ביומיים האחרונים קשה לחמוק מקליפ היוטיוב הזה, שצבר מהר מאוד למעלה מ-15 מיליון צפיות. ייתכן שהטענות שמועלות בו נכונות. ייתכן שחלקן דמיוניות. כך או כך, שווה צפייה!

בקצרה: הבחור הדני לארס אנדרסן נתקף לפני עשר שנים בג'וק לענייני קשתות. הוא התחיל להתאמן בירי בחץ וקשת, ולדבריו הבחין מהר מאוד שכל מה שרוב מה שאנחנו יודעים על התחום, כולל ענף הספורט, בנוי על מיתוסים שלמדנו מספרים וסרטים. למשל: אשפת החיצים שנישאת על הגב, טכניקת הטעינה של החץ הבא אחרי ירי, ומיקום החץ על הקשת. כולם, לדבריו, שגויים ולא מבוססים היסטורית.

בחינה של ממצאים ארכיאולוגים - ציורים ותבליטים מבבל, אשור, מצרים וכו' - מציגה את טענותיו של אנדרסן באור משכנע מאוד. אתה אומר לעצמך: וואלה, איך דורות של מומחים לא ראו את זה!
וכך, אנדרסן התחיל להתאמן בירי לפי מה שיכול היה, לשיטתו, ללמוד מהממצאים הארכיאולוגיים. למשל: החזקת חיצים בכף היד, מה שמאפשר אפקט מרשים מאוד של שחרור חיצים בזה אחר זה. או ירי בהיתקלות מטווח קרוב, מה שמשנה את התפיסה שלנו את תפקיד הקשת. למעשה, אנדרסן - שחלק ממעלליו הם כבר פעלולים אקרובטיים לכל דבר - מציג את הקשת כמי שמתפקד בצורה לא שונה בהרבה מהלוחם בן זמננו שמצויד ברובה סער. פותח עיניים ודי מדהים.

הבחור הוא פנומן, והטכניקה היחודית שלו מייצרת התפעלות כבר שנים בעולם הקשתות. אבל עם כל היכולת המדהימה שלו (או לא מציית לשום "עקרון" ירי) התיאוריה שזו הקשתות הקדומה נופלת בכמה נקודות:
1) עצמת הקשת שלו לא עולה על 40LB (עצמת הכוח הדרושה לכפוף של הקשת), וגם אותה בד"כ הוא לא מותח עד הסוף (מוריד את העצמה לפחות בשליש). על מנת שקשת מטווח סביר תחדור מעיל מרופד, עור ושריר, ותפגע באיבר חיוני היא צריכה להיות לא פחות מ60-70 LB. הבעיה היא שככל שה"משקל" של הקשת עולה קשה יותר למתוח אותה, זה לוקח יותר זמן ומאמץ ובמשקלים גבוהים במיוחד דורש גם טכניקות ייחודיות. האנגלים לדוגמה (שירו מקשתות של 120- 180 LB) פתחו טכניקה של "כניסה" לתוך הקשת ומתיחה עם כל משקל הגוף. הטכניקה שלו פשוט לא תהייה אפשרית לקשתות עם עצמת מתיחה גבוהה.

2) חצים- חצים הם תחמושת מאוד יקרה, במיוחד בזמן העתיק, לעיתים קרובות 40-50 חצים היו עולים יותר מהקשת עצמה (לפחות אלה שגולפו מעץ יחיד). הם מותאמים ספציפית לקשת מבחינת אורך, משקל וגמישות החץ. קשתים בעבר נשאו 30-40 חצים על עצמם לקרב, וחבילות של חצים ברמה פחותה של גימור לירי מטחים לטווח רחוק. לרוקן 30 חצים בדקה היה משאיר את הקשת ללא תחמושת עוד בתחילת הקרב.

