מדוע רמתם של הקצינים הישראלים נמוכה/תמיר ליבל
לינק לכתבה
דמיינו לעצמכם שיחת טלפון באמצע הלילה. שוטר מודיע לכם שהבן נפגע בתאונת דרכים. אתם דוהרים לבית החולים, ופוגשים רופא מרשים. חרף גילו הצעיר הוא שופע ביטחון, ואומר לכם בדיוק מה צריך לעשות. ברור שתצייתו, הלא כן? כבדרך אגב אתם שואלים אותו היכן למד רפואה. להפתעתכם, הוא עונה: "אה, אני לא רופא. רק פרמדיק". סיטואציה כזאת לא היתה יכולה לקרות כמובן בשום בית חולים בארץ. אבל זהו בדיוק המצב בכל פעם שהממשלה מתכנסת לדיון ביטחוני, ומקשיבה לתדרוך של קצינים בכירים.

הצבא הישראלי, העשיר והמצויד במיטב הטכנולוגיה, לא מעניק לקציניו את ההשכלה הדרושה להם למילוי תפקידם. צה"ל אמנם מסרב לקבל זאת, אך קצונה היא מקצוע, וקצינים בכל צבא בעולם המערבי רוכשים השכלה צבאית, שמכינה אותם לנהל יחידות בשגרה ולתכנן ולהוציא לפועל מבצעים צבאיים בעת חירום. השכלה צבאית לא בהכרח מונעת טעויות, אך היא מקנה לקצין את הידע והכישורים להתמודד עם מצבים שטרם חווה מניסיונו האישי בשטח.

מערכת ההשכלה הצבאית בנויה מכמה נדבכים. כמו שרופא לומד ארבע שנים מקצועות קדם־קליניים, קצין אמריקאי ילמד בווסט־פוינט היסטוריה, מדעי החברה, מדעים מדויקים ואפילו הנדסה. מקצועות אלו הם הבסיס להשכלה הצבאית שיקבל כרב־סרן במכללה לפיקוד ומטה. זו תהווה בתורה את הבסיס להשכלה האסטרטגית הנרכשת במכללה לביטחון לאומי.

מה שלומדים בקורס קצינים בבה"ד 1, לעומת זאת, מקביל בתכניו לא לווסט־פוינט אלא לבית הספר למש"קים של הצבא האמריקאי, ובוגריו אכן מתפקדים לא כקצינים במובן המערבי, אלא כמש"קים בינוניים ונעדרי ניסיון. בצבאות מערביים יכול קצין להתפנות לפיקוד מהיום שהוסמך, מאחר שהוא נשען על חייל קבע — הסרג'נט המיתולוגי — המתפקד כ"אמא" של החיילים. חיילים מקצועיים אלו מהווים את הפיקוד הזוטר ועמוד השדרה של יחידות השדה גם בנאט"ו.

כשהקצין הישראלי מגיע לפו"ם (המכללה לפיקוד ומטה), לקורס שרשמית הוא בין־זרועי, הוא רוכש בפועל (במקרה הטוב) את הידע הזרועי שהיה אמור ללמוד באקדמיה הצבאית. עמיתיו הגרמנים או הבריטים, עוברים באותו זמן קורס בין־זרועי אמיתי, הודות ללימודים באקדמיה הצבאית, וגם לקורסי פו"ם זרועיים שעברו כסרנים. בדומה לכך, סגל ההוראה, איכות תוכנית הלימודים והתשתית הפיזית במכללות הצה"ליות מפגרים גם הם בשנות דור אחרי המקובל באירופה ובארה"ב.

