08-09-2005, 04:58
|
מערכות מודיעין חוזי (IMINT), מערכות חישה גילוי והתרעה - חלל, אויר, ים ויבשה. התנהלות ביטחונית, תעשייתית וחוזית בינלאומית
|
|
חבר מתאריך: 08.03.05
הודעות: 2,997
|
|
הנה סיפור המעשה...
רקע מבצעי
שנות 1969 - 1970 מלחמת ההתשה בתעלה בעיצומה. קרבות ארטילריה, ירי טנקים, הפצצות וקרבות אויר (משני הצדדים), תקיפות ימיות, מרגמות, נק"ל, פשיטות וחדירות משני צידי התעלה - עניין של יום ולילה לאורך 163 ק"מ של התעלה. הרוגים ופצועים בצידנו. יותר בצד המצרי. טקטיקות ההתשה עליה הכריז נאצר כשנה קודם לכן כשלב לנצחון המצרי המיוחל מתייעלות מדי שעה מדי יום. בשני הצדדים.
צה"ל מנסה לאלתר, להגיב, נוקט בטקטיקות לוחמה וביוזמות משלו.
לאורך התעלה בצידנו כביש סלול שמרחקו הממוצע מקו המים כ- 800 מטר. לעתים פחות לעיתים יותר. כביש מצרי ישן מלא מהמורות ממרגמות, פה ושם הרוס מזחלי טנקים וזחלמי צה"ל שנעו עליו. "כביש התעלה" נקרא. במשך היום הכביש הזה הינו עורק אספקה למעוזים, תיגבור ותנועה לתצפיות או למארבי לילה בין המעוזים. התנועה בו מסוכנת. בלילה כמעט ואין לנוע בו ללא צורך מבצעי ממשי.
צה"ל מרים סוללת עפר לאורך התעלה גובהה 10 - 20 מטר. עיקר מטרתה מניעת תצפית וירי ישירים על כוחותינו שנעו לאורך כביש התעלה. לטווך ארוך יותר היא אמורה למנוע העברת כוחות שריון ורכב לצד המערבי של התעלה ולהקשות על רגלים גם כן. ( לו רק ידענו מה מחכה לנו ביום הדין...).
פשיטות ליליות בתעלה
קומנדו מצרי חודר כמעט כל לילה לשיטחנו, מניח מוקשים לאורך הכביש. מציב מארבים כנגד הכוחות שינועו לוארכו עם בוקר. מניח מארבים ואף מצליח לחטוף קצינים ולוחמים שלנו לאור יום (סגן אבידן - למי שמכיר את הסיפור...).
הסיור הקרקעי הרכוב - הרגלי שאמורים לפתוח את הצירים לאורך התעלה בבוקר ניתקל לא פעם בחוליות מצריות בשטחנו והעסק מסתבך. רכבי סיור אחרים עולים על מוקשים ואנשים נהרגים. מצב עגום.
המצרים גם מחדירים חוליות מודיעין וקציני תצפית וטיווח לשטחנו. אלה חודרים ומתמקמים עמוק יותר על הרכסים או על הדיונות המרוחקות יותר בשטחנו. חוליה פה חוליה שם. קשה למצוא אותם. עצם בגרון.
סיור אויר יומי - אלואט פותח צירי התעלה
במחצית השניה של 69 מחליטים במטכ"ל להפעיל מסוקי סיורבטיסות יומיות לאורך התעלה. מסוק האלואט עונה על הדרישות. תצפית מרחבית מצוינת, ביצועים נוחים מאד למטרה הזאת. הפקודה אומרת שלא ייצא רכב לקו, לא סיור ולא לוגיסטיקה עד שהמסוק גומר גיזרה ומדווח בקוד - גיזרה נקייה.
המסוק ממריא מדי יום ממש עם דימדומים מרפידים. בהתאם לפקודת המשימה נבחר סיור צפון-דרום או דרום-צפון. המסוק מאויש בטייס - מפקד הטיסה והכלי, סייר-אויר (איש מודיעין), ובמקרים רבים (לא תמיד...!) גשש בדואי מיחידת הגששים הצה"לית. לטייס - אקדח, לסייר אקדח ועוזי, לגשש עוזי. מפות, מכשיר קשר ל"ירוקים", מצלמה צהלית קטנה.
ביום "צפון-דרום" הטיסה מתבצעת בגובה של עד 3000 רגל לערך לכיוון בלוזה. משם פונה לכוון מעוז "חממה" שעל הים התיכון (בקוד "יופיטר" - אין ברשותי מפת קוד משנת 69...), מנמיכה לגובה 10 - 15 מטרים והמסוק "מגלח" את הקרקע מערבה עד מעוז "עטיפה" ("יופיטר") הידוע כ"בודפשט" ביוה"כ (קוד "סיריוס"). הסייר והגשש סורקים בעיניהם את שני צידי המסוק ובקרבתו כדי למצוא עיקבות טריים, ולנסות למצוא מטעני צד ורגבי אדמה בלתי שגרתיים. הכל מדווח בקוד לקרקע. כשיגמרו גיזרה וידווחו סיום, ייצא הסיור הרכוב-רגלי ויבדקו מחדש את הנ"צ שאותרו.
