחץ בעבודה ועוד שלל דברים כאלו ואחרים.
הדבר הכי גרוע ששמעתי הוא מחבר טוב שלי שאני מאוד אוהב וזוהי לשונו: "כל השבוע אכלתי רק מעדנים כי זה הדבר היחיד שאפשר לאכול מול המחשב כי אני צריך לסיים את הפרוייקט".
אני 20 שנה בהייטק. יש המון לחץ אבל מה שאתה מתאר לא נכון. בטח לא באופן גורף.
בהחלט נדיר לראות אנשים שלא אוכלים צהריים - כי זה גורם לקריסה.
בחברות מאוד לא מסודרות (כמו זו שאני בה כרגע) רואים הרבה אנשים שמביאים אוכל מהבית או אוכלים משהו מהמכולת (מעדנים למשל),
אבל בחברות שאינן זעירות (אינטל למשל) יש חדר אוכל מסודר באיכות גבוה ומחיר נמוך, וכמעט כולם אוכלים שם. השאר הולכים למסעדות.
מה שלרוב קורה כשיש המון לחץ - זה שעובדים אפילו 13 שעות לתקופה קצרה.
ואז אוכלים יותר. כי בנוסף לארוחות בוקר וצהרים יש פיצה של לילה ואווירה קבוצתית שמאפשרת להתמודד עם הלחץ.
אם מקום העבודה לא מבין שצריך להתמודד עם הלחץ - יש שחיקה מוגברת וקריסה.
נכון שהלחץ הממושך מפחית תפוקה, ולכן מצב של מספר חודשים עם לחץ על כולם - מעיד על פאק של ההנהלה. כשהלחץ נגמר הכל פשוט מתפרק.
במקום הנוכחי בשלב מסויים כולם התחילו לקלל את המנהל.
כי אי אפשר יותר. ואיומים על פיטורין או חל"ת לא עובדים, כי זה כבר לא איום.
וזה כשאין לחץ - הלחץ עבר אבל הנזק נשאר ופשוט אי אפשר לסחוט כלום.
ציטוט:
במקור נכתב על ידי Nati323
שלא נדבר על תסמונת המתחזה הידועה לשמצה במסדרונות ההייטק, זה סבל נוראי לחיות ככ, הבעיה שיש אנשים שמקדשים את החווייה הזו ובכך רק גורמים לה להתעצם].
בשלב מסויים אתה צובר נסיון ומבין שתסמונת המתחזה היא חרב פיפיות: המנהל שמשתמש בה הוא מנהל גרוע,
ובעצם הוא המתחזה, שמעביר אליך את תחושת הכישלון שלו,
עד שמספיק עובדים מבינים את זה והוא חייב לשנות התנהגות או לעזוב (או לחטוף קללות כל פעם שהוא מדבר עם עובד).
ציטוט:
במקור נכתב על ידי Nati323
גם בחברה בה אני עובד היום המשכתי לחוות את הלחץ אם כי הצלחתי להבין איך לשחרר אותו וגם איך לשחרר את תסמונת המתחזה, [חלק מהדברים שעשיתי בעצמי ראיתי אחר כך בתגובות של אנשים בצרות בהייטק].
זה באמת מאוד חשוב.
בשלב מסויים הבנתי שחלק מהבעיה זה הקפה: שותים קפה כל היום וזה מגביר סטרס,
כשעברתי לשוקו ותה - הנסיון לייצר סטרס פשוט נכשל.
ציטוט:
במקור נכתב על ידי Nati323
* לא תכננתי להיות ראש צוות, זה די קרה במקרה, הלכתי להתראיין למשרת מתכנת ודקה לפני יום הריאיון שבחווייתי הסובייקטיבית הרגשתי כאילו המנכל של אותה חברה שראיין אותי הולך לבעוט אותי חזרה לשער הוא אמר לי שיש לי ווייב טוב ואני יודע די הרבה והציע לי להיות ראש צוות, בתוך תוכי די התנגדתי לרעיון ואף לא רציתי וגם אמרתי לו את זה אבל בסופו של דבר השתכנעתי, לימים בישיבת צוות באותה חברה הוא אמר שאני היחיד שענה על כל השאלות הטכניות בריאיון [אם כי ברמה האובייקטיבית אני משער שעניתי על 95%].
. זה בדיוק עכשיו קרה לי (ממש לא התנגדתי),
נקווה שילך טוב.
זה גם קשור לבעייה שיש בחברות היי-טק מסויימות - שלא יודעות לשמר ולפתח עובדים,
אז אתה יודע שצברת את הנסיון הדרוש ועשית עבודה מאוד טובה, ושאובייקטיבית זה אמור להיות מתורגם לקידום,
אבל הדרך היחידה לממש את זה - היא לעבור למקום אחר (במקרים רבים גם שם עובדים עוזבים כדי לקבל קידום).
נערך לאחרונה ע"י ai22 בתאריך 28-01-2021 בשעה 14:12.
אני 20 שנה בהייטק. יש המון לחץ אבל מה שאתה מתאר לא נכון. בטח לא באופן גורף.
בהחלט נדיר לראות אנשים שלא אוכלים צהריים - כי זה גורם לקריסה.
