בימים האחרונים קראתי ספר מדהים שנקרא "על בלימה" שנכתב על ידי אבירם ברקאי. הספר מתאר את הקרבות של חטיבה 188 במלחמת יום הכיפורים, אך לא רק. הספר כתוב בצורה מרתקת ואותי הוא מאד ריגש. הוא ריגש אותי במיוחד מכיוון שהיא גם הזכיר לי נשכחות מתקפה זו בה לחמתי ברמת הגולן בחטיבה אחרת ומכיוון שהרגשתי שנעשה עוול ללוחמי 188, שרבים מהם הם חברי ושסיפורם מעולם לא סופר.

כאשר שואלים אנשים מה הם יודעים על אותה המלחמה הנוראה והארורה, מלחמת יום הכיפורים ברמת הגולן ? קרוב לוודאי שרוב האנשים יגידו: "אתה מתכוון לקהלני בעמק הבכא וכוח צביקה על ציר הנפט". זהו כמובן תיאור צר מאוד שאינו משקף את המציאות ההיסטורית. מבלי להכחיש שאכן קהלני וצביקה היו קיימים ועשו מה שעשו, ומבלי לקחת מחלקם במלחמה, מלחמת יום הכיפורים ברמת הגולן הייתה בראש ובראשונה מאמץ משותף שהשתתפו בו יחידות רבות: סדירות ומילואים.

חלקה הראשון של המלחמה - שלב הבלימה, נמשך כארבעה עד חמישה ימים וכלל קרבות רבים וחלקם הגדול היו עקובים מדם. בקרבות רבים ברמת הגולן השתתפו בערבוביה באותו הקרב ובאותה הגזרה יחידות שונות (למשל כוחות מחטיבה 7 ומחטיבה 188 וחטיבות מילואים ולמשל כוחות מהגדודים הבאים: 74, 77, 53, 71, ומגדודי מילואים). במו עני ראיתי שהערבוב הזה נעשה לעתים אפילו ברמת הצוות (למשל מט"ק מחטיבה אחת ואנשי צוות שלו מחטיבות אחרות). הערבוב הזה היה קיים גם בקרבות הפריצה לסוריה שהתנהלו בהמשך.

המלחמה הנוראה הזו נוצחה לא רק בזכות "גנרלים" אלא בעיקר כתוצאה מיוזמה נחישות ולוחמה של מפקדי מחלקות, מט"קים, תותחנים, טענים-קשרים, נהגי טנקים, חיילי חי"ר במוצבים, וחילי סיור בנגמ"שים וזחל"מים, לוחמי תותחנים, קת"קים, ואף אנשי רפואה, חוליה טכנית, תחזוקה ואספקה מאוד אמיצים.

כל ניסיון לנכס את "ההצלה של מדינת ישראל" ברמת הגולן "לגנרל" זה או אחר בקרב הרואי זה או אחר שניהל, אינה יכולה להיות נכונה מבחינה היסטורית והיא אולי מעידה רק על ניסיון ליצור מיתוס ויחסי ציבור וכמובן היא פוגעת בחיילים הלוחמים הרבים שהשתתפו במלחמה (שחלקם שרוט עד היום) בפצועים הרבים ובמשפחות הנופלים.

הספר שכתוב מנקודת מבט של חטיבה 188, עושה בראש ובראשונה צדק היסטורי ללוחמי חטיבה 188, שמפקדת החטיבה שלהם כמובן לא עשתה להם "יחסי ציבור" מכיוון שמדובר במפקדים שהם כבר 36 שנה קבורים בבתי הקברות. את תיקון המעוות, לקחו על עצמם קבוצת לוחמים לשעבר: מטקים, מפקדי מחלקות ואנשי צוות ואף אנשים אחרים שכאב להם לראות שאין תיעוד הולם על חטיבה זו. כל הכבוד לאנשים אלו שעשו ממש עבודת קודש !

אני מתאר לעצמי שעל יוזמי כתיבת הספר הופעלו לחצים על ידי חלק מלוחמי 188 הכואבים והמתוסכלים, להפוך את הספר לספר צר וחד צדדי שבסך הכל סוגר חשבון עם אחרים "שאולי גנבו להם את התהילה". לא אחת שמעתי קריאות כאלה מלוחמים לשעבר של חטיבה זו ואני בהחלט מבין את התסכול והכאב העמוק והאמיתי שלהם.

אני רוצה מאוד לשבח את יוצרי הספר, שלא התפתו לכתוב ספר חד צדדי כזה שסוגר חשבון עם אלו "שאולי שגנבו להם את התהילה". הספר בהחלט מאזכר כוחות אחרים שעמם לחמו חיילי 188. כשקראתי את הספר הרגשתי שנעשה אכן ניסיון מאוד רציני לחקור את האמת המורכבת והמבולבלת שהייתה במלחמה. הבחירה החשובה הזו של יוצרי הספר, מרימה את הספר מעל לרמה של ספר הנצחה פנימי של לוחמי חטיבה 188 או חלילה ספר מיתוס ויחסי ציבור, לרמה הרבה יותר גבוהה ! הספר הוא בהחלט ספר תיעוד של כל הלוחמים ברמת הגולן ואף יותר מכך - ספר היסטוריה רב חשיבות לכל עם ישראל !

דבר נוסף שתורם לאמינות של הספר, זה שלא נעשו בו ניסיונות ליפות את המציאות. לעתים אנו רואים בביוגרפיות של מפקדים מהוללים שמתוארים כמו "הסגן של אלוהים". בספר זה אין הדבר כך. בן שוהם ודוד ישראלי שהם מפקדי החטיבה מתוארים כדמויות בשר ודם ואפילו כדמויות טרגיות. גם היוהרה המופרזת של חלק מאנשי החטיבה מתוארת וכמובן המשבר שעובר עליהם לאחר שמתברר להם שלא מדובר כלל בעוד יום קרב.

לעניות דעתי זהו הספר הטוב ביותר שנכתב על מלחמת יום הכיפורים !

http://www.fresh.co.il/vBulletin/sh...ad.php?t=485815

amosz, אני רוצה להכיר לך משהו נפלא שיש בפורום - אפשרות החיפוש!
בפינה השמאלית העליונה של רשימת האשכולות בפורום בדף הראשי שלו, ישנה האפשרות "חפש בפורום זה". אני בטוח שאתה והחיפוש תהיו חברים טובים מאוד מעתה והלאה. בהצלחה!

"אילו שמוכנים לוותר על חירות חיונית כדי להרוויח ביטחון זמני, לא ראויים לא לחירות ולא לביטחון - ומהר מאוד חסרים את שניהם."
-בנג'מין פרנקלין

ציטוט:

במקור נכתב על ידי Carl Sagan "If you wish to make an apple pie from scratch, you must first invent the universe"

ציטוט:

במקור נכתב על ידי efekt amosz, אני רוצה להכיר לך משהו נפלא שיש בפורום - אפשרות החיפוש! בפינה השמאלית העליונה של רשימת האשכולות בפורום בדף הראשי שלו, ישנה האפשרות "חפש בפורום זה". אני בטוח שאתה והחיפוש תהיו חברים טובים מאוד מעתה והלאה. בהצלחה!

/

מחמלי, אחיי גיבורי התהילה ,כל הרפאים , משל"ג עד 2000

מסכן...כמה הוא השקיע בפתיחת האשכול.

מחמלי, אחיי גיבורי התהילה ,כל הרפאים , משל"ג עד 2000

שהיה משקיע בחיפוש לפני כן...

"אילו שמוכנים לוותר על חירות חיונית כדי להרוויח ביטחון זמני, לא ראויים לא לחירות ולא לביטחון - ומהר מאוד חסרים את שניהם."
-בנג'מין פרנקלין

ציטוט:

במקור נכתב על ידי Carl Sagan "If you wish to make an apple pie from scratch, you must first invent the universe"

אני מודה לכם על המידע, רק חבל שאתם כל כך ציניים ואני מקווה שרוב הכותבים בפורומים אינם כמוכם..

Amos, thank you for your very honest and moving words. I salute you and your comrades for your service in that terrible war (I was just six at the time). Hopefully, you will decide to copy your post into the other discussion so that more people can read them

I agree that sometimes members of the forum are a little too quick to "educate" other, perhaps less experienced, writers and do not realize how insulting this can be

Shanna tova to you and all the others here

Sorry for the English... I was a bad student in Hebrew school

אבל אפשר לענות לי בעברית

חזק ואמץ ואל תלת מפני המדקדקים בזוטות. לטעמי, תוכן הדברים הוא החשוב ולא השאלה האיזוטרית, האם כבר קיים אשכול בנושא. אין ספק שספרו של אבירם ברקאי מילא חלל שהיה חשוב למלאו, והספר טעון בחומר רב למחשבה, הראוי למלא אשכולות רבים. אני מבטיח לך שאילו היית פותח דיון "רציני" בסוגיה כגון צבעי הרקמה על פאצ' של מפקד טייסת פלוני, או מעילו של כתב אלמוני, איש לא היה מעיר לך.

.

נולדתי בספטמבר 74, בהתאמה לאפטר הראשון של אבא שלי שחזר הביתה מהגולן אחרי חודשיים. על מה שהלך שם הוא מספר מדי פעם, מהזווית המסויימת שלו. כותב הספר עשה עבודה מקיפה ומדהימה וקוראיו עושים גם הם עבודה, מסוג אחר - אולי היזכרות, אולי השלמה, הבנה, התחברות, whatever.

בדרך כלל אני תומך נלהב בכללי הברזל הנאכפים בפורום - אבל לא הפעם. לא מול פותח האשכול וחבריו, שהם נשואי הספר הזה, ושהופכים את הפורום הזה לכה מעניין וחשוב. קצת דרך ארץ רבותיי, יש עוד דרכים להסביר את כללי הכתיבה בפורום.

תודה על העזרה - תשאיר לנו את זה בפעם הבאה.

There are three kinds of lies: lies, damned lies, and statistics

"After the uprising of the 17th of June the Secretary of the Writers Union had leaflets distributed in the Stalinallee
stating that the people had forfeited the confidence of the government and could win it back only by redoubled efforts.

Would it not be easier in that case for the government to dissolve the people and elect another?" -Bertolt Brecht

I remember very vividly, a few months after the famous pacifist resolution at the Oxford Union visiting Germany and having a talk with a prominent leader of the young Nazis. He was asking about this pacifist motion and I tried to explain it to him. There was an ugly gleam in his eye when he said, "The fact is that you English are soft". Then I realized that the world enemies of peace might be the pacifists - Robert Hamilton Bernays -

יצאו הרבה ספרים אודות מלחמת יו"כ. איך אפשר להגיד שהוא הטוב ביותר?
יש ספרים אודות חיל הים, חיל האויר, חזית הדרומית וכדומה. כל גזרה עם המורכבויות שלה. כל חיל עם בעיותיו. אני טרם קראתי את הספר, כך שקשה לי להביע דיעה עליו.
אם תשאל אדם ברחוב מה הדבר החשוב שקרה בלחמת יו"כ תקבל תשובה (א).
אדם אחר יגיד (ב). אפילו הלוחמים אשר נלחמו באותה גזרה ובאותה תקופה כל אחד ראה זאת אחרת.
מה ש"תפס" אותי בכתיבה שלך, זה כתיבה רהוטה וברורה ובלי הרבה התפלספויות וזה כבר משהו נכון?

"בניתי לי בית ונטעתי לי גן במקום זה שביקש האויב לגרשנו ממנו בניתי את ביתי, כנגד מקום המקדש בניתיו. כדי להעלות על ליבי תמיד את בית מחמדנו החרב...."
(ש"י עגנון - חתן פרס נובל)

אשרי אדם שיכול לתת מבלי לזכור זאת כל הזמן, ולקבל מבלי לשכוח אף פעם

לסלוח לרוצחים - זה תפקידו של האלוהים.
תפקידנו - זה לארגן להם פגישה

אנו לא בוכים, דואגים שאמהות שלהם יבכו

מכובדי, הספר מתאר אותו ואת חבריו, הוא חוזר בפלאשבקים מציאותיים למדי לאותה התקופה. שום ספר אחר לא יכול להיות טוב ממנו בעיניו.

"תשקר‭,"‬ הוא אומר. "אל תספר את כל הסיפור. הישראלים, בעיקר העמותות שפועלות בקרב המסתננים פה, אוהבים שמשקרים להם‭."

"בניתי לי בית ונטעתי לי גן במקום זה שביקש האויב לגרשנו ממנו בניתי את ביתי, כנגד מקום המקדש בניתיו. כדי להעלות על ליבי תמיד את בית מחמדנו החרב...."
(ש"י עגנון - חתן פרס נובל)

אשרי אדם שיכול לתת מבלי לזכור זאת כל הזמן, ולקבל מבלי לשכוח אף פעם

לסלוח לרוצחים - זה תפקידו של האלוהים.
תפקידנו - זה לארגן להם פגישה

אנו לא בוכים, דואגים שאמהות שלהם יבכו

למה הצחוק? יש אנשים ומשפחות שקריאת הספר הזה קורעת את ליבם מחדש!

.

לדעתו בלבד זה הספר הטוב ביותר. האיש הביע עמדה אישית, וזכותו לנהוג כן. אני יכול להעיד על עצמי שקראתי חלק ניכר מהספרים שנכתבו אודות מלחמת יו"כ. חלקם יותר מפעם אחת. גם לדעתי, ספרו של ברקאי הינו אחד מן הטובים שנכתבו אודות המלחמה הרחוקה ההיא, אשר עדיין צרובה אצל רבים כל כך. חשיבותו העיקרית בכך שהוא מביא את סיפורם של כמעט כל הצוותים הלוחמים של החטיבה, רגע אחרי רגע. זכיתי להסתופף בסביבתם של חלק מן הלוחמים ששרדו את המלחמה. אני חייב לציין כי מצאתי התאמות כמעט מלאות בין הסיפורים ששמעתי בשנים 74-75 לתיאורים שבספר.

.

