1. הזמן אינו מוחלט אלא יחסי לכל מסגרת ייחוס שונה = עובדה
2. המרחק והזמן גמישים. = עובדה
עכשיו, אני רוצה לנסות להראות כיצד שני המסקנות הללו משתלבות ונארגות לתוך הסבר מזוית שונה על מושג הזמן.
זמן הינו הרגש של תנועות המוח המדמה שבאדם המצייר מספר של תנועות שהרגיש בהן בזו אחר זו ומעתיקם בדמיון "זמן" מסויים.
עבר הווה ועתיד תלוי באדם - היינו אם היה האדם עם סביבתו במצב של מנוחה מוחלטת, לא היה יודע אז ממושג הזמן ולא כלום
ומהו מצב של "מנוחה מוחלטת" ואיך ניתן להשיגו ? אנסה להסביר בצורה הבאה:
זמן הינו הרגש המושג על ידי תנועה המתבצעת כאשר יש פער בין מצב מצוי למצב רצוי.
אותו הפער מורגש ברצון שבנו כזמן.
מנוחה מוחלטת הינה כאשר לא קיים פער בין הרצוי לבין המצוי, כלומר ההשתוקקות (המצוי) ומילוי ההשתוקקות (הרצוי) שלובים יחד.
החיסרון (כלי לקבלת המצב הבא, כלי לקבלת התענוג) והמילוי (היינו מה שמתקבל בכלי לקבלת התענוג) שלובים יחדיו באחדות אחת.
ולכן התוצאה היא שלא נמצא שם מקום או תנועה ואם לא קיימת תנועה אזי גם הזמן איננו קיים.

ועל זה כתב האר"י טרם בריאת העולם:

"דע, כי טרם שנאצלו הנאצלים ונבראו הנבראים,

היה אור עליון פשוט ממלא את כל המציאות.

ולא היה שום מקום פנוי בבחינת אויר ריקני וחלל,

אלא הכל היה מלא אור האין סוף הפשוט ההוא.

ולא היה לו לא בחינת ראש ולא בחינת סוף,

אלא הכל היה אור אחד פשוט שווה בהשוואה אחת,

והוא הנקרא "אור אין סוף".

אז כשישנים אין זמן?
אתה עוד צריך ללמוד הרבה לפני שתבין את קצה דבריו של הארי, לא כל שכן שתביא אותו כתומך למה שאתה אומר.

אתה יכול לנסות להעיר גם בלי להיות ציני.
בכל אופן נתת דוגמא יפה.
ועכשיו תנסה לחשוב בעצמך על התשובה: נגיד והיית ישן מעתה ועד אינסוף.
איפה אצלך היה מורגש הזמן?
ובכלל - האם אתה יכול להשוות זאת למצב שבו הכלי, היינו החיסרון מלא באור (במילוי) ?

אולי זה הגיל, אבל יש לי תחושת זמן טובה מאד גם כשאני ישן. תודה.
אם הייתי ישן ח"ו עד אינסוף לא הייתי צריך להגיב על המלל שלך.
ובכלל אני לא מבין על איזה כלי אתה מדבר, אני בכלל לא בטוח שאתה מבין.
בעולם שנבאתי לתוכו לא חסר כיום, אז איני יודע על איזה חסרון אתה חש, אך בטוח שזה אינו האור שאתה מדבר עליו כיוון שלא היית יכול לעמוד בו.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי borsood אולי זה הגיל, אבל יש לי תחושת זמן טובה מאד גם כשאני ישן. תודה. אם הייתי ישן ח"ו עד אינסוף לא הייתי צריך להגיב על המלל שלך. ובכלל אני לא מבין על איזה כלי אתה מדבר, אני בכלל לא בטוח שאתה מבין. בעולם שנבאתי לתוכו לא חסר כיום, אז איני יודע על איזה חסרון אתה חש, אך בטוח שזה אינו האור שאתה מדבר עליו כיוון שלא היית יכול לעמוד בו.

את זה שאתה לא מבין - את זה אני יכול להבין.
לא שאני מנסה להתחכם אבל אם אתה לא מבין שכל רצון לכל דבר שבחיים הוא חיסרון ושכל העולם שלנו מלא בחסרונות, והדבר היחיד שאנחנו עושים בחיים שלנו הוא רק השוני בלבוש שאנחנו מלבישים על עצמנו , כלומר במילויים שאנחנו מספקים לאותם החסרונות.
אם את זה אתה לא מבין, אז אני באמת לא מסוגל לגרום לך להבין יותר מכך.

I'll bite

מה היה החסרון שהנאצים מילאו על ידי רציחת מליונים? הרי "כל פעולה נעשית בגלל חסרון".

ותסלח לי מראש על הדוגמה הקיצונית ואל תאשים אותי בענייני גודווין. לצורך העניין גם מה שעושים "פלסטינאים" בעזה זה אותו דבר (ולא ממש קשור אלינו או אל קיום המדינה או אל גבולותיה; שהרי הם רצחו בנו עוד לפני שהייתה מדינה... לא בחרתי בדוגמה זו כדוגמה ראשית כי יש כמה קוקואים [לדעתי האישית כמובן] שמאמינים שהם עושים את זה "כי אין להם מדינה" [וקודם כי היו שם מתנחלים] ואתה עוד תגיד שזה חסרון...)

נמאס לכם לזכור סיסמאות? לחצו כאן!

ציטוט:

במקור נכתב על ידי שימי I'll bite מה היה החסרון שהנאצים מילאו על ידי רציחת מליונים? הרי "כל פעולה נעשית בגלל חסרון". ותסלח לי מראש על הדוגמה הקיצונית ואל תאשים אותי בענייני גודווין. לצורך העניין גם מה שעושים "פלסטינאים" בעזה זה אותו דבר (ולא ממש קשור אלינו או אל קיום המדינה או אל גבולותיה; שהרי הם רצחו בנו עוד לפני שהייתה מדינה... לא בחרתי בדוגמה זו כדוגמה ראשית כי יש כמה קוקואים [לדעתי האישית כמובן] שמאמינים שהם עושים את זה "כי אין להם מדינה" [וקודם כי היו שם מתנחלים] ואתה עוד תגיד שזה חסרון...)

האם לנאצי שביצע את הרצח לא היה רצון לפני שהוא ביצע את הפעולה?
מחבל לא הולך סתם להתפוצץ, הוא מאמין שהוא יקבל מזה שכר.
נאצי, או כל רוצח אחר אינו רוצח אם לא היה מקבל מכך סיפוק, גם אם הוא מעוות ומחליא.
מחבל או טרוריסט מבצע פעולת טרור מכיוון שהוא מרגיש שזה נכון. היינו הרצון שלו מעוות ככל שיהיה, מקבל תגמול או חיזוק בזמן ביצוע הפעולה
גם לנאצי שיש לו רצון לרצוח (בשם האומה) וגם למי שמספק חמלה וטוב לאחרים.
לשניהם יש חיסרון למילוי שהם חושבים שהם יקבלו.
מה שונה ביניהם?
הכוונה.
את הראשון לימדו ועיצוב שהוא ישיג מילוי על ידי שנאה. השני מאמין/מרגיש/רוצה להשיג מילוי על ידי עשיית טוב לאחרים.
לשניהם רצון להשגת הטוב כלומר חיסרון להשיג מילוי, אך שניהם עוצבו בצורה שונה. והכוונה שלהם להשגת המטרה שונה.
מסקנה: לא ניתן לבצע פעולה ללא מילוי. (אני לא מדבר על אינסטינקטים). ולא ייתכן לקבל מילוי ללא רצון/חיסרון הקודם לו.

האמת שכתבתי מה שכתבתי כדי שאתה תודה שמה שאתה קורא לו "חסרון" הוא בעצם "רצון". אז תודה לך על כך.

עכשיו שהגענו לרצון, ואני מקווה שידוע לך שרצונות שיש למוח האדם נובעים מתהליכים ביו-כימיים שאנחנו אפילו יודעים איך להשפיע עליהם (למשל - צריכת סוכר גורמת לרצון לשתות, וצריכת סמים גורמת "לרצות" לצרוך עוד סמים), אנחנו יכולים להסיק שאין המדובר בחוסרים (אא"כ החוסרים שאנחנו מדברים עליהם הם חוסרים בחומרים כימיים בגוף, כגון למשל דופאמין) אלא בסתם בתהליכים כימיים/חשמליים (מורכבים אמנם, אבל לא שונים מהותית בבסיסם משדה שעולה באש, נתרן שעולה באש אחרי שזרקו אותו למים, וכיוצ"ב)

כידוע, התהליכים הביו-כימיים במוח נמשכים גם כשאנחנו ישנים (איך אתה חושב שאנחנו חולמים? מתעוררים מגירוי חיצוני? וכיוצ"ב?), ולכן מטבע הדברים אין מצב שבו יש "מנוחה מוחלטת", משום שהמוח תמיד עובד (עד שאתה מת...) - ומכאן שקיום הזמן לא יכול להיות תלוי בו - אחרי שאתה מתעורר אין לך מושג כמה זמן עבר למרות שהמוח שלך היה פעיל - עד שתסתכל בשעון. הלך הטיעון של המנוחה המוחלטת. למעשה אני ארחיב את זה עוד קצת ואומר לך שאפילו שאתה ער לחלוטין אין לך מושג כמה הזמן התקדם אלא אם כן תצפה בגורם לא תלוי שמתקדם בקצב קבוע למדי בזמן - כגון תנועת גרמי השמיים (זה מה שעשו פעם), או... שעון.

