אם כל הכותרות הצועקות לאחרונה על תקרית אפשרית בין חיה"א הישראלי לרוסי, יצא לי לתהות בנושא..

אני משער שלא ייתכן שאין לחיה"א שלנו טילי א"א ארוכי טווח, ושהפיתון לסוגיהם הם הטווח הארוך ביותר המצוי,
יי אם כן זה מדאיג ביותר, טווח של 20 ק"מ הוא מגוחך, ולא ברור איך אפשרי לנצח ככה קרב מול מטוס קרב שמצוייד בטילים בעלי טווח של 200 קמ ויותר, אם משווים לטילי הא"א של הצבאות המערביים השונים.

אם זה סודי אז זה עוד מובן, למרות שלא נראה סביר כי כל שאר הצבאות מתלהבות לפרסם את טווחי טילי הא"א שלהן.
ידוע אם אנחנו עושים שימוש בטילי א"א מערביים/אמריקאים?

ציטוט:

במקור נכתב על ידי 334yaron ידוע אם אנחנו עושים שימוש בטילי א"א מערביים/אמריקאים?

כמובן. גרסאות של AMRAAM, בין היתר.

או"ם שמום.

ויש מערכות שיודעות להסתדר עם טילי א.א, לישראל יש לא מעט ידע בתחום הגילוי והל״א.
*הפיתון נועד לטווח הדוגפייט, ויש שיגידו שהוא הטוב מסוגו בעולם.

הבנתי.
עדיין לדעתי תמוהה שלא השכלנו לפתח בעצמנו טיל א"א ארוך טווח,
אני לא מאמין שחסר לנו ידע בתחום.
גם בטווח של 100 ק"מ נחשב כיום לטווח התחלתי, ואפילו נמוך, בקטגוריית הטילים ארוכי הטווח.
הרוסים מפתחים את טיל החדש לטווח 400 ק"מ.
בכלל, היכולת של המהנדסים הרוסים מרשימה ביותר בכל מה שקשור למעופפים לסוגיהם= מטוסים(תמרון של סוחוי), טילי א"א(טווחים מפלצתיים), הם המתקדמים ביותר בתחומים האלו, משאירים אבק לארה"ב.

אל תסיק מסקנות נחפזות ע"ב פרסומים של הרוסים. בפרסומי סרק וכזב היכולת שלהם מרשימה עוד יותר.

ובאשר לטיל BVR כחול-לבן, כפי שאמרו לעיל, יש לנו את הדרבי.

טיל BVR בעל טווח ארוך המיוחד, AIM-54 Phoenix, אמריקאים הוציאו משימוש לפני עשור.

או"ם שמום.

אם לארה"ב יש מערכת מתאימה, הנמכרת לישראל ללא הגבלה,
ישראל לא תקנה מערכת מקומית חליפית,
ולכן המפעלים הבטחוניים כנראה לא יפתחו אותו (אלא אם מדובר על מערכת דומה למערכת שפותחה, והיא מפותחת למטרות יצוא או צבירת ידע)

ציטוט:

במקור נכתב על ידי Taurus84 טיל BVR בעל טווח ארוך המיוחד, AIM-54 Phoenix, אמריקאים הוציאו משימוש לפני עשור.

לטיל הזה אין ביצועים עדיפים על הAMRAAM

כמו שלרוסיה יש טילים ארוכים יותר בפיתוח,
כך גם למערב: מטאור.
הודו העדיפה את טיל זה על פני החלופה הרוסית.
בנוסף קיימת אפשרות של הארכת טווח האמראאם.
וכמובן, הגרסה האוירית של השרביט שלנו.