3) שריון- גם הקשתות האנגליות שהזכרתי קודם, על עצמת המתיחה שלהם, החצים הכבדים באורך מטר, וראשי החץ המסיביים התקשו לחדור שיריון לוחות, וגם סוגי שיריון "נחותים" יותר מטווחים ארוכים. קשת קלה כלכך, עם חצים קלים לא הייתה מצליחה לחדור אפילו רמה בסיסית למדי של מיגון. אנדרסון מדויייק כלכך שהוא ככל הנראה היה מצליח להשחיל את כולם לעיניים, אבל קשה לי להאמין שזה היה הסטנדרט.

הספר שעליו מתבסס אנדרסון, הוא ספר שנכתב ע"י מבקר בריטי באיסטנבול במאה ה17, כאשר הקשתות שם הייתה קיימת בעיקר כספורט. ואם ננסה לשחזר אותה למציאות המלחמה בעת העתיקה היא מורשת מסגנון הלחימה האסיאתי (בעיקר ערבי/ מרכז אסיאתי) של קשתים רכובים, שהיו מתקרבים מאוד ליריב, מרוקנים את האשפה לתוך השורות, ונמלטים חזרה. בד"כ הטקטקה הזאת הייתה מקדמה לגל פרשים נושאי רומחים שתפקידו היה לרסק את השורות.
לסיכום, הבחור הוא ברמה שקשתים יכולים רק לחלום להגיע אליה. הטכניקה שלו מאוד מרשימה, ומאוד יפה. אבל היא מתייחסת רק לסגנון מאוד ספציפי מבין ענפי הקשתות בעבר. למונגולים, ליפנים, לאנגלים ולרבים אחרים היו סגנונות שונים שיועדו לדברים רלוונטיים לזירות שלהם.


תוספת לאחר עריכה, יעילות קשתות "מהירה":
From Saladin’s secretary Beha al-Din: "Their infantry, drawn up in front of the horsemen stood as firm as a wall, and every foot soldier wore a thick gambeson [padded jacket] and mail hauberk so thick and strong that our arrows had no effect. I saw soldiers with from one to ten arrows sticking in them still trudging on in the ranks

לגבי עוצמת הכוח לכיפוף:
1. אם אני מבין רוח את התזה שלו, יש הבדל בין קשתי הלונגבואו המסורתיים שאותם אנחנו מכירים, לבין הקשת המסתער, נקרא לזה ככה. לקשת המסתער, אם התזה נכונה, היתה "קשת רוס'ר", שמתאימה יותר לדרישות ממנה. לכן אולי הגיוני שהיא תהיה מצוידת במיתר רפוי יותר ותאפשר ירי מהיר על חשבון טווח. נכון שעדיין נותרת פה הבעיה של לחדור שיריון.
2. הוא הדגים שם ירי שבו היד האוחזת בקשת אינה סטטית אלא מוסיפה לחץ מעין תנועת ידוי, שאמורה לשפר את הטווח. אם הדבר הזה בכלל ישים, הוא יפצה חלקית על המחיר שמשלמים במיתר רפוי.

תנועת הכיפוף קדימה היא חלק משיחרור החץ, קשתים מודרנים באולימפיאדה מפילים למעשה את הקשת מהיד קדימה. זה נועד ללוות את החץ במהלך היציאה.
זה בהחלט "קשת מסתער", בד"כ רכוב על סוס ובעל קשת קצרה לירי מהיר של חצים קלים. המיתר שלהם לא רפוי, וגם אם העצמה היא פחותה מלונגבואו היא עדיין גבוהה בערך פי 2 מהקשת של אנדרסון (60-70 LB). חפש באינטרנט קשתות טורקית, מונגולית וערבית, למרות ההבדלים הקיימים המכנה המשותף בולט לעין.

מה קשור ירי צרימוניאלי בחלל סגור, לירי מהיר בתנועה?

שהוכיחה עצמה בקרבות אין ספור לירי מהיר בתנועה זו הבעיה שלך בלבד.