בחברות מאוד לא מסודרות (כמו זו שאני בה כרגע) רואים הרבה אנשים שמביאים אוכל מהבית או אוכלים משהו מהמכולת (מעדנים למשל),
אבל בחברות שאינן זעירות (אינטל למשל) יש חדר אוכל מסודר באיכות גבוה ומחיר נמוך, וכמעט כולם אוכלים שם. השאר הולכים למסעדות.
התיאור שציטטתי מחבר הוא אכן די נדיר, לי זה לא קרה (וסביר להניח שכבר לא יקרה) אבל הכיוון הוא נכון, מהסיבה הפשוטה (אגב גאמפ"א והתנאים שלהם זה לא כל כך נפוץ, אני די בטוח של 97% מחברות ההייטק אין חדר אוכל?).
בכל מקרה, גם מדבריך וגם הנקודה שאגיד עכשיו מוכיחה את הטענה שטענתי לפני, (אני אגב כן אוכל מול המחשב, אבל המחשב האישי שלי שאני מביא מהבית[לפטופ] ועושה מה שאני עושה בזמני הפנוי) הנקודה היא: אתה הרי מקבל שכר גלובאלי, תישאר יותר שעות לא תרוויח יותר כסף, תאכל מול המחשב ולא תצא להפסקות לא תרוויח יותר כסף, אז אם ככה, למה שתעשה את זה? הרי כשאתה בבית בחופש או סתם אצל ההורים או בכל מקום אחר שאין לך בוס על הראש אתה לא עושה את הדברים האלו, אז מה גורם לך לעשות את זה בהייטק?
וגם מה שציינת לעבוד 13 שעות (למיטב זכרוני זה אפילו לא חוקי, המקסימום בחוק הוא 12 ליום אא"כ יש אישור מיוחד וגם אז יש הגבלה שבועית), גם על זה אתה לא תקבל יותר כסף, אז למה שתעשה את זה? אתה לא מעדיף להיות עם הילדים שלך? או לעשות מה שאתה עושה בזמנך הפנוי?
הרי עובד מפעל סטנדרטי שמרוויח מינימום לא יישאר בחיים מעל השעות עבודה שלו, מהסיבה הפשוטה (שמניח שהיא אצל הרוב) שהיא לא משלמים לי מספיק בשביל שאשאר [אגב גם שעבדתי בחברה ששילמו על שעות נוספות זה לא היה משתלם]. אבל האמת היא שאתה עובד בשביל לחיות ולא חי בשביל לעבוד, אם אתה קונה את חירותך תמורת כסף אז לא יישאר לך לא כסף ולא חירות, לכן (שאגב גם ככה השעות בישראל הן די הרבה) אם נניח שהמשרה הסטנדרטית היא 9 שעות, אל תעבוד יותר מזה, אם אתה צריך (על פי המלצת פיזותרפיסטים) לקום כל חצי שעה לעשות סיבוב של חמש דקות תעשה, כי כשתהיה בגיל 50 עם כאבים מניח שהכסף לא ירפא אותך ולא יתרום לך לאושר.
לי אגב יש טלפון של שיאומי ב 400 שקל עם סים נפרד שמיועד לעבודה(משלם מעצמי), שאני אוכל הוא לא לידי, שאני בהפסקה הוא לא לידי, שאני בבית הוא לא לידי[כי הוא במשרד], גם אם רוצים לא יכולים להשיג אותי שיצאתי מהעבודה, לא במייל ולא בסלאק ולא בטלפון, השלווה הנפשית שזה נותן היא שווה יותר מכל הון תועפות, ומסתבר שגם אם יפלו שרתי הפרודקשן (כמו שקרה לא מזמן עם שרתי נטוויז'ן שהרבה אתרים בארץ ירדו או שזה קורה לפעמים מכל מיני סיבות כאלו ואחרות) השמש עדיין תזרח, וגם אם צריך להוציא ללקוח גירסא והוא מאוד מאוד לוחץ, הוא לא ימות אם הוא יקבל אותה יום אחרי(אם תתן לו את ההרגשה שאתה חייב לו את זה סביר להניח שלא תצליח לצאת מזה).
הפרקטיקה היא פשוטה, אם אתה יודע שאתה יכול לחיות ולהתקים ולהיות מאושר ממשכורת מינימום(כמו הרבה אנשים) אז אתה לוקח בחשבון שגם אם לא יסכימו לצורת עבודה שלך(כמו שאני תיארתי) אתה פשוט תחזור לעבוד תחת משכורת מינימום ותמשיך את החיים, אם אתה לא תופס ככה את המציאות אתה תמיד תהיה עבד למשכורת.
ומבטיח לך (בתור בן למשפה מזרחית שמעולם לא היה חסר לי אוכל טעים, לאבא שלי לא חסר כסף [הוא מרוויח יותר ממני ומאחי ששנינו בהייטק לא כולל הנדל"ן שיש לו, ומעולם לא היה חסר לי שום דבר חומרי) שהדברים האלו לא באמת עושים אותך מאושר, הם סבבה, אבל הם לא העיקר (להזכירך, הרב אלישיב זצ"ל היה מתחלק בביצה אחת עם אח שלו כשהוא היה ילד, אני די בטוח שהרמות דופמין שלו גבוהות יותר משל כולנו).