חמש שאלות לאבירם ברקאי

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.haaretz.co.il/hasite/images/0.gif]
מאת ורד לי
עיתון הארץ מדור ספרים

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.haaretz.co.il/hasite/images/0.gif]


חטיבת השריון הסדירה 188 היתה החטיבה היחידה שעמדה בין הסורים לכנרת בתחילת מלחמת יום הכיפורים. 36 שנים אחרי המלחמה מביא אבירם ברקאי את סיפורה.


[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.haaretz.co.il/hasite/images/0.gif]
תגיות: סופרים, אבירם ברקאי
[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.haaretz.co.il/hasite/images/0.gif]

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.haaretz.co.il/hasite/images/0.gif]

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.haaretz.co.il/hasite/images/0.gif]

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.haaretz.co.il/hasite/images/printed/P230909/g.0.2309.30.1.9.jpg]

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.haaretz.co.il/hasite/images/0.gif]

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.haaretz.co.il/hasite/images/0.gif]

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.haaretz.co.il/hasite/images/0.gif]

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.haaretz.co.il/hasite/images/0.gif]



[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.haaretz.co.il/hasite/images/0.gif]
"כשלקחתי על עצמי את משימת כתיבת ספר זה", מודה אבירם ברקאי בפתח ספרו "על בלימה" (ספרית מעריב), "לא הערכתי נכון את כמות תיבות פנדורה שאני עומד לחשוף - עוצמת הכעס, הזעם, העלבון, התסכול, המרירות שמלווים את שרידי חטיבה 188 מאז ועד היום". ברקאי, מ"פ שריון (מיל'), שפיקד על מחלקת טנקים במלחמת יום הכיפורים וכיום מתמחה בטיולי שטח, מספר על דרכה של חטיבה 188 במלחמת יום הכיפורים.

מדוע לדעתך אין דומה לתפקודה של חטיבת השריון 188, במלחמות ישראל, ודווקא היא צריכה להיחרת בזיכרון הציבורי הלאומי?

"חי"רניקים ושריונרים, חיל אוויר ותותחנים, באינספור יחידות שונות, עשו מאז ומעולם, ביחד, את ההבדל בין תבוסה לניצחון. כך בכל מלחמות ישראל. ומכאן שסיפורי גבורה היו מנת חלקם של לוחמים וכוחות רבים, לא רק של חטיבת השריון הסדירה 188. ועדיין, מתברר ששר ההיסטוריה ייעד לחטיבה 188 תפקיד נוסף במלחמת יום הכיפורים. ?על בלימה' איננו רק אוסף סיפורי גבורה מרגשים אלא, ובעיקר, תיאור משא האחריות, בלתי נתפש בממדיו, שהוטל על כתפי לוחמי החטיבה. לולא עמדו בין סלעי הבזלת של רמת הגולן טנקים בודדים של חטיבה 188 ונלחמו בכל נפשם ומאודם על הגנת קו הגבול הסגול, סביר להניח שכוחות הצבא הסורי, בהלימה לתוכנית המלחמה שלהם, היו מצליחים לגלוש אל מעבורות הירדן והכנרת".

מדוע החטיבה נשכחה?

"סיפורה של ?188' לא סופר עד היום משתי סיבות עיקריות: ראשית, שדרת הפיקוד הבכירה שלה נפלה על חרבה במהלך הלחימה. כתוצאה ישירה מכך התפרקה החטיבה, וירדה מספירת הכוחות הצה"ליים. כל תעצומות הנפש שנותרו בין שרידי לוחמיה הופנו לבניית כוחות מחודשים - עשייה שלא הותירה מקום להפצה עצמית של פסטיבלי ניצחון, ספרים ומיצגים. שנית, סיפורה של המלחמה מסופר על ידי מנצחים. חטיבה 188, עד הספר הנוכחי, נתפשה כחטיבה שהפסידה במלחמה. את סיפור 'המפסידים' אף אחד לא באמת רצה להשמיע, או לשמוע".

עשרות ספרים ומאמרים נכתבו עד כה על מלחמת יום הכיפורים. מהם הרעיונות החדשים שאתה מציג בספר?

"לצורך כתיבת הספר תיחקרתי 230 לוחמים ומפקדים מהחטיבה ועברתי על חומר גלוי, יומני מבצעים ודו"ח אגרנט. בין הרעיונות העיקריים בספר, עולה כי הגורל הציוני הופקד לפתע פתאום בידי לוחמי חטיבה 188; עולה מערכת סימני שאלה מורכבת, ותמוהה ביותר, לגבי התנהלות הדרגים העליונים - מדיניים וצבאיים - עד פרוץ האש; שרשרת קבלת החלטות בעייתית, בעיקר בהיבט הצבאי, במהלך 36 שעות הלחימה הקריטיות, הראשונות".

מה ייחד את הלחימה של חטיבה 188?

"ייחוד לחימתה של חטיבה 188 בא לידי ביטוי בשני מישורים: ראשית, לחימת גבורה בתנאי קרב כמעט בדיוניים: פרצות רחבות שאינן מאפשרות הגנה ראויה. שנית, טנקיסטים צעירים, לא בדיוק החומר שממנו בונים גרעיני סיירות מובחרות, שהמשיכו להילחם עד כלות נשימתם, גם כשמסגרות הגדוד, הפלוגה ולעתים אפילו המחלקה, נפרצו לחלוטין. גם אז הם המשיכו ונלחמו. כל חייל רמטכ"ל".

החטיבה איבדה 79 אנשים במהלך הלחימה. באיזה מצב נפשי מצאת את הלוחמים שריאיינת?

"קשה להעביר בכמה מלים את עוצמת הרגשות שאליה נחשפתי. חלקם היו אסירי תודה. אחרים היו חשדניים. את מי זה יעניין בכלל. ואם יעניין, מאין ימצאו את תעצומות הנפש לספר את האמת ולהסתכן בהתנגשות עם אושיות תרבות צבאית ומדינית. הרוב היו מתוסכלים, נבוכים, חסרי כוחות. כמה מהם היו שבורים ומרוסקים. גם היום, 36 שנה מאוחר יותר, הם לא העזו לעלות אל רמת הגולן. היו כמה שהתמוטטו. אחרים, כדרכם של לוחמים גברים, המציאו את הסיפור של עצמם. וכולם, ללא יוצא מהכלל, היו פגועים. לא משנה עד כמה ניסו להצניע זאת".



קיושר לאתר הארץ:
http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1116141.html



[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.yadlashiryon.com/vf/forum/Messages/000022/MSG_000022.jpg]

שאלה לשריונר המרובע או למי שגם היה שם, בספר מסופר על גדוד שרמנים במילואים שמצטרף לקראת שלב ההבקעה , האם ידוע לכם על מקרים ששרמן השמיד טיראנים או שהם התמקדו על כלים יותר "רכים"?

מחמלי, אחיי גיבורי התהילה ,כל הרפאים , משל"ג עד 2000

אפשר גם מי שלא היה שם?

חטיבה 4 וחטיבה 9 שהיו ממוכנות הפעילו בין השאר שרמנים (הן קיבלו עוד גדודים נוספים שהיו מגוונים יותר). הגדודים האלה השתתפו בהדיפת הסורים בגזרת הדרומית ובהבקעה למובלעת.

There are three kinds of lies: lies, damned lies, and statistics

"After the uprising of the 17th of June the Secretary of the Writers Union had leaflets distributed in the Stalinallee
stating that the people had forfeited the confidence of the government and could win it back only by redoubled efforts.

Would it not be easier in that case for the government to dissolve the people and elect another?" -Bertolt Brecht

I remember very vividly, a few months after the famous pacifist resolution at the Oxford Union visiting Germany and having a talk with a prominent leader of the young Nazis. He was asking about this pacifist motion and I tried to explain it to him. There was an ugly gleam in his eye when he said, "The fact is that you English are soft". Then I realized that the world enemies of peace might be the pacifists - Robert Hamilton Bernays -

אוקיי ( פה צריך לבוא סמיילי אבל לא יודע איך עושים) אבל השאלה שלי היא אם ידוע בוודאות על פגזי שרמן שחדרו את השריון של הטיראנים, טי-55 , או טי-62 ?

מחמלי, אחיי גיבורי התהילה ,כל הרפאים , משל"ג עד 2000

תותח ה-75 מ"מ של הM50 לא חודר אפילו T54. מנגד, לחמו טנקי הM51 של חטיבה 11 כנגד טנקי ה T62 של חטיבה 15 המצרית בקרב ה-14/10 בהצלחה מרובה.

.

ואיזה שרמנים היו ברמה?ואיזה תותח יש לm-51?

מחמלי, אחיי גיבורי התהילה ,כל הרפאים , משל"ג עד 2000

היו M50 ו M51. אם תערוך חיפוש קטן באתר, תמצא מילה או שתיים בעניינן של החטיבות הממוכנות והגש"פים שהיו מצויידים בהם. ברמה"ג היו שלוש חטיבות ממוכנות: 4, 9, ו670. בכל חטיבה היה גדוד טנקים ובו כ-4 פלוגות שרמנים- בין 40 ל-50 כלים. כמו כן היה גש"פ צפון ובו מספר דומה של כלים. סה"כ היה בפצ"ן סד"כ של כ-200 שרמנים. החטיבות הממוכנות לחמו בעיקר בגזרה הדרומית, באוגדות 146 ו-210 הגש"פ נערך בתחילה לבלימה באיזור גשר בנות יעקב, יחד עם הגדנ"ט של חטיבה 820. לאחר מכן, למיטב זכרוני שימש למשימות בלימה. גדודי השרמן של החטיבות הממוכנות גם הם הושארו לאחר הפריצה, ברובם, אם זכרוני אינו בוגד בי, במשימות בלימה בגזרה שמדרום למובלעת.
טנקי ה" M51 היו מצויידים בתותח צרפתי 105 מ"מ אשר היתה לו תחמושת חלול יחודית, אשר יכולה היתה לחדור גם את הT62.
למיטב ידיעתי, הצליחה חטיבה 11 להשמיד כ-30 טנקי T62, לאחר שהטנקים שלה ארבו לחטיבה 15, שהיתה חטיבת עילית עצמאית, ונתנו להם להתקדם עד טווח של כ1000 מטרים ואף פחות.

.

החטיבות הממוכנות ברמת הגולן לחמו ת"פ אוגדה 146 בהדיפת הסורים, כולל בלחימה באיזור נפח, שם פגש גדוד 377 שרמן בחטיבת T-62 סורית והצליח להדוף אותה, למרות שלא הצליח להשבית טנקים שלה.

חטיבה9 עברה ת"פ 210 ב 11.10

אוגדה 146 נשארה עם השרמנים של גד' 95 ו-39 במגננה.

גדודי השרמן המשיכו בלחימה במובלעת, אלא שמשקלם הלך וירד עם הזמן, אבל חטיבות 4 ו-9 עדיין נשארו עם סד"כ שרמנים כל הלחימה.

There are three kinds of lies: lies, damned lies, and statistics

"After the uprising of the 17th of June the Secretary of the Writers Union had leaflets distributed in the Stalinallee
stating that the people had forfeited the confidence of the government and could win it back only by redoubled efforts.

Would it not be easier in that case for the government to dissolve the people and elect another?" -Bertolt Brecht

I remember very vividly, a few months after the famous pacifist resolution at the Oxford Union visiting Germany and having a talk with a prominent leader of the young Nazis. He was asking about this pacifist motion and I tried to explain it to him. There was an ugly gleam in his eye when he said, "The fact is that you English are soft". Then I realized that the world enemies of peace might be the pacifists - Robert Hamilton Bernays -

גדוד 39 היה גדוד המילואים של חטיבה 188 והיה מצוייד בשוט קל. עם זאת, עלי לציין כי יש לי חבר ששירת בגדוד ושטוען שמחמת מחסור בכלים שנלקחו ע"י חטיבה 7, הם הצטיידו גם בשרמנים שנמצאו בסדנה הפיקודית.

.

ומשם בדיוק הבנתי את זה.
מה עם גדוד 61?

There are three kinds of lies: lies, damned lies, and statistics

"After the uprising of the 17th of June the Secretary of the Writers Union had leaflets distributed in the Stalinallee
stating that the people had forfeited the confidence of the government and could win it back only by redoubled efforts.

Would it not be easier in that case for the government to dissolve the people and elect another?" -Bertolt Brecht

I remember very vividly, a few months after the famous pacifist resolution at the Oxford Union visiting Germany and having a talk with a prominent leader of the young Nazis. He was asking about this pacifist motion and I tried to explain it to him. There was an ugly gleam in his eye when he said, "The fact is that you English are soft". Then I realized that the world enemies of peace might be the pacifists - Robert Hamilton Bernays -

למה אתה מתכוון בדבריך על גדוד 61?
היה זה גדוד שוט מטאור של חטיבה 205 בפיקודו של משה מלר, אשר הוכפף במהלך הלחימה לחטיבה 4.. אגב הוא לא היה היחיד, גם גדוד 39 הוכפף לחטיבה הזאת, אשר הפכה מחטיבה ממוכנת להיות חטיבת טנקים מוגברת.

.

גדוד 95 הועבר מחטיבה 4 לחטיבה 9, ולמעשה היה ת"פ אוגדה 210. בכך הפכה חטיבה 4 מחטיבה ממוכנת לחטיבת שוט, כמו שציין BA, שכללה גם את גדוד הסיור האוגדתי.
גדוד 39 - גדוד שוט, נטל חלק בפריצה למובלעת, במהלכה נהרג מפקדו.
בעניין שאלתו של מרקויס - לא הוזכר כאן קרב הבלימה ההירואי של גדוד95 , קרב ללא נפגעים לגדוד שבלם תחילה את חוד דיוויזיה 5 הסורית במעלה גמלא, ולאחר מכן דחף יחד עם גדוד 39 ואלמנטים מחטיבה 205 את הסורים חזרה לקו הסגול. הגדוד לחם בהמשך על מגנן הנ"ט הסורי באזור חושניה-רמתניות, תוך שהוא משמיד טנקים רבים ובהם T62, וסופג אבידות כולל מפקדו.

