שלום,
במהלך שיטוט באתר השב"כ נתקלתי במשרה שהתיאור שלה משך את עיני - דסקאי מודיעין.
התיאור אמנם מעורפל מאוד באתר, אבל די בשורות העמומות שקראתי כדי לעורר את הסקרנות.

בכל אופן, ביררתי קצת בנוגע לתפקיד וקרוב משפחה סיפר שלפני כעשור וחצי הוא הכיר מישהו שעסק בזה ואע"פ שלדעתו מדובר היה בתפקיד עם שליחות והשפעה עצומים, מדובר היה בתפקיד "בלתי אפשרי" כי מהמעט שידוע לו התפקיד דרש עבודה של כ-14-15 שעות ביום ממוצע ועוד הקפצות ושאר כוננויות. מעבר לזה הוא לא ידע להוסיף על התפקיד עצמו (הוא לא עבד בזה בעצמו וממילא זה סובביקטיבי).

בנוסף, בבדיקה ברחבי הרשת יש מידע מאוד מועט על התפקיד אבל הדבר היחידי שעוד איכשהו מספק תובנות מסוימות על התפקיד הוא מחקר שנערך באוניברסית דרבי בשנת 2004 שם מתואר שכר של כ-9,000 לדסקאים (מניח שבחישוב אינפלציה כיום זה בסביבות 12-14 אלף למתחילים, האמנם?) ועבודה שוחקת, כשגם שם צויין טווח שעות עבודה מתיש וכמעט בלתי-אנושי של 12-14 שעות בממוצע.

על פניו, די במידע הזה כדי לקבל תשובה לשאלתי, אך העובדה שעברו כמעט שני עשורים מאז (ובדרך שינויים רבים ובעיקר חיוביים - סיום תקופת האינתיפאדה ומצב ביטחוני יציב יחסית כבר כעשור, ההתנתקות, שיפור ביכולות ניתוח דיגיטליות ובכלל בעולם המחשוב, מודעות גדולה יותר לפנאי ורצון לשלב חיי משפחה עם קריירה וכד') מעלה בי תהיה האם כיום עדיין מדובר בתפקיד שדורש כמות "פסיכית" (לא הצלחתי למצוא בלקסיקון מילה הולמת יותר) כזו של 12-15 שעות מדי יום ביומו או שמא המצב השתפר?

אפשר שהשאלות ישמעו לחלקכם שטחיות על שום חוסר הידע המשווע שלי בכל הנוגע למערכת הביטחון ומשום שאני שואל את השאלות כמי שרק מתעניין מהצד אם בכלל יש טעם לנסות (ברור שלא מובטחת לי כל הצלחה) להתקבל לתפקיד הזה או שמראש אחליט שסדר היום האינטנסיבי מדי לא מתאים למהלך חיי. מה גם שכל ה"ידע" שלי מבוסס על אתר השב"כ ועל מחקר משנת 2004.

ארצה לשמוע כל מידע הנוגע לתפקיד (במגבלת הצנזורה כמובן), השפעתו, תכניו, אפיקי קידום, שכר, תנאים וכד'.

תודה רבה ומצטער מראש על האורך.

א' הפכה לכוכבת בתחומה, אחרי שכבר כדסקאית מתחילה הביאה לפענוח של פיגוע ולמעצר של מחבל: "הייתי חדשה בשירות והגיע מידע מחקירה. אחרי שיחה עם החוקר ישבתי במשך ארבע שעות וערכתי כל מיני בדיקות. חשבתי שמי שביצע את הפיגוע זה אדם מסוים והמלצתי לעצור אותו. זה אכן היה המפגע. זה היה הלם. אם זה מה שקרה בחודש הראשון לתפקיד, מה עוד מחכה לי בהמשך?"
...
א' החלה לעבוד בשב"כ ב־2004 כדסקאית במרחב ירושלים. כיום היא מכהנת כראש שלוחת דסק בנגב. "הדסק הוא תחום שיחסית יש בו יותר נשים", היא אומרת, "קרוב לחצי".

והתפקיד של דסקאית הוא לרכז את כל המידע? כמו אנליסט?

"זה דומה ושונה. מעבר לתכלול של כל המודיעין ולבניית תמונה זה גם לתת את ההוראות איזה מודיעין צריך עוד לאסוף, כלומר להוביל את הסיכול".

כמה את רואה את שלושת ילדייך?

