שלום,
אני מחפש מקורות (ספרים, מאמרים, כתבות, אשכולות פה או במקומות אחרים) בנושא האספקה האווירית במלחמת לבנון השנייה. ספציפית אני מתעניין בכישלון הלוגסטי של אגדי הלוגיסטיקה המרחביים והצורך הדחוף שנוצא בעקבות זאת באספקה ע"י מסוקים ומטוסי תובלה.

מצאתי למשל את הכתבה הזאת: https://www.iaf.org.il/1883-26630-he/IAF.aspx בבטאון חיל האויר, אבל אשמח למצוא מקורות נוספים.

"Perpetuo vincit qui utitur clementia"

מספר קישורים:
צילומים:
https://www.iaf.org.il/4450-46895-he/IAF.aspx

כשלי הלוגיסטיקה:
https://www.israeldefense.co.il/he/...%96%D7%A8%D7%95

לקחי מלחמה:
https://besacenter.org/wp-content/u...07/MSPS85He.pdf

אני לא יודע אם נכון להגדיר את העניין של מנהלה במלחמת 2006 ככשלון של האגדים הלוגיסטיים.
גם אם נניח שתפישת ההפעלה היא כי האגד תפקידו לדחוף אספקה, עדיין לעוצבת הגיבורים הלוחמת יש אחריות ותפקיד מעשי ומבצעי לתכנן, ליזום ולבצע חבירה למאמץ הדחיפה (שוב, אם בכלל תפקידו של אלמ"ר לדחוף).
ואז צריך לבדוק באיזו רמה העוצבה צריכה להתעסק במנהלה של עצמה- חטיבה מול אלמ"ר? אוגדה מול אלמ"ר?

והכי חשוב- האם ראוי לקבל מציאות שבה גיבורי החיל לא מתכננים ובונים את כוחם מראש על מנת להשקות, להאכיל, לרפא, לחמש ולתקן? (ולהחליף תחתונים וגרביים)
הם יסתפקו רק בלהילחם ולגמור מחסניות ולהיפצע ולמות?
האם מנהלה היא משימת אד הוק? מחלקים סד"כ המסגרת בהתכוננות רק לאיגוף, התקפה והסתערות?

אם אתה מחזיק ביד ענף זית דק, כדאי מאוד שביד השנייה תהיה לך חרב חדה וגדולה.
(הפרשנות שלי לרעיון שמאחורי סיכת המ"מ)

"שבעה דברים בגולם ושבעה בחכם. חכם אינו מדבר לפני מי שהוא גדול ממנו בחכמה, ואינו נכנס לתוך דברי חברו, ואינו נבהל להשיב, שואל כהלכה ומשיב כעניין, ואומר על ראשון ראשון ועל אחרון אחרון, ועל מה שלא שמע אומר לא שמעתי, ומודה על האמת. וחילופיהן בגולם.;" מסכת אבות- פרק ה', משנה ז'

תפקיד המפקד לדאוג לאספקה. בלי אספקה אין לחימה. כל חטיבה מתמרנת קיבלה 2 D9 כדי לפתוח ציר לוגיסטי ואף מחט לא הפעיל אותם, למיטב ידיעתי. כולם התרגלו למבצעים של עזה ואיו'ש ולכן חדרו ונסוגו וחוזר חלילה ומיסמסו כמעט כל הישג מבצעי...

ציטוט:

במקור נכתב על ידי romshibi תפקיד המפקד לדאוג לאספקה. בלי אספקה אין לחימה. כל חטיבה מתמרנת קיבלה 2 D9 כדי לפתוח ציר לוגיסטי ואף מחט לא הפעיל אותם, למיטב ידיעתי. כולם התרגלו למבצעים של עזה ואיו'ש ולכן חדרו ונסוגו וחוזר חלילה ומיסמסו כמעט כל הישג מבצעי...

אין לי מושג על מה אתה מדבר.
בגזרה המערבית לפחות כל התנועה הייתה על גבי צירים לוגיסטיים שפרצו D9.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי קורנסון שלום, אני מחפש מקורות (ספרים, מאמרים, כתבות, אשכולות פה או במקומות אחרים) בנושא האספקה האווירית במלחמת לבנון השנייה. ספציפית אני מתעניין בכישלון הלוגסטי של אגדי הלוגיסטיקה המרחביים והצורך הדחוף שנוצא בעקבות זאת באספקה ע"י מסוקים ומטוסי תובלה. מצאתי למשל את הכתבה הזאת: https://www.iaf.org.il/1883-26630-he/IAF.aspx בבטאון חיל האויר, אבל אשמח למצוא מקורות נוספים.

להגיד שחייל האוויר הציל את המצב והאספקה שלו הייתה טובה - רחוק מאוד מהמציאות.
ציוד הוצנח בפיספוסים של קילומטרים, וכוחות נאלצו לעשות מסעות בשטח אויב תוך סיכון הכוח כדי להגיע לאספקה.
כשהגיעו הציוד היה ארוז בקיטבגים (כולנו יודעים כמה נוח לקחת קיטבג) במשקלים של 50 קילו ומעלה, מה שגרם לכך שחלק ניכר מהציוד בכלל לא נלקח אלא הושאר בשטח.

הלוגיסטיקה כולה הייתה ביזיון, וחיל האוויר אולי עזר אבל לא הציל את המצב.