אוגדה 146 לא הייתה במגננה פרופר, אלא גם היא נסתה לפרוץ מעבר לקו הסגול אבל נכשלה. לאחר מכן הייתה עסוקה בתארגנות ובפעולות הטעיה שהקלו על הפריצה למובלעת בצפון הגזרה.

תודה לך ba ולביטיס על התשובות המפורטות. מדהים איך תוך כדי לחימה מתפתחות תורות לחימה שהופכות את התאוריה לבדיחה. טנקים ממלח''הע השנייה משמידים את הטי 62 שהיה פאר היצירה של השריון הסובייטי בזמנו..

מחמלי, אחיי גיבורי התהילה ,כל הרפאים , משל"ג עד 2000

ציטוט:

במקור נכתב על ידי מרקויס שאלה לשריונר המרובע או למי שגם היה שם, בספר מסופר על גדוד שרמנים במילואים שמצטרף לקראת שלב ההבקעה , האם ידוע לכם על מקרים ששרמן השמיד טיראנים או שהם התמקדו על כלים יותר "רכים"?

1. כן
2. פותח שם תו"ל מעניין בהעדר אינפרא וכושר הנמכה לשרמן + צללית גבוהה. השרמנים ירדו לואדי והמתינו ברגע שעלתה צללית טיראן על הרכס הם דפקו אותו מלמטה למעלה.
3.מיכה תמיר שלחם שם עבד איתי אנסה לבקש ממנו עדות סדורה ולהעלותה לכאן.

לא כל מה שאני רוצה לכתוב, אני יכול לכתוב.

לא כל מה שאני יכול לכתוב, אני רוצה לכתוב.

תודה אילן , אשמח אם תוכל באמת להעלות עדות ממקור ראשון. גמר חתימה טובה.

מחמלי, אחיי גיבורי התהילה ,כל הרפאים , משל"ג עד 2000

מלחמת יום הכיפורים שלי בגדוד טנקים 377 שרמן M51מחטיבה ממוכנת 9
קורותיי במלחמת יום הכיפורים נכתבות לאחר 36 שנים ומנקודת מוצא אישית. מבחינה ביוגראפית התאריכים, האירועים ושמות המקומות, מדויקים. אך מאחר ולא עברתי על כל חומר נוסף של הגדוד וכן לא ביצעתי אימות בזמן רלוונטי, סביר להניח כי בהיבט מרחב המערכה בהתקפת הנגד לכיבוש דרום הגולן וכיבוש המובלעת בשטח סוריה, חסרה כאן התמונה הכוללת. הדברים מסופרים כפי שאירעו לי. התיאורים הם בגוף ראשון הווה. אף כי היו סביב אנשים רבים ויקרים, הסיפורים נובעים אך ורק מעיני. לא ניסיתי לכתוב את תולדות המערכה. כתבתי מה קרה לי עצמי. כל אחד משותפי חווה חוויות יחד אתי, אך בטוחני שסיפורו של זולתי שונה משלי מפני שהוא, הוא ואני אני. רק במקום אחד או שנים התקרבתי לביטוי רגש כלשהו. כל קורא יוכל להקיש מהאירועים את הקשת הרחבה של הרגשות במצבים השונים.

נמנעתי לחלוטין מציון שמות.

מבוא:

בשנת 1971, כאשר גדוד השריון הפיקודי 181 אשר שירתנו בו קודם לכן, החל בתהליכי פירוק, הועברתי עם קצין נוסף לגדוד 377 מחטיבה 9 שהייתה חטיבה ממוכנת בהרכב של גדוד טנקים ושני גדודי חרמ"ש. הייתי סגן בגיל 34 וזכיתי לקבלת פנים צוננת למדי על ידי המח"ט. צוותנו כמ"מים בפלוגה ד'. מרבית מהמפקדים בגדוד היו צעירים ממני – כולל המפ"ים. חלק מאנשי הצוותים היו בני מחזור הגיוס שלי והכרתים.. בין 1971 ל 1973 יצאתי במסגרת גדוד 377 פעמיים למילואים, אחת במסגרת קו ואחת במסגרת אימון. לאחר שנים רבות בגדוד 181, שהפך לי מעין בית שני מאז שחרורי מהסדיר ב1958, עדיין חשתי נטע זר בגדוד 377.



רשימת מונחים:

*ארטילריה – תותחים מרחיקי ירי, שאינם רואים את המטרה. הכוונת הירי נעשית על ידי קציני תצפית מקצועיים, הנותנים נתוני תיקון כדי לפגוע במטרות. התותחים יורים בעקר קלעי נפיץ, אך גם זרחן, תאורה ועוד.

* בקר צריח – התקן לצידוד צריח הטנק על ידי המפקד, בנוסף לידית הצידוד של התותחן. מצויד גם בהדק לירי בתותח.

* דיפרנציאל – ממסרת גלגלי שיניים, המתרגמת את התנועה הסיבובית מהמנוע, להנעת גלגלי ההינע המסיעים את המזקו"מ. בשרמן הדיפרנציאל וגלגלי ההינע בחזית הטנק. הדיפרנציאל מכיל 200 ליטר שמן.

* ח"ש – קליע חודר שריון

* חלול – קליע שבו חומר הנפץ יצוק בחרוט אחורי. בעת פיצוץ יוצר מבנה זה סילון נפץ לוהט המתיך את השריון וחודרו.

* טובה – הגוף העיקרי של הטנק, היושב על המזקו"מ ונושא עליו את הצריח

* מזקו"מ – מערכת זחלים, קפיצים ומרכובים המסיעה את הטנק

* מעיך – קליע תותח טנק, המכיל כמות רבה יחסית של חומר נפץ בעל מרעום הפעלה אחורי. עם פגיעה אשר

- מעוצמתה, החומר נמעך ומתאים את עצמו לשריון בו הוא פוגע. הפיצוץ גורם לקריעת רסיסים מעברו השני של השריון.

· מרכובים – גלגלים בתוך המזקו"מ, המהדקים את הזחל כלפי הקרקע, מצוידים בקפיצים.

· נ"ט – נגד טנקים

· סאגר – טיל נ"ט רוסי מונחה למטרה על ידי היורה. ההנחייה באמצעות תיל מתכת דק המשתלשל מהטיל בעת מעופו.



לפני גיוס, גיוס, מצב הכלים זיווד והתחמשות שבת 6.10.73.



בשבת 6.10.1973, יצאתי ב4 בבוקר עם בולדוזר D4, להכין את שדות התירס לקציר. בסביבות 11.00, אני מסיים את העבודה ושב הביתה. ליד אסם הקיבוץ פוגשני חבר ומודיעני כי באו חיילים לאספני לקריאת פתע. לאחר שלא מצאוני, המשיכו במשימתם והשאירו הודעה כי עלי להגיע בדחיפות לבסיס.

"עוד גיוס שווא." אני אומר לו. "לא בוער. אלך להתקלח ולאכול, אקח את הקיטבג של המילואים, שתמיד מוכן אתי, ואצא ליוקנעם – שם יחידתנו."

בעודי סועד בא חבר המשרת באותו בסיס ומספר לי שיש גיוס מילואים כללי ויתכן שעלינו למהר.

נפרדים מהמשפחה – אישה וארבעה ילדים ויוצאים עם מכונית של הקיבוץ, אותה נוהג חבר שיחזיר את הרכב לקיבוץ. כעבור שעה מתייצבים ביוקנעם. בדרך כבר חשים בתכונה מיוחדת לא אופיינית ליום כיפור.

לאחר התייצבות והרשמה, אני עולה אל הסככה ובודק את מצב הטנקים של מחלקתי. חושך בעיניים. מנועי הטנקים מרוקנים משמן, אין מצברים ואין אפילו פריט אחד של זיווד או חימוש. בינתיים מגיעות ידיעות מעורפלות על קרבות קשים בגולן ובסיני. רעמי פגיעה של טילים נשמעים מכיוון מגדל העמק ורעש בלתי פוסק של המראות ונחיתות בשדה רמת דוד. התודעה עוברת לתדר של מלחמה.

התייצבות החיילים מתנהלת בעצלתיים. בשלב ראשון אנו יוצאים - מספר מפקדים - ומגייסים מקיבוצי ומושבי הסביבה מלגזות. בעזרתן אנו משנעים מהמחסנים את צבירי זיווד וחימוש הטנקים ומסדרים אותם ליד הטנקים.

אנשי החימוש מתחילים "לארגן" מצברים ושמן ממרחב הבסיס, חלקם "בהשאלה" מיחידות אחרות.

עובדים בפרך בהתקנת הזיווד והחימוש בטנקים. אנשי הצוות מגיעים טיפין, טיפין. עובדים במסגרת הפלוגה בקבוצות משימה באופן המייעל ומחיש את הכנת הטנקים. לאחר מכן פועלים במסגרת מחלקה וטנק בודד. לא מקבלים תדרוך ולא מוזרם מידע. מתח רב באוויר. העייפות מעיקה. מ4 בבוקר ועד לרגע זה לא נחתי דקה. (עונש על עבודה בשבת כיפור?). ממשיכים לזווד ולחמש את הטנקים כסהרורים ומבצעים טיפול לפני תנועה – כולל גירוז מזקו"ם וצריח וייבוש קני התותחים מהשמן.

שאון הפעילות ממוסך בנהמת המנועים. לא כולם מצליחים להתניע. ליקויי תחזוקה גרמו להצטברות חול ולכלוך בקרקעית מיכלי הדלק. המכונאים עובדים קשה.

הרס"פ מחלק מנות קרב.

קבוצת פקודות גדודית. זה לראשונה אני פוגש את כל מפקדי הגדוד. אין מידע. נעים עם שחר ליעד לא ברור. עד הבוקר יש לסיים את כל ההכנות. אני מצליח לחטוף שלוש שעות שינה. הרעש אינו מהווה גורם מפריע. הגוף כואב ומותש ממאמץ.



מסע על הזחלים דרך נצרת ועמק הירדן וכניסה לקרב מצפון מזרח לגבעת יואב – יום א' 7.10.73



השכמה. זזים עם שחר. מסדר יציאה. בודקים מים בג'ריקנים ובמימיות. נשק אישי פרוק – כנהוג בצריח הטנק. לך תדע מה צפוי. כל התעודות נלקחות. הרס"פ אוסף מסמלי המחלקות את רשימות הצוותים לפי הטנקים. פעולות פשוטות המשקפות את הכניסה אל הבלתי נודע, גורמות לדריכות ומציבות סימני שאלה קיומיים לגבי העתיד.

אין מובילי טנקים. נעים בשדרה בציר יוקנעם בית שערים. חלק מהטנקים נתקעים לאחר מספר קילומטרים. בעיקר סתימות דלק. (בדיעבד מתברר כי הנסיעה ללא מובילים, שיחקה לטובתנו מכיוון שהתקלות נתגלו בשלב המסע ותוקנו.)

עולים לנצרת. מה אנו עושים כאן? אין מלחמה? מישהו החליט להפחיד את האוכלוסייה המקומית. נוסעים עם הטנקים ברחובות הדוממים. מן החלונות צופים בנו התושבים.

ואז – קריאה בהולה לזוז בכל המהירות ולעלות לרמת הגולן. מנצלים עצירה כדי לבצע תאום כוונות. (תיאום הטלסקופ, התותח והמקלע המקביל לתותח לכינון משותף). בודקים תאום קנה, שבלעדיו אין ירי, בשלושת המקלעים ואת תקינות וייבוש סדן התותח.

ויכוח נצחי על הרכב תחמושת כוננית לתותח. כרגיל בשיירות, ללא סיבה נראית לעין – התנועה נמשכת ואנו זורמים מהרי נצרת על הכביש וגולשים בעיקולי הכביש אל בקעת יבנאל ולאחר מכן לעמק הירדן – שממש שם ביתי ואני מכיר כל סיבוב ומהמורה בדרכיו. נוקטים זהירות. נטייה לטנקים הנעים על כביש להחליק בפניות – במיוחד במורדות. הירידה לעמק צולחת ללא תאונות.

תא המקלען עמוס בפגזים, תחמושת קלה, מנות קרב ועוד תוספות. תפקיד המקלען, בנוסף להיותו נהג משנה ומפעיל המקלע הקדמי, להזרים תחמושת, מזון וכל טוב לנהג שלשמאלו וליושבי הצריח שמעליו. תפס הקנה הרזרבי של המקלע הקדמי אינו תקין והוא מחליק מדי פעם ממקומו.

ממלאים דלק היישר ממשאבות תחנת הדלק בצמח. המתדלקים האזרחים בוהים המומים בצוותים הגוזלים את פרנסתם. אני מחפש – אולי יעבור מישהו שימסור ד"ש בבית – הנמצא 5 ק"מ דרומה מכאן. בודקים מים במצנני המנועים ותקינות כללית. משלימים את חוסרי המים במימיות ובג'ריקנים. מגרזים מזקו"מים. הנסיעה על כביש חיממה את מסבי המרכוב והגריז ברח.

זזים. המסע הממושך יחסית מיוקנעם, מסגל את הגוף והמוח למצב הצבירה החדש ישן. בדרך מקיימים תרגולות ומשננים פקודות אש ונהלים.

אל תוך דממת האלחוט, מתחילים להסתנן קולות מרוחקים ומלמולים בלתי ברורים. מכשירי הקשר של השרמן מיושנים ויש להם קשיים בהשתלבות במערך הקשר החדיש במרחב הלחימה.

עין גב. עוצרים לרגע. משקיפים מזרחה. רמת הגולן מעשנת כאילו חזרה הפעילות[font='Arial','sans-serif'][/font]הגעשית של[font='Arial','sans-serif'][/font]ימי קדם. ממשיכים צפונה ונעים בשדרה קרבית. בצומת כורסי פונים מזרחה אל העלייה הראשית לדרום הגולן. התותחים מופנים אל עבר האופק העשן, מנסים לזהות מטרות. בשלב זה אין מגע עם אויב. אין מידע על מיקומו. התנועה בטנקים היא תנועה קרבית, שמשמעותה כי כל הצוות במדפים סגורים ורק ראש המפקד בולט מעל פתח המפקד בצריח. הפקודות ברמת המחלקה מבוצעות בדגלים. ממעיטים ככל האפשר משימוש בקשר חוץ. בקשר הפנים של הטנק נערכות שיחות. אני מנסה לענות על שאלות, אך אינני יודע יותר מאנשי הצוות.

