Listen to ראיון עם רס"ן במיל' מני איתן שסירב להעיר את חייליו - והודח by GLZ Radio - גלצ #np on #SoundCloud
https://soundcloud.com/glz-radio/cywnzzkekych

יצויין שהמח"ט קיבל תמיכה מכל השרשרת הפיקודית שמעליו עד לאלוף הפיקוד, לטוב ולרע.

גם אם נניח שהמ"פ צודק, המציאות היא שיש דרג ויש ז*ג.

קשה לי להבין איך זה הגיע למצב חמור כל כך של הדחת מ"פ, נשמע לי כאילו זה יצא מתחום המקצועיות ומילוי הפקודות והדרדר למשחקי אגו וכח בין המג"ד / מח"ט למ"פ.

"נומה עמק, ארץ תפארת, אנו לך משמרת"

"צה"ל הוא הצבא הערבי הטוב במזרח התיכון" - עזר וייצמן (על זרוע היבשה)

חבל שלא הצליחו להתמודד עם זה בצורה אחרת .
סה"כ אין יותר מידי מ"פ במילואים שמוכנים לבוא שנה אחרי שנה לשרות מלואים ארוך כמו שנדרש מהם.

אולי הלחץ התקשורתי יזיז משהו בצה"ל (ולו לתקופה קצרה). כל חייל מילואים קרבי מכיר היטב את התופעה הזו. אינספור שעות של כלום מתבזבזות בתחילתו של אימון, בעוד בימי האימון האחרונים מביאים לעומס פיזי וחוסר שינה קיצוני דקה לפני שיחרור. כל חזרה ממילואים מלווה בנסיעה ארוכה הביתה עם 0 שעות שינה. חבל שהמערכת והעומדים בראשה לא יודעים לכבד את חוקי המערכת עצמה. לא שונה בהרבה מגופים אחרים במדינה שממהרים להעיף כל מי שמעז להילחם בשחיתות/לשפר.
מבלי לדעת ולהכיר את כל הפרטים של המקרה - זו החלטה אומללה. אם מעיפים מ"פ מילואים מוערך על שרצה לשמור על פקודה מטכל"ית בסיסית וחיי חייליו מפני סיכון מיותר וחסר תוחלת, אז איך מצופה ממפקדים בצה"ל בכלל להפעיל יוזמה ולעמוד על שלהם כשצריך. גם אם לא קיבלו את טענותיו, יכלו לפתור את העניין בשלל דרכים מקובלות ושקטות יותר במקום לייצר כותרת כזו, שהיא גרועה לפלוגה ולצה"ל בכלל.

צה"ל היה חייב לסיים את הפרסה הזאת בצורה אחרת. ברור לגמרי שלא מדובר פה במ"פ כושל או כזה שהפר פקודה מסיבות לא לגיטימיות וגם אם היה צריך להיענש באופן כזה או אחר (הערה פיקודית או משהו דומה) הדחה היא פשוט ביזיון - בתקווה שימצא לו מקום אחר בצבא וישהיה מוכן לקלוט אותו שם יוכל להמשיך ולתרום - בימינו זה רחוק מלהיות מובן מאליו.

האיש נלחם עבור בריאות חייליו - המינימום שצריך לצאת מהעניין הוא פקודות מסודרות של הצבא בנוגע לשעות שינה של חיילים לפני יציאה הביתה (לא המצב הנוכחי של השלמה שבו כולם יודעים שאף אחד כמעט לא עומד וכולם רצים הביתה חצי מתים אחרי לילה בלי שינה ועושים תאונות).

עידו גנוט, מייסד ועורך ראשי
MegaPixel - אתר הצילום הישראלי
עמוד הפייסבוק שלנו.
www.MegaPixel.co.il
http://lensvid.com/ - אתר סרטוני הוידאו לצלמים

בתור מ"מ בפלוגה המדוברת, אשמח להבהיר את האירוע:
אירועים מקדימים- המח"ט חדש בחטיבה, הצטרף בשנה האחרונה.
1.באימון הקודם(הראשון עם אותו מח"ט) גם הייתה התייחסות מזלזלת מצידו לשעות השינה של החיילים לפני היציאה הביתה, מה שגרם לכך ששני חיילים מהפלוגה עשו תאונת דרכים, אחד מהם מפקד שנרדם על ההגה והשני חייל שעשה טוטאל לוס בכביש שש ונפגע בצוואר. שני האירועים הנ"ל תוחקרו ומופיעים בכל סיכומי האימון הקודם.
2.מני המ"פ היה אמור לצאת לקורס מג"דים בשבועות הקרובים, והיה מ"פ שעשה הרבה ותרם הרבה לבטחון ישראל גם בצבא ולא רק.
3.היה ניסיון עם גדוד שבועיים לפנינו להשאיר את החיילים לאחר התרגיל המסכם לישון ביום של היציאה הביתה, על ידי סגירת הנשקייה ואי זיכוי נשקים. בתגובה החיילים השאירו את הנשקים במערום מול הנשקייה ויצאו הביתה...
4.הגדוד מורכב מיוצאי יחידות מיוחדות וסיירות.
בנוגע לאירוע עצמו:
בתחילת האימון הובהר על ידי כל הצדדים שינתנו 6 שעות שינה לחיילים בלילה שלפני היציאה הביתה.
השבוע היה שבוע מלחמה עם לינה בשטח שהתחיל בנוהל גיוס חירום והיה מאוד אינטנסיבי.
יום לפני היציאה, בזמן היציאה לתרגיל המח"ט הודיע שלא בטוח שיהיו מספיק שעות שינה, ובתגובה הסמג"ד(מג"ד בפועל) והמ"פים הודיעו לו שזה לא בטיחותי.
בשעה 2:00 בלילה הלכנו לישון, והמח"ט הודיע שההשכמה ב5:00 ושהחיילים ישלימו את שעות השינה שלהם לאחר התרגיל(מה שברור שלא יקרה), בתגובה המ"פ שלנו אמר שאנו צריכים לישון 6 שעות בהתאם לפקודות הבטיחות וכלקחים מאירועי עבר, המח"ט כמובן לא הסכים.
כל שאר הפלוגות יצאו לתרגיל ב5:00 בבוקר וכמובן שלא השלימו את שעות השינה בחזרה לבסיס...
מני הודח מתפקידו על ידי מפקד האוגדה ובאישור אלוף פיקוד צפון, בטענה שהוא כשל מבחינה פיקודית.

יש לציין כי כולם עברו על פקודות מטכ"ל חוץ מהפלוגה שלנו, שקובעות כי חייל מילואים ביום היציאה מוגדר כנהג צה"לי, וצריך לישון 7 שעות.

בנימה אישית, המח"ט(סדירניק) לא מבין את חיי המילואים, זה התפקיד הראשון שלו במערך המילואים, וניכר שהוא עשה טעות בקבלת ההחלטה של ההדחה ועכשיו כל חבריו הקצינים מכס"תחים עליו... כל חיילי הפלוגה איבדו אמון ולא מעוניינים להישאר בחטיבה, זאת לאחר שבהערכה גסה כחצי מהם משרתים במערך המילואים ובפלוגה כבר כ15 שנים.

תודה על המידע. בהחלט משפיע על איך אני רואה את האירוע.
קצת קשה לי עם הטיעון שהמ"פ רק רצה לשמור על בטיחות החיילים, כאשר מצד שני אמרת נכון שגם אם יגדירו למילואימניקים בפקודה להישאר בבסיס לישון בסיום התרגיל הם לא יעשו את זה ויעדיפו להסתכן בדרכים כדי לצאת מוקדם יותר. זו בעיה שחלק רואים אותה כבעיה משמעתית, וחלק אומרים שזה טבע המילואים וצריך להתמודד עם זה.
בתור קצין במילואים אני נוטה "לוותר" למילואימניקים בנושא הזה, אבל אולי למח"ט / מג"ד יש שיקולים אחרים. בוודאי כאשר הוא סדיר וחי בראש הזה של "כל אי הסכמה של מילואימניק היא סירוב פקודה".

האמת שלא הייתה לי בעיה אם המ"פ היה נענש בצורה משמעתית כלשהי (כי ראינו מה קורה כשמנסים לתת למילואים שעות שינה בסוף התרגיל) אבל מכאן ועד להדחה הדרך ארוכה מאוד.

מסכים איתך שברגע שהתקבלה ההחלטה בידי המח"ט, לא היה למ"פ סיכוי וכל שרשרת הפיקוד תתמוך במח"ט. הם כולם אנשי קריירה בצבא, בוודאי מכירים אותו אישית וצריכים עוד לשרת איתו

"נומה עמק, ארץ תפארת, אנו לך משמרת"

"צה"ל הוא הצבא הערבי הטוב במזרח התיכון" - עזר וייצמן (על זרוע היבשה)

אמנם כל שרשרת הפיקוד תתמוך במח"ט, אבל אם הסגל הגדודי היה תומך במ"פ התוצאה היתה שונה לחלוטין.

There are three kinds of lies: lies, damned lies, and statistics

"After the uprising of the 17th of June the Secretary of the Writers Union had leaflets distributed in the Stalinallee
stating that the people had forfeited the confidence of the government and could win it back only by redoubled efforts.

Would it not be easier in that case for the government to dissolve the people and elect another?" -Bertolt Brecht

I remember very vividly, a few months after the famous pacifist resolution at the Oxford Union visiting Germany and having a talk with a prominent leader of the young Nazis. He was asking about this pacifist motion and I tried to explain it to him. There was an ugly gleam in his eye when he said, "The fact is that you English are soft". Then I realized that the world enemies of peace might be the pacifists - Robert Hamilton Bernays -

זה אחת הבעיות במינוי מחטים סדירים הם חושבים שהשמש זורחת להם מה@#$.
לי היה מחט מילואים שסינגרו אותי לאיזה תפקיד אד הוק במחטיה,
ההתנהלות לא נראתה לי והבהרתי שהיא מנוגדת לפקודות ומסוכנת ,
וכולם התיישרו והמחט אפילו העריך את זה (גם אם הכפופים לו פחות).
אין פשרות על בטיחות במיוחד באימונים.

