בס''ד
ט' במנחם אב תשע''ו
מאת אברהם הללי עו"ד
מביא יעקב

יוֹם מַר וְנִמְהַר יוֹם תִּשְׁעָה בְּאָב עוֹלָמֶנוּ בְּיוֹם זֶה פַּעֲמָיִם חָרַב
שֶׁשִּׂנְאַת אָחִים חִנָּם דָּבָָר נִתְעָב וּמְאָז עַמֶּנוּ אֶל עַצְמוֹ טֶרֶם שַׁב

שבת שלום קהל קדוש
פרשת השבוע דברים

מֹשֶׁה מְאוֹתֵת לָעָם
הִגִּיעָה הָעֶת לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל לְאוֹתֵת
רַב לָכַם בָּנָי לִהִתְלוֹנֵן מְעֵת לְעֵת
דְּבָרִים אֶלֶּה אֵינָם לְרוּחוֹ שֶׁל הָאֵל
אָז הוֹדוּ לה' קִרְאוּ בִּשְׁמוֹ יִשְׂרָאֵל
כִּי גָּדוֹל ה' וּמְהֻלָּל מְאֹד
אֶת מִצְרָיִם שׁוּב לֹא לַחֲמוֹד
הָעם בַּמֵיצָר* מַקְשִׁיב רֹב קֶשֶׁב *בגבול
עוֹד נָכֹנּוּ לוֹ מִלְחֲמוֹת עַד שֶׁיִּתְיַשֵּׁב
יִשְׂרָאֵל יְנַצֵּחַ בַקְרָב עַל אֶרֶץ כְּנַעַן
אִם יֵהֵא הוּא עַל אֱמֶת וָצֶדֶק נִשְׁעָן
וְאִּם לֹא יָשׁוּב לְהֶרְגְלוֹ שׁוּב
אַךְ לִדְבַר מֹשֶׁה יֵהֵא קָשׁוּב

דברי תוכחות
משה לפני מותו החל לסקור את אשר עשה הוא לעם ישראל על פי צוויי הקב''ה ואת ומה שעם ישראל גמל לו בתמורה לכך כשהכונה היא לקב''ה. דבריו של משה מתמצתים את מה שקרה לו ולעם ישראל ככתוב בשלושת הַחְמָּשִׁים שמות ויקרא ובמדבר. עיקרם הוא על גלויי כפיות טובה ועל המרת אמונתו באלהי ישראל שהוציאו ממצרים מבית עבדים, בעבודת אלילים . רש''י פרש את "אלה הדברים אשר דבר משה אל כל ישראל" (א/א) כדברי תוכחה. לכן החל מונה משה שמות של מקומות שבהם עברו בני ישראל בלכתם במדבר ובתוך שמות המקומות טמונים הרמזים על החטא שחטא בני ישראל במקום שנזכר בדברי משה . כאמור בני ישראל חטאו כלפי אלהים בעשותם עול למשה שעשה רק טוב לישראל. עוד בטרם נכנס לגופו של ענין, נשוב אל הפרשה האחרונה בספר במדבר מסעי, שבה מסתים השלב הראשון והקשה ביותר אחרי 40 שנות נדודים במדבר, והעם עומד בפני המשימה השניה והמכרעת , המלחמה על כיבוש הארץ. כבר אמר הקב''ה למשה ולאהרן שהם ימותו מחוץ לגבולות ארץ כנען, כי הפרו מצוותו אף כי ההפרה היתה בתום לב. לכן משה מצא צורך להוכיח את העם כמו אב המוכיח את ילדיו לפני מותו בשבעה באדר, בחדש האחד-עשר, כתוכחת יעקב אבינו לילדיו לפני מותו. התוכחה כאמור נאמרה במרומז. ורש''י מביא את החטאים לפי שמותיהם , שם חנו או עברו בני ישראל בלכתן במדבר. נזכרו תשעה מקומות אחרי הזכרת "בעבר הירדן" ואלה הם: 1. במדבר, 2. בערבה, 3. מול סוף, 4 בין פארן ובין תפל וְלָבָן 5. וחצרות 6. ודי-זהב, 7 אחד עשר יום מְחֹרֶב 8. דרך הר-שעיר 9. עד קדש ברנע. (א/א,ב) דברי משה נאמרים אחרי שמה הכה את סיחון מלך האמורי ואת עוג מלך הבשן בעבר הירדן בארץ מואב. ובכך חזק את לב העם כדי לנצח במלחמה על כיבוש הארץ. ובכך מגשימים את דברי יהושע וכלב בן יפונה שני השליחים או המרגלים שלא הוציאו דִּבַּת הארץ רעה שאמרו כדי לחזק את העם : עלה נעלה ויכול נוכל .

