מי יכול פרט על מקרים שבהם הם באמת פעלו?
בעקבות נסיון ה'חטיפה' של תאופיק פוקרא הייתה כתבה באחד העיתונים שפירטה כמה ניסיונות לפגיעה במטסים/נציגיות בחו"ל ובארץ ואת התגובות של המאבטחים. אני מנסה לאתר אותה.

זה מה שהצלחתי למצוא בנתיים:
MSN

ציטוט:

יעד מועדף לפיגועים העובדה שאל-על הצטיירה כסמל ישראלי-ממלכתי מובהק, הפכה את מטוסיה ברחבי העולם למטרה איכותית ה"מועדפת" על- ידי ארגוני טרור פלשתיניים. ב- 22 ליוני 1968- טיסה היוצאת מרומא לישראל נחטפת על ידי שלושה מאנשיו של ג'ורג' חבש, המאלצים את המטוס לנחות באלג'יר. במטוס אין שום סידורי אבטחה. יום לאחר האירוע, מנחה ראש הממשלה, לוי אשכול, את השב"כ לפעול לאבטחת מוסדות ומתקנים. את תוצאות ההנחיה הזאת, כולנו מכירים: טבעת הדוקה של אבטחה העוטפת את טיסות אל על, מקליטת הנוסעים ועד לנחיתת המטוס בנמל היעד. בחורינו המצויינים, המבטיחים את שלום הנוסעים, הופכים את אל-על לחברת התעופה היחידה בעולם שמאבטחים מקצועיים, הממומנים על ידי משרד ממשלתי, מאיישים את ספסלי מטוסיה בדרך קבע. מערך האבטחה הצפוף והאיכותי הוכיח את נחיצותו במקרים נוספים, למצער, והרשימה לא קצרה: דצמבר 68' - מחבלים תוקפים מטוס אל-על שאמור היה להמריא מאתונה לפריז ולניו-יורק. נוסע ישראלי נהרג, דיילת נפצעת קשה. פברואר 69' - התקפת ירי על על מטוס אל-על מציריך לתל אביב. יורם פרס, איש אל-על, נהרג. ספטמבר 70' - דקות ספורות לאחר שיצאה טיסת אל-על מאמסטרדם לניו-יורק, מנסים שני מחבלים לחטוף את המטוס באיומי נשק. אנשי הביטחון מצליחים להשתלט עליהם ולסכל את ניסיון החטיפה. באוגוסט 72' - פיצוץ במטוס בואינג של אל-על, העושה את דרכו מישראל לרומא. הקברניט מצליח לבצע נחיתת חירום, ומציל את חייהם של הנוסעים. אוגוסט 76' - שני מחבלים מהחזית העממית משליכים רימון יד לעבר נקודת אל-על בטרמינל שבאיסטנבול. ארבעה נוסעים נהרגו, ועוד 26 נפצעו. רביעי ביוני 2002- מחבל ניגש לדלפק אל-על בנמל התעופה של לוס אנג'לס, בו נוכחים 90 נוסעים לערך, שולף שני אקדחים ומתחיל לירות. שני ישראלים נורו למוות. נובמבר 2002 - ניסיון חטיפה בטיסת אל-על לאיסטנבול. תאופיק פוקרא, ערבי ישראלי, מנסה לדקור דיילת ולרוץ לעבר תא הטייס. אנשי הביטחון מצליחים להשתלט עליו במהירות, ולסכל את הניסיון.

אני כותב רק מה שאני יודע, או שאני חושב שאני יודע ואם אין לי מה להוסיף - אני שותק, מקשיב ולומד!

© יוסיפון - על כל האמור בהודעה זו חלים כל כללי זכויות היוצרים הקבועים בחוק. לשם קבלת הרשאה להעתקה או לשימוש במידע יש לפנות אלי לדוא"ל yossifoon@fresh.co.il

מתוך מראות המשטרה הראיון נוגע יותר לנושא אבטחת אישים. באשר לאבטחת מטוסים ראו את הפיסקה "החוויה השוויצרית 1969".