ציטוט:
בשלב מסויים אתה צובר נסיון ומבין שתסמונת המתחזה היא חרב פיפיות: המנהל שמשתמש בה הוא מנהל גרוע,
ובעצם הוא המתחזה, שמעביר אליך את תחושת הכישלון שלו,
עד שמספיק עובדים מבינים את זה והוא חייב לשנות התנהגות או לעזוב (או לחטוף קללות כל פעם שהוא מדבר עם עובד).
תסמונת המתחזה לא קשורה למנהל כלל, ההגדרה שלה קשורה לחווית העובד עצמו, יכול להיות אחלה מנהל ועדיין תרגיש את זה, אני זוכר שאמרתי לפסיכולוגית שלי שהיא שאלה אותי איך אתה מסביר את זה שהגעת להייטק (כפי שטענתי) ואמרתי לה התגלגלתי לשם, והיא ענתה לי בתשובה אנשים מתגלגלים לסמים ולהימורים ולשאר הדברים, לא להייטק.
הפיתרון לתסמונת המתחזה שאני יישמתי בעצמי (ואח"כ ראיתי בתגובה של Tal Koren בקבוצה) היא פשוט לקיים שיחה שבועית עם הבוס ולבקש ממנו מפורשות להגיד איפה הוא חושב שכן הייתי בסדר ואיפה הוא חושב שלא הייתי בסדר, לאט לאט אתה מגלה שמה שאתה חושב על עצמך זה לא בהכרח מה שחושבים עליך.
בכל מקרה, הזמן קצת קצר כרגע, אוסיף משהו קטן, אם תרצה לראות מהיכן מתפתחות הפרעות נפשיות ולשמוע איך באמת מתפתחת הפרעה נפשית ומה ההשלכות שלה מוזמן לצפות בהרצאה הבאהתתעלם מהכותרת שנתנו לסרטון, הדתיים בעצמם לא מאמינים לדברי רבותיהם אז הם צריכים לפוצץ במילים כדי לגרום לתחושה שמה שהם אומרים שווה)
בתגובה להודעה מספר 20 שנכתבה על ידי Nati323 שמתחילה ב "[quote]
אני 20 שנה בהייטק. יש..."
זאת עבודה שמצריכה מחשבה, ואם אתה לא אוכל בשלב מסויים אתה מתרסק. לא מצליח לחשוב.
גם בחברות גדולות שעבדתי לידן היה חדר אוכל. אולי במרכז זה שונה. אבל אם התוצאה היא שלא אוכלים ומתרסקים או הולכים למסעדה, כנראה שהפסידו מהפטנט הזה.
לגבי תקופות לחץ: אם יש מועד שחרור קבוע מראש ואתה זה שמעכב מפעל ייצור, אז גם השכר וגם בונוס הצלחה תלויים בזה.
אם מתגלה באג מזעזע במוצר ששוחרר, אמינות החברה תלויה בתיקון שלך.
זה דבר שיכול לקרות במשך ימים בודדים. אם זה נמשך חודש זה כבר כישלון הנהלה.
בסופו של דבר אם זה לא השתלם לך(ימי חופש כפיצוי, בונוס על ההשקעה),
זה אומר שמלכתחילה לא מדובר במשהו אמיתי. ואז החברה נדפקת כי לא ישארו אחרי 9 שעות ויעשו טריקים כמו שלך.
וכל זה מתחיל בניהול גרוע.
אתה עכשיו ראש צוות, אז זאת האחריות שלך לייצר אמון בכך שאם אתה אומר שיש לחץ או יהיה תגמול, זה יקרה.
האמון הזה הוא ההבדל בין ראש צוות מעולה, ל"מתחזה" שעושה פוזות.
באינטל למשל יש פגישה שבועית כמו שאמרת.
אם מנהל מתחמק בקביעות משיח עם עובדים שלו, אז הוא לא מנהל וזה גורם נזק. הנזק שתיארת מאוד חריג ונשמע כמו שילוב בעיות שלו ושלך לרמה קיצונית
.
אם אתה עוזר להטמיע תרבות ארגונית בריאה, זה מעולה.
בסופו של דבר כולם מרוויחים מזה
נערך לאחרונה ע"י ai22 בתאריך 29-01-2021 בשעה 08:54.
הספר שהיה אצלי עכשיו סיפר שאתמול הוא נסע בצפון ומישהי נסעה מולו במהירות (היא נכנסה בכביש הנגדי) והוא חתך כדי שהיא לא תיכנס בו, הוא מספר שכמה דקות אחרי היא עצרה בצד ועברה סמיטריילר שאם היא לא הייתה עוצרת סביר להניח לא הייתה איתנו, הוא עצר לעזור לה והיא אמרה לו תוציא אותי מפה אני חייבת לעוף לסדנא, לא יודע כמה תפיסת המציאות צריכה להיות מעוותת כדי להגיע למצב כזה.