"לנו" אולי יש לחיל האויר אין

קודם כל כן יש בפיתוח טיל בשם המזגה 11 +5 (שם זמני כנראה), הטיל הזה בעל יכולת טווח משתנה שנגזרת מהפרסומים הרוסיים כלומר אם הרוסים מפרסמים שהם מפתחים טיל לטווח 400 ק״מ הטיל הזה מתאים את עצמו לטווח פלוס חמש אחוז (מכאן נגזר השם שלו) כלומר כרגע הטווח שלו עומד על 420 ק״מ. אגב זה טיל דואלי גם נגד מטוסים וגם משמש כאמצעי עזר לחוסמי סרטונין למינהם. זה הטיל הסודי.
לגבי פיתוחים גלויים לא אחת נאמר על ידי אנשים שונים ברפאל שנגזרת אויר אויר של השרביט תוכל להיות הדור הבא של טילי האוויר אוויר של רפאל.
בעבר פורסם שיש צורך בשתי סוללות בלבד של שרביט קסמים לכסות את כל הארץ מכאן אתה יכול להתחיל להעריך את הטווח הפוטנציאלי בהינתן שטיל שמשוגר מהאוויר יהיה בטווח גדול יותר.
לגבי יכולות תימרון , הם ראית פעם תימורונים של f22 בשיא היכולת ? סביר להניח שלא , יש מדינות שבונות מטוסים לתצוגות אוויריות כי הם חייבות קודם כל למצוא להם קונים במצב הכלכלה המקרטעת שלהם ויש מדינות שבונות מטוסים לעליונות אווירית.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי Cu1 לגבי יכולות תימרון , הם ראית פעם תימורונים של f22 בשיא היכולת ? סביר להניח שלא , יש מדינות שבונות מטוסים לתצוגות אוויריות כי הם חייבות קודם כל למצוא להם קונים במצב הכלכלה המקרטעת שלהם ויש מדינות שבונות מטוסים לעליונות אווירית.

הבנתי שיכולת התמרון של סוחוי 37 עדיפה על זו של כל מטוס מערבי אחר.
אף מדינה לא תפתח מטוס, במיוחד כשהוא עמוד התווך הראשי שלה כנגד המטוסים המתחרים של אויביה,
עם יכולות כלשהם, במטרה ובמחשבה לספק את רצונן ואינטרסיהן של הקונות הפוטנציאליות.
גם אתה לא מאמין בזה.
חוץ מזה, האם יכולת תמרון היא לא בין הכלים החשובים ביותר להשגת "עליונות אווירית?
נכון שיש עוד שלל גורמים חשובים וקובעים - ל"א, טילי א"א, יכולת הטייס, אבל יכולת תמרון היא גם מהותית.


לגביי הטילים של שרביט קסמים, קראתי עכשיו נשמע מעניין, אם ככה הטווח הוא באמת רציני ומעודד.

אין דבר כזה Su-37 ואין דבר כזה הכי טוב, הכי חזר, הכי בלה-בלה-בלה. מה שכן יש זה פרמטרים. טייסים אמריקאים הצביעו בזמנו על נקודות חולשה משמעותיות של Su-30MKI הודיים המצויידים במנועים עם TVC.

Nobody exists on purpose. Nobody belongs anywhere. Everybody's gonna die. Come watch TV.
Morty

גם התמרון של סינדרלה עדיף על כל מטוס מערבי , גם היא וגם SU37 נמצאים כרגע רק באגדות.
שוב אנחנו לא יודעים מה יכולת התמרון של F22 כי ארצות הברית לא חשה צורך לשתף אותנו בזה ואין לה כרגע כוונות למכור אותו לאף מדינה אחרת כך שחסר לנו נתונים מי באמת המטוס עם התמרון הטוב ביותר.

כמו שנאמר באשכול המקביל , קרבות אוויר לא נקבעים רק על ידי מי מתמרן יותר טוב או למי יש טיל ארוך יותר אלה במגוון נרחב הרבה יותר של דברים כמו : יכולת מכ"ם , יכולת הטיל המיירט (יכולת התמרון של הטיל , יכולת הרב"ת של הטיל) , יכולת הטייס , יכולת המודעין, זהוי המטוס לפעמים עוד שהוא בהמראה ולפעמים עוד לפני,יכולת צוותי התחזוקה,חלפים , מלאים ,יכולת ל"א התקפית והגנתית ועוד הרבה פרמטרים אחרים.
את כל זה אתה בדרך כלל לא רואה ביוטיוב.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי Cu1 ...נגזרת אויר אויר של השרביט תוכל להיות הדור הבא של טילי האוויר אוויר של רפאל. בעבר פורסם שיש צורך בשתי סוללות בלבד של שרביט קסמים לכסות את כל הארץ מכאן אתה יכול להתחיל להעריך את הטווח הפוטנציאלי בהינתן שטיל שמשוגר מהאוויר יהיה בטווח גדול יותר...

