אהלן חברה,רציתי להעלות את הנושא כדי שאולי מישהו יצליח לשנות את התפיסה שהתפתחה אצלי לאחרונה לגבי צה"ל.
אני לוחם בשריון,מפקד טנק (סימן 4),ואני נמצא במקום שכביכול אמור לייצג את שיא המקצועיות כשבפועל יומיום אני רואה את הזריקה על הדרג ההנמוך,נקרא לו אפילו הדרג הזוטר,החל מהתנאים הבסיסיים,ועד לצרכים הביטחוניים (תחזוקה של כלים,חלקי חילוף,רפואה) וזה פשוט ערער לי את הביטחון בצבא שלנו.
כיוון שאני יודע שרוב חברי הפורום הגיעו לדרגים די גבוהים ומביני עניין,לכן רציתי לדעת איך אתם הרגשתם בשירות שלכם ומה התפיסה (תפישה &#129300 שלכם לגבי רמת המקצועיות/יסודיות בצה"ל.

אתה כנראה צודק.
יש נציב קבילות חיילים ויש מייל ללשכת שר הבטחון. יש גם ועדת חוץ ובטחון. ולפני זה יש גם ערוצים פנימיים בתוך חיל השריון וצה"ל- הצבא עצמו, לפני נערכות מחוצה לו.
חשוב לקחת אויר, להיצמד לעובדות ולהתנסח בבגרות. לפעמים יוצא מזה שינוי טוב ולפעמים אתה יודע שלפחות ניסית בצורה בוגרת ועניינית.
רק שים לב שאתה לא אחד מאלה שזורקים ושופכים הינעים או מפוצצים מנועים בגלל ראש קטן, רשלנות וכו'.

ונדמה לי שוב אנשי הפורום אמנם גנרלים על המקלדת, אבל רק על המקלדת. אני למשל.

אם אתה מחזיק ביד ענף זית דק, כדאי מאוד שביד השנייה תהיה לך חרב חדה וגדולה.
(הפרשנות שלי לרעיון שמאחורי סיכת המ"מ)

"שבעה דברים בגולם ושבעה בחכם. חכם אינו מדבר לפני מי שהוא גדול ממנו בחכמה, ואינו נכנס לתוך דברי חברו, ואינו נבהל להשיב, שואל כהלכה ומשיב כעניין, ואומר על ראשון ראשון ועל אחרון אחרון, ועל מה שלא שמע אומר לא שמעתי, ומודה על האמת. וחילופיהן בגולם.;" מסכת אבות- פרק ה', משנה ז'

ציטוט:

במקור נכתב על ידי רגב06 אתה כנראה צודק. יש נציב קבילות חיילים ויש מייל ללשכת שר הבטחון. יש גם ועדת חוץ ובטחון. ולפני זה יש גם ערוצים פנימיים בתוך חיל השריון וצה"ל- הצבא עצמו, לפני נערכות מחוצה לו. חשוב לקחת אויר, להיצמד לעובדות ולהתנסח בבגרות. לפעמים יוצא מזה שינוי טוב ולפעמים אתה יודע שלפחות ניסית בצורה בוגרת ועניינית. רק שים לב שאתה לא אחד מאלה שזורקים ושופכים הינעים או מפוצצים מנועים בגלל ראש קטן, רשלנות וכו'. ונדמה לי שוב אנשי הפורום אמנם גנרלים על המקלדת, אבל רק על המקלדת. אני למשל.

האמת היא שאני בטוח במקצועיות שלי בטנק,נתתי את כל כולי במהלך הקורס והגעתי לרמת מקצועיות מאוד גבוהה.
אבל בלי קשר אני רציתי לדבר על היחס הכללי של צהל לחיילים ולא לחיל השריון בפרט,אני פשוט מנסה להבין איך יוצא מצב שחברים שלי בח"יר צריכים לרדת לגדר עם רכב לא ממוגן כי ההאמר הממוגן שלהם מתפרק כל שעתיים,איך לצהל לא איכפת מהם ולא דואגים לתחזק את הרכבים ברמה גבוהה,וכנראה שעד שלא יקרה אסון לאף אחד לא יהיה איכפת ע"ע אסון הנגמ"ש של גולני בצוק איתן,שאחריו באורח פלא צהל מצא תקציבים לצייד את גדודי גולני בנמרים לדשים מבניילונים עם מעיל רוח.

אני חושב שהנקודה של מי שהגיב לך היא שדיונים כאלו מוטב לסגור בתוך המערכת ולא בפורום פתוח אותו כל אויבי ישראל יכולים לראות ואולי להסיק מזה מסקנות.

אם תחושות כאלו ואחרות קשה להתווכח שכן אדם אחר יגיד לך משהו אחר לחלוטין. מה גם שאין אנו צבא מקצועי בו מי שמפשל מפטרים אותו. יש בעיות מבניות שנידונו בפורום זה במספר אשכולות.

אני ממליץ לך לנסח מכתב לנקח"ל - כזה עם נקודות קונקרטיות לתקלות שנחשפת אליהם.

בהצלחה

הנושא שהונח כאן הינו איכות [או יעילות, או ענייניות...]
השאלה עד כמה החתירה לאיכות / לשיפור חשובה לנו....
כשלא רוצים להרחיב ולהעמיק הדיון בנושא [ותמיד יהיו סיבות לכך]....ומסתפקים במכתב לנקח"ל, דבר לא ישתנה מהותית....המצב הוא כפי שהוא על אף הנקח"ל...
שינוי מהותי יהיה כשיהיה שיפור בחומר האנושי....אז הבעיות המבניות יפתרו טוב יותר...אז הנקח"ל יספק מענה ענייני יותר....

אני מבין לגמרי מאיפה השאלה שלך מגיעה, אבל קח בחשבון שזו שאלה שכמעט אי אפשר לענות עליה. בגלל זה התשובות שאתה מקבל יורדות לרזולוציה של "תכתוב מכתב לX".

ברמת המאקרו, שאתה מכוון אליה, בסה"כ יש לנו צבא שעושה עבודה טובה ורצינית, עם בעיות עקרוניות כאלה ואחרות (למשל בעיית האימונים שנדונה בכמויות, לפחות בעבר). אבל רמת המאקרו, שהיא בעצם רמת השאלה שלך, לא אומרת הרבה כשיורדים לפרטים. וזה מחזיר בעצם לתגובות שקיבלת עד עכשיו: כדי לשפר את המאקרו נדרשים (וזה לרוב נכון גם לא בצבא) הרבה שיפורי מיקרו. לא צריך לאבד אמון וכו' - פשוט לחשוב על איך אני יכול, כל פעם בשלב בו אני נמצא, לשפר משהו קטן. ככל שיש יותר שיעשו את זה - ויש לא מעט שעושים את זה - המאקרו גם ישתפר (ואז ימצאו בעיות חדשות...).

(נו, גם התשובה שלי לא משהו...)

הבנתי מה צריך לטעמך... אבל איך נגרום לכך כי יעשה הצריך, כי יותר אנשים ישפרו משהו קטן [ורצוי כנראה שישפרו משהו גדול], בכדי שנעלה מדרגה, והבעיות החדשות לא ישמרו אותנו באותו המצב...

ואולי זה לא מקצועי לציין כשלים שיסכנו אותך ואת החברים שלך בפורום ציבורי ברשת? סתם משהו לחשוב עליו...
אם אתה כבר מפקד אז יש לדברים שלך משקל נוסף בפני הפיקוד שמעליך. תשפיע, תפעל, תשנה.
צה"ל הוא ארגון ענק וקשיח, עם המון בעיות ותקלות. זה לא אומר שצריך להפסיק לנסות ול'התבכיין' על זה בפורום לא תורם כלום ולא יביא לשום שינוי. אם אתה מרגיש בחוסר מקצועיות לביצוע התפקיד/הכלים שברשותך וכו' - אז קודם כל זה מעיד שדווקא כן יש בידיך מקצועיות מסויימת לשפוט את זה בכלל, ושנית - מצויין, אם זיהית ליקויים תפעל לתקן אותם. תרתיע ותשכנע את מי שצריך, תפעל בכל הערוצים שאפשר מבלי לחשוף מידע כמובן.
אגב מה זה משנה בכלל מה הותיקים כאן 'הרגישו' בזמנם? אחרי ששת הימים הרגישו שצה"ל כולו סופרמנים ואייסים, נו אז מה? במה זה עוזר לך לשנות משהו ביחידה שלך?

מקצועיות וביטחון זה עניין מאוד נזיל ובעיקר 'תלוי'. אם תשאל חייל כפיר אם הוא מרגיש מקצועי מספיק לביצוע מעצרים בקסבה - הוא יגיד שכן. אם תשאל אותו אם הוא מוכן ללבנון או לחימה מול שריון סורי/מצרי - כנראה שפחות. גם באותה היחידה מקצועיות משתנה ותלוי בכלי, במפקד, בצוות שאיתך ועוד.
בסדיר ובמילואים לא פחדתי לומר את דעתי מול פיקוד זוטר ובכיר כשחשבתי שיש כשל או סיכון מיותר כזה או אחר. תתפלא אבל אז דווקא עזר.
גם הייתי במצבים שביקשתי לעבור תפקיד/מחלקה כי הצוות/המפקד נראו לי פחות מקצועיים. קורה.
להשליך מזה על כל צה"ל הגדול? קצת קשה.