כיוון שלא רק אתה בעולם אלא גם אני וגם עוד אנשים שהיו לפנינו ויהיו אחרינו - מסיק אני שהזמן לא תלוי בך, "הדור האחרון". כיוון שיש לנו עדויות הסטוריות של לפחות כמה אלפי שנים של אנשים שחיו בזמנים סימטריים אחד לשני כך שאנחנו יודעים מעדויות של הורים לצאצאיהם שהיו כאן מספר דורות ובין השאר חלקם לא בזמן חייך - אני מסיק שקיום הזמן, התקדמותו, עברו, ההווה, והעתיד, אינם תלויים בך או באדם כלשהו או במחשבתו. מה שנקרא: ליקום לא ממש איכפת מה אתה חושב.

מ.ש.ל.

נמאס לכם לזכור סיסמאות? לחצו כאן!

מהו מבחינתך ההבדל בין רצון לחיסרון?

הבדלים אפשר למצוא בין שני דברים שהם דומים (יש בהם מן המשותף). אני לא חושב שיש משותף בין השניים. לא מעבר לרמה של סמיכות מבחינה שימושית - שאני צריך כסא כדי לשבת ליד השולחן.

אבל עדיין כסא זה כסא, ושולחן זה שולחן, וקשה לי למצוא "הבדלים" ביניהם. אני יכול למצוא הבדל בין שני שולחנות בעיצוב שונה או שני כסאות בעיצוב שונה, כל אחד בנפרד.

אז אולי חסר לי משהו וארצה למלא את החסרון הזה. באותה מידה גם יכול להיות שלא ארצה... ויכול להיות שבעתיד ארצה. למוח שלנו יש כל מיני שיקולים בקבלת החלטות על מה הוא רוצה לעשות ומתי - חסרון הוא רק אחד הפרמטרים שהוא משקלל. אגב, לפעמים עודף (שזה ההפך מחסרון) הוא מה שיגרום לרצון לבצע שינוי כלשהו. נכון, אתה יכול להתחכם ולומר על כל דבר שהוא עודף שהוא בעצם "חסרון שלילי", אבל יש גבול כמה אפשר להתעלל בשפה. ממליץ לך שלא ללכת בכיוון הזה.

רצון (של בעלי חיים ובני האדם בתוכם, בכל אופן) הוא כאמור מצב כימיקלי/חשמלי שבו המוח נמצא. הרצון יכול להעלם בדיוק כפי שהופיע מבלי ששום דבר חיצוני לגוף האדם השתנה. אם ניקח את הדוגמה שהבאתי על השפעת הסוכר עלינו, אזי ירידת הסוכר, שמתרחשת באופן טבעי כשמופרש אינסולין בגוף שלנו, תגרום לירידת הרצון לשתות עוד (גם אם לא שתינו!!!). חסרון, לעומת זאת, אם הוא במציאות (לפעמים אנשים חושבים שחסר להם משהו אבל זה לא באמת חסר להם אלא שגיאה של תהליך חשיבתי), לא יושפע ממה שקורה בתוך המוח. אם למשל היה לי חסר כסף ולוויתי מהשוק האפור ועכשיו אני חייב להם מליונים ואין לי מקור הכנסה שיאפשר לי לכסות את החוב הזה - לא משנה במה אני אאמין, כמה רצון יהיה לי, וכו' - כנראה שחוב בגודל כזה פשוט לא אוכל להחזיר, אא"כ יקרה לי אירוע מאוד לא סביר שיכול להכניס כמות כסף גדולה מאוד לפני שיחסלו אותי - כגון זכייה בלוטו או ירושה גדולה...

שים לב כיצד הצלחתי להסביר את כל הדברים בלי להזכיר אפילו פעם אחת את המילה "זמן". כנראה שהוא לא קשור אחרי הכל...

נמאס לכם לזכור סיסמאות? לחצו כאן!

ציטוט:

במקור נכתב על ידי שימי הבדלים אפשר למצוא בין שני דברים שהם דומים (יש בהם מן המשותף). אני לא חושב שיש משותף בין השניים. לא מעבר לרמה של סמיכות מבחינה שימושית - שאני צריך כסא כדי לשבת ליד השולחן. אבל עדיין כסא זה כסא, ושולחן זה שולחן, וקשה לי למצוא "הבדלים" ביניהם. אני יכול למצוא הבדל בין שני שולחנות בעיצוב שונה או שני כסאות בעיצוב שונה, כל אחד בנפרד. אז אולי חסר לי משהו וארצה למלא את החסרון הזה. באותה מידה גם יכול להיות שלא ארצה... ויכול להיות שבעתיד ארצה. למוח שלנו יש כל מיני שיקולים בקבלת החלטות על מה הוא רוצה לעשות ומתי - חסרון הוא רק אחד הפרמטרים שהוא משקלל. אגב, לפעמים עודף (שזה ההפך מחסרון) הוא מה שיגרום לרצון לבצע שינוי כלשהו. נכון, אתה יכול להתחכם ולומר על כל דבר שהוא עודף שהוא בעצם "חסרון שלילי", אבל יש גבול כמה אפשר להתעלל בשפה. ממליץ לך שלא ללכת בכיוון הזה. רצון (של בעלי חיים ובני האדם בתוכם, בכל אופן) הוא כאמור מצב כימיקלי/חשמלי שבו המוח נמצא. הרצון יכול להעלם בדיוק כפי שהופיע מבלי ששום דבר חיצוני לגוף האדם השתנה. אם ניקח את הדוגמה שהבאתי על השפעת הסוכר עלינו, אזי ירידת הסוכר, שמתרחשת באופן טבעי כשמופרש אינסולין בגוף שלנו, תגרום לירידת הרצון לשתות עוד (גם אם לא שתינו!!!). חסרון, לעומת זאת, אם הוא במציאות (לפעמים אנשים חושבים שחסר להם משהו אבל זה לא באמת חסר להם אלא שגיאה של תהליך חשיבתי), לא יושפע ממה שקורה בתוך המוח. אם למשל היה לי חסר כסף ולוויתי מהשוק האפור ועכשיו אני חייב להם מליונים ואין לי מקור הכנסה שיאפשר לי לכסות את החוב הזה - לא משנה במה אני אאמין, כמה רצון יהיה לי, וכו' - כנראה שחוב בגודל כזה פשוט לא אוכל להחזיר, אא"כ יקרה לי אירוע מאוד לא סביר שיכול להכניס כמות כסף גדולה מאוד לפני שיחסלו אותי - כגון זכייה בלוטו או ירושה גדולה... שים לב כיצד הצלחתי להסביר את כל הדברים בלי להזכיר אפילו פעם אחת את המילה "זמן". כנראה שהוא לא קשור אחרי הכל...

לגבי ההבדל בין רצון לחיסרון - אני מסכים. אמנם זה תלוי בצורה שבה מגדירים מהו רצון ומהו חיסרון. אבל אני יכול להסכים.
בנוגע לכך שהצלחת להסביר את הדברים בלי להזכיר את המילה "זמן" ואז זה כנראה לא קשור - אם אתה מגדיר את עצמך כאוטוריטה לנושא אז כנראה שלא אוכל לחדש לך במשהו.

אני מעדיף לא להגדיר את עצמי כאוטוריטה בשום דבר, בבחינת אין הנחתום מעיד על עיסתו.

אני נותן לאחרים להחליט במה אני נראה להם אוטוריטה על סמך אינטראקציה איתי לאורך זמן.

מה שכן, כלל אינני בטוח שיש כאן עניין לאוטוריטה כזו או אחרת. אוטוריטה היא סוג של דרך לחסוך בהוכחה הנדרשת על ידי טוען הטענות, משום שהתקבל שהדובר יודע על מה הוא מדבר. אבל גם אוטוריטות יכולות לטעות - כולנו בני אדם.

אם הסבר הינו מובן על ידי שומע ההסבר, והטענות שנטענו במהלך ההסבר אינן נסתרות (במובן סתירה) על ידי אחרים (כדי להיסתר כמובן המסביר החלופי צריך להראות היכן הטעות, לדעתו, בהסבר - רצוי עם הוכחה כדי לסתום את הטענה, או לפחות לדרוש מנותן ההסבר להוכיח טענה שהוא טוען) - ובייחוד אם לרבים הייתה ההזדמנות לבצע סתירה זו ולא היה להם מה להגיד - יש סיכוי יותר מסביר שההסבר נכון... לפחות עד שיבוא החולק.

נדמה לי שהתורה העוסקת בכך נקראת "לוגיקה".

נמאס לכם לזכור סיסמאות? לחצו כאן!

ציטוט:

במקור נכתב על ידי שימי אני מעדיף לא להגדיר את עצמי כאוטוריטה בשום דבר, בבחינת אין הנחתום מעיד על עיסתו. אני נותן לאחרים להחליט במה אני נראה להם אוטוריטה על סמך אינטראקציה איתי לאורך זמן. מה שכן, כלל אינני בטוח שיש כאן עניין לאוטוריטה כזו או אחרת. אוטוריטה היא סוג של דרך לחסוך בהוכחה הנדרשת על ידי טוען הטענות, משום שהתקבל שהדובר יודע על מה הוא מדבר. אבל גם אוטוריטות יכולות לטעות - כולנו בני אדם. אם הסבר הינו מובן על ידי שומע ההסבר, והטענות שנטענו במהלך ההסבר אינן נסתרות (במובן סתירה) על ידי אחרים (כדי להיסתר כמובן המסביר החלופי צריך להראות היכן הטעות, לדעתו, בהסבר - רצוי עם הוכחה כדי לסתום את הטענה, או לפחות לדרוש מנותן ההסבר להוכיח טענה שהוא טוען) - ובייחוד אם לרבים הייתה ההזדמנות לבצע סתירה זו ולא היה להם מה להגיד - יש סיכוי יותר מסביר שההסבר נכון... לפחות עד שיבוא החולק. נדמה לי שהתורה העוסקת בכך נקראת "לוגיקה".

