אמרו לי שזה צולם בזמן צוק איתן. נראה כמו פק"ל בשביל יציאה לשטח, לא הבנתי אצל מי הוא נמצא ובשביל מה לקחת דבר כל כך יקר ערך ורגיש למקומות שבהם הוא יכול להיהרס. במבצעים האחרונים האם החזיקו אוהל בית כנסת בשטחי כינוס?

אחינו חובשי הכיפה, אודה לכם להסבר.

זה רק בינתיים עד שארון הברית יחזור מהפלישתים.
בפעם הקודמת הוא חזר בעצמו אחרי שהראה לאלילים שלהם מאיפה משתין הדג(ון),
אז גם הפעם מחכים שהעגלה הרתומה לשוורים תופיע עצמאית בירושלים, בקרית יערים, או לפחות בהרי יהודה בכיוון כללי לעיר.
ולספקנים וקטני האמונה:
http://www.daat.ac.il/daat/tanach/r.../plishtim-2.htm

אם אתה מחזיק ביד ענף זית דק, כדאי מאוד שביד השנייה תהיה לך חרב חדה וגדולה.
(הפרשנות שלי לרעיון שמאחורי סיכת המ"מ)

"שבעה דברים בגולם ושבעה בחכם. חכם אינו מדבר לפני מי שהוא גדול ממנו בחכמה, ואינו נכנס לתוך דברי חברו, ואינו נבהל להשיב, שואל כהלכה ומשיב כעניין, ואומר על ראשון ראשון ועל אחרון אחרון, ועל מה שלא שמע אומר לא שמעתי, ומודה על האמת. וחילופיהן בגולם.;" מסכת אבות- פרק ה', משנה ז'

ציטוט:

במקור נכתב על ידי רגב06 ולספקנים וקטני האמונה:

נשארתי ספקן, המקור לא אמין

העגלה לא הופיע עצמאית במקור שהבאת... ובכלל אני לא מבין מה הקשר.

And you've been so busy lately That you haven't found the time, to open up your mind, and watch the world spinning gently out of time

מנסיוני כ(סוג של)צעיר מת הורדת ספר תורה לשטח בהחלט קיימת ולא מהווה בעייה לוגיסטית אם כי בפקל כזה לא נתקלתי..אני מניח שאם זו תמונה מצוק איתן ספר התורה הגיע רק לשטחי הכינוס ונשאר שם.

באחד מעלוני השבת אמרו בזמנו שזו היתה סתם בדיחה , הכינו תיק כדי שיהיה נוח להוריד לשיטחי כינוס ואז משהוא הצטלם עם התיק והתמונה הגיעה איכשהוא לתיקשורת.

זה הפיתוח החדש מרפא"ל - כיפת ברזל לרמה הגדודית.

תהילים נגד טילים.

"נומה עמק, ארץ תפארת, אנו לך משמרת"

"צה"ל הוא הצבא הערבי הטוב במזרח התיכון" - עזר וייצמן (על זרוע היבשה)

אז הבנו שזה סוג של חצי בדיחה. ולכן:

ספר תורה כזה הוא כנראה באמת יקר ודי רגיש, מי חתום ואחראי עליו? מה קורה אם נגרם לו נזק?

באיזה רמת יחידה מחזיקים ספר תורה? גדוד ומעלה?

למה בכלל לרדת איתו לשטח? אירועי "חיזוק" וחגי ישראל?

גם כשלא היה הרבה, היה לנו הכל

בדרך כלל הרבנות הצבאית והרב המקומי אחראים על הספר.
לפי מה שאני מכיר לבסיסים יש כמה ספרי תורה, ומורידים אותם אם יש מספיק מתפללים.
לענ"ד לכל רב גדודי יש אפשרות למשוך ספר כזה.
יורדים איתו לשטח כדי להתפלל עם ספר תורה בשני, חמישי ושבת, או בצומות וחגים, לטובת החיילים שמתפללים.

And you've been so busy lately That you haven't found the time, to open up your mind, and watch the world spinning gently out of time

הגירסא הפחות מתוחכמת

ממעט הניסיון שלי בתחום (סייעתי להכניס ספר תורה לגדוד לזכר לוחמים שנפלו ולכן התעסקתי מעט בנושא):
א. כיום לרוב הגדודים אין מחנה קבע (גם בשריון המחנות בגולן כבר לא באמת שייכים לגדודים של החטיבות הצפוניות) ולכן לרוב הגדודים אין בית כנסת ששייך להם וכפועל יוצא אין ספרי תורה ברמת הגדוד כמעט.
ב. גדוד שנכנס למחנה חותם על ספרי התורה שבו כחלק מהציוד של המחנה. בדר"כ מש"ק הדת של הגדוד יחתום מול לוג' גדוד.
ג. גדודים שיש בהם ספר תורה גדודי (כמו שאמרתי, בדר"כ זה תרומה לזכר נופלי הגדוד) יעבירו אותו כחלק מהציוד הגדודי שנע עם הגדוד במעברי קו/אימון.
ד. ירידה לשטח - יש חובה לקרוא ספר תורה בימי שני וחמישי כחלק מתפילת שחרית. אם הפלוגה/גדוד באימון בשטח צריך (עפ"י פקודה) להוריד לחיילים הדתיים ספר תורה במהלך היום (מותר לקרוא לאורך כל היום - שעות האור).