ראשית כל,אני ממעיט בפרטים ומשתמש בתיאורים מאוד אבל מאוד מעודנים בשביל לא להעביר מידע שיפגע בשום כוח שנמצא בשטח,ותאמין לי,ישבתי וכתבתי ומחקתי את הנושא העיקרי של השרשור מספר פעמים כדיי שאף אחד לא יפגע מהמידע הנ"ל.
לגבי עניין המקצועיות,אני כיוונתי יותר למענה שיש לצבא לכל הליקויים והמחדלים (ויש המוון) שאותם לא אפרט מענייני ב"מ.
ביקשתי את דעותיהם של חברי הפורום כדיי להבין מה ואיך מתבצע בדרגים הגבוהים,לנסות לקבל פרספקטיבה מהצד השני.
ולי אין מה לנסות לשנות ולפעול כשהכל רקוב מהשורש,וניקח לדוגמא עוד פעם את ההאמר הלא ממוגן הזה ששובק חיים כל יומיים ולאף אחד לא מעניין את התחת להקצות תקציב לרכישת רכבים תקינים,או לכל הפחות טיפולים שיאפשרו פעילות תקינה של הכוחות ששומרים על המדינה הזאת כשבכל הזדמנות נתונה מפמפמים להם למוח כמה חשובה המבצעיות ומהצד השני משתינים עליהם בפאקינג קשת.
כל זה קורה בזמן שכולם יודעים את המצב ואף אחד לא נוקף אצבע.

הכותב מאיר המציאות [ולא 'מתבכיין'], כמו ששאר הכותבים עושים...וזה טוב . בכתיבתו הוא אינו מסכן יותר מאחרים.
אני מתחבר לאמירותיך : 'צה"ל הוא ארגון ענק וקשיח, עם המון בעיות ותקלות'....'אם זיהית ליקויים'...'תפעל בכל הערוצים שאפשר'

כבר עשרות שנים צה"ל הירוק מוזנח תקציבית ביחס לחיל האוויר והמודיעין. לטעמי יש לזה הצדקה - לא הייתה לנו מלחמה מול מדינה מאז יום כיפור (גם) בגלל שאויבינו מפחדים מחיל האוויר ואין מתאר של מלחמה גדולה בה באמת צריכים צבא יבשה גדול וטוב יותר ביחס למה שיש היום.
בנוסף, לאור עשרות שנים של ביצועים לא מזהירים בשדה הקרב, מקבלי ההחלטות מעדיפים לשים את הכסף איפה שיש תוצאות טובות ,מעט אבידות (ויכולות אסטרטגיות) - חיל האוויר.
בקיצור, תנסה לשפר את מה שאתה יכול, ואתה יכול להיות רגוע - זה שלא משקיעים איפה שאתה נמצא מלמד בעיקר על הנהגה שמקבלת החלטות טובות.

על מה אתה מדבר? שום מלחמה/מבצע לא מוכרעת מהאוויר,הכניסה הקרקעית שאת רובה באמת לוקח החיל הירוק,הגנת הגבולות והמעצרים מתבצעים ע"י חיל היבשה.
חיל האוויר,כבודו במקומו מונח,את ההישיגים אי אפשר לקחת ממנו,ולא את התרומה למדינה,אבל זו לא סיבה לזלזול הזה,מדובר פה בחיי אדם!
ודרך אגב, ה-״ביצועים הלא מזהירים״ האלה שאתה מדבר עליהם נובעים מההזנחה הזו.

יש כאן תפנית בעלילה, מבעיית תפקוד /יכולות, הפוגעת בביצועים....לבעיית תקציב.....

אני חושב שאנחנו מתחילים לעלות למעלה,בעיית התפקוד והיכולות הירודות נובעות מתקצוב נמוך,ובהמשך למה שכתבת "אלו יכולות האנשים,אני מניח שגם יכולותיהם של האנשים נובעים מהתקציב הדל שגם גורם לשחיקת החיילים וזלזול במשימה.

או אולי ההפך, תפקוד לקוי מביא לשימוש לא יעיל בכסף.....אתה כתבת על האמר המתפרק כל שעתיים, וכי אחרי אסון הנגמ"ש נמצא כסף לנמרים.... כך שאם מדובר בכסף, מדובר בשימוש לא נכון בכסף.....ולדעתי ,כשרוצים להבין ממה נובעים הכשלים שהבאת.....לא צריך לעקוב אחר הכסף....כי זה משני בסיפור....

Ouch!
Not mincing words.

Sing while you may
- The Legendary Pink Dots

אבל רכב ממוגן כזה או אחר זו לא הבעיה.

הבעיה זה פשוט הרמה של החיילים, מהרמה האישית ועד לרמה המקצועית.
בעקבות האינתיפאדה ה-2 שלפתע סד"כ גדול מרותק לעשות עבודה של מג"ב ומעצרי במבה יש המון ידע ואימונים שאבדו עם הזמן.
רמת האימון ירדה וחלק מהתפיסה ש"מלחמה אמיתית כבר לא תהיה" וצריך להשקיע רק בחיל האוויר וכו'

גם בחי"ר במילואים האחרונים השיח של רוב האנשים זה מה לעשות אם מישהו מגיע עם סכין וכו'

עכשיו ברור שזה שטויות.
אתה תמיד מתאמן לתרחיש הגרוע ביותר. נכון שעכשיו ובשנים האחרונות הסבירות הכי גבוהה שלך זה להתקל בטמבל עם סכין (שגם לא יודע לדקור כמו שצריך).
אבל זה לא אומר שזה יהיה המצב בעוד 2-5 שנים. ואז ללמוד הכל מ-0 הרבה יותר קשה.


אני רואה את הירידה ברמה גם בכל מיני בחירות מקצועיות שהצבא עושה ( מהבחירה של של התבור כנשק בתורצתו הנוכחית ועד למערכות מסויימות ברק"ם של החי"ר) אתה יכול לראות שמישהו פה לא חושב עד הסוף ומקובע במחשבה שלו.

הסיבות העיקריות לזה היא ירידה באיכות כח האדם בצבא לדעתי - שרתתי בחטיבת חי"ר רגילה.
החבר'ה האיכותיים לא נשארו שנייה בקבע. מי שיצאו לקצינים והגיעו עד לרמת מ"פ היו החיילים הבינוניים ומטה.

רוב כח האדם האיכותי נשאב לכל מיני יחידות אקזוטיות כאלה ואחרות ויחידות טכנולוגיות. פעם היה גולני, צנחנים ושריון.
היום יש לך לך המון חטיבות חי"ר ואלוהים יודע כמה יחידות אקזוטיות.
בסוף הגדוד נשאר עם השאריות של השאריות. וככה גם התוצאה בשטח.

השאלה אם הפיקוד הבכיר מודע לזה ובסדר עם זה או שאין להם מושג מה קורה בשטח. והם בונים תכניות גדולות על כח שלא יכול לבצע.
אם עכשיו תיקח צנחנים שנלחמו בנורמנדי במלחה"ע ה-2 או צנחנים שנלחמו בתעלה ביום כיפור ושים אותם במתאר שטחים עם טמבל שאולי דוקר אותם ומעצרי במבה הם יתפקדו בסדר.
אם תשים את חיילי הבמבה בתרחיש ההפוך הם לא ישרדו.

רכב ממוגן הוא מאיפה שהכל מתחיל,עדיין לא קיבלתי פה שום תשובה ללמה צה"ל מזלזל בחיי אדם,למה לעזאזל כל כך קשה לספק תנאים בסיסיים לביצוע משימה?!
הטענה שמלחמה אמיתית/מבצע לא הולכים לקרות מנותקת מהמציאות ואין צורך להסביר למה.
לגבי הרמה ואיכות האנשים שמגיעים לגדודים,אין ספק,לא החומר הכי טוב בניגוד לסיירות (כמו שאמרת),למרות שגם זה תלוי ביחידה.
כמובן שבדרגים הגבוהים כולם מודעים לעניין,אבל סדר העדיפויות הוא כזה שמתעדף מגורים,אוכל,הטבות וציוד צבאי למקומות הנוצצים ואחר כך אנחנו מוצאים את עצמנו עם מיליון ועדות חקירה ותגליות על מחדלים ומשפחות שבוכות על הבנים שלהן כי לצה"ל לא איכפת מהם.
אני כלוחם בשריון לא מבקש את מה שלוחם ב669 מקבל,אני יודע שכנראה ברוב הזמן העבודה שאני עושה,שלפעמים היא משמעותית ולפעמים לא,אבל אני עדיין עושה אותה ועליה מגיע לי ולכל חבריי ה"פשוטים" לקבל תמורה בדמות תנאים בסיסיים לביצוע המשימה,שגם הם לא תנאים שמגיעים ממקום של פינוק,אלא נדרשים בשביל המשימה.

