הרמטכ"ל החליט לשחרר את זכאי מצה"ל בטענה שהוא לא אמין ומסר מידע כוזב לתקשורת..
ובמילים אחרות הגדיר אותו כשקרן ..!

היייי בלי הורים שמעת, אח אח בעיין?
סתאם בצחוק, נשבע לך ... חחחחחה

"...שיאים של התמדה, נאמנות ומסירות נפש." יגאל אלון "מסך של חול"

כי לא הבנתי מילה ממה שאמרת ?!

ותאמר לי על איזו "סגירת חשבונות " כהגדרתך אתה מתכוון ?

לדעתי הרמטכ"ל עשה צעד גרוע- אני לא מכיר את תא"ל זכאי, לא הייתי בגולני ובטח שאני לא יודע אם הוא דובר אמת או לא, אבל מה ההשלכות לגבי שאר הצבא? עכשיו כל קצין ידע שבכל רגע נתון יכולים להצמיד לו אלקטרודות ולהשפיל אותו לפני כל המדינה? בכל ארגון תקין מנהל צריך לגבות את העובדים שלו כדי שתהיה תחושת בטחון ותתבצע עבודה יעילה. מנהל, או מפקד לצורך העניין שמכנה את פקודיו שקרנים (כמו גם במקרה המ"פ שירה בילדה) יפגע ביחסי עבודה תקינים וייצור בעיות מוטיבציה ואמינות. גם אם שני הקצינים סרחו, תגובת הרמטכ"ל חרגה מהפרופורציות.

מי שעשה רעש מנחתחילה היה תא"ל זכאי .. אף אחד לא דיבר איתו על פרישה או הדחה מצה"ל ...
ולדעתי קצין בדרגה בכירה שמוליך אחריו אלפי חיילים ..עושה פדיחה ומתגלה כשקרן .. יש מקום לפרסם זאת ויש מקום ולהתנגח איתו .. ואף להדיח אותו מתפקידו ...
באופן ספציפי ולגופו של עניין לא ידוע עדיין לפרטי פרטים מה קרה עם זכאי ומה בדיוק נאמר או הודלף לתקשורת ...
לדעתי טוב עשה יעלון שהחליט לקבל את פרישתו ..וטוב עשה כשיצא נגדו בתקשורת ..!!

http://www.nrg.co.il/online/1/ART/819/859.html

לא אפגע במפקדים

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.nrg.co.il/images/nrg/gifs/t.gif]

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.nrg.co.il/images/nrg/gifs/channels/story_icons/channel_news/hline.gif]

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.nrg.co.il/images/nrg/gifs/t.gif]


[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.nrg.co.il/images/nrg/gifs/t.gif]
"האינתיפאדה מתה", אמר מפקד אוגדת יהודה ושומרון לעיתון "במחנה". ולא רק שהיא מתה, לדבריו, אלא שזה קרה בזכותו. אני הרגתי אותה, התפאר, "עצרנו את רוב המבוקשים, השתלטנו על המצב ועל השטח". זו גם היתה כותרת הראיון. "האינתיפאדה מתה". לרוע המזל, עם יציאתו של העיתון לאור, פרצו מהומות קשות בשטחים, כולל הרוגים ופצועים משני הצדדים. האינתיפאדה לא ממש מתה, אבל המבוכה היתה רבה. הרמטכ"ל כעס. ביום ש"במחנה" יצא לאור, דיווחו הכותרות הראשיות בעיתונים על מהומות עם הרוגים ופצועים, ועל קביעתו של מפקד איו"ש שאין יותר אינתיפאדה. האוגדונר טען שלא אמר את הדברים. בתגובה, זומנו המראיינים לבירור בלשכת הרמטכ"ל. יואב כספי, היום עורך דין במשרד יגאל ארנון, הפתיע ושלף מכשיר הקלטה, שהוכיח: אמר גם אמר. "האינתיפאדה מתה". חד , חלק וברור. לא צריך פוליגרף. השנה היתה 1992, ערב יום הכיפורים, ימי האינתיפאדה הראשונה. הרמטכ"ל היה אהוד ברק. למפקד האוגדה שהחליק קראו תתאלוף משה (בוגי) יעלון. הוא לא הודח בעקבות הפרשה הזו אלא קודם במעלה סולם הדרגות. לא רק שיעלון אמר דבר שטות (תופעה שחוזרת אצלו לאורך השנים), הוא גם הכחיש שאמר, גם נתפס בהכחשה שקרית, גם נשאר בצבא וגם הפך, בימי האינתיפאדה השנייה, לרמטכ"ל.

אותו רמטכ"ל שערך השבוע הוקעה פומבית לאוגדונר אחר, תת-אלוף שמואל זכאי, כולל מצהלות שמחה מכיוונו של השותף לעבירה והמסית הראשי, אלוף פיקוד הדרום דן הראל. נקווה שיעלון לא אמר להראל "ניצחנו", כהרגלו , אחרי שגמרו את הזובור הפומבי שבוצע בזכאי. עוד ניצחון כזה ואבדנו. פירוס מתהפך בקברו. יעלון הצליח לקחת סיטואציה פשוטה יחסית, שאפשר היה לפתור עם קצת מנהיגות אמיתית בקלות יחסית, והפך אותה, כהרגלו, לגרוטסקה מביכה. חבל שזה עלה בקריירה של קצין נדיר ומצטיין. ובינתיים צועדים עשרות קצינים לבדיקות פוליגרף, חוששים לדבר אחד עם השני, מנתקים את הסלולרי, פוחדים מהאזנות של מצ"ח, או של בוגי, או של שניהם, חושדים אחד בשני. לו שמע יעלון מה אומרים עליו קציניו מאחורי הגב, היה נמלט. משטר של פחד וטרור הושלט בצמרת צה"ל, וכל זאת כדי לברר מי אמר לעמוס הראל מ"הארץ" שיש חילוקי דעות בין הדרג המדיני לצבאי. ראש אכ"א, האלוף אלעזר שטרן, מיהר לחגוג עם פוליגרף משלו בעניין איזוטרי אחר (ידיעת צבע שפרסם עמיר רפפורט ב"מעריב"). ובכן , מעתה והלאה תדע כל אם עברייה שהיא מפקידה את ילדיה בידי הפוליגרפים המשוכללים ביותר. תנו לאלקטרודה לנצח. כי הרי את המלחמה עם הפלשתינים כבר ניצחנו. תשאלו את יעלון.

תא"ל שמואל זכאי הוא קצין נערץ. מח"ט גולני, שנתיים ברצועת הביטחון, אלפי חיילים מוכנים לקפוץ לאש למענו. לאורך כל מסלול הקידום המטאורי שלו דיברו בו גדולות ונצורות. ואז הוא קיבל את אוגדת עזה. לפני שבעה וחצי חודשים בסך הכל היה עדיין זכאי חייל מצטיין, מוסרי, הגון, אמין, איש של חברות אמת ונאמנות עד המוות, איש של ערכים. ואז הוא הכיר את אלוף הפיקוד דן הראל.

זכאי סומן, צלב המטרה הונח עליו וסופו נגזר מראש. לעלילה סייעה, בתפקיד משנה מרושע במיוחד, דוברת צה"ל, תא"ל רות ירון. הרמטכ"ל הוציא לפועל. וזכאי? 24 שנים הוא רץ בתעלות, שכב על הגדרות. תמיד בקו האש הראשון, תמיד מוביל, תמיד מנצח. עד שבאו השבוע וטאטאו אותו לרחוב כמו פגר של ג'וק מת. הרמטכ"ל, האלוף, אנשי צוותם והמטה, דובר צה"ל על כל דובריו, העוזרים והיועצים והספינולוגים, וכולם נגד אוגדונר אחד לבד, שיושב לבד בבית, עולמו חרב עליו, אין לו מה לעשות, או לאן ללכת, כל הקריירה שעליה גאוות משפחתו נגוזה בן רגע והרמטכ"ל מוקיע אותו בתקשורת. זכאי, אגב, מתעקש: לא אדבר נגד הרמטכ"ל, לא אבזה את המדים, לא אפגע במפקדים. אני מתנצל בפני החיילים שלי.

מה שדן הראל ובוגי יעלון השליכו לכל הרוחות

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.nrg.co.il/images/nrg/gifs/t.gif]

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.nrg.co.il/images/nrg/gifs/channels/story_icons/channel_news/hline.gif]

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.nrg.co.il/images/nrg/gifs/t.gif]

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.nrg.co.il/images/nrg/gifs/t.gif]

נכון, יש לו, לזכאי, לא מעט חסרונות. נמהר, חמום מוח, פתיל קצר, לשון משוחררת מדי. בקיצור, גולנצ'יק. רמטכ"ל הוא לא יכול להיות. אולי גם לא אלוף פיקוד. אבל מפקד אוגדה, בעזה, תחת אש, ערב התנתקות? אין מתאים ממנו. חוץ מהיכולת הצבאית הקרבית המוכחת, זכאי נהנה גם מהילה של כבוד. הפלשתינים מכבדים אותו ומפחדים ממנו פחד מוות. "תאמין לי, אתם היאהוד, אהבלים לגמרי", אמר לי השבוע אחד מאנשי דחלאן, "אין לכם מושג איך אנחנו שמחים שזרקתם את זכאי".

המתיישבים בגוש קטיף זה סיפור אחר. בערב החג השני של סוכות ירדתי לגוש יחד עם אפי איתם. ביקרנו אצל צבי הנדל. ישבנו עם אבנר שמעוני, ראש המועצה, ופעילים מקומיים. בכפר דרום, בינתיים, התחולל קרב מול מחבלים שחדרו לחממות. פועל תאילנדי נרצח. זכאי הוביל, כרגיל, את הכוחות. כשנגמר הקרב, עבר במועצה לעדכן ולהגיד שלום. הוא לא ידע שאני שם. כשראה את אפי איתם, מפקדו הנערץ מגולני, נפל על כתפיו. חיבוק אמיץ. הצלם לא פיספס את זה. למחרת, טלפון. מישהו מטעמו של זכאי. ואחר כך עוד אחד. חברים קרובים. וכולם מתחננים: גנוז את התמונה. אל תפרסם אותה. פן יבולע לזכאי.

למה? כי אלוף הפיקוד לא אוהב לראות תמונות של זכאי בעיתונים. ולא עזרו ההסברים שמדובר בתמונה מרגשת, מאחדת, של דרג צבאי מתחבק עם דרג מתנחלי, של אחווה למרות הכל. זכאי, באמצעות חברים, התחנן על חייו. הוא לא ידע שגורלו כבר נגזר. ויתרתי לו. גנזתי את התמונה.

המתיישבים, אחרי שזכאי שתה קפה קצר ופנה לדרכו, דיברו עליו: "מעריכים אותו, מכבדים אותו", אמרו , "בזכותו, אף אחד לא ירים כאן יד על חיילים", התוודו . "כן, הוא מייצג את הצבא שאמור לפנות אותנו, אבל הוא איש מיוחד, אציל, אנחנו נותנים בו אמון מוחלט".

את כל זה, השליכו דן הראל ובוגי יעלון לכל הרוחות. כאילו כלום. כאילו יש הרבה זכאים בצה"ל. למה? כי זכאי שקרן. למה? כי "הוא היה בקשר עם עיתונאים". אכן, פשע נגד האנושות. סטאלין מתהפך בקברו. ואין אף אחד שיגיד לרמטכ"ל לעצור רגע. שיסביר לו שזכאי עשה שגיאה, כי כזה הוא זכאי, וצריך להתייחס אליו כמו ילד במצוקה, ואולי לתת לו סטירה קטנה, ואולי להעמיד אותו בפינה, ואפילו להחליף אותו בעדינות. אבל להרוג אותו, פומבית, תוך השפלה, ועוד בקולו של הרמטכ"ל בוועדת חוץ וביטחון של הכנסת, אחרי כל השנים הללו? הלו, בוגי, אתה השתגעת? הרי קצינים שחטאו ממש, שהטרידו מינית, שמעלו, השתחררו מצה"ל עם כל הזכויות, והפיצויים, וחופשת לימודים. וזכאי, שמרוב קרבות לא הספיק כמעט ללמוד, והוא התת-אלוף היחיד שאין לו תואר שני, נזרק לרחוב.
[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.nrg.co.il/images/nrg/gifs/t.gif]

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.nrg.co.il/images/nrg/gifs/channels/channel_corners/channel_news/f8ecd6_ll.gif]

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.nrg.co.il/images/nrg/gifs/t.gif]

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.nrg.co.il/images/nrg/gifs/channels/channel_corners/channel_news/f8ecd6_lr.gif]

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.nrg.co.il/images/nrg/gifs/t.gif]

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.nrg.co.il/images/nrg/gifs/channels/channel_corners/channel_news/f8ecd6_ul.gif]

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.nrg.co.il/images/nrg/gifs/t.gif]

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.nrg.co.il/images/nrg/gifs/channels/channel_corners/channel_news/f8ecd6_ur.gif]
הבאג במערכת של בוגי

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.nrg.co.il/images/nrg/gifs/t.gif]

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.nrg.co.il/images/nrg/gifs/channels/story_icons/channel_news/hline.gif]

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.nrg.co.il/images/nrg/gifs/t.gif]


[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.nrg.co.il/images/nrg/gifs/t.gif]
כמה מילות הסבר: מכיוון שאינני כתב צבאי, מעולם לא היה זכאי "מקור" מבחינתי. נחשפתי אליו פעמים ספורות, בעיקר השנה, בעיקר בימי לחימה קשים ברצועה, בכל פעם בסמכות וברשות. בכל פעם הבנתי את ערכו העצום כמסבירן, כמשווק יעיל של הצבא. התקשורת אהבה אותו בגלל העיניים העייפות, הסחבקיות, האמינות, הישירות. בשבעת החודשים שלו בעזה עשה זכאי שירות הסברתי לצה"ל פי מאתיים מהתועלת שהועילה דוברת צה"ל בכבודה ובעצמה בשנתיים וחצי. היא, אגב, גרמה בעיקר נזק. זכאי הצליח לקחת את שלומי אלדר, האיש של ערוץ 10 אצל הפלשתינים, ולייצר אצלו כתבה טלוויזיונית אוהדת לצבא, מה שנחשב בלתי אפשרי בעליל.