הרמזים בציון שמות המקומות
רש"י ברוב חכמתו ובהגיונו הישר, מצא את הקשר לחטאי ישראל בנדידתם במדבר לפי מקומות חניתם או מסעם. דברי משה נאמרים בעוד ישראל נמצא בעבר הירדן מזרחה, לקראת הכניסה לארץ. מתחיל: במדבר, שבכך יש רמז על אמירת ישראל כמתלוננים : מי יתן מותנו במדבר (שמות טז/ג) נקודת ציון שניה בערבה המרמזת חטאם של בני בערבות מואב בבעל פעור בזנותם עם המדיניות . וחוזר אל ארוע שהיה מוֹל סוּף (מוּל ים סוף) בכך רומז ל שרטן העם : המבלי אין קברים במצרים לקחתנו למות במדבר (שמות יד/יא) שם המקום פארָן (הוא חצי האי סיני) שם גם נזכרו קברות התאווה בטענותיהם על כי נקעה נפשם מן המן וזה מרומז במלים תֹּפֶל וְלָבָן , שרבי יוחנן אומר כי לא נמצא שם מקום בשמות אלה, מכאם שהם נזכרו כי שם תָּפְלוּ על הַמָּן שצבעו לבן. המקום חצרות רמז למחלֹקֶת קֹרַח . "די זהב" קשר לחטא עגל הזהב . המרחק אחד עשר יום מחֹרב, (מסיני) מזכיר לישראל כי הם היו קרובים להכנס לארץ אפילו מרחק שלושה ימים, אך כיון שקלקלו כפי שנאמר קודם לכן, "הֵסֵב אֶתְכֶם" דרך הר שעיר וקדש ברנע ארבעים שנה במדבר. אך משה שאהב את עם ישראל היה כלפיהם סלחן לכן פונה ואומר לעם, בשם אלהים בעמדם להלחם על ארץ כנען: ראה נתתי לפניכם את הארץ בֹּאוּ וּרְשׁוּ את הארץ אשר נשבע ה' לאבותיכם לאברהם , ליצחק וליעקב לתת להם ולזרעם אחריהם ... ויברך אתכם כאשר דבר לכם : (יא/ ח-יא) והרבה אתכם והנכם היום ככוכבי השמים לָרֹב ה' אלהי אבותכם יֹסֵף עליכם כָּכֶם אלף פעמים.(א/י,יא). למרות שנרמז כי יהיו עם רב ככובי השמים לרב ישראל נשאר עם קטן במספרו אך רב ועצום בפועלו. די אם נביט על הקדמה שהביא לעולם בתחום הרפואה, המדע, הפיזיקה בכימיה ובעיקר באלקטרוניקה ויכולתו להגיע לכל אתר ואתר על פי מודיעין לגלות מסתורי האויב בכל אתר ואתר על פני תבל , ובכך קדם תרופה למכה. המסקנה מכל האמור כי גם כשהעם עושה גדולות ונצורות, אין בכך צידוק לעשית מעשי עולה וכפיות טובה ולשכות טוב וחסד שנעשו לו.

חיזוק לב העם בעמדו לרשת את ארץ כנען
בעוד ישראל רוגנים (מתלוננים) כי אלהים הוציאם ממצרים כדי להמיתם בידי האמורי שיושב לו: בערים בצורות והוא עם גדול ורם ממנו ....וגם בני ענקים שם. (א/כט) הזכיר להם משה לעם כדי לחזק לבו באמרו להם: לא תערצון ולא תיראון מהם , ה' אלהיכם ההלך לפניכם הוא ילחם לכם ככל אשר עשה אתכם במצרים לעיניכם? (א/כט,ל) ומכיון שלא נהגתם באמונה שלמה באלהי ישראל הקב''ה קצף (כעס) עליכם וגזר על דור יוצאי מצרים למות במדבר ולא להכנס לארץ. לא רק זאת אלא שהקב''ה התאנף (רגז) במשה בגל העם לאמר: גם אתה לא תבא שם.(א/לז) (הכונה למשה) הנה כי כן אנו רואים כי חֻמַּש דברים חוזר וסוקר בעקר את מעלליהם של בני ישראל, שלא למדו ולא רצו ללמוד לקח . לכן מצא משה צורך לשנן את הכתוב שוב בְחֻמָּש ולכן ספר דברים נקרא בשם מִשְׁנֶה תּוֹרָה. מכאן למדים מה בקש משה לעשות. בקש לומר לעם: צריך לזכור את העבר, כדי להצליח בעתיד. משה לא הסתפק בדברים שאמר ודרש מן העם לשנן את דברי התורה היטב . לכן כל אחד מישראל הכופר ביחודיות עם ישראל ובתורתו, איננו יכול להתהדר בכך שזו ארצו ולמענה מקריבים חיי בני העם הזה לאורך אלפי שנים. לעניננו משה שנתן את התורה לעם, לא הסתפק בנתינתה, אלא שם בעבר הירדן בעוד העם ערוך לכניסה לארץ בעודו בארץ מואב ממזרח לירדן, נאמר: בעבר הירדן בארץ מואב הואיל משה בֵּאֵר את התורה הזאת לאמר: ה' אלהינו דבר אלינו בחורב לאמור רב לכם שבת בהר הזה פנו וסעו לכם ובואו הר האמורי ואל שכניו בערבה בהר ובשפלה ובנגב ובחוף הים ארץ הכנעני והלבנון עד הנהר הגדול נהר פרת. (א/ז) בּחֻמַּש דברים עוד נקרא על חובת המלך אשר ישב על כס המלכות: והיה כשבתו על כסא ממלכתו וכתב לו את משנה התורה הזאת על ספר, מלפני הכהנים. בא הרמב''ם אחרי יותר משלושת אלפים שנה וכותב ספר בשם משנה תורה המלמד משמעות החוק והמשפט ומשמעותם.

