http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4809626,00.html

דו"חות הנציב תמיד מעניינים אותי, אגב בעיקר בנושאי הפיקוד והיחס לחיילים.

במקרה זה, הדו"ח עוסק גם במצב כשירות הרק"מ בימ"חים השונים, תו"כ התמקדות בנושא כ"א אשר אמון על הטיפול השוטף בכלים אלו, קרי הנגדים (ברור שיש גם חיילים סדירים אשר עוסקים בכך, אך הנגדים הם הכוח המשמעותי - מבחינת הידע, הניסיון, המקצועיות וכו').

כמובן שלי אין את המידע שיש למבקר לגבי הכשירות עצמה, אך את מצב הנגדים אני מכיר (מכמה כיוונים) ובאמת מדובר במצב בעייתי מאוד!

אהבתי לשמוע את הנציב אומר כי הצבא התאהב בקיצוצים ונוקט בהם בכל מקום, גם כאשר הפגיעה בכשירות ובמוכנות מוכחת. מקווה שאוכלוסיית הנגדים תקבל מענה טוב יותר - עצירת קיצוצים, גיוס חזרה (במקומות שקוצצו וצריך כ"א), העלאת משכורות ושאר תנאים. כמובן שאני מתכוון בצורה דיפרנציאלית ורק במקומות שצריך. מדובר על אנשים מדהימים אשר משקיעים את מיטב שנותיהם למען בטחון המדינה ולא מקבלים את הכבוד כמו הקצינים (המעט כבוד שעוד נותנים גם לקצינים...)

להלן קישור לדו"ח המלא:
http://www.nakhal.idf.il/Sip_Storage/FILES/1/1741.pdf

לאחר שקראתי את הקטע על ימחים, גיליתי שאין שם אף מילה על רמת המוכנות, כי הבדיקה הזאת היא לא מתפקידו של נציב קבילות החיילים. כל צעקות הגוואלד הן המצאה עיתונאית.

א. מסכים - גם אני הופתעתי כששמעתי וראיתי בתקשורת את הכותרות והדיונים על רמת המוכנות המתקרבת לזו שלפני יוהכ"פ ואמרתי לעצמי מה קשור לנציב הקבילות, זה תפקיד של מבקר צה"ל/משרד הבטחון.
ב. לא מסכים - אומנם זה אולי לא רשום, אך שמעתי את הנציב מתראיין על הדו"ח ומדבר על מצב המוכנות. אומנם אין זה מתפקידו של הנציב לבדוק רמות מוכנות, אך כאשר הוא מבצע בדיקה בעניין אנשי הקבע המשרתים בימ"חים (התנאים, המשימות וכל שאר הנושאים שעלו) אז אי אפשר שלא להתרשם ממצב המוכנות. אני תופס את הנציב כאיש מקצוע רציני מאוד (גם אם זה "רק" בזכות הניסיון האישי שלו) בתחום הרק"מ ולכן אני בסה"כ מקבל את דבריו בנושא.
בלי קשר, מהיכרותי המועטה את התחום, אני מתרשם שאכן ישנן בעיות בנושא האחזקה ובכלל בנושא אנשי הקבע.

הנציב מנוסה ביותר ויש לו ידיעה ממקור ראשון איך נראו הימחים ביום כיפור..

שמעתי את הראיון הזה. אני מצטטער, אבל זה נראה חובבני ולא רציני. הוא קובע את מצב הרק"ם על סמך התלונות שהוא קיבל מנגדים שטענו ליותר מדי עבודה. אני לא יודע מה מצב הרק"ם בפועל (חוץ מהרק"ם של הפלוגה שלי, שהוא דווקא במצב לא רע) אבל הבכי והנכי של הנגדים בטח לא מהווים עדות לשום דבר. אין עובד בעולם שלא רוצה לעבוד פחות ולקבל יותר. ירצה כבודו לבדוק את הימ"חים - ישלח צוות מיקצועי שמדגמית יעברו על הכלים ויבדקו את המערכות הרלוונטיות.

באותה נשימה - הדברים שהוא אמר על הסמרטפונים נראים סתמיים ולא מחוברים למציאות. שימוש בווטסאפ לא מעיד על כלום ובמבצעים האחרונים החיילים השאירו את הפלאפונים לפני שעברו את הגדר.

אי אפשר לעשות אותה עבודה עם חצי מכוח האדם.
מישהו ישלם את המחיר, ואלה לא יהיו מקבלי ההחלטות..

זה לא נכון. כן אפשר להתייעל ולעשות את אותה עבודה עם חצי כוח אדם.

אם קבעו תקן והרי הכל בצבא על פי תקנים איך פתאום מצמצמים בחצי? הרי היתה עבודת מטה או סביר הרבה יותר להניח דוח ועדת חקירה בנושא מוכנות הכלים מהעבר,
אז היום פתאום עברו מטנקים לחלליות שחוסכות חצי מהעבודה?

בלי להיכנס לפרטים של מי, מה ואיך, בוער לי שההתנהלות עם הטלפונים בבט"ש כבר גרמה ללא מעט נזק ב"מי.
על ההתנהלות איתם בחירום כואב לי עוד יותר לדבר בגלל שהיא כבר הביאה לנזק מבצעי של ממש.

אותי דווקא מפתיע עד כמה כולם מנותקים מהמציאות בקשר לטלפונים, חוץ מהמבקר שאמור להיות מבוגר מדי לדברים האלו.

אז בוא נדבר גם על התועלת של סמארטפונים בבט"ש. הם מאובטחים יותר מקשר צבאי גלוי, הם אמינים יותר מקשר צבאי ונותנים כיסוי טוב יותר, הם נפוצים יותר מקשר צבאי, הם מאפשרים להעביר מידע מעבר למידע קולי.

אם איני טועה, אותם חיילי לעוקץ שהלכו לאיבוד במחנה פליטים אותרו בעזרת הטלפונים שלהם.

"אם איני טועה, אותם חיילי לעוקץ שהלכו לאיבוד במחנה פליטים אותרו בעזרת הטלפונים שלהם".

ענקנמן, זה נכון - אחרי שהתברברו בגלל הטלפונים שלהם (בגלל הוויז)....

הכל שאלה של מינון והתאמת האמצעי למשימה.
לדוגמא, אני לא חושב שצריך לאסור שימוש באפליקציית וויז לניווט במשימות נסיעה מנהלתיות, אם לא מבוצע תדריך על ידי מפקד למשימת הנסיעה המנהלתית בנוסף, תדריך שבו המפקד יתייחס לבטיחות, מבצעיות וסיכונים (יש פורמטים מסודרים לתדריכי נסיעה) אז אפשר לצפות שיהיו תקלות....
אם מג"ד נותן משימות לקצינים העוזרים שלו רק דרך הווטסאפ כל משימה וכל הזמן אז הוא בתקלה, אבל אם במקרים ספציפיים כשהוא רוצה להעביר משהו בקבוצה בה חברים רק הקצינים העוזרים או רק המ"פים אני לא חשוב שיש עם זה בעיה...

מסכים מאוד לגבי הסתובבות חיילים ומפקדים זוטרים (לא בטוח שההגדרה של הנציב עד דרגת מ"פ היא הנכונה, אולי יותר ברמה של מ"כ/מ"מ) עם הפלאפונים לאורך היום באימונים או משימות - בעיה חמורה הגובלת בחיי אדם!

באופן כללי, דו"ח הנציב מעניין תמיד, ועוסק בנושאים שחשוב לעסוק בהם ואולי ממעטים לעסוק בהם - בדגש על פיקוד ומנהיגות ויחסי מפקדים-פקודים.

אמנם זה הוזכר כהערת אגב אבל זה באמת דבר רע.
סמארטפונים הם אמצעי ריגול פנטסטי, שחיילים (ולא רק) נוהגים להכניס למקומות שבהם אסור שיהיו אמצעי ריגול.
בלי להיכנס למי ומה ושמות, אחרי צוק איתן סיפר לי קצין לוגיסטיקה של גדוד סדיר מסויים, איך כשהוא בחוץ והמג"ד בפנים מתאושש מקרב קשה, הם ניהלו ביניהם תקשורת בסלולרי וגם בוואטסאפים. זה לא היה נושא השיחה אבל הוא תיאר את התקשורת הזו אז שאלתי אותו איך זה יכול להיות. הוא צחק ואמר שכל קציני המטה היו עם הטלפונים עליהם... רוח המפקד, כנראה. אני הייתי בהלם כי זה באמת נורא בעיני.

אתם לא יודעים כמה קל להשתלט מרחוק על המצלמה או המיקרופון של הטלפון החכם שלכם בלי שאתם יודעים - פעם זה היה נורא יקר ודרש משאבים. היום זו תוכנה שעולה גרושים, ואפשר להריץ אותה מכל מחשב טאבלט או טלפון חכם.ואז מי שבצד השני רואה כל מה שהטלפון רואה ושומע כל מה שהוא שומע. מה שנשאר זה רק לברר מה המספר של המג"ד ולשלוח לו הודעה בסגנון "רק היום! מכירה מטורפת במחסני זול-לכל! להסרה שלח 1", או משהו כזה... והוא שלך. לתמיד.

אסף.

www.jeepolog.com

ספציפית לענמין הזה קוצצו תקנים מאסיבית מה שאומר מרווחי טיפול גדולים בהרבה ששוה פגיעה בכשירות.

ושוב אומרים מה לא בסדר...ושוב לא אומרים למה לא בסדר....הרי ישנם דברים שכל מי שעניים בראשו יכול לראות...לא רק המבקר......אז מה הלא בסדר שגורם לנו להתנהל לא בסדר.....או אם אשתמש בטרמינולוגיה אחרת, מה הבעיה שלנו שאנחנו לא מזהים בעיות...?
לפני שאני כותב, אני חושב על הסיכוי שדבריי ישפיעו כפי שאני רוצה,
היום ניצלתי את הנושא של חוסר מידע לחברי קבינט שהעלה לכותרות בנט, והעלתי [באתר המקביל] נושא דומה של בעיית תיפקוד אצל חברי ועדת חוץ וביטחון, המשרתים ביחד בכמה ועדות....מה שלא מותיר להם זמן לעשות עבודתם כמו שצריך...וטעיתי בהערכתי, הנושא לא מעניין....אנשים מסיבה כל שהיא מעסיקים את מוחם בתוך מסגרת מסוימת....מה שמחוץ למסגרת לא זוכה לתשומת לב, נדחה...............עד שלא נבין מה עומד מאחורי התנהלותנו...כנראה וגם הימ"חים לא ישתנו.

ציטוט:

.אז מה הלא בסדר שגורם לנו להתנהל לא בסדר.

אני חושב שכולם יודעים.

אי אפשר לנהל ארגון טכנו / כלכלי הכי גדול בארץ ע"י אנשים שהתמחו כקריירה בנושאים שהביאו אותם להיות מח"טים וכל זאת כאשר בכל תפקיד ניהולי מדובר בקדנציה קצרה, והשאיפה היא "להיות בסדר" על מנת להתקדם באותה פרמידה.

מבלי להיכנס פוליטיקה, התחלפות ממשלות מהירה יוצרת תחלופה גדולה של שרים / מנכ"לים ממשלתיים ואז מתלוננים על קשיי משילות - זו בדיוק אותה תופעה.

לארגון יש קושי ללמוד, קושי לשמר ידע וקושי לנהל תהליכים ארגוניים ארוכים.

כך הדוגמה האחרונה - הקמת "ענף תרומות" בצה"ל(!) ממחישה עד כמה הבעיה עמוקה

מטרתו של צה"ל היא הגנה על ביטחוננו/ קיומנו -מטרה חשובה לכאורה.
האם אכפת לנו כי הצבא עושה זאת בצורה הכי טובה האפשרית [היום שמעתי ברדיו על הישוב יצהר, שאנשיו הם שיאני תרומת הכליות, וזה משום כי לקחו ברצינות את חשיבות חיי האדם,מעבר למילים] ?
האם אנחנו באמת חותרים לשיפור, על כל המשתמע מכך ?
האם אנחנו יודעים איך חותרים לשיפור ? [ואני חולק על כך 'שכולם יודעים'...יתכן כי כולם חושבים שיודעים]
נדמה לי כי ארגון הרוצה להשתפר, צריך להגדיר מצבו, את מאפייניו, ולהציב לעצמו מטרות, ואז, לעשות תוכנית עבודה שתיקח אותו ממצבו הנוכחי לרצוי.
בחינת המצב הקיים פירושו, בחינת כישורי/יכולות החיילים המתגייסים, בחינת מטרות הצבא/היחידה/הכוח, בחינת נוהלים/תכניקות עבודה/תירגולות, בחינת סידרי עדיפויות, בחינת התאמת כוח האדם לתפקיד/ניצול הפוטנציאל האנושי.....וכשזיהינו מה מהקיים לא מאפשר לנו להגיע למטרות, משנים זאת....אם יש בעיה לשנות, מדווחים לממונים,ולמקבלי השירות האזרחים, והם יחליטו איך להגיב לבעיה....וזה נוגע לתרבות ניהול, שהינה מרכיב חשוב ביכולת להשתפר.
אם נשכיל לראות רק בעיות קצה, כמו טנק לא תקין, ולא נחקור מאין זה מגיע, נישאר מכבי שריפות ולא מונעי שריפות.
[בעיקבות התרסקות מעבורת החלל קולמביה, שנגרמה כתוצאה מחתיכת קצף שנשברה, מצאה ועדת החקירה כי מקור הכשל הינו כשלים ארגוניים/תרבות ניהול]

ציטוט:

דמה לי כי ארגון הרוצה להשתפר, צריך להגדיר מצבו, את מאפייניו, ולהציב לעצמו מטרות, ואז, לעשות תוכנית עבודה שתיקח אותו ממצבו הנוכחי לרצוי.

צה"ל כארגון במתכונתו הנוכחית לא יכול להשתפר. כולנו רוצים זאת, אך צריך להכיר בעובדות.

למה אף אחד לא שואל כיצד יכול להיות שצה"ל תיקנן X נגדים ל 100 טנקים ופתאום זה משתנה? מי אחראי? מי אישר? על סמך איזו עבודת מטה?

האם רופא, ללא כל רקע כספי, יכול להיות יועץ כספי לרמטכ"ל? בצה"ל חושבים שכן - זו ההתייחסות לאט"ל - וזה נתפס כנורמלי וסביר.


צה"ל לא מסוגל, מיבנית , לנהל תהליכים ארוכים - הדוגמה המדהימה היא דוח וועדת ברודט - בהתחלה וועדת יישום הוקמה בראשות ר' אגת, אח"כ זה עבר לתת אלוף ייעודי, כשזה הוחלף זה עבר לאל"מ כנוסף על תפקידו ולבסוף נחת על שולחנו של רע"ן.....
אחת כך מתפלאים כיצד צה"ל גדל בהיקפי כ"א במקום להצטמצם ואף אחד לא יודע להסביר זאת.....