ואני תמיד טוען הסיבה היא שזה לא תורגל בעשור שקדם למלחמה.
כל התרגילים הגדולים היו שלדיים - תרגילים בהם האוגדה (3 ג'יפים) יכולה לדלג תוך שעה מרכס אחד למשנהו והאספקה (פק"ל קפה וכמה חטיפים) היו בג'יפים.
מפקדים לא תורגלו בקצב תנועה של כוחות גדולים ובלוגיסטיקה הנדרשת לתפעול הכוחות.

הייתה הוראה חד משמעית לא להכניס דרגים, לא משאית מזון, לא מים ובוודאי שלא דלק או תחמושת.
לדעתי היה חשש מירי טילים על דרגים. אותה סיבה שבעטיה התקדמו רק בלילה, וחזרו בלילה לשטחי כינוס כדי לתדלק. אפשר להרחיב עוד, אבל בקיצור היה בזיון. עדיף לנסות לתפוס איזה גיא צור או אודי אדם, ולשאול אותן ישירות.

1. לפחות פעמיים הגיעה אספקה ע"י הניוד, על גבי הלוגיסטי, לאזור הלחימה של הגדס"ר.
2. בוצעה הטלה נמוכה של מים עקב צורך דחוף שנוצר עקב השרב באזור הלחימה.

תסלחו לי אבל לעשות אספקה אווירית לכח שנלחם 5 ק"מ מהגבול זה פשוט בדיחה רעה וזה מעיד על המצב הרע של כוחות הלוגיסטיקה במלחמה (והרבה לא השתנה מאז לצערי)
וכל גנרל מצבא אחר היה מסתכל על זה ומשפשף את עיניו ולא מבין איך הצבא הישראלי הדרדר לזה

אספקה אווירית נועדה לכוחות שנלחמים מאות ק"מ (ואצל האמריקאים גם אז זה לא תמיד הצדיק את זה)בשטח האויב ולצערי הרב נראה לי שיש עדיין הרבה קצינים שחושבים שזה פתרון הגיוני לתספוק במחלמה הבאה

אין שום בעייה לבצע הספקה , גם בלבנון 2 לא הייתה בעייה אמיתית , הבעייה היתה שפחדו להכניס את ההספקה על ידי היחידות הרגילות מחשש לנפגעים בשיירות ההספקה (טראומת לבנון 1) אם הספקה באוויר צמצה חשש זה ללא פגיעה בהספקה נניח , ברור שבסדר גודל זה לא יעבוד.
במקומות שהיתה יוזמה מקומית של הגדוד / החטיבה גם הספקה בדרך רגילה הגיעה , אבל זה כבר יותר אילתור ולא תשובה.

צר לי אבל ברור שהפתרון מעיד על גודל המחדל ולפי העדויות שאני קורא פה גם זה היה לא ממש יעיל.
אנחנו גם יודעים היום שחיזבאללה שם את ידיו על מערכות נ"מ כמו טילי סטינגר(ומי יודע אולי אפילו יותר מזה) ככה שלסכן מסוקים ומטוסים יהיה סיכון לא הכרחי (מה גם שנזדקק מאוד לשני המערכים לצרכים אחרים ואין לנו יותר מדי מהם.. בטח ממערך היסעורים המזדקן).

צבא צריך לדעת לפתוח ציר לוגיסטי ולאבטח אותו במידת הצורך בטח שמדובר בצירים כאלה קצרים
סה"ך לא מדובר כאן על צירים מקאבול למחוז הלמנד באפגניסטן אלא כולה לציר מאביבים למארון ארס ובנת ג'בל
ונכון שזה משימה לא פשוטה אבל עדיין...

אתה צודק , אני טוען שהצבא יכול להקים ציר אספקה אם הוא רוצה ומוכן לשלם את המחיר שציר כזה יכול לעלות. במלחמת לבנון השניה לא היתה מוכנות לשלם מחיר כזה.

והטענה שלי שסיכון מסוק ואפילו מטוס הרקולס בהטלה נמוכה למשל (שהפלה שלהם תהיה ניצחון תודעתי אדיר לחיזבאללה) לא שווה את ההפעלה שלהם עבור דברים כאלה.
מה גם שהדבר גם ככה סיכן את הכוחות כי כמו שאמרו ותיקי המלחמה פה הלוחמים גם היו צריכים לחפש את הציוד שהוצנח מה שיכל לחשוף אותם לאויב, וגם יכל להיות סיכוי שהאויב היה מוצא את הציוד לפניהם ומקים שם מארב או מניח מטען...

כך שגם סיכנו את הכוחות וגם לא השיגו הרבה

בין אם ה לבנון או בכלל ביזיון.. בעזה 2 ק"מ מהגבול.....

בכל מלחמות ישראל בעבר אף אחד לא הלך עם תיקים מפוצצים באוכל ומים.
מה השתנה הלילה הזה שפתאום זה נהיה סטנדרט?
כלום
הפוך, דווקא היתרון היחסי שלנו בכח רק גדל ולהחזיק ציר אמור להיות יותר קל כשאתה נלחם באויב שאין לו חיל אוויר, ארטילריה וטנקים...

כשלאויב יש נשק כבד- אתה נע ברק"מ , לפחות עד נקודת ההיערכות
כשלאויב יש בעיקר נ"ט- אתה נע ברגל