למצב הזה יש השלכות. ראשית, קציני צה"ל לא לומדים ומתרגלים עבודת מטה. זה מתבטא בתפקוד לקוי של מפקדות כמו במלחמת לבנון השנייה, אך גם בניהול הרשלני היומיומי שמכיר כל חייל מילואים. שנית, קצינים לא לומדים את התיאוריה והפרקטיקה המקצועיים הצבאיים, ולכן יודעים לעשות טוב רק את מה שלמדו מניסיונם האישי. כך, קצינים שתפקדו היטב באינתיפאדה השנייה ניסו לשכפל את מה שהצליח בשטחים במלחמת לבנון השנייה. שלישית, הקצינים המגיעים לצמרת הצבא הם חסרי ידע ומיומנויות חשיבה, הנדרשים להבנת סוגיות ביטחוניות במובנן הרחב. ההתנהלות של צה"ל בתכנון ובהוצאה לפועל של ההשתלטות על ה"מאווי מרמרה", היא דוגמה למה שיכול לקרות בשל כך.

פתח לשינוי מסתמן בהחלטה להעביר את המכללות הצבאיות מגלילות. זוהי הזדמנות היסטורית לסגור את פו"ם ואת המכללה לביטחון לאומי (מב"ל) ולהקים, לראשונה, מכללה צבאית אמיתית. המוסד החדש יהיה בעל הכרה אקדמית, ויעביר הן את קורסי הפו"ם והן את קורסי המב"ל. ההכרה האקדמית תבטיח רמה גבוהה של סגל ההוראה. כמקובל בצבאות בעולם המערבי, יהיו במכללה הצבאית קצינים מובילים וחוקרים בעלי תואר שלישי. שילוב כזה יאפשר למכללה לשמש גם כמוקד למחקר צבאי וביטחוני, שעד היום אינו קיים בארץ למרות ריבוי המכונים למחקרים אסטרטגיים למיניהם.

בטווח הארוך צריכה המכללה לכלול גם אקדמיה צבאית בין־זרועית, שהלימודים בה יימשכו שלוש־ארבע שנים ויהוו תנאי לכניסה לשירות בקבע. אם מישהו בקריה יתקשר לוושינגטון או ללונדון ויבקש עצה מבעלי ניסיון, קרוב לוודאי שימצא אוזן קשבת. בשנים האחרונות הקים הפנטגון פו"ם בין־זרועי לצבא הסעודי, והבריטים מקדמים רפורמות דומות בנסיכויות המפרץ. הים אולי אותו ים, אבל הקצינים הערבים עשויים לעלות בעתיד הקרוב על עמיתיהם הישראלים.

ד"ר ליבל הוא עמית מחקר ב־Barcelona Institute of International Studies

"החטיבה אינה מטה ואינה פיקוד ואינה מערכת של חוקים ופקודות.
החטיבה היא קודם כל מאות זוגות רגליים. הרגליים הובילו אל הקרב – אף כי מתוך פחד. הרגליים עמדו ולא ברחו, אף כי כמעט אבדה התקווה. והרגליים צעדו וצעדו וצעדו בעייפות, בגשם ובבוץ, כשלו וצעדו.
ולכל זוג רגליים היה לב, לב שחש בכאב, שהרגיש בעייפות, שנאבק עם הפחד. בלב הזה התחולל הקרב האמיתי, הקרב שהכריע. בלבו של הלוחם הבודד ניצחה החטיבה. זה הסוד אשר שמו "גבעתי"."
שמעון אבידן
מפקד חטיבת "גבעתי", תש"ח