אם המ"פ/מג"ד רוצה להבטיח שהחיילים יישארו לישון 6 שעות בלילה האחרון ולא "יברחו" הבייתה בבוקר, האם לא ניתן פשוט לעכב את ההזדכויות בכמה שעות? כמובן שכמילואימניק הייתי מעדיף שישחררו מייד כשאפשר אבל אם קובעים, נאמר, שתחילת הזכויות היא ב-10 בבוקר ולא ב-7 בבוקר אני מניח שהייתי מקבל את הדין.

באותו היום התרגיל וטקס סיום האימון נגמרו באזור 10:00, וההזדכויות באזור 14.(גם לאלו שלא נשארו לישון- שאר הפלוגות). אין בעיה שהיום האחרון יסתיים גם ב16, כל עוד בלילה שלפני היציאה הביתה החיילים ישנו 6 שעות. אני רוצה להבהיר- לא הייתה בעיה עם מצב שבו היינו ישנים ויוצאים הביתה מאוחר יותר, הבעיה הייתה שלא הסכימו לתת לנו את שעות השינה. אף מילואימניק לא יחזור לבסיס בצהריים ואז ישלים שעות שינה לפני היציאה הביתה(ועובדה שזה לא קרה ולא קורה באף יחידה).

ציטוט:

במקור נכתב על ידי IronKnife1 3.היה ניסיון עם גדוד שבועיים לפנינו להשאיר את החיילים לאחר התרגיל המסכם לישון ביום של היציאה הביתה, על ידי סגירת הנשקייה ואי זיכוי נשקים. בתגובה החיילים השאירו את הנשקים במערום מול הנשקייה ויצאו הביתה...

גם אני פעם עזבתי את צאלים מבלי לסיים הזדכויות, ולא בגלל רצון שנישן:

ציטוט:

במקור נכתב על ידי a_tell הנגמ"ש שנהגתי בו יצא לשטח עם כמה חוליות זחל שדרשו החלפה בצד אחד. הקח"ש שלנו ידע על הבעייה אבל אמר שנטפל בה אחרי שנחזור מהשטח. ביום האחרון בזמן הטיפולים, אחרי שכבר שפרסנו זחל בצד אחד, החלפנו חוליות וסגרנו (ליתר דיוק, החימושניקים של המרכז עשו את כל העבודה בזמן שהצוות הסתכל מהצד. רק אני ישבתי בכסא הנהג), התברר שצריך לחזור על הפעולה גם בזחל השני. מפקד הכלי החליט שהספיק לו וחתך הביתה בלי לחכות לאישור מהקח"ש. אני הלכתי אחריו בשקט.

https://www.fresh.co.il/vBulletin/s...891#post2700494

"היטלר מת, סטלין מת ועוד כמה ששכחתי את שמם

ובכל זאת עדיין נשפך כאן דם"

קישורים למעוניינים לריאיונות עם המ"פ:
http://www.mako.co.il/news-military...&pId=1434139730

http://news.nana10.co.il/Article/?A...1250761&sid=126

שאלה טכנית - מה המשמעות של הדחה? האם כשמדיחים קצין מיחידה X זה אומר שהוא מודח לחלוטין מתפקידי פיקוד בצבא? הרי הוא איש מילואים לא איש קבע. אז זורקים אותו ממילואים בכלל? זורקים אותו מתפקידי פיקוד במילואים (יהפוך לקצין מפקדה?). אשמח להבהרות.

עידו גנוט, מייסד ועורך ראשי
MegaPixel - אתר הצילום הישראלי
עמוד הפייסבוק שלנו.
www.MegaPixel.co.il
http://lensvid.com/ - אתר סרטוני הוידאו לצלמים

כבר התקשרו אליו מספיק מח"טים על מנת למשוך אותו... המשמעות היא שהוא הודח מהחטיבה, יכול לשרת בכל מקום אחר בכל תפקיד שירצו אותו

ככל שזכור לי, נדרש פסק דין של שופט צבאי כדי לפסול רשמית מפקד מתפקיד פיקודי. בפועל אני מניח שבהרבה מקומות עושים את זה בצורה לא מוסדרת ע"י קידום רוחבי, השעייה רשמית או לא רשמית, וכו'... מ"פ שלי הודח באמצע מבצע צוק איתן, את החצי השני של המבצע הוא ישב בבית וכמה חודשים לאחר מכן הוא כבר שובץ ליחידת מילואים אחרת בחיל - כנראה בתפקיד מטה (שם אני בטוח שהוא באמת מצטיין בתפקידו).

גם כשלא היה הרבה, היה לנו הכל

הבנתי. תודה סיפרד ו- IronKnife1.
בואו נקווה כולנו שבגלל ההתנהלות המטופשת של המח"ט לא נאבד חיילים מילואים איכותיים שיבחרו לא להגיע יותר לאימונים - אין לנו יותר מידי כאלו ולאבד אותם על שטויות זה פשוט חרפה.

עידו גנוט, מייסד ועורך ראשי
MegaPixel - אתר הצילום הישראלי
עמוד הפייסבוק שלנו.
www.MegaPixel.co.il
http://lensvid.com/ - אתר סרטוני הוידאו לצלמים

חבר'ה, מילואימניקים (גם חפ"שים, גם מפקדים וגם קצינים) עוזבים את העבודה והמשפחה ובאים ונותנים את התחת שלהם למדינה פעם (או יותר) בשנה וזה לא מובן מאיליו.
היום כל אחד יכול לדלג על מילואים בקלות, אבל החבר'ה האלה באו והתייצבו כמו שצריך.
מה שהמח"ט הזה עשה זו יריקה בפרצוף שלהם - אז הוא הדיח מ"פ אהוב אחד על שטות מטומטמת, ומה שיצא מזה זה שבתעסוקה/אימון הבא תהיה לו 50% פחות מצבה במקרה הטוב.
נראה מי ירוץ אחרי המח"ט הזה בחוד בשדה הקרב.

"אילו שמוכנים לוותר על חירות חיונית כדי להרוויח ביטחון זמני, לא ראויים לא לחירות ולא לביטחון - ומהר מאוד חסרים את שניהם."
-בנג'מין פרנקלין

ציטוט:

במקור נכתב על ידי Carl Sagan "If you wish to make an apple pie from scratch, you must first invent the universe"

קמל"ר - תפקיד מיותר.

בפרשה הזו הוכח שוב שאיש לא סופר אותו.

הסרת האחריות ממפקדים סדירים על המילואימניקים שלהם היא נגד הקוד האתי של צה"ל.

הגיע הזמן שמפקדים ילמדו מה זה מילואים. (גם פוליטיקאים)

צריך להיות חלק מהכשרתו של איש קבע בכיר.

לא כל מה שאני רוצה לכתוב, אני יכול לכתוב.

לא כל מה שאני יכול לכתוב, אני רוצה לכתוב.

לפני כך וכך שנים, הצטרפנו לעוד אחד מהתרגילים בצאלים, מאלה שאתה מסיים על ארבע.
בערב האחרון הבין המג"ד שחייליו יצאו למחרת הביתה ללא שעות שינה כלל (ובמצטבר כ 7 שעות בשבוע)
והורה לעצור הכל. המפג"ד ארגן מיטות שדה לשינת לילה מלאה והרס"פים הכינו ארוחה מגוונת לכל פלוגה.
הוכחה שאפשר גם אחרת...
המג"ד הוא הושע פרידמן, מי שהפך ברבות הימים לקמל"ר.

ועוד מהתנסות אישית. פעמיים קרה לי אחרי אימון מתיש - פעמיים יותר מידי - שמצאתי את עצמי נרדם בנסיעה. זה קרה ללא שום אזהרה או סימן מקדים. לשמחתי, בשני המקרים התעוררתי שניות ספורות לפני תאונה קטלנית. פעם אחת פשוט נשארתי לנוח ברכב בצד הדרך, ובפעם השנייה כבר מצאתי איזו חורשה, פתחתי אוהל ומזרון (תמיד איתי) והלכתי לישון. אני בטוח שעוד רבים וטובים מצאו עצמם במצב המיותר הזה. חבל מאוד שבפיקוד לרוב מתעלמים או מחפפים בנושא. ספציפית בפרשה זו, אפשר וצריך היה לנהוג אחרת.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי Pilon ועוד מהתנסות אישית. פעמיים קרה לי אחרי אימון מתיש - פעמיים יותר מידי - שמצאתי את עצמי נרדם בנסיעה. זה קרה ללא שום אזהרה או סימן מקדים. לשמחתי, בשני המקרים התעוררתי שניות ספורות לפני תאונה קטלנית. פעם אחת פשוט נשארתי לנוח ברכב בצד הדרך, ובפעם השנייה כבר מצאתי איזו חורשה, פתחתי אוהל ומזרון (תמיד איתי) והלכתי לישון. אני בטוח שעוד רבים וטובים מצאו עצמם במצב המיותר הזה. חבל מאוד שבפיקוד לרוב מתעלמים או מחפפים בנושא. ספציפית בפרשה זו, אפשר וצריך היה לנהוג אחרת.

הדרך היחידה בה הסיפור הזה יקבל התייחסות מתאימה היא לפרסם את כמות תאונות הדרכים בהתאמה לימי סיום מילואים. ככל שזכור לי, אירוע כזה אמור להירשם כתאונה במסגרת השירות הצבאי ולא תאונה אזרחית – ברגע שהסטטיסטיקה תוצג, כבר יהיה הרבה יותר קשה לקבור את הבעיה שמאחוריה.

גם כשלא היה הרבה, היה לנו הכל

זה מגיע ליחידות ומתוחקר, לא בטוח שנאסף ומופץ.

אני נדהם כל פעם מחדש, איך כל אירוע הופך להיות תוכנית ריאליטי.
יכלו לסגור את זה בינם לבין עצמם, ההד הציבורי שיכול להווצר כאן ממש לא בריא.
בלי להכנס לפרטים של מי צודק, ברור שאף אחד כאן לא היה חכם (משחקי אגו ושופוני כמו ילדים קטנים).