ציטוט:

שומר ראש רב פקד רון שיוביץ [התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.police.gov.il/images/atributes/line_for_text.gif] למרות השמירה הצמודה, שומרי הראש ואמצעי האבטחה האחרים, נרצחו, לאורך ההיסטוריה כולה, לא מעט מנהיגים. עובדה [התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.police.gov.il/images/atributes/bullet.gif] מה הם באמת תפקידיו של שומר הראש? [התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.police.gov.il/images/atributes/bullet.gif] ממה וממי הוא צריך לחשוש במיוחד? [התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.police.gov.il/images/atributes/bullet.gif] למה לא ניתן להשיג מאה אחוזים של אבטחה?, עד כמה מותנית שלומה של האישיות המאובטחת בשיתוף פעולה, שלה היא, עם האחראים לביטחונה [התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.police.gov.il/images/atributes/bullet.gif] האם הדבר תלוי, לפעמים, גם במזל או בצירוף מקרים, ובכלל עד כמה דומה המציאות בתחום הזה לבין מה שאנחנו רואים על מסך הקולנוע? [התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.police.gov.il/images/atributes/bullet.gif] על שומרי ראש, על מנהיגים על הכוונת ועל מה שמצפה לנו בעידן של איום ביולוגי, עם מרדכי רחמים, איש אבטחה בעבר ובהווה, שהיה אחד משומרי הראש של ראש הממשלה דאז, גולדה מאיר את פרסומו העיקרי "קנה" מרדכי רחמים לאחר שסיכל, בחודש פברואר ‎1969, נסיון השתלטות של מחבלים על מטוס אל-על בשדה התעופה של ציריך. בתום קרב קצר הרג מרדכי את אחד המחבלים, ומנע מהאחרים מלפגוע במטוס או בנוסעיו, עד להתערבותה של המשטרה השווייצרית. בתום שירותו ביחידת אבטחת המטוסים, היה מרדכי לאחד משומרי הראש של ראש הממשלה דאז, גולדה מאיר. כיום הוא משמש כבעלים של חברת האבטחה "אפוד מגן" וחברת החקירות "הוק איי" מרדכי רחמים, מה בעצם מסתתר מעבר לצמד המילים המוכר כל-כך "שומר ראש"? עד כמה שהדברים ישמעו כאבסורד, הרי שתפקידו העיקרי של שומר הראש הינו, לכאורה, לברוח מהסיטואציה המסוכנת, שאליה נקלעו הוא והאישיות שעל בטחונה הופקד. המוטו של תפקיד שומר הראש הוא קודם כל לנסות ולהימנע מלהיכנס למקומות, שבהם קיימת רמה גבוהה של סכנה. במקרים, שבהם אכן קיים סיכון ממשי לשלומה של האישיות המאובטחת, תפקידו של שומר הראש הינו לחלץ את המאובטח. הדבר יכול להיעשות על-ידי פגיעה בתוקף, ניהול קרב בלימה, הימלטות מהמקום לאחר ניהול קרב או הגנה על האישיות המאובטחת באמצעות גופו של המאבטח המסוכך על המאובטח. תפקידו של המאבטח הינו לחלץ בשלום את המאובטח. התפקיד אינו דורש מהמאבטח להקריב בהכרח את חייו, אולם, אם זה המוצא האחרון, הוא עושה זאת. בניגוד, אולי, למקובל לחשוב, תפקידו של שומר הראש (ליתר דיוק מדובר, בדרך-כלל, במספר שומרים ולא בשומר בודד) אינו לנסות ולחסל את התוקפים בכל