למיטב ידיעתי זה לא נכון.
אכן המירט של שרביט קסמים מפותח גם כטיל אויר אויר אבל במערכת הקרקעית מתווסף לו מאיץ דלק מוצק שמגדיל לו את הטווח בצורה משמעותית.
(זה לא בא לאמר ששרביט קסמים אין לו טווח גדול, כי פשוט אין לי שום מידע על הטווח של גירסת הא"א שלו אבל למיטב הבנתי אי אפשר להסיק על הטווח מהביצועים של הסוללות הקרקעיות)

עדי

"If everyone is thinking alike, someone isn't thinking."
- General George Patton Jr

ברור שיש בוסטר למערכת הקרקעית אבל מצד שני שיגור מהאוויר נותן טווח גדול יותר , כמו שאמרת כרגע אנחנו לא יודעים מה יהיה הטווח הזה , בנוסף לא ברור מה יהיה ראש הביות של הטיל (שבשרביט קסמים הוא כפול) האם הדמייה ומכ"ם ? או שילובים אחרים כמו הסתמכות על מכ"ם המטוס בשלבים הראשונים וברגע שהטיל מתקרב למטרה הפעלת הדמיה .

טיל א"א בעל הטווח הארוך ביותר בארסנל הרוסי הוא R-33 והוא נמצא בשימוש על MiG-31 בלבד. אין מטוסים כאלה בסוריה, אז תנוח דעתך.
טיל בעל הטווח הארוך ביותר שנמצא בשימוש על מטוסים רוסיים בסוריה הוא R-27 מיושן.

Nobody exists on purpose. Nobody belongs anywhere. Everybody's gonna die. Come watch TV.
Morty

כל הזמן מוזכרת כאן יכולת התמרון המרשימה של הסוחוי 27/30 כיתרון משמעותי בקרב אוויר-אוויר.
לסוחוי יכולת תמרון גבוהה אם מודדים אותה בקצב זוויתי או ברדיוס פנייה. בעומס תמרון יש להם עדיין את אותה מגבלת טייס - ה-g (אם כי יש החולקים עליי...).
מה לעשות שטיל א"א לא מתעניין ברדיוס הפנייה של המטרה, אלה רק עומס התמרון (זאת הפיזיקה גם באנגלית וגם ברוסית).
ככה שאין לו בתחום הזה שום יתרון - שוב למעט בקרב תותחים.

אם קצב קו הראייה מהיר מהיכולת הגימבל+סרוו של ראש הביות אז כן.
בטווחי נעילה של טילי א"א ומהירות התנועה של המטוס הקצב הזוויתי קטן מאד.

מאמר מעניין שמדבר על Payloads over Platforms שעלה במגזין של הצי שנקרא Proceedings Magazine ביולי 2012.
נראה לי שזה די מתאים למחשבות שלך.

Proceedings Magazine - July 2012 Vol. 138/7/1,313

By Admiral Jonathan W. Greenert, U.S. Navy

We need to move from ‘luxury-car’ platforms—with their built-in capabilities—toward dependable ‘trucks’ that can handle a changing payload selection.

Navy platforms, particularly ships and aircraft, are large capital investments frequently designed to last for 20 to 50 years. To ensure our Navy stays relevant, these platforms have to adapt to the changing fiscal, security, and technological conditions they will encounter over their long service lives. It is unaffordable, however, to adapt a platform by replacing either it or its integral systems each time a new mission or need arises. We will instead need to change the modular weapon, sensor, and unmanned vehicle “payloads” a platform carries or employs. In addition to being more affordable, this decoupling of payload development from platform development will take advantage of a set of emerging trends in precision weapons, stealth, ship and aircraft construction, economics, and warfare I will describe in this article.

One example of a payload-centric approach to adaptability is the USS Enterprise (CVN-65), which celebrated her 50th birthday last year. The Enterprisewas conceived in the 1950s to deal with a growing Soviet threat. At the time our national strategy was to contain the Soviet Union, which required aircraft carriers that could quickly reposition and project power on the Soviet periphery, thereby avoiding its sizable garrisons of ground forces and land-based aircraft. A large, nuclear-powered aircraft carrier with specialized fighters and attack aircraft provided a solution to these operational requirements.

But times change, and so do trends in economics, technology, and warfare. The Enterprisewent from carrying a mix of A-7 Corsairs, A-6 Intruders, and F-14 Tomcats—designed predominantly to counter the Soviets—to homogeneous air wings of multimission F/A-18 Hornets to address the range of post–Cold War operations. Her command-and-control requirements and systems changed so dramatically in 50 years that the flag bridge, which once accommodated large chart tables to plan Fleet operations, is now mostly bare except for a collection of computer processors and monitors. And over time, the Enterprise’s defensive weapons evolved from first-generation AIM-7 Sea Sparrow missiles to an integrated complex of close-in weapon system guns, rolling airframe missiles (RAM), and electronic-warfare systems.

Read more

http://www.usni.org/magazines/proce...ting-new-course