לפיכך, עד שלא יפצלו את צה"ל לשני ארגונים - האחד אחראי על לחימה -( קדנציות קצרות) והשני אחראי על כל היתר (מקצועי, קדנציות ארוכות, גוף סמי אזרחי) -זה מה שיש.

נאמר ואתה צודק באבחנותיך, מדוע הדברים הצודקים לא נעשים ?

על מנת לבצע שינויים מבניים מהותיים, בדרג המחליט (הממשלה) צריכה להיות יציבות שתאפשר צבירת ידע ויכולת אישית להוביל שינוי ופתיחות לשינוי - הווה אומר שר הבטחון צריך להיות בעל נסיון ניהולי רחב במערכת האזרחית ולא בשר מבשרה של המערכת (כך למעשה גם משרד הבטחון כולו מהמנכ"ל ומטה)

בישראל כאשר ממשלות מתחלפות בקצב מהיר , פוליטיקאים לא "במשחק" לאורך זמן וכולם עסוקים בשרידות - למי בכלל יש הפנאי לעסוק בנושאים הללו - הרבה יותר קל לזרוק מליארדים ולהקים וועדות שבסוף לא עושים דבר עם ההמלצות - אין שום רווח אישי / פוליטי ברפורמה עמוקה במערכת הבטחון - רק כאב ראש ויצירת התנגדות.

אגב - בארה"ב, תחת הנהגתו של הסנטור מקיין, וועדת הכוחות המזויינים מעבירה רפורמה ארגונית אדירה במערכת הבטחון האמריקאית - בשקט ווביטחה - בלי שהבית הלבן מתערב.

מדבריך אני מבין כי אנו תקועים במצב שלא מאפשר לנו לבצע שינויים נדרשים, שפירושו, שינויים מבניים, שינויים שיאפשרו לאירגונים לתפקד בצורה יעילה יותר לשם השגת מטרותנו.
אז מה עוצר אותנו לעשות השינויים ? בעיית הבנה? בעיית מוטיבציה ?.....פירוש הדבר כי מה שעוצר אותנו הוא מצב היכולות/האיכות האנושית.....ואז עלינו לחכות שיחיו כאן אנשים עם יכולות/איכויות טובות יותר....רק הם יוכלו לשנות המצב המתואר, משימה הגדולה עלינו.

האמת יש כאן רקורסיה - המערכת בנויה כך שאינה יכולה להשתנות , כי הכשלים במבנה מונעים את תהליכי ההשתנות.

כמובן שכל זה נכון כל עוד "העסקים כרגיל".

טראומת מלחמת יום כיפור הוליכה לשינויים מבניים רבים - מאז , תודה לאל, הטראומה לא חזרה כך שהמערכת בשלה וכך מה שהיה הוא שיהיה , אין חדש תחת השמש.

מכיוון שמדינת ישראל מאוד עשירה (ברצינות) אז בסופו של דבר מדובר בכסף . מחיר הדמים, למזלנו הגדול, הוא נמוך בגלל האיומים הקטנים.

אז האנשים לא מצליחים להתמודד עם המערכות המפריעות לשינוי המיוחל,
את זה פותרים או ע"י שינוי המערכות או שינוי האנשים,
החיים מראים לנו כי המערכות לא משתנות, אז אולי כדאי לשפר האנשים כך שיתגברו על המערכות, ובכלל, אנשים טובים יותר , יניעו פה הכל לכיוון טוב יותר.

"האנשים" נבחרים ע"י העם (בפוליטיקה) או צומחים בארגון לאורך שנים ארוכות (צה"ל) - כך או כך - אין לאף אחד "שליטה" על "איכות".

זה מה יש. המזל שלנו שבצד השני הם הרבה פחות מוצלחים....

ה'אנשים' הם כל אלו הגדלים כאן דרך מערכת החינוך,
למערכת החינוך[ולא רק] יש שליטה על היוצא מן המערכת....חומר איכותי יותר יתפקד אחרת בצבא ובכל מקום, יצביע אחרת, יראה המציאות אחרת... ...האמת, אני מאמין במה שאני כותב, ואני גם מאמין שזה לא יקרה, כי יכולותנו לא מספיקות לבצע שינוי מהותי.

אבי גבאי, השר לאיכות הסביבה לשעבר:

"עוד הוסיף גבאי בכנס כי המערכת בנויה עקום בבסיס שלה, ולכן שאלת החלטות הממשלה מבוססות על מערכת שלא יכולה לתפקד. "מיקי איתן אמר לי פעם שהדיון הזה סביב החלטות ממשלה הוא למי שלא מבין שחלק מההחלטות לא נועדו להיות ממומשות."

http://www.calcalist.co.il/local/ar...3689753,00.html


למשל פנסיות הגישור של צה"ל - ההסכמה בין מנכ"ל משרד הבטחון (שכבר עזב - צריך לקרוא את דוח המבקר על מנת להבין מדוע) למשרד האוצר היא כעוד 7 שנים צה"ל יביא את פנסיות הגישור לפורשים לממוצע של 12 אלף ש"ח לחודש, אחרת משרד האוצר "יעשה בעניין כראות עיניו"

עוד 7 שנים אלו לפחות עוד 2 ממשלות ולפחות התחלפות פעמיים של כל המערכת שעוסקת בנושא - בצה"ל ובאוצר.

מה הסיכוי שעוד 7 שנים לא תהיה וועדה שתאמר כי למרות הסיכומים ההסכם לא מומש מצידו של צה"ל?- לדעתי 100% . לא כי יש עסק עם רמאים או טיפשים אלא פשוט מה שנראה מאוד חשוב לצוות הנוכחי, יהיה משמעותי פחות חשוב לצוות הבא, וזה שיחליף אותו כלל לא יכיר את הנושא....

המערכת בנויה עקום, אז מה עושים ?מה הציבור צריך לבקש ?....צריך לשנות מערכות עקומות.
אבל יש בעיה, כי לאנשים/מערכות עקומות קשה לתקן מערכות עקומות....
התייחסות נכונה למצב צריכה להוביל להבנה כי הגורם האנושי הוא המשפיע הגדול על כל מה שקורה כאן, לכן צריך לתקן את פס הייצור [לכל הרגישים, מותר להשתמש במושג, גם אבי גבאי השתמש בו] בכדי שיצאו ממנו אנשים טובים יותר.....אבל שוב...יש בעיה, לאנשים/מערכות בעייתיות קשה לבנות פס ייצור ראוי.
ברור כי יש כאן מעגל שקשה לפרוץ אותו, אחת הדרכים לפרוץ אותו הינו שימוש בסיוע של מומחים מחוץ לארצנו [מה שנעשה גם עם תהליך השלום].....ברור כי גם זה לא פשוט, כי שוב, מי שצריך לפרוץ המבוי הסתום זה אנחנו.

ציטוט:

אחת הדרכים לפרוץ אותו הינו שימוש בסיוע של מומחים מחוץ לארצנו

היה ונעשה - חלק מהמלצות וועדת ברודט:



לאחר שהממשלה אימצה בשעתו את עיקרי המלצות ועדת ברודט, סיכמו מנכ"ל משרד הביטחון וסגן הרמטכ"ל כי לשם גיבוש תכנית התייעלות, תסתייע מערכת הביטחון בחברת ייעוץ. באוגוסט 2008 התקשר משרד הביטחון עם חברת "מקינזי" שזכתה במכרז, ובאמצע שנת 2009 הגישה החברה דוח שכלל המלצות להתייעלות באפיקי הבינוי, הרכש והאחזקה בצה"ל ובמשרד הביטחון. בינואר 2010 הונחה צה"ל על ידי סגן הרמטכ"ל, מנכ"ל משרד הביטחון היוצא ומנכ"ל משרד הביטחון הנכנס ליישם את ההמלצות שבדוח מקינזי.

מקנזי הרוויחו עשרות מליוני שקלים על מיפוי, המלצות וייעוץ שכל אלוף במטכ"ל יכול היה לתת בשעתיים עבודה.

ב - 2009 כתבות אינסוף על מהלכי התייעלות שיביאו לחסכון של 1.6 מליארד ש"ח בשנה

דוח מבקר המדינה מ 2015 מגלה את האמת:

אזהרת קריאה - זה מסמך שמדכא כל מי שחושב שיש מקום לשיפור

בביקורת עלה, כי חרף ההחלטות החוזרות והנשנות של מנכ"ל משרד הביטחון ושל סגן הרמטכ"ל בנוגע לבחינת התייעלות במנת"ק ובמפא"ת, הגורמים שהוטלה עליהם האחריות להוציאה לפועל לא עשו זאת. יתרה מכך, ועדת ההיגוי העליונה לא קיימה מעקב אחר החלטות שקיבלה, ולא נמצא שראשיה דרשו הסברים על הסיבות לאי-ביצוע החלטותיהם. "יש לראות בחומרה מצב שבו ועדה בראשות מנכ"ל משרד הביטחון וסגן הרמטכ"ל קובעת יעדים ומציבה לוחות זמנים ברורים לביצועם, ואלה אינם מתבצעים, והוועדה אף לא קיימה בקרה על מימוש החלטותיה", כתב המבקר.

כמו-כן, במשך כשלוש שנים, מאוקטובר 2011, למעט מפגש אחד, מנכ"ל משרד הביטחון וסגן הרמטכ"ל לא כינסו את ועדת ההיגוי העליונה שהם עמדו בראשה, ושתפקידיה היו, בין היתר, לעקוב אחר תהליך ההתייעלות של מערכת הביטחון ולטפל באי-עמידה במטרות. רק בספטמבר 2014 חודשה פעילותה. שיתוקה בפועל של ועדת היגוי של הדרג הבכיר הביא לפגיעה בבקרה, והיה בו כדי לפגוע בביצוע תהליך ההתייעלות של מערכת הביטחון ובעמידה ביעדיו. אף על פי שבשנת 2011 קבע סגן הרמטכ"ל כי על אגף התכנון "מוטלת האחריות לרכז את פעילות ההתייעלות במסגרת מנהלת תכנית 'עת האסיף'", בפועל לא הוקמה כלל מנהלת.


[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://img.wcdn.co.il/w/w-635/1954188-5.jpg]


כוח אדם הוא תחום נוסף שבו המליצה ועדת ברודט להתייעל, והמליצה על צמצום מספר אנשי הקבע. ההוצאה על שכר כוח אדם קבע מהווה כ-18% מסך ההוצאות במערכת הביטחון. אלא שמינואר 2008 ועד ינואר 2013 לא רק שמערכת הביטחון לא הקטינה את מספר אנשי הקבע, אלא ששיא כוח האדם בקבע גדל בכ-9%.




הנושא השלישי שבו עסק הדוח הוא אחזקה - דוח מקינזי כלל המלצות להתייעלות באפיקי הבינוי, הרכש והאחזקה בצה"ל ובמשרד הביטחון. גם תחום זה נחל כישלון, כשבדוח מצוטט במסמך סיכום תפקיד של ראש תכנית "עת האסיף" מאוקטובר 2011, שהופץ לסגן הרמטכ"ל, למנכ"ל משרד הביטחון ולבכירים נוספים. בנוגע לאפיק האחזקה מצוין כי "הפעילות באפיק זה הייתה רוויה בקשיים ובהתנגדויות מצד גורמים רבים. בראייתי, המצב הקיים כיום חייב להשתנות משמעותית. כלל האבחונים באפיק זה הצביעו על בזבוז משאבים, חוסר ניהול יעיל ופוטנציאל התייעלות משמעותי. לא יתכן שתהליך מטכ"לי משמעותי כל כך יושפע מרמת המוטיבציה ושיתוף הפעולה של דרגי העבודה הזוטרים".





בנוסף ועדת ברודט המליצה כי היקף ההתייעלות בשנים 2012-2008 יעמוד על 10 מיליארד שקל. בפועל הסתכם היקף ההתייעלות בכ-3.8 מיליארד שקלים בלבד. עוד עולה כי עד סוף שנת 2013 סך החסכונות שהושגו בפועל עמד על כ-6 מיליארד שקלים, לעומת יעד של 11.55 מיליארד שקלים על פי ועדת ברודט. פיגור זה, של כ-6.2 מיליארד שקלים (62%), הוא משמעותי, טוען המבקר, "ויש לו השלכות מרחיקות לכת על תקציב הביטחון".

עוד מציין המבקר כי במשך שנים לא היה גורם במערכת הביטחון שקיים מעקב, בקרה ומדידה שוטפים אחר כלל החסכונות מהתייעלות ומקיצוצים, ועל כן נתונים אלה לא היו זמינים ולא הייתה תמונת מצב כוללת ומפורטת של החסכונות. במצב זה לא היה למקבלי ההחלטות מידע על מידת ההתייעלות שהושגה בפועל, והאם קיים צורך להנחות על המשך מהלכי התייעלות וקיצוצים. המערכת הממוחשבת "מנוף", שהומצאה לטובת מעקב ובקרת חסכונות התייעלות, העלתה אבק. רק במאי 2015 החליט מנכ"ל משרד הביטחון כי אגף התקשוב יאגד את הנתונים.עוד מצא המבקר כי ועדת ברודט הדגישה, ש"צה"ל צריך להתרכז בנושאי ליבה", ובדצמבר 2012 קבע הרמטכ"ל דאז, גבי אשכנזי, כי יש לבחון "מערכים, מבנים ארגוניים, פרדיגמות ומוסכמות בנוגע לתחומים בהם צה"ל עוסק ואינם בליבת העיסוק הצבאי". חרף זאת, לא נמצא כי צה"ל בחן בעבודת מטה מקיפה את האפשרות לבצע שינויים ארגוניים מהותיים במבנהו ולצמצם פעילויות שאינן בליבת העיסוק, כדי להתאימו לאתגרים צבאיים, גיאו-פוליטיים וכלכליים משתנים.