אם יש לי רכב ממוגן או קרמי.
בלבנון ה-2 העדפנו בלי קרמי.
גם לא היה אכפת לי שהיה לי מקוצר בלי אופטיקה ושאר דברים נחמדים.

האמצעים האלה לפעמים גורמים יותר נזק מאשר תועלת.
בסוף אם הלוחם מבין את המשימה , מקצועי וברמה גבוהה
זה חשוב עשרות מונים מחתיכת ציוד כזה או אחר.

אם הלוחמים עצמם היו ברמה גבוהה אז אולי היה לי אנרגיה להתבכיין גם על ציוד.

מה שכן זה היחס של הצבא ללוחמים בגדוד כעבדים והתחתית היה מרתיח.

יחס כזה משפיל ונוראי, אני זוכר שאחרי שנתיים בצבא שכבר הייתי אחרי לבנון וקווים חמים בעזה ובצפון
אתה מגיע למתקן אדם לקורס ושם יש תור מיוחד לעוקץ ולוט"ר ולאנשים ברוקס תור משלהם.
מבקשים ממך תורן בכל מקום שאתה מגיע אליו ומבקשים אנשים לשמירות על הבסיס
על אחד יכול לומר לך מה לעשות לכל מקום שאתה מגיע.

בתור מפקד יצא לי כמעט להוביל קטטה מול נגד מטבח שהחליט שלקחנו אוכל לשומר לא לפי הכללים ולכן הוא יכול להחרים לנו את החופית.
שלא יתן לנו אוכל אבל שיקח ציוד של הגדוד שלנו?! כזה יחס משפיל.

לשאלתך הראשונית, שהיא: 'מדוע צה"ל לא עובד נכון?'
תשובתי הקצרה היא: כי אלו יכולות האנשים.
תשובתי הארוכה צריכה לפרוט את מאפייני היכולות, ולתת הסבר להתפתחות אותם מאפיינים.

התחלת כתיבתך היתה לרוחי, ציינת סימפטום [ בעיית ציוד], וכתבת מה מקורו של הסימפטום....ואז עשית מה שהרבה עושים, עברת לאינתיפאדה....וזוהי טעות, כי גם בפעילות הרלוונטית לאינתיפאדה, התגלו כשלים דומים... ומה מונע מהמחליטים בצבא לשמר ולטפח ידע יותר מאשר אחרי האופוריה אחרי 67, או אחרי תקופת המבצעים הנוכחיים בעזה, אם יש משהו המסיט אותנו מדרך הישר זה לא אינתיפאדה, ושאר הנחות אופנתיות, אלא איכות הפעילות בראשנו..... ולדעתי גם אתה בהמשך משתמש במשפטים התומכים בקביעתי.
חוץ מזה ציינת שני דברים המעניינים אותי, גם משום שחסרים לי נתונים: 1-כי אלו היוצאים לקצינים הם הבינוניים ומטה. 2- כי מפקדנו בונים תוכניות שהכוחות לא יכולים לבצע.

והפקת מסקנות לא נכונות בהתבסס על תפיסה שגויה מלכתחילה.

חי"ר שסוחב תיקי לואו עם 30 קילו.

כל העניין הזה נכנס כ"לקחי לבנון ה-2".
אבל זה שטויות. אבא שלי ואני היינו באותו כפר בלבנון. הוא ב-1 ואני בשנייה.
הוא הלך עם אפוד וכל הציוד והלוגיסטיקה שלו הייתה בנגמ"ש מאחורה. אני סחבתי תרמיל מפוצץ במנות קרב ( למזלי הייתי מטייל טיולים נודדים לפני הצבא אז ידעתי איך לארגן תרמיל, איזה אוכל
לקחת ועוד)

תראה לי תמונות של חיילי צה"ל מכל מלחמה סוחבים תרמלים עמוסים לעייפה כמו שהם סוחבים בעשור האחרון. אפילו בכניסה לעזה שיש לך שליטה של 100 על השטח ביבשה בים ובאוויר חיילים נכנסים עם תרמילים. חייל נמצא 2 ק"מ מהגבול בשטח בשליטה ועליונות צבאית אדירה והוא סוחב ציוד כאילו הוא מבודד באיזה מארב חודר...

אבד הידע של הלוגיסטיקה.

מאיפה זה מגיע?

אולי מקופת רצועת הביטחון והמארבים שאנשים היו יוצאים למארבים ללא אספקה?
היחידים שצריכים לסחוב את האספקה שלה זה יחידות שפועלות בבידוד מאחורי קווי האויב.

כל פעם שאני מעמת קצין במילואים עם העניין הזה הם נותנים לי טיעונים מגוכחים על נ"ט שלא היה פעם ( סאגרים יש עוד מ-73)

פעם הייתי במור"ק של גדוד 51 בבינת בל. ובסוף שאלתי אותו על עניין התיקים וכו'
הוא גם בא עם הטיעון של הנ"ט וכו'. אז שאלתי אותו אם בעצם להלחם בצבא הסורי\מצרי הסדיר עם שיריון וחיל אוויר זה יותר קל מאשר להלחם בחיזבאללה עם נ"ט...
לפתע הוא התבלבל...

מסכים לחלוטין לגבי הלוגיסטיקה.

לבנון השנייה הראתה לחייל החי"ר שמה שלא לקחת איתך, לא יהיה לך. מה שלא ראית בעצמך בעיניים בימ"ח וברס"פייה שלך בחודש האחרון - לא קיים, בין אם הושאל ליחידות אחרות או סתם "נעלם".
זה נכון לסוללות, ביגוד חם, אמר"לים, אוכל, מים ואפילו ציוד טנקים, מפות ותחמושת ספייר.

צירים לוגיסטיים לא נפתחו כראוי ולוגיסטיקה לא נדחפה כמו שצריך כך שחיילים נותרו ללא מים ואוכל ושקי שינה, כי מישהו באוגדה ציפה שהם יבואו למשוך מאיזה מרכז לוגיסטי, במקום לדחוף ליחידות הקצה.

אני משוכנע שזה נובע (גם) מהתעסקות ארוכת שנים בשטחים ובפשיטות / מעצרים קצרים, מקסימום מעברי גבול חודרים לכמה ימים או שעות. זה נבע גם משינויי וביטולי משימה תכופים ופקודות לא ברורות ולפעמים סותרות. אם אתה לא מבין לאן אתה הולך ומה לעשות שם, גם קצין הלוגיסטיקה שלך לא מבין, ואולי אפילו המח"ט והמאו"ג לא מבינים.
אין מה להאשים את החייל / הפיקוד הזוטר שאין להם ברירה אלא לקחת את כל הבית על הגב, בין אם בגלל שפקדו עליהם או מתוך הבנה שמה שלא אצלך פשוט לא יהיה.

"נומה עמק, ארץ תפארת, אנו לך משמרת"

"צה"ל הוא הצבא הערבי הטוב במזרח התיכון" - עזר וייצמן (על זרוע היבשה)

או שכדאי להתחיל לגרום לצה"ל לעבוד כמו צבא מקצועי שמספק את המענה לחיילים שלו,צבא שנמצא בטופ העולמי מבחינת טכנולוגיה,אבל בכל השאר נשאר מאחור.
זו השקעה ארוכת טווח שתשתלם לצהל,שיתחיל להיות מערכת מחושבת ומסודרת וככה לא יתבזבזו כל המשאבים לשווא.

מסכים איתך,
יש לי בעיה עם הטלת האשמה על הפעילות בשטחים, מי שעושה קשר בין מפות לא רלוונטיות בימ"ח, או כלים לא מניעים, ל....פעילות בשטחים.....שיואיל בטובו להביא דוגמה להחלטה לא נכונה, משום כי האחראי/המחליט לא חושב/מתפקד נכון.....או שאין דברים כאלו, המפקדים חושבים נכון, והם נכשלים כי העבודה הלא שגרתית הוציאה אותם מהאיפוס, שבד"כ הוא קיים , ורק בתקופות חריגות הם יוצאים מהאיפוס.

לגבי סחיבה של חייל המגבילה יכולתו, מבחינתי, אתה מתפרץ לדלת פתוחה, אני איתך בעניין.
בדיון כאן צריך לדעת להבדיל בין עובדות לפרשנות,
סחיבה עודפת,מבחינתי, שייכת יותר לתחום העובדות,
הסיבה לתופעה נוגעת יותר לתחום הפרשנות.
כשאנשים מתנהלים לא נכון, גם כשיש ידע רלוונטי שלא מתייחסים אליו, הסיבה העיקרית לכך הינה צורת החשיבה המחליטה מה נכון, מה צריך....מדובר ביכולות מחליטי ההחלטות, וזה לא משנה אם האדם לא לומד ממה שכבר נעשה, או מעתיק מאירוע אחד לאירוע שני, למרות שאין קשר בין האירועים....עדיין הגורם האנושי הוא הבוחר איך להתנהל.......'ידע שאבד' זו אמירה שנשמעת טוב....אבל הנושא החשוב הוא לא הידע שאבד, אלא האדם המאבד, מאבד את הדרך,וצריך לחשוב איך גורמים לכך שהמחליטים בצבא יחליטו נכון.