לקראת ט' באב בשבת חזון והתוכחה
בפרק זה נחזור על דברים שכבר נכתבו כי הם תמיד אקטואליים. בענין תשעה באב והתוכחה . כיון שזו שבת הסמוכה לט' באב שהשנה הוא דחי ל יוד באב נקראת, שבת חזון, השם לקוח מן המלה הראשונה של ההפטרה "חזון" ישעיהו בן אמוץ באמרו אל העם: בנים גדלתי ורוממתי והם פשעו בי(ישיהו א/ב) זה מזכיר את דברי משה אל העם , שישראל לא עשו לו חיים נוחים, תוכחת ישעיהו משתלבת עם תוכחת משה אל ישראל. אף על פי כן חז"ל מזהירין ואומרים כי לעתים דברי תוכחה משיגים את ההפך ממה שרצה המוכיח להשיג. התוכחה דרושה לקרב ולא להרחיק לעתים המרבה בתוכחה משיג מטרה הפוכה. (ראה "ספרי" הכולל מדרשי הלכה של כלהחומש) . כי המוכיח חוזר ומוכיח, משמע שדבריו לא נשמעים ראה תוכחת שמואל הנביא . כלל שני, שלא להרחיק את המוכח ממוכיחו ממקורותיו אל מקרות זרים. למשל, יעקב הוכיח את בניו סמוך למיתתו, בהוכיחו את ראובן שעלה יצועי אביו. ולא עשה בסמוך לשעת המעשה, כדי שלא לדחוף אותו לזרועות עשו דודו של ראובן. כלל שלישי , שלא יְבַיֵּשׁ את הַמּוּכַח בפני חברו. דוד הוכיח סמוך למיתתו את בנו שלמה. כלל רביעי, שיוכל להראות כי המוכיח עצמו מקיים את אשר מוכיח. וכשאנו בשבת לפני ט' באב מן הראוי לציין כי בגלל התנהגות המנהיגים נחרבה ירושלים והמקדש פעמיים בט' באב. מגילת איכה מתארת את מעללי מנהיגי העם : לקיחת שוחד, הטית הדין. חובה לקרוא ,לשמוע ולהבין דברי חכמים ישרי לב ושונאי בצע העומדים בשער, מתריעים, מזהירים ומוכיחים את העם לבל ישחית.

זָכוֹר נִזְכּוֹר אֶת אֲשֶׁר קָרָה לָנוּ לִמְנוֹע אָסוֹן בְּעִתּוֹ לֹא הִשְׂכַּלְנוּ
שַׁבְנוּ לְהִבָּנוֹת וְלִבְנוֹת מַשֶּׁהָיָה גָּם מִקְדַּשׁ ה' עַל הַר הַמּוֹרִיָּה
נַעֲשֶׂה זֹאת וְהַדֶּרֶךְ לַגְמָר אֲרֻכָּה נַעֲשֶׂה כֶּמִצְוָתוֹ שֶׁבַּתּוֹרָה חֲקוּקָה
כִּי מִקְדָּשֶׁנוּ פַּעֲמָיִם חָרַב וְכָאַב וְזֶה קָרָה פָּעֲמָיִם בְּתִשְׁעָה בְּאָב
אָנוּ מִתְעַנִּים עַל מִקְדָּשׁ שֶׁחָרַב עֹוד נִבְנֵהוּ בַשְּׁלִישִׁית נָקִי מִרְבָב
פִּיד וּתְקוּמָה בְּיָדֶינוּ לֹֹא בַּשָּׁמָים וְלֹא נִתֵּן שֶׁיֵּחָרֵב יוֹתֵר מִפַּעֲמָיִם
זֹאת תְּפִלָּתֶנוּ וְזֶה הָרָצוֹן וְשַׁלֹא יִשָּׁאֵר בְּגֶדֶר חָזוֹן
מִי יִתֵּן שֶׁיָקוּם וְיִכּוֹן וְשֶׂבּוֹ הַשָּׁלֹום יִשְׁכּוֹן
אָמֵן כֶּן יְהִי רָצוֹן