כמה הערות מפי הדיוט בתחום:
זה לא נכון להשוות בין צה"ל לבין צבאות מקצועיים, כי מסגרת הזמן הניתנת להכשרה היא שונה לגמרי. קצין זוטר בצה"ל יקבל בבה"ד 1 ובהשלמה החיילית את הידע שנדרש לו כדי לתפקד כקצין - כושר, תורת הקרב, ניווט, הנהגה. למי יש זמן להכשיר מישהו במדעי המדינה או בהנדסה? האדם הולך לשרת כקצין בסך הכל מספר שנים מועט, ואין זמן לבזבז על השכלה אקדמית כללית, שיישומיותה לתפקיד של הקצין לא רבה.
הדבר שאולי כן אפשר להשוות אליו הוא ההכשרה של הקצונה הבכירה בצבא - של אנשים שכן עשו מזה קריירה.
האם באמת ההכשרה שעוברים בקורסי מח"ט ומעלה היא כל כך גרועה?
ובכלל, לא הייתי ממהר להאשים תפקוד מפקדות לקוי או סגירות מחשבתית שגורמת למלחמה במלחמה שעברה בזמן המלחמה הנוכחית את ההשכלה וההכשרה של הקצין בהכרח. בעיני לקצין עצמו ולסביבה שבה הוא עובד יש הרבה השפעה על כך. אם הסביבה הצה"לית לא מעודדת ביקורת ותעוזה זו בעיה רצינית, ולא קורס אקדמי יפתור אותה. אם מפקדה לא מתפקדת כמו שצריך זה כי הנהלים של המפקדה לא מתאימים, או סתם כי הקצין חסר יכולת ניהולית. שוב, לא משהו שקורס אקדמי בהכרח יסייע לפתור.
ובכלל, אני חושב שאפשר לשקול את התועלת שבתואר אקדמי בשביל קצין. האם זה באמת מסייע לו להיות קצין טוב יותר? מחקר אקדמי, שנוטה להיות טהור ומופשט, שעוסק בניתוח מציאות עם הנחות מקלות כדי לצמצם נעלמים ולנתח גורמים הוא לא בהכרח מה שייגרום לקצין להוביל חיילים טוב יותר, או לפצח בעייה צבאית טוב יותר. העשרה? העמקה? בהחלט. ייתרון מיידי בשטח? לא ממש. בדיוק כמו שהכלכלן הטוב ביותר הוא לא בהכרח חוקר הכלכלה הטוב ביותר, או שהמשפטן הטוב ביותר הוא לא בהכרח חוקר המשפט הטוב ביותר - למה אנו חייבים להניח שהמצביא הטוב ביותר הוא חוקר הצבא הטוב ביותר? למה האקדמיה היא הפתרון?

And you've been so busy lately That you haven't found the time, to open up your mind, and watch the world spinning gently out of time

זה בדיוק שינוי התפיסה שהכתבה מדברת עליה.

לגבי תואר אקדמי: זה כלי לא מושלם אך יתרונו הוא שהוא זול. מאוד.
תחשוב על הכנת עבודה אקדמית כסוג של עבודת מטה, או אנליזה הנדסית. זה ניסיון מקצועי שרכישתו בעבודה עצמה תעלה עשרת מונים מאלפי הש"ח שעולה קורס, ואפילו יותר משכר הקבע בזמן הלימודים.

אני מניח שפו"מ טוב צריך להיות כמו תואר טוב במנהל עסקים- הרבה עבודה עצמית, סמינרים, תרגילים, ולימוד אירועים (case study), ופחות רקע תיאורטי.

ובכלל- צריך לזכור שכיום, צבא ארה"ב למשל מודאג מהשלכות המודל המקצועי שלו:
ריחוק בין הקצינים לחיילים ולאוכלוסיה הכללית, התהוות "כת קצונה" שסגורה לשינויים מבחוץ וכו'.
המודל הישראלי מבטיח קצין זוטר שעוד זוכר מה זה להיות חייל, וקצין בכיר שהחברים שלו מגיל 20-30 , איתם הוא יושב בימי שישי, הם אזרחים ולא קצינים כמותו.

בארה"ב גם מבינים שלא משנה כמה תחפור לקצין בווסט-פוינט על אמינות, ברגע שבתפקידים הראשונים שלו הוא יצטרך למרוח דו"חות כשירות, הלכה הדבקות שלו באמינות. בכל צבא דמות הקצין מתהוה בשירות, לא בהכשרה.
צה"ל השגי מאוד; מי שרוצה לעודד מחשבה יצירתית ועבודת מטה מסודרת צריך פשוט למדוד אותם ולתמרץ אותם, הרושם שלי הוא שמתגמלים בעיקר הישגים מבצעיים והשתייכות לקליקות. למשל- השיעור הגדול של קציני חי"ר /מיוחדות במטכ"ל.