הבאתי את הקטע הנ"ל בכדי להוכיח את רדידותו המגמתית של יוצר הסרט בראש האשכול.

ליוצר הסרט יש גימיק נחמד, והוא לא נועד להיות עמוק במיוחד. אם היית מביא סרטון מהתחרויות היפניות שבהם הם פוגעים ב3 מטרות תוך כדי רכיבה לפחות היית בהיקשר. בכל מקרה, לכל תרבות הייתה סגנון ירי משלה שהיה קשור לתנאים הספציפיים, יפן לא יחודית בזה.

אני הבאתי לדוגמה שיש עוד שאוחזים בימין.

אם היית מכיר את התורה הזו היית יודע שיש תחרויות של קליעה מסוסים דוהרים ועוד כהנה וכהנה.

"אם היית מביא סרטון מהתחרויות היפניות שבהם הם פוגעים ב3 מטרות תוך כדי רכיבה לפחות היית בהיקשר"- תודה על הקישור, לתחרות הזאת התכוונתי.
אחיזה מימין, ומתיחת בוהן אופייניות לרוב התרבויות באסיה. בסרטו של אנדרסון הוא מביא ציורים יפניים המדגימים אחיזה של חצים ביד היורה, זה חלק מהחומר עליו הוא התבסס בפתוח ה"שיטה" שלו.
עיקר דבריו מתייחסים לשילוב של אחיזת חצים ביד היורה (3-11), "חצי דריכה" של המיתר, הנחת החץ מימין וביטול רעיון ה"נקודת עגינה". 2 מתוך העקרונות האלה נכונים לקשתות יפנית.
כך או אחרת, לא הייתי קורא למישהו המסוגל להרים לאוויר 11 חצים לפני שהראשון פוגע בקרקע, או עושה אפילו חצי מהדברים בסרטון "חרטטנות מערבית". זה סרטון שיווקי בעיקרו, ועולם הקשתות עסוק כבר שבוע בלנתח כל פרט ופרט שלו, פשוט צריך לקחת אותו בפרופורציות.

משום מה זה מזכיר לי קטע מאינדיאנה ג'ונס.

כי למרות הספק ביעילות השיטה מבחינה היסטורית, והאווירה השיווקית של הקליפ הבחור יודע לעשות עם הקשת דברים שנחשבו בלתי אפשריים, ואני גם יודע כמה זה קשה. מעבר ללוליינות הוא באמת הוכיח נקודה לגבי יכולת מהירות הירי בעבר והשימוש בקשתים בעיקר באזור טורקיה והמזרח התיכון.

וזה כבר בגלל כשרון מולד שהושחז באימונים (הייתי מעוניין בהסבר מדוע הוא "חרטטן מערבי").
בסרטון המצורף אפשר לראות את מחדש הקשתות המסורתית בתורכיה, מוראד אוזוורי, שהוא פרופסור להיסטוריה צבאית, מבצע דברים דומים, גם אם בפחות מהירות ולהטוטנות. ראיתי סרטונים רבים שלו שבהם הוא מציג ירי מעבר לכתף לתוך באר/מעבר לחומה, ירי מהיר סלקטיבי בתוך אולם ועוד. הוא משתמש בקשת מורכבת בעלת עוצמה של 38 פאונד לירי מהיר וקשת של 60 פאונד לירי איטי.
במאמר מוסגר קשת של 38 פאונד קטלנית בהחלט בכל האמור ללחימה ללא שריון בשטח עירוני או סבוך. כמעט בלתי אפשרי היה לפגוע בלוחם עטוי שריון לוחות מלא, מאחר שלרוב החיצים פשוט היו מחליקים מעל הלוחות. זה היה אפשרי, אולי, רק בירי איטי ממארב למטרה נייחת (וגם זה בקשת חזקה במיוחד או בקשת-צלב עם דריכה מכאנית). שריון טבעות - אפשרי כפי שהודגם, בעיקר עם ראש חץ שפותח במיוחד למשימה, מסוג bodkin - מעין שיפוד דק וארוך בחתך ריבועי. ראשי חץ כאלה נתגלו בארץ בזירות קרב מהתקופה הצלבנית.