(אין לי מושג למה אני כותב את ההמשך חוץ מכנראה להוכיח נקודה לעצמי כי אני לא רואה קשר כל כך חוץ מלנסות לשכנע שזה בפועל לא כל כך עובד, יש לי הרבה כאב בלב ואני צריך לפרוק איפה שהוא)
אני יודע שהבחור החרדי בסירטון מעלה ברוב האנשים רגשות שליליים מעצם המראה שלו, לחלוטין בצדק, אני מאוד מאוד לא אוהב חרדים בלשון המעטה [הסיבה לזה אכתוב בהמשך], אבל בערך לפני שנה וחצי די לקחתי על עצמי תהליך והוא מאמר הנביא לא לפסוח על שני הסעיפים, מבטיח לך (התהליך שמתואר בסרטון הוא התהליך [מאוד קשה בפני עצמו] הקל לצאת מהפרעה נפשית) תהליך אחר שאני עשיתי עם הפסיכולוגית שלי(היא לא דתייה ומשער שהיא אף פעם לא פתחה ספר תנ"ך) היה הרבה יותר קשה, מבטיח לך, שאפילו שעברתי סבל שבאמת לא ניתן לתאר לא נשאתי את ליבי בתפילה לאלוהים[אני כותב את זה כי לדוגמא אם נסתכל על שלי יחימוביץ' ונרות השבת (כתבתי בתגובה בקבוצה של דתיים/חרדים ודתלשים שאני הדלקתי נרות כדי שטראמפ יזכה ועוד יכתבו על הפרדוקס ספרי פילוסופיה ).
בניגוד ל95% הציבור החרדי, שחושב שהמצוות שהם קיבלו מאלוהיהם נועדו כדי להעניש אותם, האורח חיים בין אם אתה דתי או לא הוא טוב, אני קם בחמש בבוקר כל יום ועושה ספורט, ואני די מסגל לעצמי מסגרת של משמעת[כי מסתבר שכשיש חוקים שאתה מאמין בהם ואתה עומד בהם אתה הרבה יותר מאושר].
הרב בסירטון (אחד החברים בישיבה רצה להשמיע את זה לקרובת משפחה שלו שהתקרבה אל הדת ואמרו לו לא להשמיע כי זה רק ירחיק אותה) מתאר שתי דברים בהרצאות אחרות (הוא התעסק עם רוב הציבור הנושר החרדי)
1) הוא מצטט את הרב קלופט זצ"ל [תלמיד החזו"א ורבה הראשי של העיר חיפה] שאמר כך(לא זוכר את הלשון המדוייקת אם תרצה אקשר) בדברו על הציבור החרדי(לפני 30 שנה, היום המצב הרבה יותר גרוע) "אני מכיר אנשים שלומדים 3 סדרים, מתפללים בנץ* ומקיימים את כל המצוות אבל הם טכנוקרטים של השו"ע ואין להם שום קשר לאלוהים"
2) נובע ישירות מ1,הוא מספר שאחד הנושרים סיפר לו שכשההורים שלו עשו שיפוץ בבית הוא ראה את אבא שלו חוזר מהכולל ומלטף בהנאה את הקרמיקה הילד מתאר שהוא מעולם לא ראה את אבא שלו מלטף את הספרי יהדות שיש להם בבית, מסתבר שאע"פ שאתה אומר משהו אתה יכול להרגיש אחרת, את הרוב אתה תצליח לרמא, את הילדים שלך לא.
* אגב, אני מתגורר בבני ברק(סתם כי זה זול וקרוב לרמת החייל, הרוב בשכונה שלי חילוניים) מבטיח לך שהיום כבר הרוב לא מתפללים בנץ, אפילו שלשום כשהתעוררתי קצת מאוחר וסיימתי את ההליכה ב 7, הרחובות היו יחסית ריקים, אבל מפורסמות אינן צריכות ראיה, תסתכל בגוגל מתי אושר עד בני ברק נפתח בבוקר ותבין לבד).
אגב אני גם לא רואה טלוויזיה (יש לי חשבון פרטנר כי זה יוצא יותר זול בחבילה אבל לא חיברתי אותו) את מה שכתבתי (אם קראת) על יוסף מוגרבי בפורום פוליטיקה אני במקרה יודע ממקור ראשון כי למדתי חברותא עם השמש שלו.
אגב מתישהו כשאקבל את החיזוק שאני צריך אני אפסיק לחפור כאן ולכתוב אז מקווה שבינתיים אני לא מהווה מטרד.
_____________________________________
חתימתי העצומה בגודלה הוסרה ע"י השליט הבלתי מעורער שימי, למי שיש בעיה שיפנה אליו.
בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי סיון - 2020 שמתחילה ב "אז.. איך אדם מוצא את ייעודו בחיים?"
ציטוט:
כעת נשאלת השאלה: מה כן? איך מחליטים? איך בוחרים נתיב בחיים בגיל שהוא כבר לא כזה צעיר?
תכיני רשימה של כיוונים שהראש והלב והמציאות שלך מכוונים אליהם, ולכל אחד מה את צריכה לעשות כדי להגיע לשם.
יהיו שם מקצועות חלום פחות משתלמים כמו מדריכת טיולים
ואם את מוכנה לשלם את המחיר לכי על זה.
צלב-אדום, זה לא מגן-דוד-אדום של הגויים?
אם בא לך ללמוד להיות אחות/חובשת/פרמדיקית, בררי פרטים על זה.
במקרה הטוב תעבדי בחו"ל כמה שנים
אבל גם במצב שתעבדי בארץ זה גם מקצוע טוב וגם מאוד חשוב ותורם.
לא הייתי מגדירה זאת כך, על אף קווי הדמיון הברורים.