מ"עטיפה" פונים בקו ישר מערבה, עד מקבץ שלושת המעוזים הצפוניים ביותר בתעלה "מכסיקו א', ב', ג'" (קוד "יופיטר"), ומשם פונים דרומה. הטיסה מתחת לגובה הסוללה שמימין. מיסתור מירי בכינון ישיר מהצד המערבי של התעלה. טיסה מאמצת מאד. טסים לאורך תוואי במחצית המרחק מהתעלה לכביש התעלה. מרחק של כמאה או מאתיים מטר מהתעלה. הסיור הרכוב בהמתנה למטה. עוברים מעליו. מנפנפים זה לזה לשלום.
מזהים עיקבות חשודים מהלילה. מדווחים ופונים מזרחה נמוך מעל העיקבות. במרחק מה מהתעלה, מתרוממים מעט כדי לבחון אם חוליה בשטח. בגובה כזה ובמהירות האיטית העסק מסוכן מאד. קלצ'ניקוב של קומנדוס שמעבר לדיונה יכול בקלות להפיל מסוק. העקבות ממשיכים 2- 3 ק"מ מזרחה מדווחים לירוקים, מטילים פנל בד כתום לציון המיקום לירוקים וחוזרים להמשך הסיור. חשוב יותר לפתוח את צירי התעלה.
יורדים דרומה , באזור החווה הסינית פירצה רחבה בסוללה. שם מכינים המצרים קבלת פנים למסוק - נ"מ בכינון ישיר מהצד המערבי. מפחיד. יתראו שנית מחר בבוקר....אולי... מגיעים לגיזרת העיר סואץ שבצדה המערבי של התעלה, דרומה ממוצב המזח הידוע. באיזור עיון - מוסה פונים צפון מזרחה בדרך "הביתה" מעל אום-חשיבה ולכיון רפידים. בדרך בודקים כמה מערות ברכס ההר הגבוה. נתפסו שם קטק"ים בעבר. המסוק עולה ל- 3000 ומצנן את היושבים.
למחרת עוד טיסה. הפעם דרום-צפון. אותו המסלול אך הפוך. הפתעות.
סיפור התמונה (למי שעדיין ער...)
המסוק טס באותו היום בסיור צפון-דרום. בדרכו חזרה מהסיור במחצית הדרך לכוון אום חשיבה, לאחר שעבר מעל מוצבי ה"נברונים" (מוצב תותחנים של צה"ל שחלש על גיזרת פורט תאופיק והעיר סואץ בתותחים שהוכנסו לצלע דיונת-הר בדומה לנברונים הגרמנים במלחה"ע ה-II.... להבדיל...) הודיע לו הבקר שדקות ספורות לאחר שחלף מעל הנברונים הותקפו אלה ע"י רביעית סוחויים מצרים. אנשי המוצב ירו במקלעים (בעיקר במא"גים) והצליחו לפגוע בשני מטוסים. טייס אחד נראה צונח בצד המצרי ואילו האחר בשטח שבין הנברונים לתעלה.
המסוק התבקש לחזור , לאתר את הטייס, ובעזרת הגשש לנסות לדובב אותו ולתחקר באם מכינים לנו יום קרב או הפתעות אחרות בהמשך... (המסלול הכחול במפה שמתחת...)
כדי לנסות ולראות את השטח שלפנים ולמצוא את כתם המצנח, נסק המסוק לגובה רב יותר. מהבקרה באום חשיבה הודיעו על "עקרבים" (שם קוד של אז לנעילת מכ"ם של טילי SAM-2 של המצרים). לפי התרגולת צלל לגובה נמוך והמשיך בדרכו, שוב "מגלח" לכוון הנברונים.
משחלף מעל הנברונים, זכה במתחי מקלעים של מגיני המוצב שבדיעבד התברר שחששו שמסוק מצרי נשלח לחלץ את הטייס. הסתבר גם שבלהט הקרב, לא נעשה תאום עם מפקד הסוללה.
המסוק נפגע במיכל הדלק ואחד הכדורים פגע ישירות בראשו של הגשש שישב מאחור. הלה נהרג במקום.
הטייס (שמו גם כן נשכח ממני... מה עושים...??), הצליח להנחית "נחיתה קשה" ב"מישור" שממול הנברונים. הוא והסייר קפצו החוצה וראו שהגשש נשאר - גופו שמוט הצידה. חזרו התירו את רצועותיו וגררו אותו הצידה.
גופתו נראית בצידו הימני של המסוק השרוף.
בחלקה השמאלי העליון של התמונה ניתן לראות את הקומנדקאר שראשון שמגיע לסייע ממוצב הנברונים.
התמונה והתשליל דוהים לי עם השנים. גם הזיכרן.....
ולפני שיעלמו לחלוטין מצאתי לנכון לספר - ולא בגוף ראשון. מורשת או חלום ?
זהו הסיפור למי שעוד טס איתי כאן....
הנה המפה והתמונה:
נערך לאחרונה ע"י מיקיטל בתאריך 08-09-2005 בשעה 05:17.
|