"מי תיכן את רוח ה' ואיש עצתו יודיענו"?... הגענו למצב,שבו "לא נוכל עוד לשאת תחלואינו ולא מרפאם".מפני חטאינו גברו אויבנו עלינו,ואנחנו הרגילים בנצחונות,הנוהגים לחזור עטורי ניצחון...אנו חוזרים נכלמים משדה המערכה כמעט לאחר כל קרב וקרב".
(וויליאם ארכיבישוף צור,קנצלר והיסטוריון ממלכת ירושלים הצלבנית,שנים ספורות לפני נפילתה בקרב קרני חיטין).

אני אביע פה דעה שאולי קצת שנויה במחלוקת ושמבטאת מה שהקדשתי לו הרבה מחשבה,גם לי בעצמי לא ברור לחלוטין אם אני צודק אבל זאת התחושה שלי:
אני לא חושב שהמקצועיות היא הבעיה העיקרית. במלחמת העצמאות,כשצה"ל היה לא יותר ממיליציה משודרגת,ניצחנו את כל צבאות ערב,פחות מעשור אחרי כן כבשנו שטח שגודלו היה פי שלושה מזה של כל מדינת ישראל ועוד עשור קדימה צה"ל רשם את אחד מהניצחונות המפוארים ביותר בדפי ההיסטוריה במלחמת ששת הימים. האם המקצועיות בצה"ל בן ה19 הייתה גבוהה בהרבה מזו של צה"ל בן השבעים? וגם אם נניח שהייתה ירידה במקצועיות - האם ההתקדמות הטכנולוגית האדירה לא הייתה
אמורה לפצות עליה? איך הגענו למצב שבו אנחנו מתכתשים עם ארגון גרילה למעלה מחודש בדרום לבנון בלי להשיג שום הכרעה ברורה?

אמנם העימות הפך להיות עימות מול ארגוני גרילה,עימות שהוא הרבה יותר מורכב ומכיל בתוכו הרבה גורמים חוץ מהגורם הצבאי,הרבה יותר קשה להשיג בעימות כזה ניצחון מוחץ. אבל עדיין,מצב שבו צבא היבשה לא מצליח לרשום כמעט שום הישג משמעותי כבר עשורים,מצב שבו הבלגנו על ההתעצמות וההתגרויות של החיזבאללה בלבנון עד ל2006 וגם אז יצאנו למערכה מהוססת,חסרת תעוזה וחסרת יעדים,מצב שבו אזרחי ישראל הופקרו במשך למעלה משנתיים להשתוללות של הפלשתינים עד שהעזנו להיכנס מחדש לשטחי A,מצב שבו תושבי הדרום כבר מופקרים למעלה מעשור לגחמותיו של ארגון טרור בינוני - המצב הזה הוא בלתי נסבל.
יש דברים טקטיים שאפשר לשנות,העלו פה כמה נקודות שראויות למחשבה (למשל לגבי אינספור מסלולי הקומנדו שמשאירים את הגדודים עם השאריות) אבל העיקר,ואת זה אני אומר גם על סמך הניסיון שלי כמי ששירת כלוחם בגדוד חי"ר אבל בעיקר - פשוט כאזרח במדינה הזאת, הוא החוסר ברוח לחימה,נחישות ונכונות להקרבה. החוסר הזה בא לידי ביטוי באחוזים הנמוכים יחסית של הרצון להגיע לשירות קרבי בשנים האחרונות ומהניסיון שלי גם באחוזי הנשר הגבוהים מקרבי ובבעיות במוטיבציה ובמשמעת של מי שכן נשארים לוחמים.אבל העניין הוא שמדובר בבעיה חברתית שמתבטאת (גם) בצה"ל אבל אי אפשר לפתור אותה רק במסגרתו.
למזלנו הדורות הקודמים לנו,שהיו טובים ממנו בהרבה,ניצחו בשבילנו את מלחמות הקיום האמיתיות והיום אנחנו מתמודדים ישירות בעיקר עם שני ארגוני גרילה וילדות עם מספריים. אבל אף אחד לא מבטיח לנו שככה זה יישאר לנצח.

כמה רומנטיקה...טוב שלא חזרת גם לימי דויד המלך והדווידקה.
אולי לא הייתי בקרבות על המתלה והכותל, וגם לא כבשתי את לטרון, אבל מציע להסתכל על ההיסטוריה במבט 'טיפה' יותר מפוכח ומציאותי.
התכתשויות עם אויבנו היו כאן ללא הפסקה עוד מתחילת המאה העשרים. עוד לפני קום המדינה. בין כל המלחמות והנצחונות המזהירים, היו אלפי מבצעי תגמול, פשיטות, צליפות, מרגמות, אש ארטילרית, פיגועים, דקירות, חטיפות ומה לא. או שאלו לא רומנטיים מספיק בכדי להזכיר?
כיצד צה"ל המהולל והבלתי מנוצח של אז, עם רוח לחימה, נחישות ונכונות להקרבה, לא יכל לכל המחבלים, והפדאיון של אז? כיצד הסורים, המצרים והפת"ח המשיכו בתקיפות ופעולות איבה גם אחרי מלחמת העצמאות, אחרי מבצע קדש ואחרי ששת הימים? מה לגבי המלחמה הקטנה ההיא שנקראת 'ההתשה'? מה לגבי כיבוש עד פאתי ביירות ו20 שנה של מבצעים משמעותיים בלבנון? חומת מגן בגדה?
העליתיזם הזה תלוש מהמציאות.
אחוזי ה'מוטיבציה' אומנם ירדו מעט בשנים האחרונות, אבל עדיין מדובר באחוזים בודדים. כ70% עדיין בוחרים בקרבי.
בעיות מוטיבציה/משמעת - ברור שיש. האם אתה טוען שלא היו כאלו בעבר ובהיקף משמעותי? אם כבר היום יש בחירה מודעת הרבה יותר.
גם אני שירתתי כלוחם ח"יר ודווקא במקומות והמסלולים הכי שוחקים ולא מתגמלים שיש ובעיקר בשטחים. חוסר ברוח לחימה/מוטיבציה - ממש לא היה. גם במילואים הנוכחות היא 120%...

היום אנחנו והחיילים שמתגייסים הרבה יותר טובים מבעבר - לטוב ולרע. מדובר בדור חושב ומודע, ולא כזה שאוכל תעמולה לארוחת בוקר ורץ להסתער על החווה הסינית. צעירים היום יודעים יש מקומות שמשפיעים יותר, שנותנים יותר כלים לחיים ותורמים יותר. הם גם, כמוני, מתוסכלים מהיחס של צה"ל, עם הרבה בזבוז זמן, חוסר יעילות וכד'. זה מה שהורס מוטיבציה ורוח לחימה. התחושה שאתה לא באמת תורם ומשמעותי ומסתכן עבור שום דבר, בסכסוך מעגלי שבו המחבל שאתה תופס היום, משוחרר מחר. אולי בצה"ל בן ה19 היה קל פשוט לומר שהסורים והמצרים על הגדרות וזה היה מספיק. היום זה קצת פחות משכנע.

אגב גרילה, טרור וכו', מה תאמר לארה"ב בויטנאם, לצרפתים באפריקה, לשלל מדינות בדרום אמריקה, לרוסים באפגניסטן וצ'צ'ניה, לנאצים מול הפרטיזנים וכן הלאה. משום בכל העימותים האלו, גם כשצד אחד היה חזק בהרבה (אימפריה...) וחסר רחמים ומשאבים, הוא עדיין לא הצליח למגר את ההתנגדות ולהשיג 'ניצחון מוחץ'.

דווקא חזרתי לימי הדווידקה,לא שמת לב שפתחתי במלחמת העצמאות?
1.לגבי ה"ניצחון המוחץ" - זה בדיוק מה שכתבתי,שקשה להשיג כזה מול גרילה. אבל עדיין,זה לא מצדיק את ההססנות המוגזמת שלנו בעשורים האחרונים.
2.תקופת הפידאיון ופעולות התגמול היא דוגמה בדיוק למה שאני מדבר עליו. היה אז הלך רוח תבוסתני למדי בצבא והשינוי הגיע בראש ובראשונה כתוצאה מרוח לחימה חדשה שיצאה מה101 והצנחנים.
3.אחוז המביעים מוטיבציה לשירות קרבי נמצא בירידה בשנים האחרונות וזה עוד לפני הנשר מקרבי בחודשים הראשונים להכשרה ואחריהם. מניסיוני לפחות(ולא רק מניסיוני אלא גם מהניסיון של אנשים שדיברתי איתם) מדובר באחוז גבוה ומדאיג.
4.אני לא יודע באיזה תקופה שירתת בשטחים אבל היום קו בשטחים הוא אולי מתיש ותובעני מבחינת כמות הסטטיות,8-8 בסיורים וכו' אבל הוא לא מדמה לחימה בשום צורה. כן,גם מעצרים והפס"דים הם לא באמת דוגמה לשום דבר,מדובר בעבודת שיטור. החיילים הכי גרועים אצלי במחלקה היו מתחרים על הזכות לצאת למעצר. כשזה הגיע ללסחוב תיק לואו ארבעה ימים בתרג"ד נרשמה התלהבות פחותה בהרבה. לא הייתי במלחמה אבל ממה ששמעתי מאלה שכן היו (אחד במלחמת לבנון השנייה ואחד או שניים,לא זוכר בדיוק,מצוק איתן) - הבכיינים באימונים היו גם בכיינים בקרב.

