בבית העלמין בקריית שאול תתקיים מחר אזכרה לזכרו של רב-אלוף (מיל') מרדכי גור ז"ל, ששימש בתפקידו האחרון בצה"ל כרמטכ"ל העשירי של צה"ל. תפקידו המפורסם לא פחות היה מפקד חטיבת הצנחנים ששיחררה את ירושלים במלחמת ששת הימים.

בשנת 1978 שוחרר מצה"ל ופנה לחיים הפוליטיים, במסגרתם כיהן כשר מטעם מפלגת העבודה.

http://www.inn.co.il/News/Flash.aspx/294078

-----------------------------
S e g m a n y

וכן, אני יודע שיש בקורת על חלק ממעשיו בצבא ובפוליטיקה ובכל זאת דור לוחמי תש"ח היה זן אחר

http://www.mota.co.il/Default.htm

וברצינות, היו למוטה גור הרבה צדדים חיוביים מאוד כאיש צבא, כאדם וכפוליטיקאי, אבל היו גם צדדים פחות סימפטיים. בין השאר לא זכור לטוב העיסוק הרב מאוד שלו ביחסי ציבור עצמיים.

וגם מודע לבקורת על ניהול הקרב על ירושלים, תקריות במבצע ליטני, עמדתו כלפי סאדאת, השבתו לרמטכ"לות מהכפור רק בגלל שלא היה מעורב ביוה"כ וחיבתו לאור הזרקורים - ומאחר שכך הרי שהסימפטיה שלי לדמותו הינה לאחר קיזוז מע"מ.

והאמת בינינו ישראלה , אף אחד לא שומע.... הזבל שממלא היום את בית הנבחרים מכל הקשת הפוליטית, לא גורם לנו להתגעגע לאלה שהיו פעם? גם אם הם היו רחוקים מלהיות מושלמים?
מישהו אמר פעם שתמיד היו אליטות, אבל ההבדל בין האליטות של פעם והאליטות ( הכוונה באליטות עאלק היא לחכ''ים) של היום זה שפעם המדינאים גם לקחו אבל גם נתנו, והיום הם רק באים לעבודה ורק לוקחים.

מחמלי, אחיי גיבורי התהילה ,כל הרפאים , משל"ג עד 2000

אבל לא פחות מכך העובדה שבעוד שבעבר התדמית הציבורית נעשתה ע"י הפוליטיקאי, כיום התדמית הציבורית עושה את הפוליטיקאי. אישית אני למעשה מרגיש שאין לי שום היכרות מינימאלית עם רוב הפוליטיקאים, משום שאינני מאמין למה שנכתב עליהם ואין לי המשאבים לעקוף זאת. זה, אגב, לטוב ולרע. תוסיף לכך את חוסר הפירגון שהפך לספורט לאומי ואת התקפות הפרא של הכלבים המשוטטים של התקשורת הישראלית, ותקבל מצב שבו למעשה לפוליטיקאי "אין סיכוי".

.

מסכים.
תוסיף לזה גם את הגישה בארץ לפיה חבר כנסת לא יכול לחיות בעושר או במגדלי יוקרה ושחייב לחקות את מנחם בגין, או את העובדה שהם חייבים לנסוע במחלקת תיירים, או את חוסר הרצון לבנות את משכן ראש הממשלה החדש. לדוגמה, במוסף לשבת של ידיעות אחרונות מצוטט אדם ששכחתי את שמו, ובו הוא מציג את האבסורד: מצד אחד מתנגדים לכל ביטוי של עושר אצל פוליטיקאי, אבל מצד שני רוצים שיהיה פה כמו בסינגפור (שם פוליטיקאי מרוויח שלושה מיליון דולר בשנה ונחשב לאליטה).
נ.ב.
לא משנה כמה חברי כנסת ושרים מצוינים יש, ולא מדובר בכאלה שסופרים על יד אחת, תמיד ידעו איך לא לפרגן, ללכלך עליהם ולהכליל שכולם טיפשים שלא עושים כלום.

אחת התכונות הבולטות של הישראלים היא להאשים את ה"עם" ואת ה"ישראלים" במה בהם עצמם עושים.
שרים וחברי כנסת בישראל חיים יפה מאוד, ובכל זאת הם כקבוצה דואגים באופן מקומם לבלי סוף הטבות ותוספות שכר (אין דומה לזה במשק-עובדים קובעים לעצמם את שכרם!) ורבים מהם, רבים מדי, נגועים עד צוואר, בנוסף, בשחיתות. הבעיה היא לא עם פוליטיקאי שחי טוב מכסף שהרוויח ביושר. הבעיה היא עם פוליטיקאים בישראל שחיים טוב מכספים שקיבלו באופן לא חוקי, ואני חושד שאתה יודע זאת היטב.
בעבר פוליטיקאים בחלקם הגדול חיו הרבה יותר בצניעות ולכן היה פחות מה לחשוד בהם בשחיתות. זה פשוט עד כדי כך.

