יצא לי לקרוא את הספר של ס.יזהר, "ימי צקלג" שמתאר כיתת לוחמים דמיונית בקרב (הלא דמיוני) על חרבת מאחז במלחמת העצמאות. מה שהיה ממש מעניין הוא שהדינמיקה שמתוארת בספר די מזכירה את האווירה בגדודים של צה"ל גם היום - המון עייפות,עצלנות,חוסר משמעת,הרבה פקודות "עוברות"
רק אחרי ויכוחים אינסופיים וכו'.אמנם זאת יצירה ספרותית אבל מי שכתב אותה היה קמ"ן חטיבה במלחמת העצמאות וסביר להניח שהיא מייצגת לפחות חלק מהתמונה בצה"ל של 48 שניצח את כל צבאות ערב.
עכשיו,טענות נגד רמת המקצועיות והמוטיבציה של הלוחמים בצה"ל לא חסרות (אני בעצמי כתבתי פה בפורום,בהסתמך על נסיוני המועט למדי, כמה הודעות בכיוון הזה).דוגמא טובה יכולה להיות דעתו של ראש ענף תורת לחימה לשעבר.https://www.inn.co.il/news/426353
כאמור גם אני נטיתי לחשוב ככה אבל התיאורים של ס יזהר (שדי עומדים בניגוד למיתוס של יפי הבלורית והתואר שרצים בשמחה להיות מגש הכסף) וכמה הודעות מעניינות פה בפורום בנושא הזה גרמו לי לחשוב שאולי "חיילות הפרט" היא לא חזות הכל ואפילו לא חזות הרוב.
השאלה שלי בסופו של דבר היא - מה באמת החשיבות של חיילות הפרט בצבא מודרני? מה המשקל של רמת הלוחם הפשוט בשטח לעומת שאר הגורמים שמהם מורכבת הלחימה שכוללת מודיעין,לוגיסטיקה,סיוע באש מטווח רחוק וכו'?

קודם כל חיילות הפרט חשובה ל...פרט
חייל שרוצה לשרוד בלחימה, מוטב שיתנהג בהתאם - יסתווה, יוריד ראש כשיש צלפים, לא יפתח טלפון נייד עם GPS בזמן מבצע. דברים בסיסיים.

בהקשר של לוחמה בגרילה, טרור ומלחמות "התשה" על אש קטנה, כל לוחם בודד שנפגע או נהרג הוא בעל משמעות מוראלית ואסטרטגית הרבה מעבר למוות עצמו או כושר הלחימה של היחידה.

סליחה מראש על הבוטות בפסקה הבאה, אני אנסה להסביר את התופעה באופן נייטרלי ושכלתני:

לצורך העניין בשהייה בלבנון חיזבאללה לא היה צריך לכבוש את מוצבי רצועת הבטחון כדי לנצח את צה"ל או להרוג אלפי לוחמים ולשלוט שליטה אבסולוטית במרחב כדי להשיג את המטרה האסטרטגית שלו, הוא בחר בלחימת גרילה ופגיעות קטנות לאורך זמן שמשפיעות על מקבלי ההחלטות, עם פסטיבל תקשורתי ולוחמה פסיכולוגית אפקטיבית.
אותו אפקט מושג מהפגזת מוצב, ירי נ.ט., חטיפת חייל או פיגוע דריסה, אלו לא משפיעים באמת על סד"כ או מאזן אסטרטגי, אבל יש להם השפעה על מוראל. כמעט כל הנ"ל יכולים להימנע ע"י התנהלות נכונה של חייל בודד גם ללא כל המעטפת.

כשהמשימה היא לשמור על השגרה ולא להיפגע, כל חייל בודד שנמנע מפגיעה או הודף את המתקפה, מונע מהיריב הישג. זה נכון גם לשטחים וראינו את זה בהקשר "הרב"ט האסטרטגי" שפעולה אלימה מדי מצידו יכולה לגרום נזק תקשורתי שפוגע במאמצי צה"ל, כמו כן היפגעות שלו פוגעת במוראל וגורמת להפגנות בסגנון "מה אנחנו בכלל עושים שם"?

תשווה את זה למלחמות הגדולות שבו המשימה היא לכבוש יעדים או להשמיד יחידות אויב ואפשר "לזרוק" 200 חיילים שיסתערו על מתחם מבוצר ובלבד שבסוף הקרב היעד ייכבש. שם, בסביבה עם טנקים וכלים כבדים, אולי לחיילות הפרט יש פחות משקל. מצד שני גם טנק צריך להתנהל ב"חיילות" כדי לא להיחשף לאיומים או להגיב לירי טילים וכד'.