תגובה:
כתבת: " אם הסבר הינו מובן על ידי שומע ההסבר, והטענות שנטענו במהלך ההסבר אינן נסתרות (במובן סתירה) על ידי אחרים (כדי להיסתר כמובן המסביר החלופי צריך להראות היכן הטעות, לדעתו, בהסבר - רצוי עם הוכחה כדי לסתום את הטענה, או לפחות לדרוש מנותן ההסבר להוכיח טענה שהוא טוען) - ובייחוד אם לרבים הייתה ההזדמנות לבצע סתירה זו ולא היה להם מה להגיד - יש סיכוי יותר מסביר שההסבר נכון... לפחות עד שיבוא החולק".
מצד אחד נכון. כלומר מבחינת הראיה ההגיונית, המדעית, אין לי טענה כנגד הגיונך הבריא.
ויחד עם זה תגיד לי, מה בדיוק קרה בכל פעם שתפיסה אחת החליפה את התפיסה הישנה?
האם באמת היתה "בדיקה הגיונית" כמו מה שאתה מתאר או מה שאתה קורה לו לוגיקה שאיפשרה את הסכמת התפיסה החדשה?
אף פעם לא ראיתי שכשהוחלפה תפיסה אחת באחרת, ההסבר היה מובן וטבעי על ידי שומע ההסבר שהרגיש ששומטים לו את השטיח מתחת לאותם אדני ההרגל עליהם היה יושב.
ומה שכתבת על הרבים - הדבר נכון כשההסבר הוא המשך של תפיסה או פרדיגמה אחת והוא מתיישב בצורה הגיונית, היינו מוסיף נטבח נוסף. לא כך הוא כאשר תפיסה אחת משנה בצורה יסודית את מה שהיה קיים קודם לכן.
פעם היו רוצים לשרוף את חלוצי השיטה החדשה, היום רק מתנגדים לה.

אני אעז ואומר שאם מדובר בדברים עקרוניים ובסיסיים - כגון לדוגמה מתי שהוכח שכדור הארץ אינו שטוח - אזי התפיסה הקודמת, לרוב לא הייתה מבוססת על לוגיקה כלל, אלא סתם על אמונה ללא הוכחות אמפיריות שכך הם פני הדברים. אני בטוח בקרוב ל-100% שלפני שהוכיחו שכדור הארץ אינו שטוח - אף אחד לא הביא הוכחה שהוא שטוח. הסיבה לבטחון הרב שלי שזה היה כך היא לא רק העובדה שהיום אנחנו יודעים בוודאות שזה המצב ולכן ברור שהמצב הזה היה כך גם קודם - שהרי - כפי שאמרתי בעצמי - ייתכן שכדור הארץ כן היה שטוח - ומשהו הפך אותו לכדור סמוך למועד שארטוסתנס שהוכיח זאת מתמטית בתקופת בית שני... אבל כל כך הרבה דברים שהיו קודם לכן ואנחנו פועלים לפיהם עד היום (והיום יודעים להסביר אותם) - גורם לי לדעת די בוודאות שהם כנראה לא השתנו עובר למועד הגילוי, ופעלו כך לפחות מאז שהמין האנושי מכיר את עצמו - זריחת ושקיעת החמה (עד כדי שפעם מדדו זמן על ידי עצם קבוע על האדמה ששמו "שעון שמש"), התמעטות הירח, וכיוצ"ב.

אז אחרי כל ההקדמה הזו - אני חושב שכן. בכל פעם שתפיסה החליפה תפיסה קודמת, כנראה שהיו לכך הוכחות. העובדה שיש אנשים שלא מקשיבים להוכחות אומרת משהו רק על האנשים האלה - לא על כל המין האנושי וודאי שלא על תקפות השיטה הלוגית/מדעית. וכן, כנראה שזה אומר שיש אנשים שעדיף שלא יהיו בתפקידים ממשלתיים הקשורים לתחומים מדעיים אם אין להם ראייה מדעית. אבל מה לעשות, וכפי שאמר וינסטון צ'רצ'יל: "דמוקרטיה היא צורת הממשל הגרועה ביותר פרט לכל האחרות שנוסו."

נמאס לכם לזכור סיסמאות? לחצו כאן!

איזה כיף שאפשר לקבוע לעצמך כללים חסרי הגיון, להסיק מהן מסקנות מופרכות לחיים, וכשאנשים לא מבינים מה אתה רוצה מהם - להאשים אותם ולהתייאש...

And you've been so busy lately That you haven't found the time, to open up your mind, and watch the world spinning gently out of time

ציטוט:

במקור נכתב על ידי yishain11 איזה כיף שאפשר לקבוע לעצמך כללים חסרי הגיון, להסיק מהן מסקנות מופרכות לחיים, וכשאנשים לא מבינים מה אתה רוצה מהם - להאשים אותם ולהתייאש...

עושה רושם שאתה הוא זה שמסיק מסקנות ונוטה להאשים....הלא כן?

לא חושב, הפוסט שלי למטה מחכה שתסביר מה המסקנות שאתה מסיק ואיך, ואז אולי אני לא אחשוב שאתה מסיק מסקנות מופרכות לחיים.
שלא לדבר על זה שאני שמתי לב, אולי אחרים לא, שאתה שוב עושה את מה שאתה עושה כל הזמן - מתעלם ומסיט את הנושא.
לצד השאלות על "חסרון" ו"כלים", לא ענית מה הקשר לזמן, ולמה כשאדם ישן הוא לא מרגיש את הזמן עובר.
ובכלל, אתה יכול להיפטר מהמלל הקבלי המיותר ולקרוא ל"חסרון" ו"רצון" - "סיבה" ו"מסובב" ולקרוא קצת על דיון פילוסופי שקיים כבר אלפי שנים.

And you've been so busy lately That you haven't found the time, to open up your mind, and watch the world spinning gently out of time

לא מקבל את הקביעה שלך שרצון נובע מחסרון.
לכל טוב אפשר להוסיף עוד טוב והטוב איננו מלא. אם היית לומד את הדרישות המוקדמות ללימודי קבלה היית מבין זאת.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי borsood לכל טוב אפשר להוסיף עוד טוב והטוב איננו מלא.

טוב נו, עוד פעם. במודגש ההערות שלי.

1. הזמן אינו מוחלט אלא יחסי לכל מסגרת ייחוס שונה = עובדה זו עובדה פיזיקלית. אני שמח שאתה מקבל עובדות פיזיקליות כעובדות, למרות שמשום מה את ההגדרות פיזיקליות שבזכותן מגיעים על ידי מדידה ואנליזה לעובדות שאתה מקבל אתה דוחה ומציע הסבר מבולבל אחר, כפי שנראה מיד
2. המרחק והזמן גמישים. = עובדה מה זה "גמישים"? באיזה אופן מרחק הוא גמיש? אולי התכוונת שהמרחק והזמן נחווים שונה כתלות במערכת הייחוס של המודד, אבל זה בדיוק זהה למה שאמרת ב1