כתבת "היום אנחנו והחיילים שמתגייסים הרבה יותר טובים מבעבר - לטוב ולרע. מדובר בדור חושב ומודע, ולא כזה שאוכל תעמולה לארוחת בוקר ורץ להסתער על החווה הסינית" - למה אתה מתכוון ?"חשיבה ומודעות" עומדות בניגוד להסתערות על החווה הסינית? בפעם האחרונה שבדקתי,תפקידו של הדרג המדיני שנבחר על ידי העם הוא להחליט אם צריך לצאת למלחמה ותפקידו של החייל הוא לבצע את החלטות הדרג המדיני. אם כל חייל יחליט מתי הוא מסכים עם מטרות הלחימה (ואז מתחשק לו להסתער) ומתי לא (ואז הוא דווקא יעדיף לא להסתער) - אפשר לסגור את הבסטה ושהאחרון שיוצא יכבה את האור. ובכלל,מניסיוני "חשיבה ומודעות" הן לא מה שיהפכו חייל לפחות ממושמע או פחות טוב. ההפך. בעיות במשמעת ובמוטיבציה מגיעות בעיקר מחיילים מפונקים וחסרי ערכים.
אני חושב שצה"ל ומערכת הביטחון עשו עבודה כל כך טובה עד שבשלב מסוים החברה הישראלית "התרככה" ויש אצלה היום הרבה פחות הפנמה של העובדה שאנחנו עדיין חיים על החרב. אבל זה,כמו שכתבתי,לא בעייה שצה"ל יכול לפטור אלא בעיה חברתית כוללת.
עריכה: אגב,חשוב לי להדגיש שהביקורת שלי לגבי ההססנות וחוסר הנכונות להקרבה היא כלפי הדרג המדיני הרבה לפני שהיא כלפי צה"ל,אבל זה כבר דיון שפחות קשור לפה.

ציטוט:

האם המקצועיות בצה"ל בן ה19 הייתה גבוהה בהרבה מזו של צה"ל בן השבעים?

חד משמעית כן.


הרבה יותר אימונים במערכות נשק פשוטות יותר , נסיון קרבי רב של מאוד של מפקדים בכל הרמות, יותר תחבולה , ביצוע עפ"י תוכנית מתורגלת והעובדה כי היתה תקופת "המתנה" סייעה לשפר מאוד המקצועיות של הלוחמים.


ב- 73 המקצועיות של השריון הייתה רכיב קריטי בבלימה ושדרת הפיקוד הייתה "נבחרת החלומות" של מדינת ישראל מבחינת נסיון מבצעי.



התרופה ל"בעיית המקצועיות" בצה"ל ידועה כבר שנים - יותר אימונים לכוחות הלוחמים, פחות תחלופה אצל כל היתר.


ראוי לציין כי "יותר אימונים" מיושם בהצלחה בימים אלו.

מקבל.
ועדיין,אני חושב שהבעייה העיקרית כיום,בעייה שבאה לידי ביטוי בצורה מדכדכת במיוחד ב2006 - היא פיחות ברוח הלחימה ,הססנות מופרזת וחוסר נכונות לשאת במחיר ובסיכוני המלחמה.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי tby ראוי לציין כי "יותר אימונים" מיושם בהצלחה בימים אלו.

נכון.בוא נקווה שאני טועה/שהמצב ישתפר והגברת האימונים תספיק לנו כדי לנצח באופן חד משמעי במערכה הבאה.

קודם כל לגבי מלחמת השחרור , אחד מהדברים שבן גוריון התעקש עלהם היה לשים בפיקוד הצבא אנשים מקצועיים עם ניסיון מהצבא הבריטי בעיקר. זה הפך את הצבא להרבה יותר מקצועי.
לגבי הבעייה.

זה מתחיל ונגמר לדעתי מכך שבעני הציבור ערך חיי חייל חשוב הרבה יותר מערך חיי אזרח.

1.זה מה שבן גוריון רצה. אבל עדיין היו בפיקוד הבכיר הרבה אנשים כמו יגאל אלון,יצחק רבין,יצחק שדה,יוסף טבנקין וכו' שנסיונם הפיקודי היה בעיקר פיקוד על מסגרות קטנות במהלך לוחמת גרילה ואנטי גרילה. שלא לדבר על שדרות הפיקוד הזוטר והלוחמים הפשוטים.והנה,כשלא הייתה ברירה הם ניהלו מבצעים מורכבים בסדרי גודל של חטיבה ויותר מול צבאות סדירים וגם אם חוסר המקצועיות עלתה לפעמים ביוקר - הם ניצחו את המערכה.
המקצועיות חשובה מאוד,אבל רוח לחימה ונחישות (שכמובן חייבות לבוא עם שיקול דעת ונכונות ללמוד ולהשתפר) - יותר חשובות.המקצועיות,בסופו של דבר,היא כלי.

אלא,
שחלק מקרבות מלחמת השחרור (במיוחד בחזית ירושלים) - היו מאוד לא מקצועיים.
והרווחנו מחוסר מקצועיות הצד השני.

כשמדובר במלחמות הגדולות של העצמאות, מבצע סיני וששת הימים - היה נסיון מובהק למזער את הלחימה העירונית - מתוך הבנה שהיא קשה,
כשיכלו, במקום כיבוש - ביצעו הפגזת שטח עירוני - ועידוד גירוש,
ואת עזה - עקפו ככל הניתן.
כאשר אוייב נאלץ לתמרן תמרון כיבוש ארוך - שספק גם מודיעין וגם נקודות תורפה רבות.
וכאשר נאלצנו להילחם עירונית - ספגנו גם אז אבידות רבות.

באופן לא מפתיע - כאשר מגבלה זו הוסרה האוייב,
אז גם במלחמת ההתשה וגם במלחמת יום כיפור - התגלה שבעצם הצבא לא היה מקצועי כלל.
וזה בכלל לא סביר להניח שצבא היה סופר מקצועי 19 שנים - ומייד הפך כושל ולא מקצועי.


זה מתחיל ונגמר - לא בערך חיי החייל,
אלא ביצירת "מרחב ספיגה": זה שנוצר כשהאוייב מכניס כוחות ונאלץ לתמרן עד הגבול,
ומאפשר לנו לגייס כוחות, להערך לניטרול הכוח התוקף.
תוך כתישת הכח השני - ולא להפך.
מרגע שאנחנו הפכנו לכוח תוקף, הלוחם בעיקר נגד אוייב מוסווה המחופר עירונית - הציפיה לתוצאות דומות אינה ריאלית.

בכל מקרה - הצלחת התמרון שלנו הייתה קשורה הדוקות לאימון ותרגול.
כח שלא מתאמן לתמרון - גם לא מפגין מיומנות בתמרון,
ויש לזה קשר הדוק לכך שעד 2006 לא באמת ציפו מהצבא לתמרן.

ציטוט:

,בעייה שבאה לידי ביטוי בצורה מדכדכת במיוחד ב2006 - היא פיחות ברוח הלחימה ,הססנות מופרזת וחוסר נכונות לשאת במחיר ובסיכוני המלחמה.

אני לחלוטין לא מסכים.



אי אפשר להשוות מלחמת "אין ברירה" כששת הימים, יום כיפור ואפילו "חומת מגן" ללבנון ב- 2006.


כאשר לדרג המדיני קשה להגדיר מה הוא רוצה, לא בגלל שאינו אינטליגנטי או מנוסה אלא כי יש התלבטות אמיתי ועול קשה של לקיחת אחריות על הרוגים ופצועים בהקשר של "מלחמת ברירה" או מהלכים בתוכה ,

אני מעדיף הנהגה מדינית שתהסס ותחפש כל דרך סבירה להימנע מלוחמה או מהתגברותה מאשר הנהגה שנסחפת למהלכים גרנדיוזיים , עתירי דם , רב כדי שתתיפס כחזקה.


אני מעדיף הנהגה צבאית סבלנית , זהירה, מחושבת ומקצועית, מ "סוסים דוהרים" עלי קרב גם אם מבחוץ זה נתפס כהססנות . כ "שיש ברירה" ראוי לקחת פחות סיכונים.



הבעיה שאי אפשר להתחמק ממנה היא כי במשך תקופה ארוכה ההנהגה הצבאית לא הכינה כראוי את צה"ל למלחמה , ביטלו אימונים, צמצמו מלאים, הזניחו תחזוקה אך מימנו הגדלת המטות באנשי קבע יקרים להם "זנב פנסיוני" בעלות מליוני שקלים כל אחד ומימון "פרויקטים" .