לצפייה במקור באתר YouTube, לחצו כאן.

ויש בה יותר ממשמר מסורת בודד.

האדם שהזכרתי אחראי על החייאת התחום ועושה זאת באופן אקדמי, מתוך מדריכים כתובים ששרדו.
בנוסף, יש התעוררות של סיוף היסטורי תורכי - תחום מעט בעייתי שנשען ברובו על עדויות איקונוגרפיות.
זו תופעה מעניינת שנקשרת לדעתי ביחד עם אווירת הלאומנות הכללית שם.
לא במפתיע, בעשר השנים האחרונות יש בעולם המערבי תחייה נרחבת של אמנויות לחימה אירופיות.

מסכים מאוד, מועדוני HEMA קמים באירופה בקצב מסחרר, והם מאוד רציניים הן בניתוח של הספרים והן בגישת האימונים. לגבי האיטלקים לפחות אני יכול להעיד שהם בהחלט לא נופלים מאומנויות לחימה אחרות.

וכמובן שיש כבר יריבויות ואינטריגות.
מאיטליה אני מכיר את איגוד FISAS ונפגשתי עם נציגים ממנו בכנס בינ"ל, כך שאני יכול להעיד על רמתם הגבוהה והגישה המקצועית.

הם מנסים באיטליה להפטר מהתדמית של הrecrietional ולהכניס את זה כספורט רשמי לצד סיף "קלאסי". קח בחשבון שSAAM (ה"אסכולה" הגדולה ביותר באיטליה) כוללת מאות חברים, ובכנס פיורנטינה (התחרות השנתית) יש קרוב ל150 מתחרים. ביחס לבערך 80 בsworfish שנחשב מאוד גדול בסטנדרטים בין לאומיים זה לא רע בכלל. הם מפוזרים בהמון ערים בכל איטליה, אם אתה באזור ורוצה להתנסות צור איתי קשר בפרטי, רק קח בחשבון שזה ספורט אגרסיבי למדי (באימונים) ללא הגבלת אזורים לדקירה ושיסוף, עם לכידות ידיים ואגרופים לפנים.

כך שאינסטנסיביות וכאב לא זרים לי
ברגע שמתחילים להכניס חוקים וכללים כמו איזורי פגיעה או זכות קדימה, העסק הופך להיות "ספורט" ויוצא מכלל "לחימה". ספורט לחימה כבודו במקומו מונח אבל הוא גורם להתניות והרגלים שקשה להתנער מהם.
יש לי קשר עם מורה בכיר לרפייר ופגיון במילאנו, התאמנתי איתו לפני כחודשיים וכנראה שאפגוש אותו שוב לקראת הקיץ.

תהנה ובהצלחה! לHEMA נכנסתי רק השנה ןאני באמת מוצא את הספורט הזה מרתק. לא רק ברמה הפיזית של לחימה בכלי נשק שונים, אלה גם בהיבט הניתוח של הספרים )trattati( והבנה למה הם התכוונו לפני 600 שנה. חוץ מזה, האיטלקים שמתעסקים בזה הם ממש אחלה של אנשים והאווירה באימונים היא תמיד מכבדת ומעניינת.