"נומה עמק, ארץ תפארת, אנו לך משמרת"

"צה"ל הוא הצבא הערבי הטוב במזרח התיכון" - עזר וייצמן (על זרוע היבשה)

מה שמעניין אותי הוא יותר הצד "הטכני" של השפעת חיילות הפרט על קרב רציני,בטח קרב מודרני - אבל כמובן שהנקודה שאתה מעלה חשובה מאוד. השאלה היא,בכל אופן, עד כמה נחיתות מסויימת במוטיבציה ובמקצועיות של החפ"ש יכולים להשפיע באופן אסטרטגי על היכולת של צה"ל לנהל תמרון קרקעי רציני (שבתכלס כבר לא נערך פה עשרות שנים).

במושגים של מלחמה רצינית בדר"כ נהוג לדבר על כשירות היחידה, לא החייל הבודד.


אם רב"ט משה מהרובאית לא מצליח לסחוב משקלים ולצעוד מהר, זה לא טוב אבל הגדוד יגיע ליעדו. אם הגדוד באופן כללי לא כשיר ולא מסוגל לנוע במהירות הנדרשת, אז אנחנו בבעיה.


אם אבי מהפלס"ר לא יודע להסתוות והצוות שלו מתגלה בדרך ליעד או בעמדת התצפית, יהיו יותר נפגעים ומשימת התצפית תיפגע, אבל אפשר לעמוד במשימה. אם פלוגת התצפיות באופן כללי לא יודעת לטפל באמצעים ובכלים יש לזה השלכות יותר משמעותיות על המערכה - כל הגדוד ייכנס למתחם X ללא מודיעין חזותי ועלול להיכשל במשימתו.


יכולת הפרט (כושר, קליעה, הסוואה, הכרת האמל"ח) משפיע ישירות על הפרט עצמו ואולי על המסגרת שמעליו - כיתה, מחלקה.


מוטיבציה, אומץ לב ויכולת להקריב לדעתי יותר משמעותיים ברמת הפרט - אם חייל אחד "פחדן" ורוצה לסגת, זה לא בהכרח ישפיע על המערכה. אבל אם כל המחלקה בורחת ומשאירה את הנעליים אנחנו בבעיה גדולה יותר.


ראינו בהסטוריה שגילויי גבורה (או פחדנות) יכולים להשפיע על המוראל של החיילים מימין ומשמאל לאותו הפרט ולגרום לתגובת שרשרת, שלפעמים מנצחת קרבות (כולם נותנים 110% מאמץ ותופסים את היעד בעור שיניהם) או מפסידה קרבות (כולם בורחים ומשאירים את הנעליים).
האם אותו מיקרו-קרב שנוצח או הופסד בגלל הפרט, ישפיע על המערכה כולה? תלוי בטיב המשימה והיעד שנכבש / לא נכבש. קשה לי להגיד באופן ודאי.


מצד שלישי, פרט יחיד (למשל קצין מפקד מסגרת) שטועה בניווט ובעקבותיו כל השיירה, יכול לסבך מערכה שלמה, לגרום לדו"צים ולהתעסקות בחילוץ ובזבוז זמן במקום להביא את המסגרת שלו לידי ביטוי על היעד / המשימה שהוקצתה לו.




מוטיבציה היא נושא בפני עצמו שקצת חורג מכשירות לחימה - אם 2000 לוחמי הברית הצפונית בטורה-בורה לא מסוגלים ולא רוצים לכבוש את מתחם המערות של בן-לאדן בגלל שהגיע זמן תפילה והם בכלל מסמפטים את אוסאמה ואכפת להם יותר מיוקרת השבט שלהם מאשר מאיזה סמ"ר אמריקאי מדלתא פורס שנורא רוצה להצליח במשימה שלו, אז אי אפשר באמת להגיד שהכשלון נבע מנחיתות במקצועיות או המוטיבציה של פרט כזה או אחר.

מחר בבוקר אותם פרטים אולי כן יסתערו בגבורה כדי להרוג את בני השבט השכן שיש להם איתם סכסוך דם ארוך שנים.