זכאי, בעצם היותו, מיתן וניטרל את הביקורת על צה"ל, הדף סיפורים שליליים והתראיין, באישור דובר צה"ל, אין ספור פעמים כדי להגן על החיילים. סוד קסמו היה בשפתו הישירה ובאמון שרוחשים לו (בניגוד לאחרים בפיקוד דרום). זכאי הבין, מה שכמעט כולם היום (חוץ מדן הראל) יודעים: תקשורת והסברה הם נשק אסטרטגי ויכולים להכריע קרב. אחד כמו זכאי, כמו מקבילו באוגדת איו"ש, תא"ל גדי אייזנקוט, אמור לעבוד עם התקשורת. ככה זה צריך להיות במקום נורמלי. הרי הקשר קיים, בכל מקרה, כי כולם ביחד בשטח כל הזמן. רק תרנגול עיוור יכול להתעלם ממנו. כמעט כל אלופי צה"ל, כמו תתי האלופים, כמו האוגדונרים והמח"טים, מדברים עם עיתונאים. ככה זה כאן. כולם חברים של כולם, נפגשים שנים באירועים, מדברים. ככל שהקשר אמין ואמיץ יותר, כך יוצא הצבא נשכר יותר. זו עובדה. רק תרנגול עיוור לא מכיר בה.

דן הראל, אלוף הפיקוד, איש תותחנים, בצבא יש מי שמתארים אותו כפקיד מרובע. לא מעט קצינים מוכשרים כבר פרשו או הופרשו מצה"ל כתוצאה מחיכוך איתו. לוחמת חי"ר בשטח בנוי אינה הצד החזק שלו. והוא גם מתעב תקשורת. חי בשנות החמישים. כמעט לא מקיים שיחות רקע. עד השבוע, עת זימן בבהילות ללשכתו בקריה מצעד של כתבים צבאיים, לתדרך נגד זכאי. הוא לא אהב לראות את זכאי בעיתונים. ראה תמונה של זכאי, קיבל בחילה. חילוקי דעות מקצועיים, בתוספת לקנאה יוקדת, הובילו את זכאי אל סופו. טוב שהגיעה אותה ידיעה זניחה של עמוס הראל, שנתנה להם סיבה ללחוץ על ההדק. היום כבר כולם יודעים (כולל הרמטכ"ל) שלא זכאי הדליף את הסיפור הזה. עכשיו בונים תאוריות אחרות, מגוחכות לא פחות. אם זה לא היה הרמטכ"ל שלנו, היינו צוחקים.
[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.nrg.co.il/images/nrg/gifs/t.gif]

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.nrg.co.il/images/nrg/gifs/channels/channel_corners/channel_news/f8ecd6_ll.gif]

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.nrg.co.il/images/nrg/gifs/t.gif]

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.nrg.co.il/images/nrg/gifs/channels/channel_corners/channel_news/f8ecd6_lr.gif]

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.nrg.co.il/images/nrg/gifs/t.gif]

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.nrg.co.il/images/nrg/gifs/channels/channel_corners/channel_news/f8ecd6_ul.gif]

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.nrg.co.il/images/nrg/gifs/t.gif]

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.nrg.co.il/images/nrg/gifs/channels/channel_corners/channel_news/f8ecd6_ur.gif]

ידיח את עצמו

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.nrg.co.il/images/nrg/gifs/t.gif]

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.nrg.co.il/images/nrg/gifs/channels/story_icons/channel_news/hline.gif]

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.nrg.co.il/images/nrg/gifs/t.gif]

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.nrg.co.il/images/nrg/gifs/t.gif]

משה יעלון הוא בחור טוב, במובן המוזר של המילה. לוחם אמיץ, מפקד סיירת מטכ"ל מוצלח. וזהו. יש לו "באג" לא ברור במערכת. אין לו כושר ניהול. הצבא גדול עליו, אין לו שום מסוגלות להקיף ולהכיל את ניהולו. לא מתוחכם, לא מורכב, לא מפולפל. במהלך הקדנציה הקפיד ליפול לכל בור, להיכשל בכל מכשלה, לדרוך על כל מוקש. הוא לא מסוגל לחצות את הכביש בלי להידרס. לפעמים פעמיים. הקיף עצמו ביועצים חובבנים, אטם עצמו, ביזבז אנרגיה בצוותי חשיבה אינסופיים וקירטע מפאשלה לפאשלה. אנחנו, בתקשורת, עצמנו עיניים. הוא לא ידע, היא לא עדכנה אותו, דבריו הוצאו מהקשרם. רק עכשיו מתחילים להבין שבעצם אין כאן רמטכ"ל. יש ואקום. בלשכת ראש הממשלה בזים לו. קוראים לו "הרפתן". בלשכת שר הביטחון לא קוראים לו בכלל. חלק גדול מאלופיו נוטרים לו טינה, מדברים עליו מאחורי הגב, לא מבינים מה קרה לו, איך זה קרה לו, למה זה קרה לנו.

הוא הקפיד להרחיק מצה"ל כל סימן למצוינות או ברק. תא"ל עיבל גלעדי, ראש חטיבת תכנון אסטרטגי באג"ת, פנומן בינלאומי נדיר, הורחק מצה"ל. למה? כי יעלון כעס שלשכת ראש הממשלה אימצה את גלעדי לטובת המגעים עם האמריקנים. תא"ל מייק הרצוג, מזכירו הצבאי של שר הביטחון ואחד המבריקים בקציני צה"ל, הורחק (נמצא בחופשה ללא תשלום). קודם כל פירק יעלון את צה"ל מיכולותיו החשיבתיות, עכשיו הוא מפרק אותו מיכולותיו הלחימתיות. אגב, במהלך מבצע "ימי תשובה" הבעייתי בעזה בחודש שעבר, הורה ראש הממשלה אריאל שרון לאנשי ההסברה לגייס את "גדול מסבירני ישראל", עיבל גלעדי, לטובת המצב הקשה. יעלון, נוקם ונוטר (על מה, למען השם??), הטיל וטו. גלעדי, שעדיין לא פשט מדים סופית, ופועל בהתנדבות למען משרד החוץ, והסוכנות, ואיפא"ק, והאמריקנים והאירופים מעריצים את האדמה שהוא דורך עליה, נשאר בבית. ההסברה נשארה עם דן הראל המגוחך. זכאי ניסה קצת, והציל את המצב.

שר הביטחון שאול מופז לא יודה בזה, אבל הוא מהרהר ברצינות רבה באפשרות לא להאריך את הקדנציה של יעלון בתפקיד (מסיים שלוש שנים ביולי הקרוב). אם יאזור אומץ, יקבל מופז גיבוי מראש הממשלה. לא סביר להניח שזה יקרה. בישראל המיליטנטית רמטכ"ל הוא לא יישות שכדאי להדיח אותה. מצד שני, בקצב הנוכחי, יעלון ידיח את עצמו. או שיספיק קודם להפוך את צה"ל לצבא של בוגים ודן הראלים, במקום צבא של לוחמים כמו שמואל זכאי ומתכננים כמו עיבל גלעדי, מייק הרצוג, גיורא איילנד ואחרים. עצוב.

"The Nation that draws too great a distance between its soldiers and its scholars
will have its children taught by cowards and its fighting done by fools." Thucydides

"When a true genius appears in the world, you may know him by this sign, that the dunces are all in confederacy against him."
John Kennedy Toole

בן כספית לא הבין כלום. כל עניין ההדלפות היה רק תירוץ להיפטר מזכאי, לפני שיצטרכו לקדם אותו לרמות הבכירות באמת (וזה היה בלתי נמנע בהתחשב בגילו הצעיר). הרי לא חסרים קצינים שעשו מעשים חמורים בהרבה ונשארו בתפקידם. כספית בעצמו כותב שזכאי לא מתאים להיות רמטכ"ל ואפילו אלוף פיקוד. זכאי קצין אמיץ מאוד ומצפוני, אבל אם היו ממשיכים לקדם אותו בצה"ל המלחמה הבאה הייתה נראית כמו קרבות החרמון ביום-כיפור. מאז כניסתו לתפקיד בעזה הרצועה לא יורדת מהכותרות. גם כטקטיקן הוא לא הבריק. יעלון לקח כאן החלטה לא פופוליסטית, אבל לטעמי מוצלחת מאוד. השאלה היא רק מדוע מלכתחילה מונה זכאי לתפקיד המפתח באזח"ע.

הפוליגרף והפרישה אינם מדד מדויק לחומרתו של הפשע, אם אכן בוצע! צריך לזכור שפוליגרף הוא מכשיר שמהימנותו עדיין מוטלת בספק והוא אינו קביל בבית משפט.
כמו שכתבת, עדיין לא ברור לחלוטין מה חלקו בפרשה ומה הודלף, חשדות לבדם הם דבר שקשה לחיות איתו, לא משנה אם בוצע פשע או לא ויכול להיות שתא"ל זכאי פעל מצפונית ולא הסכים להיות בתפקיד בשעה שההאשמות מרחפות מעל ראשו. אם אכן פשע, אני מסכים אתך שצריך להכנס בו ולהעניש אותו, אבל אין מקום לסוג כזה של התנגחות בשלב כזה של החקירה וכמו כן יש לזכור שזהו אחד מהקצינים המעולים בצה"ל שפיקד בכשרון רב על אחד מהאזורים המסוכנים ביותר בעולם ורק לפני זמן קצר צולם כשהוא מטפל תחת אש בצלם שנפגע. כמו שאמרתי- איך שלא יהיה, תגובת הרמטכ"ל חרגה מכל פרופורציה.

בד"כ איני נוקט עמדה בניינים אילו עד שאני יודע את מלוא הפרטים.
אבל לאחר שמיעת כל התגובות אשר עולות מחברי בצבא והמשוחררים אני דיי נדהם.
מה זה הפכנו להיות צבא עולם שלישי?
ברגע שהתקבלה החלטה ע"י מפקד אותי חינכו שאומרים יפה היישר וגם אם זה לא מוצא חן בעני מבצעים אח"כ באים להתוכח.
ולא מתווכחים בזמן מתן ההוראה ובטח ובטח לא מראים לפקודים שאנחנו מבצעים את ההוראה הזו כי הכריחו אותנו .
זה מבזה את הפקוד ומבזה את המפקד ובעיקר מעיד על חוסר לואליות.
אז זה לא משנה על מה כל המהומה שיקר או לא , אלא מה שעשה אח"כ שהיינו יותר חמור מכל דבר אחר.
התגובה הילדותית שלו שהוא מתפטר מכייוון שלא הקשיבו לו( דרך אגב הוא כבר איים בעבר להתפטר אם לא יקבלו את דעתו) , מה זה?
למה מי הוא בשביל מה יש רמטכ"ל אלוף פיקוד דרג מדיני וכו'.
מה הוא למד ראיה מערכתית מה היא???
ואם כל הכבוד טקטיקן מבריק הוא לא , כי אם היה הוא הוא יכל לצפות את התסריט הזה,
אבל כנראה שהוא לא קורץ מהחומר שחושב ומתכנן לזמן ארוך ועכשיו הוא אוכל את מה שהוא בישל.
ואני אפילו לא נכנס להשפלה ששר הביטחון הכניס לרמטכ"ל בעניין זה .
שרק יותר מבזה את צה"ל ומורידה הרבה מערכה שיש כלפי שר הביטחון.
שהפעם הלך צעד אחד יותר מידי
ואני מבטיח שזה לא הסוף בעניין זה.