מקרה, אלא, כאמור, לנסות ולדאוג לחילוץ מוצלח של האישיות המאובטחת. האפשרות של הקרבת חייך שלך, המאבטח, כדי למנוע פגיעה אפשרית באישיות המאובטחת, נוגדת אינסטינקט טבעי, המצוי בכל אחד מאתנו, והוא הרצון לחיות. מה אמור לגרום לשומר ראש לפעול בניגוד לאינסטינקט בסיסי כל-כך? פעולה כזו והאפשרות שבשבריר של שנייה תחליט אתה, שומר הראש, לספוג את האש במקום המאובטח, נוגדת בהחלט את האינסטינקט הבסיסי הזה. הפתרון לכך טמון באימון אינטנסיבי ובהכשרה מקצועית, שבאמצעותה הופכות פעולות מהסוג הזה לתגובות מכניות יותר, היכולות לנטרל פחדים או אינסטינקטים מנוגדים. בהקשר הזה צריך לזכור, כי תחושות דומות מאפיינות גם חיילים, הנקראים להסתער על האויב מתוך שוחות או מקלטים, שבהם הם מצויים או בכל יצירת מגע אש, שבו נאלצים לפעול כאשר נחשפים. ההבדל בין השניים נעוץ בעיקר במרווח הזמן הקצר כל-כך, העומד לרשות שומר הראש. [התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.police.gov.il/images/pictures/persumim/kitvey_et/040301/186_040301/saadat%20copy.jpg] רצח סאדאת, 1981 [התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.police.gov.il/images/pictures/persumim/kitvey_et/040301/186_040301/ronald%20R%20copy.jpg] נסיון ההתנקשות בנשיא רייגן [התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.police.gov.il/images/pictures/persumim/kitvey_et/040301/186_040301/pop%20copy.jpg] נסיון ההתנקשות באפיפיור [התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.police.gov.il/images/pictures/persumim/kitvey_et/040301/186_040301/rabin%20copy.jpg] נרצח ע"י יגאל אמיר. ראש הממשלה יצחק רבין [התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.police.gov.il/images/pictures/persumim/kitvey_et/040301/186_040301/arlozerov%20copy.jpg] נורה על שפת הים. חיים ארלוזורוב לאורך כל שנות ההיסטוריה ניתן להבחין במקרים רבים, שבהם מנהיגים, אישי ציבור ופוליטיקאים נרצחו בידי מתנקשים, מכל סוג שהוא, וזאת למרות שנהנו מאבטחה צמודה. האם עובדה זו אינה מעלה מחשבות נוגות באשר ליעילותה של השמירה מהסוג הזה ? המוטו של כל תחום האבטחה, בין אם מדובר על אבטחת אישים או על כל אבטחה אחרת, הינו, כי בכל מקרה ולמרות כל המאמצים, לא ניתן להשיג מאה אחוזים של אבטחה או ביטחון. למרות המסר הלא מעודד העולה מהדברים, הנחת העבודה הינה, כי תמיד יימצא הגורם, אשר בסופו של דבר ימצא את הפרצה, וינסה לחדור דרכה. מתוקף אימוץ ההנחה הזו, מורכבת האבטחה ממספר מעגלים, כאשר האבטחה הצמודה או "שמירת הראש" הינה המעגל האחרון שבהם. אם וכאשר נפרצים כל מעגלי האבטחה האחרים (מודיעין למשל, נחשב לאחד ממעגל האבטחה הראשונים והחשובים שבהם), אנו נשארים עם מעגל האבטחה האישית. אחת מהסוגיות בתחום הזה, אשר זכתה להתייחסות ציבורית מקיפה, בעיקר לאחר רצח ראש הממשלה יצחק