"מעט מאוד. היום עוד פחות. כעובדת מהשורה הצלחתי לשמור על איזון. עכשיו, בתפקיד הניהולי, פחות.
...
"בגדול", מנתחת נ' את התפקיד של כל אחת, "ש' תאתר את המפגע, תעביר את המידע לא', א' תבנה לנו תיק מודיעיני ותעביר את הפרטים לל'. ל' תעצור אותו, ואני אקבל אותו ל'שיחת היכרות קלה'", היא מפלבלת בעיניה וחברותיה צוחקות. "זה המעגל המודיעיני השלם", מבהירה נ', "ככה הארגון עובד, גם אם זה לא קרה אף פעם בפועל, כי כל אחת מאיתנו עובדת במרחב אחר".
...
אורח החיים הזה, לדעת שבכל רגע את צריכה לעזוב הכל בבית ולרוץ, הוא לא קל".

"זה נכון לכולנו", אומרת א'. "אני חושבת שיש משהו באי־ידיעה שהוא יותר קשה מהעומס השוטף בעבודה. לעבוד כל הזמן באופן עמוס זה בסדר גמור, כי זה צפוי. לצאת פעם בשבוע מוקדם לילדים, לאסוף אותם מהמסגרות, ואז אחרי חצי שעה לקפוץ שוב לעבודה - זה אירוע מורכב.
...
במארס 2011 התפוצץ מטען נפץ שהונח בתיק מול בנייני האומה בירושלים. בפיגוע נרצחה מרי ג'ין גרדנר, תיירת מסקוטלנד, ונפצעו 47 אזרחים כולל ילדים. "זה היה פיגוע קשה, עם הרוגה ועם ילדה שפצועה אנוש, ולא היה לנו קצה חוט", מספרת א', שהייתה אז דסקאית בירושלים. "בדקנו מיליון כיוונים ועבדו מאוד קשה. אחרי חצי שנה הגיע מידע שלא קשרנו אותו בהתחלה לאירוע הזה.

"עבדתי על זה עם עוד בחור בצוות ופתאום חתיכה של הפאזל מסתדרת, ובבת אחת את רואה את כל התמונה מצטיירת לפנייך ומבינה היכן יוצר המטען, ומי שלח ומה היה, ועכשיו את צריכה לשכנע את כולם מסביבך. אני זוכרת שהצוות התפצל מיד לחדרים שונים כדי לשכנע כמה שיותר גורמים במקביל. רצינו לבצע מעצר מיד, אבל הרגיעו אותנו. יחידת המבצעים נשלחה להכין את הקרקע ורק אז בוצעו מעצרים".

המעצרים לא רק הביאו לפענוח הפיגוע מול בנייני האומה, אלא חשפו תשתית של חמאס שבסיסה בחברון ומנעו פיגוע התאבדות בפסגת זאב, יום לפני הוצאתו המתוכננת לפועל. אותו תא טרור התכוון לבצע מספר פיגועי הרג המוני וחטיפות. "לסייע בפענוח של סיפור כזה זו הרגשה מדהימה שאי אפשר לתאר", אומרת א'.
...
א': "לכל אחת מאיתנו יש מקרים של מחבלים שעברו מתחת לרדאר ופיספסנו אותם. זה קשה. אני קוראת כל מילה שמתפרסמת על הנפגעים. אבל חייבים להמשיך הלאה. אנחנו חווים את הפקת הלקחים ברמה יומיומית.

"אני לא חושבת שיכולנו למנוע, למשל, את הרצח של החייל רון קוקיא ז"ל בערד, אבל התסכול היה אדיר. בעבודה מטורפת הצלחנו בדיעבד תוך 24 שעות לעלות על המפגעים, לעצור אותם ולמצוא את הנשק שנגנב. יצאו מנהלים בכירים מהמרחב שלי לפגוש את המשפחה ולעדכן אותה לפני הפרסום. אנחנו חיים כל אסון כזה וחושבים איך אפשר להנמיך עוד את הרדארים כדי למנוע אירוע כזה בפעם הבאה. תמיד מנקרת המחשבה 'אולי יכולתי להיות יותר טובה, ואז האירוע הזה לא היה קורה'".

https://www.yediot.co.il/articles/0...5233078,00.html

על בסיס הכרות אישית עם אחד. כל מה שנאמר לעיל לגבי שעות עבודה ושכר עדייו רלוונטי. התפקיד משמעותי מאוד עם השפעה רבה על בטחון אזרחי ישראל ודסקאים טובים זוכים להערכה רבה מאוד בארגון.
השכר לא משמעותי ביחס לעבודה אבל עם תנאים סוציאלים מצוינים ויציאה לפנסיה יחסית מוקדם.
לגבי אפיקי קידום - השבכ זה ארגון שלא קל להתקדם בו למעט בתחומים טכנולוגיים שבהם יש שיעור עזיבה יותר גבוה כתוצאה מתחרות בשוק האזרחי כך שיש יותר הזדמנויות. כמובן שכוכבים תמיד יתקדמו אבל באופן כללי רוב הקולגות שלך יהיו אנשים שיבלו בארגון עד לפרישה.