ווכמו תמיד ההשוואות בין צה"ל לצבאות אחרים נגועות בשתי בעיות יסוד עקרוניות והן:

א. צה"ל הוא צבא חובה שצריך להכשיר הרבה אנשים צעירים שרובם לא רואים בצבא מקצוע או עתיד רחוק. לרשות צה"ל עומדות קבוצות איכות באוכלוסיה שצבאות אחרים יכולים רק לחלום עליהם.

ב. הנחות היסוד לגבי הכשרת קצינים בצבאות זרים נשענות על מידע חלקי והרבה משאלות לב. גם בצבא האמריקאי רוב הקצינים לא עוברים בווסט פונט לדג'.

זה נקרא לחפש פתרונות מתחת לפנס. מכל הצרות של צה"ל תקופת הכשרה קצרה יחסית של קצינים היא מהחמורות פחות. חשוב הרבה יותר להפוך את ההכשרות של היום ליעילות, להקים מערך הדרכה ראוי לשמו , להפוך את המדריכים לאנשי מקצוע...

יש שלל תירוצים למה הרמת קצונה לא גבוהה,
וההשוואה לווסטפוינט לא נכונה משלל סיבות,
הסיבה המרכזית היא אורך שרות קצר,
וחוסר מקצועיות מהדרגים היותר גבוהים דרומה עד לגופי האימון והתו"ל .

זה פשוט מדהים אותי כל פעם מחדש שהנושא עולה כבר שנות דור.

יש הסכמה גורפת שהמצב לא טוב, אבל אף אחד לא פועל לשינוי מהותי בתחום שהוא , בסופו של דבר, נושא ארגוני של פיתוח מנהלים זוטרים שיש עליו אין סוף מחקרים ודוגמאות רבות לכיצד זה נעשה בעולם.

העלות של שינוי מהותי בתחום היא בטווח של עשרות מליוני שקלים - כסף קטן במונחים של צה"ל, זניח לחוליטין בהיבט התועלת - והכל זאת - כלום לא משתנה

שאלת תם: על פי מה אנחנו רואים שהמצב לא טוב?
האם הקצונה הבכירה של הצבא מתנהגת בחוסר מקצועיות? האם היא לא עומדת ביעדים שלה?
או שפשוט מחליטים שהקצינים טובים פחות כי יש להם פחות הכשרה אקדמית מקצינים מקבילים בצבאות אחרים?

And you've been so busy lately That you haven't found the time, to open up your mind, and watch the world spinning gently out of time

אינני חושב שהקצונה הבכירה אינה מקצועית מספיק או שאינה עומדת ביעדים שלה. אך יחד אם זאת לדעתי הצבא נאלץ במקרים רבים להתפשר על איכות קציניו (הבכירים).
צריך גם לזכור שבאופן יחסי, מעטים האנשים המעוניינים לפתח קריירה צבאית מלכתחילה.
אני מניח שחלקם עושה זאת מסיבות ערכיות אך אני משוכנע שלא כולם.
חלקם פשוט "נתקע" במערכת כי "נוח" לו שם וכי הוא לא יודע שום דבר אחר וכי "הוא היה מוכן לחתום!" וזוהי לטעמי נקודת המפתח - לצה"ל פשוט אין אדם טוב יותר שזמין לתפקיד.

אבחנה נוספת שלי בנוגע להכשרת הקצינים הזוטרים, למיטב ידעתי קיימים בגדול 2 סעיפים עליהם אין מחילה בבה"ד 1, כאשר צוער שיעבור על אחד מסעיפים אלה ימצא עצמו מודח מהקורס:
אמינות וכושר גופני.
לגבי הראשון זה ברור, מובן וראוי. לגבי השני (כושר גופני) שלדעתי אינו מייצג את מרבית הפנים המקצועיים של קצין (ובטח לא מהראשונים שבהם) והופך להיות אחד האלמנטים המהותיים בהכשרה, כנראה על חשבון מיומניות מקצועיות אחרות.
מעבר לכך התחושה היא שמערך ההכשרה מתייחס אל כל היכולות המקצועיות האחרות כזניחות באופן יחסי וכפער שייסגר בשטח.
לצערי לא קח הדבר ונתקלתי בימי חיי בלא מעט קצינים בעלי כושר גופני נהדר אך יכולות פיקוד ושליטה גרועות שהלכו והחמירו ככל שהזמן עבר.

