הגלוטרייה, מסעדת פופ-אפ ללא גלוטן, נולדה כדי לתת מענה לכל חולי הצליאק, אלה אשר אינם יכולים לעכל גלוטן, וכל הנמנעים מגלוטן מסיבות אחרות. שישה חודשים לאחר שבנותיו של השף ערן זינו, מקים המסעדה, אובחנו כחולות צליאק, הוא התחיל בנסיונות אפייה קדחניים של מתכונים מוכרים, בעיקר על מנת לרומם את רוחן. קצת כמו בחתול הירוק, נשאלת השאלה האם הגלוטרייה עומדת כמסעדה טובה בפני עצמה, ללא השוואות למנות הכוללות גלוטן. העובדה שהמקום מלא בסועדים בשעת ערב מוקדמת, ושזוג נשים לפנינו המתינו בסבלנות כמספר דקות עד שימצאו להן מקום פנוי, מעיד שכן. כנראה שאני, כאורנית, חובבת לחמים וגלוטן, אינני קהל היעד העיקרי, אבל אני חייבת להגיד שבתור תחליפים (שחלקם עומד בפני עצמם וחלקם פחות) לגלוטרייה יש די הרבה מה להציע.

הגלוטרייה ממוקמת במתחם נור, אשר בימים כתיקונם אינו מארח מסעדה אלא אירועי חברה ותערוכות עיצוב, והתאמתו למטבח נטול גלוטן הוא כשלעצמו מעורר השראה. החלל היפואי מרווח ויפה, גם אם כולל נגיעות מאולצות של אמנות מודרנית ופסקול ברקע אשר לקוח ישירות ממסלול אופנה. הקירות מעוטרים בתמונות אמנותיות כלשהן, בכניסה ישנו פסל מתכת ענק של ג'ירפה ומעל הבר כדור דיסקו ענק. אני בטוחה שחלק מהסועדים הגיעו לגלוטרייה כי הם באמת נמנעים מגלוטן ושחלקם הגיעו פשוט כי מדובר במקום "טרנדי". קצת כמו דיאטת פליאו, שנהפכה למאוד פופולרית לאחרונה, גם דיאטת "הימנעות מגלוטן" היא טרנדית ועדכנית. אני בסדר עם זה. ככל שיש יותר אפשרויות גיוון, כך לנו, הפודי'ז, יש יותר אפשרויות חקר קולינרי, וזה לא בהכרח דבר רע.

התפריט מחולק לראשונות, מנות פיצה, עיקריות, רוטיסרי (=בשר) וקינוחים. לצד המנות מוגשת גם בירת אסטרייה דאם, נטולת גלוטן, שביחס לעצמה היא לא רעה, אבל בהשוואה לבירות רגילות, היא לא עומדת ברמה. מי מאיתנו שיכול להרשות לעצמו גלוטן, אין סיבה שימצמץ לכיוונה. בחלק מהמנות הראשונות בתפריט המאמץ לשמירה על סביבה נטולת גלוטן אינו קשה במיוחד. "סלט עשבי תיבול" ו"לבבות חסה" הם תמיד נטולי גלוטן. המאמץ מגיע דווקא במנות שטעמנו: פוקצ'ה ראגו טלה, שהגיעה אמנם עם עוף, אבל עם טעם טוב וחמצמץ של לימון כבוש וזיתים. עידן אהב אותה יותר ממני, כי הפריעה לי בעיקר השמנוניות של הבצק. לצדה הגיעה מנת טוסטאדה קונפי דג, עם עגבניות צלויות, רוקט ואיולי, שהייתה מעולה בתור מנה ראשונה בכל מסעדה שמכבדת את עצמה. הטופינגס היו רכים ונעימים בפה והשילוב עם העגבניות היה בול בפוני, אבל המצע של הטוסט היה שוב שמנוני יתר על המידה וביאס אותי קצת. אם כוונת השף הייתה שארים את הטוסט ביחד עם כל העניינים, המטרה קצת פוספסה כי אכלתי את התוספות עם מזלג, ואת הטוסט בנפרד (אולי בגלל זה הוא הרגיש לי אובר שמנוני). טרם הגעת המנות הראשונות לשולחן, הגיעה על חשבון הבית כחצי פיצה מרגריטה, שאני די בטוחה שהייתה גן עדן עבור חולי צליאק; עבורנו היא הייתה סבירה פלוס. גם לחם ומטבלים הוזמנו וכללו בגט צרפתי ולחם מחמצת עם זיתים, העשוי מקמח טף, אורז וטפיוקה. עידן אהב אותם אך לטעמי הם היו מעט דחוסים, אם כי ביחס לתחליפי גלוטן אחרים הם בהחלט נותנים פייט ראוי.