שני מאפיינים עיקריים בהם יש הבדל בין אנדרסון לבחור הטורקי הם שהאחרון "משלים דריכה" כל חץ, הוא מביא תמיד את החץ לאותה הנקודה באזור הסנטר שלו. זה מאפשר לו להוציא את המקסימום מהקשת, לירות יציב יותר, אבל הוא מפסיד בזה הרבה מהירות. ההבדל השני הוא שהטורקי משתמש באחיזת אגודל, יש לו טבעת על בסיס האגודל שמגנה עליו מפגיעת המיתר, ובהיות האגודל חזק יותר מאפשר לו להחזיק קשתות חזקות יותר בתנוחה הזאת, אבל שוב, הוא מפסיד כאן מהירות. למרות שאנדרסון כקשת הוא פנומן, הירי של הטורקי נראה לי מציאותי הרבה יותר.
לגבי יעילות משקלים, אני חושב שחלק מזה תלוי בסביבה שבה התפתחה הקשת. בטורקיה והמזה"ת שיריוני לוחות כמעט לא היו קיימים, גם לא גמבזונים (מעיל המורכב מ12-20 שכבות בד חזק ונלבש מתחת לשיריון, או כשריון בפני עצמו), שיריונות הטבעות היו בד"כ חד שכבתיים ונדירים למדי. לכן כלי הנשק שהתפתחו הם כאלה שלא נאלצים להתמודד עם הגנת גוף כבדה- קשתות מהירות ירי אבל קלות יחסית, רובי קשת בדריכה ללא עזרים מכניים, חרבות משספות ולא דוקרות וכו'. עם זאת, קשה למקם משקל סף, ציידים בד"כ לא ישתמשו בקשת פחותה מ50-60 LB בגלל שהם מסתכנים בחדירה לא מספקת. אני נוטה להאמין שקשת צבאי לא היה לוקח קשת קלה יותר, כי עדיף חץ אחד שיהרוג את היריב, מאשר 5 שרק יפצעו אותו.
באירופה, שם הגנת גוף הייתה נפוצה יותר ללונגבואו החזק במיוחד, ולרובה הקשת הכבד היה יותר מקום.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי לוגיין למרות שאנדרסון כקשת הוא פנומן, הירי של הטורקי נראה לי מציאותי הרבה יותר.

אני בכלל לא בטוח.
צבאות מודרנים נשענים על צבא שכיר שזוכה לאימונים אינטנסיביים,
באירופה בימי הביניים המצב היה דומה (צבא אבירים), ולכן הלוחם המיומן סחב שריון כבד, התנייד על סוס משוריין, והיה צורך בקשת עוצמתית במיוחד כדי לחדור את ההגנות מרחוק.


אבל במזרח התיכון מאוד הסתמכו על צבא עממי שגוייס לצורך מלחמה מסויימת,
ולכן סגנון שיעיל יותר לציידים (שבעת הצורך יעבירו הכשרה מזורזת לשאר הלוחמים) - נשמע סביר יותר.
וזה אומר דגש על זריזות וטווחים מצומצמים - ולא דגש על עוצמה.


בנוסף, בטווח מרוחק, ניתן להתגונן מול חץ בעזרת מגן נישא.
כך שיש חשיבות הגדולה בזיהוי "חלון ההזדמנויות" והשחלת מספר רב של חיצים בזריזות לפני שהצבא השני מבין מאיפה יורים עליו.

אגב, גם ביהדות יש את חג לג בעומר שבו היו מתאמנים בקשתות מאולתרות (ולכן לא עוצמתיות),
זה נשמע מאוד דומה ליצירת צבא עממי המוכן לקרב בעת הצורך.