כאשר סדר העדיפות ברור - 1. אימונים 2. תחזוקה 3 מלאים 4. רכש ציוד נדרש 5. פרויקטי פיתוח ו- 0 גידול בהוצאות על כח אדם אז זרוע היבשה תחזור למסלול ותחושתי היא כי ווקטור ההתקדמות נכון.



באשר להחלטות לא נכונות,כשלרמטכ"ל אין מספיק כסף הוא צריך להחליט האם לסגור פרויקטי פיתוח או להוריד מדוכות עשן מטנקים בייצור על מנת לחסוך כסף ההחלטה להוריד מדוכות עשן נבחרת , הייתי מצפה מקצין שריון ראשי וראש מנהלת טנק המרכבה להתפטר. כאשר זה לא קורה , אם תצליח להבין מדוע - תדע לרפא את צה"ל מהרבה בעיות.
יש הקוראים לזה "לקיחת אחריות על המערכת עליה אני מופקד" ואם תתי אלופים לא לוקחים אחריות בשיגרה, מה רוצים מהסמל בימ"ח? לזה קוראים "דוגמה אישית".
אם תדע להסביר כיצד לא קמה וועדת חקירה ממלכתית לבדוק את קבלת ההחלטות בנושא, תדע להסביר את בעייתיות הפיקוח האזרחי על צה"ל

' אם תצליח להבין מדוע - תדע לרפא את צה"ל מהרבה בעיות '
אתה הבחנת בבעיה, אך הרוב לא מבחין,
בכדי שאנשים יקחו אחריות על מה שאינו תקין, הם גם צריכים להבין כי משהו אינו תקין.....ולכן מסע ארוך עוד לפנינו....המצב הלא תקין ביום כיפור ההוא היה כי אנשים לא ראו סימני מלחמה, אנשים לא ראו כי אין תחמושת בימ"ח....והשאלה הראשונית שהיתה צריכה להישאל אז וגם היום היא , מדוע אנשים לא רואים....והשאלה החשובה הבאה היא שאלתך, מדוע לא עושים כלום עם מה שרואים....

אם אתה מתאמן על דברים לא נכונים.
אם אתה מתאמן על סחיבת תיקים במקום על איך לפתוח ציר לוגיסטי.

אם החיילות פרט של החיילים ברצפה.


אין חניכה.
אין מישהו שבאמת מבין מה הוא עושה
רק אוננות ורבלית של קודקודים שגדלו בשטחים.

אם האימונים לא נכונים,
פירושו, כי לא מבחינים בדברים לא נכונים....
או אולי, יש המבחינים, ואין באפשרותם לשנות...?
אז אולי הבעיה היא חוסר אבחנה ?

יש המון ידע שאבד.

דבר עם כל קצין בסדיר על השהות בשטחים שגורמת לסדר עדיפויות והרגלים מסויימים.
שהם גרועים לתרחיש של מלחמה.
ה"ניסיון המבצעי" של הקצינים היום זה דברים כמו לבנון ה-2 או צוק איתן שזה צבא גדול ומסורבל שנכנס תחת מעטפת מטורפת וש95% מהחיילילם בשטח לא ראו או לא נתקלו אויב.

כמו הדוגמא שנתתי על "סחיבת תרמילים" בלבנון ה-2.

אני גם חושב (אבל לא יצא לי לחקור לעומק) שהצורה שבא המקלען בכיתה פועל היום זו נגזרת של השהייה ברצועת הביטחון. נראה לפעמים כי הקצינים חושבים שהמקלע עדיף ככלי מסתער שמתמרן ולא ככלי סטטי שיורה לחיפוי...
בסבך אני יכול להבין את היתרון, כמעט ולא בכלתרחיש אחר.

חיילים בקושי יודעים להפעיל פק"ל שהוא לא שלהם.
תן למטוליסט להיות מקלען והוא יהיה גרוע אם בכלל ידע לתפעל את הנשק כמו שצריך.
תן לחייל שלא היה מטוליסט לירות מטול וסבירות אפסית שהיפגע במשהו.

קליעה על הפנים - חיילים מתחילים את השרות עם כוונת השלכה. אחרי זה כשהוא צריך לירות במקלע מסיפון של רק"מ או סתם מעמדה אין לו מושג איך מכוונים (ובכלל יש תפיסה בצבא שמקלע סתם מרסס שזה משהו אחר, אז הוא לא חושב שהוא לא בסדר)
מקצים למקסימום 100 מטר. אין באמת הבנה של היסט.

אין חניכה.

המ"פ שבעצמו לא יודע ויחנוך את המ"מ וכו'


החומר האנושי מגיע מחברת שפע.
הם לא אנשי שטח ש"מסתדרים" כמו שהאנשים היו בשנות ה-60-70

אני אוהב את זה כי אתה מזהה בעיות וגם כותב עליהם, וזה לא כל כך מצוי,
ואני רואה בעיה כי כשאתה כותב על מקור הבעיות, אתה שם דגש גדול מדי על מקומות גאוגרפיים כמו השטחים, כאילו הם האשמים,
אינני חושב כי אם לא היינו בשטחים, היינו מתפקדים בצורה שונה משמעותית בלבנון 2,
כי המקור לבעיות הינם היכולות שלנו, דרך החשיבה,הגישה,ההתנהלות,נורמות................כשאלו היכולות, אם לא היינו בשטחים,היינו מאשימים מציאות אחרת שהיינו בה כגורם לתפקוד לקוי במקום אחר.....יש בזה משהו נוח לומר כי זה לא אנחנו, זה המצב המיוחד שהיינו בו.....
גם ההיצמדות ל'ידע שאבד' מרחיק אותנו מהבעיה...כי כשאדם לא מחליט נכון, זה לא בהכרח כי הידע אבד, יתכן, לדוגמה, כי הידע קיים, רק שהוא משתמש במשהו אחר שהינו פחות רלוונטי...כי הבעיה היא היכולת שלו להתאים עצמו למציאות, היכולת שלו לפעול עניינית....
בסוף הגעת ל'חומר האנושי' ['החומר האנושי מגיע מחברת שפע']....נקודה חשובה למי שבאמת רוצה להבין את הגורמים לקורה.....אני נוטה לחשוב כי אם הלבנים במלחמה ברודזיה, היו גדלים בבתים משותפים ולא בחוות, הישגיהם היו פחותים....אך כאן אני כבר גולש מהעניין העקרוני לכל מיני כיוונים

כשחייל מתאמן למלחמה ואומר לעצמו שזה סתם שטויות כי היום הכל זה גם ככה שטחים או עזה
זה משפיע.
כשכל האימון שלו מכוון לזה זה משפיע.

ידע שאבד זה צירי לוגיסטיקה, חיילות פרט (קח למשל את הדבר הבסיסי של זריקת רימוןת חייל עושה את זה פעם אחת בשרות ובשאר האימונים זורק אבניםת דברתי עם לוחם בגדוד בשנות ה-90-70 ואז כל חייל ידע להפעיל לבנת חבלה, לחימה ביעד מבוצר\פיתות , ועוד)


מה שמצחיק זה שכל הזמן אומרים שלש"ב זה מה שחשוב וכו וכו אבל הרמת לש"ב של הגדודים היא ברצפה ובזיונית.
מפתיחת זיג לתרגולת כניסה לחדר ועוד.
יש גם השפעה מסרטים אמרקאים לאיך נעים ברחוב. אין חניכה, כולם מצטטים אחד את השני ולאף אחד אין מושג באמת.

הידע שאבד זו גם תפיסה של מזה לחימה.

בסוף קורס מ"כים המג"ד ביקש הערות לשיפור - אני אמרתי שצריך לדעת לזהות רק"מ של צה"ל ושל האויב.
חייל בגולני לא יודע מזו פומה או איך היא נראית כמו שאין לו מושג ירוק איזה רק"מ יש אצל שכנינו.
חייל בהנדסה יודע לזהות אכזרית?
בנוסף אמרתי שלא לומדים על נק"ל אויב בכלל (היה לי מ"פ שאמר שצריך לשמור על רווחים כי אם יבוא מחבל עם נגב שלא יתפור אותנו) ובסיסי שכל חיייל ידע להפעיל קלאצ'. יש המון מקרים של חיילים שהיו צריכים להשתמש בנשק אויב, כולל אבי)

על הטיעון הראשון הוא מלמל איזה משהו ועל הטיעון השני הוא הפך אותי לבדיחה שלשבוע שנאר לקורס ואמר שאני לא רמבו ושM16 זה מספיק טוב.

אז על הטיעון ה-1 אפשר להגיד שאפשר ללמד כשיש סבירות גדולה למלחמה אבל הטיעון השני.


אבל לדעתי מה שמוביל לכל זה זה הכח אדם הפחות איכותי והסביבה הסופר לא מתגמלת של הגדודים.
גם יחס משפיל וגרוע עד ליום האחרון בצבא וגם חוסר הכרה מהחברה.
זה עניין של ביצה ותרנגולת.
כמו שציינתי, אצלנו החבר'ה הטובים הגיעו מקסימום לרמת מ"מ ורובם בחרו להשאר רק כמ"כים.