לסיכום:

יש משל חכם שאני מוצא לנכון לקשר לעניין זה:
שבן אדם אחד אומר לך שאתה שיכור , ניחא
שבן אדם שני אומר לך שאתה שיכור , תתחיל לשים לב
שבן אדם שלישי אומר לך שאתה שיכור , קח את המפתחות ותן לו.
והמבין יבין!!!

" If I do my full duty, the rest will take care of itself "

- General George S.patton -

ההערכה : זכאי הולך הבייתה ...!
וטוב שכך

שונרא מאי 1992-מרץ 2006.
R . I . P

מחליפיו יהיה ככל הנראה תא"ל תיבון או תא"ל גולן ...
ולמרות כול התגובות והדו שיח שנוהל כאן .. לדעתי אין לנו עדיין מושג מה הרתיח את דמו של יעלון שגרם לו להדיח את זכאי בצורה כזאת ..מה שבטוח קרה כאן משהו כנראה חסר תקדים ברמתו ..!

תא"ל אביב כוכבי מפקד אוגדת עזה ..!

פיקד על גדוד 101, ועל חטיבת הצנחנים כולה. כיום משמש מפקד אוגדת מילואים.

וכלה ובעיקר בדרגים הגבוהים- היא חשובה ביותר !
קצין מהבסיס שלי- סגן אלוף, הודח מתפקידו כי שיקר למפקד אוגדה (תא"ל) ומשתחרר בעוד זמן מה מצה"ל .

"Beauty is in the eye of the beholder..."

הצבא עשה לו עוול

אנו מנהלים כאן דו שיח רציני ובוגר ..!

ככול הנראה תא"ל זכאי יעתור לבג"צ בעניין ..!!
סתם פחדן .. ולדעתי אפס...
הרי הוא זה שחינך אלפי חיילים לקחת אחריות על מעשיהם ולהתמודד עם התוצאות ..
ועכשיו הוא מראה שמה שהוא לימד לא תקף לגביו ..!!
בושה וחרפה .!!

https://2015-uploaded.fresh.co.il/2...25/88334075.pdf




[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.haaretz.co.il/htz/images/logos/logo.gif]

במעמד צד אחד
את פרשת החקירה וההדחה של תת-אלוף שמואל זכאי ראוי לכנות "בוגי-גייט"

• אמיר אורן
• 21.11.2004

כשהתיישב שמואל זכאי בכיסאו של מפקד חטיבת גולני, לפני כחמש שנים, הוא הביט בקירות החדר וקיבל החלטה ראשונה: להסיר את תמונות ל"ו קודמיו, לא כולם צדיקים, ולהעבירן אחר כבוד למסדרון. הוא לא רצה בהם מולו, או מאחורי גבו, כשעיניהם מפקחות עליו תדיר, מריצות אותו במסלול אין סופי של בוחן פלוגה.
בקיץ 2001, לקראת סיום תפקידו כמח"ט גולני, ניצח זכאי על טקס הוקרה למפקדי העבר של החטיבה. לידו ניצב האלוף גבי אשכנזי, אז אלוף פיקוד הצפון, גם הוא מח"ט גולני לשעבר. בעת ההיא, עוד לפני שקודם לסגנות הרמטכ"ל ולמועמדות לרמטכ"ל, כבר היה אשכנזי ראש שבט הגולני בצה"ל, תפקיד שהגיע אליו אחרי האלופים אורי שגיא ואילן בירן, זקני השבט שמצאו את דרכם אל מחוץ לצה"ל בתקופת הרמטכ"ל אמנון ליפקין-שחק. שחק היה ראש שבט הצנחנים, כהונה שעברה בירושה לשאול מופז וממנו למשה (בוגי) יעלון. ראשי שבטים,כמו "הסוס המשוגע" ו"הפר היושב".
אשכנזי, ששהה בחו"ל, דיבר השבוע עם זכאי, במאמץ להרגיע את סערת רוחו לאחר שנפל מהמכבש של יעלון ומצא עצמו מתחתיו. עם שובו של אשכנזי לישראל יהיה עליו לתמרן בין שני סוגים של נאמנות - למפקדו, התומך בו ליורשו, ולפקודו, הנושא אליו את עיניו. אשכנזי הוא גם ידיד ותיק של אלוף פיקוד הדרום, דן הראל, שגרר את יעלון לפרשת החקירה וההדחה של זכאי, פרשה שראוי לכנותה "בוגי-גייט".
הערבה והרצועה
בתום תקופתו הקשה בגולני, רצופת קרבות ומבצעים ומשמרות רוויות דאגה בלבנון, הופתע זכאי לקבל דרגה אישית של תת-אלוף מהרמטכ"ל מופז. זו מחווה נדירה בצבא שמקמץ בביטויי הוקרה, ושאמור לגזור את דרגותיו מתקן תפקיד. אמנם גם מופז עצמו קיבל דרגה על-תקנית - אלוף במקום תת-אלוף, כשכיהן כמפקד אוגדת יהודה ושומרון, ולמורת רוחו של אלוף פיקוד המרכז שמעליו, נחמיה תמרי - אבל דרגתם של מופז ושל שניים מהקצינים שבאו אחריו, גבי אופיר ויצחק איתן, נועדה לפצות את התת-אלוף על שנעתר לתפקיד שני באוגדת בט"ש, "ביטחון שוטף", בקו הראשון והמפרך של הלחימה.
זכאי התמנה לתפקידו בעזה בתום הפיקוד על אוגדת הערבה, שם נודע בהצלחותיו לאורך גבולות מצרים וירדן. בעמל משותף עם המחוז הדרומי של משטרת ישראל, בפיקודו של משה קראדי, היטיב זכאי למקם את כוחותיהם הדלילים של צה"ל ומג"ב בצווארי הבקבוק של הגבול המצרי; זה לא היה פתרון מוחלט לבעיה גדולה - על כל בקבוק שנסתם נחבאים בחולות עוד שני ארגזים - אבל לראשונה הובחנה בנגב התקדמות בדרך לסתימת הפרצות. זכאי שם קץ לנוהג העתיק, השקוף כל כך למבריחים, של סיורים קבועים של חיילי מילואים עייפים לאורך הקו.
הוא ריכז את הפעילות, תיחכם אותה והתמודד עם מבריחי הנשק בתחבולות, כמו בלילות הארוכים של מלחמת המוחות עם חיזבאללה בלבנון. אחת מהברקותיו היתה הפניית אמצעי תצפית - משאב יקר במחסור מתמיד - לא החוצה, אל המדבר שממנו עשויים המבריחים להגיע בנתיב מפתיע כלשהו, אלא פנימה, לנגב, אל דרכי ההגעה האפשריות, המעטות, של היבואנים האמורים לקלוט את הטובין.
הצלחתו של זכאי בדרום חיבבה אותו על אלוף הפיקוד, הראל. כשהזדרז מפקדה הקודם של אוגדת עזה, תת-אלוף גדי שמני מהצנחנים, לעבור לראשות חטיבת המבצעים במטכ"ל - רצה הראל בזכאי. אך מימוש משאלתו ריסק את ידידותם, ואולי - תלוי ביורשו של יעלון - גם את חיי הצבא של זכאי.
המסתער והמתנייע
היחסים התחרותיים בין גולני לצנחנים הם רק החתך השלישי במתח הפנימי בצמרת הצבאית. החתך הראשון הוא קרביים מול ג'ובניקים. השני הוא בין הדרג "המסתער" - חי"ר ושריון - למערך "המתנייע". ההבדל המסורתי היה שבשני המקומות הורגים, אבל רק בראשון, או בעיקר בו, גם נהרגים. הראל, שלא באשמתו, בא מהמערך המתנייע, מהתותחנים. בשנות ה-70 היו בצה"ל שני קציני-תותחנים-ראשיים שהגיעו לדרגת אלוף, אריה לוי ונתי שרוני, שניהם כראשי אגפים במטכ"ל - אפסנאות ותכנון. הראל הוא התותחן הראשון שלא היה רק אלוף כראש אגף (מבצעים), אלא גם זכה בפיקוד מרחבי, ועוד בלחימה. זו אינה דרך הטבע בצה"ל. קידומו יוחס לקשריו הטובים, מימיו כמזכיר צבאי של שר הביטחון וכסגן ראש חטיבת המבצעים.
בצבא אחר היה הראל דגם לצמיחה נכונה של קצין אל הרמה הבכירה ביותר. לאמריקאים לא אכפת שמפקד זירת שתי המלחמות, באפגניסטאן ובעיראק, יהיה תותחן, גנרל טומי פראנקס. אצל האמריקאים אסור שקצין כזכאי יהיה גנרל: כופים עליו הפוגה במרוצו בשדה והרחבת אופקים בלימודים מתקדמים ובתפקידי מטה בין-זרועיים. הצבא האמריקאי לא הגיע לתובנה זו בכוחות עצמו - הוא העדיף את המפקדים המדלגים ממחלקה עד לאוגדה, והקונגרס הכריח אותו, בחוק, לשנות את התרבות הארגונית שלו. התמחות במשרד מרכזי במטכ"ל, או בלשכת השר, נחשבת בפנטגון חיונית ומבורכת, כי היא חושפת את הקצין לתמונת הדרג המדיני, הפוליטיקה, החברה, ההקשר הבינלאומי.
רשמית, קיבל הראל את כתב המינוי שלו מהרמטכ"ל. מעשית, היה עליו לרכוש את אמון פקודיו. בכך היתה הצלחתו מוגבלת. המפקדים שמתחתיו, הנתונים לחסדי חוות הדעת התקופתית שלו, לא ראו בו סמכות מקצועית. אותו מופע, בליהוק אחר, היה מסוגל לקרטע בלי שרטינות הקהל יישמעו מחוץ לאולם; אך לא בצמד הראל-זכאי. מאז מבצע "קשת בענן" ברפיח ריחף ביניהם ענן גדול ושחור. הראל כעס על שיקול הדעת המבצעי של זכאי, וזכאי לא התפעל מקור הרוח של הראל בעת משבר.
הסתייגותו של מפקד חטיבה או אוגדה מסגנון הפיקוד של האלוף יכולה להישאר רדומה, אם לשני הדרגים רקע משותף שיוצר אמון בסיסי. האלוף הקודם בדרום, דורון אלמוג, לא הפריז בנוכחות במבצעים שנוהלו בידי האוגדונר הקודם, ישראל זיו. שניהם באו ממסלול דומה - סיירת צנחנים, מח"ט צנחנים, קצין חי"ר וצנחנים ראשי - ואלמוג, ידידו של זיו, היה מפקד אוגדת עזה בתחילת תהליך אוסלו. גם כשחלש על עזה בשלט-רחוק, בדיווחים ובאישורים, לא היה ערעור על בקיאותו בהוויה. זכאי נזקק לאלוף מסוגו של משה (קפלן) קפלינסקי, אלוף פיקוד המרכז, השני לאשכנזי בשבט הגולני. היחסים הטובים בפיקוד מרכז בין קפלינסקי, מפקד האוגדה תא"ל גדי אייזנקוט וראש-מטה הפיקוד תא"ל משה (צ'יקו) תמיר אינם מקריים. קפלינסקי, תא"ל ארז גרשטיין (שנהרג בלבנון בפברואר 1999 והיה מועמד טבעי לפקד על הגדה), אייזנקוט, זכאי, תמיר - זו שרשרת מפקדי גולני בעשור 2003-1993. יש ביניהם שפה משותפת, שאינה מבינה זר. תמיר, כמח"ט גולני שהוזעק לתגבר את צפון הגדה בשלהי 2001, התנגש עם אלוף הפיקוד איתן וקצין האג"ם שלו, אל"מ גל הירש, יוצאי הצנחנים. קפלינסקי, יורשו של איתן, אמר להפוך את גישת איתן-הירש (וסופו שחזר אליה). ועדיין, עם אופי נינוח כמו זה של אייזנקוט, אילו הוא מפקד האוגדה בעזה, היתה ההתנגשות עם אלוף כהראל נמנעת. השדכנית שטענה שהפכים נמשכים לא הכירה את דן הראל ואת שמואל זכאי.
המקדם והמדיח
סוגיית הקשר עם העיתונות היתה רק מנה אחת בתפריט המרורים של שניהם. זכאי הפנים את לקח התבטאויותיו החדות כמח"ט גולניבלבנון, שהתפרשו כפלישה לא-לו לתחום האזרחי (אך לא פגעו ביחסי העבודה הטובים שלו עם הכתבים לענייני צבא), וניהל באוגדת הערבה מגעים תקינים ומעלה עם הציבור והתקשורת. זה היה נתון חיובי, לא שלילי, במכלול השיקולים למינויו בעזה.
כמו במשטרה, שם מוסמך כל מפקד מרחב לדברר את תחום הפעילות שלו, בלי התערבות מופרזת של המטה הארצי, האמין זכאי כי המפקד בשטח מבין טוב יותר מאשר המשרד בתל אביב מה מותר וכדאי לומר. זה ויכוח עתיק, קצתו עקרוני וקצתו מעשי, בין המטכ"ל לשטח, ובחזקה הבאה בין הממשלה למטכ"ל, והרי מופז כרמטכ"ל עמד על סף הדחה בהבל-פה בפרשה הנשכחת של ירידה מגבעת אבו סניינה בחברון. להלכה, הצדק עם השלטון המרכזי, אבל למעשה אין המטכ"ל יכול להתגאות בהישגים בתחום זה. יעלון לא הבחין בין קסאם לאלונקה, והראל, כראש אגף המבצעים ומפקדו של דובר צה"ל, היה האחראי הישיר למחדל של איסור כניסת עיתונאים לג'נין הבלתי-טבוחה ב"חומת מגן".
בגן החיות הצבאי, האלוף מאלף את התת-אלוף, אבל כשהכלוב משתולל, האחריות היא של מנהל הגן, והוא - לעתים קשה לו לזכור - רק עובר אורח בתפקידו, לשלוש שנים או קצת יותר. אילו היה בכוחו של כל רמטכ"ל חולף לגזור כליה על מסלולו של אלוף, היה משה דיין מוציא מהצבא את יצחק רבין, דוד אלעזר את רפאל איתן ומשה לוי את דן שומרון. אילו נכנעו שרי הביטחון לגחמות אלה, איש מהקורבנות המיועדים לא היה נעשה לרמטכ"ל, ואפשר להמשיך הלאה - שומרון השתוקק לגרש מהשירות את יצחק מרדכי, ואלוף פיקוד הצפון מרדכי הסתכסך עד נתק עם מפקד אוגדת לבנון אשכנזי. בכל המקרים הללו התערב דרג בכיר יותר, בכלל זה שר הביטחון (וכשחיים בר-לב רצה לסלק את אריאל שרון, גם ראש הממשלה), להקפיא את הסילוק. ההסכמה המסויגת עם זכותו של רמטכ"ל להתנגד למינוי קצין בכיר נעצרת בתאוות הגירוש.
מאז דיין, יעלון הוא הרמטכ"ל הראשון עם עין אחת. הוא רואה רק מה שנוח לו, במקרה זה את זכאי, ועוצם את עינו השנייה לנוכח עובדות הסותרות את חתירתו המוצהרת לתום ולטוהר, תחת הכותרת המליצית "שקרן לא יהיה קצין". בכל תולדות צה"ל, קצינים לא היו מלאכים, ולרוב גם לא התיימרו לכך. יעלון מתחמש בצדקנות קדושה, ננעל על מטרה, נורה ומתפוצץ עליה. הוא נטפל לזכאי וגרם לו עוול, משום שלא עמד בלחצים הסותרים של תפקיד הרמטכ"ל. בדרך מהחממה של סיירת מטכ"ל לכבשן של לשכת הרמטכ"ל התפרק בו משהו, והגוף החל לתקוף את עצמו. יעלון בולש אחר קציניו. בזעמו על שהשתכנע מעמדת זכאי בפרשת וידוא ההריגה במוצב "גירית" - גם לאחר שתיחקר את הפרשה בעצמו - הוא מודה שהתחקירים בצבא פגומים ומקרב את צה"ל לאובדן השליטה בתיחקור.
בהגיעו כקטגור לוועדת החוץ והביטחון של הכנסת, במעמד צד אחד, חיזק יעלון את התחושה שמינוי גנרלים הוא עניין גורלי מכדי להשאירו לגנרלים; אם לא לוועדת מחוקקים, ראוי להעבירו לוועדת מינויים בכירים, מאלה שבראשן השופטים גבריאל בך ויצחק רביבי. יעלון עשה עצמו ללעג בבואו להתלונן באוזני מדליפים על הדלפות. ייתכן שבאמת אינו יודע שעוד לפני פגישתו הקצרצרה עם זכאי, לפני שבוע, טרחו מקורבי הרמטכ"ל לומר לעיתונאים מה דעתו. אחר כך, כשהתבטא בנוסח דומה באוזני זכאי והדברים פורסמו, ייחס יעלון את הפרסומים לשיחה. לולא תמימותו הנודעת, היה מקום לפקפק בו, שמא נהג כאותם פרקליטים המספקים לתקשורת מידע מהחקירה ומאשימים את המשטרה בהדלפה.
להנמקת סילוקו של זכאי, סיפר יעלון לח"כים כי זכאי נחשד בהדלפות זה כבר. יעלון לא שיתף את שר הביטחון מופז בחשדות אלה. הם גם לא הפריעו לו להמשיך להטיל על זכאי אחריות כבדה לחיי אדם, עד שזכאי הנעלב יזם את הגשת ההתפטרות. מקוממת במיוחד טענת יעלון כי התפטרות זכאי היא נטישת אוגדה לוחמת. לפי היגיון זה, היה צריך להעניש ב-1989, למרות הצטיינותו הקודמת, אלוף-משנה שסירב לבקשת האלוף מרדכי להפסיק את לימודיו ולהתמנות לקצין המבצעים המיוחדים בפיקוד המרכז. המשתמט ההוא, בעת שחיילים לחמו בשטח, היה יעלון.