צה"ל מוציא עשרות מיליוני שקלים בשנה על הסעות, הבזבוז וחוסר היעילות במקרים רבים ממש משווע (מגיע אוטובוס ממתין חצי יום ובסוף חוזר ריק או נוסעים איתו 4 חיילים ועל כל זה צה"ל משלם, זה ניקרא ויזה).
אז למה לא מארגנים הסעות מסודרות כמו שעושים לסדיר? תשאירו את הרכב בבית ותוכלו לישון באוטובוס כל הדרך.
יש מקרים שעושים את זה ואם האוטובוס יוצא בזמן אז הפרש הזמנים מול הנסיעה ברכב הפרטי הוא ממש לא גדול.

אתן לכם דוגמה: ביום שישי האחרון אוטובוס צוערים שיצא מבה"ד 1 הגיע לתחנה מרכזית באר שבע אחרי 40 דקות, זה היה ממש מהר.
יחד איתו הגיעו עשרות אוטובוסים מכל מיני בסיסים בנגב ופרקו חיילים בדרך הביתה, כל זה היה ב 07:00 בבוקר.

ארץ אשר ירדפוה אויביה והיא את אויביה תרדוף במרדף, היא את אויביה תשיג אך אויביה הם לא ילכדוה בכף

עם כל הכבוד להסעות ותחבורה ציבורית - אולי זה עובד לסדירים כי זה מה יש, אבל במילואים זה פשוט לא עובד ואף מיותר.
לבסיסי המילואים המרכזיים כמו לכיש וצאלים כמעט בלתי אפשרי להגיע בתחבורה ציבורית בזמנים שבהם כביכול אמורים להתייצב, שלא לדבר על חזרה הביתה בזמן סביר.
לאיש מילואים יש לא מעט מחוייבויות ומגבלות שלילד בן 19 אין. הוא צריך להקפיץ את הילדים לגן/בית הספר, לחזור מוקדם ככל האפשר, לקחת עימו ציוד ועוד (כי להבדיל מסדירניק שיכול לסמוך על הרס"פ שלו ובסיס קבוע, לחייל מילואים אין שום ביטחון כזה ולא פעם צריך להסתדר לבד, עם הציוד הצבאי המלא להגיע מא' לב').
בפעמים היחידות שניסיתי להגיע עם הסעות/תחבורה ציבורית - נדרתי לא לעשות זאת שוב..יוצאים עם הזריחה רק בכדי להמתין שעות, על גבי שעות, על גבי שעות להסעות שלא מגיעות/יוצאות ממקום אחר/אין מקום וכד'. יציאה הביתה? 2 אוטובוסים ביום. פיספסת? תסתדר.
כבר יצא לי לישון ברכב ואף לקפוץ לאירוע מבצעי עם הרכב הפרטי (כי לקח יום שלם לחטיבה להביא זאב תקין).
בקיצור,
כמו ש90% מהמדינה מסתמכת על הרכב הפרטי ולא על תחבורה ציבורית ברמה של קונגו, אי אפשר לצפות דווקא מחייל מילואים, עם עבודה ומשפחה, להגיע ולחזור בתחבורה ציבורית לאיזה חור בנגב, ועוד בשעה מוקדמת.
זה פשוט לא עובד וצה"ל מכיר בכך ואף מעודד שנגיע עם הרכב הפרטי (החזרי דלק יש - החזרים על מספר נסיעות בתחבורה ציבורית ורכבת - אין).

וחזרה למציאות:
כשמדובר בתעסוקה, היציאות לא מרוכזות, בהתרעה קצרה וממקומום שבמקרה הטוב אוטובוס עובר שם פעמיים ביום. הרבה פעמים זה גם אותו אוטובוס שמביא את המחליף שלך, כך שאיך לך שום דרך הגיונית להספיק לעלות עליו.מי שאין לו אוטו נאלץ להסתמך על טרמפים.
באימון, החיילים לא משתחררים בבה"ד 1 או עובדה, אלה באמצע שטח אש בתום התרגיל, וגם שם זמני היציאה של אנשים נמרחים על כמה שעות. לפעמים צריך שהסגל ישאר עוד חצי שעה-שעה, לפעמים צריכים את נהגי הנגמ"ש להעמיס את הכלים, או סתם כמה חבר'ה לעזור בהזדכויות, כך שגם אם יש הסעה, היא לא תיקח את כולם. כך בחשבון גם, שאחרי שיורדים מההסעה, מילואימניק ממוצע יצטרך להחליף עוד שנים-שלושה אוטובוסים עד שיגיע הביתה. לא כיף גדול עם כל הציוד על הגב ואבק עם גריז על כל הגוף.
ולסיום, המחויבות העיקרית של מילואימניק היא לא לצבא. לי אישית קרה פעמיים שקיבלתי טלפון בהול מהבית, זרקתי הכל ורצתי לבקש מהמ"פ אישור לצאת מיד. פעם אחת זה קרה מאוחר בערב בבסיס קטן על כביש 12, כמה קילומטרים מאילת ופעם אחת בשטח אש ברמת הגולן. בלי רכב פרטי לא היה לי איך לצאת. וזאת כבר סיבה מספיק טובה לבוא עם אוטו.

אהה, תודה שאתה מחזיר אותי למציאות הישראלית כי אצלנו בצבא איסלנד כשאנחנו יוצאים לשמ"פ לוקחים אותנו במוניות והתעסוקה היא נופש.
כל מי שהגיב אלי לקח את הדברים שחור-לבן, ראשית לא אמרתי תחבורה ציבורית אלא הסעות מיוחדות ליחידה.
שנית, ההסעות האלה לא באות במקום אלא בנוסף, מי שרוצה לבוא עם רכב בבקשה אבל מי שרוצה בהסעה אז האופציה הזו צריכה להיות קיימת (במגבלות של עלות/תועלת כמובן).

ארץ אשר ירדפוה אויביה והיא את אויביה תרדוף במרדף, היא את אויביה תשיג אך אויביה הם לא ילכדוה בכף

האופציה קיימת מין הסתם, והצעירים יותר, אלה שאין להם רכב פרטי, גם משתמשים בה. אבל מהסיבות הנ"ל, זאת תמיד האופציה הפחות נוחה בהרבה, ולא בדקות נסיעה בודדות, כפי שאתה טוען.

הרעיון בסך הכל ברור, ואם היה מיושם בהתאם לנורמה האיסלנדית שציינת היה יכול להיות מצוין (סתם, בדיחה).
הבעייה היא שבסופו של דבר הסעות לא יהיו הרי עד הבית; ומישהו שיגיע בהסעה, נניח, לבאר שבע, אבל גר באופקים, עדיין יצטרך עוד נסיעה, ואם לא ישן מספיק שעות הרי שחזרנו לנקודת המוצא ולסכנת התאונות וכו'.

יתר על כן, הרי מקובל, ברור לי שגם עליך, שהמטרה צריכה להיות לא להקשות על מילואימניקים. על כן, הפתרון הוא די פשוט (גם אם לא נראה לי שאצלנו בצבא ובמדינה הוא ישים...) - תכנון נכון, ועמידה בתכנון. אני מדבר על תרגילים ואימונים מן הסתם ופחות על מצב מלחמה וכדו'. אם יתכננו נכון ויעמדו בתכנון יוכלו מראש להבטיח - עד כמה שניתן כמובן - שעות שינה ראויות, בתזמון נורמלי לפני יציאה הבייתה (כלומר לישון בלילה, ולא להגיד לאנשים בעשר בבוקר - עכשיו לכו לישון 7 שעות, תקומו בחמש אחה"צ ואז תצאו הבייתה).

מנסיוני האישי- ההסעות לא רלוונטיות.
יש לי את האופציה להזמין הסעה מרוכזת לחיילים, ואפילו לכמות די גמישה (מ15 בערך ועד פלוגה). כמובן, בתנאי שאני עושה את זה מספיק מראש או מבטל מספיק מראש.

בפועל, המצב הוא שהרוב מגיעים עם רכב, וגם מי שמתחייב להגיע להסעה מוצא טרמפ כי זה נוח (ורצוי, זה תורם לגיבוש ולמורל).
בשורה התחתונה- ברוב המקרים זה נגמר בתקלות תובלה ואוטובוסים ריקים.
אני אישית, כמי שיכול לדרוש הסעה כזו, קצת חושש לעשות את זה כל פעם כי אני יודע כמעט בודאות שזה יסתיים בתקלת תובלה.

נוע, נוע! סוף

ציטוט:

במקור נכתב על ידי plonter5 מנסיוני האישי- ההסעות לא רלוונטיות. יש לי את האופציה להזמין הסעה מרוכזת לחיילים, ואפילו לכמות די גמישה (מ15 בערך ועד פלוגה). כמובן, בתנאי שאני עושה את זה מספיק מראש או מבטל מספיק מראש. בפועל, המצב הוא שהרוב מגיעים עם רכב, וגם מי שמתחייב להגיע להסעה מוצא טרמפ כי זה נוח (ורצוי, זה תורם לגיבוש ולמורל). בשורה התחתונה- ברוב המקרים זה נגמר בתקלות תובלה ואוטובוסים ריקים. אני אישית, כמי שיכול לדרוש הסעה כזו, קצת חושש לעשות את זה כל פעם כי אני יודע כמעט בודאות שזה יסתיים בתקלת תובלה.

וזה בדיוק העניין, זה כלי שניתן למפקד וזה בידיו להשתמש בו לפי העניין.
כשכתבתי את הרעיון הזה לא התכוונתי שיהיה שחור-לבן אלא אופציה נוספת שאפשר לבחון אותה ע"פ התנהלות העניינים.
ע"פ תיכנון מדוקדק אפשר לעשות את האימון ולסיים אותו בהסעה באוטובוס רק בכדי שלא ינהגו מטעמי בטיחות.
עם כל הכבוד לנוחות יש כאן אימון ופקודה לבצעו ואת זה צריך לעשות, אז משאירים את כלי הרכב ונוסעים באוטובוס גם אם זה לא נוח, זה צבא לא קייטנה ולא נופש!

