שלום לכולם, נתקלתי כבר מלפני כמה שנים בסיפור על חייל סדיר/מילואים שחזר מביתו, מאמין שהוא היה איפה שהוא ברצועת הביטחון בלבנון באותם שנים, אך משום מה היה לו רימון רסס שהגיע איתו הבייתה, הרימון משום מה התפוצץ בבית, והחייל נהרג במקום.

ניסיתי לעשות גוגל על שם החלל, והתאריך בו האירוע קרה אך לא מצאתי כלום פרט לעמוד יזכור

http://www.izkor.gov.il/mobile/#cas.../510309/details

האם למישהו יש מידע נוסף על האירוע? אשמח לשמוע מזקני הפורום עוד על הסיפור הזה, שמעתי אותו בעבר בתור ילד קטן, ומאז כל יום זיכרון אני חושב על הסיפור הזה ומנסה להבין מה קרה שם.

מנבכי הזיכרון. מקווה שאני מדייק.
מדובר במלחמת שלום הגליל (מלח' לבנון הראשונה) , מילואמניק בצנחנים חזר הביתה והביא
איתו רימון יד. את פרטי ונסיבות הפיצוץ אני לא זוכר.
דומני שזה היה ביום שנהרג האלוף קותי אדם, או יום סמוך.

האם זה היה "מותר" או "מקובל" באותן תקופות למילואמניקים לחזור הבייתה עם ציוד לחימה כמו רימונים? או שמדובר פה על מקרה של גניבת אמל"ח?

כמובן לא "מותר" אבל היה די מקובל כזכור לי מעדויות מאותו הזמן. אנשים היו יורדים עם ציוד מלא לאיזה חופשונת בארץ. חלק לא טרחו לחזור עם הציוד לצבא. "אבד במלחמה". שנת התשמ"ד המתקרבת גרמה להרבה אנשים לאגור כל מיני דברים ממלחמה זו. אחריה התחילו כל מבצעי החזרת הציוד הגדולים. בעצם, ככה היה בכל מלחמה.

התיאור "נפטר לאחר השירות" משמש בדרך כלל לתיאור נכי צה"ל שנפטרו שנים רבות לאחר פציעתם ושמותם נבע מפציעתם

כאן יִרְוֶה לוֹ מִשֶּׁפַע וָאֹשֶׁר בֶּן-עֲרָב, בֶּן-נַצֶּרֶת וּבְנִי (ז. ז'בוטינסקי, 1930)

היי לשאלתך
אבי לוי שירת איתי בפלוגה במלחמת לבנון השנייה
שירתנו בפלוגת מסייעת מילואים של בית ספר למכים בגולני
אגב זו פלוגת המילואים היחידה בגולני
עם סיום המלחמה ב1982 השתחררנו ומסתבר בדיעבד שאבי לקח איתו מהמלחמה רימון הקשה סיני שלל
כנראה התעסק עם הרימון בבית ליד אשתו ההרה
הרימון התפוצץ אבי נהרג ואשתו נפצעה
אגב אבי לוי היה חמד של אדם איש רציני מאד מאד הפליא אותנו שהוא לקח איתו רימון הקשה סיני