"נומה עמק, ארץ תפארת, אנו לך משמרת"

"צה"ל הוא הצבא הערבי הטוב במזרח התיכון" - עזר וייצמן (על זרוע היבשה)

אני חושב שכדאי שתפריד בין שני מושגים: חיילות פרט, לבין משמעת הפרט.
כשאתה מדבר על לא לעלות עם טלפון לסיור או להיות עירני זה משהו שכל החיילים יודעים ומכירים אבל שחיקת הקו מובילה לזלזול בפקודות שמובילה לירידה במשמעת.

מבחינתי חיילות פרט זה רמת הכושר המבצעי של החייל כמו יכולות הקליעה, השימוש בפקלים, הליכה מבצעית וכו..
לרוב שיפור בחיילות פרט היא דבר שאינו תלוי בחייל אלא במערכת. מכיוון שחייל לדוגמא לא יכול ללכת בעצמו למטווח ולטווח או אפילו לתרגל יבשים. (חוץ מכושר קרבי שזה כן באחריותו של החייל)

לצערי בצה"ל בגדודים הלוחמים נעשה פחות דגש על אימונים לשיפור של חיילות פרט לעומת אימונים לשיפור הדרג הפיקודי. אני רואה את זה בחלוקת הזמן באימונים (גם במילואים וגם שהייתי בסדיר) כמות הזמן שהושקעה באימוני המפקדים (תרפ"ל, תרג"ד וכו..) לעומת הזמן שהושקע באימונים של חיילות פרט הוא ענק .
הבעיה הנוספת היא שאין אקרדיטציה באימוני פרט כלומר אף אחד לא רושם לחיילים במטווח כמה הם פגעו מכניס אותם לסטטיסטיקה ובודק האם החייל עומד בסטנדרט הנדרש ואם נדרש עוד אימונים כדי שיעמוד ברף (ואת הסטטיסטקות האלה אפשר להשליך אח"כ גם לדרג המחלקה והפלוגה ולראות מה רמת ההכשרה שלהם). מבחינת הצבא אם נכנסת למטווח ולא פגעת בכלום, התאמנת ואתה כשיר מבצעית.

יש צבאות אחרים שבהם חיילות הפרט היא נושא מאוד מרכזי כמו המארינס למשל, לא אומר שזה המודל שאנחנו צריכים לאמץ אבל יש מה ללמוד...

אני אוסיף עוד נושא משמעותי מבחינתי שקשור למשמעת הפרט בשעת לחימה: ראינו שבכל מלחמה בשנים האחרונות נהרגים לנו חיילים מפגיעת פצמרים בשטחי כינוס שהשכפץ והקסדה לא היו לידן וניתנה להם הוראה מפורשת שהוא יהיה עליהם כל הזמן והם זלזלו. זה דוגמא קלאסית למשמעת פרט ירודה שנובעת משחיקה.
אני מסכים עם סיורניק שקצין שלא יודע לנווט יכול לעשות הרבה יותר נזק מחייל שלא יודע לירות אבל בלחימה המודרנית לחיילות הפרט עדיים יש משקל גדול בייחוד שלמלחמה נוסף מימד פסיכולוגי שנהיה משמעותי מאוד שהכל מצולם ומועלה ישירות לרשת ופוגע במורל החיילים.
חוץ מזה שאולי לרב"ט אבי שלא ששופך מנוע בהליכה אין הרבה משמעות ברמת הגדוד אבל שיש לך 30 אחוז רבטי אבי ששופכים מנוע זה כבר נהיה בעיה וראינו את זה למשל בלבנון השניה. אז הנקודה המרכזית היא לא הכשירות של רב"ט אבי עצמו אלא איך אני בכלל יודע מה הכשירות של רמת היחידה שלי באלף ואחת הנושאים שהיא צריכה להיות בקיאה בה וכאן הנקודה המרכזית

הכל בגלל מסמר קטן
https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%9...%A1%D7%9E%D7%A8

מבחינתי חיילות פרט זה קודם כל חשיבה חיילית. יש כאלו המגיעים לצבא עם מטען/הרגלי חשיבה התורמים להם לתפקד בצורה יעילה, ויש כאלו שהדבר מצוי אצלם פחות. לצבא יש יכולת להחדיר לחיילים הרגלי חשיבה נכונים, שהם בבסיס כל תרגולת...טכניקה...פעילות... אבל הצבא מוגבל ביכולתו לעשות מאדם שהגיע לצבא עם הרגלי חשיבה בעייתיים, לחייל שיתפקד בצורה הכי טובה... ואני מחכה ליום שבו אנחנו והצבא נפנים כי הבוגרים היוצאים מבתי הספר עם הרגלי חשיבה בעייתיים [יש טסטים המראים זאת], הם אלו שלא מאפשרים לצבא לעשות קפיצת מדרגה. הגורם האנושי הוא המשפיע הגדול ביותר על יכולות הצבא [ואם סחבתי הדיון טיפה הצידה- אני מתנצל] .