רבין, קשורה לצורך בלבישת אפוד מגן אישי על-ידי האישיות המאובטחת. לבישת אפוד מהסוג הזה מניחה, כי אכן קיימת אפשרות, שבה יפרצו כל מעגלי האבטחה, לרבות המעגל האחרון של השמירה הצמודה. כל גורם רציני המתמחה בתחום הזה יסכים, כי בלתי אפשרי להשיג מאה אחוזים של אבטחה אלא אם כן אתה סוגר אדם למשך כל הזמן בחדר אטום ומאובטח. ובמחשבה שנייה, גם אז הוא לא לגמרי בטוח. תמיד אפשר לנסות להפציץ את המקום, להרעיל אותו או אפילו לנסות ו"לקנות" את אחד המאבטחים. עם זאת, אימוץ הנחת העבודה הזו אין פירושה, כי לא ניתן לשפר את יכולת הבלימה של כל מעגלי האבטחה, ובכלל זה גם את מרכיב האבטחה האישית. [התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.police.gov.il/images/pictures/persumim/kitvey_et/040301/186_040301/jfk%20copy.jpg] אולי, לנוכח המקרים הרבים כל-כך, שבהם הצליחו המתנקשים במעשיהם, רצוי לשקול לאמץ גישה מהפכנית, שלפיה לא תתקיים אבטחה צמודה. אולי בכך יינטל האתגר של חלק מהמתנקשים, לנסות ולפצח אבטחה באמצעות פגיעה באישיות המאובטחת ? אני לא תומך באימוץ גישה מהסוג הזה. ביטול האבטחה האישית, הצמודה, יהפוך את האישיות המאובטחת ל"טרף קל" לכל מטורף או מתנגד פוליטי. עצם קיום אבטחה מהסוג הזה מקשה על מתנקש פוטנציאלי לנסות ולמצוא את הפירצה. בהקשר הזה צריך להבין, כי מרבית המתנקשים אינם פועלים בחלל ריק. חלקם רוצה "לחזור הביתה בשלום", ובמקרים לא מעטים נמנעים לחלוטין ניסיונות התנגשות, שכלל לא הגיעו לידיעת הציבור או שהם מסוכלים באיבם. מה הן שלוש התכונות הדומיננטיות הנדרשות מ"שומר ראש"? אני מניח, שהתכונות הנדרשות יותר ממי שמשמש כ"שומר ראש" של מנהיג או אישיות מובטחת דומות, בעיקרן, גם לתכונות הנדרשות מבעלי תפקידים אחרים: מקצועיות, קור-רוח וחושים דרוכים וכן דבקות במשימה. אלו הן תכונות הבסיס, לכל מי שרוצה לשמש בתפקיד ולהצליח בו. מה הם שלושת הסיכונים המוחשיים יותר, העומדים בפני שומר הראש? המציאות מלמדת, שיש הרבה יותר משלושה סיכונים אפשריים. אולם, אם אני מוגבל לבחור בשלושת העיקריים שבהם, אציין שלושה מרכיבים דומים במהותם. המרכיב הראשון קשור לחשש מפני שאננות יתר, הבאה מתוך ההסתמכות על היכולת של המאבטח וכן על יכולת הסיכול של כל מעגלי האבטחה האחרים. סיכון שני כרוך בחשש מפני היצמדות לשיגרה המוכרת והנעימה כל-כך. כולם מודעים לצורך שבשבירת השיגרה, אולם לא תמיד פועלים בהתאם. היסוד השלישי, שבו משולבים גם שני הגורמים האחרים, טמון באימוץ יום-יומי של הנחת העבודה, שלפיה, היום הזה - ובעצם כך כל יום ויום - הינו היום, שבו ינסו לפגוע באישיות המאובטחת, ולכך יש להיערך. זאת, כמובן, מעבר לסיכונים מוכרים כמו עייפות מנטלית, קפיאה על השמרים או התכוננות למלחמה, הבאה על-יסוד המלחמה הקודמת ולא על זו שתבוא. בשנים האחרונות אנחנו עדים לוויכוח, שהפך לוויכוח ציבורי, בדבר מידת שיתוף הפעולה הנדרש בין האישיות המאובטחת