בתחילת שנות ה-80 יצאו שתי אינציקלופדיות דומות וקלאסיות בנושאי טילים ורקטות - אחת של ביל גנסטון בהוצאת סלמנדר והשנייה של מייקל טיילור בהוצאת אנקור. פרק הא"א בספר של גנסטון עודכן ומוזער לאחר מכן לכותר מצליח בסדרה ILLUSTRATED GUIDE TO אף היא של סלמנדר. במקביל כמובן פורסמו באותם השנים ספרים של ג'יינס באותו נושא. בקיצר, מצורפות מספר תמונות מעניינות של טילים פחות מוכרים מתוך הספר של מייקל טיילור ומהאינטרנט.
אקזמפלרים פחות מוכרים מדור טילי הנ"ט הזעירים הראשונים של שנות ה-50-60. ישראל רכשה גם את SS-10/11 אך מתקנה אותם דווקא על ג'יפים וזחל"מים ולא על טנקי ה AMX שגם כן היו ברשותה. שימו לב שהאמריקנים רכשו לא מעט טילים צרפתיים - החל מה SS10/11 קרקעיים ואווירים, דרך ה ENTAC (בו עשו שימוש בויאטנם!) וכלה ברולנד בשנות ה-70.
כמו כן סדרה של תמונות של מתקונים שונים של ה ENTAC על ג'יפים - חזיתית, לצדדים, אחורית/אחורנית ואפילו בגרירה. התצורה היפנית עם ה KAM-3 דומה מאד. חברים אחרים במשפחת הטנ"טים הזעירים הללו הם הקוברה הגרמני, הסאגר הרוסי, הויג'ילנט הבריטי ועוד, שהיו מיועדים לתת לחי"ר המוסק/מוצנח כלים להתמודד אפקטיבית עם טנקי המערכה הכבדים של שנות ה-50 וה-60.
בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי strong1 שמתחילה ב "תמונות מעניינות ולא שגרתיות של טילים"
שתי תמונות מעניינות של משגרים לא שגרתיים מתוך ספר ישן של קונקורד - משגר ה ASPIC לארבע טזק"א מיסטרל (שימו לב לשרשור המשגר לקסדה המעניינת) ומשגר נגרר כפול לרולנד.
כמו כן תמונות של משגרר הסידרל הימי המשושה לטזק"א מיסטרל בשתי תצורות שונות - צריח מאויש וצריח נשלט מרחוק. כזכור גם לבריטים היה משגר משושה לבלופייפ המקביל, במקור מיועד למתקון בסנפיר של צוללות
תמונות/איורים מה F-89, F-102, ה F-103 וה F-106... טוב ב F-89 זה לא בדיוק פנימי פנימי אבל עדיין ייחודי
על הדרך שתי תמונות מעניינות
F-4E מטייסת 32 בהולנד נושא פאלקונים בעמדות הכנף במקום סיידווינדר ב 1973... מסתבר שהדבר הזה נמשך עד אמצע שנות ה-70 למרות אפיסות ביצועיו של הפאלקון וזאת לאור שחיקת מלאי הסיידווינדר בויאטנם.
F-16 שלנו עם 6 טילי מווריק, תצורה נדירה למדי במחוזותינו
הפאלקון התחיל את חייו כפרויקט טא"א MX-904 ואחד המשגרים הראשונים היה מאין צמ"ט מוטס - צינור מטיל טיל - שתוכנן להשתלב הן במיירטי התקופה והן בצריח ההגנה האחורי של מפציצי B-52!
הפאלקון בתצורתו המקורית מוכן לשיגור סטטי מכנף B-25
מיירט נוסף בסדרת המאה שנשא פאלקון הוא כמובן הוודוו הענק, ששירת שנים ארוכות בחהא"א ועוד יותר מכך בחה"א הקנדי (מי זוכר) שקנה את המטוס כתחליף ל ARROW שהקדים את זמנו בשנים רבות ובוטל תחת לחץ אמריקני כבד.
בתגובה להודעה מספר 11 שנכתבה על ידי strong1 שמתחילה ב "אפרופו ה F-22/35 ותאי נשיאת חימוש א"א פנימיים"
ה XF-103 המפלצתי (23 מטרים אורכו) של רפבליק היה עוד נסיון בוסר לפתח מיירט מפציצים מתקדם במהלך שנות ה-50 הסוערות. כדי להשיג מהירות מאך 3, הנדרשת ליירוט מפציצים סובייטים מתקדמים כביכול דוגמת הבאונדר, נבחר תכנון שאפתני שמזער בליטות חיצוניות המייצרות גרר ובכלל זאת תא טייס פנימי עם חופה נשלפת ו 2 תאי חימוש פנימיים גדולים המיועדים כל אחד לעד 3 טילי א"א מדגמים שונים של טיל הפאלקון, שאף היא קרם עור וגידים באותם הימים. הפרויקט בוטל בשלב המוק-אפ.
Photo: 8 x 10 in excellent condition on a fiber based paper with Air Force Photo
stamp on reverse from Langley AFB, Hampton, VA. In 1955, the USAF had second
thoughts about designating missiles as aircraft, and the B-61A was redesignated as
TM-61A Tactical Missile. The TM-61B was a significantly improved missile. Because
of the many changes, it was redesignated as TM-76 Mace. So, with the name
"Matador" on this Missile in this photo, this is most likely the first TM-61B developed.
Description: HQ Tactical Air Command attached descriptions reads, "Built by the
Martin Company, the TM-61B is a replica of the TM-61A now in use by TAC but is
capable of flying father and has an improved guidance equipment which gives it
more accuracy then the earlier version. The Matador is hurled into the air by a
booster rocket and when the booster's fuel is expended it continues its flight with a
jet-powered Allison engine. It has a speed of over 650 miles per hour and a ceiling
beyond 35,000 feet. "
Production on both ended in 1987, although the Basic remains popular with many Third World and black market users. In all, more than 70,000 Stingers – including air-to-air and ship-launched variants – have been produced, with more than 270 confirmed aircraft kills; some 15,000 late model Stingers are in stock with all four Department of Defense (DoD) services.
גם כן מעניין
U.S./Israeli FGM-172 SRAW (Short-Range Assault Weapon), a lightweight anti-tank missile also known as the Predator SRAW, intended as a complement to the longer-range Javelin.
בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי strong1 שמתחילה ב "תמונות מעניינות ולא שגרתיות של טילים"
הכירו את ה LOBBER, רקטת מטען (!) קרקע-קרקע שפותחה בשנת 1958 על ידי קונבייר עבור צבא ארה"ב. הרקטה הייתה אמורה לשאת אספקה לגייסות קדמיים על פני טווח של 10 ק"מ וזאת כחלופה לאספקה מוטסת או קרקעית, למשל במצבים בהם הכוחות מנותקים.
בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי strong1 שמתחילה ב "תמונות מעניינות ולא שגרתיות של טילים"
רקטה גדולת מימדים זו (אורך 3 מטרים, קוטר 30 ס"מ, משקל מעל חצי טון!) פותחה על ידי הצי האמריקני בשלהי מלחמת העולם השנייה לטובת השמדת מטרות ים ושטח גדולות במיוחד במטח בודד - קורבטות, פריגטות, מבנים ובונקרים גדולים ועוד. הרקטה הייתה מיועדת לנשיאה בבודדת או בזוגות על ידי מטוסי התקופה כגון הקרוסייר, ה B-25, האוונג'ר, ההלדייבר ונכנסה לשימוש בפסיפיק בראשית 1945. כבר ב 1944 הציע אוויראי הצי תומס מורר (לימים אדמירל 4 כוכבים מפקד חיל הים האמריקני ולאחר מכן יו"ר המטות המשולבים) לשלוח 4 טייסות קורסייר של חיל הנחתים עם רקטות טייני-טים לים הצפוני כדי להשתתף במבצע קרוסבו של בעלות הברית להשמדת אתרי שיגור רקטות ה V-1 אך בסופו של דבר המבצע לא יצא אל הפועל עקב מאבקי יוקרה פנימיים (וכתוצאה מכך חיל הנחתים לא נטל חלק ולו קטן במלחמה מחוץ לפסיפיק). בקוריאה נשאו אותה לא רק מפציצי סקייריידר (כפי שציינתי באשכול על מפצחי הסכרים) של הצי אלא גם מטוסי מוסטנג ו F-84 של חהא"א.
בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי strong1 שמתחילה ב "תמונות מעניינות ולא שגרתיות של טילים"
הג'וזפה גריבלדי בת כמעט 12K הטונות הייתה אחת מתריסר סיירות קלות (מ 5 משפחות קרובות) שנבנו בשנות ה-30 עבור הצי הענק דאז של איטליה הפשיסטית, בעלת השאיפות האימפריאליסטיות באפריקה וגם באירופה (בלקנים, ריביירה). חימושה העיקרי המקורי כלל עשרה תותחי 6 אינטש ומגוון תותחים נוספים וכן טורפדות. הספינה השתתפה במספר קרבות מפורסמים כנגד הצי הבריטי בים התיכון והשיירות למלטה. לאחר כניעת איטליה בספטמבר 1943 הצטרפה לשייטת האטלנטית של בעלות הברית ופעלה שם עד סוף המלחמה. ב 1957 נכנסה לשיפוץ מסיבי למעשה בנייה מחדש ממנו הגיחה ב 1961 כסיירת הטילים האירופאית הראשונה, כמובן היברידית תותחים-טילים על פי מיטב המסורת של התקופה. כחלק מזה הותקנו בספינה משגר זוגי לטילי טק"א טרייר אמריקנים וכן 4 רביעיית משגרים לטילי פולאריס גרעיניים בסיפון האחורי והייתה בכך לספינת השטח היחידה שצוידה באופן זה, למעט הנורטון סאונד, ספינת הניסוי של חיל הים האמריקני. סוף דבר האמריקנים מעולם לא מסרו טילי פולאריס לאיטלקים (הגם שהציבו אמצעים אחרים כאלו על אדמתם, דוגמת רקטות הונסט ג'ון ופצצות למטוסי F-104) והסיירת הנאה שירתה את ימיה כספינת הדגל של הצי האיטלקי המתחדש עד שיצאה משירות באמצע שנות ה-70.
הספינה המשופצת ניתן לראות את משגר הטרייר הכפול בירכתי הספינה, סוללת משגרי הפולאריס ניצבה מתחתיו.
נערך לאחרונה ע"י strong1 בתאריך 24-05-2013 בשעה 01:56.
באתר הנהדר הזה יש דפים נוספים עם תמונות נהדרות של טילים ופצצות סובייטים מסוגים שונים
השאדוק משוגר ממשגר נייד ומצריח להגנת חופים - שימו לב לגודלו המפלצתי של הטיל, שנשא עליו רש"ק קונבציונלי במשקל טון (!)
בני הדודים המאוחרים של השאדוק - הגרניט והוולקן (בשמותיהם הרוסיים, על פי נאט"ו מדובר בשני תתי דגמים של הסנדבוקס)
אחת משתי סוללות הגרניט שבצוללת מדגם אוסקר 2 הענקית
הוולקן בדרכו לסוללה הענקית שעל סיפון סיירת גרעינית מדגם קירוב
תקריבים על רב"ת של הטרמיט (סטיקס)
שלישית רדוגה KH-22 (קיטשן על פי נאט"ו) תלויה על נושא טילים TU-95. טילים אלו, לצד בן דודם המוקטן ה KSR-5, הטילו במשך 30 שנה (!) את חיתתם על ציי נאט"ו והיו מקור בלתי נדלה לתרחישי אימה הן למתכנני נאט"ו מחד והן לסופרים כגון טום קלנסי וחבר מרעיו.
קפצנו 20 שנה קדימה לתוצר אחר לבית רדוגה, זהו ה KH-55, השיבוט הסובייטי של הטומהוק, המצויד בגרסאותיו החדשות במיכלים דלק תצורתיים להארכת טווח השיוט...
אם זה סטי"ל יבשתי כהגדרת סירפד אז מה אלו בדיוק? ימאטו יבשתי?
פלגה של כלים כאלו (ועליהם טילי חוף-ים לוכחים מסוגים שונים) יכולה תיאורטית לנטרל שייטת שלמה של סטי"לים במטח בודד
רכב הטעינה
השוואת הטילים הקיימים במרחב הפסיפיק (איומים כלפי הצי האמריקני ובעלי בריתו)
בתגובה להודעה מספר 53 שנכתבה על ידי The_last_Apachi שמתחילה ב "מה זה "סטי"ל יבשתי"? :)
בכל..."
"סטי"ל יבשתי" (לא זוכר את המונח המקורי באנגלית) הוא מושג שמתייחס לפלטפורמה - לרוב משאית גדולה בסגנון MZKT - שעליה מותקן משגר טילים יחד עם כל שאר המערכות הנדרשות לשיגורו כולל סריקה נעילה והכוונה. למיטב ידיעתי strong1 טועה, כי רכב השיגור של BAL אינו מכיל מכ"ם כלשהוא.
בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי strong1 שמתחילה ב "תמונות מעניינות ולא שגרתיות של טילים"
יש מדינות כמו ארה"ב וברה"מ שדוגלות בטזק"א בדידים, ויש מדינות כמו שוודיה, צרפת ובריטניה שפיתחו משגרים מסיביים למדי, כאשר המסיבי בינהם הוא ככל הנראה המשגר המשולש של ה STARSTREAK
Despite the Sidewinder’s success at Holloman, the Air Force chose to put its own missile, the Falcon, into service in 1956. The missile was so finicky that in Vietnam, it became synonymous with failure. The Sidewinder, on the other hand, which entered service in the Navy a few months after the Falcon, scored the world’s first guided-missile kill: a Chinese MiG-17 that a Taiwanese F-86 shot down in 1958. Since then, the Sidewinder, later designated the AIM-9 (for Air Intercept Missile), has claimed dozens of victims in Vietnam, several Arab-Israeli conflicts, the Falkland Islands War, and Operation Desert Storm.
Tom Amlie worked on the Sidewinder project as a young Navy lieutenant, and he later became technical director at China Lake. He says the secret of the missile’s success is simplicity: “In flight, it had seven vacuum tubes and five moving parts. The competition [Falcon] was complicated almost beyond description.” For professor Ron Westrum, the author of Sidewinder: Creative Missile Development at China Lake, the project demonstrated the triumph of lean R&D and imaginative management. “They had less than 25 people in the beginning, and they did it as a bootleg project,” he says. “The Sidewinder demonstrated that what we now call a skunk works actually works.”
The 13th test, on September 11, 1953, was the charm. The Sidewinder fired by Lieutenant Commander Al Yesensky missed the drone by two feet, but if the missile had been equipped with a warhead and a proximity fuse, it would have destroyed the Hellcat, so the shot was declared a success. Four months later, an unarmed Sidewinder scored its first direct hit, punching a hole through the number 1 engine of a QB-17 drone. Then, on February 17, 1954, the Sidewinder did the unthinkable: It brought down—in cartwheeling flames—another QB-17 thought to be indestructible because it had survived so many missile attacks over the years.
After several months of study, Ault produced a 480-page Air-to-Air Missile System Capability Review. Popularly known as the Ault Report, it began by assessing what happened when 600 air-to-air missiles were fired in 360 Navy and Air Force combat engagements between 1965 and 1968. “Only about one in ten had any probability of achieving a kill,” the report stated. To hit its target, the Sidewinder had to be launched within a strictly defined envelope, no more than roughly 30 degrees off the tail of the adversary and at relatively modest G loading. Among his 242 recommendations, Ault suggested that the Navy create a school for post-graduate air-to-air combat training. In 1969, the Navy Fighter Weapons School, a.k.a. Topgun, was established at then Naval Air Station Miramar in California.
"השגנו את מטרתינו בנחישות ובעוצמה שלא לאפשר לערבים המשוגעים האלה להשיג נשק גרעיני.
אנחנו לא חוששים מאותן 'נשמות טהורות',שכל התנינים בנהרות דרום-אפריקה לא יוכלו לספק להן די דמעות שיוכלו למחות את צביעותן,ובטוחני שאתה מבין אותנו היטב".
רא"ל רפאל איתן במברק אל שר ההגנה הדרום אפריקני מגנוס מאלאן מיד לאחר תקיפת הכור בעיראק.
טייס חיל האוויר של ברזיל ירה טיל פיתון-4 מדומה במהלך תרגיל Salitre 2014 וקיבל תוצאה חיובית על פגיעה במטרה. ברזיל רכשה 200 טילים כאלו מרפאל בעסקה שנחתמה ב-2002
אפשר לציין גם שהוק מתנייע שירת גם בח"א. כמות סמלית נרכשה לבחינה כחלק משדרוג צה"ל בעקבות הסכמי קמפ-דויד ושימשה בין היתר בסוללה הצפונית ולהפלת המיג-25 בשל"ג. ההוק המתנייע היה מפורסם גם בזכות תוף הכבלים העצום שהורכב באחורי האלפא וקיצר את זמן הפריסה של הפלגה. למרות יתרונותיו של הכלי בדילוג ופריסת סוללה, ההוק המתנייע היה בסופו של דבר טק"א נייח ולא דרג מסתער ועל כן אחרי הנסיגה מסיני, שקיצרה משמעותית את גבולות המדינה, לא נמצאה הצדקה לרכש סד"כ נוסף והוא נותר לא יותר מקוריוז.