אגב, ביחידה שלי עשינו אימון יום-לילה רחוק ממקום המכוניות ובסיומו יצאנו הביתה מהשטח באוטובוס וכל זה בפקודה, לא זוכר שקיטרו (היה רכב עם נשארי שבת שהסיע את הציוד חזרה לבסיס).

ארץ אשר ירדפוה אויביה והיא את אויביה תרדוף במרדף, היא את אויביה תשיג אך אויביה הם לא ילכדוה בכף

גדוד מקבל אוטובוס אחד להסעות. אפילו לא קרוב להיות מספק לצרכים של כלל החיילים.

There are three kinds of lies: lies, damned lies, and statistics

"After the uprising of the 17th of June the Secretary of the Writers Union had leaflets distributed in the Stalinallee
stating that the people had forfeited the confidence of the government and could win it back only by redoubled efforts.

Would it not be easier in that case for the government to dissolve the people and elect another?" -Bertolt Brecht

I remember very vividly, a few months after the famous pacifist resolution at the Oxford Union visiting Germany and having a talk with a prominent leader of the young Nazis. He was asking about this pacifist motion and I tried to explain it to him. There was an ugly gleam in his eye when he said, "The fact is that you English are soft". Then I realized that the world enemies of peace might be the pacifists - Robert Hamilton Bernays -

לא מדויק. אני לא בקיא בפרטים אבל זה תלוי תכנון, היערכות וקומבינה.

הגדוד שלי חזק בשניים הראשונים והחטיבה חזקה באחרון וכמעט כל מופע עומד אוטובוס לפלוגה ו3-4 אוטובוסים לפיזור הבייתה.

"בטבע הסוס הוא בלונדינית מטומטמת. גם טיפש וגם בעל נורמות מיניות מופקרות.אי לכך, אני גאה להיות חמור."

אראל סג"ל


ותודה לדורון

זה תלוי תקציב. מל"י נותן אוטובוס אחד, וזה כולל הסעות בתוך מל"י. אם החטיבה יכולה לתת יותר, סבבה.

There are three kinds of lies: lies, damned lies, and statistics

"After the uprising of the 17th of June the Secretary of the Writers Union had leaflets distributed in the Stalinallee
stating that the people had forfeited the confidence of the government and could win it back only by redoubled efforts.

Would it not be easier in that case for the government to dissolve the people and elect another?" -Bertolt Brecht

I remember very vividly, a few months after the famous pacifist resolution at the Oxford Union visiting Germany and having a talk with a prominent leader of the young Nazis. He was asking about this pacifist motion and I tried to explain it to him. There was an ugly gleam in his eye when he said, "The fact is that you English are soft". Then I realized that the world enemies of peace might be the pacifists - Robert Hamilton Bernays -

הסאגה ממשיכה:

http://www.mako.co.il/news-military...0&pId=948912327

מחאת המילואימניקים: "זאת בגידה, תורנו להילחם בשבילו"

אחרי הדחת המ"פ מני איתן בשל סירוב פקודה, לאחר שניסה לדאוג לשעות שינה לחייליו, יותר מ-50 לוחמי מילואים מפלוגתו ביקשו לעבור יחידה. "מפרקים פלוגה בגלל מלחמות אגו", אמרו לחדשות 2 Online‏

"נומה עמק, ארץ תפארת, אנו לך משמרת"

"צה"ל הוא הצבא הערבי הטוב במזרח התיכון" - עזר וייצמן (על זרוע היבשה)

אחד העקרונות החשובים של צהל הוא דבקות במשימה לאור המטרה.
המטרה באימון הינה לשפר את היכולת המבצעית של היחידה המתאמנת.
האם במבחן התוצאה, פעולתו של המח"ט שיפרה את היכולת המבצעית של היחידה ?
התשובה היא לא !
האם החלטות הגורמים הממונים, עד למפקד הפיקוד שיפרו את היכולת המבצעית של היחידה ?
התשובה היא לא !

לצערי, המח"ט ושרשרת הפיקוד מעליו נכשלו במבחן התוצאה.

בצבא, כמו בכביש, לא צריך להיות צודק, אלא צריך להיות חכם.
מפקד חכם (ובמיוחד מפקד חדש שנכנס לתפקיד) צריך להיות קשוב למפקדי המשנה שלו
לשמוע את חוות דעתם על בסיס הניסיון המצטבר שלהם
ולדעת מתי רצוי להיות גמיש ומתי אסור להתפשר.

אדם שאינו חכם מספיק בכדי למצוא את שביל הזהב
בין עיצוב היחידה בדמות חזונו
לבין הלימוד של הנסיבות של היחידה והשטח
משול ל"איש ברזל".
ברזל הוא חומר חזק אך פריך ונוטה להישבר ולגרום לכשל.
פלדה, בניגוד לברזל, היא גם גמישה עד למידה מסוימת
ולכן אינה גורמת לשבר ולכשל בקלות כמו ברזל.

כניראה שהמח"ט ומעלה אינם חכמים אלא טיפשים שגרמו נזק לצה"ל.
אם הם היו מנהלים בחברה פרטית, יתכן שמנהל החברה היה מעדיף לפטר אותם בגלל הנזק שהם גרמו לחברה, וטיעונים בסגנון של "זה היה בסמכותי" לא היו מצילים אותם מפיטורים, כי מנהל טוב בחברה צריך להסתכל על טובתו של האירגון ולא על טובתה של ההיררכיה הניהולית.

ערכים וכאלה זה לא ממש משנה.
יש פקודות והן חלות על הרמטכל ומטה.
מח"ט אינו רשאי להפר פקודות מטכל.
גם לא אלוף הפיקוד.
במהלך שבוע האימונים תדמה מצב לחימה עם שינה ספורדית ירידה בתפקודי כוחות והאצלת סמכויות למשנים.
בסוף האימון לפני שחיילים יוצאים הביתה זה לא לעניין אם כי לא נדיר.
גם בתרגילים רכובים שהחיילים היו יכולים לישון המפקדים לא והתוצאות בהתאם.
שרשרת הפיקוד של צהל כשלה.
היו יכולים לפתור את זה בהערה פיקודית לשניהם וזהו, האחד היה ממשיך לפקד על החטיבה השני יוצא לקורס מגדים וחוזר לגדוד בחטיבה אחרת ושלום שלום.

"מח"ט אינו רשאי להפר פקודות מטכל.
גם לא אלוף הפיקוד."

למעשה, אאל"ט- גם סמל יכול להפר במיקרה שלפניו פקודות מטכל קבועות. הוא פשוט ייתן את הדין אח"כ.

מה הלקח הכללי מהמיקרה?
יש מתח רב בין הרצון של אנשי המילואים להתאמן רק בימים ראשון-חמישי,
לבין הרצון להביא אותם לכשירות מירבית,
והרצון שכולם יגיעו בשלום הביתה.

אימון ללא הפסקה? פגיעה בבטיחות.
אימון עם הפסקה? פגיעה באימון (לדעת המח"ט, לפחות)
אימון ללא הפסקה ומנוחה אח"כ? פגיעה ברווחת המשרתים

אולי הגיעה נקודה שצרכי הצבא כבר לא מתאימים לצרכים של אנשי המילואים, אפילו קבוצה מצומצמת של מי שמשרתים במילואים בקרבי?
אולי צריך לעבור מודל-
הרבה חטיבות מילואים"חיל משמר" שמתאמנות בעצימות נמוכה,
ומעט חטיבות "חוד" התנדבותיות, עם אימונים רציניים וממושכים, כולל דרישה לשמירה על כושר גופני, ועם בונוס כספי מסוים.
ואז ה-"חוזה" בין משרת המילואים לצבא ברור יותר.

גם ככה לכולם ידוע שמילואים זה התנדבות דה פקטו אם לא דה יורה.
זה לא מתח בין רצון לרצון הרי כתוב שחור על גבי כחול שהיו תרגילים לא שינה כל השבוע.
מדובר ברצון לא למות בתאונת דרכים בדרך הביתה בגלל שאיזה קצין חושב שהוא מעל הרמטכל,
ואלוף פיקוד שחושב שדיבוי לחבר שלו יותר חשוב מהפקודות.
אם מדברים על משמעת וסירובי פקודה הפקודה הכתובה של דרג גבוה לוקחת.
וזו חלק מהבעיה בתרבות הישראלית של חוסר משמעת.
זה מתחיל מאי הבנת משמעות פקודות הקבע, וממשיך במחשבה שכל אחד יכול לפקוד בע"פ ולעשות מה ב@#$ שלו
בלי שום כבוד להיררכיה ולמסקנות עשרות אם לא מאות תחקירים שהובילו לפקודות הקבע האלה.
קיבלתי בזמנו 100 בשיפוט צבאי אבל אולי החוקים השתנו.
אני לא מכיר מה שציינו למטה שכל אחד יכול לשנות או לסתור את פקודות הקבע.

פקודות מטכל וכל הפקודות הקבועות הבצבא חלות על כל חייליו.
עם זאת,לפי פקודות הצבא, פקודה ישירה של מפקד גוברת על פקודה קבועה גם אם אינה חוקית.
ולכן, לפי החוק היבש, המ"פ היה צריך להישמע למח"ט ולצאת לתרגיל בלא שינה מספקת.

האם זה הדבר הכון לעשות? לא. גם אני מפקד במילואים ואני מאמין שהייתי נוהג כמוהו.

נוע, נוע! סוף

קצין בטיחות הוא תפקיד המטיל על המבצע אותו אחריות כבדה מאוד.
לעיתים האחריות הזאת הינה אחריות פלילית.

לא ניתן להטיל על אדם אחריות (גם פלילית) מבלי שיש לו סמכות המוקנית לו מבחינת תפקידו.
אם מפקיעים מידו של קצין הבטיחות את הסמכות לעצור תרגיל מסיבה בטיחותית על פי שיקול דעתו
מי שמפקיע מידו את הסמכות חייב לקחת על עצמו את האחריות של קצין בטיחות על כל המשתמע מכך.