לבן מאבטחיו. עד כמה באמת מדובר על שמירה צמודה לאורך עשרים וארבע שעות? האם לשיתוף הפעולה בין המאבטח למאובטח חשיבות כה מכרעת בתהליך האבטחה? שמירה צמודה הינה שמירה בכל זמן ובכל מקום שצריך. בלי להיכנס לפרטים, ישנם מקרים, שבהם במקומות מסוימים ניתן "להניח למאובטח לנפשו", ולאבטחו ממרחק מסוים, בעוד שבמקרים אחרים ובאישים אחרים, נמצאים עם המאובטח כל הזמן, בכל מקום עשרים וארבע שעות. יש מקרים שבהם ישנים יחד אתו, אולי לא באותה מיטה אבל בהחלט באותו החדר. אשר לשאלה, האם הדבר מפריע לאישיות המאובטחת, התשובה הינה חד-משמעית - כן. הדבר לא הופך את חייו של המאובטח (ויש להניח שכך גם לגבי המאבטח) לקלים ולנעימים יותר. מניסיוני, ראיתי מנהיגים, ש"התמסרו" במידה משתנה לצרכי האבטחה, אולם מרביתם נהגו בהתאם לנדרש ולמצופה מהם. ראש הממשלה דאז, גולדה מאיר, פעלה בהתאם לצרכים שנדרשו ממנה בתחום הזה. למידת שיתוף הפעולה בין המאובטח לבין המאבטח קיימת חשיבות מכרעת, ולטעמי, לשאלות מהסוג הזה אין מקום כלל וכלל. מי בכלל שואל אותם? אם נגענו בנושא הזה, מה דעתך העקרונית באשר לדיון, האם לחייב בחוק או בכל דרך אחרת נבחר ציבור, המחויב באבטחה אישית, לבצע את כל המוטל עליו בתחום שיתוף הפעולה עם מאבטחיו? את דעתי העקרונית אמרתי עוד בתשובה לשאלה הקודמת, בלי קשר להיבט חוקי כזה או אחר. איש ציבור, שהחליט לצאת מעולמו הפרטי, ונושא בעמדת מפתח, המחייבת שמירה, חייב לשתף פעולה באורח מלא עם מאבטחיו. פגיעה באישיות מהסוג הזה או חטיפתה עלולה לחשוף את המדינה לסיכונים מיותרים. עד כה נגענו, במגבלת האפשר כמובן, בשומרי הראש ובגורמי האבטחה. מה באשר לאויב הפוטנציאלי, המתנקש האפשרי? ממי אנחנו אמורים לחשוש? באופן כללי, שומר הראש, וכמובן גם יתר מעגלי האבטחה, צריכים לחשוש מכולם. כאשר שומר הראש מלווה את האישיות המאובטחת, הוא מסתכל סביב, רואה בקהל אנשים רבים, ומנסה, על-סמך ניסיונו או הידע המצוי ברשותו, לנסות לאבחן איום פוטנציאלי. במקרים מסוימים הוא מסמן לעצמו איום אפשרי, ופועל בהתאם, בעצמו או באמצעות כוחות נוספים. מובן, שברוב המקרים האירועים מסתיימים כשורה. אם הייתי צריך לחלק את כלל פוטנציאל האיום למספר קבוצות עיקריות של מתנקשים, הייתי מבחין במתנקשים על - רקע פוליטי - אידיאולוגי, במתנקשים הפועלים על רקע של טירוף או הפרעה נפשית וכן במתנקשים הפועלים על-רקע טירוריסטי. הניסיון מוכיח, כי בסך הכול יש הרבה מהמשותף בדפוסי פעולתם של מתנקשים על רקע אידיאולוגי לבין אלה הפועלים על רקע של טירוף ושיגעון, בהבדל ממתנקשים הפועלים כחלק מארגוני חבלה וטירור. בקרב אלה, האחרונים, הפעילות מאופיינת ביתר תחכום ובשימוש באמצעים ובמשאבים נרחבים יותר, וממילא קשה יתר לסכל את נסיונותיהם, במידה שעברו בהצלחה את הסינון, שיצרו מעגלי האבטחה האחרים. שומרי ראש ואבטחה צמודה - עד כמה מדובר במקצוע בעל טכניקות מוגדרות או בתורות הפעלה ממוסדות? עד