"לא חוזרים עד שמבצעים"(המוטו של גדוד 890 של הצנחנים, כפי שניסח אותו מפקדו אריק שרון)
"איפה האופניים שלך עכשיו? תאר לעצמך, שאתה יורד עכשיו למטה, למקום הרגיל, אבל האופניים לא שם. עצור את עצמך ברגע הזה, בשנייה שאתה מגלה שהאופניים לא שם, ותכפיל את הרגע הזה פי אלף. זאת המלחמה." (מתוך הספר "גוף שני", מאת עפר שלח, "זמורה ביתן", 1989, עמוד 92)
"סבלנות התמדה ולעיתים כדור בין העיניים" (סיסמת המארינס לללוחמה בטרור, אותה אימץ בשעתו מפקד גדוד 890 של הצנחנים, אמיר ברעם, כמוטו גדודי)
"המבחן שלנו כצבא הוא מבחן היכולת ולא מבחן הכוונה." (מתוך ההרצאה שנשא האלוף גדי איזנקוט "מאפייניו של עימות אפשרי בזירה הצפונית ובעורף" בסמינר לזכר חללי מלחמת לבנון השנייה שנערך באוניברסיטת חיפה ב־30 בנובמבר 2010)
"אני חושב שצנחנים מחזיקים מעצמם כמחויבים למשהו שכולם מחויבים אליו, אבל הם רוצים קצת יותר. זה לא שאנחנו פועלים מאחורי קווי האויב - אנחנו לכאורה כמו כולם. אז מה בעצם ההבדל? זה שצנחן עושה הכול וקצת יותר. זה מחייב אותך ביוזמה, בהובלה, בדוגמה אישית בקרב - וגם בקימה בפני שיבה באוטובוס." (הרמטכ"ל בני גנץ על השירות בצנחנים. מתוך הכתבה "מסיבת גנץ" מאת יוני שנפלד ונועה הורוויץ, "במחנה", 6 בינואר 2011)

https://2015-uploaded.fresh.co.il/2...25/60079359.pdf


[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.haaretz.co.il/htz/images/logos/logo.gif]

הרמטכ"ל דחה בקשת מח"ט בצפון להתפטר בעקבות תקריות שבהן נהרגו חיילים
לפני כמה שבועות החלוט למנותו למח"ט גולני

• עמוס הראל
• 22.11.1998

מפקד חטיבה בגבול הצפון, אלוף-משנה שמואל, שלח לפני כחודשיים מכתב התפטרות לרמטכ"ל ולאלוף פיקוד הצפון, בעקבות שורה של תקריות שבהן נהרגו ונפצעו חיילי צה"ל בגזרה שבתחום אחריותו.
רב-אלוף שאול מופז והאלוף גבי אשכנזי דחו את בקשתו של מפקד החטיבה לשחררו מתפקידו. לפני כמה שבועות החליטו למנותו למפקד חטיבת גולני - תפקיד שאליו ייכנס לקראת סוף השנה הבאה. על הידיעה דיווח לראשונה קול ישראל.
ב-25 ביוני עלה כוח מפלוגת ההנדסה של הנח"ל על מטען חבלה שהניחה חוליית חיזבאללה ליד מוצב טאלוסה בדרום לבנון. סגן עמית אסולין וסמל אור כהן נהרגו בפיצוץ. בתחקיר האירוע התברר כי מפקד החטיבה אישר לפלוגה לנוע באותה דרך כ 20- פעם, בלי לשבור את השגרה. התנהגות כזו עשויה היתה להביא את אנשי הגרילה להנחת המטען במקום שבו נפגע הכוח.
ב-16 בספטמבר נפצע חייל צה"ל, סמל זיו דרבי מחטיבת גבעתי, כשעלה על מוקש בין מוצב דלעת לבופור. דרבי נפגע באורח בינוני. מהתחקיר עלה כי לחיילים ניתן אישור לנוע בדרך להצבת מארב במקום שבו היה שדה מוקשים. הטעות אירעה עקב העתקה לא נכונה של תצלום אוויר.
ב-21 בספטמבר נהרגו שני צנחנים, סמל ערן אריאל וסמל עומר אשד, בהתהפכות נגמ"ש, בעת פעילות מבצעית, לתוך ערוץ נהר הליטאני. ועדת החקירה שבדקה את המקרה לא מצאה סיבה ישירה לתאונה ונראה כי היא אירעה עקב טעות אנוש.
בעקבות שלוש התקריות שלח המח'ט, זמן קצר לאחר תאונת הנגמ"ש, את מכתב ההתפטרות למופז ואשכנזי. הוא הסביר שחש אחראי לתקלות שנחשפו. הרמטכ"ל ואלוף הפיקוד הורו לו להמשיך בתפקידו. מאוחר יותר הודיעו שימונה למח"ט גולני.
מקורות צבאיים אמרו ל"הארץ" כי "לא נמצא שום קשר ישיר בין המח"ט לאירועים. הוא קצין מצוין שאסור לצה"ל לאבד".
דובר צה"ל מסר ש"מדובר בקצין מקצועי, עתיר ניסיון. הקצין הוא בעל תכונות מנהיגות ומקצועיות מהמעלה הראשונה ומצטיין ביושר אישי רב".

"לא חוזרים עד שמבצעים"(המוטו של גדוד 890 של הצנחנים, כפי שניסח אותו מפקדו אריק שרון)
"איפה האופניים שלך עכשיו? תאר לעצמך, שאתה יורד עכשיו למטה, למקום הרגיל, אבל האופניים לא שם. עצור את עצמך ברגע הזה, בשנייה שאתה מגלה שהאופניים לא שם, ותכפיל את הרגע הזה פי אלף. זאת המלחמה." (מתוך הספר "גוף שני", מאת עפר שלח, "זמורה ביתן", 1989, עמוד 92)
"סבלנות התמדה ולעיתים כדור בין העיניים" (סיסמת המארינס לללוחמה בטרור, אותה אימץ בשעתו מפקד גדוד 890 של הצנחנים, אמיר ברעם, כמוטו גדודי)
"המבחן שלנו כצבא הוא מבחן היכולת ולא מבחן הכוונה." (מתוך ההרצאה שנשא האלוף גדי איזנקוט "מאפייניו של עימות אפשרי בזירה הצפונית ובעורף" בסמינר לזכר חללי מלחמת לבנון השנייה שנערך באוניברסיטת חיפה ב־30 בנובמבר 2010)
"אני חושב שצנחנים מחזיקים מעצמם כמחויבים למשהו שכולם מחויבים אליו, אבל הם רוצים קצת יותר. זה לא שאנחנו פועלים מאחורי קווי האויב - אנחנו לכאורה כמו כולם. אז מה בעצם ההבדל? זה שצנחן עושה הכול וקצת יותר. זה מחייב אותך ביוזמה, בהובלה, בדוגמה אישית בקרב - וגם בקימה בפני שיבה באוטובוס." (הרמטכ"ל בני גנץ על השירות בצנחנים. מתוך הכתבה "מסיבת גנץ" מאת יוני שנפלד ונועה הורוויץ, "במחנה", 6 בינואר 2011)

https://2015-uploaded.fresh.co.il/2...25/64924763.pdf


[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.haaretz.co.il/htz/images/logos/logo.gif]