המח"ט היה יכול לשחרר את המ"פ מתפקידו כקצין בטיחות
למנות את עצמו (או אדם אחר) כקצין בטיחות
ולאחר מכן לפקוד על המ"פ להעיר את חייליו.
ברגע שאותו מח"ט לא עשה זאת - הוא פחדן
וקצין הבטיחות פעל כראוי בתחום סמכותו הבלעדית בתרגיל.

אגב, כאשר בעבר הייתי קצין זוטר
שימשתי כקצין בטיחות בתרגיל
ועצרתי למ"פ תרגיל עד אשר תוקן ליקוי בטיחותי
ורק לאחר מכן אותו מ"פ ביקש את אישורי להמשיך בתרגיל.
מספר שעות לאחר מכן אותו מ"פ ביקש ממני לעצור את התרגיל בגלל פקודה לא סבירה שהונחתה עליו.
לפעמים קצין בטיחות הוא מטרד ולפעמים הוא נכס
אך עליו למלא את תפקידו בצורה הולמת ללא מורא של תפקידים ודרגות
ולכן הדרך היחידה לעקוף החלטה של קצין בטיחות
היא להחליף אותו בקצין אחר, אשר יהיה מוסמך לקבל החלטה שונה
ובתנאי שמאותו רגע הקצין החדש ישא באחריות הכוללת לבטיחות בתרגיל.

מרגע שהמח"ט לא היה מוכן לשאת באחריות של קצין בטיחות
או לא מינה קצין אחר שהיה מוכן לשאת באחריות כבדה זו
ולתת את הפקודה שאותו מח"ט ביקש לתת,
לא הייתה לו סמכות לעקוף את החלטת קצין הבטיחות.

מעניין אותי איך בפורום צבא וביטחון אין אפילו דעה אחת שונה, כולם מיישרים קו עם המ"פ והחלטתו. לפי מה שנראה אין פה אחד שניסה לחשוב מנקודת המבט של המח"ט.
אני כותב את הדברים עם ניסיון בהוצאת אימוני מילואים לפועל מכל הזוויות.
1. הסעות - אופציה שקיימת בכל אימון, כמובן שגם באימוני המילואים. בהתאם לדרישה ניתן להזמין הובלות, אם יהיו מספיק שיהיו מעוניינים אפשר יהיה להזמין כמה אוטובוסים או מיניבוסים ולפצל אותם למספר תחנות הסעה בשביל שיהיה נוח לכמה שיותר חיילים. כמו שרשמו לפני, לרוב מעדיפים להגיע ברכב פרטי ולאסוף חברים מהפלוגה ואז במקרה הטוב מצליחים לבטל את ההובלה בזמן ובמקרה הפחות טוב העדכון מגיע מאוחר מדי והגדוד/חטיבה סופגת תקלת הובלה. המשמעות זה כסף שלא מנוצל לדברים אחרים...
2. זמן מילואימניק - אחד הערכים המרכזים בתכנון אימוני מילואים (לפחות בתקופה האחרונה) זה זמן מילואים הוא קודש. מילואימניק עוזב בית, עבודה וכו', מתייצב ובזמן הקצר שמגיע אליו צריך לעשות הכל בשביל שהזמן ינוצל בצורה מיטבית על מנת להכין אותו למלחמה. מניסיוני עושים הרבה מאוד על מנת שככה זה גם יהיה בשטח על ידי: יצירת מעטפת לוגיסטית טובה ככל האפשר על מנת להוריד משימות צדדיות ולאפשר לכוח להתאמן בשקט ובנוחות, הכנות מקדימות כמו ימי מפקדים מקדימים וחתימה בשבוע שלפני האימון על הציוד העיקרי (ציוד פלוגתי/גדודי) שמחכה לכוח כשמגיע לחיול ועוד. בנוסף משתדלים לבנות את האימון ככה שכל רגע ינוצל לאימון וכשירויות.
3. אחרי כל מבצע/מלחמה מתחילות תלונות חוזרות (לעיתים רבות בצדק) על כשירויות ומוכנות המילואים. חבר'ה, הצבא משקיע הרבה בשיפור הכשירות של המילואים גם מבחינת רכש ציוד וגם מבחינת התאמות בתמהיל ימי המילואים (צמצום תעסוקות ויותר אימון). גדוד מקבל שבוע לאימון - שבוע!! מראשון עד חמישי, אני לא מבין למה כולם פה מתייחסים ל"בריחה" הביתה בחמישי בבוקר בסיום התרג"ד כאקסיומה. למה אף אחד לא אומר שזה לא מקובל, זהו זמן אימון יקר של גדוד שמגיע לאימון גדודי אחת לתקופה ארוכה (אולי ארוכה מדי). אז אם האימון בנוי בצורה מדורגת ומתחיל בפרט-חוליה או ברמות הבסיסיות ולאט לאט עולה עד לתרג"ד נראה לי הגיוני מאוד שהמח"ט ירצה לאתגר את הגדוד ולעשות תרג"ד ארוך, קשה, כולל לילה ללא שינה וכדו'. בהתאם להגיון זה, בהחלט הגיוני לדרוש מהפלוגות עם סיום התרגיל לישון מעט לפני היציאה הביתה (בנוסף להזמנת הסעות וניצולן כפי שרשמתי למעלה). המשימה של המח"ט זה להכין את היחידות שלו למלחמה, כשוהא מתכנן את האימון זה מה שהוא רואה מול העיניים ואל מול זה נבנה האימון וכל רגע צריכה להיות מנוצל בשביל לעמוד במשימה זו (במיוחד כשאנשי מילואים עוזבים כל כך הרבה מאחור ומתייצבים). לכן, נכון לתכנן את האימון עד יום חמישי בערב ולא עד חמישי בבוקר ולהפסיד יום אימון (וימ"מ שמוקצה לגדוד) שלם.
4. שעות שינה - הפקודה אכן מדבר על 7 שעות שינה לפני יציאה הביתה, אך יש אפשרויות שונות לפיצול השעות ואישורים מיוחדים באימונים שונים (ככל שהחריגה מהפקודה גדולה יותר הרמה המאשרת גבוהה יותר). אני לא יודע מה היה (מעודכן רק מהתקשורת), אבל המח"ט טוען כי הכל נעשה באישור ולפי הפקודות. אני לא מכיר את המח"ט כמו שאני לא מכיר את המ"פ, שניהם אנשים ערכיים בעיניי והנטיה הבסיסית שלי היא להאמין להם, קשה לי להעדיף את עדותו של זה על פני עדותו של זה.
5. הדחת מ"פ - יחד עם כל מה שרשמתי למעלה, עצם ההגעה לאירוע של הדחת מ"פ מצטיין (כפי שהוא מתואר בתקשורת ואני בהחלט מאמין בזה) מלמד על כשל כלשהו בהתנהלות הבין-אישית של המח"ט. לא צריכים להגיע לאירוע כזה, צריך לעשות הרבה (כמעט הכל) בשביל להכיל, לתאם ולקבל החלטה שתאפשר לכולם לעמוד בה. במידה ויש פערים הולכים הצידה, מדברים ופותרים את הבעיות.
6. סירוב פקודה - סירוב פקודה זהו אקט שחורג מ"כללי המשחק" המקובלים בדיון צבאי, אחרי שזה קרה גם ההתנהגות של המערכת וההחלטות שמתקבלות חורגות מהמקובל ולכן, לדעתי, ההדחה הייתה מתחייבת במקרה זה על אף הפגיעה בקצין איכותי, בפלוגה והגדוד. המערכת גדולה משיקולים אלו כאשר מדובר על אירוע של סירוב פקודה.
7. אין ספק שגם למערכת יש עוד לאן להתקדם מבחינת המעטפת שתאפשר את מה שרשמתי בצורה נוחה וראויה יותר, כמו חדרים ממוזגים שיאפשרו מנוחה טובה לפני היציאה בחום של צאלים ועוד.

1.אופציה לא ריאלית, מה לעשות. לא מבחינת זמנים ולא מבחינת יעדים. אפשר להסיע עד מגוון מוגבל של תחנות סופיות ומשם החיילים צריכים להמשיך הלאה. אם זה מוסיף עוד שעה-שעתיים נסיעה, החיילים יעדיפו לבוא ברכב פרטי.
2. אה - לא מסכים. זה לא נכון בהרבה רמות, אלא אם כן החטיבה מפקיעה את האימון מידי מל"י. בפועל יום א' הולך על מנהלות ויום ה', מתחיל בבוקר אחרי שינה. ברוב המקרים לא מתכננים משהו ליום ה' עד הצהריים (גם בגלל אנשי מל"י), כך שבפועל מדובר ב-3.5 ימי אימון במקרה הטוב.
3-4. שינה מפוצלת טובה בתע"מ - אולי. טובה באמצע אימון - אולי. לא טובה כשאנשים הולכים לנהוג 2-4. זה לא מספיק, זה מעייף וזה בלתי אפשרי בברדק של מל"י ביום חמישי, גם אם מזג האויר סבבה. אין שום בעיה להמשיך באימון עד יום חמישי בצהרים, גם אם ישנו שינה טובה בלילה - עניין של תכנון נכון ולא יותר מזה. ואגב, יום חמישי בצהריים, כי זיכויים לוקחים זמן, סיכומים לוקחים זמן וגם צריך להגיע הביתה בשעה ריאלית. שעון הימ"מ דופק עד שהחייל חוזר הביתה - לא ממתי שהוא יוצא מהבסיס.

מדובר בעצלנות וחוסר מחשבה של מערך הקבע אל מול המילואים - פשוט מאוד. בין אם מדובר באיכות האימון שמקבלים, הקצאת אמצעים וציוד ובין אם מדובר בהבנה על מי מדברים. מח"טי מילואים רגילים להתעסק עם סדירים שהרבה יותר קל לעבוד איתם בהנחתת פקודות לביצוע. הם לא רגילים להתעסק עם אנשים בוגרים וחושבים, ורואים את בכל פעם שמקבלים מח"ט מילואים שקודם לתפקידו...

ואגב - כל הבעיות האלה מתפרצות בחרום - ע"ע אלכסנדרוני ב-2006 (אבל ממש לא רק!)