אתה יכול להרחיב על המבחנים לחשיבה בעייתית שהתייחסת אליהם?
ומה המידע הקיים בנושא מבחינת שכיחות באוכלוסייה.

תודה מראש.

מבחני הoecd שנערכו בשנים האחרונות גילו כי מחצית מתלמידי ישראל בגילאי 15 אינם יכולים לבצע חשיבה ביקורתית, אינם יכולים לבנות הצהרה מבוססת עובדות, אינם יודעים לבחור אסטרטגיה לפתרון בעיה, אינם מצליחים להסביר במילים פשוטות הדרך שבה הם חושבים....רק 10% מהם מסוגלים להבחין בין דעה לעובדה, מסוגלים להעריך אם המידע המוצג ניטרלי או מוטה......ובעיות נוספות כמו, לא יודעים לזהות מה הרעיון המרכזי בטקסט, לא יודעים להצביע על משפט לא הגיוני......מנהל מחלקת החינוך של הארגון הסביר כי התלמידים גילו יכולות טובות בשינון החומר וחזרה עליו, אבל, לא רבים מהם טובים בשימוש בידע כדי לייצר רעיונות חדשים......אני מצטט מה שקל לי כרגע למצוא

רם, לאיזה מקום במבחני OECD היו מגיעים המוג׳הדין של אפגניסטן? בני הגורקה? החיילים האתיופים שנשלחו להילחם בקוריאה? לוחמי תש"ח שהפסיקו ללמוד בגיל 9 כי היה צריך לשרוד?

אני מבין שעניין הרגלי החשיבה הוא בנפשך, אבל לנושא חילות פרט- הוא לא שייך.

תן לרס"ר טוב פלוגה של מגויסים עם כושר, מוטיבציה, מעט בגרות ויחסי אנוש- ובכמה חודשים תקבל לוחמים טובים. זה מה שכוחות מיוחדים עושים ברחבי העולם עשרות שנים.

בישובי, שמרתי בלילה עם איש בוגר תש"ח, הבריגדה....שירות ביטחוני אצלו זה כבר היסטוריה. רואים רכב בלתי מזוהה, האיש קורא לו לעצור, הרכב עוצר, האיש שומר מרחק וקורא לו לזרוק תעודת זהות, אני עוצר צחוק, האיש עומד על שלו, והתעודה מגיעה לרגליו........למה מה שאני מספר חריג, ולמה אנחנו ניגשים לרכב שנוסעיו חשודים כעוינים, ללא נקיטת אמצעי זהירות...? כי מוחנו לא למד מספיק טוב לחשוב בצורה עניינית, הוא לא קורא נכון המציאות, במקום לדמיין התרחישים האפשריים, הוא ממהר לבצע את הריטואל שהורגל אליו....אני לא יודע מה היה עושה לוחם המוג'אהדין בכפרו באותה סיטואציה, אני יודע כי יש אנשים שהורגלו לפתור בעיות בצורה נכונה ועניינית יותר, אני לדוגמה, מעריך כי לוחמים רודזים שגדלו בחוות, הוכשרו טוב יותר לפתור בעיות במציאות הצבאית, מאשר ילדים ישראלים הגדלים ברבי קומות......הרבה פלוגות עברו תחת ידי רס"רים ומפקדים אחרים, ובשעת האמת אנחנו מקבלים תוצאות בעיתיות, בגלל החלטות לא נכונות. למה זה קורה ? האם אלו הביצועים המקסימליים שאנחנו יכולים להגיע אליהם...?אני סבור כי את תקרת הזכוכית יוצרת האיכות האנושית שזה דפוסי חשיבתנו.

במשך 30 שנה לימדתי סטודנטים לתואר ראשון ושני. בערך כ-3000 סטודנטים. מרביתם לקו בכשלים שציינת. אינני חושב שאלה בעיות של בני נעורים אלא אוניברסליות.