כמה יש "שפה משותפת" עם קולגות מארה"ב, מאירופה או מדרום אמריקה? הניסיון נצבר עם השנים בכל אחד מהמקומות. יש תורות וממילא גם יש תחומים רבים של "שפה משותפת" בינינו, הישראלים, לבין קולגות בחו"ל. בסך הכול, למרות שחלק מהשיטות הן שונות, ומותאמות לצרכי הזירה והארץ ולמאפייניהן, יש כללים אוניברסליים, הנכונים כאן ושם. עיקר ההבדלים אינו באקט של השמירה הצמודה ממש, אלא בתנאים הסביבתיים השונים בכל אחד מהמקומות. כך לדוגמא, ישנן ארצות, שבהן לא יעלה על הדעת, שמנהיג בכיר ייצא ל"סיבוב הופעות" בכיכר העיר או בשוק המרכזי, כפי שהיה נהוג אצלנו עד לאחרונה, ובעצם גם עכשיו, ערב בחירות. יש ארצות, שבהן הופעה פומבית של מנהיג האומה מחייבת היערכות צבאית כוללת, שבמסגרתה מוצבים טנקים ונגמ"שים בסמוך. הבדל נוסף קיים גם באשר למידת הסיכון המשתנה ממקום למקום. כך, למשל, קשה להעלות על הדעת, כי ניתן יהיה, כאן בישראל, "לקנות" טייס חיל האוויר, ולשכנע אותו להעלות מסוק לשמים, ולפגוע באמצעות טיל באישיות מאובטחת. אפשרות כזו, שנראית בלתי מעשית בישראל, הינה אפשרות מתקבלת על הדעת במקומות אחרים בעולם, לא בכולם כמובן. ב- ‎11.9.01 הותקפה ארה"ב באופן חסר תקדים. היו שאמרו, כי העולם, לאחר קריסת "מגדלי התאומים", לא יהיה כעולם לפני כן. עד כמה ישפיע הדבר כמו גם המתקפה האמריקאית באפגניסטן והאיום הביולוגי, על מידת האיום והסכנה האישית למנהיגים ולמקבלי ההחלטות הבכירים? להערכתי, מה שקרה בארה"ב, אכן ישנה את העולם גם במידת הסיכון ובאבטחתם של מנהיגים. עם זאת, צריך לזכור, כי כאן, בישראל, אנו מצויים במלחמה בלתי פוסקת כבר עשרות שנים. בעקבות האירועים בארה"ב, לא יוכלו עוד מנהיגים בעולם לומר, כי הטירור או האיום לחייהם עצמם הינו נחלתם של אחרים בלבד. ה"מגרש" הופך למגרש גלובלי. כולם "משחקים" עליו וכולם חשופים לסכנות הטמונות בכך. כך, לדוגמא, נשיא צרפת צריך להניח, כי מעתה הוא צריך לחשוש לא רק מפני מתנקש אפשרי משורות השמאל או מהימין הקיצוני או מפני מתנקש מטורף, אלא הוא צריך להביא בחשבון גם את האיום הטירוריסטי. הטירור, כפי שנוכחנו לדעת, לא בוחל בשום אמצעי, כדי לגרום להרס המערכת המדינית והפוליטית הקיימת. ניסיון מוצלח לפגוע באחד ממנהיגי העולם, עשוי, מנקודת ראותם של המתנקשים, לערער באופן מהותי את הסדר העולמי הקיים. אשר למימד הטמון באיום הביולוגי, צריך לזכור, כי גם קודם לכן נלקחה בחשבון אפשרות של נסיון פגיעה מהסוג הזה, אולם יש להניח, כי באופן טבעי, ועל רקע ההיסטוריה הקיימת, תתוגבר האבטחה האישית גם בתחום הזה. עד כמה קיים דמיון בין תפקיד "שומר הראש" בקולנוע, בסרט המפורסם של וויטני יוסטון, למשל, לבין המציאות ? מרבית הסרטים נעשים על-בסיס המציאות, תוך הדגשת יתר של אלמנטים דרמתיים, המוצגים לעתים באופן מוגזם. אין ספק, שבמאי סרטים מסוג זה, קיבלו הדרכה מידי אנשי מקצוע. עם זאת, אם נחזור לסרט של וויטני יוסטון, הייתי