ציטוט:
במקור נכתב על ידי ai22
אם בא לך ללמוד להיות אחות/חובשת/פרמדיקית
ממש לא בשבילי. אם כבר, יצא לי באופן כללי להשתעשע במחשבה על עבודה בארגון זכויות אדם כלשהו (הייתי אומרת אפילו באפריקה, אבל בימינו יש סכנה ממשית שראשי ייערף שם על ידי טרוריסטים מ"בוקו חראם", אז... לא).
שוב - רק בגדר מחשבה על משהו שעשוי לתת סיפוק ומשמעות בחיים.
בתגובה להודעה מספר 24 שנכתבה על ידי סיון - 2020 שמתחילה ב "[QUOTE=ai22]צלב-אדום, זה לא ..."
ציטוט:
במקור נכתב על ידי סיון - 2020
ממש לא בשבילי. אם כבר, יצא לי באופן כללי להשתעשע במחשבה על עבודה בארגון זכויות אדם כלשהו (הייתי אומרת אפילו באפריקה, אבל בימינו יש סכנה ממשית שראשי ייערף שם על ידי טרוריסטים מ"בוקו חראם", אז... לא).
שוב - רק בגדר מחשבה על משהו שעשוי לתת סיפוק ומשמעות בחיים.
מדינות מוסלמיות באפריקה זה ז'אנר מאוד ספציפי.
ניתן לעזור למסכנים במדינות עולם שלישי מעט פחות אכזריות.
בהודו יש המון מסכנים - והרבה פחות עריפות ראש!!!
עד לקורונה, חמותה של אחותי ליוותה קטינים מעזה (שלעיתים יש להם קרובי משפחה מפוקפקים שלא מרשים להם להיכנס) לבתי חולים בארץ.
לדעתי זה היה מאוד יפה.
יש המון עבודות אחרות בארגוני צדקה.
בתגובה להודעה מספר 26 שנכתבה על ידי golani_2 שמתחילה ב "[QUOTE=סיון - 2020]ל(הייתי..."
יא גזור, מה גזעני פה בראש שלך? אני המצאתי את "בוקו חראם" ואת העובדה שהם חוטפים ורוצחים אנשים?
וואלה, כמעט ולא ראיתי את התגובה שלך בתוך כל ים החפירות המתישות, הבלתי נגמרות והבלתי נלאות של כמה מהגולשים פה, דבר שממש גרם לי להתחרט על פתיחת האשכול הזה. רציני. אשכרה בור ללא תחתית.
ומה הקטע המגוחך הזה שלך ושל ליאוריף (לאנס) עם כל התמונות האלה כמעט בכל הודעה? ג'יזס קרייסט!
יחסית לאדם שמצהיר בכל שנייה שהוא נשוי באושר ועם ילדים, זה פשוט חולני שאני ואתר הזה תופסים כל כך הרבה מקום בחיים שלך, שאתה מוצא לנכון לציין פה את המצב המשפחתי שלי, שאיננו עניינך, לא היה ענייינך ובחיים גם לא יהיה עניינך.
אני רצינית לחלוטין: זה נורא לא נעים לי. יש לי דה ז'ה וו מטורף ל-2014, 2015, 2016... הלוואי שתפסיק להיות כל כך אובססיבי לגביי. מעניין כמה זמן ביום אתה מבזבז בקריאות אשכולות מהעבר הרחוק בהם שיתפתי באתר הזה כל פרט קטן מהחיים שלי. לעזאזל, איזו טעות מטופשת עשיתי! איזה איזה חוסר שיקול דעת!
אילו רק יכולתי להחזיר את הזמן לחודש מאי 2010, לא הייתי מפרסמת בפורום הזה אפילו פסיק לגבי חיי האישיים (בטח ובטח שלא תמונות!). בשביל מה? בשביל פסיכים חסרי חיים כמוך?
האתר הזה ממש ממש לא עושה לי טוב, ומי ייתן ששנת 2021 תהיה באמת השנה שבה כבר לא אכתוב כאן ובקושי-בקושי אכנס לכאן. גם אם מישהו יכתוב משהו מגעיל - בעיה שלו, הוא אינפנטיל, זה מעיד רק עליו, לא עלי. באמא שלי שאני לא יכולה לראות כבר אתכם ואת האתר הארור הזה. כמה אפשר? עד מתי?!
בתגובה להודעה מספר 26 שנכתבה על ידי golani_2 שמתחילה ב "[QUOTE=סיון - 2020]ל(הייתי..."
ציטוט:
במקור נכתב על ידי golani_2
זה הדבר הכי גזעני שקראתי ב5 דקות האחרונות בקלות.
תודה לך אדון פיסי פרינסיפל.
סיוון צודקת.
_____________________________________
(קרדיט למרשי)
אמר לה ינאי מלכא לדביתיה אל תתיראי מן הפרושין ולא ממי שאינן פרושין אלא מן הצבועין שדומין לפרושין שמעשיהן כמעשה זמרי ומבקשין שכר כפנחס
אמר פסטן: שניהם גרועים, אבל עדיף להיות טיפש מאשר שקרן.
בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי סיון - 2020 שמתחילה ב "אז.. איך אדם מוצא את ייעודו בחיים?"
