בס"ד
ג' בכסלו תשע''ז
מאת אברהם הללי עו"ד
הביא: יעקב

דַּע עִם מִי לִכְרוֹת בְּרִית וְדַע שֶׁלַבְּרִית דְּרוּשָׁה תַּשְׁתִּית
כֹּל בְּרִית נְטוּלַת תַכְלִית כֹּל אֲשֶׁר נָטוּעַ הִיא תַכְרִית
שבת שלום קהל קדוש

מַאֲבָק
מִלֵּידָה הֵחֵל בֵּין הַלְאֻמִּים מַאֲבָק
בֵּין תָּם וְיָשָׁר לְבֵין אִישׁ אֵשׁ יָרַק
הַמַּאֲבָק הִתְחִיל עוֹד בְּטֶרֶם נוֹלְדּוּ
וּבַלֵּידָה אַדְמוֹנִי וִיִשׁמָעֵאל הִתְוַָעֲדוּ
וְהַתָּם יָשַׁב בָּאֹהֶל לְבַדּוֹ
שְׁנֵי גּוֹיִים בְּבִטְנָה שֶׁל הָאֵם רִבְקָה
הֵם שְׁנֵי לְאֻמִּים אַךְ אָחִים דָא עָקָא
הָאֵחַד יוֹדֵעַ צָיִד וְּנוֹדַע כְּאִישׁ שָׂדֶה
הַשֶׁנִי תָּם יוֹשֵׁב אָהֳלִים וְלָאֵל מוֹדֶה
הָאָב אָהַב עֵשָׂו וְיַעֲקֹב מְנֻדֶּה
כְּבַר אָז נִכְתַּב תַּשְׂרִיט לְזוֹ הַדְרָמָה
בְּטֶרֶם אֻמָּה הִתְהַוְתָּה וּבְטֶרֶם קָמָה
הֵחֵל הַמַּאֲבָק וְנִרְאֲתָה לָעָיִן הַסְּעָרָה
כְּשֶׁיַעֲקֹב גָּמַר אֹמֶר לִקְנוֹת הַבְּכוֹרָה
וּמֵאָז הַבְּכוֹרָה הִיא הַמַּטָּרָה
הָאֶם רוֹקַחַת רֶקַח לְהָרִים קֶרֶן יַעֲקֹב
וִּמָּכאן מַתְחִיל עוֹד מַאֲבָּק צֵא חֲשׁוֹב
בֵּין יַעֲקֹב הַתַּם לַדּוֹד שָׁם בְּאָרָם בְּפַדָּן
שָׁם הִתְרָחֵשׁ סִפּוּר אַהֲבָה שֶׁרָקַח לָבָן
וְהָאַהֲבָה אֵינָה תּוֹצַר הַזְמָן

הדמויות המככבות החל מבראשית
בבראשית מופיעות לראשונה בתולדות האנושות, אדם וחוה יש דמויות בינים מופיעות שבאות לקשר ולרמוז ארועים ומצבים שונים , עד שהופיעה דמות מרכזית שניה דמותו של נֹחַ. אחרי נח מופיעה דמות מרכזית יותר וחשיבותה קימת לאורך הדורות היא דמותו של אברהם אשר הוא ושרה מביאות לעולום הדמויות בעלות חשיבות רבה בתולדות עם ישראל. הגר ובנה ישמעאל, המזוהה עם הערבים וְהָאִסְלָאם לא מצאתי ביסוס היסטורי לכך. מישמעאל נאמר שיצאו ממנו עמים רבים "כחול הים וככוכבי השמים". ולעניננו מופיעה במקביל לישמעאל דמותו של יצחק בצד ישמעאל, כשם שמופיעה לאחר מכן דמותו של יעקב לצד דמותו של עשו . גם כאן דמותו של עשו אשר משום מה מזוהה עם האלילות אשר לדידה של היהדות זאת הנצרות אלא שהשמות החשובה ביותר אחרי אברהם ויצחק היא דמותו של יעקב שמו הגשמי בלידתו שעתיד להיות אבי עם ישראל ואמנם ישראל נקרא שמו הרוחני בדרכו לפדן ארם על ידי מלאך האלהים , כך ילדיו יקראו "בני ישראל" .
אחרי יעקב בתולדות עמנו מופיע משה שיהיה "הנביא" אבל גם אהרן שיהיה "הכהן הגדול" הבוגר ממנו וגם מרים הנביאה הראשונה בתולדות ישראל שהיא הבוגרת מן השנים וכולם נולדו מחוץ לארץ ישראל כמובן במצרים. למעשה בכל פרשה החל מבראשית ואילך בסופה מופיע השם של הדמות או האישיות שעתידה לככב בפרשה שבאה אחריה. אמנם בְּחֻמַּש בראשית אין אמירה מפורשת על עם ישראל , אך ניתן לראות ביעקב שעל שמו יקרא ישראל החל מחמש שמות ועד סוף הַחֻמָּשׁ דברים. ברם עניננו הוא בלדתו של יעקב אבינו עד שנשלח לפדן ארם לקחת לו אשה משם , ובלבד שלא יקח אשה מבנות הכנעני. ממש כפי שאברהם השביע את עבדו אליעזר שיקח ליצחק בנו אשה מבנות פדן ארם ולא מבנות הכנעני. כי לקיחת אשה כנענית יכולה להביאו את יצחק או את יעקב לשנות אמונתו והאמין באלילי כנען. מכאן ניתן לומר כי השפעת בת הזוג על בן זוגה, נודעה מקדמת דנא ובכך אנו מבינים כי לבת הזוג יש השפעה גדולה על בן הזוג ולהסיק מסקנה. ודבר נוסף מן הראוי שיאמר כאן כמו בפרשת חיי שרה , שָׁם הכותרת חיי שרה איננה מתיחסת לפעילות שרה בחייה, היא מודיעה על מותה. גם כאן ואלה תולדות יצחק בן אברהם, מספרים על תולדות יעקב .