There are three kinds of lies: lies, damned lies, and statistics

"After the uprising of the 17th of June the Secretary of the Writers Union had leaflets distributed in the Stalinallee
stating that the people had forfeited the confidence of the government and could win it back only by redoubled efforts.

Would it not be easier in that case for the government to dissolve the people and elect another?" -Bertolt Brecht

I remember very vividly, a few months after the famous pacifist resolution at the Oxford Union visiting Germany and having a talk with a prominent leader of the young Nazis. He was asking about this pacifist motion and I tried to explain it to him. There was an ugly gleam in his eye when he said, "The fact is that you English are soft". Then I realized that the world enemies of peace might be the pacifists - Robert Hamilton Bernays -

לא הצעת פתרון לכל הבעיות של המילואים ולא לחוסר המוכנות במלחמה.
יש זמן אימון נתון, אם רוצים לנל אותו צריך להתאמן ולא להסביר למה מילאומינקים צריכים התחשבות (בהסעות, בהגעה הביתה בזמן, בשינה ועוד)

אכן, כפי שאתה טוען יש זמן אימונים נתון ויש לנצל אותו היטב בכדי להתאמן
אך, מטבע הדברים, נושאים בטיחותיים גורמים לבזבוז זמן
ומונעים, במקרים רבים, אימון ראליסטי.
המסקנה האבסורדית המתבקשת מכך היא ביטול תפקיד קצין הבטיחות
שלרוב רק מפריע להתנהלות התקינה של האימון...

לרוב קצין הבטיחות הינו בדרגה זוטרה יותר ממפקדי האימון
אך בכדי שהוא יוכל לתפקד היטב
יש לו את הסמכות העליונה לעצור תרגיל מבחינה בטיחותית.
סמכות זאת גבוהה מסמכותו של הקצין הבכיר ביותר באימון
ואבוי לנו אם קצין בטיחות יחשוש לפעול בגלל מורא של דרגות ופקודות.

אם מפקד אינו מסכים להחלטתו המקצועית של קצין בטיחות
הוא רשאי לשחרר את קצין הבטיחות מתפקידו (ומאחריותו)
ולמנות את עצמו או אדם אחר לתפקיד קצין הבטיחות
ולהיות מוכן לשאת באחריות הנובעת מכך
ובמקרה של אירוע בטיחותי או תאונה
להיות זה שיעמוד למשפט צבאי או פלילי.

אם המח"ט לא החליף את קצין הבטיחות
ולא ניתן אישור בטיחותי לביצוע האקט הבא בתרגיל
לדעתי המח"ט הוא זה שנכשל בתפקידו.

את הפתרונות שלי ישמתי בשטח (ולא רק אני - יש כאן עוד מג"ד שהרים אימון מצויין לפיהם). חלק מהפתרון הוא שינוי מוחלט של מבנה האימון הגדודי במילואים במל"י וחלק מזה הוא שינוי מוחלט של המבנה הלוגיסטי של הכנת האימון במל"י - ואת זה קצת יותר קשה לבצע.

There are three kinds of lies: lies, damned lies, and statistics

"After the uprising of the 17th of June the Secretary of the Writers Union had leaflets distributed in the Stalinallee
stating that the people had forfeited the confidence of the government and could win it back only by redoubled efforts.

Would it not be easier in that case for the government to dissolve the people and elect another?" -Bertolt Brecht

I remember very vividly, a few months after the famous pacifist resolution at the Oxford Union visiting Germany and having a talk with a prominent leader of the young Nazis. He was asking about this pacifist motion and I tried to explain it to him. There was an ugly gleam in his eye when he said, "The fact is that you English are soft". Then I realized that the world enemies of peace might be the pacifists - Robert Hamilton Bernays -

ביטיס, אפשר לשמוע ממך דעה נורמאלית? בתור אדם עם מוח. מה לדעתך צריך לשנות?

יש לי הרבה מאוד מה לומר על בזבוז הזמן שצה"ל מכנה "אימון גדודי במל"י". אבל אם נשאר בנושא הנוכחי הנה כמה נקודות למחשבה:
1. ברוב המקרים האימון הוא אימון מתעצם, שמסתיים בתרגיל גדודי בסופה של תנועה גדודית לילית ארוכה (וחסרת הגיון, אבל ניחא). זה מה שגורם לכך שהאימון מסתיים מאוד מאוחר. האם יש בעיה לבצע את התנועה הגדודית לילה לפני כן בשילוב עם תרגילי הפלוגה? ללכת 15 ק"מ כגדוד ואז להתפצל למשימות פלוגתיות? ממש לא! יתר על כן, אם עושים תרג"ד מוקדם ואח"כ הולכים לישון, אין שום בעיה לקום בבוקר ולבצע עוד תרג"ד ולהרוויח שני תרגילים גדודיים באימון במקום אחד!. השריון מבצע בדיוק את זה, כי אף מח"ט לא הולך לשלם 15 ק"מ תנועה ללא תכלית של טנקים, אבל הי - אף אחד לא משלם שע"מ על רגליים של חי"רניק, ולכן לא צריך לחשוב יותר מדי.
2. עוד אפשרות, שתעלה כסף (ותמרמר את אנשי הקבע של מל"י כמו שצריך) היא לסיים אימון ביום שישי. זה מוסיף עוד ימ"מ לאימון גדוד, אבל מאפשר לסיים כמו שצריך את תכנית האימון חסרת ההגיון של מל"י בלי להתעסק עם שעות שינה.
3. לוודא שהאימון הגדודי הוא טוב ויעיל [B]מבחינת זמן. אם אני בתור מילואימניק בא לעשות אימון ומבלה את רוב הזמן שלי בהמתנה למשהו, תשכח מזה שדווקא ביום חמישי אני הולך לטחון ולסיים מאוחר. אם אתה בתור מפקד לא יודע לתכנן אימון בצורה נכונה, לא אני הולך לשלם על זה. זה כולל גם את נושא הקצאות התחמושת - אם יש לי מחסנית לתרגיל 3 פצמ"ר לתרגיל פלוגתי, אני יודע שהצבא לא רציני וכך גם אני אתייחס לזה. הרבה פעמים צה"ל קורא לאימון "טוב", אימון בו החיילים מסתובבים בלילה עם משקלים על הגב ללא שום קונטקסט מבצעי - למעט הצורך לסחוב משקלים. חיילים מבינים את זה טוב מאוד ומגיבים בהתאם.
4. להמשיך את האימון אחרי ההשכמה. לא בצורה של הנפצה אלא משהו מסודר ומחושב: אימוני פרט, פק"לים, תרגילי דו"צ ברמת המחלקה או אפילו עוד תרג"ד. בשביל שזה יקרה צריך שכל השבוע יהיה יעיל, וצריך להתמודד עם לחץ הבית של אנשי הקבע במל"י...

There are three kinds of lies: lies, damned lies, and statistics

"After the uprising of the 17th of June the Secretary of the Writers Union had leaflets distributed in the Stalinallee
stating that the people had forfeited the confidence of the government and could win it back only by redoubled efforts.

Would it not be easier in that case for the government to dissolve the people and elect another?" -Bertolt Brecht

I remember very vividly, a few months after the famous pacifist resolution at the Oxford Union visiting Germany and having a talk with a prominent leader of the young Nazis. He was asking about this pacifist motion and I tried to explain it to him. There was an ugly gleam in his eye when he said, "The fact is that you English are soft". Then I realized that the world enemies of peace might be the pacifists - Robert Hamilton Bernays -

מעניין אותי לשמוע,
האם בשינויים מסוימים וסבירים ביחס של מל"י, החטיבות, ואנשי המילואים עצמם,
אפשר להגיע למצב בו גדוד מילואים מתאמן שבוע בשנה במל"י ושומר על כשירות משמעותית (נניח, להיכנס ללבנון או סוריה אחרי אימון ייעודי של ~שבוע נוסף), או שצריך שינוי רדיקלי במודל.

אני כרגע מתעלם מכמות המינימלית של האימונים הנדרשים לאחזקת כשירות ליחידות מילואים.
אבל, בהנחה שיש שבוע אימון + יומיים נוספים למפקדים (רביעי-חמישי שבוע לפני כן) יש הרבה מה לעשות ביחסית מעט השקעה בשביל לשפר משמעותית את איכות האימונים:
1. לבנות תכנית אימונים רב שנתית ליחידה: שנה אחת מתמקדים ברמת הפלוגה, שנה שניה מתמקדים ברמת הפרט עד למחלקה, שנה שלישית ברמת הגדוד (לדוגמה). תכנית הכשרה מוצלחת (לא רק בצבא) דורשת תרגול חוזר רב. מ"פ שעושה תרפ"ל אחד באימון לא מקבל ממנו כלום - הוא לא מקבל הזדמנות לשפר ולהשתפר, ועד שהוא יעשה את התרגיל הבא, הוא כבר ישכח את כל הלקחים. אם רוצים לשפר את רמת המ"פ הוא צריך לעשות הרבה תרגילים בזה אחר זה ולהשתפר כאשר הלקחים טריים בראש.
2. בהקשר הזה, מל"י צריכים להיות יותר גמישים בבנית אימונים. מל"י מנסים לדחוף בכוח את תכנית האימונים שלהם ועושים בעיות כאשר מתעקשים על תכנית אחרת.
3. להתמקד בתרגילי דו"צ. תרגילים באש יותר קשורים לשליטה בכוח מאשר כל דבר אחר. אימונים דו"צ מלמדים הרבה יותר, גם בגלל שהאויב הוא דינמי וחושב, וגם בגלל שלא כבולים למגבלות משפכי בטיחות.
4. לבצע תרגילים באש רק כאשר יש מספיק חימוש. הסיבה שהיסטורית צה"ל גרוע בשימוש בעשן היא בגלל שהוא מעולם לא התאמן עם מספיק חימוש עשן בשביל לראות את ההשפעה שלו. הרבה נושאים של מיסוך וסינוור דורשים הפעלה חכמה של חימוש עשן ותאורה, ובלי אימונים אי אפשר להקנות את הידע הזה. כנ"ל לגבי שימוש בנפיצים, נ"ט, מלא מחדש חימושי וכו'. גם כאן, צריך לבצע תרגילים באש רק כשיש מספיק חימוש לשני תרגילים לפחות בשביל לאפשר תהליך למידה
4. מימוש מעטפת - הגדוד עובד מול מעטפת לוגיסטית ואג"מית לא קטנה, שפוגשים בד"כ פעם ראשונה רק בלחימה. לחטיבה הרבה יותר קל ויעיל לזמן גורמי מפח"ט לשבוע אימון גדודי מאשר לתרגיל בודד.
5. חונכים באיכות גבוהה יותר עם מוטיבציה גבוהה יותר. זה קשור לכך שמל"י נתפס כבית קברות לקצינים זוטרים, כאשר זו אחת החוויות המלמדות ביותר שהצבא יכול לתת לקצין שלא נמצא בלחימה. אין עוד מקום שבו קצין בדרג מ"פ יכול להשתתף בעשרות תרג"דים ומספר תרח"טים בשנה. ברגע שחניכה במל"י תהפוך להיות קרש קפיצה לקידום, הסיפור ישתנה.
6. שינוי במבנה הלוגיסטי של המרכז. זה קורה, אבל בערך, בגלל מחסור באמצעים (במיוחד כלי רכב) מצד אחד, וחוסר שליטה של רוב יחידות המילואים בפרטים של החיילים שלהם. יש יותר מדי אמצעים שנמצאים על הנייר אבל תקולים, וכאשר מגלים את זה ביום א' זה כבר מאוחר מדי. גדוד שחותם על ערכה גדודית לא צריך להתחיל להתעסק עכשיו עם תיקונים וחלפים ולמצוא מה נמצא איפה. אבל כל עוד מל"י לא יארגנו את הלוגיסטיקה הגדודית אחרי הזיכוי (ביום חמישי), נמשיך להתקל בבעיות כאלה ביום א'.
7. שיפור הניוד במרכז. לגדוד מילואים אין יכולת "לטפטף" חיילים למטווח לאיפוס נשק או לשטחי אימונים. שיפור בניוד במל"י יכול לאפשר לחייל שחתם על נשק לנוע עצמאית (תחת פיקוח) למטווח שמנוהל ע"י קצין מהגדוד ולחזור חזרה לשאר ההתארגנות.

