08-12-2015, 16:15
|
מנהל
|
|
חבר מתאריך: 31.07.06
הודעות: 14,967
|
|
אכן, דומה שאין חשש ושכבוד הנשיא לשעבר יקבור את כולנו
ולגבי מה שלא נכון במה שכתבת-
לא נכון שהוא שנא כל מה שקשור בחרדים, בימין וכו'
וודאי שלא נכון שהוא שנא כל מה שקשור בקשר שבין עם ישראל לארצו. את זה ממש לא ברור לי מאיפה את שואב.
הוא וודאי לא סימפט את ערפת יותר מאשר את בגין ושמיר . למעשה, ביחס לבגין הוא השמיע לא מעט דברי הערכה ואת ערפת כינה שקרן וגרוע מזה. למשל בשנת 2001 הוא הכריז כך לעבר ערפאת:
"המשחק שלך באש הוא משחק מסוכן מאין כמוהו וגם עלינו מוטלת החובה להזהיר אותך, כי האנרכיה הזאת מגלגלת עלינו אסון כבד". "אל תעורר גם בנו את החשד שיותר מעניין אותך המאבק המזויין והאלים על מדינה פלשתינית, מאשר מעניינת אותך המדינה הפלשתינית עצמה", הוא הוסיף.
שריד אמר לערפאת "בשם מי שמגלים הבנה והזדהות עם סבל הפלשתינים ותובעים לשים קץ לכיבוש, אנחנו מודיעים לך שבתוך עמנו אנחנו יושבים, סבל עמנו הוא סבלנו, כאב עמנו הוא כאבנו, ולא נשלים עם טרור עיוור ורצחני של מתאבדים נאלחים שרוצחים אנשים, נשים וטף על לא עוון".
ואילו ביחס לבגין, זוכרים בעיקר את הציטוט שלו לפיו בגין ושמיר היו טרוריסטים לא פחות מערפאת. בעיני זו השוואה בזויה ובורה אבל ברור לי מה הוא רצה להביע בזאת לגבי כך שאדם יכול להיות היום טרוריסט ומחר מדינאי ובן שיח לגיטימי. בנאום לכבוד 10 שנים למותו של בגין הוא אמר דברים הרבה יותר מעניינים, מורכבים, וחלקית גם מחמיאים לבגין. אם כי שריד היה בדיוק מאלו שלא הקפידו על "אחרי מות קדושים אמור". וכך הוא אמר:
"יש ראשי ממשלות, ששולי הדף, רק שולי הדף בספרי ההיסטוריה יזכירו אותם ויספיקו להם. אלה הם ראשי ממשלות שהתיישבו כדי לשבת, אבל רישומם לא ניכר וחותמם לא טבוע. כשם שנבחרו כך הודחו, כשם שעלו כך נפלו, ומי יזכור אותם. ויש ראשי ממשלות שקנו לעצמם במפעלם דפים שלמים ומשמעותיים בספר ההיסטוריה של המדינה, ומנחם בגין הוא בלי ספק אחד מאלה, משכמם ומעלה.
אם ארשה לעצמי נימה מאוד אישית, אומר: היו לי יחסים מיוחדים עם מנחם בגין, שידעו עליות ומורדות, אבל תמיד היו מיוחדים. כחבר כנסת צעיר ומתחיל, קדנציה ראשונה ושנייה, נפלה בחלקי הזכות הגדולה והנעימה, שבגין, לפעמים, היה נכנס למליאה כדי לשמוע את דברנו. גדול הנואמים היה מאזין לקטון שבחברי הבית. את זה לא אוכל לשכוח.
נדמה לי שלא היתה אישיות בפוליטיקה הישראלית, שהקשרים שלי אתה היו כה אמביוולנטיים. הרגשתי כלפיו רגש עמוק של קרבה ושל דחייה, של ריתוק ושל רתיעה, של חיבה ושל טינה. הוא הילך עלי קסם והילך עלי אימים. הוא השאיר אחריו אדמה טובה, והוא השאיר גם אדמה חרוכה...
.....במקום שלא היו אנשים, היה מנחם בגין איש. במקום שאיש לא נטל על עצמו אחריות
- הוא האחראי.
מנחם בגין היה איש אמת. מנחם בגין לא שיקר. הבעיות שלנו אתו לא נבעו מהשקר שלו, אלא מהאמת שלו. והוא אמר כאן אמת, ביום השלישי למלחמה ההיא, מעל הדוכן הזה, כאשר הבטיח לסיים את מלחמת לבנון כעבור 48 שעות ו 40 ק"מ. אז מה קרה? ואם הוא אמר כאן אמת, אז מי שיקר?
בפרישה שלו היה דווקא משהו מאוד אנושי ונוגע ללב. לבו לא עמד לו קרוב לוודאי לנוכח הקורבנות, כל יום והקורבנות שלו. הלוואי שהיינו בטוחים שגם היום הלב מפרפר תחת עומס האחריות.
ראש ממשלה לא נבחן רק על פי מה שהוא באמת, אלא הוא נבחן ונזכר גם בהשוואה לאחרים, ובעיקר בהשוואה לבאים אחריו מתנועתו שלו ומאותה אסכולה מדינית וחברתית.
ההשוואה הזאת מעלה עליה את הכתוב: אם ראשונים כמלאכים אנחנו כבני אדם, ואם ראשונים כבני אדם אנחנו כחמורים.
אני חושב שעל הסיפא של שריד אין כאן מי שיחלוק
|