אחד ש"חשוד" ככזה (להלן) שהוא בעצם "איש טוב וישר יחסית, פרלמנטר מועיל ואיש מועיל לכל הדעות" שלא נוכל לדעת שהוא כזה משום שחוסר הפירגון, הנירגנות וכמובן נשיכות הכלבים המשוטטים של התקשורת, יחסלו את תדמיתו.

.

הכי קל לנקוב בשמו של בני בגין, אבל הוא ממש לא היחיד. ממש לא כל חברי הכנסת מואשמים בשחיתות. זה שחברי כנסת מותקפים בגלל עמדותיהם הפוליטיות זה דבר אחר ודי נורמאלי בהתחשב בכך שרוב אזרחי ישראל תומכים בצד אחד של המפה הפוליטית ולא בשניהם...

שעושים דמוניזציה לאנשים מסויימים ומורידים את הערך התדמיתי שלהם בעיני הציבור? עושים את זה כל הזמן (לא יודע מה פתאום נכנסת עם בני בגין. לא הזכרתי אותו, ואני גם לא מדבר על "פוץ ישר כמו סרגל שנוסע באוטובוסים" אלא על פוליטיקאי יותר מצוי, אבל עדיין חיובי). אני יכול אפילו לתת שמות, או לפחות שם אחד של אדם שאני כן יודע דבר או שניים עליו, כולל דברים שסותרים השמצות מפורשות או מרומזות שהופנו כלפיו. ואני לא קורא עיתונים אלא במקרה נסמך על מקור מידע אחר פה.

.

לא ברור לי למה לפסול את בני בגין (תוך עשיית דמוניזציה מסוג אחר, אגב) אבל הוא בהחלט לא היחיד. יש מספיק פוליטיקאים בישראל שאינם מוחזקים כמושחתים, מכל קצוות הקשת הפוליטית. הטענה שלי היא שהבעיה היום מול העבר היא בשחיתות של הפוליטיקאים ולא בזה שהתקשורת או הציבור הפכו אגרסיביים ונבזיים יותר.

ועוד כהנה וכהנה דברים שאני חייב להיות כנה ולציין שבמציאות הקיימת אני לא מצפה שאדם יעמוד בהם בכדי להיות מקובל כ"ישר וצנוע". אני יכול לעמוד באי אילו "מגבלות" על חיי האדם המודרני, אני יודע בוודאות שהרבה אחרים לא. לתת את בני בגין כדוגמא זה לקבור דיון כזה על ההתחלה, בדיוק כפי שלתת את בר רפאלי כדוגמא לבחורה ישראלית זה לקבור דיון לגבי "האם הישראליות היום יפות יותר'פחות מאלה של לפני 40 שנה".

.

הוא דוגמא ידועה ויש אחרות. אני לא מדבר על אורח חיים סגפני או צנוע נוסח שנות השישים (ואפילו בני בגין לא חי כך) אלא על חיים ברמת חיים גבוהה אבל לא כזאת שניתן להסביר אותה רק בשחיתות. ואני מתכוון בכלל פחות לאורח החיים של הפוליטיקאי כמו אל החשדות שעולים כלפיו לשחיתות, בין אם הורשע ובין אם לא הורשע (או אפילו הועמד לדין) משום שקשה מאוד להוכיח עבירות שחיתות בכלל, ובפרט כשהפוליטיקאי שוכר את מיטב עורכי הדין שפוטרים אותו בטענות "הנאשם אידיוט ולא ידע מה הוא עושה ומה המשמעות של זה" או שהוא פשוט קיבל כספים דרך גורמים "מקורבים" ולא ניתן להוכיח שהוא היה מעורב. יש המון פוליטיקאים כאלה ולכן הציבור חשדן וסקפטי.

שכחת את מה שעשו בתקשורת ו"בעם" לאהוד ברק על ההחלטה שלו לגור במגדלי אקירוב?

מה עוד, שהיו חששות (מוצדקים, סביר להניח) שהוא "עשה לביתו" תוך ניצול מעמדו כראש ממשלה לשעבר ורמטכ"ל לשעבר?