"...אבל, לא רבים מהם טובים בשימוש בידע כדי לייצר רעיונות חדשים." ובכן, לא הופיע איש מלבד סטודנט אחד אשר המלצתי לו לשפר ולהתאים עבודתו כך שיוכל לשלחה לכתב-עת אקדמי משום שהיה בה חידוש רעיוני. הוא לא עשה זאת.

העקומה די פשוטה - ככל שנקפו השנים כן פשטו הליקויים. אני חושב שקוו פרשת המים הוא בערך בשנות התשעים.
דבר מעניין נוסף - סטודנטים רגילים בדרך כלל היו טובים יותר באותם קורסים שהעברתי גם במסגרות הוראה לאנשי צבא באוניברסיטה. (מדובר בקורסים במחשבה אסטרטגית והיסטוריה צבאית). למשל, חניכי קורס חובלים היו פחות טובים לעומת סטודנטים רגילים באותם קורסים. המצב היה יותר טוב כשמדובר בקצינים בכירים אך על מחשבה חדשנית אין לדבר. (אחד, סגן אלוף וטייס - אם אני זוכר היטב - בחיל האוויר פשוט העתיק עבודה במלואה. הוא נתפס, לא על ידי, פשוט עקב העובדה שמקורות הרשימה הביבליוגרפית הסתיימו בערך כ-6 שנים לפני מועד הגשת העבודה. דבר שעורר חשד המרצה. חיל האוויר הדיחו מהחיל. כיום לא היה מודח. כיתה שלמה של פרחי טיס העתיקה מפייסבוק בעת מבחן. נתפסו, הודחו לכאורה, אך למעשה הושעו. אחד החניכים המוכר לי הינו כיום טייס "בז". )

אני חייב להסכים, אני בשלבי סיום של דוקטורט בחו"ל (איטליה) והפרקטיקות שאתה מציין נפוצות לא רק בין סטודנטים אלה גם בין חוקרים ומעלה. הדבר בולט במיוחד בתחום הspin-offs (סטארטאפים שמקורם באקדמיה), עם פרופסורים בעלי 20-30 שנה ניסיון בתחום שנפלו חזק לתוך חשיבה דוגמאטית ולא מצליחים לראות מעבר לרציונל הקבוע שלהם. זה כמובן לא כולם, אבל מספיק נפוץ כדי לא להפיע אף אחד.

חלק מזה זה תוצר של חשיבה מערכתית, חלק מזה זה חוסר אכפתיות מהתוצאה (שם נחמד לזריקת ז*ן), בכל מקרה, רק אחוז קטן מהאוכלוסיה מגיע לשלב שהוא מסוגל לחזיבה ביקורתית אמיתית ובאמת מתאמץ להפנים אותה בכל צעד שהוא עושה. להתלונן על זה שהחיילים חסרי חשיבה כזאת זה כמו לצפות שהמגוייסים יהיו בכושר של תריאטלט מקצועי ביום הגיוס, ולא להבין למה בית הספר לא מביא אותם לרמה הזאת. יש בזה גרעין של אמת, אבל הצפי הוא לא רלוונטי למציאות.

יש לרצות כי המגויסים יהיו בכושר הגופני המקסימלי שאפשר להגיע אליו....ויש לרצות כי המגויסים יהיו בעלי כישורי חשיבה מקסימליים אליהם הם יכולים להגיע....במציאות זה לא המצב , כי איננו באמת חותרים לשיפור, ואיננו מקבלים הסיפור שאני מציג, המקטין אותנו ולא עושה לנו נעים בגב..... כי כפי שכבר אמרו חכמים לפניי, קיימת פה תרבות שקר... ואנשים בוחרים להתרגז / לא לקבל סיפור השונה משלהם, במקום לחתור להבינו.

א. פתחתי את הספר "לוחמים" של ג׳ון אליס כדי למצוא סטטיסטיקת פציעות במלחמת העולם השניה:


סליחה על הגודל.

רוב מוחלט של הפציעות הן מחימוש נפיץ ולא מקליעים- אז בהנחה שכל המשתנים האחרים קבועים, אין הבדל מספרי גדול בין גדוד שיודע לקלוע למטרת ראש ב-200 מ׳ לגדוד שפוגע רק ב-50 מ׳, או בין חטיבה שמקפידה על פזצטות עם גלגול כדי לצאת מהצד הלא צפוי של מחסה לחטיבה שמאמנת לפי הספר. ההבדלים בנפגעים יהיו קטנים.
מספרית, חשוב יותר לנוע ברווחים, לא להתגלות לתצפיות, לחפור שוחות, לבחור עמדות, לכוון היטב את הארטילריה וחה"א וכו׳.