ירמיהו הזהיר את המלך יואשיהו בפני התערבות במלחמותיהם של זרים :"ועַתָּה, מַה-לָּךְ לְדֶרֶךְ מִצְרַיִם, לִשְׁתּוֹת, מֵי שִׁחוֹר; וּמַה-לָּךְ לְדֶרֶךְ אַשּׁוּר, לִשְׁתּוֹת מֵי נָהָר " יואשיהו לא שעה לעצתו ונפל בקרב מגידו - כאשר ניסה לבלום את המצרים. לאחר תקופה של שלטון בחסות מצרית, עלו הבבלים שהכריעו את האשורים, היכו את המצרים והשתלטו על ירושלים עד שהחריבוה.
התוצאה מידי הבבלים באה שנים רבות לאחר האזהרה, שלא שעו לה "הַדָּבָר אֲשֶׁר הָיָה אֶל יִרְמְיָהוּ מֵאֵת ה’ וּנְבוּכַדְרֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל וְכָל חֵילוֹ וְכָל מַמְלְכוֹת אֶרֶץ מֶמְשֶׁלֶת יָדוֹ וְכָל הָעַמִּים נִלְחָמִים עַל יְרוּשָׁלִַם וְעַל כָּל עָרֶיהָ לֵאמֹר: כֹּה אָמַר ה’ אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל הָלֹךְ וְאָמַרְתָּ אֶל צִדְקִיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה וְאָמַרְתָּ אֵלָיו כֹּה אָמַר ה’ הִנְנִי נֹתֵן אֶת הָעִיר הַזֹּאת בְּיַד מֶלֶךְ בָּבֶל וּשְׂרָפָהּ בָּאֵשׁ: וְאַתָּה לֹא תִמָּלֵט מִיָּדוֹ כִּי תָּפֹשׂ תִּתָּפֵשׂ וּבְיָדוֹ תִּנָּתֵן וְעֵינֶיךָ אֶת עֵינֵי מֶלֶךְ בָּבֶל תִּרְאֶינָה וּפִיהוּ אֶת פִּיךָ יְדַבֵּר וּבָבֶל תָּבוֹא: אַךְ שְׁמַע דְּבַר ה’ צִדְקִיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה כֹּה אָמַר ה’ עָלֶיךָ לֹא תָמוּת בֶּחָרֶב:"

סיבה נוספת היא השחיתות שפסה ברחבי בית המקדש במיוחד בידי הכהנים. שחיתות שחזרה על עצמה בשלהי בית המקדש השני והביא את פעילותו של ישו ומאוחר יותר להתפתחות הנצרות והתפשטותה בעולם הרחב.: "הֲגָנֹב רָצֹחַ וְנָאֹף וְהִשָּׁבֵעַ לַשֶּׁקֶר " ..."וּבָאתֶם וַעֲמַדְתֶּם לְפָנַי בַּבַּיִת הַזֶּה אֲשֶׁר נִקְרָא שְׁמִי עָלָיו וַאֲמַרְתֶּם נִצַּלְנוּ לְמַעַן עֲשׂוֹת אֵת כָּל הַתּוֹעֵבוֹת הָאֵלֶּה: הַמְעָרַת פָּרִצִים הָיָה הַבַּיִת הַזֶּה אֲשֶׁר נִקְרָא שְׁמִי עָלָיו בְּעֵינֵיכֶם גַּם אָנֹכִי הִנֵּה רָאִיתִי נְאֻם ה’: כִּי לְכוּ נָא אֶל מְקוֹמִי אֲשֶׁר בְּשִׁילוֹ אֲשֶׁר שִׁכַּנְתִּי שְׁמִי שָׁם בָּרִאשׁוֹנָה וּרְאוּ אֵת אֲשֶׁר עָשִׂיתִי לוֹ "

רצוי וחשוב לקחת לתשומת לבנו את הלקח גם בימים אלו.