הכיבוש כן הכיבוש העלה לציבור מסויים את ה"שטן לראש" ובמקום לחשוב על עתידנו הוא מפנטז על ההבטחה כאילו , של אלוהינו שבשמים, כולל עובדת קיומו.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי ישראל היפה ... הכיבוש העלה לציבור מסויים את ה"שטן לראש"

וכמובן - רק ל"ציבור מסויים" ("שימו לב כמה נאור אני וכמה אני יותר טוב מכם, חשוכים, פאשיסטיים, משיחיסטיים!"). הרי ברור שאם רק נחשוב על עתידנו, נוותר על הכל ונגן על הראש עם הידיים, תוך זעקות "רחמו, רחמו, אנשים טובים. 'ישראל היפה' יהודי טוב!" - הכל יהיה מצויין. מעניין שאסור לפנטז על ההבטחות של בורא עולם, אולם לשמאל מותר לפנטז על הבטחות שנתנו בני אדם, שהוכח שהם חבורת רוצחים ברברים וצמאי דם (והכל כדי שיאהבו אותנו) ולמרות הוכחות חוזרות ונשנות כי שום טוב לא יצא מזה.

http://www.maariv.co.il/news/military/Article-489116

כל מה שלא סיפרו לכם על פעולות התגמול, קרב המיתלה, שחרור ירושלים ומבצע אנטבה. ד"ר אורי מילשטיין מנסה לפענח את סוד קידומו המטאורי. החלק הראשון: מהפלמ"ח ועד הפיקוד על הצנחנים


[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://live.maariv.co.il/HttpHandlers/ShowImage.ashx?ID=305904]



[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://live.maariv.co.il/HttpHandlers/ShowImage.ashx?ID=305907]

רק מילשטיין יכול לזרוק הכפשות נוסח "דומה שהוא היה לכאורה בהלם" (ביחס לתפקודו של מוטה גור בפעולת חן יונס) וזאת עוד לא על מישהו שנשכב בפחד בזחל"ם או קפא על עומדו אלא על מפקד שגם לעדותו שלו ניסה להסתער ראשון וחשוף לעבר היעד. אבל אצל מילשטיין כל מי שהוא לא אוהב היה מתישהו "בהלם".
מילשטיין גם לא מסביר איך מפקד מוכשר (לדעתו שלו) כמו אריק שרון ממנה לא יוצלח שכזה להיות מג"ד. הייתכן ששרון ראה אז משהו שמילשטיין לא מצליח לראות היום?
כרגיל מילשטיין מקפיד רק על הצגת העדויות שתומכות בתיזה (המכפישה) שלו. כך הוא מתאר את טענותיו של שרון ביחס לקרב במשטרת קלקיליה אך אינו מביא כל הסבר מצד מוטה גור או מישהו ממקורביו על הסיבה שסירב לשלוח תגבור לכח הסיירת שהסתבך. אולי היו לו סיבות מבצעיות טובות? אולי הפתרון של שליחת כל גבעתי היה אכן עדיף? אין נלו כמובן שום דרך לדעת בגלל עבודותו הספק רשלנית ספק מגמתית (וספק שניהם) של מילשטיין.
מעניין שמילשטיין לא מגלה אהדה לטענה שאריק שרון נהג בפחדנות וחוסר אחריות בכך שבמהלך קרב המיתלה נשאר מאחור ועסק בענייני זוטות ולא הגיע לנהל את הקרב. זה מפתיע היות וביחס ליצחק רבין הוא שפך קיתונות של רותחין וטענות פחדנות על כך שלא נשאר לנהל את הקרב על השיירה שהותקפה.
נכון הוא שמבצע נוקייב לא היה הצלחה, אבל מאז תקופת מוטה גור חטיבת גולני נחשבה לחטיבה מוצלחת לא פחות מהצנחנים. לפניו זה לא היה המצב. אגזים אולי ואומר שזה אולי הישגו הגדול ביותר בקריירה.

עם זאת, אין ספק שיותר משהיה גור מצביא גדול, הוא היה פוליטיקאי, יחצ"ן מוצלח של עצמו (גם בזכות כישרון כתיבה), ובעל מזל. היה לו המזל להיות "משחרר ירושליים" והוא ניצל אותו עד תום ויותר מכך. היה לו המזל להיות בחו"ל בזמן מלחמת יום כיפור כנספח צה"ל בוושינגטון. בזכות זה לא דבק בו כתם המחדל שדבק בקצינים בכירים אחרים שהיו מועמדים מובילים בהרבה לרמטכ"לות כמו גורודיש, יצחק חופי, ישראל טל, ארהם אדן או אלי זעירא. לא סביר במיוחד שהוא היה מגיע לתפקיד בתנאים אחרים.