ב. חיילים הם לא דמויות סבילות בסימולציית מחשב ושאר הנתונים *אינם* קבועים.
אויב עם חיילות פרט עדיפה יינצל זאת (ינסה לפעול בפשיטה?).
כוח עם חיילות פרט חלשה ינסה לפצות את עצמו בדרכים אחרות, שבעצמן יוצרות חולשה.

אחרי כמה מקרים שבהם פלוגה תגיע לנק׳ היערכות סחוטה, ואז תספוג פצועים (מעטים) במרחק גדול מהיעד, לפני שתזהה את מקורות האש- היא תתחיל להסתער רק אחרי ריכוך ארטילרי רציני, לאחר נסיעה (כלומר, מנקודות צפויות ובזמן צפוי).
אחרי כמה נפילות כואבות למארבים- הכוח יתחיל לנוע בכוחות גדולים יותר, עם מעטפת כבדה יותר- פחות פטרולים ופחות תנועה, פחות שליטה בשטח, יותר לוגיסטיקה שבעצמה פגיעה.

הטבלה הזאת לא אומרת הרבה. חייל שלא טרח להסוות את עצמו יביא מטר פצמ"רים על כל הפלוגה. חייל שהדליק אש רק כדי לחמם אוכל יחשוף את עצמו למטוס סיור וכל היחידה תחטוף פצצות ופגזים של מטוסי תקיפה.דווקא בתקופה ההיא חיילות פרט הייתה מאוד חשובה להישרדות.

סופר חשובה, ובמיוחד כאשר הלחימה נעשית מול אויב בחתימה נמוכה עם זמן חיות מטרה קצרצר. לא סתם חיל הנחתים שם דגש אדיר על קליעה וחיילות הפרט - זה מוכיח את עצמו כל פעם מחדש.

There are three kinds of lies: lies, damned lies, and statistics

"After the uprising of the 17th of June the Secretary of the Writers Union had leaflets distributed in the Stalinallee
stating that the people had forfeited the confidence of the government and could win it back only by redoubled efforts.

Would it not be easier in that case for the government to dissolve the people and elect another?" -Bertolt Brecht

I remember very vividly, a few months after the famous pacifist resolution at the Oxford Union visiting Germany and having a talk with a prominent leader of the young Nazis. He was asking about this pacifist motion and I tried to explain it to him. There was an ugly gleam in his eye when he said, "The fact is that you English are soft". Then I realized that the world enemies of peace might be the pacifists - Robert Hamilton Bernays -

זכורה לי הודעה שלך לגבי מבצע קדש שבה טענת שאיכות הפיקוד הגבוה פיצתה על רמתם הנמוכה של החיילים הפשוטים. השוני,אם כך, בין אז להיום הוא שאנחנו מתמודדים מול אויב מתוחכם וחמקני יותר?

אגב, זה נכון גם לגבי המצרים ב-73.
רמה גבוהה של חיילים לא תפצה על רמה נמוכה של מפקדים. אני חושב שגרמניה בשתי מלחמות העולם מראה זאת יפה - המיומנות הטקטית של הפיקוד הזוטר שלהם לא עזרה כשהפיקוד הגבוה עושה שטויות. אבל - יש למיומנות טקטית נמוכה ברמה הנמוכה מחיר משמעותי, במיוחד אם אתה צבא שמאוד רגיש לאבידות וזה משפיע על הנכונות שלך לבצע מהלכים, ומנעד המהלכים האפשריים לכוח שלך.
כך - למיומנות נמוכה ברמות הנמוכות מחיר משמעותי במה שהרמות הגבוהות יותר יכולות, או לא יכולות לעשות. זוהי מגבלה. אבל בברירה בין מיומנות גבוהה ברמות הגבוהות למיומנות גבוהה ברמות הנמוכות, עדיף שהפיקוד הגבוה יהיה יותר מיומן.

There are three kinds of lies: lies, damned lies, and statistics

"After the uprising of the 17th of June the Secretary of the Writers Union had leaflets distributed in the Stalinallee
stating that the people had forfeited the confidence of the government and could win it back only by redoubled efforts.