עכשיו, אני רוצה לנסות להראות כיצד שני המסקנות אלו לא מסקנות, כי לא הצגת שום תהליך של הסקה. אלו, על פי דבריך, עובדות. ההגדרות שאתה מגדיר לא עקביות אפילו ממשפט למשפט. הללו משתלבות ונארגות לתוך הסבר מזוית שונה על מושג הזמן.
זמן הינו הרגש של תנועות המוח מה זה תנועות המוח? מה זה "רגש"? אם אתה מתכוון לרגש במובן העממי אז רגש זה לא משהו שהמוח חווה אלא משהו שנחווה במוח בתהליך ביוכימי מורכב, שלא הסברת בכלל. ומה שייך רגש לשאלה מה זה זמן? המדמה מה זה המוח המדמה? שבאדם המצייר מספר של תנועות שהרגיש בהן בזו אחר זו מצייר? איפה? ומה זה "תנועות"? של מה? של מי? ובזה שאתה אומר "בזו אחר זו" אתה כבר מראש מניח סדר כרונולוגי, כך שאתה משתמש במושג "זמן" בתוך ההגדרה למה זה "זמן" ומעתיקם בדמיון "זמן" מסויים. מה זה להעתיק בדמיון? ואתה שוב משתמש במילה זמן בתוך ההגדרה למה זה זמן.
זו הגדרה מאוד מוזרה של זמן. מה היא אומרת?אתה הבנת אותה עד הסוף? כי זה נשמע שאתה כרגיל מביא אמירות מעורפלות שחוץ ממלל מורכב אין מאחוריהן כלום. מאיפה ההגדרה הזו הגיעה? מה הביסוס לכך שההגדרה הזו נכונה? ההגדרה הזו עקבית עם מדידות פיזיקליות? הרי אתה מקבל עובדות פיזיקליות כעובדות
עבר הווה ועתיד תלוי באדם - היינו אם היה האדם עם סביבתו במצב של מנוחה מוחלטת, לא היה יודע אז ממושג הזמן ולא כלום מה שייך אם האדם מודע או לא למשהו לשאלה אם הוא קיים או לא? הזמן קורה גם אם האדם לא חווה אותו, כמו שהירח קיים גם אם האדם לא רואה אותו (נישאר בהסתכלות פיזיקלית של המאקרו [אלא אם אתה טוען שהזמן זו תופעה קוונטית ואז השאלה אם יש מדידה נעשית רלוונטית יותר, אבל אין על זה מילה בהגדרה העקומה שהבאת למושג זמן], ולא בדיונים פילוסופיים מנותקים מהמציאות)
ומהו מצב של "מנוחה מוחלטת" ואיך ניתן להשיגו ? אנסה להסביר בצורה הבאה:
זמן הינו הרגש המושג על ידי תנועה המתבצעת כאשר יש פער בין מצב מצוי למצב רצוי. בפסקה הקודמת הגדרת זמן אחרת. אתה שם לב שאתה לא עקבי עם עצמך? זה היה בדיוק לפני משפט וחצי... שלא לדבר שעכשיו אתה מביא שוב הגדרה עם מילים מעורפלות שלא אומרות שום דבר. מה זה "הרגש המושג על ידי תנועה"? מה שייכים מושגים כמו "רצוי" או "מצוי" בשאלה של מה זה זמן?
אותו הפער מורגש ברצון שבנו כזמן. הנחת המבוקש. איפה הראת שהפער בין הרצוי למצוי הוא מה שנתפס אצלנו כזמן? מה הקשר בין רגשות לזמן? לא הסברת ולא הבאת שום הוכחה לדבריך.
מנוחה מוחלטת הינה כאשר לא קיים פער בין הרצוי לבין המצוי, כלומר ההשתוקקות (המצוי) ומילוי ההשתוקקות (הרצוי) שלובים יחד. הגדרה מעניית ל"מנוחה מוחלטת", אבל גם אם נקבל ששפה זה משחק ואתה יכול להגדיר כל מילה כמה שאתה רוצה (אני יכול, למשל, להחליט שהמשמעות של המילים "תורת הקבלה" היא "בלבול מוח של פסאודו רוחניים שקשה להם להתחייב למערכת תובענית ועקבית של חוקים ומצוות", ומבחינתך זה יהיה תקף באותה מידה?), עדיין לא הסברת מה זה קשור לזמן, ומה כשאין פער בין הרצוי למצוי אז האדם לא חווה עבר הווה ועתיד
החיסרון (כלי לקבלת המצב הבא, כלי לקבלת התענוג) והמילוי (היינו מה שמתקבל בכלי לקבלת התענוג) שלובים יחדיו באחדות אחת. אין קשר לזמן, שוב
ולכן התוצאה היא שלא נמצא שם מקום או תנועה ואם לא קיימת תנועה אזי גם הזמן איננו קיים. אתה משתמש במושג "תנועה" בלי שהסברת מה הוא אומר, ואתה משתמש במושג "מקום" אחרי שאמרת שני משפטים על מנוחה מוחלטת ועל רצוי ומצוי, בלי להזכיר מקום בכלל. אתה שם לב שבין המשפטים שלך אתה מחליף נושאים ובעצם אין הרבה קשר בין משפט למשפט? אתה מבין שלהשתמש בשפה מעורפלת לא עושה רושם על הרבה אנשים אם אין מאוחרי השפה המעורפלת כלום?
וגם אם נניח שמושגים "מקום" ותנועה" הוסברו, לא הבאת שום תימוכין לטענה שאם אתה לא חווה מקום ותנועה אז הזמן לא קיים [ושלא לדבר על זה שההגדרה שלך לזמן לא מובנת בכלל ולא ברור איך מ"רגש של תנועת המוח" הגעת למסקנה שאם אין תנועה ואין מקום אז גם אין זמן]
נפרק את הטיעון שלך, כי הבאת פעם ראשונה מבנה של הסקה:
1. מנוחה מוחלטת היא מצב שבו אין פער בין רצוי למצוי
2. החיסרון והמילוי שלובים באחדות אחת
לכן: אם אין תנועה ואין מקום אז הזמן לא קיים.
מה?

לגבי הציטוט מהאר"י: אתה כתבת שאם אין תנועה ואין מקום אז אין זמן. הבאת ציטוט מהאר"י שאומר שלפני שהיה משהו בבריאה העולם היה מלא באור אינסופי. מה הקשר בין השניים? לא כתבת בשום מקום איך מ"אור אין סופי לפני הבריאה" הגעת ל"אם אין תנועה ואין מקום אז אין זמן". מה הקשר בין השניים? אם יש קשר - למה לא הסברת אותו? ואם אין - בשביל מה הבאת את הציטוט ואמרת שהוא קשור למה שכתבת קודם?
מכיוון שאין שום הסבר מה הקשר בין הדברים, אני מניח שיש פה שוב אמירות מעורפלות שאמורות להישמע מרשים, עם קצת כשל לוגי של פנייה לסמכות.


בקיצור, כרגיל, הרבה מלל, מעט מעוד עקביות לוגית או תוכן כלשהו. אם הטיעונים שלך מייצגים את תורת הקבלה שאתה כל כך מעריץ וכל כך מנסה לדחוף כאן, מה זה אומר עליה?

And you've been so busy lately That you haven't found the time, to open up your mind, and watch the world spinning gently out of time

ציטוט:

במקור נכתב על ידי yishain11 טוב נו, עוד פעם. במודגש ההערות שלי. 1. הזמן אינו מוחלט אלא יחסי לכל מסגרת ייחוס שונה = עובדה זו עובדה פיזיקלית. אני שמח שאתה מקבל עובדות פיזיקליות כעובדות, למרות שמשום מה את ההגדרות פיזיקליות שבזכותן מגיעים על ידי מדידה ואנליזה לעובדות שאתה מקבל אתה דוחה ומציע הסבר מבולבל אחר, כפי שנראה מיד - שוב הרבה מלל בצורה נגטיבית מבלי שיהיה "משהו שניתן ללכת איתו למכולת". 2. המרחק והזמן גמישים. = עובדה מה זה "גמישים"? באיזה אופן מרחק הוא גמיש? אולי התכוונת שהמרחק והזמן נחווים שונה כתלות במערכת הייחוס של המודד, אבל זה בדיוק זהה למה שאמרת ב1 אם אני אסביר אתה בצורה אוטומטית תיכנס למגנה לכן אני מעדיף שתקרא את זה מהלינק הבא: http://www.sciam.co.il/%D7%A7%D7%99...96%D7%9E%D7%9F/ עכשיו, אני רוצה לנסות להראות כיצד שני המסקנות אלו לא מסקנות, כי לא הצגת שום תהליך של הסקה. אלו, על פי דבריך, עובדות. ההגדרות שאתה מגדיר לא עקביות אפילו ממשפט למשפט. הללו משתלבות ונארגות לתוך הסבר מזוית שונה על מושג הזמן. זמן הינו הרגש של תנועות המוח מה זה תנועות המוח? רצון להשיג את הרצוי מתוך המצוי המתבטא בצורה כימית וחשמלית בין חיווטי המוח היינו הנוירונים דנטרינטים וכו.... מה זה "רגש"? אם אתה מתכוון לרגש במובן העממי אז רגש זה לא משהו שהמוח חווה אלא משהו שנחווה במוח בתהליך ביוכימי מורכב, שלא הסברת בכלל. - כאן אני מסכים איתך. ומה שייך רגש לשאלה מה זה זמן? המדמה מה זה המוח המדמה? שבאדם המצייר מספר של תנועות שהרגיש בהן בזו אחר זו מצייר? איפה? ומה זה "תנועות"? של מה? של מי? ובזה שאתה אומר "בזו אחר זו" אתה כבר מראש מניח סדר כרונולוגי, כך שאתה משתמש במושג "זמן" בתוך ההגדרה למה זה "זמן" ומעתיקם בדמיון "זמן" מסויים. מה זה להעתיק בדמיון? ואתה שוב משתמש במילה זמן בתוך ההגדרה למה זה זמן. אנסה להסביר ממקום אחר: שאלת את עצמך פעם מהו העולם שלי? העולם שלי הוא הפלט שאני מקבל מהחושים שלי שהם מציירים לי (המוח המדמה) סך של כוחות שנותנים לי את הרגשת המציאות. מה זו תנועה? מצב בו יש סיבה ומסובב. קודם ונמשך. מצב בו יש התחדשות. היה קיים מצב 1 ועכשיו קיים מצב 2. למה היתה תנועה? מכיוון שיש כזה דבר שנקרא רצון. ולרצון/ חיסרון יש דחף לנוע על מנת להשיג כל פעם מצב טוב יותר, (אני לא נכנס כרגע להגדרות של מה זה טוב יותר). אבל בוא נגיד שגם מזוכיסט אינו מסוגל לגרום לעצמו סבל. אלא הדבר מביא אותו לכך שהוא ירגיש טוב יותר. כן, זה הטבע שלנו, לגרום לעצמנו תענוג, זו הגדרה מאוד מוזרה של זמן. מה היא אומרת?אתה הבנת אותה עד הסוף? כי זה נשמע שאתה כרגיל מביא אמירות מעורפלות שחוץ ממלל מורכב אין מאחוריהן כלום. מאיפה ההגדרה הזו הגיעה? מה הביסוס לכך שההגדרה הזו נכונה? ההגדרה הזו עקבית עם מדידות פיזיקליות? הרי אתה מקבל עובדות פיזיקליות כעובדות מצד אחד אני נוטה להסכים איתך. מצד שני הטענה שלך מגיעה מעצם היותנו מכונות בעלות 5 חושים שאיננה השיגה, אינה מכירה ולכן גם איננה מסוגלת לדמיין מצב שבו לא קיימת תנועה , מקום מופשט מזמן, מקום, דמיון ותנועה. עבר הווה ועתיד תלוי באדם - היינו אם היה האדם עם סביבתו במצב של מנוחה מוחלטת, לא היה יודע אז ממושג הזמן ולא כלום מה שייך אם האדם מודע או לא למשהו לשאלה אם הוא קיים או לא? הזמן קורה גם אם האדם לא חווה אותו, כמו שהירח קיים גם אם האדם לא רואה אותו (נישאר בהסתכלות פיזיקלית של המאקרו [אלא אם אתה טוען שהזמן זו תופעה קוונטית ואז השאלה אם יש מדידה נעשית רלוונטית יותר, אבל אין על זה מילה בהגדרה העקומה שהבאת למושג זמן], ולא בדיונים פילוסופיים מנותקים מהמציאות) לא מסכים לגמרי וכנראה שבנקודה זו שאנו חלוקים בה נמצא היסוד לאי ההסכמה בין התפיסה שלי לתפיסתך. האם אין קשר בין המודעות שלנו לקיום של מצב כלשהו? האם האור האולטרה סגול היה קיים לפני שגילו אותו? (מבחינת השכל הבריא התשובה היא: ברור שהיה קיים. אבל אפשר לחשוב גם בצורה שונה. ששום דבר אינו קיים אם לא גילינו אותו. כתבת שהזמן קורה גם אם האדם לא חווה אותו. גם כאן אני לא מסכים. זמן הוא פונקציה של מי שמרגיש שהוא קיים!. ובכלל המציאות שלנו קיימת בצורות שהיא ניתפסת לפי החושים של התופס. יש לי שאלה אליך? האם הזמן קיים כלפי צמח? האם אתה יכול להגיד בצורה בטוחה כי הזמן קיים כלפי הדומם? או הצומח? או שאתה שמסתכל מבחוץ ורואה אותו גדל צומח עד למצב שהוא נובל. אתה בחושים שלך ובצורת הרגש שלך כלפי תפיסת המציאות מכניס את הסיטואציה למימד הזמן. ומהו מצב של "מנוחה מוחלטת" ואיך ניתן להשיגו ? אנסה להסביר בצורה הבאה: זמן הינו הרגש המושג על ידי תנועה המתבצעת כאשר יש פער בין מצב מצוי למצב רצוי. בפסקה הקודמת הגדרת זמן אחרת. אתה שם לב שאתה לא עקבי עם עצמך? זה היה בדיוק לפני משפט וחצי... שלא לדבר שעכשיו אתה מביא שוב הגדרה עם מילים מעורפלות שלא אומרות שום דבר. מה זה "הרגש המושג על ידי תנועה"? מה שייכים מושגים כמו "רצוי" או "מצוי" בשאלה של מה זה זמן? אותו הפער מורגש ברצון שבנו כזמן. הנחת המבוקש. איפה הראת שהפער בין הרצוי למצוי הוא מה שנתפס אצלנו כזמן? מה הקשר בין רגשות לזמן? לא הסברת ולא הבאת שום הוכחה לדבריך. הסברתי את זה פסקה לאחר מכן אך אינך מסוגל לדמיין את המצב ולכן אינך מקבל אותו. אני לא מאשים אותך! תפסיק לכתוב כל פעם שאני מאשים מישהו. אני סך הכול מנסה לתאר מצב שאולי מישהו אחר מסוגל לדמיין ואתה כרגע לא. מצב של מנוחה מוחלטת הוא מצב שבו אין צורך להשיג מכיוון שלא קיים פער בין הרצון לבין המילוי. במצב כזה הכול נמצא ואין תנועה. (לדמייין, תנסה לדמיין), במצב שבו אין תנועה מימד הזמן נעלם. מדוע? מכיוון שהוא קיים בצורה שבה אנו רגילים לחיות. מצב שבו כל הזמן יש מילויים בלי סוף ואנחנו כל הזמן עסוקים בלספק את החסרונות שלנו. במשהו איך ניתן להרגיש את זה? בשוני בהרגשת הזמן בין מצב חיובי שעובר מהר לבין מצב שלילי שמורגש לאט (למרות שבפועל ובצורה אובייקטיבית על השעון נמדוד את אותם הדקות). מנוחה מוחלטת הינה כאשר לא קיים פער בין הרצוי לבין המצוי, כלומר ההשתוקקות (המצוי) ומילוי ההשתוקקות (הרצוי) שלובים יחד. הגדרה מעניית ל"מנוחה מוחלטת", אבל גם אם נקבל ששפה זה משחק ואתה יכול להגדיר כל מילה כמה שאתה רוצה (אני יכול, למשל, להחליט שהמשמעות של המילים "תורת הקבלה" היא "בלבול מוח של פסאודו רוחניים שקשה להם להתחייב למערכת תובענית ועקבית של חוקים ומצוות", ומבחינתך זה יהיה תקף באותה מידה?), עדיין לא הסברת מה זה קשור לזמן, ומה כשאין פער בין הרצוי למצוי אז האדם לא חווה עבר הווה ועתיד הסברתי בפסקה הקודמת. החיסרון (כלי לקבלת המצב הבא, כלי לקבלת התענוג) והמילוי (היינו מה שמתקבל בכלי לקבלת התענוג) שלובים יחדיו באחדות אחת. אין קשר לזמן, שוב - הסברתי כבר עד כמה כן יש קשר לזמן. והזמן הוא פונקציה של צורת ההרגשה שבין החיסרון למילוי. סבל = הרגש זמן כמתארך. תענוג = קיצור הרגשת הזמן. ולכן התוצאה היא שלא נמצא שם מקום או תנועה ואם לא קיימת תנועה אזי גם הזמן איננו קיים. אתה משתמש במושג "תנועה" בלי שהסברת מה הוא אומר, ואתה משתמש במושג "מקום" אחרי שאמרת שני משפטים על מנוחה מוחלטת ועל רצוי ומצוי, בלי להזכיר מקום בכלל. אתה שם לב שבין המשפטים שלך אתה מחליף נושאים ובעצם אין הרבה קשר בין משפט למשפט? אתה מבין שלהשתמש בשפה מעורפלת לא עושה רושם על הרבה אנשים אם אין מאוחרי השפה המעורפלת כלום? - היא מעורפלת עבורך ואני יכול להבין את זה (ובשונה ממך אני לא כותב את זה בציניות). וגם אם נניח שמושגים "מקום" ותנועה" הוסברו, לא הבאת שום תימוכין לטענה שאם אתה לא חווה מקום ותנועה אז הזמן לא קיים [ושלא לדבר על זה שההגדרה שלך לזמן לא מובנת בכלל ולא ברור איך מ"רגש של תנועת המוח" הגעת למסקנה שאם אין תנועה ואין מקום אז גם אין זמן] - אני מסכים איתך. נפרק את הטיעון שלך, כי הבאת פעם ראשונה מבנה של הסקה: 1. מנוחה מוחלטת היא מצב שבו אין פער בין רצוי למצוי 2. החיסרון והמילוי שלובים באחדות אחת לכן: אם אין תנועה ואין מקום אז הזמן לא קיים. מה? לגבי הציטוט מהאר"י: אתה כתבת שאם אין תנועה ואין מקום אז אין זמן. הבאת ציטוט מהאר"י שאומר שלפני שהיה משהו בבריאה העולם היה מלא באור אינסופי. מה הקשר בין השניים? לא כתבת בשום מקום איך מ"אור אין סופי לפני הבריאה" הגעת ל"אם אין תנועה ואין מקום אז אין זמן". מה הקשר בין השניים? אם יש קשר - למה לא הסברת אותו? ואם אין - בשביל מה הבאת את הציטוט ואמרת שהוא קשור למה שכתבת קודם? מכיוון שאין שום הסבר מה הקשר בין הדברים, אני מניח שיש פה שוב אמירות מעורפלות שאמורות להישמע מרשים, עם קצת כשל לוגי של פנייה לסמכות. - אתה מניח, ואת זה אני מכבד. בקיצור, כרגיל, הרבה מלל, מעט מעוד עקביות לוגית או תוכן כלשהו. אם הטיעונים שלך מייצגים את תורת הקבלה שאתה כל כך מעריץ וכל כך מנסה לדחוף כאן, מה זה אומר עליה?

בלי ציניות - אני יכול ואני מבין כל פסיק מהטענות שלך שהן הגיוניות, בטח למי שחשוב לו לבצע מחקר תחת אבני בוחן קפדניות.
יחד עם זה גם אתה צריך להבין. להבין שהמדע יקבל תפנית חדה ברגע שנבין ש 180 מעלות בחקירה המדעית יתקיימו בעת שנשכיל להכיר בכך שמוגבלות החושים שלנו, היא , ודווקא היא זאת הגורמת לנו להגיע לאותם המסקנות אליהם אנו מגיעים. ההכרה הזו ומציאת השיטה לשינוי באותם הערכים שאקרא לו במילה אחת, הטבע שלנו. הכרה בכך שהרחבת גבולות התפיסה שלנו עשויים לשנות את תוצאות המחקר שלנו.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי הדור האחרון להבין שהמדע יקבל תפנית חדה ברגע שנבין ש 180 מעלות בחקירה המדעית יתקיימו בעת שנשכיל להכיר בכך שמוגבלות החושים שלנו, היא , ודווקא היא זאת הגורמת לנו להגיע לאותם המסקנות אליהם אנו מגיעים. ההכרה הזו ומציאת השיטה לשינוי באותם הערכים שאקרא לו במילה אחת, הטבע שלנו. הכרה בכך שהרחבת גבולות התפיסה שלנו עשויים לשנות את תוצאות המחקר שלנו.