הורי ה"מורדים" לא מסתפקים בקיצור העונשים

• עמוס הראל
• 01.12.1999

מי שחשב שסיפור המרד בפלוגה הוותיקה של גולני תם ונשלם - טעה כנראה. בתחילת השבוע אמנם קיצצה הפרקליטות הצבאית בעונשיהם של חלק מהחיילים, אולם הוריהם החליטו להמשיך במאבק. לטענתם, הנטישה הקבוצתית של הבנים, שעזבו את שטח האימונים בגולן לפני כשבועיים, לא היתה מרד, אלא פעולת מחאה של לוחמים, לאחר ש"הגיעו מים עד נפש".
אתמול שלחו מכתב לראש הממשלה ולרמטכ"ל. ההורים, התובעים למנות ועדת חקירה בפרשה ולהדיח את מח"ט גולני, מפרטים במכתבם שורה של טענות. אלה המרכזיות שבהן:

• אצל מפקד הפלוגה התגלו בעיות חמורות בתפקוד עוד לפני המרד. החיילים מתארים אותו כבלתי אמין ושקרן. לטענתם, הוא יצא הביתה בתקופת השירותבלבנון לחופשות ממושכות "כמו טבח", בשעה שמ"פים אחרים כמעט שאינם יוצאים לחופש במהלך כל השירות בלבנון. על רקע זה, לא טיפל המ"פ בבעיות רבות שצצו בפלוגה, והרב סמל הפלוגתי (רס"פ) ניר לוי נאלץ לפתור את רוב המשברים. בנוסף, המ"פ לא טרח כלל להגיע לאזכרה לחיילים שנהרגו באסון השריפה בלבנון, לפני שנתיים. בין המ"פ לרס"פ ולסמלים הוותיקים נוצרה מתיחות רבה, שבעקבותיה אמר המ"פ כי הוא מעוניין במרד בפלוגה, כדי "להיפטר מעושי צרות".
• החיילים מונים גם כישלונות מבצעיים בפלוגה: לדבריהם, המ"פ נרדם פעמיים בעת מארב ובמקרה אחר שכח לקחת עמו ציוד לראיית לילה. מפקד מחלקה בפלוגה טעה שוב ושוב בניווטים ובמקרה אחד, בעת יציאה למארב, הוליך את חייליו בכיוון שונה מהמתוכנן - באופן שחשף אותם לירי של טנקים ישראליים. רק ערנותו של טבח המוצב, שהשתעשע במכשיר התצפית בעמדה, מנעה לדבריהם אסון.
• המשבר בפלוגה פרץ על רקע החלטה של המ"פ לדון שלושה סמלים ל-28 ימי מאסר. בתום שיחה סוערת בין המג"ד לחיילי הפלוגה, בוטל עונש המאסר, אולם מאוחר יותר הועברו הסמלים לתפקידי מפקדה. בשטח האימונים, כששמעו החיילים על כך ועל התפטרות הרס"פ, חזרו על דעת עצמם למאהל הפלוגתי. כ-40 מהם נטלו חלק בכך.
• כשראה מח"ט גולני, אלוף-משנה שמואל זכאי, את החיילים במאהל, תפס שניים מהם בצווארון החולצה ו"העיף" אותם מחוץ לאוהל. אחר כך צעק על שני החיילים, שמספרים על ביטויים כמו "אפס, אידיוט, סמרטוט, בוגד, אפוצץ לך את הפרצוף כך שאמא שלך לא תוכל להכיר אותך". החיילים התלוננו גם על יחס מבזה מצד רס"ר הגדוד.
• ההליך המשפטי: המח"ט כינס את החיילים והודיע להם שהם עצורים בעוון מרד. אחר כך נשפטו 24 מהם לעונשי מאסר. בניגוד לחוק הצבאי,14 מתוכם הועמדו לדין על שני סעיפים במקביל. העונש שלהם קוצר במחצית בידי הפרקליט הצבאי הראשי, לאחר שהתברר כי ההליך היה בלתי תקין. איש מהם לא נשפט על מרד (הכותרת שנתנה התקשורת לפרשה, עם מעט עזרה מצה"ל). המח"ט גם נהג בניגוד לכללי הטקס הנדרשים בעת המשפט.

ההורים אומרים כי אינם מצדיקים את המעשה של בניהם, אבל שתואר המרד שהודבק לו מנופח. "הדבר הכי חשוב לנו", הם אומרים, "הוא שתוסר התווית המטעה: הבנים שלנו לא מרדו". הם דורשים הקמת ועדת חקירה שתבדוק את האירועים בפלוגה. לדבריהם, שרשרת האירועים מחייבת את הדחת המח"ט.
דובר צה"ל משיב כי המ"פ יצא הביתה מלבנון פחות מרוב החיילים. היעדרותו מהאזכרה נבעה מסיבות אישיות, ואילו הרס"ר טיפל בבעיות החיילים באישור המ"פ. המח"ט פעל כפי שפעל, לאחר שהחיילים הגיעו למאהל בצעקות ובשירה פרבוקטיווית. שני החיילים שנתפסו בצווארון סירבו לצאת מהמאהל והמח"ט הגיב לנוכח "מצב אלים ומאיים, שעלול היה להוביל לאובדן שליטה". הוא "התבטא בחריפות כדי להחזיר את הסדר על כנו".
הדובר מכחיש טענה שהמח"ט שיקר לחיילים כשאמר שיישפטו באשמת מרד. בשיחה עם אנשי הפלוגה, בתום המרד, הבהיר זכאי לחיילים שהוא תומך בהעלאת ביקורת בצורה בוגרת, אך התנהגות המורדים חייבה תגובה. המח"ט העיר למ"פ על טעויות פיקודיות, אך הוא נותן גיבוי למ"פ. גם אלוף פיקוד הצפון מגבה את מעשי המח"ט.
משלל הטענות של ההורים, שתיים מצטיירות כמהותיות. אלה נוגעות להתנהגות המח"ט ולטיפול האטי בתלונות החיילים. אל"מ זכאי החל לפקד על חטיבת גולני לפני כמה חודשים. הוא קצין שדה מנוסה ומחוספס, שתיפקד בעבר בהצטיינות בכמה היתקלויות בלבנון. אבל התיאורים על התנהגותו (שדובר צה"ל אינו מנסה להכחיש) מעוררים סימן שאלה בדבר שיקול הדעת שלו בפרשה. ספק אם צה"ל יכול להרשות לעצמו, בתקופה של הצהרות על פתיחות לחברה ולהורים, אמירות בוטות כאלה מצד קצין בתפקיד כה בכיר.
מדאיגות גם טענות החיילים על תפקוד המ"פ, שהועלו בעבר, ולטענתם לא זכו להתייחסות. לפני שנה נהרג סמל ראשון אוהד זך מגולני, מירי חבריו בתאונה מבצעית בלבנון. המ"מ, סג"מ אסף לפיד, שרצף טעויות שלו הוביל לתאונה, הודח מתפקידו. לאחר התאונה, סיפרו חבריו למחלקה איך מחו על חוסר המקצועיות של לפיד וכיצד גיבו אותו מפקדיו. הטענות החדשות מעלות את השאלה אם נלמדו בחטיבה לקחי הפרשה הקודמת.
על רקע ההתפתחויות המדיניות הדרמטיות, קל לאבד עניין במה שנראה כמו עוד התפרצות שולית של חיילים. אבל הפרשה האחרונה היא גם אות אזהרה על האווירה הקשה בין חיילים למפקדים בחלק מהפלוגות הוותיקות בגולני, ועל פריקת עול המשמעת. לא פחות מכך היא משקפת, לפחות לכאורה, תרבות בעייתית של טיפול במשברים, שעלולות להיות לה גם השלכות על התפקוד המבצעי של החטיבה.
יוסי, יועץ הסתרים של המשפחות
לצורך מאבקם, שכרו הורי החיילים מגולני את שירותיו של עורך הדין אמנון בן-דרור. מאחורי הקלעים מרכז את פעילותם אדם נוסף - יועץ, המוכן להזדהות רק בשמו הפרטי, יוסי.
האיש ביקר עם ההורים בכלא, רשם עדויות מפי הבנים הכלואים, וסייע בחיבור המכתב המפרט את טענותיהם. בימים האחרונים הוא גם עמד בקשר מטעמם עם העיתונאים. הוא שיזם את מסירת המכתב לעיתונים לקראת סוף השבוע, במטרה לקבל סיקור מקסימלי בעיתוני יום שישי.
בשיחה עם "הארץ" אומר יוסי כי הוא אינו מקבל כסף תמורת עזרתו. לדבריו, הוא מיודד עם משפחתו של החייל אבי בר ולכן התגייס למאבק. הוא הודה שהוא עוסק "בתחום התקשורת", אך סירב לפרט.

"לא חוזרים עד שמבצעים"(המוטו של גדוד 890 של הצנחנים, כפי שניסח אותו מפקדו אריק שרון)
"איפה האופניים שלך עכשיו? תאר לעצמך, שאתה יורד עכשיו למטה, למקום הרגיל, אבל האופניים לא שם. עצור את עצמך ברגע הזה, בשנייה שאתה מגלה שהאופניים לא שם, ותכפיל את הרגע הזה פי אלף. זאת המלחמה." (מתוך הספר "גוף שני", מאת עפר שלח, "זמורה ביתן", 1989, עמוד 92)
"סבלנות התמדה ולעיתים כדור בין העיניים" (סיסמת המארינס לללוחמה בטרור, אותה אימץ בשעתו מפקד גדוד 890 של הצנחנים, אמיר ברעם, כמוטו גדודי)
"המבחן שלנו כצבא הוא מבחן היכולת ולא מבחן הכוונה." (מתוך ההרצאה שנשא האלוף גדי איזנקוט "מאפייניו של עימות אפשרי בזירה הצפונית ובעורף" בסמינר לזכר חללי מלחמת לבנון השנייה שנערך באוניברסיטת חיפה ב־30 בנובמבר 2010)
"אני חושב שצנחנים מחזיקים מעצמם כמחויבים למשהו שכולם מחויבים אליו, אבל הם רוצים קצת יותר. זה לא שאנחנו פועלים מאחורי קווי האויב - אנחנו לכאורה כמו כולם. אז מה בעצם ההבדל? זה שצנחן עושה הכול וקצת יותר. זה מחייב אותך ביוזמה, בהובלה, בדוגמה אישית בקרב - וגם בקימה בפני שיבה באוטובוס." (הרמטכ"ל בני גנץ על השירות בצנחנים. מתוך הכתבה "מסיבת גנץ" מאת יוני שנפלד ונועה הורוויץ, "במחנה", 6 בינואר 2011)

https://2015-uploaded.fresh.co.il/2...25/42819699.pdf


[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.haaretz.co.il/htz/images/logos/logo.gif]