מכיוון שמדובר ביום הראשון של הגלוטרייה והמסעדה עדיין בהרצה מוחלטת, המטבח אינו מפוקס, קוקטיילים לא היו עדיין, וחלק מהמנות בתפריט לא היו (מנת קנלוני, למשל, נראתה פוטנציאלית אך נאלצנו לוותר עליה). לעיקרית הזמנו פיצה 4 גבינות עם ריקוטה, גורגונזולה, מוצרלה ושברה. הטעות בהזמנה הייתה שלי, שאינני חובבת גבינה כחולה וחשבתי שנוכחות הגורגונזולה תהיה מעטה. ואוהו כמה טעיתי – היא הייתה שם מתחת לכל הגבינות ולא הייתה לי שום דרך להתחמק ממנה. כרסמתי את הבצק שמסביב והרגשתי טעם תירס מובהק של הבצק. עידן, בניגוד אליי, דווקא די נהנה מהפיצה. לא הרגשתי צורך במנה עיקרית נוספת והחלטתי ביני לבין עצמי שאת הפיצוי אשיג בדמות הקינוחים. לשמחתי צדקתי.

לשולחן הגיעו כשני קינוחים; אגס ממולא "שוקולד" (שילוב של שוקולד ותמרים), שהוא למעשה אגס ביין אדום והיביסקוס, כשלצידו סבלה אגוזים וגלידת קינמון. האגס היה נחמד אבל היה ראוי שיוגש חם לשולחן, מילוי השוקולד לא היה טעים לדעתי והגלידה הייתה נהדרת. את ההצגה גנב הקינוח השני, שנשמע פשוט אך בביצוע מושלם – טארט שוקולד שהגיע בשילוב טופי עם קרם מסקרפונה, מונח על גבי בצק פריך וקצפת לא ממותקת לצדו. הוא היה קינוח שלא הורגש בו היעדר הגלוטן, המילוי היה רך, מתוק ונמס בפה והוא חוסל עד תום. גם עידן וגם אני הסכמנו פה אחד שמדובר בסיבה אחת טובה באמת להגיע לגלוטרייה, ולפי הכתבות ברשת יש קינוחים נוספים ששווה לדגום בה. הזמנו גם תה חליטה היביסקוס, שלקח לו באזור חצי השעה להגיע לשולחננו, וכשביקשתי סוכר חום הספקתי לקבל הרצאה קצרה על מדוע סוכר לבן וחום הם אותו הדבר. לרוב לא אמתין חצי שעה לשתייה חמה, אבל בכל זאת היינו ביום הראשון של פתיחת המסעדה, כך שאני מניחה שמגיע להם צ'אנס נוסף על התקלות.

בשורה התחתונה, הגלוטרייה היא מקום מצוין למי מאיתנו שנמנע מגלוטן, מכל סיבה שהיא. כמו בכל מסעדה, ישנן מנות מוצלחות יותר או פחות, אך ברמה הכללית, בהחלט ישנן מספיק מנות שמקבלות פרשנות מוצלחת מהשף (הטוסטאדה, קינוח הטארט) ועל כן כדאי להגיע כדי לבחון את הנושא (אם אתם זריזים, כיוון שהמסעדה פתוחה רק בחול המועד). ימים יגידו אם הגלוטרייה תתפתח למסעדה משל עצמה. לטובת הפודי'ז ולטובת חולי הצליאק, אני מקווה שכן. רק נשאר לשייף מספר קצוות ואני מאמינה שיש לה פוטנציאל גדול.

מוזמנים לבקר גם בבלוג שלנו :-)