פותחה כמטרה לטזק"א רד-איי וצ'פרל ונכנסה לשירות מעט לפני ה BATS הגדול יותר (1969 לעומת 1972) אך מקץ 15~ שנה הוחלט להתבסס על ה BATS בלבד וה GUNRUNNER יצא משימוש. רקטה זו לא הייתה בשימוש מהגנ"א הישראלי.
למרות שאקזמפלרים בודדים אכן נשלחו לויאטנם, להערכתי לא הייתה סיבה אמיתית לשלוח כלי מורכב שכזה לאור העדר איום אווירי כלשהו ובעיקר לאור זמינותו של ה M42 DUSTER
נערך לאחרונה ע"י strong1 בתאריך 08-09-2013 בשעה 23:19.
בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי strong1 שמתחילה ב "תמונות מעניינות ולא שגרתיות של טילים"
כרבע מיליארד דולר הושקעו בפיתוח וייצור הוייפר, בגדול גרסא משודרגת של הלאו הבסיסי. מקור המספור שלו הוא M66 כפול 2 הוייפר נכנס לייצור בקיץ 1981 ואפילו מובצע לפרק זמן קצר אך הפרויקט כולו נקטל על ידי ה GAO מאחר וסבל מחריגות תקציב, לא עמד בכל הקריטריונים המבצעים שהוצבו לו ואף סבל מבעיות בטיחות. הקבלן (ג'נרל דיינמיקס) סירב להתחייב למחיר קבוע ליחידה שתתקן את הליקויים וכתוצאה מכך מימון הפרויקט כולו הוקפא על ידי הקונגרס האמריקני, מה שהביא לביטולו הסופי מקץ שנתיים. במקום זאת רכש צבא היבשה מהמדף את ה AT4 השוודי (כ M136) וכן המשיך ברכש ה LAW מדגמים מתקדמים.
בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי strong1 שמתחילה ב "תמונות מעניינות ולא שגרתיות של טילים"
הבן דוד הקטן של ה HONEST JOHN היה רקטה טקטית גרעינית עבור כוחות המוצנחים והמוסקים של צבא ארה"ב שפותחה בשלהי שנות ה-50 ונכנסה לשירות באגד הארטילרי של הדיויזיה ה 101 ב 1961. שש שנים מאוחר יותר נשלחה ה 101 לויאטנם (חטיבה ראשונה שנשלחה כבר שנתיים קודם לכן), ה LITTLE JOHN נותרה מאחור ויצאה מהסד"כ עוד לפני שובה של דיוויזית האם לאמריקה בראשית 1971. רקטה זו מעניינת לא רק בגלל היבילות האווירית שלה (משקלה כולל המשגר עמד על פחות מטון) אלא מנגנון ה SPIN ON STRAIGHT RAIL הייחודי שלה, שייצב את הרקטה בעודה על המשגר זאת בניגוד ל HONEST למשל, שרקטות ייעודיות העניקו לה את התנועה הסיבובית המייצבת אחרי השיגור (כפי שניתן לראות למשל בתמונה כאן .
אחרי כשלון פרויקט הנייק-זאוס ב 1963 (אחד הכשלונות היקרים ביותר בתולדות תעשיית הנשק האמריקנית, עליו נכתוב בנפרד) הכריז שר ההגנה דאז מקנמרה על פרויקט ABM חדש ושאפתני אפילו יותר והוא ה SENTINEL המפורסם שאף הוא הקדים את זמנו בשנים רבות וחרג מאוד תקציבית ועל כן שונמך כעבור מספר שנים ל SAFEGUARD, שמטרתו להגן על ערי ארה"ב ובעיקר שדות הטילים הבליסטיים שלה מפני התקפת פתע של טילים סובייטים וזאת בעזרת צמד טילים הגנתיים חמושים. ב 1975 מובצע אתר ראשון (ויחיד, כפי שהותר בהסכם ה ABM של 1972) בצפון דקוטה ובו פרמידת בטון ענקית, ועליה מכ"ם עקיבה PHASED-ARRAY עצום ומערכת ההנחייה, ולצידה עשרות סילוס עבור הטילים עצמם. הספרטן, הגדול מבין השניים, היה טיל שכבה עליונה מפלצתי שאורכו 17 מטרים, משקלו 13 טון וחמוש ברש"ק תרמו-גרעיני W71 בעוצמה של 5 מגטון. הספרינט היה טיל שכבה תחתונה, אורכו 8 מטרים ומשקלו 3.5 טון ונשא רש"ק תרמו-גרעיני W66 בעוצמה של קילוטונים ספורים. היה מיועד להשמיד את ה MIRVים שישרדו את הספרטן. האתר היה מבצעי למשך 4 חודשים בלבד (!!!) בטרם נסגר, בעיקר עקב לחצים של הקונגרס ורצון למנוע מירוץ ABM. דווקא מכ"ם הגילוי העצום של ה SENTINEL / SAFEGUARD, שהוקם אף הוא בצפון דקוטה, נותר בשימוש עד עצם היום הזה. הטילים עצמם אגב צלחו את רוב ניסויי השיגור שלהם, שבחלקם שוגרו טילים משני הסוגים יחדיו.
הספרטן
הספרינט מורד אל תוך הסילו - שימו לב שהטילים השתייכו למערך הגנ"א של צבא היבשה
שיגור ניסוי כפול במטווח בפסיפיק
ופה שני ספרינטים
האתר בצפון דקוטה
שדה המשגרים
פרמידת המכ"ם
הדמיות משנות ה-60
הסובייטים מצדם פיתחו ופרסו בתגובה מספר אתרי ABM סביב מוסקבה, תחילה עם ה A-35, לאחר מכן ה A-350 ולבסוף ה A-135
בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי strong1 שמתחילה ב "תמונות מעניינות ולא שגרתיות של טילים"
בתחילה חשבו להשתמש במרטל הנחות אך לבסוף האמריקנים התרצו והסכימו לספק תריסר טילי שרייק, בתחילה נעשה שימוש בנט"ל בודד לכל כנף לאחר מכן נט"ל כפול, תוך שימוש בנקודות הנשיאה ותעלות החיווט של טילי ה SKYBOLT ז"ל, בהן נעשה שימוש בפעם האחרונה 20 שנים קודם לכן (כזכור גם את זרנוק התדלוק המובנה בחרטום הוולקן השמישו אחרי שנים רבות שלא נעשה בו שימוש ושלא נשמרה כשירות כזו בקרב הצוותים). לא ברור מה עמד מאחורי הרעיון לצבוע הסוואה על השרייק. על BLACK BUCK אפשר ללמוד כאןוכאן.
המרטל
השרייק
אנקדוטות מעניינות הן המנחוס שפקד את משימת שיגור הטילים הראשונה, כאשר זרנוק התדלוק העתיק נשבר בדרך חזרה והמטוס נאלץ לנחות נחיתת חירום בנמ"ת הבינלאומי של ריו (שם נותר בהסגר עד סוף המלחמה) וכן ניסוי לנשיאת פייבוויי מונחות לייזר בתא הפצצות של הוולקן שלא מובצע.
עוד אחד מהאלתורים הרבים של מלחמת פוקלנד שנועד להקנות למטוסי הנמרוד של ח"א המלכותי יכולת א"א מול מטוסי הבואינג 707 של חה"א הארגנטינאי שעקבו אחר תנועות הצי הבריטי בדרום האוקינוס האטלנטי (זאת אחרי השבתת מטוסי הנפטון העתיקים, שאגב צחוק הגורל חלקם עוד שירתו קודם לכן בח"א המלכותי בשנות ה-50...)
בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי strong1 שמתחילה ב "תמונות מעניינות ולא שגרתיות של טילים"
תשעה טילים האמריקנים נועדו כולם לנשיאה על ידי מפציצים כבדים, אם לתקיפה גרעינית עצמה ואם כדי לסייע במהלך התקיפה באמצעות הטעיה או השמדת מכ"מי הגנ"א. הטיל הראשון הוא ה CROSSBOW, שפותח במחצית הראשונה של שנות ה-50, נישא על ידי מפציצים כגון ה B-50 (צמד) וה B-47 (עד 4 על מטלי כנף נדירים) ונועד להתביית על מכ"מי הגנ"א הנמצאים בנתיב הטיסה של המפציץ (בדומה לטילים מאוחרים כגון ה SHRIKE וה STANDARD ARM, וגם דגמים מסוימים של הקלט, כפי שחווינו על בשרנו במלחמת יוה"כ). הפרויקט בוטל ב 1957 בטרם הפך למבצעי. http://en.wikipedia.org/wiki/GAM-67_Crossbow
ה RASCAL היה טיל האוויר-קרקע הגרעיני הראשון האמיתי שפותח בארה"ב. ראשיתו בתכנית מ 1946 ושכללה מספר דגמי ביניים ובהם הטיל הניסיוני X-9 שרייק (שבינו ובין השרייק המאוחר אין דבר), ש RASCAL הסופי היה גרסא מגודלת שלו, 10 מטרים אורכו ו 8 טון משקלו, שווה ערך לסקייהוק חמוש ומתודלק. הטיל נועד לנשיאה על ידי ה B-36, ה B-50 וה B-47. התארכות הפיתוח הביאה לכך ששני הראשונים החלו לצאת משירות עוד לפני שה RASCAL התקרב בכלל למבצוע. טייסת ראשונה של B-47 החל לקלוט את הטיל באוקטובר 1957 אך 64 מתוך 65 השיגורים שבצעה נכשלו מסיבות שונות וכתוצאה מכך הפרויקט בוטל כעבור שנה ו SAC פנה ל B-52 שנושא הטילים הבא. https://en.wikipedia.org/wiki/GAM-63_RASCAL
ה X9
ה RASACL
כפי שה X-9 קדם ל RASCAL כך קדם הטיל הניסיוני BOLD ORION ל HOUND DOG. האוריון החל בניסוי טיסה במאי 1958, קרי עוד לפני ביטולו הסופי של ה RASCAL הכושל, כאשר גם במקרה זה מטוס הניסוי היה ה B-47. ה HOUND DOG עצמו פותח בזמן שיא כתחליף ל RASCAL הכושל ונכנס לשימוש שנתיים בלבד אחריו ובסה"כ יוצרו ממנו כמעט 800 אקזמפלרים שנותרו בשימוש במשך כמעט 20 שנה עד 1978, וזאת למרות מאמציו של שר ההגנה החדש מקנמרה להיפטר ממנו כמעט מיד אחרי כניסתו לשירות (ראו גם בהמשך). הטיל היה מצויד ברש"ק תרמו-גרעיני W28 ובמנוע J52 (בתת-גרסא שונה מאלו שציידו את הסקייהוק והאינטרודר) שהביא אותו למהירות של 2 מאך וטווח של מעל 1000 ק"מ. http://en.wikipedia.org/wiki/Bold_Orion http://en.wikipedia.org/wiki/AGM-28_Hound_Dog
BOLD ORION
HOUND DOG
כפי שה BOLD ORION קדם ל HOUND DOG כך גם קדם ה HIGH VIRGO לאקזמפלר הבא במשפחת טילי האוויר-קרקע הגרעיניים של ה SAC, ה SKYBOLT המפורסם, שיש הטוענים עד היום שהקדים את זמנו בשנים רבות. רק 4 טילי HIGH VIRGO שוגרו בין ספטמבר 1958 וספטמבר 1959 ממטוסי B-58 חדשים לגמרי אך הידע שנצבר בתכנית טרם לפיתוח ה SKYBOLT, שפותח כדי להתמודד עם מערכי הטק"א המתקדמים של ברה"מ. ה SKYBOLT היה טיל שגא-קולי ששוגר אל החלל ורש"ק ה W59 שלו צלל אל מטרתו כמו MIRV, קרי בלתי ניתן ליירוט לאורך כל מסלול הטיסה שלו, זאת בניגוד לטילי שיוט כגון ה RASCAL וה HOUND DOG. פיתוח הטיל החל ב 1960 וחיש מהר הפך לפרויקט משותף אמריקני-בריטי עבור מפציצי ה B-52 והוולקן בהתאמה (עבור הבריטים כתחליף ל BLUE STEEL 2 ראו בהמשך). כעבור שנה התחלף הממשל בארה"ב ושר ההגנה הנכנס, מקנמרה, הצליח לשכנע את קנדי (די בצדק) שימי המפציץ הגרעיני המאויש תמו לטובת טילים גרעיניים משוגרים מהקרקע ומצוללות. כתוצאה מכך בוטל הפרויקט בדצמבר 1962, ימים ספורים בלבד אחרי השיגור הראשון המוצלח מ B-52. הביטול נעשה בצורה חד צדדית וגרם לבריטים להיראות כסריסים חסרי השפעה. כפיצוי מסוים (ולמעשה "שיעבוד גרעיני" שנמשך עשרות שנים) הותר להם לרכוש טילי פולריס. צחוק הגורל בזכות נקודות הנשיאה ותעלות החיווט שנבנו בכנף הוולקן סימן 2 עבור ה SKYBOLT של 1962, יכלו מטוסים אלו לתקוף את המכ"מים הארגניטינאים בפוקלנד בעזרת טילי שרייק 20 שנה לאחר מכן. http://en.wikipedia.org/wiki/High_Virgo http://en.wikipedia.org/wiki/GAM-87_Skybolt
אפרופו הבריטים, באמצע שנות ה-50 הם יצאו לדרך עם תכנית משלהם, BLUE STEEL שמה, שהתוצר הסופי שלה נראה כמו שיבוט כמעט זהה של ה RASCAL האמריקני מבחינת מימדים חיצוניים, משקל, ביצועים וכו'. לרשות הבריטים לא עמדו משאבים אינסופיים כמו אלו של האמריקנים וגם לא בסיס הידע ועל כן התכנית השאפתנית שלהם נמשכה שנים ארוכות והטיל, שכבר היה מיושן לגמרי, מובצע לבסוף במערך מפציצי הוולקן והויקטור רק ב 1963 וגם אז בכמות מגוכחת של 50 אקזמפלרים בלבד, שהיו מצוידים ברש"ק שהוא וריאציה של ה W28 האמריקני (אחרי שכשלו בפיתוח רש"ק משלהם). הטיל, שהיה מסובך ואפילו מסוכן לתפעול בזכות תערובת הדלקים שלו (ממש כמו סביו הגרמנים), נותר בשימוש עד 1970 בטרם הוחלף בטילי פולריס ופצצות הטלה חופשית. ניתן לראות שבניגוד לאמריקנים, הבריטים אמצעו את הנשיאה המובנית למחצה, ה RECESSED, בבטן המטוס, בניגוד לאמריקנים שתלו את הטילים על כנפיים או הגוף ובהמשך גם בתא הפצצות (למשל ה SRAM). הסובייטים השתמשו בשלש השיטות, לעתים תוך עירוב של שתיים מהן - למשל טילי הרדוגה.
http://en.wikipedia.org/wiki/Blue_Steel_(missile)
החל מאמצע שנות ה-50 פיתחו האמריקנים שורה של מל"טי הטעיה ובהם ה Goose וה Buck Duck שנועדו לנשיאה על יד B-36 הגמלוני ,שסיכוייו לחדור מערך מיירטים דוגמת המיג-15 וה-17 הפכו לאפסיים בשנים אלו (סיבה נוספת לפיתוח טילי ה STAND-OFF הראשונים ואף לתפלץ ה XF-85 שנים קודם לכן). עם כניסת ה B-52 לשירות נדרש חהא"א לייצר מל"ט הטעייה מתקדם שיתאים למפציץ החדש והתוצר היה ה Quail התת-קולי והחביב שנותר בשימוש מערך ה B-52 של חהא"א במשך כמעט 20 שנה, קרי קריירה שחפפה כמעט לגמרי את זו של ה HOUND DOG! תא הפצצות של המפציץ היה יכול לשאת עד 8 כלים קומפקטים כאלו, בעלי כנפים מתקפלות, אך בד"כ נישאו 2 בלבד, שדימו כל אחד מפציץ כולל מחזירי מכ"ם ומשגרי מוץ מובנים. https://en.wikipedia.org/wiki/ADM-20_Quail
"השגנו את מטרתינו בנחישות ובעוצמה שלא לאפשר לערבים המשוגעים האלה להשיג נשק גרעיני.
אנחנו לא חוששים מאותן 'נשמות טהורות',שכל התנינים בנהרות דרום-אפריקה לא יוכלו לספק להן די דמעות שיוכלו למחות את צביעותן,ובטוחני שאתה מבין אותנו היטב".
רא"ל רפאל איתן במברק אל שר ההגנה הדרום אפריקני מגנוס מאלאן מיד לאחר תקיפת הכור בעיראק.
בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי strong1 שמתחילה ב "תמונות מעניינות ולא שגרתיות של טילים"
הרגולוס היה טיל שיוט אמריקני מוקדם, שפותח על ידי ווט (דאז יצרן אהוד במיוחד על הצי) בעשור שאחרי מלחמת העולם השנייה. הרגולוס נועד להעניק לצי האמריקני יכולת תקיפה גרעינית עצמאית בתקופה בה לא היו לו די מפציצים גרעיניים וכן לא היו עדיין טילי פולאריס. לכן היו לרגולוס גם 2 אויבים עיקריים - בעת מלחמה ברה"מ כמובן ובעת שלום חהא"א שפיתח את טיל המטדור המתחרה, שהיה דומה לטיל של הצי במאפיינים רבים. הרגולוס היה טיל מפלצתי (10 מטרים אורך, 6.5 טון משקל, מתוכם הרש"ק הגרעיני היווה כ 20%!) ששוגר מכלי שיט בעזרת מנוע הסילון שלו וכן צמד רקטות JATO וטס במהירות תת קולית לטווח של כמעט 1000 ק"מ, כאשר ההנחייה מתבצעת בפקודות של מפעיל שישב בצוללת (בסמוך לחוף האויב) עד המטרה הסופית. בסופו של דבר הכשיר הצי כ 15 ספינות שיגור מסוגים שונים ובהן חמש צוללות טילים (מתוכן ההליבאט הגרעינית), 4 סיירות כבדות (ששיגרו את הטיל ממשגר שהותקן בירכתי הספינה, היכן שקודם לכן היה מותקן מעוט למטוסי המצוף) וכחצי תריסר נומ"טים מדגם אסקס משודרג, ששיגרו את הטיל הן ממעוט (כשהוא מותקן על עגלת שיגור מיוחדת) והן ממשגר נייח, דומה לזה שהותקן בסיירות רק כזה שהיה ניתן לניידו אל בטן הספינה. כמו כן הוכשרו 10 צוללות עם עמדות להכוונת הטילים וצוותים שאיישו את העמדות הללו, שהיו נספחים לצוות הצוללת לטובת משימות רגולוס ואף החזיקו כוננות באתרים שונים ברחבי הגולובוס. סה"כ ייוצרה ווט כ 500 טילים, שנותרו בשימוש הצי עד אמצע שנות ה-60. הרגולוס יצא משירות מאחר והיו כבר די טילי פולאריס מבצעים אבל גם כי כבר היה מיושן, לא מדויק וקל ליירוט קונבציונלי (טק"א ומיירטים) ולל"א.
ולסיום תמונות יפות של היורש שלא היה - הרגולוס 2 - לקראת שיגור מצוללת,
שימו לב לגודלו העצום של טיל זה, שהיה זהה במימדיו למטוס הקרוסיידר!
טיל זה בוטל בטרם מובצע לאור ההתקדמות האדירה בפרויקט הפולאריס וחוסר היכולת והתכלית במימון 2 פרויקטים אדירים במקביל.
נערך לאחרונה ע"י strong1 בתאריך 25-09-2013 בשעה 00:05.
בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי strong1 שמתחילה ב "תמונות מעניינות ולא שגרתיות של טילים"
ב 1943, 30 שנה לפני הפנינה המוזיקלית של אלטון ג'ון, כבר החלו הצי המלכותי והאמריקני לצייד נחתות מדגם LCT בכ 1000 משגרים לרקטות אוויר-קרקע 3 אינטש מדגם RP-3 כאמצעי ארטילרי נוסף לקעקוע הביצורים הכבדים שהגרמנים בנו לאורך חופי הנחיתה באיטליה ובצרפת וכן כדי לפגוע בריכוזי ועתודות לוחמים הנמצאים בעורף הקו הראשון. עם זאת, במערכות הגדולות של 1944 (איטליה, נורמנדי, דרום צרפת והפסיפיק) התברר לצי האמריקני שאין די בהפגזה קנית מהים ובהפצצות מהאוויר כדי להשמיד עד היסוד את הביצורים הצפופים שהיפנים בנו לאורך חופי האיים ושיש צורך באמצעי הרעשה מסיבי ומדויק יותר. מאידך רקטות ה 3 אינטש אמנם יצרו אפקט צפוף (נורו במטחים של 40 רקטות מדי כמה שניות) אבל הנזק שגרמו היה לא מספק והטווח היה קצר יחסית.
נחתות סיוע מוקדמות מצוידות ברקטות FFAR 5 אינטש (ראו בהמשך) - שימו לב שכדי לנצל עד תום את שטח הסיפון המוגבל נעשה שימוש הן במשגרים שירו מעל חרטום הספינה והן בכאלו שירו לצדדים!
כך יצא לדרך פרויקט החירום LSMR של הצי האמריקני - הסבת 60 נחתות מדגם LSM לפלטפורמה ימית לשיגור רקטות כבדות יותר. נחתת ה LSM, כמותה נבנו כ 560 יחידות במהלך השנה האחרונה למלחמה, נבחרה כי הייתה ספינה אמינה, פשוטה, יציבה ובעלת סיפון רחב ופנוי יחסית. 30 נחתות כאלו הוסבו אחרי שכבר הושלמו ו 30 אחרות הוסבו בעודן על קווי הייצור, כאשר רבות מהן איחרו את המלחמה, מי בשבועות ומי בחודשים. בשיא התיעוש המלחמתי משך בניית נחתת שכזו (כולל מסירה ומבצוע בחיל הים האמריקני) עמד על פחות מחודשיים ימיים. התוצר הסופי היה כה מוצלח עד שנותר בשימוש למשך רבע מאה ללא צורך כמעט בשדרוג.
בעוד שב LCTR וה LCIR המוקדמות כללו כאמור 1000 רקטות בשורות שורות של משגרים קבועים אותם היה צריך לטעון ידנית (כמו ברכב קטיושה יבשתי), הרי שב LSMR כבר הותקנו 10 משגרים כפולים אוטומטיים מדגם MK102 המוזנים ממחסנית המותקנת מתחת לסיפון, מה שהגביר את קצב האש (עד כדי 300 רקטות לדקה!), הפך את הסיפון העליון לנקי ובטוח יותר וגם אפשר לקצין הטיווח (הקדמי או האווירי) להעתיק את האש ממקום למקום ללא שינוי בכיוון ההפלגה. היתרון האחרון היה משמעותי זאת מאחר ועל מנת להשיג את אפקט הכתישה הנדרש הנחתות רוכזו בפלגות של 4-5 ספינות והפליגו זו לצד זו במבנה נוקשה שהיה קשה לתמרון. הצריח היה הצלחה גדולה והותקן גם בחלק מהנחתות הישנות יותר. אגב מנגנון הטעינה של ה MK102 הועתק לכלי נשק מתקדמים שפותחו לאחר המלחמה ובהם רקטת הנצ"ל אלפא הנשכחת (שגם עליה נכתוב אולי) ומשגר טק"א טרטר.
צריחוני MK102
LSMR עם עשרה משגרים - אחרי מלחמת העולם השנייה הוסרו המשגר הקדמי והאחורי ביותר, שבין כה וכה היו מוגבלים מבחינת גבולות הגזרה שלהם, כך שנותרו רק 8. ה CARRONADE כבר הושלמה עם 8 משגרים בלבד, הגם שהייתה בעלת סיפון גדול יותר.
כאמור לא רק הספינה והמשגר שודרגו, אלא גם הוחלפו הרקטות עצמן מ 3 אינטש ל 5 אינטש בעלות רש"ק וטווח מוגדלים. בהתחלה נעשה שימוש ברקטות אוויר-קרקע מדגמי FFAR מיוצבות כנפונים אך בתחילת 1945 נכנסה לשימוש רקטת ה HVSR הייעודית, שפותחה ב CAL TECH (המקבילה הקליפורנית של MIT הממוקמת בפאתי לוס אנג'לס) ויוצבה באמצעות סיבוב ולא כנפונים. ה HVSR הייתה כה מוצלחת עד כי נותרה בשימוש (בורסיות משודרגות, שבין היתר הכפילו את הטווח מ 5 ל 10 ק"מ) עד יציאתם הסופית משירות של נחתות הרקטות ב 1970. הצי שילב את רקטות ה HVSR גם כאמל"ח ים-ים במקצת ספינות ה PT BOATS ואף שקל להתקין אותן בפריגטות ובקורבטות.
רקטת ה HVSR בגרסתה המאוחרת - ה BOMBROC
נחתות מצוידות ברקטות HVSR - שימו לב שנעשה שימוש הן במשגרי MK102 המוזכרים לעיל אבל גם במשגרי כלוב קבועים אבל מרובי קומות (בניגוד למשגרי ה FFAR)
סט"ר משגר HVSR מתוך אחת משתי כוורות החרטום. פגיעה של מטח HVSR בספינת אויב כגון סט"ר או ספינת תובלה קטנה הייתה כמובן קטלנית.