אלא שהמבקר אינו תולה את האשמה אך ורק בדרג הצבאי, אלא מפנה אצבע מאשימה גם אל הדרג המדיני. בניגוד לעיקרי המלצות ועדת ברודט, שכאמור, אומצו על ידי הממשלה, לא נמצאו סימוכין לכך שמאז אוקטובר 2008 קיים ראש הממשלה דיונים ייעודיים בנושא התייעלות מערכת הביטחון. בהתייחסו לטיוטת הביקורת הדגיש משרד ראש הממשלה, כי הדיווח על אודות התקדמות תכנית ההתייעלות "הוא מסוג הנושאים שראש המטה לביטחון לאומי (המל"ל) מעדכן את ראש הממשלה בעל-פה במסגרת פגישותיהם השוטפות".משרד מבקר המדינה מעיר, כי עדכון בעל פה אינו תחליף לדיון אצל ראש הממשלה, כפי שהמליצה ועדת ברודט, לצורך קיום פיקוח ובקרה רציפים של הדרג המדיני בנוגע להתייעלות מערכת הביטחון. נוסף על כך, מלבד הצגת ההתייעלות שהושגה בישיבה אחת של הקבינט המדיני-ביטחוני במאי 2011, נמצא, שגם גוף זה לא קיים דיונים על התייעלות מערכת הביטחון. מלבד זאת, המל"ל לא קיים בקרה רציפה על ההתייעלות ובקבינט הוא אינו מציג חלופות בנוגע לתקציב הביטחון, את ההבדלים ביניהן ואת משמעותם, וכן את המלצתו המנומקת לחלופה נבחרת, כנדרש ממנו על פי חוק המל"ל. באי-הצגת חלופות יש כדי לפגוע בתהליך קבלת ההחלטות של הקבינט המדיני-ביטחוני בנושא תקציב הביטחון.

כך למשל, בישיבה במאי 2013 ציין חבר קבינט, שהקבינט צריך לשמוע תכנית עם עקרונות אולי פורצי דרך, "למשל, פחות כוחות, אבל יותר אימון לכוחות". בישיבה ביולי 2013 ציין חבר קבינט אחר: "איזה הערות אנחנו יכולים להעיר היום לעניין הזה? אין לנו שום דרך לחפש אלטרנטיבות. לשרים אין ברירה, אלא לומר כן או לא, ולא מעבר לזה". כלומר, היה מקום שיוצגו בפני חברי הקבינט המדיני-ביטחוני אפשרויות לבחירת פתרונות שונים לרמת ביטחון מסוימת או לרמות ביטחון שונות. רק אז הקבינט המדיני-ביטחוני היה יכול לבחור את החלופה התואמת את רמת הסיכונים שהוא מוכן ליטול. אולם, כאמור, הדבר לא נעשה.

'מומחים חיצוניים' -אנקדוטה : דיברתי עם אדם שהדריך אנשי ביטחון אמריקאים,וזה סיפר לי כי אחרי סיום ההתקשרות, כשהיה כבר בארץ, המשיך לקבל שאלות מחניכיו באמריקה, [שאלתי אותו לגבי חניכיו הישראלים, והוא השיב כי הקשר נפסק עם סיום ההדרכה].
אני מקוווה שלא יווצר הרושם מדבריך כי הבעיות רק בתחום האירגון והחיסכון....אולי יש כאלו שיחשבו כי העיקר כי במפגשים עם האויב אנחנו בסדר....ולא כך הוא, המבקר מצא ליקויים בעריכת תחקירים, וכי קיים קושי להצביע במסגרת התחקיר על גורמים שעומדים בבסיס האירועים שתוחקרו...וכי חוזרים על עצמם אירועים כושלים שכבר הופק ונלמד מהם לקחים.

פיטורי מאות נגדים, חיילים ברמה נמוכה ותחושת הזנחה כללית. לאחר פרסום דו"ח נציב קבילות החיילים, שהתריע על פגיעה קשה בכשירות הטנקים והנגמ"שים, סיפרו נגדי חימוש ל-ynet על ההזנחה המערכתית שהובילה למצב העגום: "אמרו לנו 'זה מה יש ותעשו את המקסימום'"
יואב זיתון

עשור לאחר מחדל הציוד של צה"ל שנחשף ערב מלחמת לבנון השנייה, ויום לאחר שנציב קבילות החיילים אלוף (מיל') יצחק בריק התריע מפני פגיעה קריטית במצב מוכנות המשוריינים, נגדי חימוש וקצינה בחיל, שדיברו עם ynet בעילום שם מחשש שייענשו, מספרים על ההזנחה בתחום ומתריעים מפני השלכות מסוכנות. "המספרים הפכו להזויים", סיפרה קצינת חימוש בגדוד סדיר. "יש נגד אחד שאחראי על מאה טנקים בימ"ח. בצוק איתן כבר ראינו ניצנים של הקיצוצים, כאשר טנקי מרכבה סימן 3, המיושנים יותר, נתקעו ברצועה בגלל בעיות במנועים שלהם. זה רק יחמיר במלחמה הבאה".

בשנתיים האחרונות פוטרו מאות נגדי חימוש, והמגמה רק תלך ותגדל בשל התוכנית הרב-שנתית החדשה "גדעון". "מתוך ארבעה נגדים בימ"ח, נותרנו שניים, וגם לגבי אחד מאיתנו יש סכנה של פיטורים", סיפר נגד חימוש בן 26 בחטיבת שריון השייכת לפיקוד צפון. "עם מספר מועט של חיילי חובה אנחנו צריכים לטפל ולתחזק עשרות טנקי מרכבה, נגמ"שים וכלים הנדסיים כבדים, שמחר ייכנסו לדרום לבנון ויצטרכו לתמרן לעומק של עשרות קילומטרים בשטח קשה ותחת אש. זו עבודה שחורה, פיזית וקשה, שאף אחד לא מוקיר, ועכשיו גם לא הגיונית לביצוע".

לכתבה המלאה

גם כשלא היה הרבה, היה לנו הכל

אם מדובר על הטנקים הישנים יותר הצפויים לשמש כגיבוי ולא להיכנס לקו הקדמי אלא בתרחיש חריג,
ובנוסף צפויים לצאת מהשירות הפעיל בשנים הקרובות - מצב של תת-תחזוקה ואפילו קניבליזציה הוא הגיוני וצפוי.

אם מדובר על חוד החנית - מדובר במחדל ממש,
ומצב הפוך לחלוטין מההשקעה בתחזוקה בחיל האויר.

אני לא חושב שרלוונטי,
כל עוד הם בימ"ח ומשויכים ליחידה מבצעית הם צריכים להיות בכשירות.
אם מחליטים על פירוק יחידה אז להוריד את השאלטר ודי.
ודווקא אצלי ביחידה הכל ברמת תחזוקה מדהימה. הם באמת עושים עבודת קודש בכלל לא קלה.

אם מדובר על חטיבה שמבצעת מעבר הדרגתי לטנקים חדשים - אז הירידה ההדרגתית בכשירות אינה בעלת משמעות בטווח הארוך,
גם אם בטווח הקצר כן צריכים שלפחות חלק מהסד"כ יתפקד, ולכן לא מפרקים את הגדוד לגמרי.
כל עוד יש מידע רלוונטי על רמת הכשירות של הכלים, זו לא בעיה.

גם בחיל האויר האמריקאי שיש לו דרישות איכות גבוהות בהרבה יש קניבליזציה בשלבי מעבר כאלו - במקום לרכוש חלפים חדשים, חלק מהכלים מפורקים לחלקיהם.
http://www.iaf.org.il/1765-25904-he/IAF.aspx

בצוק איתן, מכוח של 6 טנקים שנכנסו לרצועה [יתכן ואני טועה בטנק אחד], 4 הושבתו מיד, זה חוד החנית שלנו....ואנשים לא מפנימים המצב , כמו שלא הפנימו לפני צוק איתן, מה משמעות מינהרות הנכנסות לתוך מדינת ישראל.

שהוגדר שהם לא נכנסים בכלל לרצועה.

בחיל האויר יש דגש גדול על הקצאת כוחות וכלים בהתאם למשימה,
ובמקרה זה, ברור שהיה מדובר במשימה בסיכון גבוה ביותר, באזור לחימה אינטנסיבי - מה שלא תואם כלל את הכלים.

גם לזה צריך להביא את חיל האויר לדוגמא...אפשר להביא כדוגמא את טיול האופניים האחרון שעשיתי, כל האופניים עמדו במשימה.

זה לא אינדיקציה,
יש כוחות שיהיו בחזית איתו.

כדי להקצות למשימה את הכוחות המתאימים,
אלא כנראה חילקו מה שהיה הכי זמין.
והתנהלות כזו כשיש אפשרות לעשות ניהול סיכונים אופטימלי - היא טעות.


הסיבה לדעתי:
הייתה טעות קשה לאחר מלחמת לבנון השנייה - התחילו למחות נגד "מפקדי הפלאזמה",
אבל תהליכי ניהול סיכונים עושים כשיש מולך את כל המידע, על כל המשימות ועל כל הכלים.
את זה לא עושים מול הכוחות, אלא מול המסכים.

הדילמה היא עד כמה הם עסוקים ביומיום.
נניח שיש חטיבת שריון עם 100 טנקים. בזמן שהחטיבה תופסת קו והטנקים בימ"ח - אחרי שהם מתקנים את מה שצריך תיקון, מה בדיוק יש להם לעשות?
בזמן שהחטיבה באימון טנקים, יש להם מה לעשות.
נניח שהחלוקה בין תעסוקה לאימון הוא חצי חצי - שישה חודשים לכל אחד.

אז כשהצבא מקצץ, לא הגיוני לקצץ בתקן של אנשים שחצי שנה יושבים על הידיים ולא עושים הרבה, במקום לקצץ בתקנים של אנשים שכל השנה יש להם תעסוקה?

And you've been so busy lately That you haven't found the time, to open up your mind, and watch the world spinning gently out of time

לא הגיוני לקצץ באנשים אם הדבר גורם לאי כשירות טנקים,
מצא פתרון שהרווח שלו עולה על ניזקו.

א. "ימ"ח"- זו חטיבת מילואים. טנקים של חטיבה סדירה לא "נכנסים לימ"ח" כשהיא תופסת קו חי"ר.
ב. גם כלי באחסנה צריך לעבור טיפולים ובדיקות שגרתיים. כשמוצאים תקלה, צריך לפתור אותה. כשצוות קטן (מאוד) צריך לעשות עבודה מועטה יחסית על הרבה כלים, נוצר עליו עומס רב. לא לכל הכלים הוא יגיע. הוא לא "יושב על הידיים".

כיום באמת צה"ל לא צריך את כל הסד"כ המשוריין שלו (גם לא את כל הסד"כ האוירי, אגב),
ויש חלון של כמה שנים לחסוך בהוצאות שוטפות ולהשקיע בתשתיות ובפיתוח.
גם כאן צריך לזכור שלפתיחה מחדש יש עלויות משלה; אם תחנה 100 טנקים בלי טיפול, עוד עשור הם יהיו גרוטאות. אם תשלח גדוד עשור שלם רק לאימונים לפני תעסוקות ותעסוקות, תקבל מקבץ מחלקות חי"ר-קל ולא גדוד לוחם.

אני מקווה מאוד שצה"ל חוסך רק איפה שאפשר ומודע לסיכונים. נניח, שבאותה חטיבה שאיבדה את יכולתה להילחם כחטיבת טנקים בעתיד הקרוב, גם השלישות קוצצה לרמה שמאפשרת תמיכה באימונים ובתעסוקות בלבד.

"מחדל מלחמת לבנון השניה" זה אולי נשמע מאיים, אבל דו"ח וינוגרד דווקא ציין לטובה את המצב המכני של רכב ורק"ם.

אני שירתתי בבסיס עם בערך 300 אנשים.
כמות הנגדים שלא היה שום הצדקה להחזקתם היתה מטורפת.
היתה פקידה פלוגתית בקבע כי היה לה קשרים עם המ"פ היא היתה באה ל 2-3 שעות ביום והולכת.
היתה משקית ת"ש שהיתה בקבע שהיו לה קשרים עם השליש והוא לא מוכן היה לותר עליה - אני לא יודע איך היא נראית מרוב שהיא לא היתה בבסיס.
והיה את הספר שבמקרה היה מקורב לרס"ר בסיס והיה מגיע פעם בשבוע אולי אבל דאגו להשאיר אותו בקבע עוד חצי שנה.
היה את הנהג של המג"ד שהיה גר במרחק של 4 ק"מ מהבסיס (המג"ד שלי בחיים לא יצא מאיזור המרכז) החתימו אותו לקבע ל-3!! שנים.
היתה את הפקידה של המג"ד שגם היא הוחתמה לשנה קבע.
והשיא היה המג"ד שאחרי טקסי פרידה במאות אלפי שקלים אם לא יותר אחרי שנה וחצי באזרחות לא מצא את עצמו וחזר לצבא - אבל תפקיד המג"ד היה תפוס ולא היה לו לאן להתקדם אז המציאו לו תפקיד לעוד 5 שנים ואחרי שהוא עזב ביטלו את התפקיד והוא יצא עם פנסיה יותר גדולה שלא נדבר על הנהג שהיה לו ורכב צמוד ומזכירה ומשרד במשך 5 שנים.
וזה רק קמצוץ של מה שהלך אצלי אבל אז הגיעו הקיצוצים ומי הלך הביתה??
הנגד מהחימוש - היחיד שבאמת עבד וגם ידע מה הוא עושה ובכל הפרזיטים אפילו באחד לא נגעו.
אז הגיע הזמן שהצבא יקצץ במי שצריך לקצץ ולא במי שלא ואז יבכה שאין מספיק נגדים.

חטיבת שריון במיל', 3 נגדים אחראים על אין ספור ביקורות וזיוני שכל מטופשים כדי שיהיו עסוקים בהכל, רק לא במה מבצעי וקריטי. היו להם כ-50 חיילים על הנייר, כולם ת"שניקים, כל אחד עושה אולי יום וחצי בשבוע.

עם זה הם אחראים להעמיד חטיבה מבצעית... ותנאי השירות שלהם על הפנים

לא תפעיל סיור - לא תדע מה לפניך.
לא תדע מה לפניך - תחטוף מכל הכיוונים
אם תחטוף מכל הכיוונים - תיאלץ לנהל קרב חילוץ וההתקדמות תיעצר.
אז לא כדאי להפעיל סיור?
יוכנס פרק "הפעלת מערך האיסוף" בקורס מג"דים ומח"טים מיד ולאלתר (פברואר 2008)

והסימפטום של המחלה שאתה מדבר עליה,
הוא שהגעתי באחד מימי המילואים האחרונים שלי לימ"ח עמוס הטנקים, וכשבאנו להוציא טנקים מאח"י התברר שהם לא מניעים ב-כ-ל-ל.

כמובן שהנגדים היו בהלם וראשים כמעט (או שלא כמעט) נערפו, אבל לא הייתי יכול לצפות אחרת מ-2 נגדים במקרה הטוב שאחראים על כל כך הרבה טנקים.