הלאה התקדמו אנשים שהיו בינוניים מינוס.

היחס הלא רציני לאימונים, משום כי חיילים לא יכולים לעשות סוויצ' ולהיכנס למוד של לחימה, יהיה גם בזמן רגיעה מוחלטת , כי קל וחומר שיותר קשה לעשות מעבר מרגיעה לאימון של מלחמה 'דמיונית'....לי זה נראה יותר קשור לנפשות הפועלות, המתקשות להיכנס למציאות של מלחמה, מאשר המציאות/הפעילות היומיומית שהחיילים מצויים בה.
הדוגמאות שאתה מביא ל'ידע שאבד', נראה לי יותר בעיה של הכנת החייל/אימונים.....ואם הבנתי נכון את הסיפור עם המג"ד, זה נראה כמו בעיה של מסגרת דיון צרה, בה אפשר לדבר עניינית עד נקודה מסוימת [מסיבות שונות], שמעבר לה הדיון לא מתקיים/לא ענייני [חברות מתקדמות מתאפיינות במסגרת דיון רחבה יותר]. האפשרות לשיח במסגרת צרה יחסית, מרמזת על בעיה בחברה/בארגון.

לאיך החוסר מקצועיות מוביל להחלטות הצטיידות גרוועת.

במילואים עברנו לנמ"ר. המקלע מפקד הוא מאג חש"ן ללא קת.

תקנו אותי אם אני טועה אבל מאג חשן ללא קת לא מאפשר לפגוע במשהו שהוא לא ירי ספורדי.
המקלע קופץ ואין שום אפשרות לייצב אותו.

אני ישר הבחנתי בזה, הבנתי שמשהו לא בסדר והלכתי לשיריונרים ליד לשאול אותם איך יורים עם הדבר הזה. אצלהם למאג חש"ן יש כנה מיוחדת שמאפשרת קיבוע של המאג.

אצלנו לאף אחד לא אכפת.

אף אחד לא שם לב שיש איזושהי בעיה. כי הם לא מודעים בכלל לזה שיש בעיה.
העיקר שהם מתלהבים מה"כח אש של הנמר" ומהקטלנית ( שגם איתה יש הרבה בעיות)

ולא אתפלא כי מה שאתה כותב כאן, לא העברת בצינורות המקובלים בצבא, מתוך תחושה כי המערכת לא להוטה לבדוק את הגיגך... תקן אותי אם אני טועה בניחושי.

זה לא עובר הלאה או שפשוט לא מבינים מה אני רוצה....
אין עם מי לדבר.

בני עמידרור, לשעבר ראש ענף תורת לחימה בצה"ל: "היכולות המקצועיות ורוח הלחימה של צבא היבשה ירודות מכפי שהיו בעבר".
ראיון ל 103:
https://103fm.maariv.co.il/programs...E&c41t4nzVQ=FJE

ציטוט:

אני מעריך שהלוחמים של חיזבאללה וחמאס איכותיים יותר ברמת החיילות ואימון הפרט, הכיתה והמחלקה, מהחיילים של צה"ל, משום שהם מבוגרים יותר, משרתים יותר זמן מחיילי החובה שלנו, מתאמנים יותר מחיילי צה"ל, העוסקים בשיטור בשטחים. ומזמן היה צריך להעביר את המשימה למשמר הגבול, שחייליו הם בעלי ביטחון עצמי גבוה, ומוכנים לסכן את עצמם יותר מחיילי צה"ל": כך כתב בני עמידרור, ראש ענף תורת הלחימה בצה"ל לשעבר, וטען כי צבא היבשה הישראלי זקוק לשינוי על מנת לגבור על יריביה מצפון ומדרום. עמידרור שוחח עם אראל סג"ל ורועי עידן והגיב על דבריו: "היינו ונשארנו צבא חובבני, משמר הגבול יכול לעשות דברים טוב יותר מהצבא".

+ הערה לגבי הכתבים הצבאיים בסוף הראיון..

פשוט עצוב ויותר מזה מטריד.... נראה שיותר ויותר קצינים בכירים מסכימים עם בריק והוא כבר לא ''ההזוי הזה" שניסו להציג אותו

ציטוט:

+ הערה לגבי הכתבים הצבאיים בסוף הראיון..

כתבות יח''צ מבית היוצר של דו''צ על "המהפכה" שצהל עשה באימונים בעוד...3...2...1

בני עמידרור הקדים את בריק, ומדבר על תחום אחר.

בריק טוען שיש בעשור או שני העשורים האחרונים, בעיית חוסר מוכנות למלחמה, בעיה שנובעת מאמצעי לחימה, כשירותם, וגם אימונים לא ממוקדים למתארי הלחימה הרלוונטיים ליחידה המתאמנת.

בני עמידרור טוען (מזה שנים רבות) כי בצה"ל יש בעיה רחבה יותר שנמשכת עשורים, והיא חוסר המקצועיות.
יש תורות לחימה בסיסיות שצה"ל לא לומד ולא מפעיל. במקום זאת צה"ל מנסה להמציא את הגלגל כל פעם מחדש.

ציטוט:

יש תורות לחימה בסיסיות שצה"ל לא לומד ולא מפעיל. במקום זאת צה"ל מנסה להמציא את הגלגל כל פעם מחדש.

זה בדיוק מה שבריק אומר רק בהקשר רחב יותר... והוא גם נגע בכל העניין של האימונים והמקצועיות בחיל היבשה.
לא מכיר תאיש ... וגם ניסיתי לעשות עליו גוגל ולא מצאתי יודע אולי באיזה שנים הוא שירת בתפקיד?

https://www.maariv.co.il/news/military/Article-743020

ציטוט:

במקור נכתב על ידי פורטן בני עמידרור הקדים את בריק, ומדבר על תחום אחר. בריק טוען שיש בעשור או שני העשורים האחרונים, בעיית חוסר מוכנות למלחמה, בעיה שנובעת מאמצעי לחימה, כשירותם, וגם אימונים לא ממוקדים למתארי הלחימה הרלוונטיים ליחידה המתאמנת. בני עמידרור טוען (מזה שנים רבות) כי בצה"ל יש בעיה רחבה יותר שנמשכת עשורים, והיא חוסר המקצועיות. יש תורות לחימה בסיסיות שצה"ל לא לומד ולא מפעיל. במקום זאת צה"ל מנסה להמציא את הגלגל כל פעם מחדש.

הפתעה הפתעה הםתעה.
אני אומר את זה כבר שנים.
מזיינים את המוח בהמצאות, כל אחד חושב שהוא יותר חכם,
לא לואמדים מהנסיון לא שלנו ולא של האחרים,
ולא מתאמנים. מתאמנים בתדריכי בטיחות ועיקור אימונים מתוכן.

הטענות בכותרת ובראיון לפיהן הרמה של חיילי האויב גבוהה מזו של חיילי צה"ל הן בלתי רציניות להחריד ואולי מעידות על כלל הביקורת:
ראשית, מן הסתם מדברים על רמת חיילי החי"ר. רמת חיילי השריון, התותחנים וכו' לא רלבנטית כי אין לצד השני יחידות כאלו.
שנית, האם עמידרור יודע כמה חיילי הצד השני באמת מתאמנים? מה רמת האימונים שלהם? זה שחייל מגויס כאיש קבע (ואינני יודע כמה מאנשי החמאס הם באמת אנשי קבע) ומשרת שנים לא אומר שהוא מתאמן שנים. צבא היבשה הישראלי התבסס מאז ומעולם על חיילי חובה ומילואים בעוד שבצבאות הרב היה שיעור ניכר בהרבה של אנשי קבע. אז מה?
שלישית, בימי הלחימה המודרנית (ואפילו לפניהן) יש משקל זניח למדי למקצועיות של לוחם הפרט (ואפילו של רמת המחלקה). אם לא היה כך הרי שהיינו רואים איך ילידי אמריקה מנצחים את הצבא האמריקאי ולא להפך.... שלא לדבר על מקצועיות הפרט של לוחמי צה"ל במלחמת העצמאות, צה,ל בראשיתו שכלל הרבה מאוד מגוייסים שעברו הכשרה מינמלית ביותר.
מה שמביע להכרעה זה יתרון טכנולוגי, עדיפות בניהול מסגרות טקטיות גדולות, עדיפות כללית בארגון, במודיעין וכו'. לא השאלה אם אחמד מגדוד 24 של חמאס רפיח רץ יותר מהר מיונתן מגבעתי, עושה יותר שכיבות שמיכה ממנו וקולע יותר טוב למטרת ראש מ 100 מטר.

