03-11-2011, 18:02
|
|
|
|
חבר מתאריך: 06.04.05
הודעות: 5,100
|
|
הקרס לא רלוונטי, הוא היה מבוסס על הסטנדרד ארם שהגרסה האווירית שלו הגיעה לח"א רק כמה שנים אחרי המלחמה.
באשר לכחלילית, היא רחוקה מלהיות ה-wunderwaffen שאתה מנסה לעשות ממנה. היא מבוססת על השרייק שהיה בשימוש בח"א כבר כמה שנים לפני יוה"כ ולא ממש הוכיח את עצמו. המצרים (או אולי היועצים הסובייטים) ידעו איך להתמודד עם הטיל לפי הנסיון הוייטנאמי ופשוט היו מכבים את מכ"מ הסוללה. אתה באמת חושב שגדוד כחלילית מבצעי ב-6 לאוקטובר היה משנה משמעותית את פני המערכה? אם השריון, זרוע ההכרעה של צה"ל, לא קירב את הכלים לחזית אז נראה לך שכמה כלי כוננות של כחלילית בדרום וכמה בצפון (והשאר מחכים למובילים בימ"ח) היו מנטרלים 180 סוללות טילי קרקע אוויר ומנקים את השמיים מנ"מ עבור חיל האוויר???
באופן כללי - ח"א השקיע באמצעי ל"א ותו"ל מתאים ולמד טוב את לקחי האמריקאים מוייטנאם ובייחוד את לקחי מלחמת ההתשה. הנ"ט אולי היה איום שכלל גייסות השריון לא היו מודעים לו כי ההיתקלויות בסאגר ובשמל היו מעטות ונדירות יחסית, אבל הטק"א היה מכה שחיל האוויר כבר הוכה בה והיה מאוד מודע לה. אולי הפתרונות שגובשו לא היו מספיק טובים, אבל האיום היה ידוע והייתה התייחסות אליו גם אם למרבה צערך היא לא כללה את הכחלילית.
יפתח ספקטור, מפקד טייסת פאנטומים ביוה"כ, כתב ב"מערכות":
ציטוט:
בין 30 ביוני 1970 ל 3- באוגוסט 1970 תקפו הקורנסים 25 סוללות טק”א (מתוכן היו שמונה ריקות או סוללות דמה). אין ודאות מוחלטת בנוגע למספר הסוללות שנפגעו ובנוגע למידת הנזק שנגרמה לסוללות שנפגעו, אך בכל מקרה תהליך שיקומן היה מהיר. באותן התקיפות איבד חיל האוויר חמישה מטוסי קורנס, וצוותיהם נהרגו או נפלו בשבי. עוד שני קורנסים נפגעו קשה, אך הצליחו לנחות בדרך נס.
ניתן אפוא לסכם ולקבוע שחיל האוויר איבד בתקיפות הטק”א שישה מטוסי פנטום. המשמעות היא אובדנו של מטוס אחד בכל 8.3 גיחות, או במינוח המקובל בחיל האוויר: שיעור אבדות של 12% . זהו שיעור הגבוה פי שלושה מאבדות חיל האוויר במבצע “מוקד” (תקיפת שדות התעופה במצרים במלחמת ששת הימים). מערך הקורנסים, שמנה באותה העת כ-40 מטוסים, איבד באותו החודש 15% מכוחו. שיעור אבדות כזה הוא בלתי נסבל בלחימה מתמשכת.
|
נראה לך שמכה כזו היא משהו שמתעלמים ממנו? לא התעלמו. תגר בגרסתו הרביעית ודוגמן בגרסתו החמישית היו התשובות שחיל האוויר פיתח, עדכן ובחן וראה כמתאימות. בדיעבד הנחות היסוד שלהן היו שגויות (מבחינת זמן התרעה, הצורך לעמוד מול חזית אחת בלבד בזמן נתון, יכולת צבא היבשה להסתדר בלי האוויר בשלב הראשון של הלחימה וכו') אבל חיל האוויר הכיר את איום הטק"א ונערך מולו והאמירה שלך לגבי "היהרות , הביטחון העצמי המופרז והזכיכות" שגויה לא רק מבחינת האיות אלא גם מבחינת העובדות.
|