תודה רבה על התשובות.
קראתי את המאמר בקפידה והוא אכן נותן תמונה כללית לא רע לגבי התפקיד, אבל הכל מתמצה בעיקר באמירות כלליות על "עבודה קשה" ו"שעות מרובות" בלי לפרוט את זה למספרים. הרי גם עבודה בהייטק או בתור רופא/אחות היא עבודה קשה, עם שעות מרובות ועם כוננויות רבות, האם אלה סדרי הגודל? האם יותר?

לגבי עניין אי-הקידום, האם פירוש הדבר הוא שלרוב דסקאי יבצע את אותו התפקיד השוחק והלחוץ 15-20 שנה עד שיצא לפנסיה? או שיש במקומות האלה בהמשך (למי שלא מצליח להתקדם) גם תפקידים פחות לחוצים (לכל הפחות כהפוגה זמנית בין תפקידים)?

אגב, באילו תנאים סוציאלים מצויינים מדובר? אם זה כמו שאני מתאר את זה, אז מדובר באנשים שעובדים 300-320 שעות בחודש ומקבלים 12-14 ברוטו, מה כבר יכול לפצות על משכורת כזו נמוכה (באופן יחסי) שנשמע שהיא אפילו לא מתגמלת על הדרוש בחוק לפי שעות נוספות (אני כמובן לא מקל ראש בתמורה האידיאולוגית ובסיפוק הערכי, אבל נראה לי שתמורה כלכלית הולמת חייבת להיות שיקול גם בפני פטריוטים גדולים)? האם הפנסיה היא בגיל 45 או 55?

אין לי מושג מי אתה, מה גילך, הכשרתך וכישוריך, אך נראה לי שזווית ההסתכלות שלך צרה מדי.
אני מניח שאתה בשנות ה-20, סמוך לסיום תואר ראשון, ללא ילדים.
בכל מקצוע אתה מוכר:

ידע וניסיון
כישורים
מאמץ

תמורת חבילה של:

שכר
ניסיון
מעמד
סיפוק והנאה

אין מתנות חינם- אם אין לך כישורים מיוחדים או ניסיון וידע יוצאי דופן, בכל מסלול קריירה תצטרך להשקיע מאמץ במשך תקופה של כמה שנים, תמורת תגמול נמוך, לפני שתגיע ל-"חבילה" רצינית. הרופא המתמחה הוא שטוחן משמרות, הסטודנט לתואר שני הוא שבודק תרגילים ומחפש מאמרים בספריה, המהנדס הצעיר הוא שייסע לתקן תקלה במפעל או למדוד משהו בשטח, ואז יישאר להוציא שרטוט שיהיה מוכן בבוקר.
כשהייתי מהנדס צעיר בסטארט-אפ בתחום מערכות תצפית לילה, הייתי עובד משמונה עד חמש, יוצא מהמשרד לכמה שעות, ואז חוזר לכמה שעות לבדוק את המערכות בלילה.
בתחום מעניין ו/או חשוב, זה לא "מאמץ בלתי אנושי" אלא כיף גדול.
כך רוכשים ניסיון, ומגיעים כעבור כמה שנים- כשכבר יש משפחה- למעמד בו כבר לא צריך להישאר בעבודה שעות ארוכות.

לגבי תפקיד דסקאי: נראה שהוא לא מתאים לשאיפות שלך כקריירה; חשוב אם, לכמה שנים, הוא יכול לקדם אותך מבחינת ניסיון וידע, האם מעמד של עובד מבצעי בשב"כ חשוב לך, והאם התפקיד יספק אותך. שכר ותנאים- פחות חשוב.

יפה

אם אתה מחזיק ביד ענף זית דק, כדאי מאוד שביד השנייה תהיה לך חרב חדה וגדולה.
(הפרשנות שלי לרעיון שמאחורי סיכת המ"מ)

"שבעה דברים בגולם ושבעה בחכם. חכם אינו מדבר לפני מי שהוא גדול ממנו בחכמה, ואינו נכנס לתוך דברי חברו, ואינו נבהל להשיב, שואל כהלכה ומשיב כעניין, ואומר על ראשון ראשון ועל אחרון אחרון, ועל מה שלא שמע אומר לא שמעתי, ומודה על האמת. וחילופיהן בגולם.;" מסכת אבות- פרק ה', משנה ז'

אחת התגובות המדויקות והיפות שיצא לי לקרוא באחרונה בפורום!

תודה על התשובה, בכל אופן אם יש למישהו תשובה רלוונטית יותר לשאלות הקונקרטיות ששאלתי זה יעזור לי יותר.