בצה"ל כועסים גם על זכאי, גם על התקשורת

• עמוס הראל
• 17.02.2000

אתמול בבוקר מצא עצמו אל"מ שמואל זכאי על שער העיתון של המדינה. משעה שבע, לאורך שעות, עמד למשפט פומבי ב"קול ישראל". בצהריים כבר תבעו השרה דליה איציק, מזכ"ל נעמת, תא"ל (מיל') חדוה אלמוג ושלל דמויות ציבוריות נוספות את הדחתו המיידית. מאזין הרדיו הממוצע בוודאי ציפה לשמוע אתמול, לקראת שעות הערב, שאל"מ זכאי הגיש את התפטרותו לרמטכ"ל.
קשה לראות כיצד ניתן להצדיק את התבטאויות מפקד חטיבת גולני, שביום שני בערב הדביק בשיחה עם חייליו, לחברות תנועת "ארבע אמהות" את הכינוי "ארבע סמרטוטות", וכינה את העיתונאית שלי יחימוביץ' "סמרטוטוביץ'". המח"ט גם הפגין כאן חוסר הבנה לכללי המשחק הדמוקרטיים. אולם קצינים בצה"ל התקשו אתמול להבין מה גרם לכלי התקשורת לנפח את הפרשה, ולתבוע במשתמע את ראשו של זכאי.
הסוגיה של מורל חיילי צה"ל בלבנון טעונה ורגישה, במיוחד מאז גל האבידות האחרון, שהחל בסוף החודש שעבר. החיילים מהמוצבים גלגלית, בופור ויקינטון, שאמרו לכתבים כי אינם רואים עוד טעם לשרת בלבנון, הכניסו את הצבא לכוננות ספיגה. מאז, נוצרה סביב כל הצהרה הנוגעת למחלוקת סחרור תקשורתי אדיר.
הוויכוח בעניין אינו חדש. כבר לפני כשנתיים טען תא"ל ארז גרשטיין (שנהרג אחר כך בפיצוץ מטען) כי פעילות "ארבע אמהות" מסכנת את חייו ואת חיי חייליו. אבל השבוע, כשאלוף פיקוד הצפון, גבי אשכנזי, צוטט כמי שכינה את החיילים שדיברו עם העיתונאים "סמרטוטים" (אשכנזי מכחיש שאמר את הדברים), עברה העיתונות להתקפה. בצה"ל טוענים שרבים מהכתבים והשדרים סימנו לעצמם יעד - להוציא את הצבא מלבנון, ושבדרך למטרה נוטים בתקשורת לשכוח מי נפגע מחילופי המהלומות.
אל"מ זכאי אמר את הדברים מעוררי המחלוקת בשיחה שהתקיימה בבסיס אליקים, עם לוחמי פלוגת ההנדסה של גולני, שעומדים לעלות בעוד כמה שבועות ללבנון. במפגש השתתפו כמה עשרות לוחמים, שביניהם גם בנים לחברות בתנועת "ארבע אמהות". לפני כשבוע, בשיחה עם מפקדים מהחטיבה, הציג זכאי גרסה מרוככת יותר של עמדתו. "זו מדינה דמוקרטית", טען "ולכל ארגון יש זכות לומר את עמדתו. אבל אנחנו המפקדים מחויבים למשימות. ארבע אמהות או שלושה אבות לא צריכים לעניין אותנו. טבעי שמפחדים, אבל יש משימה לעשות".
הרמטכ"ל, שאול מופז, אמר אתמול כי "התבטאותו של מח"ט גולני, אם אכן נאמרה, היא חמורה". הוא הודיע כי הטיל על אלוף פיקוד הצפון לבדוק את הפרשה, ובצה"ל תהו איך ינהג אשכנזי (שהביטוי שיוחס לו בוודאי עורר את ההשראה להתקפה של זכאי) בקצין שסומן כבן טיפוחיו ושבהמלצתו קיבל את הפיקוד על החטיבה.
קצין בגולני, מפקודיו של המח"ט, אומר כי "זכאי באמת לא אמן הניסוח, ואני אישית בחיים לא הייתי אומר דברים כמו 'סמרטוטות', אבל אין סיבה להפוך אותו לעוכר ישראל. זכאי בחור רציני, מהקצינים הקרביים הטובים שיש לנו. אני לא מאמין שהוא באמת רואה באמהות סמרטוטים. נראה לי שהוא התכוון להכניס קצת ביטחון לחיילים, לומר להם שיש סיבה לכך שאנחנו עדיין עולים ללבנון. מה שיצא לו זו פליטת פה".
קצינים אחרים סבורים שצה"ל הפך לשק חבטות בשאלת ההישארות בלבנון, ושהטענות בנושא (בלי קשר לחטאי הצבא בעבר) צריכות להיות מופנות בעיקר לדרג המדיני. זכאי אינו דיפלומט בשירות החוץ, ואינו אמור להיות אמון על נבכי ה"פוליטיקלי קורקט", אלא מפקד קרבי ואפילו לא בדרג בכיר במיוחד. התוצאה של סערות ציבוריות כאלה, טענו, היא סירוס של חופש הביטוי בצבא. כבר עתה נזהרים קצינים מאמירת דברים חריפים או חורגים מהקונסנסוס, מחשש שדבריהם יודלפו.
עם כל הכבוד לפגיעה בעיתונאית מובילה (או שתיים), אומרים בצבא, צריך לזכור מה מוטל על זכאי. בעוד כמה שבועות יצטרך המח"ט להוליך את חייליו ללבנון, משימה לא פשוטה. באווירה הציבורית הנוכחית, יהיה קשה עוד הרבה יותר לשכנע אותם להרים את הראש, ולהילחם.
הסערה הציבורית סביב כינויים, מעליבים ככל שיהיו, מסיטה את הוויכוח מהשאלה החשובה באמת: מה ישראל עוד עושה בלבנון וכמה זמן יישארו שם החיילים. לא בגלל שמואל זכאי צה"ל עדיין בלבנון. כשישראל שקעה בבוץ הזה, ב-82', המח"ט עוד לא היה אפילו מ"מ.

"לא חוזרים עד שמבצעים"(המוטו של גדוד 890 של הצנחנים, כפי שניסח אותו מפקדו אריק שרון)
"איפה האופניים שלך עכשיו? תאר לעצמך, שאתה יורד עכשיו למטה, למקום הרגיל, אבל האופניים לא שם. עצור את עצמך ברגע הזה, בשנייה שאתה מגלה שהאופניים לא שם, ותכפיל את הרגע הזה פי אלף. זאת המלחמה." (מתוך הספר "גוף שני", מאת עפר שלח, "זמורה ביתן", 1989, עמוד 92)
"סבלנות התמדה ולעיתים כדור בין העיניים" (סיסמת המארינס לללוחמה בטרור, אותה אימץ בשעתו מפקד גדוד 890 של הצנחנים, אמיר ברעם, כמוטו גדודי)
"המבחן שלנו כצבא הוא מבחן היכולת ולא מבחן הכוונה." (מתוך ההרצאה שנשא האלוף גדי איזנקוט "מאפייניו של עימות אפשרי בזירה הצפונית ובעורף" בסמינר לזכר חללי מלחמת לבנון השנייה שנערך באוניברסיטת חיפה ב־30 בנובמבר 2010)
"אני חושב שצנחנים מחזיקים מעצמם כמחויבים למשהו שכולם מחויבים אליו, אבל הם רוצים קצת יותר. זה לא שאנחנו פועלים מאחורי קווי האויב - אנחנו לכאורה כמו כולם. אז מה בעצם ההבדל? זה שצנחן עושה הכול וקצת יותר. זה מחייב אותך ביוזמה, בהובלה, בדוגמה אישית בקרב - וגם בקימה בפני שיבה באוטובוס." (הרמטכ"ל בני גנץ על השירות בצנחנים. מתוך הכתבה "מסיבת גנץ" מאת יוני שנפלד ונועה הורוויץ, "במחנה", 6 בינואר 2011)

אדוני הרמטכ"ל, אתה לא שיקרת?




[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.nrg.co.il/images/nrg/include/img/forms/lheader.png]

אדוני הרמטכ"ל, אתה לא שיקרת?
מר לבנון, שמואל זכאי, לא מבין את מפקדו לשעבר גבי אשכנזי ואת העליהום על פארס וצ'יקו תמיר. "הדרך שיצאנו מלבנון הייתה טעות"
חן קוטס-בר | 08/05/2010
זמן קצר אחרי שהודיע הרמטכ"ל גבי אשכנזי לתת-אלוף עימאד פארס שמוטב אם יפרוש מצה"ל, נסע אליו שמואל זכאי. לפני שנים רבות היה אשכנזי מפקדו של זכאי. זכאי היה מפקדו של פארס. הוא נסע אליו לביתו בחורפיש.


[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.nrg.co.il/images/archive/300x225/1/221/848.jpg]
שמואל זכאי צילום: אלי דסה

"ידעתי שהוא לבד", אמר השבוע. "וכל דקה שהוא לבד מכניסה אותו לחשיבה שלילית. הקשבתי לו", הוא אומר. "שמתי לו יד על הכתף. אמרתי לו שלא יירק לבאר ששתה ממנה, גם אם הוא מרגיש שנעשה לו עוול נוראי. אמרתי שאת מה שהוא עשה, אף אחד לא יכול לקחת ממנו. על אדם במצבים כאלה נופלת מרה שחורה. המסר הכי גדול שהיה לי להעביר לו היה 'אל תסתכל על הנקודה השחורה שאתה נמצא בה. תרים את הראש. תסתכל על התמונה הכללית ותראה שבסך הכל מדובר בנקודה שחורה על דף לבן'".
יותר מחמש שנים נמצא זכאי מחוץ לצבא. סמנכ"ל ארגון וניהול ברשות שדות התעופה. אז התפטר אחרי עימות עם הרמטכ"ל יעלון, ואלוף פיקוד הדרום דן הראל. הוא היה מפקד אוגדת עזה, תת-אלוף נערץ, כשנחשד בהדלפה. לא מריר ולא מתוסכל, העיד על עצמו השבוע. בחודשים האחרונים הוא ליווה את תא"ל משה (צ'יקו) תמיר. תמיר נשפט לאחר שאיפשר לבנו בן ה-14 לנהוג בטרקטורון צבאי. כשהבן נקלע לתאונה, לא דיווח על כך כראוי.
זכאי ליווה אותו לכל הדיונים בבית הדין הצבאי וגם אחר כך, כשהרמטכ"ל החליט לסיים את שירותו בצה"ל. גם צ'יקו תמיר וגם אשכנזי הם חבריו. עם שניהם עבר כברת דרך. את תמיר הוא מכיר יותר מ-25 שנה. גם את אשכנזי. זאת ה"חונטה" של גולני. לוחמים ללא חת. על הרמטכ"ל אמר השבוע שהוא "רמטכ"ל מצוין". "קיבל צבא במצב בעייתי והצליח להוביל אותו יפה מאוד". אבל זכאי כמו זכאי, ישר כמו פלס. פה גדול. את מה שיש לו להגיד לא שמר בבטן אף פעם.
תהיה בנאדם
"הוויתור על צ'יקו לא נכון בכל היבט", הוא אומר על ההדחות שעשה אשכנזי בחודשיים האחרונים. "זוהי שגיאה פיקודית ושגיאה ערכית. זה מעביר מסר רע למפקדים בצבא. אני חושב שצ'יקו עשה מעשה חמור שצריך להיענש עליו".


[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.nrg.co.il/images/archive/300x225/1/117/204.jpg]
תמיר ואשכנזי. "הוויתור על צ'יקו לא נכון בכל היבט" צילום: יהודה לחיאני

"אבל המסר הנכון להעביר למפקדים הוא 'חבר'ה, כשהכל טוב או רע, אין בעיה. אני צריך ללמד אתכם איך לחשוב במצבים האפורים. אני גם מצפה מכם לא לקבל החלטות של שחור ולבן, כי בשביל שחור ולבן לא צריך מפקדים. מספיק ספר'. אני אומר 'בואו נחזור לפרופורציה'. זה מה שבוגי בזמנו לא הבין. יום אחד תפסיק להיות רמטכ"ל. גם גבי יפסיק להיות רמטכ"ל יום אחד. אנשים מתבלבלים".
"חושבים 'הצבא זה אני ואני זה הצבא'. הלו , חמוד, זה שאתה רמטכ"ל לא הופך אותך לקדוש. כשלא כתבו בערכי צה"ל שצריך להיות בן אדם, זה לא שלא התכוונו לזה. זה פשוט היה מובן מאליו. תבין שאתה בן אדם ותתנהג כמו בן אדם. תשדר שאתה מתנהג כמו בן אדם במובן הזה שתשדר למפקדים שלך ערכים אמיתיים".
"יש לך התנגשות בין ערכים? תחשוב מה יותר חשוב. החובה שלי, כרמטכ"ל, לדאוג שהצבא ינצח במלחמה, או החשש שאיזה מישהו מטומטם יחשוב שאני, כרמטכ"ל, נותן גיבוי לשקרנים? אם גבי היה משאיר את צ'יקו בצבא, היה איזה מפקד אחד בצה"ל, או אזרח במדינה, שהיה חושב שהרמטכ"ל מאמין שבצה"ל צריכים להיות שקרנים? אתה מדבר בשם ערכים? תפגין ערכים".
"בעיניי זאת צביעות. אנשים לא מטומטמים. הם יודעים שגם הם שיקרו בחיים שלהם. מפקד חייב לאזן בין המעשה שהוא יכול לראותו כחמור, לסך הכללי של האדם לאורך שנים. בזה שגבי לא שקל את מכלול הדברים, הוא הראה לקצינים שלו ראייה חד ממדית, לא מאוזנת. זאת לא חוכמה להסתתר מאחורי 'ערכים'. מה, צ'יקו לא אדם ערכי? ואם הוא לא ערכי, איך הרמטכ"ל כתב לבית הדין שהוא כן? אם נקודת ההנחה שלנו שכולם מטומטמים, אין בעיה. הכל עובד".
"אבל איך זה מסתדר, כשכותבים מכתב לבית הדין ואומרים 'אני מאמין ביכולת של הקצין להפיק לקחים', ו'שהמקרה הזה לא יחזור שנית', ו'הוא נכס לצבא' ו'הוא יכול להיות מפקד בצבא', ואחרי כמה זמן, קוראים לו ואומרים ש'לאור חומרת המעשה, פגיעה בערכי צה"ל, אי אפשר שתישאר בצבא?'. הערכים לא השתנו. הדבר היחיד שהשתנה זה צורת החשיבה. 'מה יגידו עליי'. מפקד לא יכול לקבל החלטה לפי מה שאומרים בטוקבקים וצורת חשיבה של' מה יגידו'".
"יש דרך לעשות את זה"
דיברת עם אשכנזי על צ'יקו?
"לא. בגלל שאני יודע מה עובד ומה לא עובד. אני יודע שאילו הייתי מתקשר, זה לא היה עוזר. בעיניי ההחלטה של הרמטכ"ל לגיטימית. אני רק שונא התחסדות וצביעות. אני מאוד שמח לדעת שהיום בצבא כולם מלאכים טהורים. צ'יקו שיקר. אז הוא שיקר. תגיד, אדוני הרמטכ"ל, אתה לא שיקרת? בוא נתחיל מזה שאנשים משקרים מדי פעם. בני אדם הם רק בני אדם, ואני מציע שאף אחד מאיתנו לא יסתכל על עצמו כאילו הוא בן אלים'".