אני מודע לחשיבות הדרך בה אני מדבר אל הצוות והמחלקה, לחיזוק ביטחונם העצמי. [/font]

המשך יבוא................

לא כל מה שאני רוצה לכתוב, אני יכול לכתוב.

לא כל מה שאני יכול לכתוב, אני רוצה לכתוב.

ביקשתי מיוסיפון שיעלה ברצף כולל תמונות

הנה קטע נוסף
גבעת יואב – נכנסים לקרב. יום א' 7.10.73 אחה"צ.



קציני התצפית הסורים מזהים את הכוח ומנחיתים עלינו הפגזה ארטילרית. עוברים את בני יהודה ומגיעים לגבעת יואב. שדה הקרב נשקף אלינו מצפון וממזרח. מדורות עשנות מציינות מיקומם של טנקים, תותחים וכלי רכב פגועים. השעה 4 אחה"צ. השמש בגבנו. חלוקת גזרות גדודית. מתפרשים מזרחה וצפונה. משפרים לכוון אל על. קשה לברור מי לנו ומי לצרינו. ההפגזה נעשית יותר צפופה. ואז מזהים את טנקי הסורים T55 ו T62. התראה בקשר מפני ירי על כוחותינו. מאתרים מטרות. המ"פ מחלק גזרות.

"תותח, טנק, מעיך 1800 על" אני נותן פקודת אש, לאחר צידוד צריח הטנק באמצעות הבקר, כך שקנה התותח מכוון אל המטרה. (העדפתי להשתמש ביריות ראשונות במעיך, הנותן זיהוי יותר טוב של מקום הפגיעה מח"ש או חלול בשדה קרב מעשן). "1800 על", מאשר התותחן, בעת שהטען נוטל פגז מעיך והודפו במיומנות אל תוך בית הבליעה של התותח. הסדן ננעל בטריקה. "אש" "יורה". העינים נעצמות אוטומטית כדי למנוע סנוור ונפקחות מיד אחרי הירי כדי לזהות פגיעה. "מעיך, הורד 200 אש." "מעיך. הורד 200. יורה." העיניים נפקחות. מזהה פגיעה בטנק הסורי. "מטרה, חלול, שנה." "שנה. חלול. יורה." הטנק הסורי נדלק. הטנקים מימיני ומשמאלי פוגעים גם הם. לחלק אחר של הגדוד היו החטאות רבות. מסתבר שלא הספיקו לתאם כוונות. אך עם הירי התותחן מתקן על פי תמונת פני עדשת הטלסקופ. השמש בגבנו לטובתנו. העסק נראה קל מדי. מאוד סוריאליסטי. ממשיכים לנהל קרב. אני מנהל את אש המחלקה ואנו פוגעים בטנקים נוספים. לפי שעה אין נפגעים בגדוד. מתקדמים באיטיות ובשיטתיות מאובטחת מפעילים לחץ על הסורים המתחילים לסגת. טנקים סורים רבים נפגעים ואף ננטשים במהלך אותו קרב. הסורים נבהלים מהמפלצות הגבוהות והמיושנות שלנו. או אולי מהחוצפה שיש ללוחמי השרמן, שיוצר במלחמת העולם השנייה ושודרג על ידי תע"ש עם מנוע דיזל ותותח צרפתי 105 מ"מ, לקרוא תיגר על טנקי T55 וT62. לשרמן נחיתות רבה באיכות החימוש ובעובי השריון ושיפועיו לעומת כל טנק אחר בזירה.

המקלען מדווח על תקלה. הקנה הרזרבי של המקלע הקדמי, החליק ממקומו ובטלטולי הנסיעה נשמט ושבר את פטמת מילוי השמן בדיפרנציאל. לכאורה שום דבר. אך מסתבר שהדיפרנציאל פולט את כל השמן שבו אל רצפת הנהג והמקלען, המוצפת בשמן. הדיפרנציאל בקדמת הטנק מתחמם. אני מחליט להתעלם מהתקלה ולהמשיך בלחימה. כעבור 20 דקות אני חש שמנוע הטנק מתאמץ ומבין כי הדיפרנציאל החם מאט את הנסיעה. אנו מתקדמים עוד מעט. מפגרים אחר קו כוחותינו. אין מצב כרגע לרוץ ברגל ולעלות על טנק אחר, כנדרש ממפקד מחלקה. לידנו טנק שוט קל פגוע של חטיבה 188. בערפל הקרב קשה להבחין בתחילה אך לאחר מכן אני מזהה נפגעים על סיפונו. מתקרבים לצידו ומעבירים את הנפגעים – פצועים והרוגים, אל הסיפון שלנו.

אין זו הפעם הראשונה שאני פוגש בבני אדם מרוטשים ומרוסקים. מהבחינה הפסיכולוגית אתה כאילו מחליף תדר בראשך למצב המאפשר לך לתפקד נוכח פצועים והרוגים, למרות שאינך אדיש למראיהם.

דליקה פורצת בתא הנהג והמקלען. מה? נפגענו בלי לחוש בכך? לא. הדיפרנציאל הלוהט מחוסר שמן, הצית חומרים דליקים בסביבתו. המקלען ממכבה את האש במטף כיבוי. מדווח על התקלה ועל הנפגעים שעל סיפון הטנק ומתפנה לפי הוראה לכוון גבעת יואב. בחריקת שיניים ותחינה ליושב במרומים, כי נגיע עד שם ונצליח לפנות את הנפגעים, אנו נעים אל מול דמדומי השקיעה, המחשיכים במהירות את השמים. מטפלים ככל יכולתנו בנפגעים שעל הסיפון. קשר עם החוליה הטכנית לקביעת נקודת מפגש ותיאום פינוי. הטנק נע באיטיות ובחריקות נוראות. סוף, סוף מגיעים. אמבולנס מפנה את הנפגעים ומזנק מערבה לתאג"ד.

נצמדים עם הטנק למבנה קטן של משאבות מים. מפנים במהירות את כל התחמושת והזיווד מתא המקלען. המקלען והנהג ממשיכים לנקז את השמן באמצעות שסתומים שברצפת הטנק. אי אפשר להתחיל בתיקון בגלל החום הרב הנפלט מהדיפרנציאל. קדמת הטנק משמיעה קולות נפץ של מתכת מתקררת. אנחנו מתיזים מים מבחוץ כדי לקררו. סכנת נפשות. המקלען דרוך עם מטף ביד. בינתיים אנו אוספים כל סוג שמן המצוי באותו מבנה משאבות ומצליחים גם לגלות חצי חבית של שמן מנוע. למזלנו מגיע טנק שרמן שצריחו מושבת. אנשי החוליה הטכנית מסתערים עליו, חולצים ממנו פטמת המילוי של שמן הדיפרנציאל ומחליפים את הפטמה השבורה בטנק שלנו, שבינתיים התקרר. הצלחנו לאסוף כ150 ליטרים של שמן מסוגים שונים. יוצקים אותו לדיפרנציאל אשר באורח פלא חוזר לתפקוד מלא. עוברת לידינו מיכלית דלק. אני עוצר בה ומתדלק את מיכלי הטנק. מחזירים את כל התחמושת והזיווד לתא המקלען.

חשים חזרה אל הפלוגה. הקרב הסתיים. הסורים נסוגו הרחק צפונה ומזרחה. הגדוד נכנס לחניון לילה בשטח פתוח צפונית לאל על. בדרך אנו רואים טנקים סורים רבים. חלקם מעשנים, אך חלקם בלתי פגועים, במנוע פועל ותא צוות מואר. מראה מוזר ביותר.

מצטרפים לחניון הלילה. מאתרים את הפלוגה והמחלקה, מדווח למ"פ ומתעדכן. מחדשים במהירות את מלאי התחמושת.

אין מודיעין. עם שחר נצא - המ"פ, ומחלקתי כמחלקת חוד, בראש הגדוד לכוון רמת מגשימים כדי ליצור מגע ולזהות את פרישת הכוח הסורי.

אין עוררין על כך כי ידיעה כזו גרועה משיר ערש. ואני עייף, עייף.

מחצית מהכוח בשמירה ומחציתו ישנה. הכול בטנקים, למעט מקלענים, שעל פי התרגולת התייצבו עם המקלע הקדמי בין הטנקים, למקרה של הפעלת החניון. כל הלילה נשמע רעש מנועים ומזקו"מי טנקים מכוון הסורים. יש ידיעות על פשיטות קומנדו סורי. דריכות עליונה.









התנועה עם שחר וההיפגעות. יום ב' 8.10.73



שחר. ידידתנו השמש, אשר אתמול האירה בעורפנו, הפכה לאויבת וקודחת הישר בעיניים. קו הרקיע הזוהר, ממוסך בעשן ואבק. התצפית בלתי יעילה לחלוטין..

אנו מתקדמים בשני טנקים. שני הטנקים הנוספים של המחלקה קיבלו הנחייה להמתין להמשך תנועה בעמדות מוגנות. אנו נעים באיטיות בשטח הפתוח ומנסים להגיע למגמה הבאה המסתמנת כגבעונת שתתן לנו מחסה. הארטילריה הסורית פועלת ללא הפסק. קציני התצפית הסורים צופים מתוואים השולטים על כוחותינו ומכוונים את פעילותם.
כעבור כמה מאות מטרים של תנועה, נפתחת עלינו אש תופת. שני הבהקים מימין. טנק המ"פ נפגע משני טילי סאגר ועולה באש. אנחנו בסרט רע. אני מחפש תלולית, סלע גדול או כפל קרקע שיאפשרו להצניע את גוף הטנק לפחות. אין. בכל השטח חבטות של פגזי נ"ט. בעודי חושב כי מעודף ירי קשה להם לתקן את האש, חבטה כפולה בטנק. ענן אבק עולה מהצריח ומהטובה. המנוע דמם. "נהג הנע!" הנהג מנסה. אין תגובה. חבטה נוספת בטנק מעלה נד אבק. הטנק תקוע מול התופת כאבן שאין לה הופכין. "לקחת נשק אישי, לצאת מהר מהטנק ולסייע בפינוי הנפגעים מטנק המ"פ!" אני שוכב ליד הטנק עם הנשק האישי והמפות. המשקפת קשורה לצווארי וכובע המפקד לראשי. מוודא שכל הצוות יצא. בוחן את הטנק ורואה כי שני פגזי ח"ש פגעו במזקו"מ ועקרו ממקומם שני מתלים של גלגלי מרכוב – אחד בכל צד. יתכן והיינו יכולים להיחלץ משם עם הטנק אלמלא דממת המנוע. אך קרוב לודאי שהזחלים היו מתפרקים. נורית עלינו אש מכל סוג שניתן להעלות על הדעת. הסורים צפו מראש את ניסיון ההתקדמות שלנו והעמידו שם בלילה מערך גדול של טנקים, טילים ותותחי נ"ט.

התקבצות רגלית מהירה מאחורי טנק המ"פ הבוער. הרוג אחד בטנק. כל השאר פצועים. המ"פ נפגע קשות ברגלו. "התותחן בצריח. תבדוק מה אתו." הוא אומר לי לפני שהם מתפנים רגלית במהירות בסיוע הצוות שלי.

על ידי כפפות חסינות אש ולבושי סרבל מבד בלתי דליק. עולה על הטנק הבוער מימינו. אש כבדה ובלתי פוסקת ניתכת עלינו. הצריח מעשן. התותחן מנסה להיחלץ. ידיו החשופות אדומות ובחלקים מהן העור מתקלף. וגם בפניו צריבות כוויה. רגלו הימנית תלויה על קרעי שריר ועור. שלולית דם. אני תופש בחגורת הצלה של הסרבל בין כתפיו. "דחוף את עצמך למעלה עם הרגל הבריאה." הוא בקושי שומע אך עושה הכול כדי להיחלץ. הוא הודף ואני מושך ומגלגלו על הצריח, משם אל הטובה ולמטה. אני בודק את הפצוע ומבצע חסימת עורק במפשעתו באמצעות תחבושתי האישית ואבן מהשטח. הטנק הבוער מספק לנו מחסה. האש בתוכו גוברת. גורר את הפצוע מן הטנק והלאה. הוא מסייע לי ככל יכולתו חרף מצבו. עוד אנו זוחלים כאשר התחמושת מתפוצצת והצריח מוטל הישר אל המקום בו השתרענו לפני רגע. האש פושטת בשטח המלא בקוצים ועשב יבש ודולקת לעברנו. אני נוטל אוד ומבעיר שטח שקוע מעט כעשרה מטרים מאתנו. עד שאנו נגררים אליו, האש שהדלקתי כבר מכלה את חומר הבעירה שבו וממשיכה הלאה. האדמה המעשנת עדיין חמה כאשר אנו משתרעים בשקע המספק לנו הגנה מירי ישיר ומאש בוערת. אנו שרועים בשקע רדוד – מוגנים יחסית – בתווך בין כוחותינו לסורים, מוקפים באש בוערת ואש ירי. אין מה לדבר על חילוץ עצמי. חומרת הפציעה אינה מאפשרת טלטול ללא אלונקה. גרירת הפצוע שרגלו תלויה על בלימה ודמו שותת, היא גזר דין מוות ודאי. קולות נפץ עולים מן הטנק הבוער. צריחו מונח לידו הפוך.

אני משקה את הפצוע במים וחש שגופי מתחיל לבגוד בי. שילוב של עייפות, תגובה על האירוע והמצב בו אנו נתונים, גורמים לי חולשה, פיק ברכיים וכאב בכפות הרגליים מעמידה ממושכת בצריח. שפתי חרבות ופעימות לבי מוגברות. אין לי את הלוקסוס של לקחת פסק זמן. המים במימיה מוקדשים לפצוע. אני מצל עליו בגופי ומנסה להלחם בזבובים המכסים את כוויותיו. מדי פעם אני קם ומניף את ידי לעבר כוחותינו כדי להראות סימני חיים. כך זה נמשך ונמשך ונמשך.