לגבי הסבת ציידים- תשאל כל צייד (והאמריקאים צדים הרבה בקשת), והוא יגיד לך שהוא לא יקח קשת שנופלת מ50 ליברות לציד חיות קטנות, ופחות מ60 לציד של חיות גדולות. בד"כ יש להם הזדמנות לחץ אחד לכל היותר, שיפגע בנקודה קריטית לבע"ח (מאחורי הרגל הקדמית סמוך ככל האפשר ללב). אחרת הציד בורח. רוב המכרים שלי שמתעסקים בקשתות ציד טוענים שאנדרסון לא היה מצליח להשיג צבי, גם אם היה משחיל בו 5 חצים הצבי היה בורח ומת בייסורים ודימומים אחרי כמה ימים.
במזה"ת בהחלט היה דגש יותר על זריזות, עם קשתות קלות יותר וטווחים קצרים יותר. אבל השאלה היא עד כמה קצרים ועד כמה הקשת חלשה. קשת של 60 פאונד במתח מלא מטווח של 20-30 מטר יכולה להרוג אדם לא משוריין, וזה הקשת שבה יורה הטורקי. קשת של 30-40 פאונד, במתח חלקי (תקטין את המשקל בחצי) כמו שמדגים אנדרסון- תגרום לך אולי לשריטה בטווח הזה. לא צריך שיריון כבד, ולא צריך לוחות פלדה. קשת האימונים שלי, שהיא 30 פאונד ואני מותח אותה יותר מהנורמה (מגיע ל35 פאונד) מתקשה לחדור קרטון עבה בטווח של יותר מ20 מטר.
הוא כן הוכיח נקודה בשיטת הירי שלו, והיא שמהירות זה דבר אפשרי. לדעתי קשתים מזרחיים בעבר בהחלט ירו מהר, משני צידי האוכף והחזיקו את החצים ביד המותחת. במקרי קיצון הם גם היו מעדיפים למתוח את הקשת חלקית כדי לשחרר חץ מיידית. אבל אני קשה לי להאמין שהם ירו מהר כלכך רק בשביל לירות מהר (זה כמו לרסס במאג על ריק), ושהקשתות שלהם היו לפחות פי שניים חזקות יותר. אם אנגלי היה יורה 12-16 חצים בקשת ה120-180 פאונד שלו, אז טורקי היה ככל הנראה יורה באזור ה 20 בקשת ה60-90 פאונד שלו, עם יכולת לירי מהיר יותר אך עם פחות עצמה במקרי קיצון.

יש מדינות בהם פשוט אסור לצוד בקשתות חלשות מעוצמה מסויימת.

אבל באפריקה ובקרב אינדיאנים צדו עד לאחרונה בקשתות שעוצמתן בין 30 ל50 פאונד.
נכון שלא ניתן לצוד פיל בקשתות החלשות - אלא ציפורים וצבאים, אבל זה צייד נפוץ בהרבה.
צייד לא מיומן אכן עלול לפצוע ולא להרוג - ולכן המגבלה החוקית, אבל הצייד המסורתי צד כדי לאכול ולא כדי להנות, ולכן דואג להפוך למיומן.

archery is seeing how far away you can get and still hit the bull's eye;
Bowhunting is seeing how close you can get and never miss your mark

השאלה היא לאיזה טווח הם צריכים להתקרב כדי לצוד עם קשת כזאת, וכמה זה הייה אפקטיבי בהסבה לשדה קרב עתיק? כך או אחרת, אחרי החץ הראשון החיה בורחת, לכן חץ שני כבר לא יהייה אפקטיבי, טכניקות ירי מהיר התפתחו כמעט בלעדית לשדה הקרב.

ולגבי ציד בקשתות חלשות,ככל שהקשת חלשה יותר החץ יאבד גובה מהר יותר ויהייה איטי יותר באוויר בטווחים גדלים. אחת הסיבות שגרמו לפיתוח קשתות הקומפאונד היא שצבאים היו שומעים את שחרור החץ, ונמלטים, והחץ שכבר שוחרר היה מפספס את הנקודה אליה כוון (גם אם לא את הצבי). אילו הייתי צייד שתלוי בזה למחייתו, הייתי מעדיף להשקיע בחץ מהיר יותר ופגיעה חזקה יותר (משקל קשת גבוה) ולהגדיל את הסיכוי להביא אוכל הביתה, זאת כמובן בהנחה שאין הגבלות לגישה לקשתות חזקות יותר (טכנולוגיה\מחיר).