גם שרון היה בזמנו בין המתלהבים המתלהמים, שחשבו שפעולות התגמול הן הפתרון - לא פתרון ולא בטיח. כל פעולה הוסיפה סבב נוסף וההרג ההדדי נכנס ללופ שאין מוצא ממנו. רק בערוב ימיו הוא התפקח, אבל גם אז הוא חשב שמשחק חד צדדי יביא את הישועה - וטעה בגדול. אני תקווה ש"חכמינו" העכשווים ילמדו את הלקח.

הרי לקרוס על הרצפה בבהלה ולגונן על הראש עם הידיים כל כך עזר ליהודים כל השנים טרם הקמת המדינה. ברור שגם היום צריך לנקוט ככה. אם רק נילל חזק מספיק ונצעק "אנא רחמו, גויים טובים!" הערבים יאהבו אותנו ולא ירצו לרצוח יותר יהודים. איך לא חשבנו על זה קודם?

תגיד אתה לא מתבייש לקרוא לעצמך על שם קוהרטה רומאית?!
ועוד יום אחרי בעשרה באב?! יום אחרי שהרומאים האדומים והעמלקים חרשו את ירושלים?!

חבורה של אנשים. לרוב המילה הזו היא בהקשר השלילי. את הכינוי שלי לקחתי מכאן. כשצפיתי בפרק המקורי, מצא חן בעיני לתאר איש בודד, כבעל יכולת של קוהורטה שלמה.

אין לזה משמעות שלילית... זה מושג נייטרלי לחלוטין, מופיע גם בסטטיסטיקה, אנתרופולוגיה וכאלה...

או כזה שמתייחס לצבא הרומי...

סנאטוס פופלוסק רומאנוס

אתה באמת חושב שמדינה ריבונית יכולה לעמוד מול התקפה רצחנית על אזרחים וחיילים במשך שנים ופשוט להבליג?
יכול להיות שפעולות התגמול לא שיפרו את המצב אבל בהחלט יכול להיות גם שהם מנעו ממנו להתדרדר.

חייבים תמיד ליזום ולא ל"גמול".
ויוזמות אינן חייבות להיות תמיד אלימות.
אין לבכות על חלב שנשפך, אבל היו צמתים אחדים שניתן היה בעזרתם לצאת מן המבוך האין סופי, אותן תמיד פיספסנו. יש וניתן למצוא/ליצור צמתים חדשים.

ברור שהיוזמה חייבת להיות אלימה. אם מטילים טרור על חצי מדינה במשך שנים תגובה צבאית היא מתבקשת,אין מדינה ריבונית אחת בעולם שלא היתה נוהגת ככה.

ולא שלא היו בהן תועלות אחרות:
-הן הביאו שיפור עצום בתפקוד הירוד של צה"ל
-הן סיפקו את תחושות התיסכול, חוסר האונים והנקם של הציבור בישראל-וגם זה חשוב מאוד.
מאידך גיסא-הרעיון של הרתעת הטרור באמצעות טרור נגדי או פעולות נגד צבאות מדינות ערב לא עבד ולמעשה מה שכונה אז "הסתננות" רק החמיר במידה רבה והפך מאורגן יותר. אם פעולות התגמול היעילות התחילו ב-1953 עם ה-101, הרי יש לשים לב ששנת 1955 הייתה שנת שיא של אבידות יהודיות מטרור בארץ ישראל.
מה שפתר את הטרור היה רק מבצע סיני שנתן 2 דברים: הרס באופן מוחלט את תשתיות הטרור ברצועת עזה ויצר הרתעה ממשית כלפי נאצר. אותו כנ"ל לגבי הטרור הפלאסטיני מלבנון החל מסוף שנות השישים. פעולות התגמול הרבות של שנות השבעים ותחילת השמונים לא הועילו להפסיק אותו. מה שכן הועיל היה רק מבצע רחב היקף-מלחמת שלום הגליל. זה שבמקומו עלה החיזבאללה זה סיפור אחר.
ומהו הלקח? פעולות תגמול מקומיות, מוצלחות ככל שיהיו, לא מונעות טרור. טרור מונעים באמצעות פעולות מניעה (באמצעות מודיעין ופיקוח הדוק על הגבולות) ובאמצעות מבצעים רחבי היקף של הל השתלטות על שטח והרס שיטתי של תשתיות המחבלים.