אני אישית הלכתי הביתה בחששות.
בעיקר כשנזכרתי בצוק איתן, שבו הייתי צריך לריב (לא פעם) עם החיילים שעליהם אתה מדבר, ששיחקו שש בש ליד המגנן שלנו בזמן שהנגדים שלהם קורעים את התחת.
לא ראית אבסורד מהו, עד שלא ראית מילואימניק צורח על חשמלאי סדירניק בן 19, שאם הוא לא בא לסדר את הבעיה החשמלית שיש לי בטנק, אני קובר אותו ואת השש בש ואת הקפה השחור שלו בחול.

האם זה תפקידו של הנקח"ל? האם יש לו את הכישורים לבחינה הזאת? האם יש/אין וצריך להיות מבקר פנים לצה"ל?

אני מתאר לעצמי שהיות וקיבל קבילות ותלונות על פיטורים ותנאי שירות זה הגיע אליו.
דבר כזה שמגיע מחויב לבדוק.

זה לא אומר שיש לו את ההכשרה והאנשים. לו למשל היה מעביר ממצאים ראשוניים והמלצה לביקורת עמוקה יותר בגוף מוסמך, דומני שזה היה תקין יותר.

אכן אין לו, ואם תקרא את הדו"ח שלו תגלה שהוא לא מדבר על מצב הימ"חים, רק על מצב הנגדים שעובדים שם.

לרגע נבהלתי וחשבתי שהנה, כמו מבקר המדינה, גם הנקח"ל החל לפזול לעניינים לא לו.

נציב קבילות חיילים מזהיר מהיעדר שיח פיקודי מספק בין מפקדים לבין פקודיהם\ מאת גל פרל פינקל
חלק מהמאמר מצורף.

נציב קבילות חיילים מזהיר מהיעדר שיח פיקודי מספק בין מפקדים לבין פקודיהם\ מאת גל פרל פינקל



השבוע פורסם דו"ח נציב קבילות חיילים שמצביע על ירידה במוטביציה של אנשי הקבע להישאר בצה"ל, במוכנות המערך תומך הלחימה למלחמה וכן על היעדר שיח פיקודי מספק בין מפקדים לבין פקודיהם. דו"ח שהוא קריאת חובה.

...

תחום אחר שבו עסק הדו"ח הוא יחסי מפקדים-פקודים והטיפול בפרט, סוגייה שבריק רואה בה אבן פינה בעיסוק הצבאי ומקפיד לעסוק בה לכל אורך כהונתו. כך למשל, בשנת 2009, לאחר שזכה למענה אדיש מצד מפקד חטיבה שבה טייחו מפקדי הגדודים שלו תחקירים אודות שורת אירועים אלימים מצד מפקדים זוטרים כלפי חיילים, חשף בריק את מה שהגדיר כתרבות של טיוח ואלימות במפגש עם פורום מטכ"ל. כתוצאה מכך קידומו של מפקד החטיבה נעצר. בראיון שנתן בשנה שעברה הזהיר מתרבות קלוקלת המשתרשת בצבא שבה מפקדים התרגלו לשלוח הודעות במקום לשוחח עם פקודיהם. ישנם אף כאלו, אמר, שמנהלים את היחידה מהמשרד, בוואטסאפ. כיצד יפגין מפקד שכזה מנהיגות בשדה הקרב, תהה. "במלחמה הוואטסאפ לא יעבוד". גם בדו"ח הנוכחי מצא בריק כי קיימת מגמה של שיח לקוי בין המפקדים לאנשיהם.


כוחות שריון של צה"ל במלחמת יום הכיפורים, (מקור: ויקיפדיה).

במאמר שפרסם בשעתו ב"מערכות", תיאר בריק כיצד במהלך הקרבות בסיני, היה נוהג כל ערב לאסוף את חיילי פלוגתו לתדריך בחניוני הלילה ו"לשוחח עם החיילים. סיפרתי להם מה עבר עלינו במשך היום, ודיברתי איתם על הדברים שאנחנו אמורים לעשות למחרת. ידעתי שלא כולנו נשב בחניון הלילה למחרת, אך ידעתי גם שכדי להניע את החיילים להילחם בקרב שבו הם עלולים להיפגע, חייבים לשוחח עימם באופן בלתי-אמצעי. לא רק בקשר הרדיו, המהווה את ערוץ התקשורת העיקרי בין המפקדים והחיילים בחיל השריון. אין די בקשר רדיו – המגע האישי, הטפיחה על הכתף חיוניים ביותר. ידעתי שאני חייב להקרין כלפי אנשי ביטחון, אמינות ומקצועיות, והבנתי כי עלי לספר להם את האמת, קשה ככל שתהיה". לתפיסתו, רק כך יכול מפקד להניע את אנשיו אחריו בשדה הקרב וגם בשגרה.

הביקורת אינה נעימה, אך היא הכרחית

במקרה, או שלא במקרה, התפרסמו השבוע שני מקרים מטרידים של טיפול קלוקל בחיילים ומפקדים שממחישים את נחיצות נציב קבילות חיילים. במקרה הראשון, שהתרחש לפני מספר חודשים, חשף הכתב הצבאי של גלי צה"ל, טל לב רם, כיצד מפקד פלוגה הפתיע את אחד מחייליו, שהיה מצוי בחופשת מחלה (גימלים) בביתו, בניגוד לפקודות, ונהג כלפיו באלימות. בהמשך הפרסום נמסר מדובר צה"ל כי החייל שהה לאחרונה בחו"ל וכשישוב ליחידה ייבדקו הטענות לעומקן על ידי המפקדים בגדוד ובחטיבה. כן ייבדק מידע לפיו מפקדים וקצינים נוספים בגדוד ידעו על האירוע החריג מיד לאחר שהתרחש.


חיילי מילואים באימון, (צילום: דו"צ).

במקרה השני, שהתרחש לאחרונה באימון של חטיבת המילואים יפתח, חטיבת חי"ר בפיקוד הצפון, סירב מפקד פלוגה להעיר את חייליו לתרגיל לאחר שישנו 3 שעות בלבד, ולא 6 בהתאם לפקודות. התרגיל דימה מעבר משגרה ללחימה במצבים שונים. ביומו הרביעי של האימון התארגנו חיילי הגדוד לשינה כאשר נודע להם כי התרגיל הגדודי יחל בעוד שלוש שעות. המ"פ ביקש ממפקד החטיבה, אל"מ אלישב בהרב, לשקול שנית ולדחות את התרגיל כך שהחיילים יספיקו לישון כנדרש. המח"ט, יוצא חטיבת גולני, סירב לעשות כן ולוח הזמנים שקבע נשאר בתוקף. מפרסומים בתקשורת עולה כי אף שמפקדיו הסבירו לו שמבחינת הפקודות מדובר במהלך תקין וכי שעות השינה יושלמו בהמשך, עמד המ"פ בסירובו, ככל הנראה ממניעים של הקפדה על כללי הבטיחות, ופלוגתו לא לקחה חלק בתרגיל.

קשה למצוא דוגמה טובה יותר לשיח הלקוי בין מפקדים לפקודיהם, עליו הצביע בריק, מאשר מקרה שבו מח"ט מתקשה לשכנע מ"פ לסמוך עליו בנוגע לבטיחות התרגיל. מי שמכיר את התרגילים הללו יתקשה להאשים את המ"פ על שהניח שהשילוב בין "לחץ הבית", אותו דחף של אנשי המילואים לשוב כמה שיותר מהר לביתם בגמר האימון בין שהשלימו שעות שינה ובין שלא (מה שמוביל לא פעם לתאונות ולנפגעים), ורצונם של המפקדים לדחוס ולהספיק כמה שיותר תכנים באימון, יביא לכך שהחיילים לא יישנו כנדרש בטרם ישתחררו וייסעו הביתה. חייליו של המ"פ רואים, כך נראה, את הדברים כמותו, שכן הם עתרו במכתב למפקד פיקוד הצפון, האלוף סטריק, והגדירו את ההדחה כ"אגרוף בפרצופם של כלל חיילי הפלוגה". שירות המילואים כבר מזמן אינו נחלת הכלל ואלו המשרתים במילואים תקופות ממושכות, במיוחד ביחידות לוחמות, נמנים על כחמישה אחוזים מן האוכלוסיה. החלטת מפקדיו של המ"פ, המח"ט והאוגדונר, לוותר על שירותיו של מי שעושה מעל 60 ימי מילואים בשנה (כמו כל מפקד פלוגת מילואים קרבית) ולהתעלם מההסתייגויות שהעלה מטרידה, ומצביעה על נתק של חלק מן המפקדים שבקבע ממערך המילואים וצרכי המשרתים בו.

בדו"ח שהוציא מתחת ידו ציטט בריק את וינסטון צ'רצ'יל, ראש ממשלת בריטניה במלחמת העולם השנייה, שאמר ש"ייתכן שביקורת אינה נעימה, אך היא הכרחית. היא ממלאת אותו תפקיד כמו הכאב בגוף האדם – היא קוראת לשים לב להתפתחות לא בריאה של דברים". כל עוד מתרחשים מקרים כאלה, טוב שישנו בריק והדו"ח השנתי שלו, גם אם הוא אינו נעים לקריאה, שמצביע על התפתחויות לא בריאות מאין אלו ומוודא שהמערכת תטפל בהן.

(המאמר פורסם במקור באתר "דבר ראשון", בתאריך 02.03.2017)

(מתוך הבלוג "על הכוונת", 03.03.2017)

"לא חוזרים עד שמבצעים"(המוטו של גדוד 890 של הצנחנים, כפי שניסח אותו מפקדו אריק שרון)
"איפה האופניים שלך עכשיו? תאר לעצמך, שאתה יורד עכשיו למטה, למקום הרגיל, אבל האופניים לא שם. עצור את עצמך ברגע הזה, בשנייה שאתה מגלה שהאופניים לא שם, ותכפיל את הרגע הזה פי אלף. זאת המלחמה." (מתוך הספר "גוף שני", מאת עפר שלח, "זמורה ביתן", 1989, עמוד 92)
"סבלנות התמדה ולעיתים כדור בין העיניים" (סיסמת המארינס לללוחמה בטרור, אותה אימץ בשעתו מפקד גדוד 890 של הצנחנים, אמיר ברעם, כמוטו גדודי)
"המבחן שלנו כצבא הוא מבחן היכולת ולא מבחן הכוונה." (מתוך ההרצאה שנשא האלוף גדי איזנקוט "מאפייניו של עימות אפשרי בזירה הצפונית ובעורף" בסמינר לזכר חללי מלחמת לבנון השנייה שנערך באוניברסיטת חיפה ב־30 בנובמבר 2010)
"אני חושב שצנחנים מחזיקים מעצמם כמחויבים למשהו שכולם מחויבים אליו, אבל הם רוצים קצת יותר. זה לא שאנחנו פועלים מאחורי קווי האויב - אנחנו לכאורה כמו כולם. אז מה בעצם ההבדל? זה שצנחן עושה הכול וקצת יותר. זה מחייב אותך ביוזמה, בהובלה, בדוגמה אישית בקרב - וגם בקימה בפני שיבה באוטובוס." (הרמטכ"ל בני גנץ על השירות בצנחנים. מתוך הכתבה "מסיבת גנץ" מאת יוני שנפלד ונועה הורוויץ, "במחנה", 6 בינואר 2011)

https://www.ynet.co.il/articles/0,7...0.html#autoplay
נציב קבילות החיילים אלוף (מיל') יצחק בריק פרסם את הדו"ח השנתי והאחרון שלו. על מוכנות הצבא למערכה: "מעדיף שלא להשיב". על הפרטת מערך הרפואה: "ייגרם נזק אדיר". ובגזרת הפרט: אלימות פיזית מצד מפקדים, הטרדות מיניות והשפלות בבסיסים וגם: משפט צבאי בתחנת אוטובוס

הדו"ח המלא:
http://go.ynet.co.il/pic/news/46-2007.pdf

צה"ל חייב מהפכה ביבשה
http://www.israelhayom.co.il/article/566861
הביקורת של נציב קבילות החיילים מגיעה ממקום נכון, אך מתעלמת מאתגרי המציאות • ועם כל הכבוד לסייבר - מלחמות מנצחים בשדה • פרשנות

יופי של דיעה שמגבה באופן חלקי גם את הדו"ח הקשה הזה וגם את כותב הדו"ח (נקח"ל).
והנה יש מי שמתנגד לדו"ח ורוצה דיון דחוף אצל הדרג המדיני, טוב מאד שיעשו דיון אצל הדרג המדיני ושיהיה דין ודברים ויציגו ראיות לכאן ולכאן ובסופו של דבר יצאו הנחיות ומשימות לתיקון הליקויים.
העיקר שלא ימסמסו את הדו"ח ויזרקו אותו לפח
(בכתבה ריאיון עם הנקח"ל - שימו לב מה הוא אומר על תרבות הסמארטפונים והרשתות החברתיות שנכנסה גם לצה"ל)
https://www.msn.com/he-il/news/midd...7%a3/ar-AAzcSiN.

ארץ אשר ירדפוה אויביה והיא את אויביה תרדוף במרדף, היא את אויביה תשיג אך אויביה הם לא ילכדוה בכף

על אף שמדובר בתופעה בינלאומית, זוהי סכנת ב"ם בקנה מידה בלתי רגיל. הרי אני רוצה לראות פקודה שמחייבת את כל החיילים המפונקים שלנו להפקיד את הטלפונים בכוורת מחוץ לבסיס (פחחח): מה שעובד (אולי) בחיל מודיעין לא יעבוד בכל שאר המערכים.
צריך למצוא פתרון יצירתי לדבר.

כתיבתו של אל"מ רונן איציק, לוקה בחוסר ענייניות, דוגמה לאיך ממסמסים דו"ח,
טענתו המרכזית: לא כצעקתה, הכשלים נובעים מתקופה ייחודית זו של שינויים בצבא, המביאה לכשלים......האם לפנינו הסבר לכשלים העומד להשתרש, כמו שהשתרש ההסבר לכשלים במלחמת לבנון השניה , בה האשימו את התקופה, המאופיינת בפעילות הצבא בשטחים.....?

http://www.israelhayom.co.il/article/567301

מורשת הקרב של אלוף (מיל') יצחק בריק הפכה אותו לאחד הלוחמים המוערכים בתולדות המדינה. וכשהאדם שמכיר את הצבא אולי טוב יותר מכל אחד אחר מתריע על מצב המוכנות של צה"ל, כדאי להתייחס אליו ברצינות. גם הבכירים

בסין, בזמנו, הוצבו שלטים ברחובות, המבקשים לא לעשות צרכים ברחוב....מה זה אומר על החברה הסינית...? מה זה אומר עלינו כשמבקשים מאיתנו להקשיב?