[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.nrg.co.il/images/archive/300x225/1/218/792.jpg]
עימאד פארס. "אני לא מכיר אנשים מושלמים" צילום: חן גלילי

מה עם פארס?
"אצל פארס אני לא בקי בעובדות. אני יודע שהאיש סיים תפקיד של מפקד אוגדה 91 ועשה תפקיד טוב, לכל הדעות. עתידו נראה מזהיר. קורה אירוע אחד והוא הופך להיות מקצין מוערך לשקרן, לא אמין, פרא אדם. קצת איזון. אני לא מכיר אנשים מושלמים".
"גם אם החלטת שקצין עוזב את הצבא, יש דרך לעשות את זה. במקרים האלה, של עימאד ושל צ'יקו, כיוון שזה כשל נקודתי של אדם שעשה כל כך הרבה דברים טובים, לפחות תשמור על כבודו כאדם. אני חושב גם שמפספסים פה הרבה דברים. חשוב למלא טפסים, לדווח, אני מסכים לכל זה. אבל יש דברים לא פחות חשובים עבור קצינים. שיהיה לך אומץ לב גם כשצריך להביע דעת יחיד ולעמוד עליה, שתדע שהמבחן האמיתי של קצין הוא בשדה הקרב. כשמבליטים נקודות מסוימות, אחרות הופכות לפחות חשובות.
"אני אומר את זה בהקצנה גדולה: קצינים שממלאים טפסים כמו שצריך ובזה יכולתם, לא יהפכו את הכרוב לחמוץ. המפקדים הכי יצירתיים בעולם, אלה שהצילו את התרבות האנושית מידי הנאצים, פטון, מונטגומרי, כולם היו אנשים עם שריטה עמוקה בראש. אם אתה לא עם שריטה מספיק עמוקה בראש, לעולם לא תהיה מפקד טוב. אתה חייב להיות יצירתי ואמיץ, ולדעת לקבל החלטות ולחשוב באופן לא שגרתי. כל ניצחון במלחמה זה ניצול הזדמנויות. לעשות צעדים שמוציאים את הצד השני משיווי משקל. את זה בוקים לא יודעים לעשות. אם אתה בוק בחיים שלך, אתה תהיה גם מפקד בוק. אי אפשר לעשות הפרדה".
בלי הילה ובלי תהילה
בסוף החודש הזה ימלאו עשר שנים לנסיגת צה"ל מלבנון. בעיני רבים זכאי נתפס כ"מר לבנון". 18 שנים , מרבית שירותו הצבאי בצה"ל, עשה שם. כשפרצה מלחמת שלום הגליל היה בן 19, חייל בסדיר. בזמן הנסיגה כבר היה מפקד חטיבת גולני. בין השאר, הסתבך כשכינה אז את תנועת המחאה, "ארבע אמהות" "ארבע סמרטוטות".
בלבנון גם איבד את הטובים שבחבריו. "מלחמה בלי הילה ובלי תהילה", הוא אומר על השנים שעשה בלבנון. "אסור היה לעשות את הנסיגה כפי שעשו אותה. צה"ל לא הובס במלחמת לבנון. צה"ל גם לא ברח מלבנון. צה"ל נסוג מלבנון, בעיניי, כצבא מנצח. לא כצבא מובס. ההישגים הצבאיים של צה"ל בלבנון היו מרשימים. הוא התמודד עם ארגון גרילה, יצר הרתעה, עמד איתן במשימות שלו. השתכלל, השתפר. אבל יש הבדל בין המציאות האובייקטיבית לדימוי. כי התמונה שחרותה בזיכרון כולם זאת תמונת הנסיגה.
יצרו מצג שווא, כאילו צה"ל הובס בלבנון. גדוד 70 של צד"ל נפל? אז מה? לא היה צריך לקחת את הדגלים ולרוץ אחורה. היה צריך לחכות שיימצא הסדר. היציאה מלבנון היא תחילתו של מדרון תלול, שאת מחיריו, בפרספקטיבה של עשר שנים, כולנו מכירים. חיזבאללה הפך מארגון קטן, לשליט הבלעדי בלבנון. זה ארגון שהרשה לעצמו לחטוף חיילים פעמיים.
"הנסיגה לא רק העצימה את החיזבאללה. היא קירבה את משמרות המהפכה האיראניים, שחיזבאללה הוא גרורה שלהם, לגבולה הצפוני של ישראל. כושר ההרתעה של צה"ל נפגע. ההתמודדות עם חיזבאללה הביאה למלחמה שבה נהרגו יותר ממאה אזרחים. זה עודד את הפלסטינים לפתוח באינתיפאדת אל-אקצה. הנסיגה, כפי שנעשתה, יצרה לנו דימוי של חברה שלא יודעת להתמודד עם קושי ונפגעים, ואנחנו שילמנו על זה מחירים אסטרטגיים ברורים".


[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.nrg.co.il/images/archive/465x349/1/214/285.jpg]
היציאה מלבנון. מלחמה בלי הילה ותהילה צילום ארכיון: רויטרס

"אהוד ברק שהוא קיבל החלטה אמיצה"
מה היה צריך לעשות?
"ראשית, אני חושב על אהוד ברק שהוא קיבל החלטה אמיצה. הוא היחיד שלפחות קיבל החלטה. הדרך שבה זה בוצע, חוסר היכולת לקשור את הנסיגה הזאת להסדר, לוותר ויתורים אבל למנף את הישגי המלחמה, נראתה לי תמוהה כבר אז. אני אמרתי 'ארבע סמרטוטות'.
היום הייתי בוחר במילים אחרות, כי האמירה הפכה חזות הכל. עדיין, אני חושב שאומץ לב נבחן לא רק בשדה הקרב. גם בדברים שאתה אומר. נראה לי תהליך מסוכן לערער על מה שבשבילי היה עד אז טאבו. חיילים צריכים להגן על אזרחים, לא ההפך.


[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.nrg.co.il/images/archive/300x225/1/212/811.jpg]
אהוד ברק. "קיבל החלטה אמיצה" צילום: אריאל חרמוני

"אין לי בעיה עם תנועות חוץ-פרלמנטריות ולא עם החלטות של דרג מדיני שאומר שצריך לצאת מלבנון. יש לי בעיה עם איבוד המצפן שהיה לנו עד אז, שתפקיד הלוחם להגן על האזרח. מנהיגים, שאזרחים צועקים להם מעל הראש 'תוציאו את החיילים מלבנון', צריכים לדעת להגיד 'גם אנחנו רוצים לצאת מלבנון, אבל נצא רק במסגרת הסדר כולל'.
"היום יש לנו את הפריבילגיה להסתכל עשר שנים לאחור ולהגיד, היה הסדר כולל, אבל הוא אפילו לא עלה לדיון ציבורי. המחיר היה כבד. נסיגה מהרמה. כשצה"ל היה בלבנון, אזרחים היו מחוץ לתחום. ללחימה היו כללים. הטאבו הזה נשבר בנסיגה. אזרחים יצאו לגונן על החיילים, במקום שזה יהיה ההפך. בעיניי, זה לא מוסרי.
"התחילה הסתכלות צרה מאוד על העניינים, מהפריזמה הצרה של מספר החיילים ההרוגים. כל דבר נמדד דרך כמות הנפגעים, עד היום. אני לא משפחה שכולה, אבל אני מפקד שכול. נוצר מצב שבו מפקדים שיוזמים פעילות מבצעית הם הרעים. זאת טעות. אנחנו מסכנים את עצמנו בכל פעולה, כשאנחנו הולכים קדימה. מלבד זה, החשש מנפגעים רק מגדיל את מספר הנפגעים".
גל רודף גל
כשהתחילה מלחמת לבנון השנייה אמר ש"אנחנו קוצרים את מה שזרענו". "קצרנו את פירות האשליה", הסביר השבוע, "שאם נצא מלבנון, אז ביום אחד ייתמו כל צרותינו. אני ידעתי מהתחלה שאנחנו עוזבים משהו לא פתור. ידענו שיהיה עוד סבב מלחמה בלבנון.
"הבעיה של צה"ל במלחמת לבנון השנייה הייתה קודם כל בעיה של תרבות. תרבות של מינויים, תרבות קבלת החלטות, של שפה צבאית שהיא לא צבאית. יותר מדי סומכים כאן בדרג האסטרטגי על מה שאומר הצבא. בסופו של דבר, מה שיוצא שהסגן, שכותב בשביל הסרן, שמציג את זה לרב-סרן, שאומר את זה לסגן-אלוף, שאומר לאלוף משנה, שאומר לתת-אלוף, שאומר לאלוף, שאומר לרמטכ"ל, שאומר לראש הממשלה, הוא שקובע את האסטרטגיה של מדינת ישראל. זה היה בלבנון השנייה".
"בעופרת יצוקה הלכנו לכיוון ההפוך. אני לא מקבל אמירות כאלה 'אנחנו הצבא. אתם תגידו לנו מה לעשות'. רמטכ"ל שייך לדרג האסטרטגי. הוא חייב להבין במדינאות. הוא חייב לבוא ולהגיד 'תשמעו, הדבר הכי קל בעולם זה לפתוח במלחמה".
"אבל הדבר הכי קשה זה לסיים את המלחמה בזמן, ועם הישגים'. הוא חייב להראות איך יוצאים, מתי, מה ייחשב הישג. זה דבר שלא השתנה לצערי מאז ימי לבנון. זה לא תוחקר מספיק, ולכן זה גם לא ייפתר. אנחנו 18 שנה, כל יום מחדש נלחמנו, ואלה שהיו צריכים לקבל את ההחלטות האסטרטגיות החשובות, לעשות משהו עם ההישגים שחיילים הביאו בגופם, לא עשו כלום".


[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.nrg.co.il/images/archive/465x349/1/012/807.jpg]
''בעופרת יצוקה הלכנו לכיוון ההפוך'' צילום: רויטרס

"אני מתעב אנשים שבונים את עצמם על הריסות של אחרים"
דווקא עם דן חלוץ, רמטכ"ל המלחמה ההיא, הוא מבקש לעשות חסד. "לחלוץ עשו במובנים מסוימים מעשה נבלה. זאת התנהגות מחפירה של חלק מהאלופים במילואים בצבא. את חלקם אפשר היה לשאול שאלות מאוד קשות. האם, למשל, במבצע שלום הגליל הם עמדו במשימות המאוד-מוגדרות שהגדירו להם? הם לא עמדו במשימות שהיו נקובות בזמן ובמרחק להגיע לכביש ביירות-דמשק.