שילוב ה LSMR וה HSVR שהספיקו להיכנס לשירות בשנתה האחרונה של מלחמת העולם הוכיח את עצממו כאפקטיבי ביותר במהלך הפלישות לאיוו ג'ימה ולאוקינאווה והספינות הללו היו אמורות ליטול חלק משמעותי בפלישה ליפן. דיוק וצפיפות הפגיעות זרעו חורבן אדיר ועוררו בהלה בקרב המגינים היפנים. אגב מעבר לרקטות עצמן נשאו הספינות תותח סיפון 5 אינטש, 4 מרגמות 107 מ"מ (ב 4 צריחונים מאוישים), סוללה של תותחי ומקלעי נ"מ בקטרים שונים וכן מחוללי עשן למיסוך הכוחות הפולשים. הגם שלא נעשה ביכולת הזו שימוש מבצעי, ל LSMR הייתה אפשרות החפה כמו כל נחתת אחרת לטובת המשך שיגורים כפלטפורמה סטטית.
לצפייה במקור באתר YouTube, לחצו כאן. ממלחמת העולם – שימו לב לצריחון מרגמת ה 107 מ"מ!
אחרי המלחמה הודממו רוב ה LSMR, כאשר חלקן בקושי הספיקו להפליג מהמספנות בהן נבנו אל נמל הצי הסמוך למטרות אימונים, לא שכן להתקרב לחזית הפסיפיק. הצי האמריקני לא גרט את כל ה LSMR אלא אפסן את חלקן בנמלי הרפאים שלו ואכן כאשר פרצה מלחמה חדשה בקוריאה מקץ 5 שנים נקראו אל הדגל חצי תריסר LSMR. אחרי תקופת הכשרה השתלבו הנחתות, שאוגדו במסגרת שייטת סיוע מס' 5, במשימות הרעשת חופים הן במזרח המדינה והן במערב המדינה, שם סייעו לחיל הנחתים ולצבא היבשה בהתאמה. בשתי החזיתות הייתה להן תרומה משמעותית בבלימת ההתקפות הקומוניסטיות המסיביות שנערכו ב 1951-1953. בתום המלחמה שוב הושבתו הספינות וחלקן אף נגרט (כולל כאלו שנותרו בהדממה מאז מלחמת העולם ולא הופעלו בקוריאה). עם זאת אחרי המלחמה בנה הצי ספינה חדשה, Carronade שמה, בעלת דוחק כפול מה LSMR ועליה זיווד סטנדרטי של 8 משגרי MK105 משודרגים ותותח סיפון 5 אינטש לגיבוי. אמנם כמות המשגרים הייתה זהה אך לספינה הייתה "בטן תחמושת" גדולה והיא צוידה במיטב השכלולים של התקופה. בסופו של דבר הCarronade הלכה בעקבות אחיותיה והודממה אף היא ב 1960.
LSMRים מתמרנות תוך פיזור מסך עשן להגנת כוחות הנחיתה, אחד התפקידים המשניים של פלגת הסיוע
ה CARRONADE - שימו לב שספינה זו, שתוכננה מלכתחילה כפלטפורמת ארטילריה בלבד, נבנתה ללא פתח נחיתה קדמי ועל כן גם ללא סיפון הנ"מ שהותקן בד"כ מעליו בנחתות ממלחמת העולם השנייה ושהגביל את אפשרויות השיגור בגזרה הקדמית. עם זאת רצוי לציין שפתח הנחיתה הוסר גם מרוב הנחתות שהוסבו לפלטפורמות רקטיות, אבל המבנה המוגבה שמעליו בד"כ נותר לטובת סוללת נ"מ קדמית שהייתה חיונית להישרדות ספינות בשלהי המלחמה בפסיפיק.
עם התגברות הלחימה בויאטנם הופעלו מחדש ה Carronade וכן 3 נחתות LSMR (ה Clarion River, ה St. Francis Riverוה White River) בספטמבר-אוקטובר 1965 ואוגדו לפלגת סיוע מס' 93 שפעלה כאגד ארטילריה נייד לחופי המדינה מהבסיס הקדמי בקם ראן (הבסיס הראשי היה בסוביק ביי והעורפי ביפן). לאורך 4 השנים הבאות ליוו ארבעת הספינות אינספור מבצעים צבאיים, שיגרו מאות אלפי רקטות אל עבר מטרות רבות והקלו בכך את העומס על נושאות מטוסים, הסיירות והמשחתות (כזכור ב 1968 הופעלה מחדש מסיבות דומות גם אוניית הקרב ניו-ג'רזי). לעתים כאשר נדרשו הנומ"טים וספינות השטח למפרץ טונקין, פעלו נחתות הרקטות בחזיתות משניות כגון חצי האי קאם-מאו, מעוז ידוע של הויאטקונג בקצה הדרומי של ויאטנם. ה WHITE RIVER הייתה המוהיקנית האחרונה ונותרה לחופי ויאטנם עד סוף מרץ 1970, כאשר באותו החודש שיגרה לא פחות מ 16K רקטות, כולל 2500 ביום קרב בודד!
טקס החזרה לשירות בספטמבר 1965
פלגה 93 מתכוננת לפתוח באש מרוכזת על "מטרת אגד" - אבוי ליחידת הוייטקונג הנמצאת בקצה הסופג
בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי strong1 שמתחילה ב "תמונות מעניינות ולא שגרתיות של טילים"
הטיל פותח על ידי חברת ריאן לאחר מלחמת העולם השנייה ואפשר להניח שעשה שימוש בידע וטכנ' גרמנים שנפלו לידי האמריקנים. ההנחייה בוצעה בפקודות רדיו למעט השלב הטרמינלי אז נכנס לפעולה מכ"ם פעיל. שיגורים בוצעו ממטוסים שונים ובהם מוסטנג כפול ואינוויידר ולמרות שהניסוים צלחו הטיל לא מובצע מאחר וכבר היה מיושן ולא אפקטיבי כנגד מפציצי הסילון המהירים של שנות ה-50. חהא"א נאלץ להמתין עוד חצי תריסר שנים עד לכניסתם של הפלקון והסיידויינדר לשירות.
תיבות ה ABL המשוריינות פותחו בראשית שנות ה-80 כדי לאפשר לטילי הטומהוק "לשרוד" את מטחי תותחי ה 16 אינטש של אוניות הקרב מדגם ניו-ג'רזי שנשאו אותם. מעטה השריון מנע נזק לאלקטרוניקה העדינה של ארבעת הטילים שהכיל. על כל ספינת קרב הותקנו 8 משגרים כאלו (או סה"כ 32 טילים) אך גם סיירות ומשחתות נשאו ABL, בד"כ 2 עד 4 תיבות, לעתים בחרטום, לעתים בירכתיים ולעתים במרכז הספינה בהתאם לזמינות די מקום פנוי למיקום המשגרים המגושמים. ה ABL לא נחשבו להצלחה גדולה בגלל האילוצים הכרוכים בתפעול שלהם והם הוסרו במהלך שנות ה-90 מאותן הספינות ששרדו את ההשבתות של אחרי המלחמה הקרה לטובת VLS.
הסיירת הגרעינית לונג' ביץ' כפי שנראתה אחרי השדרוג הראשון שלה בשנות ה-80 עם צמד ABLים שהחליף את משגרי הטרטר הכפולים במרכז הספינה והסרת אנטנות ה PHASED ARRAY הענקיות מגשר הפיקוד. היתרון בהתקנה כזו היא האפשרות לשגר טילים ל 2 הכיוונים ללא צורך לכוון את הספינה כולה.
בעקבות ימי הקרב במפרץ הפרסי הוחלט להתקין בסיירת צמד תותחי 5 אינטש להגנה עצמית וה ABLים הוזזו לסיפון האחורי במקום משגר הטאלוס הכפול העצום שניצב שם לפני כן. הנה תמונה של הסיירת המפוארת בשלהי שירותה. שימו לב בן היתר לתורן המכ"ם האחורי החדש וצמד הנוקמנים שהחליפו את מכ"מי ההנחייה העצומים של הטאלוס.