ציטוט:

במקור נכתב על ידי יצחק בריק, דו"ח קבילות חיילים כבר בראשית תפקידי הגעתי להבנה שלא אעסוק רק בקבילות החיילים כלפי מפקדיהם, משום שהבנתי מהר מאוד שאף אם אטפל באלפי קבילות, ייתכן שלא אשנה באופן מהותי דבר. על כן ,החלטתי שלא אעסוק רק ב"תוצאה", שהיא הקבילה (הסימפטום), אלא גם בשורש הבעיה, בסיבה להגשת הקבילה. שאלתי את עצמי, מה מביא את החיילים לקבול את מפקדיהם? הסיבה המרכזית לכך היא אובדן האמון של החייל הקובל במפקדו, שכן לו היה החייל מאמין במפקדו, הוא היה פונה אליו ישירות מתוך הבנה שהמפקד יטפל בבעייתו. אולם כאשר החייל בוחר לפנות לנציב, ולא למפקדו, לרוב הוא מביע בכך אי-אמון במפקדו, ברצון המפקד או ביכולתו לעזור לו. לחוסר האמון עלולות להיות תוצאות קשות ... נוכח סיבות אלו, החלטתי כי יהא נכון יותר שלא תטפל הנציבות רק ב"תוצאה", שהיא, כאמור, הקבילה. אלא גם ב"סיבה" המביאה לאותה קבילה

http://www.nakhal.idf.il/Sip_Storage/FILES/5/1775.pdf
התוצאה של החלטתו לשינוי הגדרת התפקיד - היא שהוא לא הסתפק בסיכום הקבילות וסיווגן אלא הכין "רשימת מטלות" לצה"ל,
ובאמת חשוב שיהיה מעקב שנתי על ביצוען של מטלות חשובות אלו.

המוהיקני האחרון | מאת גל פרל פינקל
חלק מהמאמר מצורף

המוהיקני האחרון | מאת גל פרל פינקל

הדו"ח האחרון שהוציא מתחת ידו נציב קבילות חיילים, אלוף (מיל') בריק, הוא מסמך מטריד, ולא פחות ממנו מטריד המסר ששידר בדבר אי-מוכנות צה"ל למלחמה בדרום. בריק שלקחי 73' נותרו צרובים בו, הוא איש יסודי ומקצועי, כדאי להקשיב לו.

השבוע פרסם נציב קבילות חיילים, אלוף (מיל') יצחק בריק, את הדו"ח האחרון שלו. בשתי הקדנציות שלו בתפקיד, מאז שמונה ב-2008, סירב בריק להגביל את עצמו לעיסוק בתלונות של חיילים אודות מפקדיהם והמערכת הצבאית. בדו"ח מטריד שפרסם לפני שנתיים מצא ליקויים חמורים במצב יחידות מחסני החירום (ימ"חים) של צה"ל ובמערך תומך הלחימה של צה"ל, בדגש על הנגדים. את הדו"ח האחרון שלו בחר לפתוח באזכור החוויה המכוננת של חייו, מלחמת יום הכיפורים. בריק, שעשה את כל שירותו בחיל השריון, מחייל ועד מפקד אוגדה, כתב שב-73' לחם "בסיני ובמצרים לאחר חציית תעלת סואץ, כמ"פ טנקים בגדוד 113", אחד מן הגדודים "שעברו את הלחימה הקשה ביותר". רק הוא ושישה חיילים מהגדוד המקורי הגיעו לסוף מסלול הלחימה של הגדוד, לאחר 19 ימי לחימה רצופים. על פועלו, עוטר בעיטור העוז. המלחמה, כפי שהעיד לימים, הותירה אותו "שרוט חיובי" והוא, שעשה את המלחמה כאיש מילואים, שב לשירות קבע מתוך כוונה לעשות הכול "כדי שלא ניתפס שוב לא מוכנים", כפי שאירע אז...

מוכנות למלחמה הבאה

בשנים האחרונות, בהובלת הרמטכ"ל גדי איזנקוט, פועל הצבא לאור התכנית הרב-שנתית (תר"ש) "גדעון" שעיקרה שידוד מערכות כללי בכוחות היבשה וביצוע רפורמה בכוחות המילואים שלה. בנוסף פרסם הרמטכ"ל את מסמך אסטרטגיית צה"ל שמגדיר את התמרון היבשתי כנדבך מרכזי בפעולת צה"ל בעימות הבא. בשלוש השנים שכיהן כרמטכ"ל, מיצב איזנקוט את כשירות היחידות כערך עליון, גם על חשבון התעצמות ורכש. לפני כשלושה חודשים ציין בהקשר הזה ח"כ עפר שלח, חבר ועדת חוץ וביטחון,בראיון ל"כאן רשת ב'", כי "השנה חטיבות החוד של הצבא יתאמנו כמו שהם התאמנו כשאני הייתי קצין בצנחנים לפני ארבעים שנה. בחצי מהזמן יתאמנו, שזה הישג גדול יחסית למה שהיה מקובל בשנים האחרונות". הרפורמות שמתקיימות בזרוע היבשה הן אכן צעד נדרש בכיוון הנכון, אבל לפי בריק עוד ארוכה הדרך.

אף שהדו"ח שחיבר לא עסק בכך במישרין, ניכר כי בריק מוטרד מפערים ברמת המוכנות של זרוע היבשה, בדגש על יחידות המילואים שלה. במסיבת העיתונאים שכינס כדי לפרסם את הדו"ח נשאל בריק על-ידי כתב "Ynet"יואב זייתון, אודות רמת המוכנות של צה"ל למלחמה קרובה בדרום. בצעד חריג, ביקש שלא להשיב, מהלך שרק חיזק את התחושה שהמצב פחות מטוב. כשמחברים זאת לחלק מהתבטאויות של מפקדי שדה בכירים בצה"ל בתקשורת השנה, הופכים למודאגים יותר וקשה שלא לחשוב על התבטאויות דומות מ-73', אבל לא רק. "הציפייה שלי היא שבמספר ימים בודדים נכריע גדוד של חמאס", אמר בראיון ל"מעריב" מפקד אוגדה לפני כארבעה חודשים, וציין שאת המחבלים יהרגו "בתוך המנהרות, מרמת חיל האוויר ועד מטען החבלה שהלוחם שלי יזרוק פנימה לתוך הפיר". במערכה בקיץ 2014, אף שעמד מול אויב שהיה חלש ממנו בכל רמה, התקשה צה"ל לייצר את ההכרעה הזו. מוטב, אולי, להיות צנועים יותר, במיוחד לאור העובדה שהמתיחות ברצועת עזה הופכת את הסבב הבא ליותר ויותר מוחשי.


הרמטכ"ל איזנקוט, בעת טקס הוקרה למערך המילואים השבוע בכנסת, (צילום: דו"צ).

בצה"ל, מיותר לציין, לא ממש אהבו את הביקורת, ולמחרת, בטקס בכנסת לכבוד מערך המילואים של צה"ל, נשמע נאום הרמטכ"ל כאילו נועד להשיב לדו"ח שפרסם הנציב. "במסגרת תר"ש גדעון נעשתה קפיצת מדרגה משמעותית בהבטחת מוכנות צה"ל למלחמה", אמר בנאומו. בחלק מהפרסומים בתקשורת אף נכתב שבכירים בצה"ל רמזו בזהירות שהאיש רואה את הדברים בפריזמה של מלחמת יום כיפורים נוספת, ואילו האיומים השתנו משמעותית. יש בזה משהו, אין כיום כוח שיכול להציב איום של ממש על צוות קרב חטיבתי של צה"ל שנע קדימה, גם אם מספר הטנקים שלו קטן מזה שהיה במלחמות הגדולות. ועדיין, שווה להקשיב לו, ורצוי גם לטפל בליקויים שעליהם הוא מצביע.

באסופה "מכתבי יוני" (ספרית מעריב, 1978), שבה כינסו בני משפחתו מכתבים שכתב סא"ל יוני נתניהו, מפקד סיירת מטכ"ל שנהרג במבצע אנטבה, מופיעים דברים שאמר בטקס הפרידה מגדוד השריון 71 שעליו פיקד. נתניהו, ששירת בצנחנים ובסיירת מטכ"ל עשה לאחר מלחמת יום הכיפורים הסבה לשריון ופיקד על גדוד טנקים ברמת הגולן. בנאומו ציין מספר עקרונות שלדעתו הינם הכרחיים להחזקת מסגרת צבאית. "הייתי רוצה שאנשי הגדוד יסתובבו תמיד קצת מודאגים – שמא יש דבר נוסף שיכולנו להספיק, שיכולנו לשפר ולא עשינו" (עמוד 275), אמר אז לחייליו. כלל זה נכון גם היום. ניכר שהוא מוביל את בריק, כדאי שיוביל גם את צה"ל.

לפני כשנה, הפיקו חבריו של בריק סרט לרגל יום הולדתו השבעים. בסרט נכללה ברכה מאת שר הביטחון ליברמן, שכינה אותו "המוהיקני האחרון". בריק אכן הביא אתו לתפקיד את קולו של דור שחווה, כמאמר האלוף (מיל') יוסי פלד, גם הוא קצין שריון שלחם כמח"ט ב73', את "השבר הגדול במנהיגות הכל יכולה והכל יודעת", שהתגלתה אז במערומיה. הדור הוא נמנע מאז להאמין ש"יהיה בסדר", ובריק ניצל את תפקידו, יש שיגידו ללא סמכות מתאימה, כדי לאלץ את המערכת לטפל במה שלא בסדר, לפני שיהיה מאוחר מדי. כדאי גם לשאול מי יחליף אותו. השר ליברמן מחפש כל העת מקומות שבהם יטביע את חותמו על המערכת. אחד מהם הוא במינוי נציב קבילות חיילים שיהיה דומה ברוחו לבריק, ופחות לקודמיו שהיו נוחים למערכת.

(המאמר פורסם במקור באתר "דבר ראשון", בתאריך 29.06.2018)

(מתוך הבלוג "על הכוונת", 29.06.2018)

"לא חוזרים עד שמבצעים"(המוטו של גדוד 890 של הצנחנים, כפי שניסח אותו מפקדו אריק שרון)
"איפה האופניים שלך עכשיו? תאר לעצמך, שאתה יורד עכשיו למטה, למקום הרגיל, אבל האופניים לא שם. עצור את עצמך ברגע הזה, בשנייה שאתה מגלה שהאופניים לא שם, ותכפיל את הרגע הזה פי אלף. זאת המלחמה." (מתוך הספר "גוף שני", מאת עפר שלח, "זמורה ביתן", 1989, עמוד 92)
"סבלנות התמדה ולעיתים כדור בין העיניים" (סיסמת המארינס לללוחמה בטרור, אותה אימץ בשעתו מפקד גדוד 890 של הצנחנים, אמיר ברעם, כמוטו גדודי)
"המבחן שלנו כצבא הוא מבחן היכולת ולא מבחן הכוונה." (מתוך ההרצאה שנשא האלוף גדי איזנקוט "מאפייניו של עימות אפשרי בזירה הצפונית ובעורף" בסמינר לזכר חללי מלחמת לבנון השנייה שנערך באוניברסיטת חיפה ב־30 בנובמבר 2010)
"אני חושב שצנחנים מחזיקים מעצמם כמחויבים למשהו שכולם מחויבים אליו, אבל הם רוצים קצת יותר. זה לא שאנחנו פועלים מאחורי קווי האויב - אנחנו לכאורה כמו כולם. אז מה בעצם ההבדל? זה שצנחן עושה הכול וקצת יותר. זה מחייב אותך ביוזמה, בהובלה, בדוגמה אישית בקרב - וגם בקימה בפני שיבה באוטובוס." (הרמטכ"ל בני גנץ על השירות בצנחנים. מתוך הכתבה "מסיבת גנץ" מאת יוני שנפלד ונועה הורוויץ, "במחנה", 6 בינואר 2011)

סטריק .VS בריק | מאת גל פרל פינקל
חלק מהמאמר מצורף

סטריק .VS בריק | מאת גל פרל פינקל

רש

אלוף פיקוד הצפון הצהיר לאחרונה שבמקרה ותפרוץ מלחמה בצפון, "אויבינו ימצאו אותנו נחושים, חדים ומדויקים מתמיד". גם הרמטכ"ל שלח לקבינט מסמך ברוח זו. נציב קבילות חיילים, אלוף (מיל') יצחק בריק, לעומת זאת, טוען שממש לא, ויצא למסע צלב אישי במטרה לוודא שהליקויים יתוקנו. השאלה – מי צודק?

... רוני דניאל הוא פרשן צבאי ותיק, שמכיר את הצבא לפני ולפנים, ראשית, מהפוזיציה של מי ששירת בנח"ל ולחם כמ"מ ב-67' וכמ"פ במלחמת ההתשה ואף היה מג"ד במילואים, ושנית, של מי שמסקר את התחום הצבאי כמעט חמישה עשורים. כמראיין, הוא השתדל להקשות על האלוף בסוגיות כמו חומרת האיום ויכולות האויב שמשתפרות (חזבאללה למשל, רכש ניסיון מבצעי רב בסוריה), ובעיקר בנוגע למוכנות צה"ל ליום פקודה. התשובות, למצער, במיוחד נוכח העובדה שהשנה מציינים 45 שנים למלחמת יום הכיפורים, נשמעו כהד להצהרות אלופי המטכ"ל בשנה שקדמה לאוקטובר 1973. סטריק העיר ביובש, אם כי בצדק, שהמלחמה הבאה אמנם לא תהיה סימפטית, אך בניגוד לעבר, לא תכלול איום קיומי על ישראל. לדבריו, מאז 2006, צה"ל התעצם ואם "זה יגיע לכדי מפגש, האירגון ירגיש את נחת זרוענו, וזאת לא תהיה מלחמת לבנון השנייה, אלא, אני מקווה, מלחמת הצפון האחרונה". רק היה חסר שיגיד ש"נשבור להם את העצמות" בנוסח הרמטכ"ל אלעזר ודי.

סטריק עשה את רוב שירותו בחטיבת גבעתי, אליה עבר כמ"פ מהצנחנים, ופיקד עליה במלחמת לבנון השנייה. בהשוואה למוכנות הצבא אז, אמר האלוף, "היכולות שלנו במקום אחר. אני יצאתי למלחמה כשלא ביצעתי אף תרח"ט אחד עם חטיבתי. נכון, פיקדתי על מבצעים. החטיבות שלנו היום מוקפות ביכולות של מטה כללי, שתומך בהן. ביכולות אש אחרות, ביכולות מודיעין אחרות, ביכולות תקשוב אחרות ובעיקר רוח ומוכנות גבוהה, פי-כמה ביחס ל-2006". הוא ציין שאין לדעת אם תפרוץ מלחמה, "אבל אם נדרש לזה, אויבינו ימצאו אותנו נחושים, חדים ומדויקים מתמיד".