אני מכיר מקרוב את הצלב האדום. חלק גדול מהם הם מחפשי הרפתקאות שלא באמת איכפת להם מהעבודה/סתם אנשים ללא ערכים מיוחדים שאיכשהו התגלגלו לשם בשביל הכסף כמו בכל מקצוע אחר. אין לך במה לקנא.
_____________________________________
"בטבע הסוס הוא בלונדינית מטומטמת. גם טיפש וגם בעל נורמות מיניות מופקרות.אי לכך, אני גאה להיות חמור."
בסוף הכל הופך לשגרה,
ונמאס,
והרפתקנים בדימוס מגיעים למרפאה בארץ,
ועובדים שם בשכר טוב, ומרפאים חולים פחות אקזוטיים,
עם הסתדרות ותנאים וקל"ב,
וזה לגמרי ייעוד.
נערך לאחרונה ע"י ai22 בתאריך 16-12-2020 בשעה 06:55.
בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי סיון - 2020 שמתחילה ב "אז.. איך אדם מוצא את ייעודו בחיים?"
אישית אני לא אוהב את המילה "ייעוד", או את הרעיון שמאחוריה.
הקונוטציות שהמילה הזו עושה לי הן - מוחלטות, התמסרות, טוטאליות. אלו דברים שאני לא מעריך במיוחד.
אני לא חושב שיש לאדם ייעוד מסוים. אני לא חושב שיש דבר אחד שצריך שאם נעשה אותו נהיה מאושרים ונרגיש שהחיים שלנו בעלי משמעות.
אבל גם אם נניח שיש משהו אחד כזה - למה להניח שתמצאי אותו דווקא בעבודה?
העבודה היא אומנם הדבר שרובנו משקיעים בו הכי הרבה זמן, אבל זה לא חייב להיות האפיק של החיים שבו את מוצאת משמעות.
אני הייתי ממליץ לחשוב ממה את נהנית, להתנסות בדברים חדשים ולפי זה להרגיש מה עושה לך טוב.
עבודה? מבחינתי עבודה היא משהו שאני עושה מתוך אילוץ, כדי לממן את הדברים שאני כן רוצה לעשות.
_____________________________________
And you've been so busy lately That you haven't found the time, to open up your mind, and watch the world spinning gently out of time
בתגובה להודעה מספר 95 שנכתבה על ידי Boltik שמתחילה ב "לא, אני לא ודי רחוק מזה.
אני..."
אז זה שונה ממה שהבחור התכוון אליו, כי הוא במפורש כתב "לא בקטע של להיות אח.ות - אלא בקטע של "ישראלי יותר טוב מפיליפיני", ולכן זו הייתה נקודת הייחוס שלי.
משהו כזה. הוא טוען שראיית חשבון גרמה לו לשקול ברצינות להתאבד
בתגובה להודעה מספר 87 שנכתבה על ידי liorif שמתחילה ב "כלומר באמצע עריכה של הצהרת..."
ולפני שהוא החליט איך לבצע זאת,
הוא קלט שיותר קל להתפטר
ואז:
לגרום אושר לאנשים זקנים!
שרק רוצים מישהו נחמד שיספר להם בדיחה לפני החלפת חיתול...
כדי שהם "ישתינו בתחתונים" מרוב צחוק,
ואז יצחקו על זה!!!
הרי זה לא אשמתם שהם זקנים
ומישהו צריך לעשות את זה. לא עדיף שזה יהיה מישהו נחמד ומצחיק?
הוא החליף חיתול ל4 ילדים שלו - ולא חשב שזה כזה נוראי
אחרי ראיית חשבון - החלפת חיתולים פתאום נראה דבר ממש כיפי
כזה שהוא נהנה לעשות כשהוא היה צעיר ואשתו הרשתה לו לעשות במקום ללכת לעבוד בראיית חשבון
ציטוט:
במקור נכתב על ידי liorif
כלומר באמצע עריכה של הצהרת הון הוא קיבל פתאום אפיפני שהלב שלו בעצם שייך לעולם הקסום של ניקוי הפרשות ושיפשוף ג'יפה שמתחבאת בין קפלי עור מקומטים ?
כל מי שהחליף חיתול לצאצאיו יודע:
הפרשות וג'יפה לא "מתחבאים". פשוט מעבירים מגבון לח עד שנקי...
נערך לאחרונה ע"י ai22 בתאריך 16-12-2020 בשעה 17:21.
בתגובה להודעה מספר 97 שנכתבה על ידי ai22 שמתחילה ב "משהו כזה. הוא טוען שראיית חשבון גרמה לו לשקול ברצינות להתאבד"
בוא..יש "קצת" הבדל בין הפרשות, ג'יפה וקפלים של תינוק ואדם מבוגר...
אני אישית במקומו הייתי מעדיף להיקבר תחת הרים של דוחות תזרים מזומנים מאשר לעשות הסבה לסיעוד, אבל בשורה התחתונה כל הכבוד לו, ואם הוא מבסוט אז בכלל זה win win.
אבל זה נשמע כמו פחות נסיון בתחום של ניקוי תינוקות.
אם למשל מחכים יותר מדי זמן, עניינים מתייבשים וצריך להעביר כמה פעמים,
ותינוקות מייצרים לפעמים ריחות וצבעים מאוד חריגים.