צריך לבחון את הטענות שמועלות פה ברזולוציה יותר נמוכה
קצינים ביחידות מודיעין, יחידות טכנולוגיות או חיל האוויר לרוב יהיו בעל כישורי מטה טובים שכן זה חלק בלתי נפרד משגרת העבודה שלהם.
לגבי יחידות חיר שריון וכדומה : לדעתי עד דרגת סרן, הבנה טקטית יותר חשובה מראיה מערכתית ולכן אין טעם להשקיע את משאבי ההכשרה בחלק הזה של השירות
הבעיה מתחילה במסלול הקידום של הקצינים : בואו ניקח לדוגמא קצין מעולה בצנחנים מה התפקידים שהוא ממלא?
מפקד מחלקה, מפקד פלוגה, מפקד סיירת חטיבתית, לימודי תואר ראשון, סמגד, מגד , מפקד מגלן, מחט עוצבה מחט סדיר עם גיחה קצרה לפיקוד ומטה. אף אחד מהתפקידים הנל לא באמת מכשיר אותך לעבודת מטה, או לחשוב מחוץ לשבלונה של תרגילי פלוגה, גדוד וחטיבה שלא לדבר על סוגיות אזרחיות שחייבות להיות חלק ממסלול ההכשרה של קצין בכיר. ואז מה אותו קצין מוצא את עצמו בדרגת תת אלוף בתפקיד רגיש מאין כמותו למשל מזכיר צבאי לרוהמ, מפקד אוגדה, או ראש מטה פיקוד כשהוא לא בהכרח מצויד בכישורים הרלוונטיים. המסקנה היא לחייב קציני חיר ושריון שמיועדים לגדולות לעשות תפקיד מטה משמעותי הרבה לפני פיקוד על חטיבה.

הבעיה מתחילה היא עם לימודי התואר הראשון - רובם מיותרים.

לא יעלה על הדעת שצה"ל יממן לימודים + שכר ללימודים שאינם תורמים למערכת לטווח ארוך.

התואר חייב להיות רלבנטי בהיבט מתן כלי עבודה לעתיד - צבא שראש אגף הטכנולוגיה והלוגיסטיקה שלו הוא לוחם מצטיין אך עם השכלה במדעי החברה ולא מהנדס הוא צבא שלא יכול להתנהל באופן סביר - ומי שלא יודע זה המצב של צה"ל היום.

צריך להגדיר מה ניתן ללמוד באוניברסיטה ומי שזה לא מתאים לו ילמד תואר ראשון בפו"מ לקציני מטה

יש לבצע "הסללה" - קצינים המתמחים בפיקוד על לוחמים וקצינים המתמחים בעבודת מטה - אלו מקצועות שונים לחלוטין.

יש תפקידי אלוף מובהקים ללוחמים (אלופי פיקוד) ויש תפקידים מובהקים לאנשי מטה (אגף לוגיסטיקה, זרוע יבשה, אגף תכנון)

למשל, אין התייחסות כלל למלת"ק או לכך שקורס פו"ם היום הוא רב-זרועי, או לכך שיש שם דוקטור (היסטוריה צבאית) לכל צוות (בקורס הארוך) וכן הלאה.

דווקא הנושא הראוי לעיון הוא מכללה צבאית, ופה כמדומני הוא מתייחס לזה כפתרון קסם ולא מתייחס בכלל לבעיות שיש ברעיון של פרוייקט כזה בצה"ל (מבחינת צה"ל ומבחינת האקדמיה).