"הידרדרות חמורה ביכולתו של צה"ל"

כאמור, הראיון של האלוף היה צפוי ונצמד לדף המסרים הקבוע של הצבא. השאלה היא עד כמה הוא הוא נכון. בחודשים האחרונים נראה שנציב קבילות החיילים היוצא, אלוף (מיל') יצחק בריק, פתח במתקפה על טענות הצבא בנוגע למוכנותו למערכה הבאה וטען שישנם פערים של ממש בכשירות זרוע היבשה ביחס לזרועות המודיעין והאוויר ושלמפקדים איכותיים אין רצון להישאר בקבע. אבל בריק, שכמפקד פלוגת שריון לחם בסיני במלחמת יום הכיפורים, לא עצר עם פרסום הדו"ח השנתי שלו ביוני האחרון. באוגוסט שיגר בריק מכתב, בן עשרות עמודים, לפיקוד הבכיר של צה"ל ולחברי ועדת החוץ והביטחון של הכנסת שבו התריע מפני שורה של תהליכים שהשילוב ביניהם "הוביל להידרדרות חמורה ביכולתו של צה"ל למלא את משימותיו ומשום כך גם נפגעה מוכנותו למלחמה". הצבא בתורו, לא קיבל את טענות הנציב, וטען בין השאר שאין לו יכולת לבחון ולבדוק את הליקויים שעליהם הוא מצביע (שלא לדבר על מנדט לעשות כן).הרמטכ"ל איזנקוט שלח בתגובה מכתב משלו לשרים החברים בקבינט המדיני-ביטחוני ולחברי ועדת החוץ והביטחון ובו קבע כי "צה"ל נמצא בכשירות גבוהה ומוכנות גבוהה למלחמה ביחס לכל תרחישי האיום והייחוס".

לרמטכ"ל יש על מה להסתמך, שכן בתקופת כהונתו נערכה רפורמה של ממש בזרוע היבשה (ובמערך המילואים) וכשירות היחידות הוגדרה בעדיפות גבוהה, גם על חשבון התעצמות ורכש. תחת פיקודו מתאמנות החטיבות במודל של 17 שבועות אימונים ולאחריהם 17 שבועות תעסוקה מבצעית, ומתקיים תהליך לשדרוג יכולות צוותי הקרב החטיבתיים, כך שיפעלו באופן רב-חילי, מתואם ומסונכרן יותר. בנוסף הוקמה חטיבת הקומנדו, שמשדרגת את יכולת צה"ל לפעול באופן משמעותי על הקרקע בעומק. בהקשר האחרון, ראוי להעיר, לפעולה בעומק עשויה להיות משמעות קריטית בעימות מול אויב גמיש ומבוזר, דוגמת חזבאללה, הפועל מלב אוכלוסייה אזרחית.

במאמר שכתב בשעתו ב"ישראל היום" המחיש האלוף (מיל') עוזי דיין, את האפשרויות של פעולה בעומק האויב, כשתיאר כיצד הוטל עליו במהלך מלחמת יום הכיפורים, כמ"פ בסיירת מטכ"ל, לפשוט על סוללות תותחים בעומק המערך הסורי. "הפשיטות חייבו חציית שדות מוקשים, ניווט מדויק דרך מערך סורי צפוף ומשתנה, התגנבות שקטה ליעד, השמדה מהירה וחזרה בשלום בתוך המערך הסורי העצבני בעקבות התקיפה. בקיצור, מה שידענו לעשות הכי טוב. אחרי שאתה מסתנן דרך המולת הקרב של הקו הראשון אתה פוגש את השקט והביטחון שבעורף האויב". בלילה הראשון לא איתר הכוח בפיקודו את הסוללה, שכנראה דילגה, ואנשיו שבו עייפים ומתוסכלים לקווי צה"ל. "בלילה הבא הגענו בשקט עד הסוללה שבתזמון מצוין (לנו) פתחה באש תותחים, מה שאיפשר להגיע עד החיילים הסורים, שעד היום לא יודעים מהיכן בא להם מותם". חטיבת הקומנדו, תאפשר לצה"ל לעשות זאת בהיקף רחב בהרבה.

אבל למרות זאת האלוף בריק מסרב לוותר. העשן הלבן לא יצא גם לאחרמפגש טעון בינו לבין פורום המטה הכללי. חברי ועדת חוץ וביטחון כבר הצהירו שהוועדה מתכוונת להתעמק במסמכיו ובטענותיו של בריק. לדברי אחד מהם, הח"כ אל"מ (מיל'), מוטי יוגב, יוצא סיירת שקד שפיקד בעבר על יחידת מגלן, האחריות לבחינת הפער בין שני הדו"חות על מוכנות צה"ל, זה של הנציב וזה שפרסם הרמטכ"ל, נחה על "כתפי הקבינט וועדת החוץ והביטחון". בריק מצדו הציע למנות ועדה בראשות שופט בית משפט עליון בדימוס, שתבחן את מוכנות הצבא. מעין הליך בוררות. אבל מוטב לא לעצור את הנשימה בציפייה להקמת ועדה שכזו.

מוכנים או לא?

לא מן הנמנע גם ששני הצדדים צודקים. צה"ל כיום אכן מאומן ובעל יכולות אש ומודיעין ברמה גבוהה מאוד, ומנגד התהליכים שמפניהם הזהיר המפקד הוותיק, אינם בבחינת דמיונות שווא. בריק ציטט במכתבו מפקד חטיבה בפיקוד הצפון שאמר ש"צה"ל נכשל בהשארת הטובים", בוודאי לשירות קבע ארוך טווח. באוקטובר 1973 היה צה"ל, כפי שלמד בריק על בשרו, "צבא מופתע אך יעיל", ככותרת מאמר שכתב אלוף (מיל') אורי שמחוני. ההצלחה נבעה אמנם מכשירותן הגבוהה של היחידות, אך בעיקר בשל איכותם של המפקדים. גם בעימות הבא, כתב שמחוני, שבמלחמה שימש כקצין אג"ם פיקוד הצפון, המפקדים הם אלה ש"יקבעו את התוצאה הסופית". האמת הזאת, צריך לומר, ברורה למטכ"ל ממש כפי שהיא ברורה לבריק. השאלה שמונחת לפתחם היא כיצד לשמר את המפקדים האיכותיים בצבא. כדאי שיימצאו לה פתרון לפני שהמלחמה הבאה תפרוץ.

(המאמר פורסם במקור באתר "דבר ראשון", בתאריך 17.09.2018)

(מתוך הבלוג "על הכוונת", 17.09.2018)

"לא חוזרים עד שמבצעים"(המוטו של גדוד 890 של הצנחנים, כפי שניסח אותו מפקדו אריק שרון)
"איפה האופניים שלך עכשיו? תאר לעצמך, שאתה יורד עכשיו למטה, למקום הרגיל, אבל האופניים לא שם. עצור את עצמך ברגע הזה, בשנייה שאתה מגלה שהאופניים לא שם, ותכפיל את הרגע הזה פי אלף. זאת המלחמה." (מתוך הספר "גוף שני", מאת עפר שלח, "זמורה ביתן", 1989, עמוד 92)
"סבלנות התמדה ולעיתים כדור בין העיניים" (סיסמת המארינס לללוחמה בטרור, אותה אימץ בשעתו מפקד גדוד 890 של הצנחנים, אמיר ברעם, כמוטו גדודי)
"המבחן שלנו כצבא הוא מבחן היכולת ולא מבחן הכוונה." (מתוך ההרצאה שנשא האלוף גדי איזנקוט "מאפייניו של עימות אפשרי בזירה הצפונית ובעורף" בסמינר לזכר חללי מלחמת לבנון השנייה שנערך באוניברסיטת חיפה ב־30 בנובמבר 2010)
"אני חושב שצנחנים מחזיקים מעצמם כמחויבים למשהו שכולם מחויבים אליו, אבל הם רוצים קצת יותר. זה לא שאנחנו פועלים מאחורי קווי האויב - אנחנו לכאורה כמו כולם. אז מה בעצם ההבדל? זה שצנחן עושה הכול וקצת יותר. זה מחייב אותך ביוזמה, בהובלה, בדוגמה אישית בקרב - וגם בקימה בפני שיבה באוטובוס." (הרמטכ"ל בני גנץ על השירות בצנחנים. מתוך הכתבה "מסיבת גנץ" מאת יוני שנפלד ונועה הורוויץ, "במחנה", 6 בינואר 2011)

מה אתה מנסה לומר פה בעצם? שהאמת תמיד נמצאת באמצע (כנוסח הקלישאה)?

ובתחומים אחרים (שבריק ירד לפרטיהם) - בריק סבור שיש חוסרים מהותיים שחייבים לתקן.
צה"ל חייב כארגון - להתייחס לכך.

אם לצטט את ראשי הפרקים שבריק הביא:

ציטוט:

במקור נכתב על ידי יצחק בריק, דו"ח קבילות חיילים 1. הכשרה מקצועית ללא מתן כלים פיקודיים בקורסי הפיקוד הרבים ובקורסי ההשלמה לקצונה 2. שימוש בלתי מושכל בטלפונים ניידים (סמארטפונים) 3. מילוי פקודות, קיום בקרה ומעקב וּוידוא ביצוע 4. התחייבות לשירות "קבע ארוך" 5. קיצוץ של אלפי אנשי קבע בתוכנית הרב-שנתית 'גדעון', ובד בבד – קיצור שירות החובה של הגברים 6. חוסר ניהול שגרת טיפולים בצה"ל 7. שיח פיקודי, חניכה וליווי על-ידי מפקדים 8. מימוש אחריות וסמכות ותכלול [אינטגרציה של] נושאים מערכתיים

הזלזול של צהל בבריק הוא מדהים. ובהמשך ישיר לזלזול בכנסת ובוועדות פרלמנטריות. זה פשוט עצוב. לא יתכן שגוף מפוקח יתעלם מביקורות הדרג המפקח.
ולענין עצמו - הענין הוא מאוד פשוט. לדוגמא: הכוחות המשורינים הם בתחתית סולם העדיפיות (טוב לא בתחתית אבל לא ממש גבוה ברשימה). אלא מה, צהל מתקשה להודות בכך בריש גלי ומבלבל את המוח עם ניסוחים פתלתלים.
בא בריק ואומר - אם השריון חשוב - אנחנו לא מוכנים. אם הוא לא חשוב תנסחו את זה רשמית וקחו אחריות על ההחלטה. וזו רק דוגמא אחת.
תרש גדעון נראה נוצץ על הנייר אך בפועל לא כל השינויים יצאו אל הפועל (איחוד זרוע היבשה ואטל), וגם כאלה שכן (חטיבת עוז) מתבצעים באיטיות מחרידה : 4 שנים להחליט איזה גדודים יהיה בחטיבה, 7 שנים להקמת בית ספר ללוחמה זעירה וקומנדו,. כך שגם הסתתרותו של צהל מביקורת תחת הגלימה של תרש גדעון - מדאיגה משהו.

https://news.walla.co.il/item/3188295

מפקד זרוע היבשה: צה"ל ערוך יותר היום ממלחמת יום הכיפורים
אלוף קובי ברק שהיה בן 9 במלחמת יום כיפור מגיב כיום כמפקד זרוע היבשה לטענות אלוף יצחק בריק כי צה"ל אינו מוכן למלחמה. המפקדים למדו ממפקדי העבר, ונחושים להכריע ולנצח. טור מיוחד לרגל יום כיפור

בריק לא אומר שצה"ל לא מוכן למלחמה - אבל כן טוען, שמצא כשלים משמעותיים במוכנות.
משמע - שלצה"ל אין מענה (לסוגיית הסלולרי) או שצה"ל לא מוכן מספיק, או שבפרמטרים מסויימים (הלוגיסטי, התחזוקה), רמת המוכנות ירדה.

ראשי צה"ל לעומת זאת - התייחסו לכך שרמת האימון עלתה, ורמת הציוד עלתה.

כך שהשאלה היא - שאלה של דגשים
מה חשוב יותר?
האם יש פיתרון טכנולוגי שיצדיק את הקיצוץ?
האם הקיצוצים הם במערכים הצפויים להיסגר בשני הקרובות, מה שמצדיק רמת מוכנות פחות גבוהה?
זה דיון חשוב - שצריך להערך,
כולל אולי - הקמת צוותי ביקורת שיתנו תשובות ספיציפית על בעיות אלו.
כך שנושאים חשובים אלו לא "יעלמו" עם החלפת מפקד מערך הקבילות.

הבעיה הכי גדולה יכולה לנבוע מכך שמדובר בשינויים שנכפו מגבוה - ובדיקה תוביל למסקנה שבעצם אין דרך לקצץ בלי פגיעה,
וכך נגלה שיש צורך בהחזרת התקנים שקוצצו,
ושבעצם לא היה חיסכון.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי Jaguar890 תרש גדעון נראה נוצץ על הנייר אך בפועל לא כל השינויים יצאו אל הפועל (איחוד זרוע היבשה ואטל), וגם כאלה שכן (חטיבת עוז) מתבצעים באיטיות מחרידה : 4 שנים להחליט איזה גדודים יהיה בחטיבה, 7 שנים להקמת בית ספר ללוחמה זעירה וקומנדו,. כך שגם הסתתרותו של צהל מביקורת תחת הגלימה של תרש גדעון - מדאיגה משהו.

הסתתרות מאחורי שינויים מבניים זה יותר בעיה מאשר מענה לביקורת.
חלק מהביקורת היא על כך שבעקבות השינויים המבניים שמטרתם חיסכון - איכות התחזוקה צפוייה לרדת (פחות כח אדם),
חלק מהם - נובעים מאיכות לא עקבית בהדרכה, או בדרך בה המפקדים פועלים.