Would it not be easier in that case for the government to dissolve the people and elect another?" -Bertolt Brecht

I remember very vividly, a few months after the famous pacifist resolution at the Oxford Union visiting Germany and having a talk with a prominent leader of the young Nazis. He was asking about this pacifist motion and I tried to explain it to him. There was an ugly gleam in his eye when he said, "The fact is that you English are soft". Then I realized that the world enemies of peace might be the pacifists - Robert Hamilton Bernays -

מה הגבול?
יש דרגות שונות של יכולת פרט...אי אפשר להזניח כמעט לחלוטין יכולת בסיסית כמו שצה"ל עושה, בעיקר במילואים.
ברור היסטורית שעמדתך צודקת אבל מהצד השני אסור לדרדר כשירויות בסיסיות כפי שמתקיים בצה"ל.

אני לא אומר שזה בסדר - לחלוטין לא. אבל אסור לטעות ולחשוב (כמו שהיה הרבה שנים בצה"ל) שזה חזות הכל, כי זה ממש לא. אגב, אתה מדבר על מילואים ואני רוצה לומר שהרמה שהסדיר מציג עלובה והיא זו שקובעת בסוף איך המילואים נראים.

There are three kinds of lies: lies, damned lies, and statistics

"After the uprising of the 17th of June the Secretary of the Writers Union had leaflets distributed in the Stalinallee
stating that the people had forfeited the confidence of the government and could win it back only by redoubled efforts.

Would it not be easier in that case for the government to dissolve the people and elect another?" -Bertolt Brecht

I remember very vividly, a few months after the famous pacifist resolution at the Oxford Union visiting Germany and having a talk with a prominent leader of the young Nazis. He was asking about this pacifist motion and I tried to explain it to him. There was an ugly gleam in his eye when he said, "The fact is that you English are soft". Then I realized that the world enemies of peace might be the pacifists - Robert Hamilton Bernays -

לדעתי חשובה מבעבר.
בזמני מחלקה בפלוגה הייתה של 30 איש, כך שגם לא היית חייל דגול הקבוצה משכה אותך איתה מכוח האינרציה. היום מדובר על חוליות של ארבעה שיודעות לתפקד באופן עצמאי. המשמעות של פרט בודד בקבוצה הרבה יותר גדול.
מקצועיות ויכולת למנף טכנולוגיה מתקדמת הינם מכפילי כוח של החייל הבודד.

הקרבות מול חיזבאללה היו ברמת הכיתה, ובמלחמה הבאה כנראה ינוהלו אפילו במסגרות יותר קטנות שמסוגלות לכוון ארטילריה ומטוסים בזמן אמת.

חיילות פרט מעולה ניתן לצפות רק במצב שבו שרשת הפיקוד והחייל הפשוט הם חלק מצבא מקצועי מלא שבו יש סטנדרטים גבוהים בכל הנוגע להכשרות, ועם אקדמיה צבאית שמוציאה קצינים איכותיים.

ניתן לראות את הסיבות לכך ממסמך זה העוסק במעבר שלצבא ארה"ב למודל מקצועי לאור מלחמת 1812 בו ארה"ב עם כשירות צבאית הנחותה הכריזה מלחמה על הבריטים.


בתקופה ההיא חיילים נדרשו לעמוד כתף אל כתף כדי ליצור מאסת אש אפקטיבית מספיק כדי לפצות על החסרונות הטכנולוגיים של אמצעי הלחימה. לכן נדרשה חיילות פרט מעולה כדי להיות אפקטיביים בקרב.


והנה קטע קצר מתוך סרט "הפטריוט" שמציג את הבדלי המקצועיות והתוצאה:



לצפייה במקור באתר YouTube,

לצפייה במקור באתר YouTube,

לצפייה במקור באתר YouTube,

לצפייה במקור באתר YouTube, לחצו כאן....




וכן חיילות פרט היא חשובה לא פחות גם היום, כי גם היום זה מוריד מהאפקטיביות של הכוח.
ולדעתי מה שהציל את ישראל במלחמות זה עצם העובדה שלמרות הכל האוייב היה עם חיילות פרט נמוכה יותר ועד כדי כך שאפילו הצליחו להיכשל במלחמת יום כיפור למרות גורם ההפתעה והיתרון בחלק מאיכות החימוש וכמות הכוחות שהביאו איתם.