כעבור זמן, שאינני יודע להעריכו בגין המצב המיוחד בו הערכת הזמן בעייתית, אני רואה לוחם בודד מכוחותינו, נע לעברנו בדילוגים מסלע לסלע. ניכר מתנועתו כי הוא מיומן.

"באתי לראות אם אתם חיים ולעזור." הוא כורע לידי מתנשף. "ראיתי את הצריח עף והייתי בטוח שהלכתם פייפן." איש אמיץ.

"תחזור ותביא אתך עוד שניים עם אלונקה." אני אומר לו.

"ניסיתי, אבל כולם פוחדים לצאת מהטנקים. הם לא שמים עלי."

"בסדר. אני אגש... אני מקווה שאגיע... אני באפיסת כוחות."

"אני בטוח שתגיע." הוא מחייך וטופח על כתפי.

אינני זוכר כיצד עשיתי את הדרך עד כוחותינו. זכור לי היטב כיצד איימתי במשפט צבאי על שני אנשי צוות שמיאנו לצאת לעזרתנו עם אלונקה. יש בעיה לאנשי צוות טנק לצאת מביטחון שריונו בעת קרב. שתיתי במהירות מימיה שלימה של מים והובלתים בדילוגים חזרה אל הפצוע. האיש כבד למדי. מעמיסים אותו בזהירות המרבית של יכולתנו על האלונקה ונושאים אותה בדילוגים ממסתור למסתור. אני חש שכוחותיי אוזלים. גרוני ניחר ושפתי יבשות. "ללכת לפי קצב." פוקד המחלץ שחש במצבי. "פנים, חוץ, פנים, חוץ..." וכך אנו ממשיכים עד הגיענו מתנשפים וכושלים אל כוחותינו. מעמיסים את הפצוע על זחל"מ המתפנה משם במהירות אל התאג"ד.

"ומה אתך?" שואלני החובש. "אתה נראה רע. תתפנה?"

"לא." אני עונה לו. "אם אתפנה עכשיו, יהיה לי על כך דיון עם עצמי עד סוף חיי."

אני עולה על טנק הסמל שלי ומורה למפקדו להיאסף אל המפקדה ולקחת אחריות על הצוות שלי וכל מי מהמחלקה שיימצא שם. הוא עוזב ברגשות מעורבים.

הצוות לא ממש מוכר לי. "תשמעו," אני אומר בקול צרוד ורועד, " הטנק שלי נפגע וחילצנו פצוע מאזור הפגיעה. המ"פ נפצע גם הוא. ממלא את מקומו סגנו. מאחר ואני מותש, אל תשימו לב לכך שברכי פקות וקולי רועד. "פשוט תנו לי ג'ריקן מים ותמלאו אחר הוראותיי."

שותה בשקיקה ארבע מימיות מים ושוטף את פני וידי מן הדם, הפיח והאבק, ניגש ברגליים רועדות אל טנק הסמ"פ שהפך למ"פ ומדווח.

"לאחר שנדפקתם והתגלה המערך הסורי, נקבעה תוכנית קרב של איגוף הסורים ממזרח."

"ממזרח?" אני תמה, הרי שם הגבול ועמק הרוקד.

"כן, ממזרח. הם אינם מצפים לאיגוף ממזרח וכך גם נחזיר את השמש לצידנו. כמו כן הנך מתמנה בזאת לסגני." הוא מחייך וטופח על כתפי. לי עצמי אין כל סיבה לחייך. "תצמיד אליך את הטנק הנותר ממחלקתך."

לא כל מה שאני רוצה לכתוב, אני יכול לכתוב.

לא כל מה שאני יכול לכתוב, אני רוצה לכתוב.

לא כל מה שאני רוצה לכתוב, אני יכול לכתוב.

לא כל מה שאני יכול לכתוב, אני רוצה לכתוב.

תודה אילן, מחכים במתח להמשך.

מחמלי, אחיי גיבורי התהילה ,כל הרפאים , משל"ג עד 2000

ציטוט:

במקור נכתב על ידי מרקויס תודה אילן, מחכים במתח להמשך.

יום ב' 8.10.73 הודפים את הסורים.



הסורים מופתעים מאוד מההתקפה ממזרח. הם ציפו לתקיפות מדרום וממערב, אך לא ממזרח. קו ההגנה שלהם מתערער והם פותחים בנסיגה מהירה צפונה ומזרחה. מנהלים מרדף אחר הסורים ומזנבים בהם עד שחבל על הזמן. בשעות הצהריים מגיעים לרמת מגשימים. ניסיון להתקפת נגד סורית נהדף מיידית והם משאירים שלושה טנקים בוערים. שני טנקים נוספים מהפלוגה נפגעים.

גופי ורוחי שבים אלי לאיטם. כנראה שכלפי חוץ אני מתפקד יותר טוב מתחושותיי בפנים.

המעבר ברמת מגשימים הוא חוויה מוזרה. יישוב יהודי נטוש. מלא בפגרי עופות. תרנגולות רבות מתרוצצות בהיסטריה ומנקרות מדי פעם בפגרים. אין זמן לבכות. ממשיכים לעבר גשור הישנה ונכנסים לחניון לילה.

אני הולך לקבוצת פקודות גדודית– לראשונה כסמ"פ. אין מודיעין. הפלוגה מתחלקת לשניים. חמשת הטנקים שלי מיועדים מחר להסתער דרך ציר הנפט צפונה ומשם להמשיך מזרחה במתקפה על חושניה. אני חוזר לפלוגה. בודק את מצבת החיילים ומהלך הטיפול בטנקים. ברגע מסוים החניון רועש מדי. אני פוקד על דומייה. ממזרח ומצפון, כבליל אמש, המולה מתמדת של רעש מנועים וזחלי טנקים. הסורים מחדשים את כוחם. אבל איך ואיפה?

לפתע עולות מן החשיכה שתי דמויות.

"לא לירות." צועק מישהו למשמע צליל שיחה בעברית.

"אל תירו! אל תירו! אנחנו ישראלים!" צועקים השניים. אלה שני תותחנים ישראלים, אשר זה היום השלישי להם במשחקי מחבואים בנקיקים ומעבירי מים עם הצבא הסורי. יחידתם נכתשה כליל בימים הראשון והשני ללחימה. התקרבו אל החניון והאזינו זמן מה עד שזיהו עברית. רק אז העזו להתקרב. הם שותים ושותים ואינם יכולים להפסיק לדבר. הם מועברים הלאה אל פלוגת המפקדה תחקור והביתה.



יום ג' 9.10.73 הקרב על חושניה.



בוקר חדש. חניון הלילה מתפרק במהירות.. אני מוביל את מחצית הפלוגה אל עבר ציר הנפט בנתיב מערבי עוקף, סלעי מאוד, המספק הסתר גם מציר הנפט עצמו וגם מצד מזרח. כל הכבוד למתכנני המזקו"מ המשופר של הסופר שרמן. לא הייתה אף פרישת זחל. הנסיעה איטית. הכתפיים והמותניים מכחילים ממכות הטלטולים כנגד הצריח.

שוברים מזרחה ועולים בצורה מבוקרת על ציר הנפט. האם נמצאים בו טנקי אויב? מצפון נראית תנועת טנקים סורים. לא מוצא חן בעיני. אם נתקוף מזרחה הם יכניסו לנו מהאגף. אני מדווח למ"פ ולמג"ד. "תמשיך ונראה." ממשיכים בציר הנפט צפונה עד שאני מוצא מקום לפרישת הטנקים מזרחה לעבר חושנייה. אני מסמן ל3 טנקים להישאר בעמדות המתנה, לטנק אחד לתפוש עמדת תצפית צפונה ועולה לעמדת תצפית מזרחה, אל עבר חושניה. השמש כבר התרוממה מעט וניתן להתחיל לזהות מטרות. נראה לי זיהוי מטרה בטווח 2000. אני מקדים פקודת אש לעליה לעמדת האש, תרגולת המבטיחה שהות מינימאלית במצב חשיפת חלקו העליון של הצריח. עולה לעמדת האש עם תותח על. התותחן מזהה את המטרה ויורה. מעט קצר. "הוסף 200 אש." "הוסף 200 יורה." עם צאת הפגז אנו נסוגים אחורה ומחליפים עמדה. אש תופת נפתחת עלינו ממזרח. כאילו כל עץ, שיח ובית, הפכו לכלי משחית היורקים אש נ"ט. תיילי טילי סאגר נפרשים על האדמה ועל הטנקים. הטילים עצמם מתפוצצים בערוץ מאחורינו. אני מדווח למג"ד על מתחם נ"ט ענק שהתגבש בלילה באזור חושנייה.

"כן. אתה צודק. אני רואה מה קורה שם."

"אני מבקש לחשוב מחדש על מה שביקשת ממני לבצע."

"תמשיך להעסיקם ממקומך. אנחנו נצפה ונחליט."

אני אוסף את ארבעת מפקדי הטנקים למקום מוגן יחסית בין סלעים גבוהים. יחד אנו מתייעצים על דרך פעולה ומגבשים שיטה שבה טנק אחד עולה לעמדת תצפית, טנק שני 50 מטר ממנו בעמדת המתנה. מפקד הטנק הראשון נותן פקודת אש בקשר חוץ, עם ציון ברור של המטרה בסיוע תוואים בולטים בשטח. התותחנים של שני הטנקים מכוננים את התותח. שניהם בו זמנית עולים לעמדת אש, יורים את הפגז ויורדים מיד אחורה ומשנים מיקום. בינתיים שני טנקים אחרים מבצעים אותה תרגולת במקום אחר. כך אנו מבטיחים חשיפה מינימאלית של הטנקים והאנשים לפגיעה.

יד המקרה הובילה אותנו למקום טוב לניהול סוג כזה של לחימה. תא שטח של כחצי ק"מ אשר אפשר תימרון להחלפת עמדות לארבעת הטנקים שירו בצמדים מזרחה. (החמישי אבטח צפונה). השטח מאחורינו במגמת ירידה תלולה ביותר, שמנעה מהסורים לבקר ולתקן את הירי. השטח בחזיתנו גם הוא בשיפוע רציני. כך לא הייתה להם תצפית על מקום פגיעת הפגזים והטילים מאחור והיה להם קושי לתקן פגיעות בחזית מחמת תלילות השיפוע. שיטת הירי בצמדים, הבטיחה שהות בחשיפה קצרה שלא נתנה סיפק בידם לתקן אש עד לפגיעה. על צריחי הטנקים שלנו הצטברו והצטברו תיילי טילי סאגר שחלפו במרחק קצר מעל לראשינו. בנוסף, זו לראשונה בחיינו יכולנו להבחין בפגזי ח"ש במעופם לקראתנו. לא נעים. הטנקים מצפון נעלמים.

כך אנו מעסיקים באופן שיטתי את הכוח הסורי ויחסית לתנאים הפגיעות טובות. באותן שעות לחימה לא נפגע אף טנק בכוח שלנו.

תוכנית הקרב שונתה. אנחנו נשארים בחיפוי, מעסיקים ומפצחים מטרות במערך הסורי. שאר הגדוד, עם כוחות נוספים מאוגדת לנר, מאגף ותוקף את חושניה מצד דרום. לאחר מספר שעות וקורבנות, הקרב מוכרע והסורים נסוגים. במעבר בתוך חושניה לאחר הקרב, נפגע אחד הטנקים מאחור, מפגז הנורה עליו מטנק סורי הנחשב נטוש. מאותו רגע לא מניחים הנחות וכל טנק סורי שלא נראה פגוע נורה.

בפאתי חושניה עוצרים למילוי מחדש. וכרגיל בשריון, כל שהייה מנוצלת לטיפול בטנקים. בדיקות שמן ומים וגירוז כל המתגרז.

לקראת ערב מסופח הכוח שלי לגדוד חרמ"ש של החטיבה. אני מעביר את הקשר לתדר שלהם ונתקל במהומה נוראית ברשת. ככה לא ניתן לנהל מלחמה. מציב את הטנקים בעמדות שליטה מזרחה על צומת חושניה קונטרה אלחמה. הטנקים מדוממים מנוע ורק מפעילים מדי פעם את מנוע גנרטור העזר לאספקת חשמל למערכות הטנק. המהומה ברשת נמשכת. מבקש ומקבל אישור מהמג"ד לרדת מהרשת שלהם, כדי שאוכל להאזין לחדירת טנקים אפשרית ממזרח. במקרה הצורך יקרא לי ברשת של הפלוגה.

הערב יורד. הירח זורח אדום במזרח. שקט מוזר. אוירה סוריאליסטית. מאחורינו בחושנייה, עדיין בוערים כלים שנפגעו בקרב.

בסביבות 10 בערב, נשמעים קולות טנקים מתקרבים מצפון – מכוון קונטרה. הרעש הולך וגובר. מכניס את הפלוגה לכוננות. מתניעים מנועים וצופים על הכביש. מדווח אחורה למג"ד שלי ולמג"ד החרמ"ש.

"אף אחד לא יורה ללא פקודה!" אני חוזר ומשנן למפקדי הטנקים. "לא נפתח באש לפני זיהוי ודאי שאלה טנקי אויב!"

לירח אור נגוהות. ניתן לראות הרבה. משקפת המפקד וטלסקופ התותחן מגבירים במשהו את האור, אך אין לנו כל אמצעי ראיית לילה. הטלסקופ של התותחן מצוייד במכשיר תאורה, המאיר את שנתות הכינון בלבד.

"כוח של 9 טנקים הנע בציר קונטרה אל-חמה, זהה עצמך." אני קורא בערוץ חירום חש"ן, כאשר מדווח מפקד הטנק הצפוני על גודל הכוח. "אתה מסוגל לזהות את הטנקים?" שאלתי.