שינוי מבני גדול משמעו שיקח זמן עד שיראו תוצאות,
ואם לא מכלילים מלכתחילה נושאים אלו במטרות השינוי המבני,
ומנטרים אותם במהלך התהליך - עלולים לקבל במהלכו וסופו - תוצאות גרועות.

https://www.globes.co.il/news/artic...?did=1001255568
נציב קבילות החיילים, האלוף (במיל') יצחק בריק, חיבר דוח שבו טען כי צה"ל לא מוכן למלחמה • במטכ"ל הכחישו והכפישו, אך לבסוף החליטו לבדוק את הטענות • אלא שכמו תמיד כשמדובר בנושאי ביטחון, מקבלי ההחלטות מעדיפים שהמערכת תחקור את עצמה - ולא להסתכן בביקורת חיצונית

אכן עדיף שגורם "בטחוני" שזה תפקידו יבצע את התחקור,
כניטור תקופתי ולא כבדיקה שטחית וחד-פעמית.
וכהמשך לתלונות שגורם ביקורת פנימי כבר מפיק (נציב קבילות חיילים)

אם ניטור כזה יפיק דו"ח שיבחן בידי וועדת הכנסת (כמו שדו"ח וועדת חוץ וביטחון הציע), מול גורם הביקורת שהעלה מלכתחילה את הטענה,
התוצאה תהיה לדעתי אידאלית.
https://www.ynet.co.il/articles/0,7...5429247,00.html

לדעתי, אנחנו צריכים לשאול עצמנו, האם אנחנו מסוגלים לזהות כשלים ? האם אנחנו חותרים לשיפור...?
לזכרוני, בפעמים האחרונות שהעניין נבדק באמת, יום כיפור, לבנון 2.......נמצא כי חיינו בשקר, כי לא ידענו מה לא תקין......, אני לא מבין איך אלו שהיו אמורים ללמוד ממה שקרה, מגיבים כפי שמגיבים לדבריו של בריק....ואביא ציטוטים [לדעתי אופייניים] מדבריו של אל"מ וינר: 'לא ברור מה הם הכלים המקצועיים המצויים תחת ידיו'...'ובאלו מתודות השתמש', 'מתוקף איזו סמכות פעל', 'הדו"ח של בריק מחטיא מטרתו,פוגע ללא צורך בצה"ל ובמפקדיו', 'דו"ח כזה לשים בפני ועדת חוץ וביטחון ולא לפני התקשורת'.........ממה בדיוק האיש הזה מודאג... האם ביטחון ישראל בראש מעייניו ? לדעתי -לא, למרות שהוא לא יודע את זה......מה שהוא אומר היום זה מה שאמרו לחריגים שחשבו כי יש סימנים למלחמה ביום כיפור ההוא....
מה אפשר לעשות ?ועדת חוץ ובטחון, לדוגמה,צריכה ליזום בדיקה בימ"ח, לראות כי הכל נמצא, כי מה שצריך להניע, מניע..... [דברים טריוויאלים,שאין ויכוח בנחיצותם,דרכם יכולה לבוא התשובה לשאלה: 'האם צה"ל מוכן'] ואם חסר, לבקש הסברים לסיבות......כרגע מרבים להתווכח על תאוריות,איך להתאמן, איך לחלק תקציב, דברים שקשה לנו לפתור....

צריך לשאול - האם השיטות בהן צה"ל מגלה כשלים או מבצע תהליכי שיפור - מתאימות.

צה"ל כארגון, נהג לבצע ניטור ע"י אימונים: כשצה"ל התאמן לקראת משימה יכלו לדעת האם יוכל להשיגה. כשלא היה אימון - היה רק ניחוש.
כשהיה אימון - הוא כלל גם את בדיקת הימ"ח - הבינו מה חסר, ופעלו להשלמת חוסרים

מבחינה זו - היות וצה"ל התאמן בשנים האחרונות - הוא נמצא ברמת מוכנות גבוהה משמעותית מאשר בשנים עברו - בהן התספקו בניחוש מושכל, בהערכות, ובבדיקה מדגמית.
כך שמבחינת נקודת הייחוס שלך (השוואה לתקופות בהן לא התאמנו כלל) צה"ל צודק בטענתו - שיש מוכנות גבוהה.
ובדיקה רנדומלית של ימ"ח מקרי בידי הכנסת - הוא בדיקה מדגמית, שתוביל לתוצאות בלתי עקביות ולא משקפות

אבל ניטור כזה - אינו הדרך היחידה לנטר, ואינו הדרך הטובה ביותר.
חברות אזרחיות מקימות מערכי איכות שמטרתם היא בדיקה מתמדת של האיכות,
ונראה שמפקד קבילות חיילים היוצא - ניסה להתאים את מערך הקבילות לתפקיד זה.
בעיקר - בגלל שמערך הקבילות הוכיח שהוא אפקטיבי בזיהוי והובלת תהליכי שינוי בצה"ל.

האם הצבא מוכן בצורה מתקבלת על הדעת ?
כל מלחמה/מבצע חשפו אי מוכנות בלתי מתקבלת על הדעת.
האם אימונים מבטיחים מוכנות ? האם כרגע הצבא מוכן בצורה מתקבלת על הדעת משום כי התאמן...?
בדיקה מדגמית הינה משקפת,
אם בדיקה של שני מחסני חירום מגלה חוסר מוכנות, פירושו חוסר מוכנות, והאשמה לא בבדיקה, האשמה היא באחראים בצבא.
כמובן אפשר לתת הבדיקה לכל מי שיכול לעשות זאת טוב [בדיקה ע"י חברי כנסת לא בהכרח תתבצע טוב, ואני לא רוצה כאן להרחיב הסיבות לכך].

צבא שמאומן לקראת האיום - מוכן בצורה מתקבלת על הדעת .
אלו דברים - שלא היו במלחמת יום כיפור ובמלחמת לבנון ה2,
ולכן נחשפו במלחמה - כשלים מהותיים:
אי מוכנות בלתי מתקבלת על הדעת, הייתה מתגלה לו התאמנו לקראת האיום.

בדיקה מדגמית של ימ"ח,
תגלה חוסר באותו ימ"ח - בסוג ציוד מסויים, ולפי הערכה תיאורטית.
ואז החוסר יושלם באותו ימ"ח,
ושום דבר לא ישתפר מחוץ לו.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי רם אדמון כמובן אפשר לתת הבדיקה לכל מי שיכול לעשות זאת טוב [בדיקה ע"י חברי כנסת לא בהכרח תתבצע טוב, ואני לא רוצה כאן להרחיב הסיבות לכך].

בדיקה ע"י חברי כנסת - בהכרח תתבצע באופן גרוע - כדי לסחוט כותרות ולא כדי להוביל שיפור מערכתי.

והנה עיקר דבריך שלא מתקבלים על דעתי :
--הפתרון למוכנות הינו אימונים, יותר אימונים פירושו יותר מוכנות,הכמות היא הקובעת [והאיכות ?]נתאמן הרבה, ואז בשעת מבחן הכלים יניעו, והתחמושת והתצ"אות יחכו לחיילים....
-- ביצוע בדיקה למצב הימ"ח הינו דבר מיותר, כי האימונים משיגים אותה מטרה טוב יותר.
-- מציאת חוסר בימ"ח, יוביל להשלמה רק באותו ימ"ח, ועל דרך ההיקש, אימון שיתגלה בו חיילות פרט לקויה של פלוגה, יגרור תיקון המצב רק באותה פלוגה, זוהי האשמה חמורה יותר מכל מה שמופיע בדו"ח של בריק.
-- אתה מאשים את ח"כ עפר שלח ואת ח"כ עמר בר-לב כי אם יבדקו את צה"ל יעשו זאת בשביל כותרת.

איך קשורים האימונים לימ"ח רוב היחידות מתאמנות עם ציוד שגרה או של הבסיס המאמן לא עם ציוד חירום

צבא שלא מתאמן - הוא צבא שלא מוכן למשימה,
שלא יהיה לו מושג כמה כוחות צריך, כמה ציוד צריך שיהיה בימ"ח, כמה מהכלים יהיו עם כשלים, ומה יהיה קצב ההתקדמות,
ולכן - בכלל לא יבדוק כמה כלים יש בימ"ח, ומה איכותם.
שהרי אין לו מדד לבדוק - כמה בכלל הוא צריך!
זאת רמת חוסר המוכנות של לבנון השניה ותחילת יום כיפור.
שבה חלק מהמפקדים מניחים ש"הסדיר יבלום", וחלק דורשים לפקוד עליהם לברוח - כי נסיון בלימה יסתיים בטבח ונסיונות חילוץ כושלים.
או שהמפקדים והחיילים בטוחים שעדין צבא היבשה נגמר ולא תהיה מלחמה, ולכן לא צריך להתאמן, לבדוק כמויות בימ"ח וכו'.

צבא שהתאמן, מוכן למשימה, ווידא שבימ"ח יש את רמת הציוד המינימלי הדרושה,
ועשוי עדיין להיות מופתע,
עדיין הקונספציות שהשתרשו, ונהלי עבודה פגומים - עלולים להוביל להרוגים שלא לצורך.


וזה בעצם מקור המחלוקת:
הרמטכ"ל - מצביע על מוכנות מלאה. היו אימונים כנגד האיומים הצפויים, הכוחות יודעים מה לעשות, מהאימונים יש הערכה לגבי הציוד הדרוש, והתבצעה הערכה לגבי כמות ואיכות הציוד בימ"ח - שהובילה להצטיידות משלימה בהתאם (כי יודעים כמה צריך).
נציב קבילות חיילים - מדבר על חשש להרוגים שלא לצורך. על הדרכה לא-אופטימלית, על העדר העברת ידע, על מפקדים שנכשלים ליצר נאמנות פיקודית, על חשש מירידה באיכות הציוד בימ"ח, והתעלמות מנושא הפלאפונים - שעלולה להביא להפתעה איומה.
ועל מנגנון תגמול לא הגיוני שמבריח מצה"ל כח אדם איכותי - בזמן שצה"ל משלם הון על אנשי הקבע.


אתה מציע - לחפש רק מתחת לפנס,
בתוך הימ"ח.
הבעיה אינה בימ"ח.

נכון. חלק מהצבא מתאמן הרבה יותר מבעבר אבל כמה החלק הזה תופס מתוך כלל הצבא, וכמה החלק הזה תופס מתוך כלל אוכלוסיית המדינה הכשירה ללחימה, שזה לדעתי גברים לא מוסלמים כשירים גופנית עד גיל 49? וגם אם יש אימונים מספיקים לסוג מסוים של תפקידים קרביים, רגלים ושריון, מה עם היחידות התומכות. האם יש מספיק רכב שטח לוגיסטי כשיר ותקין בשביל כול מי שכן מתאמן כמו שצריך? נראה שחלק מהצבא מאוד כשיר אבל גם מאוד קטן. ונראה שלחלק גדול מאוד אין אמצעי ניוד. אוכלוסיית המדינה גדלה ב 30 השנים האחרונות אבל נראה שצה"ל דווקא התכווץ.

הגיוני שיתכווץ לאור ההערכה הרווחה שאין עימות צבאי מלא בסגנון יום כיפור באופק-תפיסה שבעיניי מוטעית.

ואפילו תרגיל גייס.
משמע - כולל את היחידות התומכות באותן אוגדות.
כולל חלק מאוגדות המילואים,
אבל לא את כולן.
הצהרות ששמענו לאחרונה מעידות שיתכן ויהיה לכך ביטוי רשמי.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי אספרסו קצר אוכלוסיית המדינה גדלה ב 30 השנים האחרונות אבל נראה שצה"ל דווקא התכווץ.

אכן - עם הצטמצמות האיומים והמשימות, צה"ל התכווץ.
ללא נוכחות קבועה במחנות הפליטים בעזה יו"ש ולבנון,
ללא איום "מזרחי" משמעותי,
ועם הרס כמעט-מוחלט של סד"כ צבא סוריה (שכעת אולי ישתקם, ואולי לא),
תפקיד המילואים הפסיק להיות בט"ש - וחזר להיות כוננות ללחימה.

ציטוט:

הגיוני שיתכווץ לאור ההערכה הרווחה שאין עימות צבאי מלא בסגנון יום כיפור באופק-תפיסה שבעיניי מוטעית.

זה לא מדוייק.
יש הערכה כזו בצפון,
אבל הסד"כ בדרום עדיין מבוסס על הערכה זו.

ציטוט:

אכן - עם הצטמצמות האיומים והמשימות, צה"ל התכווץ. ללא נוכחות קבועה במחנות הפליטים בעזה יו"ש ולבנון, ללא איום "מזרחי" משמעותי, ועם הרס כמעט-מוחלט של סד"כ צבא סוריה (שכעת אולי ישתקם, ואולי לא), תפקיד המילואים הפסיק להיות בט"ש - וחזר להיות כוננות ללחימה.

הטענה הזו יכולה לשמש הצדקה להקטנה בגודלו של הצבא הסדיר בעת רגיעה, אך לא בגודלו הכולל של צבא המילואים. תהפוכות פוליטיות במצרים סעודיה וירדן, שיקום הצבא הסורי של אסד ביחד עם חיזבאללה, יכולים להפוך לקואליציה שתצא למלחמה כוללת נגדנו הרבה יותר מהר משישראל תספיק לאמן ולצייד את צבא המילואים שלה, תהליך שלוקח שנים רבות. ללא קשר לצורך בטנקים ומטוסים, לדעתי וכנראה שגם לדעתו של גרשון הכהן, מדינת ישראל ולמעשה כול מדינה חייבת לשמור על הכשירות הקרבית הבסיסית שלה. כול גבר כשיר גופנית צריך להיות מיומן בלחימה עם נשק קל לקראת אפשרות של מלחמה כוללת. זאת אומרת שכגודל אוכלוסיית הגברים הכשירים עד גיל 49 כך גודלו הכולל של הצבא שרק חלקו הקטן מאוד יהיה פעיל בעת שלום. הרוב הגדול יהיו אנשי מילואים. אני לא אומר שכולם צריכים להיות רובאים, כי אחרת לא יהיו טנקיסטים, טייסים, ימאים, טכנאים, אנשי לוגיסטיקה, ושאר ירקות. אבל אסור לוותר על המסה של לוחמים רגליים במילואים. כמובן שצריך גם אמצעי ניוד לתנאי שדה קשים בעת מלחמה. זה מצריך צי גדול מאוד של רכב שטח לוגיסטי ולפי הדיווח על גריטה של 2000 M113 ללא מציאת תחליף, נראה שגודלו של צי רכב השטח הלוגיסטי קטן ואתו גם כנראה שסגרו שתי אוגדות לפחות. אותי זה מדאיג. לצד הכוח הקטן והאיכותי, צריך גם צבא מילואים גדול מאוד בעל כשירות בסיסית. נראה לי שככה זה באוסטריה ושווייץ.

גרשון הכהן הוא פאשיסט מסוכן שצריך להיות מורחק מכל תפקיד ממשלתי או ציבורי.

אני לא כותב "פאשיסט" כקללת פיפי קקי. הוא פאשיסט ממש - לפי הספר. העמדות שלו הן אנטי תזה לחברה ליברלית.