"במידה רבה, הודות למאמרי הארץ הוקמה ממשלת הליכוד הלאומי ונתמנה משה דיין כשר הבטחון. הארץ דרש תגובה צבאית על האיום המצרי שבועיים לפני המלחמה, ואף דרש את תפיסת הרמה הסורית ימים אחדים לפני הפעולה".
(הארץ מפרסם את עצמו, 22 ביוני 1967)


המדריך לשביל ישראל, מאת יגיל הנקין ויעקב סער. מהדורה רביעית, 2020
גלריית התמונות שלי

מיליציה מקצועית\ מאת גל פרל פינקל

מיליציה מקצועית\ מאת גל פרל פינקל

רשומה רגילה

(מתוך הבלוג "על הכוונת", 25.02.2016)

"לא חוזרים עד שמבצעים"(המוטו של גדוד 890 של הצנחנים, כפי שניסח אותו מפקדו אריק שרון)
"איפה האופניים שלך עכשיו? תאר לעצמך, שאתה יורד עכשיו למטה, למקום הרגיל, אבל האופניים לא שם. עצור את עצמך ברגע הזה, בשנייה שאתה מגלה שהאופניים לא שם, ותכפיל את הרגע הזה פי אלף. זאת המלחמה." (מתוך הספר "גוף שני", מאת עפר שלח, "זמורה ביתן", 1989, עמוד 92)
"סבלנות התמדה ולעיתים כדור בין העיניים" (סיסמת המארינס לללוחמה בטרור, אותה אימץ בשעתו מפקד גדוד 890 של הצנחנים, אמיר ברעם, כמוטו גדודי)
"המבחן שלנו כצבא הוא מבחן היכולת ולא מבחן הכוונה." (מתוך ההרצאה שנשא האלוף גדי איזנקוט "מאפייניו של עימות אפשרי בזירה הצפונית ובעורף" בסמינר לזכר חללי מלחמת לבנון השנייה שנערך באוניברסיטת חיפה ב־30 בנובמבר 2010)
"אני חושב שצנחנים מחזיקים מעצמם כמחויבים למשהו שכולם מחויבים אליו, אבל הם רוצים קצת יותר. זה לא שאנחנו פועלים מאחורי קווי האויב - אנחנו לכאורה כמו כולם. אז מה בעצם ההבדל? זה שצנחן עושה הכול וקצת יותר. זה מחייב אותך ביוזמה, בהובלה, בדוגמה אישית בקרב - וגם בקימה בפני שיבה באוטובוס." (הרמטכ"ל בני גנץ על השירות בצנחנים. מתוך הכתבה "מסיבת גנץ" מאת יוני שנפלד ונועה הורוויץ, "במחנה", 6 בינואר 2011)

מיליציה מקצועית\ מאת גל פרל פינקל

מיליציה מקצועית\ מאת גל פרל פינקל

רשומה רגילה

בתגובה על "פו"ם שמום" מאת תמיר ליבל ("הארץ", 17.2)

במאמרו מציין ד"ר תמיר ליבל כי צה"ל, צבא מודרני ומתקדם, אינו מקנה לקציניו "את ההשכלה הדרושה להם למילוי תפקידם". הקצונה, כפי שמציין ליבל, היא מקצוע, המחייב הכשרה והשכלה נאותות כדי שהקצינים יוכלו "לנהל יחידות בשגרה ולתכנן ולהוציא לפועל מבצעים צבאיים בעת חירום". הנחת העבודה המובלעת במאמר היא שצה"ל הוא צבא מקצועי ככל הצבאות המערביים ונדרש לעמוד באותם הסטנדרטים או לחלופין לקיים תהליך שיהפוך אותו לכזה.


הרמטכ"ל איזנקוט בסיום קורס קצינים, פברואר 2016, (צילום: דו"צ).

אולם צה"ל אינו כזה. צה"ל הוא צבא מיליציוני, בדגש על זרוע היבשה, הנשען על הגיוס וההפעלה של צבא העם (וטוב שכך).