"לא. אומנם אין להם פלטות בזוקה אבל ראיתי שבמהלך הקרבות צוותי השוטים העיפו את הפלטות האלה." ענה.

"לא לפתוח באש אלא בפקודה מפורשת ממני." בינתיים אני קורא שוב בערוץ החירום, שבכל יחידה בשדה הקרב אמורים להאזין לו. אין תגובה. הטנקים קרובים. הטווח למטרות בין 300 ל400 מטרים, שהוא קצר ביותר לטנקים. הם נעים מכוון קוניטרה לכוון אל-חמה כך שהם עוברים בניצב לנו. אני סופר תשעה טנקים נעים. בטנק שלפני האחרון אני מזהה פלטות בזוקה – הנהוגות רק בצנטוריון.

"לא לירות ולא להראות סימן חיים.!" אני קורא בקשר. "אלה טנקים ישראלים ואם נתגלה הם עלולים לירות עלינו."

חבל שאינם סורים. אומנם מספרם עדיף על שלנו, אך מעמדות הירי ממארב שהיינו בהן, יכולנו לחסלם עוד בטרם צודדו צריח.

(לאחר זמן פגשתי את מפקד אותו כוח מחטיבה 7. שוחחנו בשקט עד שאיתרנו שאכן יכולתי לחסלו באותו לילה. "מדוע לא ענית בערוץ חירום חש"ן?"

"לא שמעתי כלום. בטנק שלי באופן אישי האזנתי תמיד לערוץ הזה." כנראה שהיו בעיות בהתאמה אלקטרונית בין מכשירי הקשר שלנו. המכשירים שלנו ישנים ולא תמיד התקשורת עם יחידות אחרות עובדת.)

אני מדווח אחורה ומבקש שיעדכנו את כל הכוחות בגיזרה ושינסו ליצור קשר עם הכוח העמית.

לא כל מה שאני רוצה לכתוב, אני יכול לכתוב.

לא כל מה שאני יכול לכתוב, אני רוצה לכתוב.

[QUOTE=ilanb]
השרמנים של 377 ואז כל מה שנשאר כאן יעבור לפיקודכם."...............
יום ד' 10.10.1973 תילים 110 – 111 ליקוק פצעים והתארגנות לפריצה לסוריה.

אני לא מצליח לעלות יותר מקטע אחד רצוף ...................
מומחים הצילו !!!

מי שמעוניין שיעביר מייל בפרטי ויקבל מסמך וורד כולל תמונות.

לא כל מה שאני רוצה לכתוב, אני יכול לכתוב.

לא כל מה שאני יכול לכתוב, אני רוצה לכתוב.

לא כל מה שאני רוצה לכתוב, אני יכול לכתוב.

לא כל מה שאני יכול לכתוב, אני רוצה לכתוב.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי ilanb [QUOTE=ilanb] אני לא מצליח לעלות יותר מקטע אחד רצוף ................... מומחים הצילו !!! מי שמעוניין שיעביר מייל בפרטי ויקבל מסמך וורד כולל תמונות.

לא כל מה שאני רוצה לכתוב, אני יכול לכתוב.

לא כל מה שאני יכול לכתוב, אני רוצה לכתוב.

רבותיי ברשותכם מספר תיקונים קל :

חטיבה 4 אכן כללה את גדוד 95 שהיה מורכב מפלוגות שרמן מ- 50 ומ- 51 ולאחר שקיבלה ת"פ את גדוד 39 המצוייד בטנקי שוט קל ( שנלקחו מימ"ח נפתלי והיו שייכים במקור לחטיבה 164מאחר וטנקיו ניתנו לגדוד 77 ופל' ג/82 , אשר כזכור עלו לרמה"ג שבוע לפני פרוץ המלחמה) בלמה את חוד מחציתה הצפוני של חטיבה 47 הסורית המצויידת בטנקי T- 55 ולאחר מכן , עם צרופו של גדוד 61 המצוייד בטנקי שוט בנזין , השתתפה כמאמץ משני אוגדתי בהתקפת הנגד בדרום הרמה, הסתערה וכבשה את מגנן הנ"ט על ציר המים ואף המשיכה תקפה וכבשה את מרחב גבעות חמר - מוצבי 112 דהיום ורכס שעף א - סנדין ( ובו מוצב 115 ונ.ג 958) ההתקפה הסופית לכיבוש קו המוצבים דנן התבצעה ע"י גדודים 39 ו61 כאשר גדוד 95 נקלע לקרב התקלות עקוב מדם באזור החורשה במעיינות פחם.
נסיון ההבקעה הכושל שתכליתו היתה הטעייה בציר 'פלג' שבוצע ע"י גדוד 39 ומפקדו יואב וספי ז"ל לא היה חלק מנסיון ההבקעה הכושל של אוגדה 146 ב10 לאוקטובר למרחב אום לוקס, תל אל מהיר ומרחב צידא.
חטיבה 4 הועברה לגזרת תל אל מאל ותל מסחרה כאשר היא מותירה את גדוד 95 ברמה"ג ת"פ חטיבה 670 והיא עצמה מונה את גדודי 39 61 ו - 288 שהיה הגדס"ר של אוגדה 146 . הגדוד צוייד בטנקי שוט קל.
לאחר הגעתה לגזרתה השתתפה במארב שריון קלאסי לחטיבה 60 הירדנית בו הושמדו כ- 15 טנקי צנטוריון וכן ביצעה התקפת נגד לכיבוש מחדש מרחב אום בוטנה לאחר שזה נתקף ע"י כוחות סוריים , אשר פגעו קשות בגדוד 61 שהוכפף לצורך ביסוס כיבוש הכפר ( שבוצע ע"י גדוד הצנחנים של חזי שלח) לכח סלט המאולתר.


לגבי גדוד השרמנים השני שנלחם ברמה"ג הרי הוא גדוד 377 של חטיבה 9 , אשר אף הוא צוייד בשני סוגי הטנק שהוזכרו לכעיל. הגדוד לקח חלק בייצוב הקו במרחב פקק אל על כתף אל כתף עם גדוד 278 הממוקטן מחטיבה 179 , אשר גם הוא הצטייד בטנקי שוט של חטיבה 164.לאחר מכן תקפו גדודי החטיבה במסגרת המאמץ העיקרי ולאחר שהגיעו למרחב תל סאקי עברו טנקי חטיבה 205 את טנקי חטיבה 9 ואילו גדודי החטיבה עלו צפונה ע"מ לשמש כאבטחת אגף אוגדתית במרחב ציר 'העמודים' , הידוע היום כשטח אש "משתא הפוך" בואכה מחנה גשור.
החטיבה המשיכה ותקפה את מרחב תל טליה והשמידה מגנן נ"ט אשר היה חלקו הדרומי של מגנן נ"ט ענק שהקימה חטיבה 58 - היא החטיבה הממוכנת של דיביזיה 1 אשר מפקדתה היתה בחושנייה - פזרה.
לאחר בלימת ההתקפה הראשונה, ביצעה חטיבה 9 התקפה נוספת מהמימד הצר והכניעה את הכוחות הסוריים בקרב מפואר , כאשר 10 טנקי שרמן בפיקוד סמג"ד 377 תוקפים מהאגף הדרומי ואילו טנקי גד' 278 ופל' מגדוד 377 בפיקוד המג"ד מרתקים מהחזית.
לאחר הקרב המשיכה החטיבה ותקפה את מרחב חושנייה ולאחר שהעריכה כי לא יעלה הדבר בידה, נעה לחניון לילה מדרום לחושנייה ולמחרת תקפה שוב את המתחם.
גדוד 278 תקף את מרחב פזרה ולאחר שהתבססה החטיבה בצומת פזרה נתקפה ע"י טנקי חטיבה 76 , אשר ניסו לפרוץ הכיתור המתהווה במרחב ולחצו דרומה לכיוון ציר כודנא- ג'סם. בקרבות אלו אכן נלחמו טנקי שרמן בטנקי T-62 בהם היתה מצויידת החטיבה. עדות לפגזים המנתרים מהטנקים מופיעה בכתובים רבים.
לאחר קרב זה התייצבה החטיבה באזור תל עכשה ועבאס ואף קיבלה משימה לנצל הצלחה ולתקוף לכיוון הכפר כודנה בעשותה כן נפגעו מספר טנקים מגדוד 278 והחטיבה נסוגה לקו הבינלאומי.
בהתקפה לכיוון המובלעת תקפה חטיבה 9 את תל אל כורום וכבשה אותו וכן התייצבה באזור צומת מעץ. להערכתי גדוד השרמן של החטיבה היה גדוד השרמן היחיד אשר השתתף בפועל בהתקפה הראשית למובלעת( גדוד 95 ולהבנתי גם הגש"פ הועברו למובלעת ע"מ לרענן את השורות ולהחזיק בקווי המגע במהלך מלחמת ההתשה שהתפתחה לאחר מכן בגזרה).

גדוד השרמנים האחרון, אשר השתתף בקרבות מלחמת יום הכיפורים ברמה"ג היה גש"פ 181 , אשר כל הידוע לי כלל רק טנקי שרמן מהדגמים הישנים יותר ולא מ- 51. הגדוד החזיק בתחילה את מרחב בנות יעקב- צנובר ועליקה ואף ידועה התקלותו והשמדת מסכי סיור של חטיבה 51 , אשר מצאו עצמם מגיעים עד מרחב צנובר בזמן שעיקר סד"כ החטיבה נלחם במרחב נפח כנגד כוחות חטיבה 179/679/188.
הגדוד הפריש פלוגה ת"פ חטיבת גולני , אשר אף סייעה להשמדת כוח הקומנדו הסורי , אשר עשה שמות במפקדת גדוד 12 של גולני ובפלס"ר 7 במרחב הבוקעתא , אשר פגע והשמיד לילה קודם במחלקת טנקים של גדוד 71 ובתוכו הסמג"ד ווילר ז"ל.
במקביל הועבר הגדוד המוקטן ת"פ חטיבה 670 ( אשר גדוד טנקי השרמן המקורי שלה - גד' 268, נותר בפקמ"ז ורק בשלהי המלחמה הועבר למרחב צפון סיני ת"פ חטיבה 204) ואף לקח חלק בנסיון כיבוש ובכיבוש מרחב אל חנות - צידא במסגרת התקפות הנגד הכושלות של אוגדה 146 בדרום רמה"ג ( כאמור לעיל).

לגבי טנקי שרמן אחרים שפעלו במלחמה , אזי ראוי לציין את גדוד 129 של חטיבה 875 , אשר לחם במרחב המיתלה, גדוד 226 של חטיבה 11 אשר פועלו הוזכר לעיל ובנוסף הועבר לגדמ"ע להרחבת הלחימה באמצעות כוח מאולתר שפעל במערב המובלעת .

לגבי גש"פ מרכז 182 - לא ידוע לי כי לקח חלק בלחימה כלשהי במלחמה אם כי למיטב ידיעתי הועבר בשלהי המלחמה למרש"ל.

נאה דרשת.

.

דוחות קרב - גשפ 181 מארכיון צה"ל
https://archive.kippur-center.org/i...986-157-364.pdf
https://archive.kippur-center.org/i...986-157-852.pdf
https://archive.kippur-center.org/i...986-157-853.pdf


ומאמר של אליעזר ברלינט על הגדוד באתר של המרכז למלחמת יום הכיפורים:
https://kippur-center.org/war-herit...ored-battalion/

כתוב בצורה מרתקת. מלאכת איסוף רצינית ביותר.

אבל היות ואינני יכול בלי הערות. הנה מספר הערות מזעריות:

1.בעמוד 204 מדובר על 3 שלבים, אך מוסברים רק 2.

2. כמה פעמים מוזכר מוצב 112 אך אינו מופיע במפות, כפי הנראה היות והיה מוצב נטוש.

3.בסוף הספר מופיע נספח מושגים. כאן, החלוקה לנושאים וחוסר מיון לפי א"ב,

תקשה על מי שמחפש מושג מסוים או ראשי תיבות.

כמו כן חסרים הסברים על:

גד"כ, דרגים, חת"ם, מד"כ, מפי"ק, נמ"ת, פתח המתן דקה, קרפ"ח, קשנ"ר, תמ"ק, תצ"א.

אבי לחם בטנק שהצטרף למחלקה של זיו הלוי בגדוד הסיור 288. הוא היה איתם בלחימה ברמת הגולן ואז הם ירדו לתעלה ושם שהו באפריקה חצי שנה. הגדוד היה בפיקודו של צבי דהב. אני מחפש חוברת פנימית של הגדוד המתארת את מהלך הקרבות בהם השתתפו , החוברת כנראה נערכה על ידי רן אדליסט וחולקה ב-74. למרות שפניתי כבר לכל מי שאני מכיר מהגדוד לא הצלחתי להשיג את החוברת- מבקש עזרה למי שיכול זה מאוד חשוב לי ולאבי.

שאלת תם: ניסיתם לפנות לרן אדליסט?

There are three kinds of lies: lies, damned lies, and statistics

"After the uprising of the 17th of June the Secretary of the Writers Union had leaflets distributed in the Stalinallee
stating that the people had forfeited the confidence of the government and could win it back only by redoubled efforts.

Would it not be easier in that case for the government to dissolve the people and elect another?" -Bertolt Brecht

I remember very vividly, a few months after the famous pacifist resolution at the Oxford Union visiting Germany and having a talk with a prominent leader of the young Nazis. He was asking about this pacifist motion and I tried to explain it to him. There was an ugly gleam in his eye when he said, "The fact is that you English are soft". Then I realized that the world enemies of peace might be the pacifists - Robert Hamilton Bernays -

כמובן, ממנו לא תבוא הישועה בכלל

אני חייב לומר שבניגוד אליו כל מי שהצלחתי למצוא מהגדוד -וחלקם אנשים במשרות רמות מאוד ועסוקים מאוד- ברגע ששמעו במה מדובר עזבו הכל וניסו לעזור. לא אציין את שמותיהם אבל טעמתי טעימה קטנה מהרעות הזו של אנשים שהיו שם יחד

תוכל למצוא ערך חדש על הגדוד:
https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%9...A1%22%D7%A8_288

יש שם גם את החוברת שיצאה בגדוד לאחר המלחמה:
https://archive.kippur-center.org/research/gd288-n.pdf

שלום לך
אנסה לברר עם צבי דהב האם יש ברשותו את החוברת
בכל מקרה סיפורו של הגדוד ת"פ חטיבה 205
טרם העברתו לחטיבה 4 , מסופר בפרוטרוט בספר החטיבה אגרוף הפלדה.