רחוק מלהסכים עם גרשון הכהן בעניינים חברתיים.
מסכים אתו כמעט אחד לאחד בכול מה שקשור לאסטרטגיית בניין הכוח הצבאי. אני לא חושב שהשווייצרים והאוסטרים הם פשיסטים כי הם מחייבים את כול הגברים הכשירים לעבור אימון לחימה. גם לא הנורווגים שיש להם גיוס חובה. אני לא יודע מה מצב צי רכב השטח הלוגיסטי של חיילי המילואים האוסטרים, השווייצרים או הנורווגים. אבל אני מאמין שזו כשירות בסיס שמדינה חייבת לשמור לעצמה. אני גם לא חושב שזה יהיה כול כך יקר לצייד את כול חיל הרגלים במילואים ב M-ATV בתהליך שייקח כמה שנים. זה עולה חצי מליון דולר ליחידה.

כי יצטרכו לבנות צבאות בעלי סד"כ נמוך מאוד, לצבא מרשים,
זה לא מהיום למחר - ובזמן זה ניתן לאמן את אותו חלק מהמילואים - שכיום לא מתאמן.

גם אם יתאחדו - 2 הצבאות הצפוניים הם לא צבא התקפי - אלא צבא טילים ומגננה.
משמע - לא תרחיש יום כיפור,
אלא לבנון-3
וזה בדיוק התרחיש שהאימונים התמקדו בו.

מדינת ישראל צריכה לשמור כשירות למלחמה "כיפור2" בדרום,
אבל אין הצדקה להפיכת צה"ל לצבא-עממי,
העליה בשכר תהפוך צבא כזה ליקר להחריד, וצבא עממי הוא צבא גרוע.

גריטת הזלדות החלה לאחר שיש מחליפים (מבצע הסבות ורכש מואץ של נגמ"שים כבדים).
ומכיוון שהסד"כ התיאורטי עצום - מדובר כנראה בכלים שהתבלו, והשאירו בסד"כ רק בתיאוריה.

ציטוט:

אבל אין הצדקה להפיכת צה"ל לצבא-עממי, העליה בשכר תהפוך צבא כזה ליקר להחריד, וצבא עממי הוא צבא גרוע.

שכר מלא לכול חייל בשירות פעיל גם חיילי הסדיר וגם חיילי המילואים, זה לא יותר יקר למשק מהעסקה ללא שכר. המחיר האמתי למשק הוא תוצאה של מספר החיילים הפעילים בכול רגע נתון לעומת מספר האזרחים. שכר מינימום לפחות לכול חיילי צה"ל, בסדיר ובמילואים, בחובה ובהתנדבות, לא יכביד על המשק לפי דעתי. ההכבדה תהיה תוצאה של הגדלת גודלו של הצבא הפעיל בעת שלום שכולל גם את משרתי החובה הסדירים, גם את משרתי הקבע וגם את משרתי המילואים הפעילים שמבצעים אימוני רענון. צבא עממי-המוני הוא לא צבא איכותי במיוחד אבל לא בהכרח צבא גרוע. תקנו אותי אם אני טועה אבל אני מאמין שאפשר לשמור על כשירות בסיסית לא רעה של יחידה, אם היחידה מתאמנת אחת ל 5 שנים לתקופה של 3 חודשים אימון רענון רצוף, וזה בתנאי שהיחידה שומרת על אותו הרכב כוח אדם, פחות או יותר, ועל אותו סוג של ציוד בין אימון רענון אחד לשני. לזה אפשר להוסיף מטווח פעם ב 3 חודשים. בזה יסתכמו אימוני הרענון של הכוח בכשירות נמוכה. מהחייל הזוטר עד מפקד החטיבה, 3 חודשים פעם בחמש שנים + מטווח פעם ב 3 חודשים, וזהו. אם נשים יכולות לצאת לחופשת לידה של חצי שנה ואחר כך לחזור לעבודה, אני מאמין שאפשר לצפות מכול גבר כשיר גופנית עד גיל 47 להעדר מהעבודה אחת ל 5 שנים למשך 3 חודשים. זה כמובן יצריך שינוי במבנה המשק הישראלי שיהפוך להיות בלתי מתאים לגברים בעלי עסקים עצמאיים קטנים. זה אמור לבוא ביחד עם הרעיונות שלי לגייס בגיל 22 במקום בגיל 18, לבטל את שירות החובה בצה"ל לגברים עם פרופיל של פחות מ 72, לבטל את שירות החובה לכול הנשים ולהאריך את שירות החובה ל 5 שנים למי שכן מתגייס, כמובן עם שכר גבוה ממינימום. אז 5 שנים שירות רצוף בנוסף ל 4 אימוני רענון של 3 חודשים אחת ל 5 שנים ומקבלים 6 שנים של שירות שיחול על כרבע מאוכלוסיית המדינה לא כולל מי שחותם קבע שמן הסתם ישרת יותר. לא נראה לי נטל כבד במיוחד על התוצר המקומי הגולמי. הצבא ההמוני שאני מציע לא אמור להוות תחליף לכוח איכותי בהיקף מצומצם יותר שיתאמן יותר וגם יצויד טוב יותר. זה בנוסף. לא במקום.

קח שני מלש"בים. ראובן ושמעון.
דומים זה לזה. אותה קומה, אותה בלורית שיער. לא חומר של סיירת מטכ"ל ולא של 8200.
שניהם ציונים, שניהם ערכיים. אבל מה- ראובן אסתמטי.

איזה פיצוי הוגן שמעון יקבל על כך שייתן 6 שנים יותר למדינה, כולל שירות קשה, שוחק ולעיתים מסוכן כרגם או מכונאי טנקים (כלומר, לא משהו שיעזור לו במיוחד באזרחות בין השירות הסדיר הממושך למילואים הארוכים)? אולי שמעון דווקא כן רוצה לעבוד כעצמאי או כשכיר בשוק הפרטי? מאוד לא הוגן לחלק את העול הביטחוני באופן כה בלתי שווה.

אם נקצין- למה לא פשוט לאסוף את ילדי העניים לפנימיות צבאיות ואז לשירות סדיר של 20 שנה? זה עבר לצאר, לא? ועלויות ההכשרה יקטנו מאוד! הרי חלק מההכשרה תינתן עוד בזמן בית הספר, כך שבגיל 18 החייל כבר כשיר לשירות מבצעי!

דבריך לא ברורים לי מספיק,
ושלא כמוך, אינני מתלהב מצבא מתאמן, מחכה לכתיבה מנומקת ומשכנעת כי האימונים ענייניים ורלוונטיים.
אני אינני יודע בדיוק מה צריך,
מה שאני כן יודע הוא כי ציוד שהוחלט כי צריך להיות תקין בימ"ח , צריך להיות תקין בימ"ח.
יש עוד נושאים, מדידים יותר או פחות הראויים להתייחסות ,אני ממליץ לנגוע קודם בדברים המדידים, ולכתוב משפטים ברורים,ורעיונות מנומקים.

כמו ב"גבעת חלפון" - יתחיל לתהות בזמן חירום מה עשו ב67 או ב48...
או במלחמות הגנרלים (שלמעשה התווכחו על מדיניות שהייתה צריכה להקבע מראש, עם פקודות עד לרמת החייל)
הוא צבא שרק בשעת מבחן מגלה כמה נשק צריך, ומה איכותו.
או כמו ב2006 - מגיע לכפר ולא יודע בעצם מה צריך לעשות. ובמקום להשלים משימה (או לפחות לכתר ולמנוע תגבורת) עסוק בקרבות חילוץ, בעוד האוייב משגר כוחות למקום ללא הפרעה.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי רם אדמון אני אינני יודע בדיוק מה צריך, מה שאני כן יודע הוא כי ציוד שהוחלט כי צריך להיות תקין בימ"ח , צריך להיות תקין בימ"ח.

אבל כמה ציוד צריך להיות תקין בימ"ח? הוא צריך להיות תקין מיידית? או שמילואימניקים ישמישו אותו?
ומי מחליט?
זה משהו שעשו ב48? ב67? ב73? בהערכת אצבע כשהציוד נקלט?
או שמדובר בתהליך - שהוא תוצאה של האימונים האחרונים שנעשו, וקצב הבלאי שהתגלה, והערכות הסד"כ שנגזרות מהתוכניו האופרטיביות?
כשלא יודעים כמה ציוד צריך - אף אחד לא יוודא שיש אותו במלאי, כי למעשה זה מספר אקראי.
ואם כל המערך מושבת מאימונים כי לא תהיה מלחמה,
אז גם לא יקנו ציוד חדש להשלמת הדרוש בימ"ח - בדיוק מאותה סיבה.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי רם אדמון יש עוד נושאים, מדידים יותר או פחות הראויים להתייחסות ,אני ממליץ לנגוע קודם בדברים המדידים, ולכתוב משפטים ברורים,ורעיונות מנומקים.

זה בדיוק מה שבריק עשה,
ולכן לזה צריך להתייחס - ולא לשאלה כמה יש בימ"ח זה או אחר.

הרמטכ"ל שלל את הטענה הקטגורית (שצה"ל לא מוכן למלחמה),
אבל כן בוחנים את הטענות הנקודתיות שהאלוף בריק העלה.


בגדול - הכנת פקודות מבצע, אימונים, והנגזר מהם זה המינימום.
השלב הבא - הוא כבר מעבר למדדי איכות ופיקוח חיצוני,
והגוף העיקרי שעושה פיקוח חיצוני לצה"ל - הוא נציב קבילות חיילים,
משמע - האלוף יצחק בריק.

-- מאיפה הרעיון כי הציוד בימ"ח לא צריך להיות תקין, והמילואימניקים ישמישו אותו... מאיפה הרעיון מגיע ?
-- רציתי לדעת אם אתה מסכים כי בימ"ח צריך להיות הציוד שהצבא קבע שצריך להיות בימ"ח, עד שיוחלט אחרת.

כדי שיהיה תקציב - צריך שיהיה תיעדוף.
אבל המצב הוא - שמאז תחילת שנות ה70 - התקציב לא עלה ריאלית, בזמן שעלויות השכר, פנסיה וכו' - עלו משמעותית.
כך שהמערכת כל הזמן בקיצוצים.
ואי אפשר לקצץ במקום בו אנשים כל הזמן מתים, או מתלוננים שהקיצוצים יגרמו להם למות.
אז אם אין תיעדוף - התקציב יורד.

ומה שיוצא - זה שכשבכלל אין הערכה כמה מהציוד צריך (ולכן אמור להיות תקין), או שההערכה היא בכלל שלא תהיה מלחמה - הציוד שמאופסן לא מוחלף, לא מתוקן, ולא משודרג, בטח לא בהיקף הדרוש מציוד שידוע שצריך.
ורק אם המצב ישתנה (ההערכה הגורפת שלא תהיה מלחמה, העדר אימונים והערכת כמויות), צה"ל יקבל תוספת תקציב (זמנית, בהתאם לדרישות שעלו), ויתעדפו חלק מהמלאים בהתאם.

מכיוון שרוב הציוד בימ"ח מיועד "לתרחיש הכי גרוע", שהוא בסבירות ותקצוב נמוכים,
בתרחיש כזה בכל מקרה צריך לאמן את חיילי המילואים שכבר שנים רבות לא התאמנו,
אז יש גם זמן להשמיש חלק מהציוד בזמן זה (שבו מקבלים תקציב וכח אדם כי יש מלחמה).

ציטוט:

במקור נכתב על ידי רם אדמון רציתי לדעת אם אתה מסכים כי בימ"ח צריך להיות הציוד שהצבא קבע שצריך להיות בימ"ח, עד שיוחלט אחרת.

לא.
כי אם ב48 או 67 קבעו משהו - אותה קביעה כבר לא רלוונטית.
ואם הקביעה של הצבא היא שלא תהיה מלחמה יבשתית (ההערכה ב2006), ואפילו הסדירים והמילואימניקים הטריים לא מתאמנים - ממילא אין ההערכה רלוונטית כמה ציוד צריך.

מה שעשו לאחרונה,
זה גם אימונים, וגם צמצומים.
וחלק מחטיבות המילואים שבעבר הוגדרו באופן זהה (משמע לכאורה ציוד סביר בימ"ח, ואימונים למלחמה), למרות שבפועל זה לא היה המצב,
היום מדברים על כך שהן מוגדרות אחרת.

כשדוד שלי היה בצה"ל בשנות ה70 (שיא התקציב), והוא מתאר שהמצב בפועל מעולם לא היה שונה.
כמילואימניק צעיר ב73, הוא זומן ומייד נשלח לקרב, נלחם, ואחרי זמן מסויים - הוא הוחלף.
מילואימניקים מבוגרים יותר זומנו למילואים והתאמנו בזמן זה - והם אלו שהחליפו אותו.

אז הבנתי כי הרעיון כי הציוד בימ"ח לא צריך להיות תקין הוא רעיון שלך.

חלק מחטיבות המילואים מאומנות, מצויידות, ונכנסות לקרב מיידית,
וחלק - מזומנות למילואים כדי להיות מוכנים להחליף את החטיבות הזמינות.

אם מעוניינים לשנות מצב זה - יש לכך משמעות לא זניחה מבחינת תקציבים וכח אדם,
ועל פניו - הגישה בשנים האחרונות
היא דווקא הפוכה.

האם כשהוחלט כי 'חלק מחטיבות המילואים מאומנות, מצוידות....' ציודם אמור להיות מלא ותקין כפי שהוחלט...?

כן

ציטוט:

אבל כמה ציוד צריך להיות תקין בימ"ח? הוא צריך להיות תקין מיידית? או שמילואימניקים ישמישו אותו?

לא הבנתי. מה זה אומרת ציוד שלא תקין מיידי ויושמש על ידי מילואימניקים? ואם יש צורך בגיוס חירום המוני ומיידי ויש למלחמה? ומה אתה חושב על הרעיון שלי להסתפק באימון אחד בן 3 חודשים רצוף אחת ל 5 שנים, בתום האימון יעשו לציוד טיפול 10000, יחזירו אותו לימ"ח במצב של תקינות מלאה, וכך הוא יהיה זמין לשימוש מיידי? זה נשמע רעיון לא רע מבחינה טכנית ולוגיסטית. השאלה היא האם חייל יכול לקיים במשך 5 שנים מיומנות לחימה בלי לתרגל אותה? גם אם מדובר ביחידות של כשירות בסיסית.

יש כשירויות שדורשות רענון שוטף (טייסים), הרוב דורש קצב סביר בין פעם-פעמיים בשנה לפעם בשנתיים. כל מה שמעבר לכך כבר נהיה בעייתי ואיכות הכשירות בהתאם. אימון ארוך אחת לחמש שנים יגרום יותר נזק מתועלת מבחינה פיזית לחיילים עצמם, שלא לדבר על רכב שעומד חמש שנים וכשתוציא אותו גם אחרי טיפול 700,000 סביר להניח שלא יצא מהש"ג בכוחות עצמו.

גם כשלא היה הרבה, היה לנו הכל