לצפייה במקור באתר Facebook, לחצו כאן. הוא אמנם, כפי שמדגים ליבל, הכלאה בין קצין למש"ק, אך הדבר נובע מכך שעיקר הצבא מושתת על אזרחים המתגייסים לשנים ספורות ולאחר מכן הופכים ל"חייל בחופשה של 11 חודש". אף שיש להשתפר בתהליכי הכשרת הכוחות ("לא השכלנו למצוא את האיזון בין הללטף ללקרוע", ציין בשעתו אלוף במטכ"ל), צה"ל מצליח להפיק מקציניו ומחייליו רמת ביצועים גבוהה על פי רוב.


הגנרל פאואל כתב ש"אסור לנו לשלוח כוחות צבאיים לתוך משבר, למען מטרה לא ברורה שלא יוכלו להשיג."
"השכלה צבאית לא בהכרח מונעת טעויות", כותב ליבל, "אך היא מקנה לקצין את הידע והכישורים להתמודד עם מצבים שטרם חווה מניסיונו האישי בשטח". בפועל לא הוכיחו צבאות בעלי ההכשרה, המסד והטפחות, כי ניתנו בידם כלים לעשות כן. "אסור לנו לשלוח כוחות צבאיים לתוך משבר, למען מטרה לא ברורה שלא יוכלו להשיג", כתב בשעתו גנרל קולין פאואל כרמטכ"ל צבא ארצות הברית. במלחמת עיראק חטא הצבא האמריקאי בדיוק לעיקרון זה, ולא הוכיח כי ההכשרה גישרה על חוסר הניסיון. לעומתו, צה"ל המיליציוני אך עתיר הניסיון היטיב להתמודד עם הלחימה באינתיפאדה השנייה.

להשית על צבא מיליציוני סטנדרטים מלאים של צבא מקצועי, שאינם בהכרח מתאימים לו, זה כמו לדרוש מכדורגלן לשחק כדורסל, רק כי בשני המקרים משחקים בכדור.

(המאמר פורסם במקור באתר "הארץ", 24.02.2016)

(מתוך הבלוג "על הכוונת", 25.02.2016)

"לא חוזרים עד שמבצעים"(המוטו של גדוד 890 של הצנחנים, כפי שניסח אותו מפקדו אריק שרון)
"איפה האופניים שלך עכשיו? תאר לעצמך, שאתה יורד עכשיו למטה, למקום הרגיל, אבל האופניים לא שם. עצור את עצמך ברגע הזה, בשנייה שאתה מגלה שהאופניים לא שם, ותכפיל את הרגע הזה פי אלף. זאת המלחמה." (מתוך הספר "גוף שני", מאת עפר שלח, "זמורה ביתן", 1989, עמוד 92)
"סבלנות התמדה ולעיתים כדור בין העיניים" (סיסמת המארינס לללוחמה בטרור, אותה אימץ בשעתו מפקד גדוד 890 של הצנחנים, אמיר ברעם, כמוטו גדודי)
"המבחן שלנו כצבא הוא מבחן היכולת ולא מבחן הכוונה." (מתוך ההרצאה שנשא האלוף גדי איזנקוט "מאפייניו של עימות אפשרי בזירה הצפונית ובעורף" בסמינר לזכר חללי מלחמת לבנון השנייה שנערך באוניברסיטת חיפה ב־30 בנובמבר 2010)
"אני חושב שצנחנים מחזיקים מעצמם כמחויבים למשהו שכולם מחויבים אליו, אבל הם רוצים קצת יותר. זה לא שאנחנו פועלים מאחורי קווי האויב - אנחנו לכאורה כמו כולם. אז מה בעצם ההבדל? זה שצנחן עושה הכול וקצת יותר. זה מחייב אותך ביוזמה, בהובלה, בדוגמה אישית בקרב - וגם בקימה בפני שיבה באוטובוס." (הרמטכ"ל בני גנץ על השירות בצנחנים. מתוך הכתבה "מסיבת גנץ" מאת יוני שנפלד ונועה הורוויץ, "במחנה", 6 בינואר 2011)