ציטוט:
במקור נכתב על ידי liorif
אני אישית במקומו הייתי מעדיף להיקבר תחת הרים של דוחות תזרים מזומנים מאשר לעשות הסבה לסיעוד, אבל בשורה התחתונה כל הכבוד לו, ואם הוא מבסוט אז בכלל זה win win.
תסתכל מכיוון שלו:
דוחות תזרים זה מספרים במחשב. הם תמיד משעממים.
הם לא שמחים לראות אותך כשאתה מגיע. אתה לא יכול לספר להם בדיחות או לנגן להם שיר במפוחית או ללמד אותם מדיטציות.
בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי סיון - 2020 שמתחילה ב "אז.. איך אדם מוצא את ייעודו בחיים?"
מה זה יעוד? עבודה לא חייבת להיות יעוד. זה נחמד אם שני הדברים מתמזגים ויוצא לך לעסוק באופן מקצועי באחד התחביבים שלך או לעשות משהו שאת רואה בו חשיבות עליונה, אבל אגלה לך סוד - רוב האנשים אינם כאלה. רובנו עובדים כדי שנוכל בזמן הפנוי המועט שלנו לעשות דברים שאנחנו נהנים מהם ושעושים טוב על הנשמה.
חלקנו מוצאים את היעוד בדבר לשמו כל יצור חי נוצר - התרבות וגידול צאצאים. חלקנו רואים בזה עונש שלא ברא השטן.
בסופו של דבר אני ממליצה שאם את מעוניינת בקריירה בתחום שאת אוהבת ונהנית ממנו ורואה בו חשיבות - תבדקי מה התחומים האלה ואילו משרות קיימות שנושקות לתחומים אלה(אגלה לך בסוד שממש לא רק מדריכי טיולים מתעסקים בג"ג, היסטוריה, אומנות וכד'), תלמדי מה שצריך כדי להכנס לתחום ולכי על זה...
בתגובה להודעה מספר 108 שנכתבה על ידי shai.shai שמתחילה ב "[QUOTE=Tallyco]
חלקנו מוצאים..."
אם יש סיבה אחרת להמצאות אורגניזמים חיים אשמח להכיר. הסיבה הראשונית והמהותית שכל אורגניזם חי, מהחיידק הכי פרימיטיבי ועד האדם, נמצא כאן, זה כדי להעמיד צאצאים ולהתרבות.
בתגובה להודעה מספר 110 שנכתבה על ידי shai.shai שמתחילה ב "בני האדם תבונתיים קצת יותר..."
תבוניים אולי, אבל גם בני אדם הם אורגניזמים חיים שבסופו של דבר אמורים להנציח את הגנים שלהם. בגדול זה הייעוד של כל אורגניזם. כבר כתבתי קודם - חלקנו באמת רואים בזה ייעוד אבל יש לא מעטים שממש לא...
בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי סיון - 2020 שמתחילה ב "אז.. איך אדם מוצא את ייעודו בחיים?"
חפשי פרסומי משרות, לכי על מה שנראה לך מעניין, בתקווה שהמקום יהיה נחמד עם אנשים טובים ושהעבודה תהיה מעניינת מספיק כדי שתרצי להישאר שם.
לא חייבים למצוא "ייעוד", לא כולם ידעו בגיל 5 שהם רוצים להיות כבאים/רופאים/שוטרים וכו', וזה בסדר.
לדעתי מספיק למצוא עבודה שתהיה לך נחמדה ומעניינת.
בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי סיון - 2020 שמתחילה ב "אז.. איך אדם מוצא את ייעודו בחיים?"
עבודה זה צורך. מי שמחפש שהעבודה שלו תהיה מושלמת חיי בסרט. אין בני אנוש בעולם שהעבודה היא כל חייהם והם הגשמת חלום, והם רק נהנים ממנה. פשוט אין.
לי יש עבודה, היא לא פסגת השאיפות שלי והיא כנראה לא לתמיד, אבל מבין כל האנשים מסביבי ניכר שאני הבנאדם שהכי נהנה מהעבודה שלו, אבל האם זה הייעוד שלי? ממש לא. הייעוד שלי זה להרוויח מספיק כדי להזדקן בשקט.
בתגובה להודעה מספר 128 שנכתבה על ידי ai22 שמתחילה ב "שמרה על טהרת המשפחה וראתה סרטונים בהידברות על זוגיות"
בדיוק היום חבר בעבודה סיפר לי שבהדרכת נישואים שהייתה לו ולאשתו שהם התחתנו הרבלך הקדוש אמר שהאשה צריכה לישון מחוץ לחדר שבועיים בחודש . אם כבר אתה מעוניין לכפות על אחרים את השטויות שלך לא כדאי להקל ולהציע להם את הפיתרון הדתי של מיטה יהודית?
_____________________________________
חתימתי העצומה בגודלה הוסרה ע"י השליט הבלתי מעורער שימי, למי שיש בעיה שיפנה אליו.
שישי לא אהבה את התשובה הראשונה. אתה לא אוהב את השניה
בתגובה להודעה מספר 177 שנכתבה על ידי Nati323 שמתחילה ב "בדיוק היום חבר בעבודה סיפר לי..."
אז תחליפו.
הרי זה גם וגם. סוג של מחזוריות ביחסים. התחדשות.