פניתי לצבי דהב והוא בחו"ל עד עוד חודש, נשמע גבר שבגברים. והבטיח שיעזור.
תודה על ההפניה - בהחלט אסתכל בספר

ותהייתי...לאור הטענות הקשות המופניות כלפי יאנוש בספר
(אי מילוי הוראות אורי שמחוני לגבי שליחת גדוד לתגבר ולמנוע את קריסת דרום הרמה)
בהנחה ברורה שיאנוש קרא את הספר...האם אתם מעריכים שתבוא תגובה מצידו בקשר לנ''ל??

עד היום לא היתה כל תגובה

אולי הספר יעורר הדים שיהיה יותר קשה להתעלם מהם

הדבר האחרון שאני רוצה לראות זה את יאנוש נאלץ לתת תשובות לאיזה כתב עם ג'ל בשיער לגבי התנהלותו בקרבות הבלימה. אם צריך אז שיתחקר אותו מישהו שהיה שם.

מחמלי, אחיי גיבורי התהילה ,כל הרפאים , משל"ג עד 2000

זה לספר על כתב עם ג'ל ואז הכל בסדר...חוץ מהאמת
יש בצה''ל גם מחלקת היסטוריה
וישנם גם כתבים רציניים ובלתי מריחים
אותנו בסה''כ מענינת האמת...............

זו בכלל לא היתה כוונתי.למסמס.
רק שהיום זה הפך לאופנה, אני חושב שחסרה לנו קצת ענווה.
איך אני רואה את הדברים?? אני רואה שעברו 36 שנה מאז שאנשים כמו קהלני , יאנוש, צביקה ועוד רבים, הצילו את התחת שלנו תרתי משמע מאויב שהפתיע את הצבא( בדגש על הקו הראשון) כי כל העולם ואשתו ידעו על המלחמה שמתקרבת, אבל אנחנו שוחטים אותם אחד אחד . זה מין טרנד כזה של לשחוט כל פרה קדושה, וזה מפריע לי. כן .
ואני מתפלא שאתה נופל לבור הזה שקדי. אני אעשה הכל לחנך את ילדיי וללמד אותם על מה שהיה פה, ולא מתאים לי העליהום הזה על גיבורי העם הזה.
מי אנחנו שנשפוט את יאנוש על ההחלטות שלו ב-73?? איך אמר פעם חברינו השריונר המרובע?? אני" של את נעליי".
ואני מודע לעובדה שאני יכול להשמע רגשני . לפעמים לא צריך רק לוגיקה.. בברכה. מרקו

מחמלי, אחיי גיבורי התהילה ,כל הרפאים , משל"ג עד 2000

כי אם לא אני מציע שתקרא ותתרשם לפני שתחליט
אני ממש לא מציע לשחוט או להמעיט בערך
אבל בהנחה שמה שכתוב בספר מדויק
בהחלט יש לי כמה תהיות שהייתי מעונין לשמוע הסברים מפי הגבורה
למשל....בחצות כשיאנוש מקבל הוראה מחקה להעביר גדוד לטובת בן שהם כי גזרת הדרום נפרצה
יאנוש עונה כי המצב אצלו קשה והוא אינו יכול להעביר
אנשי אותו הכח הופנו למקום אחר בגזרה הצפונית ולדבריהם הם לא עשו שם דבר כי הגזרה היתה שקטה

כן. קראתי את הספר, וגם קראתי את הקטע הזה ואז? מה? ואם יאנוש באמת חשב שאצלו יש יותר לחץ מאשר בגזרה הצפונית יותר?? ונניח שהוא טעה? נעלה אותו למשפט? אתה לא מכיר את זה שקשה למפקד לוותר על כוחות?
ומה ייצא לנו אם נוכיח באותות ובמופתים שיאנוש טעה?
השלב הבא יהיה לשפוט את קהלני על שהוא לא החזיר את אותו מס' טנקים שבהם הוא יצא למלחמה.
מעניין שאף אחד לא אומר כלום על זעירא. ב"זכותו" כמעט הלך הבית השלישי..

מחמלי, אחיי גיבורי התהילה ,כל הרפאים , משל"ג עד 2000

מלים כדוברנות .
אתם יודעים מה היה שם ?
גם מי שהיה שם היום אחרי 36 שנה בקושי מבין את מה שעבר.
להקליד ולזרוק רפש קל מאד .

קבלו את זה כמו הסיפור האישי של כל אחד שרצה הגורל ויצא לו להיות במלחמה לא פשוטה ..

איציק

ולהפוך לא מכובד. אני מציע לרדת מהענין. היות והספר יצא לאחר מחקר רציני אני מניח שמה שהובא שם יש בו לפחות גרעין של אמת. אינני רואה שום טעם לדוש בנושא זה לאחר כל כך הרבה שנים.

מסכים איתך אבל אני לא רואה למה זה רע שהעסק מתלהט, כל עוד אנחנו מכבדים אחד את השני אין שום בעיה להתווכח. בכל זאת יהודים אתה יודע..

מחמלי, אחיי גיבורי התהילה ,כל הרפאים , משל"ג עד 2000

למרות שיש הרבה רגשות בנושא הזה, חשוב ללמוד אותו - יש כאן לקחים יותר מאשר "הוא עשה ככה והוא עשה אחרת".
אני לא חושב שיש מי שרוצה להעלות את יאנוש לגרדום, אבל כדאי לדעת מה היה השיקול שלו לצעד שעשה, שכן את התוצאות לגבי הגזרה הדרומית אנחנו מכירים.

There are three kinds of lies: lies, damned lies, and statistics

"After the uprising of the 17th of June the Secretary of the Writers Union had leaflets distributed in the Stalinallee
stating that the people had forfeited the confidence of the government and could win it back only by redoubled efforts.

Would it not be easier in that case for the government to dissolve the people and elect another?" -Bertolt Brecht

I remember very vividly, a few months after the famous pacifist resolution at the Oxford Union visiting Germany and having a talk with a prominent leader of the young Nazis. He was asking about this pacifist motion and I tried to explain it to him. There was an ugly gleam in his eye when he said, "The fact is that you English are soft". Then I realized that the world enemies of peace might be the pacifists - Robert Hamilton Bernays -

אני לאורך השנים מעריך מוקיר ואפילו מעריץ את יאנוש גבורתו ושיקול הדעת שלו
ודווקא משום כך היה מענין אותי לשמוע את הסבריו ומחשבותיו לגבי הארוע.........

אני אוחז בדעתך. משום כך פניתי, באשכול הקודם, לאבירם ברקאי, שאינו נער עם ג'ל, ושאלתיו מה יש ליאנוש לומר לגבי הטענות האמורות. נראה, כי הוא לא נתן תשובות ברורות.
לי אישית נראה , שלכאוס שהשתרר באותן שעות, אבות מספר, וביניהן חוסר שליטה מרכזית על כל החזית באותן שעות והעדרה של עבודת מטה במקומות בהן ניתן היה לנהלה. ברור, כי קצין ברמת מח"ט רואה רק את הגזרה שלו. קשה לצפות ממנו כי הוא יהיה מודע לנעשה בגזרות שכנו. עם זאת, מן העבר האחר, פקודות יש למלא ולא להביא לביטולן בדיעבד. אגב, זה לא המקרה היחיד בו מפקדים בכירים לא מילאו פקודות דומות..

.

הו, b a , חיכיתי לך, אתה הרי היית שם אם כי בגזרה הדרומית.
אתה בטח מרמז כשאתה אומר שהיו מקרים של סירוב פקודה על הצליחה ואריק, הלא כן? כמדומני שסרוב הפקודה במקרה הנ''ל די גרם לצליחה להצליח לא? אשמח לשמוע דעות אחרות.
ובקשר ליאנוש אני לא יודע אם זה היה סרוב פקודה. ומה עושים אם המפקד בשטח רואה את התמונה האמיתית ומאחור מורים לו לפעול בצורה שתסכן את המשימה ואת חייליו? לציית לפקודה בכל מקרה?

מחמלי, אחיי גיבורי התהילה ,כל הרפאים , משל"ג עד 2000

אני לא מתייחס דווקא לצליחה. האירועים בחזית הדרום החלו ב8/10 והנמשכו עד תום המלחמה. אני גם לא מדבר דווקא על "סירוב פקודה" במובן הצר של המונח. הנושא שווה דיון באשכול אחר.
איני קובע גם כי יאנוש "סירב פקודה". היה חשוב לי לשמוע את הסבריו, אך הדבר לא הסתייע. מקריאת הספר עולה כי היו גם תקלות נוספות בנושא הממשק בין חטיבה 7 ל-188, בעטיין נכנס גדוד 82 ללחימה באיחור, כך שמספר שעות, בהעדר דיווח של הגדוד על מגע עם אוייב, הצטיירה בפיקוד תמונה שגרמה לאופטימיות יתירה- אופטימיות אשר פגעה, ככל הנראה, בניהול הקרב ע"י הפיקוד.

אגב, בקשר לצליחה, כדאי שתקרא את הדברים שכתבתי כאן רק בשבוע שעבר.

.

אני לא בטוח שאנשי 188 הם עדים אובייקטיבים לגבי 7

הטל ספק בכל.

אתה צודק לחלוטין. הבעייה היא קירבה היסטורית ואישית למאורעות מחד, והנטייה של העיתונות (והציבור?) הישראלית לחיפוש כותרות מתלהמות במקום לעיסוק שיטתי, חכם ועמוק (ושקט/רגוע).
עם הקירבה שהזכרתי עוד ניתן להתמודד אם יודעים שאכן מבקשים, כמו שאמר שקדי "את האמת" ולא את הסנסציה, ואם יודעים שחיפוש האמת מטרתו הבנה של תהליכים, השתפרות, ולמידה ולא צליבה והטחת האשמות רבתי.

אגב יאנוש גם לא השאיר את פלוגת אלי גבע בסיני שהתאמנו בגרירת גשר הגלילים.
על זה אמר מקארתור: הקידום שלך יבוא מפקודות שלא תמלא.
אגב מקארתור ממליץ על הספר ”קיסר אמריקאי”

הטל ספק בכל.

היום ה 6 לאוקטובר

הטל ספק בכל.

לזכר כל הנופלים במלחמת יוה''כ.

מחמלי, אחיי גיבורי התהילה ,כל הרפאים , משל"ג עד 2000

היום 6 בבוקר עברו מעל ביתי בטיסה נמוכה פאנטומים עמוסי פצצות ונתיקים. גילחו את צמרות העצים בשכונה.
אחרי כמה ימים התחילו צוותים לדפוק על דלתות הבתים.
לזכרם. לא נשכח.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי noamlaw היום 6 בבוקר עברו מעל ביתי בטיסה נמוכה פאנטומים עמוסי פצצות ונתיקים.

Are you sure about the time of 6am on Oct 6th? I thought that the leaders' decision was that the airforce would not make any preemptive strikes and thus any IAF attack strikes should only have occurred after the Arab attack began at 1355

Sorry for the English... I was a bad student in Hebrew school

אבל אפשר לענות לי בעברית

ידידי החי"ר ניק אהוב הפורום היושב בניכר.
זו עובדה שחזרתי עליה כמה פעמים כאן ונשאלתי רבות. פיי אטנשיין:
ביום שבת בבוקר לאחר בילוי קצר עם ידידה בערב בגינה התעררתי בחדרי ברמת השרון.
רעש אדיר של מטוסי פאנטום הקפיץ אותי ממיטתי. יצאתי החוצה וכמו ילד טוב טייס זיהיתי מייד את המטוסים להם תרמתי סכום נכבד בבר מצווה שלי עבור תעודת קלף מנייר ממשה"בט.
הטיסה הייתה כל כך נמוכה שזה היה אדיר לראות אותם, הם טסו צפון-צפון -מזרח. עמוסים.
הערתי את הוריי אמרתי להם שהתחילה מלחמה עם סוריה ומצריים, אל תשאל אותי איך - שאל אותם הם זוכרים כל שניה מאותו בוקר.
כמה שעות אחרי לקח אבא שלי מדים ועלה אל רפול לשמש כקצין קישור אוגדתי בינו לבין מן ואחרים.
נשארתי לבד עם אמא.
אחותי הייתה בסיום הכשרה כפק' מבצעים ל - 115.
זוכר הכל כמו היום.
גם איך כל השכונה שלנו עטתה מעטה של שקט ואבל אדירים [כשאבי ברקאי וחבריו הקיזו את דמם על סלעי הבזלת בגולן תל-סאקי ואחרים, מיכה גרנית ז"ל בנו של איש השיריון ישראל גרנית ['כוח גרנית'] , ואילן גדרון ז"ל האהוב כל כך, וחבריו נלחמו מלחמת גבורה עילאית בחזית הדרום].
יום שבת, 6 בבוקר, תמיד אזכור.
ואני מצדיע להם.

אז בהנחה שאתה צודק לאן באמת טסו הפנטומים הללו? ( על הבילוי הקצר עם ידידה יבוא תחקור באשכול אחר)

מחמלי, אחיי גיבורי התהילה ,כל הרפאים , משל"ג עד 2000

ציטוט:

במקור נכתב על ידי noamlaw זו עובדה שחזרתי עליה כמה פעמים כאן ונשאלתי רבות. פיי אטנשיין.

Sorry, I must have fallen asleep or forgotten reading it in the past-getting senile I guess


I thus join Markius in asking if anyone knows exactly what mission these planes were on
?