הפיסיקה היא מדע שמתאר את החוקיות הקיימת בעולם באמצעות מדידות ניתנות לשחזור. הוא לא קובע את החוקיות - ו"לא מעניין אותו" (טוב, זה לא מדוייק, אבל לצורך הדיון כאן...) מדוע החוקיות היא כפי שהיא כדי לתאר אותה. ודאי שאנחנו לא יודעים הכל ואנחנו מגלים דברים חדשים כל הזמן. כשמדע לא מצליח למצוא דרך לחזות תוצאה של ניסוי הוא יגיד שזה המצב - שהתוצאה של מערכת איננה ניתנת לחיזוי (בכלים הידועים לנו כיום). אני משער שתוכל למצוא סוג של דוגמאות לכך בעולם הקוונטים...

אם מחר הדברים ישתנו (וזה בהחלט ייתכן ואפשרי, שהרי לגבי הגורם לטבע להתנהג כפי שהוא מתנהג יש רק השערות - לא דברים מוכחים ולפיכך גם ללא ידע כיצד לשנות את ההתנהגות) - הפיסיקה תשתנה גם היא - ותגיד "עד לתאריך XYZ העולם התנהג ככה. מאותה נקודה התחיל להתנהג אחרת" - ולא תהיה בכך שום סתירה... אבל יותר סביר משפט בסגנון: "עד לתאריך XYZ חשבנו שלא ניתן לדעת מראש את מיקומם של החלקיקים באטום ולכן חשבנו שהוא אקראי לחלוטין; אבל אתמול מצאנו הדרך - והנה היא: <פירוט כיצד לנבא את מקום החלקיק באטום בזמן המדידה הבאה>" - ואז כל אחד יכול לנסות את הדרך המתוארת ולראות אם הוא מצליח כפי שנטען. אם כולם מנסים ואף אחד לא נכשל (או שמישהו נכשל ומוכיחים שהוא נכשל כי הוא טעה בדרך, או שמישהו נכשל והכלל שהוגדר מסתבר שאינו נכון בכל מקרה אלא רק בתנאים מסוימים - נניח בטמפ' שבין 4 מעלות ל 30 מעלות - ואז המדע יעדכן את הכלל ויגיד שהוא נכון רק בתנאים החדשים שהתגלו) - אזי זה הכלל החדש ואחלה לנו. זה שקודם לא ידענו לא מעלה ולא מוריד.

אשר למה שאמר האר"י - האם אתה כל כך בטוח שבכלל מדובר על העולם הפיזי שלנו, אותו אחד שבו אנחנו דנים כאן, כשאנחנו מדברים על רצונות של דברים גשמיים כמו בני אדם? כי לי זה נשמע קצת כמו לפני בריאת העולם - ובלי קשר לצורה שבה זה קרה ואיך זה התרחש - די סביר להניח שרגע הבריאה ו"הרגע שלפניו" - חלו בהם חוקים פיסיקליים שונים. בין אם זה משום שנוצר יש מאין (אם לא היה כלום, הפיסיקה לא רלוונטית לתאר משהו פיסי שלא קיים, וגם בעצם אין סתירה לחוק הפיסיקלי שקיים היום - של שימור החומר, כי לא היה חומר כלל) ובין אם היה פיצוץ גדול שבו היה חומר בתצורה שונה מאוד מהיקום המפוזר היום, שמאוד ייתכן שבצפיפות כזו שאין לנו דרך ליצור ולכן למדוד כיצד הוא מתנהג - הפיסיקה מתנהגת אחרת מהפיסיקה הקלאסית שאנחנו מכירים...

נמאס לכם לזכור סיסמאות? לחצו כאן!

ציטוט:

במקור נכתב על ידי שימי הפיסיקה היא מדע שמתאר את החוקיות הקיימת בעולם באמצעות מדידות ניתנות לשחזור. הוא לא קובע את החוקיות - ו"לא מעניין אותו" (טוב, זה לא מדוייק, אבל לצורך הדיון כאן) מדוע החוקיות היא כפי שהיא כדי לתאר אותה. ודאי שאנחנו לא יודעים הכל ואנחנו מגלים דברים חדשים כל הזמן. כשמדע לא מצליח למצוא דרך לחזות תוצאה של ניסוי הוא יגיד שזה המצב - שהתוצאה של מערכת איננה ניתנת לחיזוי (בכלים הידועים לנו כיום). אני משער שתוכל למצוא סוג של דוגמאות לכך בעולם הקוונטים... אם מחר הדברים ישתנו (וזה בהחלט ייתכן ואפשרי, שהרי לגבי הגורם לטבע להתנהג כפי שהוא מתנהג יש רק השערות - לא דברים מוכחים ולפיכך גם ללא ידע כיצד לשנות את ההתנהגות) - הפיסיקה תשתנה גם היא - ותגיד "עד לתאריך XYZ העולם התנהג ככה. מאותה נקודה התחיל להתנהג אחרת" - ולא תהיה בכך שום סתירה... אבל יותר סביר משפט בסגנון: "עד לתאריך XYZ חשבנו שלא ניתן לדעת מראש את מיקומם של החלקיקים באטום ולכן חשבנו שהוא אקראי לחלוטין; אבל אתמול מצאנו הדרך - והנה היא: <פירוט כיצד לנבא את מקום החלקיק באטום בזמן המדידה הבאה>" - ואז כל אחד יכול לנסות את הדרך המתוארת ולראות אם הוא מצליח כפי שנטען. אם כולם מנסים ואף אחד לא נכשל (או שמישהו נכשל ומוכיחים שהוא נכשל כי הוא טעה בדרך, או שמישהו נכשל והכלל שהוגדר מסתבר שאינו נכון בכל מקרה אלא רק בתנאים מסוימים - נניח בטמפ' שבין 4 מעלות ל 30 מעלות - ואז המדע יעדכן את הכלל ויגיד שהוא נכון רק בתנאים החדשים שהתגלו) - אזי זה הכלל החדש ואחלה לנו. זה שקודם לא ידענו לא מעלה ולא מוריד. אשר למה שאמר האר"י - האם אתה כל כך בטוח שבכלל מדובר על העולם הפיזי שלנו, אותו אחד שבו אנחנו דנים כאן, כשאנחנו מדברים על רצונות של דברים גשמיים כמו בני אדם? כי לי זה נשמע קצת כמו לפני בריאת העולם - ובלי קשר לצורה שבה זה קרה ואיך זה התרחש - די סביר להניח שרגע הבריאה ו"הרגע שלפניו" - חלו בהם חוקים פיסיקליים שונים. בין אם זה משום שנוצר יש מאין (אם לא היה כלום, הפיסיקה לא רלוונטית לתאר משהו פיסי שלא קיים, וגם בעצם אין סתירה לחוק הפיסיקלי שקיים היום - של שימור החומר, כי לא היה חומר כלל) ובין אם היה פיצוץ גדול שבו היה חומר בתצורה שונה מאוד מהיקום המפוזר היום, שמאוד ייתכן שבצפיפות כזו שאין לנו דרך ליצור ולכן למדוד כיצד הוא מתנהג - הפיסיקה מתנהגת אחרת מהפיסיקה הקלאסית שאנחנו מכירים...

בנוגע לחלק הראשון, אני מסכים איתך הסכמה מלאה. זאת הסיבה שאני חושב שמדען אמיתי זה מדען שמסוגל לקבל שינויים. כי הוא סך הכול מתאר חוקיות ולא משיג את שורשיה (שהם הכוחות מהם משתלשלים החוקים שאותו מדען מתאר).
לגבי מה שאמר האר"י - נכון, היא דיבר טרם בריאת העולם, היינו על כל מה שעתיד להתגלות הן בעולם הזה והן בעולמות שבהם לא מתקיימת גשמיות ורצונות מהעולם הזה. אכן נוצר יש מאין. (רצון לקבל את התענוג).
ואולי כאן אפשר להסביר שהאר"י כתב קודם הבריאה שלא היתה השגה לכלים מכיוון שהיו בטלים לאור
(אור עליון פשוט ממלא כל המציאות ....ולא היה לו לא בחינת ראש ולא בחינת סוף...)
לעומת זאת קיים המצב הסופי: הוא ושמו אחד.
בדומה למראה שיש לה 4 זכוכיות צבועות ב 4 צבעים, וומאירים דרכה אור. לגבי האור אפשר להגיד שהוא אחד , יחד עם זאת כשהוא עובר דרך הזכוכיות, הוא נצבע ונעשה 4 מיני אורות.
והדימוי הוא:
הוא - האור . שהיה קיים קודם הבריאה.
ויש - זו הבריאה בעצמה, היינו כל מה שנברא (הרצון לקבל שנותן ביטויים לאור).
ואם ישתנה האור אלף פעמים בגלל גווני הזכוכית, האם נוכל גם לומר כי האור השתנה?
התשובה היא לא - הוא השתנה רק כלפי הזכוכית.
ואולי עכשיו תבין למה ציינתי שבמצב שבו הכלי והאור, היינו החיסרון והמילוי שלובים יחד, הזמן לא קיים.
שבמצב שבו יש הפרש בין הכלי לאור יש חוסר השתוות הצורה בין החיסרון לבין המילוי = תנועה וזמן.
ולעומת זאת המצב הסופי הוא : הוא ושמו אחד.
היינו גמר התיקון.
כלומר? כלומר שאין שתי מקומות שהם 1. ההטבה 2. החיסרון.
אלא שקיים מקום אחד , שההטבה מתגלה בכלי. ויש בחינה אחת שהיא להיטיב. ושם לא קיים הזמן.