ההשקעה הכספית העיקרית כאן היא בהגדלת הקצאת התחמושת וערכות דו"צ גדודיות ומעט בהשקעה בניוד ובחונכים.

עכשיו בא נחזור למודל עצמו. יש הרבה דברים נוספים שכדאי וצריך לבצע -

יש הרבה דברים שיהוו בזבוז זמן של אימון גדודי - שימור יכולת קליעה לדוגמה או אימון פק"לים. זימון פרטני של חיילים למטווחים ביום שישי קרוב למקום מגוריהם יכול לפתור את הנקודות האלה.
אם מחליטים שצריך לשמר יכולת מרגמות 81 - יותר נכון לזמן את המחלקות האלה ל-3 ימי אימון עצמאיים יחד עם עוד מחלקות מגדודים אחרים, מאשר לנסות לדחוס את זה לאימון גדודי קצר בזמן.
זה נכון להם כמו גם לסיור, נ"ט, צלפים, חבלה, מבצעים, מודיעין, רפואה וכו'.

בסופו של דבר צריך הכי הרבה רצון ומאמץ, ואלה דברים שבד"כ חסרים אצל הגורמים המאמנים.

There are three kinds of lies: lies, damned lies, and statistics

"After the uprising of the 17th of June the Secretary of the Writers Union had leaflets distributed in the Stalinallee
stating that the people had forfeited the confidence of the government and could win it back only by redoubled efforts.

Would it not be easier in that case for the government to dissolve the people and elect another?" -Bertolt Brecht

I remember very vividly, a few months after the famous pacifist resolution at the Oxford Union visiting Germany and having a talk with a prominent leader of the young Nazis. He was asking about this pacifist motion and I tried to explain it to him. There was an ugly gleam in his eye when he said, "The fact is that you English are soft". Then I realized that the world enemies of peace might be the pacifists - Robert Hamilton Bernays -

מלי בד"כ על הפנים.
הייתי מצפה שכל גדוד שנכנס יכנס לוהל גיוס חרום גם מבחינת המהירות גם מנהלות להעיף אנשים למטווחי איפוס והתארגנות על פקלים וכו בכדי לדמות גיוס ללחימה.
בפועל אתה תמיד מחפש פונקציה כזו או אחרת שנעלמה.
פעם מקבלים הקצאהת תחמושת מטורפת אבל לא מקבלים שטחי אש ואישורי ירי ולהפך.
כל תקלת בטיחות הכי מפגרת משביתים אותך לשעות ועוד בפאקינג עמדה סטטית. מה נסגר.

היה לי אימון (דווקא בצפון) שירדנו בשעה 10:00 לשטח למטווחים, ממש שיא המהירות והיעילות, אממה? התברר שתיק המטווח ישב באיזה מוצב מרוחק, וכשהרס"פ שלנו סופסוף הגיע לשם, לא הכניסו אותו בש.ג. ולא הצליח לתפוס את האחראי בטלפון.
אחרי שהגיע עם תיק המטווח לשטח והכל היה מוכן, רק נשאר לחכות לאישור הרטבה...

התחלנו לאפס בסביבות 15:00, עם גשם חזק ושני חדלים באמצע.

"נומה עמק, ארץ תפארת, אנו לך משמרת"

"צה"ל הוא הצבא הערבי הטוב במזרח התיכון" - עזר וייצמן (על זרוע היבשה)

הלוגיסטיקות האלה צריכות להיות תפורות ברמת הבסיס המארח.
60-70 אחוז מהמסמכי לקחים האחרונים אצלנו עסקו בסוגיות מול הבסיס המארח.
הייתי מצפה שבסיס שמוגדר בסיס אימונים וזו לא היחידה הראשונה שמתאמנת אצלו, שידע לתת שרות ברמה גבוהה יותר וינצל את הזמן טוב יותר.
אתה מבזבז מלא זמן על המנהלות והשטויות במקום על אימונים.(גם שאתה בשיא היעילות יש בעיית CAPACITY שגוררת אימון כל היום).

כשיש מפקדי יחידות שיותר מפריע להם בעין ענייני ת"ש כמו השקשוקה שהמילואימניקים מכינים בעמדה או היציאה לפאבים בערב, מאשר הימצאות הציוד, יעילות העבודה והעמידה בתכני האימון, ככה אנחנו נראים.

"נומה עמק, ארץ תפארת, אנו לך משמרת"

"צה"ל הוא הצבא הערבי הטוב במזרח התיכון" - עזר וייצמן (על זרוע היבשה)

סירוב פקודה מחייב הדחה, אבל גם בדק בית\ מאת גל פרל פינקל
חלק מהמאמר מצורף.

סירוב פקודה מחייב הדחה, אבל גם בדק בית\ מאת גל פרל פינקל



צבא אינו יכול להכיל סירוב פקודה, אבל הכשל מצוי בכך שהמ"פ נדחק לסיטואציה שבה היו לו מעט מאוד אפשרויות, וכולן רעות. נוכח האפשרות של עימות קרוב בעזה, יש להכין את המילואים אבל לזכור שבניגוד לצבא הסדיר, הם אזרחים-חיילים.

השבוע החליט אלוף פיקוד הצפון, יואל סטריק, להדיח מתפקידו את מני איתן, מפקד פלוגה מסייעת בחטיבת המילואים יפתח, חטיבת חי"ר באוגדת הבשן. באימון גדודי שהתרחש לפני כחודש, שינה מפקד החטיבה, אל"מ אלישב בהרב (קצין בקבע), את השעה בה ייצאו חיילי הגדוד לתרגיל, ולמעשה קיצר את הזמן שהוקצה לשינה לשלוש שעות בלבד, ולא שש בהתאם לפקודות. מאחר והיה מדובר בלילה האחרון לאימון ולמחרת תוכננו החיילים להשתחרר, התעקשו מפקדי הגדוד, ובהם איתן, כי יינתן לחיילים די זמן לישון בטרם התרגיל, כפי שגם סוכם מראש בישיבות התכנון.


האלוף סטריק, הדיח את מ"פ המילואים בשל סירוב פקודה, (מקור: אתר פיקוד העורף).

בראיון שנתן, ציין איתן כי אמר למח"ט שהוא יודע היטב מתי יש בכוחו לפקד על חייליו, ובעיקר מתי לא, וכי "לחץ הבית", אותו דחף של אנשי המילואים לשוב כמה שיותר מהר לביתם בגמר האימון, יביא לכך שלא ניתן יהיה למנוע מהם להזדכות ולצאת הביתה מבלי שישנו. המח"ט סירב להשתכנע והתעקש כי החריגה היא בסמכותו. את הצורך בפתרון למצב החדש, הוא הטיל על מפקדי הגדוד. איתן בתורו, הודיע שהוא מסרב פקודה ולא העיר את חייליו לתרגיל, משום שחשש שחייליו העייפים יירדמו על ההגה בדרכם הביתה ויקלעו לתאונת דרכים. בתחקיר הביע אלוף הפיקוד את הערכתו לתרומתו רבת השנים של איתן אך הדגיש כי סירוב פקודה מסוג זה הוא "חריגה מהנורמה הפיקודית המצופה ממפקד פלוגה לוחמת אשר פוגע במרקם האמון הגדודי בלחימה". יש בזה הרבה אמת, ועדיין קל לנחש מה חושב המילואימניק הפשוט כשהמ"פ מתעקש על כללי הבטיחות ושלום חייליו, ואילו מפקדי הצבא מתעקשים על שרשרת הפיקוד.

פער מובנה בין הסדיר למילואים

המ"פ מני איתן באימון מילואים, (צילום: באדיבות המצולם).