פעם טען בפני רב צבאי שלכל ספר תורה יש צ', כלומר מדובר בצל"מ, על כל המשתמע מכך. אם זה נכון, יתכן שאלו הצל"מים הותיקים ביותר בצה"ל כיום (אורך חיים של ספר תורה ממוצע הוא עשרות שנים ומעלה).

אאל"ט מי שחתום על ספר התורה הוא הרס"פ / רס"ג (בהתאם לבסיס פלוגתי / גדודי), וכאשר מתחלפות יחידות, באחריות הרב הצבאי (החטיבתי) להחתים את הרס"פ החדש על בית הכנסת וכל הציוד שבו (זכור לי מקרה שראיתי שבו רס"פ של יחידה שנכנסה לבסיס הושיב חיילים בבית הכנסת לשמור שאף אחד לא מנצל את ההזדמנות לקחת איתו ציוד...)

ספר תורה צה"לי צמוד בעיקר לבית כנסת בבסיס קבע ולא ליחידה, פחות משנה מה גודל היחידה, זה יכול להיות בסיס מחלקתי / פלוגתי / דו-פלוגתי / גדודי, העיקר שיש בית כנסת מתפקד וארון קודש קבוע. במקרה של היערכות חירום כמו בצוק איתן / לבנון השניה, כאשר יש ביקוש מהשטח, הרב החטיבתי דואג להוריד ספרי תורה בארון קודש נייד, לטובת המבקש.

בבסיסי אימונים יש נוהל רגיל של הורדת ספרי תורה לשטח אימונים לטובת קריאה בתורה במהלך תפילת שחרית בשטח (חלק מהתפילה בציבור בימי שני וחמישי קלנדריים ובאירועים מיוחדים בימי חול הוא קריאה בתורה מספר תורה), כאשר זה קורה בהתאם לביקוש מלמטה - מחלקת בייני"ש או קבוצת חיילים דתיים מגובשת, בסדיר או במילואים, ובהתאם ליכולת הלוגיסטית של הרס"פ ומידת החשיבות שהוא רואה בכך.

אי שם בסוף שנות התשעים הייתי מ"מ של מחלקת בינישים [ישיבות הסדר] בתוך פלוגה של 4 מחלקות [כולם בינישים]
מודה ומתוודה שכקיבוצניק לא התעניינתי יותר מידי ב"מה שהם עושים" ואיך...
כיבדתי את זכויותיהם הדתיות בעיקר כדי לכבד אותם וכדי לא להסתבך.

זכור לי כי לכל מחלקה היה ספר תורה בארגז עץ יעודי ומסודר בדומה לתמונה שהעלה ענקמן.
ארגז העץ נשמר בכבוד רב [לעולם לא נגע באדמה] כמעט כמו ארגז סמל...
למיטב זיכרוני ספר תורה נפתח עם מיניין בבוקר ימי שני וחמישי ובימים אלו תפילה ארוכה יותר.
ברוב יחידות השדה [חה"ן] יורדים לשטח ביום ראשון ונשארים בשטח עד יום חמישי בצהריים כך שדתיים הרוצים להתפלל ויש להם מיניין יכולים לקבל/לחתום על ספר תורה ולהורידו לשטח.

לא זכור לי מאיפה הגיע הארגז+ספר התורה ומי חתם עליו [בטח לא אני או הסמל שלי]
לדעתי מדובר היה במעין נוהל שמספקת הרבנות הצבאית למחלקות היחודיות לציבור הדתי כמו בינישים או מסגרות אחרות דומות.

אמת ויציב. בתור דתי לשעבר שהיה בני"ש ממש אז (סוף הניינטיז) ככה התפללנו בשטח. כנראה שהנוהל הזה מופעל רק כשיש מחלקות של בני"שים ולא מעורבות. אני זוכר שבשנים הראשונות שלי במילואים כשעוד הייתי דתי, באימונים בשטח גם היינו מקבלים ספר תורה על אביר, כנראה יוזמה של מישהו מהגדוד שהיה מתנייד בין הבסיס לשטח. באימונים שנים האחרונות אני לא זוכר שהחבר'ה הדתיים אצלנו קיבלו ספר תורה לשטח, גם כשהיה מניין.

"היטלר מת, סטלין מת ועוד כמה ששכחתי את שמם

ובכל זאת עדיין נשפך כאן דם"

צולם בתקופת 'צוק איתן', אבל ללא קשר ישיר לאירועים. עד כמה שזכור לי מזמן פרסום התמונה לראשונה, לא מדובר בציוד מבצעי, אלא בציוד לאימונים, כלומר כאשר מורידים את הציוד לשטח ב'מסע פילים' ללא הסתייעות ברכב לוגיסטיקה (אביר, האמר), כך מורידים את ספר התורה בצורה מכובדת.

לו מישהו היה מתכנן שימוש בספר תורה באירוע מבצעי אמיתי, הוא היה בוחר בספר תורה קטן / זעיר, בדומה לרב גורן שכך אכן עשה במלחמת ששת הימים, הן בחזית רצועת עזה והן בכיבוש ירושלים העתיקה (ומשם יש תמונות מפורסמות). הרב גורן ראה חשיבות בלחימה עם ספר תורה, אך כמדומני שמאז אף אחד לא המשיך את המורשת... הרב גורן עצמו מספר על כך באוטוביוגרפיה שהקליט (ועובדה על ידי אבי רט: 'בעוז ובתעצומות').

אלתור מהעשור הקודם של קריאה בתורה בלש"ביה. ספר התורה מונח על אלונקה פרוסה ומכוסה בטלית, שניצבת על תרמוקן מצד אחד, וקרטון לחם מצד שני...