אני מצטער אבל לדעתי אתה עושה סלט. אני בספק גדול מאוד שהאור שהוא מדבר עליו הוא האור הפיסיקלי שאתה רואה היום (כלומר: קרינה אלקטרומגנטית באורכי גל בין 380 ל 780 ננומטר...)

מטבע הדברים שכל משפטי הזכוכיות שלך כלל אינם רלוונטיים, גם אם היו נכונים. אור לא נצבע. אור יכול להיות מורכב ממספר תדרים - ומי שרואה את האור (כלומר קורה בו התהליך הכימי/חשמלי של פגיעת האור בחומר רגיש והשפעה שלו על מה שהוא פגע בו - בין אם זה פילם, בין אם זה העיניים שלנו, ובין אם זה חיישן CCD במצלמה) יש לו את היכולת להבדיל בין אורכי הגל השונים כי כל אחד מהם גורם לאפקט שונה (לא אצל כולם אגב. שמעת על עוורי צבעים?). לצורך העניין אור לבן מורכב מריבוי "אורות" בצבעים שונים. שאתה מעביר אותו דרך הזכוכית שלך - הן פשוט מסננות חלק מאורכי הגל, ומה שאתה רואה זה מה שנותר - זה לא שהאור "נצבע". לקריאה נוספת: https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%90%D7%95%D7%A8

אם האור הוא לא פיזי מסתמא אין מה לדבר על כלים, היותם מלאים או חסרים. לי משום מה די ברור שאין הכוונה שהאור המדובר דומה באיזושהי צורה לאור כפי שאנחנו תופסים אותו, אלא פשוט לתיאור משהו נשגב ואמורפי במילים שבני אדם מבינים. אתן לך דוגמה מודרנית יותר: מכיר שאומרים על מישהו ש"פניו קרנו [מאור]"? הרי ודאי שהפנים של אף אחד לא מאירות - אנחנו לא פנסים. אלא הכוונה שהוא היה שמח באופן יוצא דופן.

נמאס לכם לזכור סיסמאות? לחצו כאן!

ציטוט:

במקור נכתב על ידי שימי אתן לך דוגמה מודרנית יותר: מכיר שאומרים על מישהו ש"פניו קרנו [מאור]"? הרי ודאי שהפנים של אף אחד לא מאירות - אנחנו לא פנסים. אלא הכוונה שהוא היה שמח באופן יוצא דופן.

סתם ניטפיק - אני לא חושב שזה נכון. אם הפנים שלנו לא היו מאירים לא היינו מצליחים לראות אותם.
הפנים מחזירים אור, וגם פולטים קרינה לפי פלאנק קשישא...

And you've been so busy lately That you haven't found the time, to open up your mind, and watch the world spinning gently out of time

תשובה לניטפיקינג

מחזירים אור - כן

מאירים - אני חושב שלא. נדמה לי שהשימוש במילה הוא כשמשהו הוא מקור האור - והפנים שלנו אינם מקור אור. לכן קיים המושג "מחזיר אור", בדיוק בגלל ההבדל הזה. האם על מראת רכב שמשתקפת בה השמש מאחור - תטען שהמראה מאירה? כמדומני שלא...

נמאס לכם לזכור סיסמאות? לחצו כאן!

מעט ארוך אבל אולי דווקא הבאת מקור במקום לפרש אותו תוכל לתת מושג לפחות במשהו לגבי השמות המושאלים.
מתוך מהותה של חכמת הקבלה - הרב יהודה אשלג:

הערכים הגשמיים והשמות הגופניים שבספרי הקבלה.
אכן מובן לכל בן הגיון שבמקום שאנו עוסקים בדבר רוחני ואין צריך לומר עם אלקיות אין לנו שם שום מלות ואותיות להגות בהם, שהרי כל אוצר המילים שלנו אינו אלא הרכבות מאותיות הדמיון והחושים, ואיך אפשר להסתייע עמהם במקום שאינו נוהג שם לגמרי מבחינת דמיונות וחושים. כי אפילו אם ניקח את המלה הדקה ביותר שאפשר להשתמש בה במקומות הללו דהיינו המלה "אור עליון" או אפי' "אור פשוט" הרי זה ג"כ דבר מדומה ומושאל מאור השמש או אור הנר או אור מורגש של נחת רוח המופיע באדם בזמן המצאה חדשה של התרת איזה ספק, ואיך יתכן להשתמש עמהם במקום רוחני ודרכים אלקיים, כי לא יציעו אל המעיינים אלא דברי שוא וכזב, ומכל שכן במקום שאנו צריכים לגלות במלות ההם איזה שכל מבחי' משא ומתן הנהוג במחקרי החכמה, אשר כאן מוכרח החכם להשתמש בדיוק חמור עם גדרים מוחלטים לעיני המעיינים. ואם יכשל החכם אף במלה אחת בלתי מוצלחת הרי יגרום על ידה בלבול הדעת למעיינים ולא יבינו כלל מה שאומר שם מלפניה ומלאחריה וכל הקשור עם אותה המלה, כידוע לכל מעיין בספרי חכמה.

וא"כ תמה על עצמך איך אפשר לחכמי הקבלה להשתמש במלות כוזבות ולהסביר על ידן קשרי חכמה, וכידוע אשר אין שום הגדרה בשמות כוזבות, כי לשקר אין לו רגלים ואין לו עמידה. אמנם כאן צריך שתדע מקודם את החוק של שורש וענף ביחס העולמות מזה אל זה.

חוק שורש וענף ביחס העולמות.
חכמי הקבלה מצאו אשר ד' העולמות הנקובים בשם: אצילות, בריאה, יצירה ועשיה, החל מהעולם הראשון היותר עליון הנקרא אצילות עד העולם הזה הגשמי המוחשי הנקרא עשיה, צורתם שוה זה לזה לגמרי בכל פרטיהם ומקריהם, דהיינו שכל המציאות ומקריה הנמצאים בעולם הראשון, כל אלה נמצאים גם כן בעולם השני שמתחתיו בלי שום שינוי של משהו, וכן בכל יתר העולמות שלאחריו עד לעולם הזה המוחשי. ואין שום הבדל ביניהם אלא הבחן מדרגה בלבד, המובן רק בחומר שבפרטי המציאות שבכל עולם ועולם, שהחומר של פרטי המציאות הנמצאים בעולם הראשון היותר עליון הוא חומר יותר זך מכל התחתונים הימנו, וחומר פרטי המציאות שבעולם השני הוא מעובה מעולם הראשון, אבל יותר זך מכל מה

שתחתיו במדרגה, ועל דרך זה עד לעולם הזה שלפנינו, אשר החומר של פרטי המציאות שבו, הוא יותר עב וחשוך מכל העולמות שקדמו אליו, אולם הצורות של פרטי המציאות וכן כל המקרים שלהם באים בשוה בכל עולם ועולם הן בכמות והן באיכות בלי שינוי.

והמשילו את זה כמשפט החותם עם הנחתם הימנו, אשר כל הצורות המצויות בחותם עוברות בשלימותן לכל פרטיהן ודקדוקיהן אל הדבר הנחתם הימנו, כן הוא בעולמות, אשר כל עולם תחתון נחתם מעולם עליון ממנו, וע"כ כל הצורות שיש בעולם העליון בכל כמותם ואיכותם נעתקים במלואם ובאים גם בעולם התחתון, באופן שאין לך פרט של מציאות או של מקרי המציאות המצוי בעולם התחתון שלא תמצא דוגמתו בעולם עליון הימנו בצורה שוה כמו ב' טיפות של מים ונקראים שורש וענף. כלומר, שאותו הפרט הנמצא בעולם התחתון, נבחן לבחי' של ענף בערך הדוגמא שלו המצוי ועומד בעולם העליון שהוא שורשו של הפרט התחתון, מפני שמשם נחתם ונתהוה הפרט ההוא בעולם התחתון.

וזוהי כונת חז"ל במה שאמרו "אין לך כל עשב מלמטה שאין לו מזל ושוטר מלמעלה שמכה אותו ואומר לו גדל" (השמטות הזהר בראשית אות א', ב"ר פ"י) כלומר שהשורש הנקרא מזל מכריח אותו לגדול ולקבל את כל תכונתו מבחי' כמותו ואיכותו, כמשפט החותם עם הנחתם הימנו כאמור לעיל. וזהו החוק של שורש וענף, הנוהג בכל הפרטים שבמציאות ושל מקרי המציאות בכל עולם ועולם ביחס העולם העליון ממנו.

שפת המקובלים היא שפה של ענפים.[U]
פירוש, על פי הוראתם של הענפים הללו על שרשיהם שהם הדוגמאות שלהם הקיימים בהכרח בעולם העליון. כי אין לך שום מציאות בעולם התחתון שלא יהי' נמשך ויוצא מעולם העליון ממנו וכמשפט החותם עם הנחתם כמפורש לעיל, אשר משום זה, השורש שבעולם העליון מחייב את הענף שלו שבעולם התחתון, שיתגלה בו כל צורתו ותכונתו, ע"ד שאמרו ז"ל, שהמזל שבעולם העליון המיוחס לעשב שבעולם התחתון מכה על אותו העשב ומכריחו לגדול על מתכונתו כנ"ל. שמתוך זה נמצא כל ענף וענף שבעולם הזה מגדיר היטב את הדוגמא שלו העומדת בעולם העליון.