זה נכון - יש קבוצות שבטיות שעשו שימוש בקשתות שנחשבות חלשות במיוחד, למשל הבושמנים, שהקשת שלהם נעה בין 20 עד 30 פאונד לכל היותר, אבל הציד שלהם הוא סוג של הישרדות בשטח עוין (מדבר קלהארי) ובאמת כלל רק בעלי חיים קטנים למדי.

לגבי אינדיאנים של צפון אמריקה - אין לי מידע מקיף, אבל היו שבטים שלימדו קשתות ממש מינקות תוך שימוש בקשתות לפי מידת הילד, שהלכו לגדלו בהתאם להתבגרות ולמיומנות. היו שבטים שיצרו והשתמשו בקשת מורכבת חזקה למדי.

תודה על דיון מעניין מחכים ואינטיליגנטי.

עוד אחד מהקשתים היותר מפרוסמים והטובים שמסתובבים היום. קסאי ההונגרי. הסרטון אמנם בצרפתית אבל אפשר להבין די בקלות מה הוא עושה שם:



לצפייה במקור באתר YouTube, לחצו כאן.

האם יש עדות היסטורית לעם \ צבא שכירי חרב \ יחידה ייעודית שעיקר ההתקפה היה מבוסס על ירי חיצים (גם בטווחים הקצרים)..?

אם זכרוני אינו מטעני ידוע לי שלפחות בסיטואציה אחת הרומאים נחלו תבוסה קשה מאוד בקרב קשתים (מארב יזום ששחט את הרומאים).

יש לא מעט דוגמאות בהיסטוריה כמה מהיותר מוכרות: 1)כל "עמי הערבה"- סקיתים,הונים,מונגולים, הונגרים ומה שבינהם התבססו מאוד על קשתים רכובים ככוח העיקרי שלהם. 2) האנגלים במלחמת 100 השנים ביססו את רוב הצבא שלהם על קשתים רגליים, תפקיד האבירים וחיילי הרגלים היה משני ומספרם הלך ופחת לאורך המלחמה. 3) המזרח הקדום- בבלים,אשורים פרסים ואחרים, התבססו בעיקר על קשתים רכובים ורגליים. למרות שלאלה היה צבא מגוון למדי.
זה דוגמאות לצבאות עם אחוז קשתים מובהק שעליו התבסס רוב הצבא, בלא מעט תרבויות אחרות לקשתים היה תפקיד חשוב אבל לא (כמעט) בלעדי: סינים, יפנים, טורקים, פרסים ועוד.

לא זוכר את מראה המקום המדויק, לקראת סוף יה"ב אחד המלכים פרסם צו על פיו כל גבר מגיל 14 ועד גיל 60 חייב להתאמן בקשת שעתיים, לפחות פעם בשבוע ביום ראשון לאחר התפילה בכנסיה. הקשתות האנגליות נעשו מעץ טקסוס (yew tree) שניטע בשדרות לאורך הדרכים הראשיות ונאסר בצו מלכותי לגעת בעץ לרעה, הכורת עץ טקסוס דינו מוות. לעץ זה שתי תכונות מיוחדות:
1) יש לו ליבה חיצונית וליבה פנימית בעלות קשיות וגמישות מנוגדות, אמן הקשתות היה פורס את הגזע מהיקפו פנימה כמו פלחי תפוז ומפיק כעשרה גלמי קשת מעץ בוגר. בכל פלח היתה למינציה טבעית של שכבה גמישה ושכבה קשיחה, בדומה לקשתות מורכבות בהן הודגבקו השכבות אחת לשנייה. לונגבואו אמיתית נעשתה רק מטקסוס.
2) שיעור הגדילה של הטקסוס הוא האיטי בעולם הצמחים... עובדה שלא עזרה לשימור העץ ובגלל שהכינו ממנו בעיקר כלי נשק (לא רק קשתות) כמעט נכחד.
במלחמת מאה השנים היו בצבא האנגלי יחידות קשתים וולשים, שהתמחו בלונגבואו.
הקונדוטיירי, שכירי חרב איטלקים התמחו בעיקר בקשת-צלב.