בגלל אילוצי מקום וגבולות הגזרה של משגרי הסטדנרט הכפולים נאלצו למקם את ה ABL בסיירות הגרעיניות מדגם וירג'יניה ממש בירכתי הספינה, מה שביטל למעשה את מנחת המסוקים
בתגובה להודעה מספר 135 שנכתבה על ידי strong1 שמתחילה ב "נפטון מוקדם נושא טילי טילי אוויר-ים מוקדמים מדגם "פטרל""
התמונות מ 1949... לו הגרמנים היו מספיקים למתקן V-1 בצורה דומה על הצוללות שלהם... בהפוך על הפוך, האמריקנים התכוונו לשגר עשרות אלפי העתקי V-1 מתצורת רפבליק-פורד מאתרים יבשתיים באוקינאווה, ממטוסי הצי, מצוללות ומספינות אל עבר מטרות יפניות באי הדרומי קיושו במסגרת הריכוך שלפני הפלישה באוקטובר 1945...
פטרל מ 1946... תצורה די מתקדמת לזמנו
נערך לאחרונה ע"י strong1 בתאריך 16-11-2013 בשעה 00:28.
בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי strong1 שמתחילה ב "תמונות מעניינות ולא שגרתיות של טילים"
טיל מונחה קצר טווח (15 ק"מ) שהיה אמור לרשת את ההונסט-ג'ון הלא מונחה ככלי להשמדת מטרות איכות (מצבורים, מפקדות, צמתי תקשורת, ריכוזי כוחות וכו') בקו השני והשלישי של החזית ולהוות קפיצת מדרגה בארסנל הכלים של האגד הארטילרי הדיוויזיוני האמריקני. הטיל, שנויד על ריאו 5 טון סטנדרטי, אמנם נכנס לשירות אך היה בעייתי מאד ויצא לגמלאות כעבור שנים ספורות.
עוד טיל בליסטי גרעיני טקטי אחד מיני רבים שפותחו בשנות ה-50 משני עברי האוקיינוס האטלנטי כתחליף מדויק לארטילריה הקנית הקונבציונלית בדרג הדיוויזיה והקורפוס. הבריטים כהרגלם חייבים להיות מיוחדים ויוצאי דופן לא מספיק שההגה במשאית נמצא בצד הלא נכון, גם המשגר עצמו פונה לכיוון הלא נכון... הטיל אמנם עבר בהצלחה מספר ניסוי שיגור אך בוטל ב 1962 לאור זמינותה של אלט' אמריקנית (כמו עם הפולאריס, ה F-111/פנטום, הסיידווינדר וכו')
בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי strong1 שמתחילה ב "תמונות מעניינות ולא שגרתיות של טילים"
שימו לב למחבר המנסה לחזות את העתיד בפתיח של הכתבה... ומגלה שהמציאות מקורית וחזקה ממנו... תרשים מעניין של מגזין טילי הסטנדרט תחת משגר הסימן 26 הסטנדרטי, כיום כבר ז"ל
בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי strong1 שמתחילה ב "תמונות מעניינות ולא שגרתיות של טילים"
בשנים שאחרי מלחמת העולם השנייה התעצם עד מאד צי הצוללות הסובייטי עד כדי איום ממשי על הדומיננטיות הימית האמריקנית באוקיינוסים האטלנטי והשקט, הנדרשת כדי לתגבר את החזיתות באירופה ובאסיה במקרה של מלחמה עולמית נוספת. הצי האמריקני הגיב בפיתוח תורות לחימה חדשות ואמצעי לחימה מתקדמים ובהם הסבת נומ"טים שונים למשימת הליווי, ספינות אוויר חדשות, מטוסי סיור חדשים (יבשתיים וימיים כאחד), אמצעים אלקטרוניים שונים, רשתות גילוי וכמובן אמל"ח נצ"ל קונבציונלי וגרעיני.
במהלך שנות ה-50 הצי האמריקני הכניס לשימוש שני דגמים חדשים של רקטות נצ"ל חדשות - ה WEAPON ABLE/ALPHA וה RAT, ששניהם הותקנו בצריח מתכוונן ובמנוע רקטי עוצמתי על מנת לדחוק פצצת עומק למרחק בטחון של כק"מ מהפריגטה/קורבטה/משחתת, זאת בניגוד למטעני עומק מתקופת מלחמת העולם השנייה, שהושלכו או שוגרו בד"כ מירכתי הספינה וחייבו את הספינה לעבור ממש פיזית מעל הצוללת - בין אם מיקומה היה וודאי או משוער. שני האמצעים לא היו הוכיחו את עצמם מסיבות שונות, הותקנו במספר קטן יחסית של כלי שיט מבצעים והוחלפו כעבור שנים ספורות באסרוק המוצלח מאד (המבוסס על ה RAT), שצויד במגוון רש"קים (ובהם טורפדו סימן 46 ורש"ק גרעיני בעוצמה של 10 קילוטון), הותקן ביותר מ 200 כלי שיט (!), יוצא למדינות רבות ושנותר בשירות גם מקץ חצי מאה
ה WEAPON ABLE/ALPHA עשה שימוש במשגר סימן 108 אוטומטי, שפותח על בסיס משגר הסימן 102/105 ששימש את נחתות הרקטות שהוזכרו לעיל, והיה למעשה צריח מעל מגזין שנבנה בתוך הספינה ושילח רקטות בקצב מרשים, כאשר בין שיגור לשיגור מתייצב הקנה למצב אנכי לטובת טעינה מהמגזין. ה RAT לעומת זאת הותקן במשגרי קופסא שהוצמדו לצריח 5 אינטש זוגי סטנדרטי. האסרוק שוגר ממגוון התקנים - בתחילה במשגר הכוורת המתומן המפורסם שהותקן בחרטום או במרכז הספינה אך לימים גם ממשגר זרועות קונבציונלי סימן 10 ו 26 וכיום בעיקר במשגר אנכי סימן 41.
המשחתת USS DD-824, ממשפחת הגרינג המשודרגת, נושא צריח אלפא סימון 108 בודד. משחתת זו נקראת אגב על שמו של רס"ר הנחתים ג'ון בזילון , זוכה ה MOH שלימים הונצח בסדרת הטלוויזיה "הפסיפיק".
בתגובה להודעה מספר 142 שנכתבה על ידי strong1 שמתחילה ב "נשק נצ"ל רקטי אמריקני משנות ה-50 וה-60"
בניגוד למשחתות הקטנות מתקופת מלחמת העולם ואחריה, ה USS NORFOLK הייתה פריגטת נצ"ל מגודלת ומודרנית זו, שנכנסה לשירות בשנות ה-50 וצוידה בלא פחות מ 4 משגרים - 2 מקבילים בחרטום ו 2 מדורגים בירכתיים - מה שאפשר לה "לרצף" בעשרות רקטות כל שטח ים חשוד בפרק זמן קצר מאד.
הנה דוגמא למתקון קדמי בודד... אבל התמונה שווה צפייה ללא קשר...
נערך לאחרונה ע"י strong1 בתאריך 15-11-2013 בשעה 23:57.
בתגובה להודעה מספר 142 שנכתבה על ידי strong1 שמתחילה ב "נשק נצ"ל רקטי אמריקני משנות ה-50 וה-60"
איקרה הייתה מערכת נצ"ל אוסטרלית שפותחה בשלהי שנות ה-50 ונכנסה לשימוש בצי המקומי במחצית הראשונה של שנות ה-60, קרי ממש במקביל לאסרוק. שני כלי הנשק צוידו ברש"ק בדמות טורפדו סימן 44 (לאמריקנים היה גם רש"ק גרעיני) אך בניגוד לטיל האמריקני הקומפקטי והפרימיטיבי יחסית, ששוגר מכוורת מתומנת, האיקרה היה מל"ט מונחה מגודל בעל טווח הכפול ששולח ממשגר זרוע המזכיר את זה של טק"א הטרטר האמריקני. האיקרה הותקן במספר פריגטות ומשחתות של הצי האוסטרלי ובמקביל נמכר לצי המלכותי לטובת התקנה בפריגטות מדגם ליאנדר וכן במשחתת הבריסטול הבודדת שהושלמה (משחתות נ"מ ונצ"ל מגודלות אלו היו אמורות ללוות את הנומ"טים מדגם CVA-01 שבוטלו עם ההתכווצות ההדרגתית של האימפריה והכלכלה הבריטית במחצית השנייה שנות ה-60). האיקרה נחשב למערכת נצ"ל מוצלחת יחסית שנותרה בשימוש יותר מ 30 שנה. עם התפוגגות איום הנצ"ל הסובייטי בתום המלחמה הקרה פורקה המערכת מרוב הספינות שנשאו אותה במהלך שנות ה-90, או שיצאה ביחד עם הספינות עצמן לגמלאות.
בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי strong1 שמתחילה ב "תמונות מעניינות ולא שגרתיות של טילים"
HAP Sidewinder seeker & warhead mated to a Sparrow motor so they could shoot down some pesky middle east hi-altitude MIGS that could not be downed by Phantoms with standard Sidewinders.
בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי strong1 שמתחילה ב "תמונות מעניינות ולא שגרתיות של טילים"
הסי-ספארו פותח במחצית השנייה של שנות ה-60 כתחליף חירום מזורז לסי-מאולר, שהתבסס על פרויקט המאולר הכושל של צבא היבשה. הניסוי הראשון בוצע כבר בקיץ 1965 מסיפון ה USS TIOGA COUNTY, נחתת טנקים גדולה ממשפחת ה LST שהושאלה לרייתאון. המשגר עצמו הותקן במקום אחד מתותחי ה 3 אינטש הקדמיים של הנחתת ונראה כמו רבע מתוך משגר האסרוק המתומן. בתום הניסוי פורק המשגר והנחתת המשיכה בדרכה לויאטנם ונטלה חלק פעיל בלחימה שם. מקץ שנתיים בוצע ניסוי נוסף בפריגטה, שאף היא מותקנה זמנית במשגר, אך גם ספינה זו נקראה לויאטנם והמשגר פורק. העדר משאבים ומיקוד הביאו לכך שהסי-ספארו מובצע לבסוף רק באמצע שנות ה-70 וספינות רבות נכנסו לשירות ללא משגרי הסי-ספארו המיועדים להם ובכלל זאת פריגטות הנוקס, משחתות הספרואנס ונושאות מטוסים (JFK, נימיץ וכו').
המשגר הסופי, סימן 29, היה גרסא מוזלת, מוקטנת ומופשטת, בו הכוורת כולה נעה כיחידה אחת, של משגר האסרוק המתומן. הסי-ספארו התגלה כהצלחה גדולה ויוצא למדינות רבות. לימים שודרג משמעותית ל ESSM הנוכחי ואף מותקן לשיגור אנכי.
ניסוי הטלה של פצצות גרנד-סלם וטול-בוי בריטיות מ B-29 אמריקני...
בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי strong1 שמתחילה ב "תמונות מעניינות ולא שגרתיות של טילים"
הבריטים פיתחו את צמד פצצות הענק הללו בשלהי מלחמת העולם השנייה כדי להשמיד בונקרים ומבנים מבוצרים שונים. האמריקנים לא פיתחו שום דבר קרוב אפילו וכשנה אחרי תום המלחמה באירופה (מרץ 1946) התפנו לבחון את התאמת הפצצות הללו למפציצי B-29 שלהם במסגרת "פרויקט רובי" המשותף להם ולבריטים, כאשר המטרה הייתה בונקר הצוללות הענק שהנאצים בנו בפאתי ברמן. לימים העתיקו האמריקנים את הגרנד-סלם תחת הציון M110 ולאחר מכן פיתחו שיבוט מגודל עוד יותר העונה לשם T-12 CLOUD MAKER, פצצה קונבציונלית עצומה במשקל 20 טון שיועדה ל B-36 הגמלוני. אגב B-29 אמנם פעלו 3 שנים ברציפות מעל קוריאה בין השנים 1950-1953 אבל הטילו בעיקר פצצות רגילות ובמספר מקרים פצצות מונחות אך לא את פצצות הענק מדגם M110, שמן הסתם נשמרו בעתודה אסט' לטובת מלחמת אפשרית עם ברה"מ. הבריטים רכשו-קיבלו באותו זמן את ה B-29 כתחליף ביניים ללנקסטר והלינקולן הארכאיים עד להגעת מפציצי ה V הסילוניים אבל גם הם לא התאימו את המפציצים בגרנד-סלם או TALLBOY, מן הסתם מאחר ומשימה קונבציונלית שכזו נראתה כתלושה למדי במקרה של מלחמה גרעינית באירופה.
B-29 שתא הפצצות שלו הותאם במיוחד לנשיאת M110/גרנד-סלם
בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי strong1 שמתחילה ב "תמונות מעניינות ולא שגרתיות של טילים"
את הדארט הכושל כבר הזכרתי בעבר באשכול אחר אבל שווה להציגו שוב. הטיל הגמלוני וגדול המימדים הנ"ל היה אמור להיות המענה של צבא ארה"ב לטנקים ומשחיתי הטנקים הסובייטים הכבדים של שנות החמישים דוגמת ה T-10 וה ISU-152, להם לא היה לצבא ארה"ב מענה אמיתי במשך שנים רבות, למעט אולי קמצוץ טנקי M103 ושלל אבי טיפוס של תפלצים גדולים עוד יותר, שהתבטלו בזה אחר זה. כמו מקביליו הצרפתיים, הדארט היה אמור לתת מענה נ"טי יביל ופשוט להפעלה עבור כוחות סיור ו/או חי"ר קלים/הררים/מוצנחים ובכך למנוע תבוסות משפילות כמו זו של TF SMITH בתחילת מלחמת קוריאה, בה טנקי T-34/85 צפ"קים שטפו צק"ג קל אמריקני חסר יכולת נ"ט משמעותית והסבו לו אבדות כבדות. בסופו של דבר פיתוח הטיל התעכב הרבה מעבר למתוכנן ולצבא היבשה לא נותרה אפשרות מלבד לבצע רכש מזורז של טילי ה SS10/11 מהמדף הצרפתי ב "הפוך על הפוך" שפקד את היאנקים מספר פעמים במהלך עשור זה של פריצות דרך טכנ' (דוגמאות נוספות - מפציץ הקנברה ותותח ה 105 מ"מ שנרכשו מבריטניה)
נערך לאחרונה ע"י strong1 בתאריך 16-11-2013 בשעה 03:04.
ג'יפ הוצ'קיס נושא טנ"ט ENTAC (אאל"ט בצה"ל כונה SS-11).
משתייך לרגימנט הצנחנים ה-1 (1er Régiment de Chasseurs Parachutistes, 1er RCP).
הסימון הלבן על דופן הג'יפ משנות ה-50 וה-60 ומשייך את הג'יפ לקטגוריה 1 (הקלה ביותר מבין 4) במסגרת צבא היבשה הצרפתי.
_____________________________________
Diplomacy is about surviving until the next century - politics is about surviving until Friday afternoon
Sir Humphrey Appleby
בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי strong1 שמתחילה ב "תמונות מעניינות ולא שגרתיות של טילים"
ה BAT הייתה פצצת גלישה מוקדמת מונחית מכ"ם במשקל חצי טון שנכנסה לשירות אווירית הצי האמריקני בשלהי מלחמת העולם השנייה ושימשה לתקיפת מטרות ימיות ויבשתיות כאחד. הצי האמריקני בחן את תאימות הפצצה לכלי טיס שונים בני התקופה אולם בסופו של דבר נראה שרק פרייבטירים ואולי גם הנפטונים שהחליפו אותם נשאו אותה מבצעית.
בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי strong1 שמתחילה ב "תמונות מעניינות ולא שגרתיות של טילים"
הסקיי-ריי F4D המופלא של דאגלס היה עוד אחד מחצי תריסר מטוסי קרב סילונים שנכנסו לשירות הצי האמריקני ואווירית חיל הנחתים במחצית השנייה של שנות ה-50 אך המנוע הבעייתי וההתפחות הטכנ' המהירה לצד קשיי ההטסה של כנף הדלתא העצומה והרצון להקטין את מספר הדגמים שבשירות הביאו לכך שבדומה לדימון, גם המטוס היפהפה הזה יוצר בכמות צנועה יחסית ויצא משירות בתוך שנים ספורות מבלי שנטל חלק פעיל במלחמת ויאטנם. תמונות של סקייריי חמושים הן נדירות למדי.
The Ingwe (Leopard) missile and associated launch systems were developed in the 1980s under Project Raleigh as a “long-range indigenous antitank guided missile.” Pre-production models were used in Operation Modular in Angola with good effect in late 1987. This was introduced to service, mounted in a triple launcher atop a modified Ratel infantry combat vehicle, as the ZT3.
נערך לאחרונה ע"י strong1 בתאריך 20-11-2013 בשעה 00:31.
a Twin shot 62 mm reusable rocket launcher from China,
n over-and-under configuration, double-barrelled 62 mm rocket launcher. Most often seen with the PLA's special forces outfits, the FHJ-84 fires smoke and incendiary rounds, rather than HE or HEAT rockets.
ומהצד השני ניתן לראות את המתאם לכוונת:
strong1, האשכול נהיה כבד מדי לצפיה יום-יומית. אשמח אם תארגן איכשהוא חלוקה שלו, נניח לאשכולות קרקע-קרקע, נ"ט, אויר-אויר, אויר- קרקע. בצורתו הנוכחית, הוא לא נוח ולא שימושי.