אומר, שהאופן שבו התגבר שומר הראש בסרט על המתנקשים, הינו בלתי מציאותי לחלוטין, בוודאי כאשר מדובר בשומר בודד. ניתן היה לעשות זאת, אולם רק על-ידי קבוצת מומחים לתחום זה. בסופו של דבר, המרחק בין הצלחה לבין כישלון, בכל הכרוך בעבודתו של שומר הראש, תלויה, לא פעם, בצירוף מקרים ובמזל. עד כמה קיימת התופעה של "בדידותו של המאבטח", בעיקר במקרים של כישלון? התופעה קיימת כאן כמו בתחומים נוספים אחרים, אם כי במרבית המקרים לא מדובר במאבטח בודד אלא במספר מאבטחים. נכון הוא, שמספר המאבטחים אינו משנה את העובדה, שלפיה, במקרים לא מעטים שומר ראש אחד או כמה, נושאים באחריות לשלומו של אדם אחד, בודד, שהפגיעה בו עלולה לדרדר מדינה שמה למלחמה או למשבר. גם כאן, שומר הראש, כמו המנהיג עצמו וכמו השוער במשחק כדורגל, יודע, שלמרות ההיערכות הטובה יותר, עדיין אסור לשכוח, כי משהו תלוי גם במזל או בצירוף מקרים. מנהיגים על הכוונת: נרצחו במהלך תפקידם (רשימה חלקית) *שנת ‎44 לפני הספירה - רצח יוליוס קיסר בידי סנטורים רומים ברשות ברוטוס. *שנת ‎1865 - רצח נשיאה השישה-עשר של ארה"ב, אברהם לינקולן, בידי גון ב'ות. *שנת ‎1881 - רצח הצאר הרוסי אלכסנדר השני בפטרסבורג, רוסיה, על-ידי נהיליסטים. *שנת ‎1914 - רצח יורש העצר האוסטרי פרנץ פרדיננד, בסרייבו על-ידי הסרבי גבריאל פרינקיפה. *שנת ‎1933 - רצח מנהיג הסוכנות היהודית, חיים ארלוזורוב, על-שפת ימה של תל-אביב. *שנת ‎1948 - רצח המנהיג ההודי מהאטמה גאנדי על-ידי קיצוני הינדי. *שנת ‎1951 - רצח מלך ירדן עבדאללה בירושלים על-ידי צעיר מוסלמי. *שנת ‎1963 - רצח נשיא ארה"ב ג'ון פ.קנדי, בדאלס, טקסס על-ידי לי אוסוולד, *שנת ‎1968 - רצח מנהיג זכויות השחורים בארה"ב, מרטין לותר קינג על-ידי ג'יימס ארל ריי. *שנת ‎1981 - רצח נשיא מצרים, אנואר סדאת על-ידי קיצונים אסלאמיים. *שנת ‎1984 - רצח ראש ממשלת הודו, אנדירה גאנדי על-ידי שומרי ראשה. *שנת ‎1986 - רצח ראש ממשלת שוודיה, אולף פאלמה. *שנת ‎1995 - רצח ראש ממשלת ישראל, יצחק רבין, על-ידי יגאל עמיר . *שנת ‎2001 - רצח שר התיירות, ח"כ רחבעם זאבי, על-ידי ארגון טירור פלסטיני. "החוויה השוויצרית" - ‎1969 בעקבות גל חטיפות, ובעיקר חטיפת מטוס אל-על לאלג'יר, הוחלט על הקמה מיידית של יחידת אבטחה למניעת חטיפת מטוסים, מתוך המטוס עצמו. לאחר סיום שירות בסיירת מטכ"ל, החליט מרדכי רחמים, יחד עם חברים נוספים ליחידה, להצטרף ליחידת האבטחה. "בחודש פברואר ‎1969", הוא אומר, "בעת ששימשתי כמאבטח במטוס אל-על, שעשה את דרכו לקראת ההמראה בשדה התעופה "קלוטן" שבציריך, שמעתי לפתע יריות מנשק קלצ'ניקוב ורימוני-יד הנזרקים לעבר המטוס. החשש הגדול שלי היה מפני פגיעה אפשרית בכנפי המטוס, העמוסות בדלק, וממילא גם בנוסעים הרבים שישבו בו. רצתי לעבר הקוקפיט (תא הטייס), והבחנתי בטייס המתבוסס בדמו. מתוך החלון המרוסס השבתי באש והחלטתי, בשבריר של שנייה, לצאת מהמטוס, על-מנת