Sorry for the English... I was a bad student in Hebrew school

אבל אפשר לענות לי בעברית

תשובה לשניכם
לדעתי פרסו צפונה.
אגב הם לא היחידים שטסו שם - היו עוד מטוסים במשך כל שעות הבוקר.
ואגב, בדיעבד הבנתי שמטוס סקייהוק הרעיש את כל האזור כי זה היה סימן מוסכם לאנשי נווה רום ומעט הטייסים בנווה מגן ושכונת דרום אפריקאים [שם גר יפתח זמר שאגב ביתו עמליה ז"ל היתה מקסימה ונפטרה מסרטן בתיכון] וכך סימן לאוחזים בסטיק - המלחמה החלה.
ולגבי הידידה - מרקו אל תשכח היינו בני 13-14 מקסימום, חוץ מלאכול גואיבה ולדבר לא נראה לי שהיה משהו מעבר לפרפרים בבטן.
ומאז זה התחבר לי עם מלחמת האין ברירה האיומה שפגעה כל כך קשה בכל בית שני אצלנו.

אני חושב שהמלחמה הזאת המשיכה להפיל קורבנות שנים רבות אחרי שהסתיימה. ראה למשל את המקרה של כליון..

מחמלי, אחיי גיבורי התהילה ,כל הרפאים , משל"ג עד 2000

http://www.izkor.gov.il/izkor86.asp?t=94038

הבן של זוניק.

http://www.nrg.co.il/online/archive/ART/163/616.html

".....בכל שנה מאז 73', מתכנסים החברים של זוניק בביתו בצהלה בערב יום הזיכרון לחללי צה"ל..."

ציטוט:

במקור נכתב על ידי מרקויס אני חושב שהמלחמה הזאת המשיכה להפיל קורבנות שנים רבות אחרי שהסתיימה. ראה למשל את המקרה של כליון..

בתוכנו עדיין מסתובבים חיים בגופם אך פצועים בנשמתם אנשים שיצאו מהתופת ההיא.
לי הם משמשים כל יום תזכורת חיה שאין מוצלחת מהמלחמה אותה השכלנו למנוע (נכון לא תמיד זה בידנו)

לא כל מה שאני רוצה לכתוב, אני יכול לכתוב.

לא כל מה שאני יכול לכתוב, אני רוצה לכתוב.

דדו אסא קדמוני ועוד מאות אלמונים–חלקם מוכרים לי.

הטל ספק בכל.

ולא יכולתי להפסיק לקרוא, קראתי 120 עמ' והפסקתי רק בגלל השעה המאוחרת. כתוב מרתק ונפלא.

עם זאת, צרמה לי טעות אחת, בתור חובב תעופה ותיק - בתיאור הרקע שלפני המלחמה, מתאר ברקאי כי באפריל או יוני (לא זוכר, זה לא מולי) 1970 "הופל מטוס פנטום וטייסו נשבה". אז באפריל הופל קורנס וצוותו (מגן/נחמני) נשבה, וביוני הופל מיראז וטייסו (בועז איתן) נשבה. בכל מקרה בקורנס יש שני אנשי צוות כידוע ...

מרקיע שחקים האתר למחקר ותיעוד ההיסטוריה של התעופה בארץ. www.sky-high.co.il

גלריה: www.pbase.com/amirsgv

ציטוט:

במקור נכתב על ידי amirsgv ולא יכולתי להפסיק לקרוא, קראתי 120 עמ' והפסקתי רק בגלל השעה המאוחרת. כתוב מרתק ונפלא. עם זאת, צרמה לי טעות אחת, בתור חובב תעופה ותיק - בתיאור הרקע שלפני המלחמה, מתאר ברקאי כי באפריל או יוני (לא זוכר, זה לא מולי) 1970 "הופל מטוס פנטום וטייסו נשבה". אז באפריל הופל קורנס וצוותו (מגן/נחמני) נשבה, וביוני הופל מיראז וטייסו (בועז איתן) נשבה. בכל מקרה בקורנס יש שני אנשי צוות כידוע ...

תפנה אליו בפרטי אני משוכנע שהוא ישמח לתקן במהדורה הבאה.

לא כל מה שאני רוצה לכתוב, אני יכול לכתוב.

לא כל מה שאני יכול לכתוב, אני רוצה לכתוב.

אמיר שלום
אולי תוכל להפנות אותי למקום בספר בו כתבתי שפנטום הופל וטייסו נשבה? אני חושש שבמקרה הנדון אתה מערבב מעט בין דמיון ומציאות...

***
לכל השואלים לגבי התנהלותו של יאנוש.
נקודת המוצא לדיון כזה, מבחינתי לפחות, היא דו-ראשית:
ראשית, היכולות הצבאיות של האלוף אביגדור בן-גל, ולו רק מעצם חיבורו רב השנים למערכת הצבאית המבצעית, כמו גם תרומתו לביטחון ישראל - גדולות לאין שיעור מאלו שלי. בבחינת "של נעליך מעל רגליך".
שנית, למרות האמור לעיל, מכיוון שתאי מוח אפורים ופעילים עומדים ככל הנראה גם לרשותי, ואפילו במידה ראויה; ומכיוון שהמעטפת הצבאית, בעיקר זאת שקדמה למלחמת יוה"כ, וגם הנהיגה אותנו במלחמה עצמה, מוכרת לי היטב בגין היותי חלק ממנה (זוטר, אבל עדיין בורג אורגני): הרבה בזכות המחקר המקיף שעשיתי לצורך כתיבת ספר זה; וגם מכיוון שכור ההיתוך הפרטי שלי נצרב בחממת שכונת אנשי צבא קבע (שכונת נווה מגן - דור האבות שאכזב כל כך במלחמה הארורה ההיא) - בגלל כל אלה, לא הרגשתי פיק ברכיים, וידעתי שאני עושה מלאכתי נאמנה גם בבואי לנתח (חלקית בלבד) את מהלכיו של אביגדור בן גל, בשבת-כיפור 1973.

* * *
ארבע תהיות מרכזיות עולות מהמחקר שלי (נתמכות בחלקן על ידי ועדת אגרנט ומספר ועדות משנה שהוקמו בסיומה של המלחמה ההיא).
הראשונה - השארתו של מג"ד 82 "תלוי באווויר". חיים ברק, המג"ד, לא עודכן על ידי יאנוש בסיכום שנעשה בינו ובין בן שהם (מח"ט 188) עוד טרם פרוץ האש ועל פיו הוא (ברק) עובר להיות ת"פ 188. מכיוון שכך התבצע איחור, בדיעבד אולי קריטי, בהגעת גדוד 82 לגזרה הדרומית.
השניה - בניגוד לפקודה מפורשת של בן-שהם - שבשעות הלחימה הראשונות אחז בשני כובעים: אחד מהם מינוי שהעניק לו האלוף חופי, טרם יציאתו למטכ"ל בת"א להיות מפקד גזרת רמת הגולן כולה - להתרכז באזור צומת ווסט ולהמתין שם לפקודות, הריץ יאנוש את כוחותיו לפתחת קונייטרה.
הרצת כוחות חטיבה 7 לגזרת פתחת קונייטרה (גחמה אישית לחלוטין של יאנוש שחיפש, מאז מונה למח"ט 7, אפשרות להפעיל סוף סוף את החטיבה תחת אש ומכיוון שהדיווחים הראשונים הצביעו על יותר אקשן ותמרות עשן מכיוון גזרת החרמונית שעט לשם, בטרם יפסיד את נזר התהילה) - מהלך שקבל מאוחר יותר אישור בדיעבד על ידי סא"ל אורי שמחוני קצין אג"מ פיקוד צפון - הנציח מצב שבו כל טנקי חטיבה 7 (למעט גדוד 82 וסה"כ כ-80 טנקים) מרוכזים יחדיו בתא שטח קטנטן. חלומו של כל מח"ט. לא החלום של בן-שהם (גם לא של היישות הציונית שבלי להיות מודעת למזימה שהלכה ונרקמה נגדה משהו בחוסנה כבר החל להתפורר, ממש אז, 40 קילומטרים דרומה מקונייטרה, בעוד יאנוש מקבל את ההחלטה העצמאית לנוע עם כל כוחותיו למקום שבו הוא הכי פחות נדרש).
בכל זירה צבאית, אחת כמה וכמה בתנאי הפתיחה של מלחמת יום הכיפורים ברמת הגולן, יאנוש היה צריך לדעת להתוות קו ברור, חד ומוגדר, בין מאוויו האישיים לבין צרכים פיקודיים-לאומיים. יאנוש לא השכיל לעשות זאת. וכך, כחצי שעה אחרי פרוץ האש, התמוססה לה תוכנית ריכוז העתודה החטיבתית להתקפות נגד (מה שהוגדר כתפקידה של חטיבה 7 בפקודת 'אשור 2' שיצאה יום קודם, שישי 5 באוקטובר). קביעת העובדות בשטח, הרגל מגונה שכזה של יאנוש - "מר עושה מה בראש שלו" - הותיר את כל טנקי החטיבה שלו (כולל גד' 71 שסופח אליו) באפס מעשה בשעות הלחימה הראשונות, הקריטיות, ובדיעבד מנע את שליחתם למקום שבו היו צריכים אותם (את חלקם לפחות) יותר מכל - גזרת דרום רמת הגולן. אם תרצו חלק מהזעם הגדול של לוחמי 188מקורו בדיוק בצעד הזה של יאנוש שבדיעבד (כך לתחושתם, לתחושתי האישית ולתחושת לא מעט חוקרים אחרים) גרם להאצת נפילת הגזרה הדרומית והגדיל את המחיר שגבה חרמשו של מלאך המוות מלוחמיה.
השלישית - אי מילוי פקודה מפורשת, שלש פעמים במהלך שבת-כיפור, לשלוח את גדוד 71 דרומה לעזרת הגזרה הדרומית. מה אומר ומה אדבר.
הרביעית - השארת תא השטח של רמתניות-שיפון-יוסיפון-רמתניות ריק מכוחות מגינים בגין קריאת "הצילו" של פלוגות גבע וצ'סנר (שטענו שהם ריקים מתחמושת ואף אחד לא עונה להם ברשת הקשר. סיפור שהפרכתו המלאה, או החלקית, איננה כרגע מעניינו של מכתב זה). יאנוש, כדבריו בראיון אתי: "רצה את האפרוחים לידו" וקרא להם לבא להצטרף אליו בגזרה הצפונית. פעולה זאת של יאנוש נוגדות, שוב, את כל התפיסה הבסיסית ההיררכית בבסיס הפעלת מטה צבאי מסודר ולפיה אתה רשאי להתניע כוחות ממקום מקום רק בגזרתך שלך (וגם זה לעתים באישור הרמה הממונה) ובוודאי אינך רשאי להעתיק אליך כוחות מגזרות לא לך, אלא לאחר שהודעת על כוונתך וקבלת אישור לכך. שתי פעולות שלא בוצעו על ידי יאנוש. לולא נס משמיים ובעיקר מלחמת גבורה עילאית של טנקי חטיבת המילואים 679 כל מהלך המלחמה ברמת הגולן היה עלול להשתנות : כיבוש נפח, השמדת חטיבה 7 מעורפה, כיבוש רמת הגולן, מעבורות הירדן וכן הלאה וכן הלאה.


שיהיו לנו רק בשורות טובות,
אבירם

אבירם שלום

תודה על התייחסותך. אני מפנה אותך לעמ' 28, התיחסות למבצע "קיתון 10", שורה 12 מלמעלה המסתיימת במלים "ומטוס פנטום אחד שהופל וטייסו נלקח בשבי".
מאחר שעכשיו חיפשתי, הרי שאתה מתייחס להפלתו של מיראז' 31 והטייס בועז איתן שנפל בשבי הסורי, אבל פנטום זה לא היה

אמיר

מרקיע שחקים האתר למחקר ותיעוד ההיסטוריה של התעופה בארץ. www.sky-high.co.il

גלריה: www.pbase.com/amirsgv

תודה אמיר. משום מה חשבתי שאתה מדבר על התקרית הגדולה של 13 בספטמבר. במקורות שעמדו לרשותי לגבי 'קיתון 10' נאמר לי שהמטוס שהופל היה פנטום. כרגע אני לא מתקן זאת, אלא אם הטייס עצמו ייצור קשר...

כל טוב,
אבירם

הטייס עצמו הוא בועז איתן, מייסד "סאייפן", דמות ידועה בעולם ההיטק.
דוגמאות:
http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%9E...%A8%D7%92%D7%96
http://finance.walla.co.il/?w=//1178000/@@/item/printer

הבלבול כאמור הוא בגלל צוות הקורנס שהופל חודשיים קודם לכן.

מרקיע שחקים האתר למחקר ותיעוד ההיסטוריה של התעופה בארץ. www.sky-high.co.il

גלריה: www.pbase.com/amirsgv

אבירם,

לנס משמים אתה מתכוון לזה שהסורים עצרו ?

למיטב ידיעתי אין עד היום הסבר לעצירה של הסורים ואי ההתקדמות שלהם לירדן ולעורף של יאנוש/קהלני.

אסד אל לובנן
הוא ארנב אל ג'ולן

הסורים שאפו להחזיר לעצמם את רמת הגולן מאז 67. לא הייתה להם כל מטרה אחרת וייתכן מאוד שבתכניות שלהם היתה המטרה לכבוש חלק ניכר מהרמה או לייצב עליה קו מסוים וזאת הם לא הצליחו לבצע לאורך הרמה כולה, אלא להלחם ימים ולילות ולספוג מפלות במקומות מסוימים כמו גם לכבוש ישובים ממש על הקו.
אני גם לא זוכרתמונות של שיירות של אספקה וכד' שהיו בדרך לתספק את הדרג הלוחם. הרוב היו כלים קרביים מושמדים בין הסלעים, ורכב רך שניסה לנוע על צירים או ליד הצירים.
לדעתי, כל מפקד סורי באזורו חשב או שהגיע למה שהיה צריך או לחכות שיגיעו עוד כוחות ולייצב את הקו.
ולזה, למזלנו, הם לא 'זכו'.