דבקות האדם במורשת אבות
הזכות על הארץ תתקיים ככל שעם ישראל ישב ויהיה דבוק אליה , אף אם הוא נולד בארץ אחרת והגיע אל הארץ להתישב בה. הכתוב בפרשה מצביע על ארם נהרים או פדן ארם כארץ מוצאו של אברהם אבינו וכל נשותיהם של אברהם יצחק ויעקב - ארבע אמהות הן בנות בנות ארם. דבקות האדם במורשת אבות היא יסוד קיומו של עם ישראל . מדברי רש''י למדים אנו כי דבקותו של אדם בתורת ישראל ובמורשת האבות היא העיקר והוסיף לומר כי עצם ישיבתנו עיקר ובלבד שלא נושפע מהכופרים בעיקר. כך רש''י נותן ביטוי לדבר מתוך הפרשה באמרו כך: וכי עדין לא נכתב שהיא (רבקה) בת בתואל ואחות לבן ומפדן ארם ? אלא להגיד שבחה, שהיתה בת רשע ואחות רשע ומקומה אנשי רשע ולא למדה ממעשיהם . ציון שם המקום פדן ארם הוא מקום מושבם של בני משפחתה של רבקה , נועד ללמדנו שיש שני מקומות בשם ארם: האחד ארם נהרים המקום בו מדובר ויש מקום הנקרא ארם צובא (היא חלב בימינו) רצה הכתוב לומר כי אין מדובר כאן בארם צובא. המושג פדן ארם משמעו שדה ארם הנחרש בזוג שְׁוָרִים (בערבית נקרא פַדָּן (فدّا&#1606 וזה במקום ששמו חרן , שם אביו של אברהם מת ולא המשיך ללכת אל ארץ כנען ושם נמצא אחי רבקה לבן הארמי רבקה דברה על שהות יעקב ימים אחדים עד שתשוך חמת עשו על יעקב שלקח ממנו בערמה את הבכורה ובערמה לקח גם את הברכה. כמובן שיעקב שהא שם עשרים שנה. כפי שיסופר בהמשך. בהשפעת רבקה שרצתה בטובת יעקב קרא יצחק ליעקב : ויברך אותו ויצוהו ויאמר לו לא תקח אשה מבנות כנען קום לך פדנה ארת ביתה בתואל אבי אמך וקח לך משם מבנות לבן אחי אנך. ואל שדי יברך אתך ויפרך וירבך והיית לקהל עמים .....לרשתך את ארץ מגוריך אשר נתן אלהים לאברהם.(כח/ב,ג,ד) כאם כבר לא נשאר ספק למי הוריש הקב''ה את ארץ כנען , לא לישמעאל שאברהם הפרידו מיצחק ושלחו אל המדבר ולא לעשו שמקומו הוא בארץ אדום אלו ההרים הנישאים במזרח עבר הירדן לבין ערב הסעודית .