לנסות ולבלום את המחבלים. פניתי, לזנב המטוס, ומשם גלשתי למטה, מחוץ לקו הירי של התוקפים. רצתי לעבר הגדר תוך ירי מאקדח הברטה (‎0.22) שהיה ברשותי, ומצאתי מסתור בערימות השלג שנצברו בצידי המסלול. ברקע מרחוק נשמעו ייללות הצופרים של שירותי הביטחון. ארבעת המחבלים, שלושה גברים ואישה, המטירו לעברי אש ורימוני יד. קראתי למחבלים, באנגלית, להניח את הנשק, ואחד מהם אכן עשה כן. מפקד החוליה הסתובב לעברי, וניסה לירות בי מטווח של כעשרה מטרים. יריתי בו כדור והוא נפגע ונהרג. בשלב זה נגמרו לי הכדורים, ואז הסתערתי לעבר המחבל, בעל מימדי הענק, שהשליך רימונים. התחלנו להיאבק, עד שלאחר מספר שניות הרגשתי קנה של אקדח התחוב לעבר צווארי. אלה היו אנשי כוחות הביטחון השוויצרים, שסוף סוף הגיעו למקום. אחרית דבר- לאחר שהוכנסנו כולנו, המחבלים ואני, לבית-הסוהר, נשפטתי בשוויץ וזוכיתי זיכוי מוחלט. ממשלת שוויץ אף הציעה לי פיצויים בשל מה שנגרם לי על שטחה". "במטבח המפורסם של גולדה" "גם אני זכיתי להיות חלק מהמטבח המפורסם של ראש הממשלה דאז, גולדה מאיר", אומר מרדכי רחמים. "לאחר סיום תפקידי ביחידה לאבטחת מטוסים, הייתי אחד מהמאבטחים האישים של גולדה מאיר. גולדה התייחסה אלינו כאילו היינו ילדיה שלה. בחלק גדול מהמקרים, היא הייתה עובדת במטבח, ומכינה לנו סנדוויצ'ים ושתייה חמה או קרה. במקרים רבים ישבנו לאכול יחד, ליד המטבח, איתה ועם מזכירתה, לו קידר". נחשפתי על-ידי גולדה למרות שלאחר אירועי ציריך לא היה מרדכי רחמים דמות אנונימית, הוא נחשף, בתום לב, כמובן, דווקא על-ידי גולדה. "באחד הימים", הוא אומר, "בעת אירוע שהתקיים בטקס חנוכת שגרירות ליבריה בירושלים, שימשתי כמאבטח, ונמצאתי בין הקהל הרחב. לפתע עברה גולדה על-פני, ולחצה את ידי. הדבר עורר, כמובן, תשומת לב, בעיקר מפני שכעבור דקות אחדות היא ניגשה אלי בשנית, ושוחחה איתי. לרוע המזל, נכחו במקום עיתונאים וצלמת של השבועון הגרמני דר-שפיגל. היא צילמה אותנו, ניגשה אלי ואמרה לי, כי היא יודעת מי אני ומה תפקידי, אולם לא תחשוף את הדבר. למחרת פתחתי את העיתון, שם ראיתי את התמונה, שבה אני לוחץ את ידה של גולדה. מתחת לתמונה הופיע כיתוב ובו דברי הסבר" [התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.police.gov.il/images/atributes/line_for_text.gif]

אני כותב רק מה שאני יודע, או שאני חושב שאני יודע ואם אין לי מה להוסיף - אני שותק, מקשיב ולומד!

© יוסיפון - על כל האמור בהודעה זו חלים כל כללי זכויות היוצרים הקבועים בחוק. לשם קבלת הרשאה להעתקה או לשימוש במידע יש לפנות אלי לדוא"ל yossifoon@fresh.co.il

מחבלים תוקפים את תחנות אלעל בוינה וברומא. איני זוכר את התוצאות המדוייקות, אבל לגבי רומא - המאבטחים הרגו את המחבלים בירי מטווח ארוך יחסית (מעל 20 מ'), ובבדיקה לאחר המוות התברר שכל ההרוגים מקרב הנוסעים בטרמינל (לא המחבלים !) נהרגו מיריות השוטרים האיטלקים.