כמתנדבים בפועל (מי שלא רוצה לא עושה), חיילי המילואים הם שומרי החותם של צבא העם. הם אלו שניצחו את המלחמות הגדולות. את תחושת המשמעות, השייכות והערך, הם מביאים מהבית. בשל כך, מקרה שבו מפקד פלוגת מילואים מסרב פקודה באימון, מחייב כאמור הדחה, אבל לצדה בדק בית מקיף בקרב המפקדים שמעל למ"פ ועל אחריותם לאירוע. בישראל 2017 רק כחמישה אחוזים מן האוכלוסייה נמנים על מי שעושים שירות מילואים שמשכו שבוע או יותר בשנה. תפקידי הפיקוד מרמת מפקד הפלוגה תובעניים במיוחד, וכוללים כשישים ימי מילואים למ"פ ותשעים למג"ד. בתקופה שבה, כמאמר קצין המילואים הראשי הקודם, שוקי בן ענת, דור המ"פים והמג"דים מורכב למעשה מ"מי שאשתו מרשה לו", מחויבות כזו אינה רווחת. לחלופין, גדל מספר הקצינים בקבע שמחזיקים במינוי משנה (מנמ"ש) כמפקדי פלוגות וגדודים במילואים. כשמגיעים לתפקיד המח"ט, כבר מדובר ב-150 ימי מילואים בשנה. במצב הזה מח"ט מילואים, שהוא גם איש מילואים בעצמו, הוא כבר בחזקת זן נדיר, שלא לומר "פרח מוגן". הצורך של צבא הקבע בתקני אל"מ לקציניו הוא סיבה נוספת לכך שמפקד זרוע היבשה והרמטכ"ל מתקשים לאייש את התפקיד באיש מילואים. לכן, רובם המוחלט של מפקדי חטיבות המילואים הם קצינים בקבע.

לאורך השנים התייחסו אנשי הקבע לפיקוד על מסגרות מילואים כאל "תפקיד בהתכתבות" שאינו מחייב אותם באמת. תפיסה זו השתנתה בעשור האחרון, אך לא נעלמה לגמרי. גם מי שלא מתייחס כך לתפקיד יתקשה לגשר על הפערים בין מי שעשה את כל חייו הבוגרים במסגרת צבאית סדירה, שבה ההיררכיה והציות הכמעט עיוור יצוקים למערכת, לבין אזרחים-חיילים (בין שהם חיילים או מפקדים) שרואים בשירות המילואים זכות וחובה, אך עשייה שהינה משנית לחייהם כאזרחים. גם האחרונים יודעים היטב מהי שרשרת הפיקוד, אבל הם מביאים איתם למילואים גישה אזרחית (שיש בה ספקנות בריאה), אחראית ויוזמת. אותם, מניעים לפעולה עם יותר מאשר הפקודה לבדה. במילואים גם לאמון, לשכל הישר ולתחושת השותפות, יש תפקיד.

חוכמת הפיקוד היתה מנטרלת את המוקש הזה מראש

ברשתות החברתיות נהנה המ"פ מתמיכה משמעותית, אבל היה גם מי שהביע עמדה אחרת. מפקד גדוד הסיור בחטיבת יפתח, סא"ל (מיל') חיים חבשוש, שכמו המ"פ איתן והמח"ט בהרב, הינו יוצא חטיבת גולני, כתב בפייסבוק כי חובת המפקדים להביע את דעתם, לשכנע ולהתווכח עם פקודות שמנוגדות לדעתם, "אך משנתקבלה החלטת המפקד וקיבלנו משימה, אנחנו חייבים ליישר קו ולבצע את המשימה בצורה המקצועית ביותר! זהו מקור כוחו ועוצמתו של צה"ל". בהמשך הפוסט הוסיף כי "גם אם הייתה מחלוקת, לגיטימית או לא, וגם אם הפתרון שהוצע אינו סביר בעיני המ"פ, עליו היה לבצע את המשימה שהוטלה על פלוגתו ולדאוג יחד עם המפקדים לפיתרון בעיית השינה בצורה אחרת". חבשוש שב והדגיש כי בצה"ל אין מקום לסירוב פקודה או להשפעה על חיילים לאי-ביצוע משימות או למעשים שיפרקו את היחידה.


אבירם אלעד, בעת אימון מילואים בצאלים עם הרמטכ"ל דאז, בני גנץ, (צילום: דו"צ).

במאמר שכתב על הפרשה אבירם אלעד, סא"ל במילואים ולשעבר מפקד גדוד מילואים בחטיבת צנחנים (גילוי נאות, היה גם המג"ד שלי), הוא הבהיר שהצבא אינו יכול להכיל סירוב פקודה, זולת במקרה של פקודה בלתי חוקית בעליל. מאחר וזה אינו המקרה, ההדחה היתה מתבקשת. אבל כמפקד ותיק במילואים, ביקש אלעד להדגיש כי יש לדברים גם צד שני. "מפקד רציני שמפעיל את חוכמת הפיקוד ולא נשען רק על פקודות", כתב, "היה מצליח לנטרל את המוקש ולא להגיע לסיטואציה בה המ"פ נדחק לפינה ומסרב פקודה". ישנם, ציין, פתרונות יצירתיים לבעיה – בשעות הבוקר שלאחר סיום האימון, נשלחים החיילים לישון במאהל מרוחק מן הבסיס ומזדכים על הציוד רק בשעה מאוחרת יותר. כך מצליחים לאזן בין מה שהגדיר כרצון "להתאמן הרבה וקשה ולנצל היטב את זמן החיילים לבין הרצון לשלחם הביתה בצורה בטוחה ולאחר שישנו מספר שעות מספק". לרוב, ציין אלעד, משכילים המפקדים שבקבע להפנים כי המילואימניקים אינם חיילים סדירים, ומאמצים אל לבם את גישתם האזרחית והיוזמת.

(המאמר פורסם במקור באתר "דבר ראשון", בתאריך 16.06.2017)

(מתוך הבלוג "על הכוונת", 16.06.2017)

"לא חוזרים עד שמבצעים"(המוטו של גדוד 890 של הצנחנים, כפי שניסח אותו מפקדו אריק שרון)
"איפה האופניים שלך עכשיו? תאר לעצמך, שאתה יורד עכשיו למטה, למקום הרגיל, אבל האופניים לא שם. עצור את עצמך ברגע הזה, בשנייה שאתה מגלה שהאופניים לא שם, ותכפיל את הרגע הזה פי אלף. זאת המלחמה." (מתוך הספר "גוף שני", מאת עפר שלח, "זמורה ביתן", 1989, עמוד 92)
"סבלנות התמדה ולעיתים כדור בין העיניים" (סיסמת המארינס לללוחמה בטרור, אותה אימץ בשעתו מפקד גדוד 890 של הצנחנים, אמיר ברעם, כמוטו גדודי)
"המבחן שלנו כצבא הוא מבחן היכולת ולא מבחן הכוונה." (מתוך ההרצאה שנשא האלוף גדי איזנקוט "מאפייניו של עימות אפשרי בזירה הצפונית ובעורף" בסמינר לזכר חללי מלחמת לבנון השנייה שנערך באוניברסיטת חיפה ב־30 בנובמבר 2010)
"אני חושב שצנחנים מחזיקים מעצמם כמחויבים למשהו שכולם מחויבים אליו, אבל הם רוצים קצת יותר. זה לא שאנחנו פועלים מאחורי קווי האויב - אנחנו לכאורה כמו כולם. אז מה בעצם ההבדל? זה שצנחן עושה הכול וקצת יותר. זה מחייב אותך ביוזמה, בהובלה, בדוגמה אישית בקרב - וגם בקימה בפני שיבה באוטובוס." (הרמטכ"ל בני גנץ על השירות בצנחנים. מתוך הכתבה "מסיבת גנץ" מאת יוני שנפלד ונועה הורוויץ, "במחנה", 6 בינואר 2011)

ציטוט:

במקור נכתב על ידי marloweperelab89035 תפקידי הפיקוד מרמת מפקד הפלוגה תובעניים במיוחד, וכוללים כשישים ימי מילואים למ"פ ותשעים למג"ד.

צריך להוסיף שיש לפעמים מצבים שחפ"שים מבצעים יותר ימ"מ מחבריהם. למשל כשיחידה עוברת הסבה, ויש תפקידים שמצריכים הכשרה נפרדת. ככה שמעתי באימון הראשון של היחידה שלי אחרי ההסבה למענ"ק צי"ד. כמובן שזה עוד כלום לעומת מה שנדרש מקצינים.

"היטלר מת, סטלין מת ועוד כמה ששכחתי את שמם

ובכל זאת עדיין נשפך כאן דם"

בצבא קבע או סדיר - כן. במילואים, לא בטוח. הנזק לטווח ארוך שנגרם כאן ליחידה התעצם בגלל ההחלטה הזו - ובמיוחד שגם המח"ט וגם אלוף הפיקוד הם רק אורחים לרגע ב15 השנים שאנשי המילואים מבלים באותה יחידה. במצב כזה, התחושה אצל אנשי מילואים היא שאנשי הקבע "באו, השתינו והלכו". למרבה הצער לא היה כאן מבוגר אחראי (מג"ד, סמח"ט מיל').

There are three kinds of lies: lies, damned lies, and statistics

"After the uprising of the 17th of June the Secretary of the Writers Union had leaflets distributed in the Stalinallee
stating that the people had forfeited the confidence of the government and could win it back only by redoubled efforts.

Would it not be easier in that case for the government to dissolve the people and elect another?" -Bertolt Brecht

I remember very vividly, a few months after the famous pacifist resolution at the Oxford Union visiting Germany and having a talk with a prominent leader of the young Nazis. He was asking about this pacifist motion and I tried to explain it to him. There was an ugly gleam in his eye when he said, "The fact is that you English are soft". Then I realized that the world enemies of peace might be the pacifists - Robert Hamilton Bernays -

אבן אחת שנזרקה לבאר וגו'.
יקח להם כמה מחזורים לשקם את הפלוגה הזו.
ד"א ברמת הפתרונות היו לנו כמה אימונים עם הזדכויות פלוגתיות וגדודיות ולא אישיות,
לטעמי טוב ומהיר בהרבה לא זוכר מה היה המאזן הסופי מבחינת מת"שים.
מאפשר לחלק להמשיך לישון ולחלק לתפעל את מעט המטלות שנשארו.