זה לא שהרב מתעלל בך. זה לטובת בני הזוג.
אנחנו למשל שמים כריות באמצע המיטה. זה לא העיקר.
נגיד שאני חוזר מהעבודה עייף, אין אצלה קטעים שהיא כועסת על שטויות או שאני צריך להבין מה לא בסדר.
בכלל כל הקטע של לכעוס או לריב כמעט לא קיים אצלה.
בטח לא להעליב אחד את השני או לעקוץ.
מושלמת כזאת.
אם משהו מפריע לה היא אומרת, אם יש לי סיבה טובה אני אומר אותה ואם לא אני מתנצל וזהו.
אם יש לי ביקורת אני אומר אותה באופן ענייני והיא מתקבלת ככזאת גם אם אין הסכמה ומדברים עד שמגיעים להסכמה.
זאת צורת התנהגות נדירה מאוד. רוב האנשים רגשנים ומגיבים אמוציונלית בלי לחשוב.במיוחד בחורות.
מן הסתם אני מאוד מעריך את זה.
בעבודה שלה היא מאוד מוכשרת, ומגיעה לאיכות מדהימה.
כשזה לא שם, אני אומר את זה. קשה לי להסביר למה, אבל אני מנסה. אני מבין שזה פוגע כי הייתה המון השקעה ואני לא מבין, אבל מדברים עד שהיא גם מרגישה את זה ויכולה לשפר.
כריות זה מטומטם.
אנשים בוגרים יכולים להחליט להתרחק ולעמוד בזה כשהם ערים במיטה (למרות שלא ברור לי למה), אבל כשאתם ישנים זה ממש לא ישנה כלום אם הידיים שלכם יגעו בטעות.
שלא תבין לא נכון, נורא (אבל נורא) בא לי לדעת האם לפי ההלכה דובי טומטום הוא טומטום זכר או טומטום נקבה, אבל יש לי עוד המון הרצאות של אמנון יצחק שלא הספקתי לצפות בהן יחד עם קרם ידיים וחבילת טישו ואני גם ככה מפגר בלו"ז.
שבת שלום.
בתגובה להודעה מספר 178 שנכתבה על ידי ai22 שמתחילה ב "שישי לא אהבה את התשובה הראשונה. אתה לא אוהב את השניה"
הטענה שלי לא הייתה כלפי ההלכה היהודית אלא כלפי הדתיים בדורות האחרונים, אם אקח אותך לדוגמא אתה שם כריות אבל רוב הדתיים מצפים מעצמם וגם מאחרים לעשות כל מיני דברים הזויים והם די מסלידים את הדת על אחרים(לא שהם בעצמם עושים את השטויות שיוצאות להם מהפה, וזה מה שגורם בעצם לסלידה) מה שגורם לתחושה שהרבנים מנסים להתעלל.
לגבי התיאורים שלך, אתה די טועה בהגדרה, אשתך שתחיה אולי קיבלה את אמות המוסר שלה מהידברות (אם כי סביר להניח שלא מהיכרותי עם ההרצאות שם) אם היא לא כועסת על שטויות כמו שאתה מגדיר היא כנראה מאוד שלמה עם עצמה והיא מבינה שכשם שהיא אדם כך גם אתה אדם, ואדם בהיותו אדם יכול להתנהג בכל מיני צורות, נתינת המשמעות השלילית להתנהגות של אחרים היא בעצם המראה של איך אנחנו חושבים על עצמנו בפנים
_____________________________________
חתימתי העצומה בגודלה הוסרה ע"י השליט הבלתי מעורער שימי, למי שיש בעיה שיפנה אליו.
אני בא מבית מסורתי, הייתי חרדי כמה שנים בעבר, אמנם ההתעסקות שלי בדת בעבר הייתה משנאה, היום זה סתם יותר מעניין, לוקח המון המון זמן לשחרר את ההבלים הדתיים המודרנים אז אני מוצא את עצמי מתעסק בזה די הרבה, בכל מקרה, אני חי בארץ הקודש והסושי, אז אין ברירה אלא להיות מעורה בחלק מהנושאים, לפעמים זה סתם נושאי שיחה בעבודה לפעמים אתה צריך לדעת להשמר מכל מיני ריבייס שרצה הגורל והם נמצאים בעמדות שליטה ולפעמים זה באמת מעניין.
בכל מקרה, לגבי הלכה חדשה, לא הבנתי מה הטענה, יש את החיוב ההלכתי ויש את מה שכל אחד עושה או רוצה לעשות לעצמו ולהחמיר או לעשות מה שנראה לו לנכון עם החיוב ההלכתי, אם אדם מסויים רוצה לישון בחדר אחר שיבושם לו, איך זה קשור להדרכת חתנים לאנשים אחרים
_____________________________________
חתימתי העצומה בגודלה הוסרה ע"י השליט הבלתי מעורער שימי, למי שיש בעיה שיפנה אליו.
ראשי
צ'אט
15-12-2020, 22:19
(קרדיט למרשי)
תתעלם מהכותרת שנתנו לסרטון, הדתיים בעצמם לא מאמינים לדברי רבותיהם אז הם צריכים לפוצץ במילים כדי לגרום לתחושה שמה שהם אומרים שווה)
).
)
מצב כלאיים