רבקה כמו שרה מגלה יכולת עמידה
המפגש בין יצחק ללאה , בלשון ימינו מגלה לנו כי אין פסול בגילוי רגש של בת הזוג לבין זוגה. שנאמר: ותשא רבקה את עיניה ותרא את יצחק ותפל מעל הגמל (חיי שרה כד/סד) רש''י אומר כי רבקה: ראתה אותו (את יצחק) הדור ותמהה מפניו והשמיטה עצמה לארץ ולא נגיעה עד הקרקע . גם יצחק גלה רגש מיוחד לרבקה בראותו אותה ולכן גם שם מעמדה כמעמד אמו שרה כפי שעולה מן הפסוק: ויביאה יצחק האהלה שרה אמו ויקח את רבקה ותהי לו לאשה ויאהבה וינחם יצחק אחרי אמו.(חיי שרה כד/סז) . גם כאן רש''י מציין את חשיבות רבקה בעיני יצחק באמרו כי השוה יצחק את רבקה כשרה אמו . שכל זמן ששרה קימת היה נר דלוק מערב שבת לערב שבת , וברכה מצויה בעסה* וענן (השכינה) קשור על האהל ומשמתה פסקו . וכשבאת רבקה חזרו. מצאנו עוד אצל ר' יוסף קארו שהביאו הרמ"א (ר' משה איסרלש) כי הַבֵּן בנושא הנישואין, אינו חייב לשמוע לְהָאָב, אם האב אוסר עליו לשאת אשה פלונית אִשָּה שֶהוּא חָפֵץ. (למרות חובת כיבוד אב ואם) לפי ההלכה : אין סמכות להורים לגזור על בניהם דברים שאין הם רוצים בהם, זאת למרות חובת הציות לאב ולאם וזה בשלושה דברים : הראשון כשההורים מונעים מהבן ללמוד תורה. השני: בחירת בת הזוג שנאמר: ועל כן יעזב-איש את-בית אביו ואת-אמו ודבק באשתו והיו לבשר אחד.(פר' בראשית ב/כד) השלישי: מניעת הבן מלעלות לארץ ישראל. כאן אנו רואים גם דמיון רב בין שרה ורבקה : שרה נשבתה על ידי פרעה ורבקה על ידי אבימלך. בשני המקרים עקב עזיבת נטישת מושבם בארץ עקב הרעב שהיה . שוב חוזר אבימלך כאן: ויאמר אל יצחק לך מעמנו כי עצמת ממנו מאד.(כו/טז) זאת אחרי שנענש על ידי אלהים על שלקח את רבקה אשת יצחק ממנו אליו. והנה לא יכול יצחק לחוש בטחון ומנוחה אלא בשובו לארצו לבאר שבע . גם כאן אבימלך מלך פלשתים הפר ברית שכרת עם יצחק והרי דברים שכבר נכתבו על הטוב והרע מובאים שוב כסכום למסכת שפרשת תולדות מעלה . ללמדך כי לא חל שינוי בהתנהגות הפלשתים ובמלכם . וכי התנהגות זו ניכרת גם בימינו בינינו לבין הפלשתינים . שמסרבים לכרות ברית ביודעם כי הם יפירו אותה.

הַטּוֹב וְהָרָע הָיוּ הֶם בְשִׁלְיָה אָחַת לבַסּוֹף נִפְרְדוּ וְיָצְאוּ הֶם אֶחָד אֶחָד
הַטּוֹב וְהָרָע הִתְרוֹצְצוּ יַחְדָיו וְרָבוּ זֶה דָחַק אֶת זֶה, וזֶה אֶת זֶה סוֹבָבוּ
הַטּוֹב אָמַר לָרָע אֲנִי יוֹצֵא רִאשׁוֹן וְהָרָע לַטּוֹב עָנָה: אַתָּה חוֹמֵד לָצוֹן
הַטּוֹב בָּרָע נֶאֱבַק עוֹד וְעָקַב עָקוֹב אַךְ הָרָע פָרַץ והוֹתִיר אַחֲרָיו הַטּוֹב
הַטּוֹב לֹא שָכַח אֶת הַמַּעֲשֶׁה לָרָע וּבִנְזִיד עֲדָשִׁים אֶת חוֹבוֹ מִמֶּנּוּ פָּרַע

זֶה סִפּוּר הַמַּעֲשֶׁה שֶׁל יַעֲקֹב וְעֵשָו עֵשָו נָטַש וְהָלַךְ הַרְחֵק מְעַל פָּנָיו
בִּרְבוֹת הָיָּמִים קָרַה דְבַר מָה מוּזָר מוּל יַעֲקֹב נִצַּב עֵשָו שֶמֵּגָלוּתוֹ חָזַר
וְשׁוּב הַטּוֹב וְהָרָע זֶה בָּזֶה נֶאֱבָקוּ אַךְ לְמַרְאִית עַיִן הִתְחַבָּקוּ וְהִתְנַשָׁקוּ
מוּטַב אֶת תּוֹרַת הַטּוֹב וְהָרָע לְשַׁנֵּן כְּדֵי לָתֵת לַטּוֹב לִמְשוֹל וְנֹאמַר אָמֵן
אָמְנָם יַעֲקֹב וְעֵשָׂו נֶאֶבְקוּ וְנִשְׁתַּכַּח אַךְ מַאֲבָק יִשְׁמַעֵאל בְּיִצְחָק נִמְשַׁךְ