מה שמביא להכרעה זה עמידה ביעדים האסטרטגיים. מותר הצבא מהפלנגה/ארגון טרור הוא בארגון ובמעטפת, נכון. מה שהוא טוען הוא ספציפית לגבי מיומנות ברמה הטקטית הנמוכה. אז נכון שגם בימים הכי קשים שלנו (ע"ע 2006) מיומנות הרמות הנמוכות אצלנו היתה עדיין יותר טובה - אבל לא ברמה שכולם חושבים. בפועל, אם אתה מסתכל על התקלויות חי"ר, בחלק מהמקרים הלחימה היתה אקוויולנטית (ובמקרים מסויים לרעתינו) עד שהבאנו את יתרון האש/מודיעין שלנו לכדי פעולה - והסיפור של גדוד 51 הוא דוגמה מצויינת (וגדוד נחשון בחומת מגן, אגב).
אז נכון, אפשר לכפר על מיומנות נמוכה של הרמות הנמוכות ע"י הפעלה טובה ברמות הגבוהות יותר. אבל אי אפשר להגיד שמיומנות ברמות הנמוכות היא טובה. ואפשר לטעון שמי שנלחם בעצימות גבוהה כבר כמעט עשור מיומן יותר ממי שעוסק בעיקר בשיטור ולא נהנה מאימונים ברמה גבוהה.

There are three kinds of lies: lies, damned lies, and statistics

"After the uprising of the 17th of June the Secretary of the Writers Union had leaflets distributed in the Stalinallee
stating that the people had forfeited the confidence of the government and could win it back only by redoubled efforts.

Would it not be easier in that case for the government to dissolve the people and elect another?" -Bertolt Brecht

I remember very vividly, a few months after the famous pacifist resolution at the Oxford Union visiting Germany and having a talk with a prominent leader of the young Nazis. He was asking about this pacifist motion and I tried to explain it to him. There was an ugly gleam in his eye when he said, "The fact is that you English are soft". Then I realized that the world enemies of peace might be the pacifists - Robert Hamilton Bernays -

ברשותך אוסיף את שני הסנט שלי, שבקשר לצה"ל, דווקא טעויות טקטיות ברמת הדרגים הכי נמוכים הביאוו לטראומות לאומיות. נסתכל על צוק איתן לדוגמא - שני המקרים הכואבים ביותר במבצע היו החטיפות של הדר גולדין ואורון שאול. היו גם אחרים כמובן אבל ההבדל שהם לא הסתיימו בחטיפה (כמו החדירה בנחל עוז)...

- במקרה של גולדין: הצוות שמנה שישה התפצל לשתי חוליות קטנות בנות שלושה אנשים, שיצאו לסייר בנפרד בלי חיפוי הדדי - תרגולת בסיסית של דילוגים. חוליה של חמאס (כנראה גם שלושה מחבלים) פגעה בצוות של גולדין ולצערנו חטפה אותו. אם הם היו מחפים אחד על השני אזי גם אם חוליה אחת הייתה נפגעת כולה במכת האש הראשונה, החוליה המחפה הייתה יכולה לפחות למנוע את החטיפה ע"י אש וריתוק המחבלים...

- במקרה של אורון שאול (ע"פ תחקיר עובדה): רצף מקרים הזוי מביא לכך ששניי נגמ"שים תקועיים בשטח אויב. במקום שכל הכח (אאל"ט מחלקה) ישר פורק מהנגמש"ים הם מתברברים במשך דקות עם פקודות הזויות ממ"פ שיריון ובסופו של דבר רק המ"מ והקשר יוצאים מהנגמ"ש שמיד חטף נ"ט. הנגמ"ש השני נותן גז עם שאר הכח בתוכו ונעלם מהזירה...

שני הארועים הנ"ל ניגמרו בחטופים, עניין בעל השלכות מדיניות (שחרור אסירים וכו') ונותן לכל המבצע טעם של תבוסה. שני המקרים (ואחרים) קרו בגלל פאשלות מקצועיות. למען הסר ספק, אני כמובן מפנה אצבע מאשימה להכשרה שהצבא אמון עלייה ולא חלילה טוען שזו אשמת הנופלים.

1. הוא מצביע על חולשת הפיקוד הבכיר בצה"ל הירוק שאינו מקצועי מספיק באומנות המלחמה, מה שמשפיע גם על הניהול הכללי והרכש של צה"ל. (וגם על הביצועים כמעט בכל המלחמות).
כל מי שהיה בצבא הירוק ועבר מלחמות/מבצעים מבין שהפיקוד הבכיר הוא חוליה חלשה בצה"ל וגם שהטובים ביותר לא נשארים בצה"ל.
2. לגבי איכות הלוחמים ברמות הנמוכות - אני חושב שצה"ל נשאר תקוע בעבר ברמת ההכשרה ואילו האויבים שלנו השתפרו (בטח ברמת הנחישות של הלוחמים) וגם מצליחים לבחור לנו את שדה הקרב (עירוני בעזה, הררי/עירוני בלבנון) מה שמבטל חלק מהיתרונות שלנו.

המזל שלנו הוא שמצב האסטרטגי השתפר לטובתנו בצורה משמעותית (קריסת ברה"מ, החורף הערבי).

אני מסכים עם הטענות שהמיומנות בלוחמת הפרט בצה"ל הגדול, קרי הגדודים ( חי"ר,הנדסה), היא נמוכה מהסיבה הפשוטה שלמרות שפרק זמן ההכשרה הראשוני
שכל מתגייס מקבל לטובת הקניית יכולת מקצוענית בסיסית בקליעה,כושר גופני וקרבי, שדאות ופק"ל אישי/צוותי היא יחסית בסדר - 7 חודשים,
נטו הזמן שמוקדש לאימון "עם הידיים" Hands On מה שנקרא, הוא קטן ביותר.

יש המון בזבוז זמן על שיעורים שמנסים להסביר תחום מסוים כאשר במקום זה אפשר פשוט לקחת את החיילים ולהסביר להם על הכלי עצמו בקבוצות קטנות ולתת להם להתנסות.
דוגמה: שיעורי קשר של רק"מים, כל המכלולים למיניהם שמנסים ללמד עליהם בסדנת קשר שאורכת יום שלם עמוס כאשר מחלקים פלוגה שלמה של כ85 חיילים לשני כיתות קטנות ובכל כיתה יש מקומות רק לחצי מהכמות, מדריכה אחת שלא מצליחה להעביר את התכנים בנסיבות בלתי אפשריות אלו. אני בתור חייל שניסה להקשיב במהלך הסדנה, יצאתי בלי שום מושג איך להפעיל את המכלולים וכעבור שבוע -שבועיים בערך בשבוע ממוכן ראשון המפקד שלי אמר לי לעשות משהו תוך כדי תרגיל במכלול הקשר בפומ"ה והבנתי בעצמי את ההפעלה (הכל רשום על המתגים אז זה לא מסובך כלכך) ואפשר היה לחסוך יום שלם של בזבוז זמן ועצבים של הסדנת קשר החסרת תועלת.

זו דוגמה קטנה אבל יש הרבה דברים כאלו שגורמים לאיכות ההכשרה בצה"ל להיות לא יעילה, צריך גם לזכור שכל האלמנטים המקצועיים הנלווים האלה נלמדים רק במהלך ימים ראשון-חמישי כי המדריכות הן בנות שעושות חמשו"שים ובנטו זה הרבה פחות בגלל יציאות הביתה וחזרה לבסיס.

בכל מה שקשור לקליעה כל ההתנהלות במטווחים היא לא יעילה בגלל ההתעסקות עם בזנטים ומטרות.
לאחרונה צה"ל רכש מטרות שחוסכות קצת את ההתעסקות בזה וזה מייעל את זמן השימוש במטווח-לפחות צה"ל מבין שהוא צריך לטפל בזה.

בכל מה שקשור באופן יותר ממוקד לפק"לים של חיילים וכושר גופני וקרבי המצב מאוד לא טוב אצלנו כי המדריכים הן בעיקר בנות ללא נסיון מבצעי שהן עושות עבודה מצוינת בדקלום מערכי השיעור אבל הידע התכל'ס של ההפעלה של פקלים לא קיים אצלן. גם בכושר הגופני לדעתי יש זריקת זיין מוחלטת של מפקדי הצבא לתחום-בשום צבא בעולם אין שרלטנות וחובבנות כמו שיש בצה"ל ביחס לכושר גופני וקרבי של לוחמים ויחידות לוחמות.

תראו לדוגמה איך צה"ל בודק את רמת הכושר של היחידות שלו:
-רוב הבדיקות מתבססות על ציוני הקצינים של כל יחידה שמגיעים לוינגייט לבוחן קצין שנתי.
-בחני פלוגה בצה"ל הם שכונה כי מעצם הגדרות ביצוע הבוחן יש חובה רק ל% 70 מכלל הלוחמים בפלוגה להשתתף בבוחן, משמע ממילא לא בודקים את כולם.
-בחני כושר אישי שצה"ל עשה שינויים במהלך השנים האחרונות כדי שיוכל לבחון יותר טוב את הכושר של הנבדקים מתנהלים בצורה של בוחן שנתי בכיתה י' בתיכון של תלמידים לא כלכך רציניים, אני מתכוון שיש רמאויות וחוסר בדיקה של המדסניקיות והמפקדים לביצוע תקין של האקטים השונים. אם באמת היו מקפידים לדעתי עם היכרותי עם המערכת בכל יחידה רק מקסימום שליש היו באמת עוברים בתוצאות טובות את הבחנים.