אם התכוונת לקרב ביער טוייטבורג, התבוסה הקשה ביותר של הרומאים, הלוחמים הגרמאנים בפיקודו של ארמיניוס השתמשו בחניתות הטלה וניצלו את התוואי הסבוך, הטווחים הקצרים ואת העבודה שירד גשם שוטף שגרם למיתרי הקשתות הרומיות להתרופף ולהפוך לבלתי שמישות בסיטואציה.

קצת חדשות טריות יחסית:

לצפייה במקור באתר Facebook, לחצו כאן.

בסופו של דבר, היא דרשה מיומנות ואימון רבים ולכן לא ניתן היה לקיים כוח אדם גדול לאורך זמן.
הקשת המוצלבת, לעומת זאת, הייתה פשוטה להפעלה ולכן ניתן היה לחלק אותה לכוח אדם גדול ולא מיומן במיוחד.
ויש לומר שאותו תהליך הביא גם להתפשטות הרובים (מוסקטים) הראשונים. המוסקטים הראשונים נפלו בטווח ובדיוק מהקשתות (ולא עלו עליהם הרבה ביכולת חדירת השריון) בהנחה שהקשת מיומן. אלא שהם לא דרשו אימון רב כמו זה שנידרש קשת מיומן.
ובמחשבה נוספת, על אותו משקל ניתן להתייחס גם לפופולאריות הרבה בעולם במאה העשרים לקלאצניקוב על פני האם 16, למרות שהאחרון אפקטיבי יותר (מבחינת טווח, דיוק, משקל תחמושת וכו&#1523 אצל חייל מאומן.

לצפייה במקור באתר YouTube, לחצו כאן. - צבא ארה"ב, קשת בשנת 1961

מסובכים לבעיות קלות.
הם התנסו גם במעין קשת צלובה קטנה מופעלת רצועות גומי חזקות (little joe), כשהקשת מורכבת בניצב, כנראה להקל על נשיאה של הכלי בנרתיק כלשהו.
http://googlebordello.crushhumanity...ljwt/index.html

מה אני אגיד, יש להם דימיון.
אגב שאלה, כי ראיתי שאתה מתמצא בתחום. יש מועדוני HEMA בארץ? אני חוזר עוד חודש וחשבתי לקפוץ לראות אימון אם קיימים.

1. מועדון אבירי ירושלים שעושים לחימה בשריון מלא, מתמחים בתקופה הרומית ומסעות הצלב. יש להם רק עמוד פייסבוק וזו קבוצה קטנה ודי סגורה עם די הרבה הצלחות בטורנירים בינלאומיים.
2. ACT שזה ביה"ס שאני נמנה עליו, לא HEMA טהור מאחר שהדגש הוא על לחימה בכלים שונים, שרק חלקם היסטוריים או אירופיים. יש כמה סניפים בארץ ובתחילת אוגוסט יתקיים המפגש העולמי השני, באיזור המרכז. http://a-c-t.co.il/

1. יצא לי לראות\ לקרוא עליהם. זה לא בדיוק הטעם שלי לא מבחינת סגנון ולא מבחינת טכניקה
2. מעניין, בעיקר רואים שם הכל מהכל. אבל אני מחפש מישהו שיודע side- sword עם השילובים השונים. אם אי פעם יעניין אותך לנסות משהו בסגנון הזה:

לצפייה במקור באתר YouTube, לחצו כאן.
יש כאן כמה מדריכים שישמחו לקפוץ לארץ להעביר כמה שיעורים

rapier & dagger - כן, יש מאמן ACT בחיפה שעושה את זה ואני מתאמן איתו לפעמים וגם
sword & buckler.
אני משתתף אחת לשנה בסמינר בחו"ל עם שפע של מורים לכל מיני דיסציפלינות של HEMA וכמו שכתבתי יצרתי שם קשרים עם כמה איטלקים מאיגוד FISAS.