ולפיכך מצאו להם חכמי הקבלה, אוצר של מלים ערוך ומפורש לעיניהם די ומספיק לבחי' שפה מדוברת ביניהם המצוינת להפליא, שיוכלו לישא וליתן זה עם זה בשרשים הרוחניים שבעולמות העליונים, דהיינו על ידי שמזכירים לחבריהם רק את הענף התחתון המוחשי שבעוה"ז המוגדר היטב לחושים הגשמיים, והשומעים מבינים מדעתם את השורש העליון אשר ענף הגשמי הזה מראה עליו מפני שהוא מיוחס אליו להיותו נחתם הימנו, כנ"ל. באופן אשר כל פרטי הויות הבריאה המוחשית וכל מקריהם, נעשו להם כמו מלים ושמות מוגדרים ומוחלטים המראים על השורשים הגבוהים העליונים הרוחניים, ואע"פ שבמקומם הרוחני אי אפשר להתבטא בשום מלה והגה מפאת היותם למעלה מכל דמיון, מכל מקום קנו להם זכות ביטוי שפתיים על ידי ענפיהם המסודרים לחושינו כאן בעולמנו המוחשי, כמבואר.

בדיוק כמו שעץ החיים, על שורשיו וענפיו, אינו עץ פיזי במקום פיזי.

האור אכן לא נצבע - אלא להפך: מסונן.
ולכן - גם אם האור מסונן ע"י 4 זכוכיות, ואתה לא רואה אור כלל,
מקור האור - לא השתנה, והוא ממשיך להאיר.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי שימי אתן לך דוגמה מודרנית יותר: מכיר שאומרים על מישהו ש"פניו קרנו [מאור]"? הרי ודאי שהפנים של אף אחד לא מאירות - אנחנו לא פנסים. אלא הכוונה שהוא היה שמח באופן יוצא דופן.

כשאומרים על מישהו שפניו קרנו/אורו עיניו - יתכן שהכוונה היא לשינוי גוון והחזרת יותר אור,
למשל ע"י חיוך בוהק, עיניים בוהקות עקב לבנוניות לחות, ופתיחתן לרווחה, וכו'.
אבל בפועל גם אז - דובר יותר במשל, כי כל הקרינה שהפנים עצמן פולטות - אינה נראית לעין.

עם הסתכלות פיזית תוכל להתייחס למשל התנועה: כאשר כוח (רצון) פועל על גוף, נגרמת תאוצה ותנועה,
כאשר אין כח - או שיש איזון בכוחות השונים, אין שינוי בתנועה, ושינוי נקודת הייחוס תביא אותך למסקנה - שאין תנועה כלל.

עוד תגובה קצרה:
"בדיוק כמו שעץ החיים, על שורשיו וענפיו, אינו עץ פיזי במקום פיזי."
גן עדן במקרא בהחלט מתואר כמקום פיזי, עם תיאור גיאוגרפי מדיוק של איפה הוא נמצא.

And you've been so busy lately That you haven't found the time, to open up your mind, and watch the world spinning gently out of time

דאמר רבי חנינא: הרבה תורה למדתי מרבותי ומחברי יותר מהם ומתלמידי יותר מכלם, כל העוסק בתורה לשמה תורתו נעשית לו סם חיים שנאמר: 'עץ חיים היא למחזיקים בה'.

גם לפי הסברה הפחות מקובלת, שמדובר במקום פיזי ולא רוחני או משל קבלי,
תיאור מקומו הפיזי של הגן - מתאר במקורות שונים, מקומות שונים ומרוחקים מאוד זה מזה, מה שמתאים לסתירה הברורה בתיאור הגיאוגרפי במקרא: בית המקדש בירושלים, בית שאן, המפרץ הפרסי, הודו, אתיופיה...

זה לא ממש דיון רלוונטי לאשכול, אבל בקצרה:
אני לא זוכר במקרא תיאורים של גן עדן בבית שאן או בבית המקדש. אני מכיר תיאור אחד:
ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן, ומשם יפרד והיה לארבעה ראשים. שם האחד פישון, הוא הסובב את כל ארץ החוילה אשר שם הזהב... ושם הנהר השני גיחון הוא הסובב את כל ארץ כוש. ושם הנהר השלישי חדקל הוא ההלך קדמת אשור, והנהר הרביעי הוא פרת. (בראשית ב י)
גיחון ופישון הם נחלים לא ידועים, אבל פרת וחידקל הם נהרות ידועים לגמרי.

And you've been so busy lately That you haven't found the time, to open up your mind, and watch the world spinning gently out of time

למרות שאולי לא פוליטיקלי קורקט להזכיר שם זה כיום.

האם תוכל למצוא מקום גיאוגרפי-פיזי,
בו נהר הזורם באזור כוש, פוגש בנהר הזורם באזור אשור?

נפתח על זה אשכול נפרד?
אני עוד רוצה להגיב עניינית לדור אחרון על התגובה שלו

And you've been so busy lately That you haven't found the time, to open up your mind, and watch the world spinning gently out of time

אתה מוזמן

מסכים!

ציטוט:

במקור נכתב על ידי yishain11 עוד תגובה קצרה: "בדיוק כמו שעץ החיים, על שורשיו וענפיו, אינו עץ פיזי במקום פיזי." גן עדן במקרא בהחלט מתואר כמקום פיזי, עם תיאור גיאוגרפי מדיוק של איפה הוא נמצא.

ישי בוא נסגור את העניין לאחת ולתמיד (לפחות בנושא הספציפי הזה שבו אתה טוען למקום פיזי).
כותב על כך האר"י :
"אוי להם לבריות מעלבונה של תורה. כי בלי ספק בהיותם עוסקים בפשטיה ובסיפוריה לבדם, היא לובשת בגדי אלמנותה, ושק הושת כסותה, וכל האומות יאמרו לישראל, מה דודך מדוד, מה תורתכם מתורתנו, הלא גם תורתכם סיפורים בהבלי העולם. אין עלבון תורה גדול מזה. ולכן אוי להם לבריות מעלבונה של תורה, ואינם עוסקים בחכמת הקבלה, שהיא נותנת כבוד לתורה, כי הם מאריכים הגלות, וכל הרעות המתרגשות לבוא בעולם.

כתבי האר"י, עץ חיים, חלק א', הקדמת מוהרח"ו זיע"א

*** ואין מה להוסיף!

הבנת הנקרא יש לך?
אתה מבין מה נושא המשפטים שהבאת?
אתה מבין שהם לא קשורים לפרשנות על התורה? או על המתח שבין פשט לדרש?
אתה מבין שביהדות יש תרבות של מחלוקת וזה שהאר"י אומר משהו כשלעצמו זה לא משהו ש"סוגר את העניין"?

And you've been so busy lately That you haven't found the time, to open up your mind, and watch the world spinning gently out of time

אני נוטה להאמין שאני מבין. אני אף פעם לא בטוח בכך.

בכ"ז לא אברח מתשובה.
קיימת כאן התייחסות לשני נושאים:
1. על ידי עיסוק בפשט בלבד לא ניתן להגיע למה שהוא מכנה "כבוד התורה" .
2. עיסוק ב "סיפוריה" בלבד. למה הכוונה?
גם כאן אעדיף לצטט מקור.
כותב על כך הרב יהודה אשלג במאמר: הקדמה לתלמוד עשר הספירות , אות כב

כב) אכן, אם נשים לב לדבריו ז"ל, המה מתבהרים לפנינו כעצם השמים לטוהר, כי מה שכתב, "מוטב לו שיניח את ידו הימנו אחר שבחן מזלו בחכמת הנגלה", אין הכוונה על מזל של חריפות ובקיאות, אלא כמו שביארנו לעיל, בפירוש "בראתי יצה"ר בראתי תורה תבלין, כלומר, שעמל ויגע בתורת הנגלה ועדיין היצה"ר בתוקפו עומד ולא נמוח כלל, כי עדיין לא ניצל מהרהורי עבירה, כמ"ש רש"י לעיל בביאור בראתי לו תורה תבלין, עש"ה. ולפיכך, מיעץ לו, שיניח את ידו הימנו ויעסוק בחכמת האמת, משום שקל יותר להמשיך המאור שבתורה בעסק ויגיעה בחכמת האמת, מביגיעה בתורת הנגלה. והטעם הוא פשוט מאד, כי חכמת תורת הנגלה לבושה בלבושים חיצונים גשמיים, דהיינו גניבה גזילה ונזיקין וכדומה, אשר משום זה קשה וכבד מאד לכל אדם, לכוין דעתו ולבו להשי"ת בעת העסק, כדי להמשיך המאור שבתורה, ומכל שכן לאיש כזה, שהוא כבד וקשה בעיון התלמוד עצמו, ואיך יוכל לזכור עוד בשעת הלימוד בהשי"ת, כי להיות העיון הוא בנושאים גשמיים הם ח"ו אינם יכולים לבא אצלו עם הכוונה להשי"ת בבת אחת, ולכן מיעצו לעסוק בחכמת הקבלה, אשר חכמה זו לבושה כולה בשמותיו של הקב"ה, ואז כמובן יוכל לכוין דעתו ולבו להשי"ת בשעת לימוד בלי טורח, ואפילו הוא קשה העיון ביותר, כי העיון בנושאים של החכמה והשי"ת, הם אחד, וזה פשוט מאד.