[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.nrg.co.il/images/archive/300x225/886/940.jpg]
"חלוץ סמך על הפקודים שלו. סמך יותר מדי" ראובן קסטרו

"הם כשלו כישלון חרוץ. יש מהקרבות האלה חיילים נעדרים עד היום. אני מתעב אנשים שבונים את עצמם על הריסות של אחרים. לי יש ביקורת על חלוץ במישור המקצועי, אבל אמרתי לו אותה בארבע עיניים. המעבר הזה, מסגידה לבן אדם לזה שהוא אשם בכל צרותינו, הוא בעיניי בלתי נסבל.
"חלוץ סמך על הפקודים שלו. סמך יותר מדי. זאת הייתה אחת הבעיות שלו. אתה המפקד, אתה מגדיר משימה, לא יכול להיות שאלה שתחתיך יתחילו לשחק עם הדברים. הולך מפקד אוגדה 91 וכותב אחר כך ספר (הכוונה לתא"ל גל הירש, חק"ב). פלפולי פלפולים.
איך המטכ"ל לא היה בסדר, והממשלה לא הייתה בסדר. בוא, תסתכל על עצמך. אתה מפקד אוגדה? בגזרה שלך חטפו חיילים? החטיפה הביאה את מדינת ישראל למלחמה? אם זה לא היה, כל השאר לא היה. אז איך אתה בכלל מעז? זה מבחינתי 'טול קורה מבין עיניך'. נכשלת כישלון חרוץ. היחידה שעליה פיקדת, נכשלה כישלון חרוץ. בעקבות הכישלון הזה מדינה שלמה הסתבכה במלחמה. קודם כל, תלה כרזה 'בגלל הכישלון שלי על היחידה שפיקדתי עליה, סיבכתי מדינה שלמה במלחמה'. צניעות".
שליט בכל מחיר
זכאי מדבר על "התהליך המסוכן שאנחנו נמצאים בו" וש"התחיל בנסיגה מלבנון". בין השאר, חוסר היכולת לקבל החלטות קשות. כך, למשל, בעניין גלעד שליט.
"הכל נהיה 'ספינים'", הוא אומר. "ומתחת לספין, אי אפשר אפילו 'לגרד' את האמת. הספין שמשגע אותי 'אם נשחרר את גלעד שליט בתמורה לשחרור אלפי מחבלים, יהיה כאן טרור'. מדינת ישראל - ואני אומר את זה באופן הכי אחראי - יכולה להתמודד גם אם ישוחררו מחר בבוקר 10,000 מחבלים רוצחים תמורת שליט.
אוי ואבוי אם 10,000 מחבלים מהווים סכנה לישראל. יש בעיה בחוסר היכולת שלנו להפוך דברים כאלה מסימנים של חולשה - לחוזק. לאחד כמוני, שהתפוצצו לו נגמ"שים בעזה (מתייחס לאירועים בחודש מאי, לפני שש שנים, כששני נגמ"שים הושמדו על צוותיהם, האחד בשכונת זיתון והשני על ציר פילדלפי, יום אחרי יום, ונהרגו 11 חיילים. עוד שני חיילים נהרגו במהלך חילוץ הגופות, חק"ב), זאת בכלל לא הייתה אופציה שאנחנו לא נביא את החיילים הביתה. והם היו מתים. זה לא היה משהו שעמד אפילו לשיקול.
"במבצע הזה, לאיתור חלקי הגופות, נהרגו לי שני חיילים. נורא. ואז התקשר אליי אריק שרון. רצה אליי הרל"שית 'ראש הממשלה רוצה אותך'. הרמתי את הטלפון, הוא מחכה על הקו. אמר לי 'תקשיב, אני לא מדבר איתך כמו ראש ממשלה למפקד אוגדה. אני מדבר איתך כמו סמל מחלקה ששוכב בשטח בלטרון, פצוע, ולא בטוח שיבואו לחלץ אותו'. ואז הוא מרים את הקול ואומר לי 'תחזיר את כולם הביתה. מתים או חיים. אתם קובעים את האתוס של הצבא הזה. או-קיי?'.
"בשבילי, להחזיר 3,000, 5,000, או 10,000 מחבלים תמורת גלעד שליט, זאת לא שאלה אסטרטגית. מדינת ישראל תוכל להתמודד עם זה. מנהיגות אמיתית צריכה לקחת את המחיר הכואב שאנחנו כנראה נשלם ולמנף אותו. להגיד 'אנחנו לא כמוכם. בשבילנו, חיים נמדדים בצורה אחרת. יש לנו את כל הצידוק המוסרי לשלוח חיילים לקרב, ואנחנו לא נפקיר אותם לעולם'. איזה סכנה יש פה למדינת ישראל? כלום".
"אני, באירוע של מדחת יוסוף הייתי בשיחה של הרמטכ"ל מופז עם קצינים של חטיבת גולני. מעולם לא שמעתי ככה את הקצינים שלי, והייתי כל כך גאה בהם בשיחה ההיא, על האומץ שלהם לקום, להגיד 'הרמטכ"ל, אנחנו לא מקבלים את הטיעונים שלכם. חייל צה"ל בצרה - רק צה"ל יוציא אותו'. לא מחזירים את גלעד כי זאת סכנה למדינה? זה ספין מטופש. זהו".


[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.nrg.co.il/images/archive/465x349/943/706.jpg]
'' 10,000 מחבלים תמורת גלעד שליט'' צילום רפרודוקציה: אי-פי

לכו לעזה
הסכנה עכשיו למדינת ישראל, הוא אומר, היא בראש ובראשונה איראנית. הכוונה להשפעתה של איראן על המעגל הקרוב: חיזבאללה, חמאס וסוריה. בכל גורם כזה, לדבריו, צריך לטפל בנפרד, לאו דווקא בדרכים צבאיות. בכל הנוגע לאיראן, הטיפול בדרך של סנקציות נכון לדעתו.
"שתי סיטואציות גוררות למלחמה", הוא מסביר. "כשהצד השני חושב שהיריב שלו בנקודת חולשה, או שהוא מאמין שיהיו אילוצים שימנעו מאיתנו להפעיל את העוצמה הצבאית שלנו. למשל, דוח גולדסטון. סיטואציה אחרת היא תחושה של מבוי סתום, קיפאון. לכן, למשל, הריצה המטורפת הזאת'לבודד, לבודד, לבודד', לא תמיד משחקת לטובתנו. כדי למנוע מלחמה צריך לשדר חסינות, שמלחמה לא תרתיע אותנו ושאנחנו מוכנים לשלם מחיר, וגם לעשות כל מאמץ למנוע מלחמה בדרכי הידברות. כל עוד אנחנו עושים רק אחד משני הדברים האלה, אנחנו מסתכנים".
תהיה מלחמה בקיץ?
"אני לא יודע. אבל אני חושב שכדאי נהיה מוכנים. אני חושב שאנחנו צריכים להיות מוכנים למלחמה היום".
מה לגבי עזה?
"בעזה צה"ל השיג הרתעה מול חמאס במבצע עופרת יצוקה. המצב הזה לא יישאר לאורך זמן. אי אפשר להשאיר 1.4 מיליון איש במצב שבו הם נמצאים ולחשוב שיעלו על הגגות וישירו שירים. חמאס הוא ארגון פרגמטי. יש לו אינטרסים, ועל האינטרסים האלה צריך לעבוד. יש רגיעה, אין טרור, צריך לתת להם גם 'גזרים', לא רק 'מקלות'. אם נשאיר את הסטטוס קוו כפי שהוא היום, זה יתפוצץ. כי מה כבר יותר רע מהביוב של עזה?".
טרור זה לחלשים
הטרור העולמי? השבוע נמצאה מכונית תופת בטיימס סקוור.
"טרור הוא פתרון של חלשים. אני חושב שהאסטרטגיה האמריקאית למלחמה בטרור נכונה. העולם הרע טועה כל הזמן בפירוש התרבות האמריקאית. האמריקאים נראים עם של חנונים, אבל הם חנונים עד ש' מעצבנים' אותם. אחת השאלות ששאלו אחרי המכונית השבוע הייתה אם זה יגרום לאובמה לשנות את המדיניות שלו. זאת שאלה של בורות. ארצות הברית היא אומה שהקריבה כל כך הרבה. זאת לא אומה ששוברים אותה. גם לא בפיגוע בטיימס סקוור".


[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.nrg.co.il/images/archive/300x225/1/219/294.jpg]
הטיימס סקוור. טרור זה לחלשים צילום: רויטרס

הוא לא מתרגש מההחלטה לא להאריך את כהונת הרמטכ"ל. גם אין לו גם העדפה לגבי מי שייכנס לנעליו של אשכנזי. "לכל אחד מהמועמדים יש יתרונות וחסרונות", אמר השבוע. "אני, במקום ברק, לא הייתי שוקל איך אני אסתדר אם המועמד, אם הוא יעשה מה ששר הביטחון יגיד לו ואם הוא יעקוף אותי ויעבוד ישירות מול ראש הממשלה.
"הייתי מבקש מכל אחד מהמועמדים 'תכתוב לי, רמטכ"לי, חמישה עמודים, לא יותר, לא בפרחים, במילים ברורות, מה התוכניות שלך לחמש השנים הקרובות. מה הבעיות של הצבא לדעתך, ואיך אתה מתכוון לטפל בהן. איזה אלופים תמנה, ולמה'. הייתי מחפש אדם יצירתי, שמבין שבמטכ"ל צריך להיות 'חיכוך' ולא אלופים שישחקו בו ב'שתיקת הכבשים'".
כל פעם מחדש, הוא אומר, שואלים אותו מה היה עושה עכשיו, אילו היה עדיין בצה"ל. הוא עצמו לא מתעסק בזה. "החיים האזרחיים הם אתגר לא פחות גדול מהצבא", הוא אומר. "ואני, אף פעם לא חשבתי שאין לי תחליף. מעולם לא לקחתי את עצמי ברצינות תהומית. להפך".

"לא חוזרים עד שמבצעים"(המוטו של גדוד 890 של הצנחנים, כפי שניסח אותו מפקדו אריק שרון)
"איפה האופניים שלך עכשיו? תאר לעצמך, שאתה יורד עכשיו למטה, למקום הרגיל, אבל האופניים לא שם. עצור את עצמך ברגע הזה, בשנייה שאתה מגלה שהאופניים לא שם, ותכפיל את הרגע הזה פי אלף. זאת המלחמה." (מתוך הספר "גוף שני", מאת עפר שלח, "זמורה ביתן", 1989, עמוד 92)
"סבלנות התמדה ולעיתים כדור בין העיניים" (סיסמת המארינס לללוחמה בטרור, אותה אימץ בשעתו מפקד גדוד 890 של הצנחנים, אמיר ברעם, כמוטו גדודי)
"המבחן שלנו כצבא הוא מבחן היכולת ולא מבחן הכוונה." (מתוך ההרצאה שנשא האלוף גדי איזנקוט "מאפייניו של עימות אפשרי בזירה הצפונית ובעורף" בסמינר לזכר חללי מלחמת לבנון השנייה שנערך באוניברסיטת חיפה ב־30 בנובמבר 2010)
"אני חושב שצנחנים מחזיקים מעצמם כמחויבים למשהו שכולם מחויבים אליו, אבל הם רוצים קצת יותר. זה לא שאנחנו פועלים מאחורי קווי האויב - אנחנו לכאורה כמו כולם. אז מה בעצם ההבדל? זה שצנחן עושה הכול וקצת יותר. זה מחייב אותך ביוזמה, בהובלה, בדוגמה אישית בקרב - וגם בקימה בפני שיבה באוטובוס." (הרמטכ"ל בני גנץ על השירות בצנחנים. מתוך הכתבה "מסיבת גנץ" מאת יוני שנפלד ונועה הורוויץ, "במחנה", 6 בינואר 2011)

https://2015-uploaded.fresh.co.il/2...25/84260588.pdf



[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.haaretz.co.il/htz/images/logos/logo.gif]

מח"ט גולני: "נסראללה יודע מי הרג את בנו"

• עמוס הראל
• 29.05.2000

מפקד חטיבת גולני, אלוף-משנה שמואלזכאי, אמר אתמול, כי מזכ"ל חיזבאללה חסן נסראללה "יודע היטב מי הרג את הבן שלו. אלה לוחמי גולני". לדבריו, ישראל היא שניצחה בעימות בלבנון.
בסוף השבוע אמר נסראללה, בעצרת של ארגונו בעיירה בינת-ג'בל בדרום לבנון, כי ארגונו הביס את ישראל ואילץ אותה לסגת מלבנון. אתמול נשאל זכאי על הדברים בראיון לקול ישראל, בטקס הפתיחה של מירוץ גולני במטולה.
הוא השיב כי "מנהיג שיעי כזה או אחר, שעומד ומתלהם בבינת-ג'בל יכול להגיד מה שהוא רוצה. אנחנו כלוחמי גולני יודעים שבמובן האישי ביותר - הוא יודע מי הרג את הבן שלו ואלה לוחמי גולני. הוא יודע בתוך לבו שצה"ל ניצח את המלחמה הזו".
בנו של נסראללה, האדי, נהרג ב-97' בהיתקלות עם חיילי יחידת אגוז של גולני, על גבול אזור הביטחון. זכאי הוסיף כי "אני אומר לחיילים שלי את האמת: אני אומר להם שצה"ל לא ברח מלבנון. ניצחנו את חיזבאללה ניצחון מוחלט. ב-18 שנה לא חדרה אף חוליה ליישוב בגבול הצפון, ולשם כך שילמנו מחיר דמים יקר של חיילי צה"ל".
לדבריו, "אנחנו עזבנו את לבנון בגלל החלטה לגיטימית של ממשלת ישראל וכמו שנלחמנו ומילאנו את תפקידנו בהנחיית הממשלה בלנון, כך מילאנו את תפקידנו כשהממשלה נתנה לנו פקודה להיערך על קו אחר".

"לא חוזרים עד שמבצעים"(המוטו של גדוד 890 של הצנחנים, כפי שניסח אותו מפקדו אריק שרון)
"איפה האופניים שלך עכשיו? תאר לעצמך, שאתה יורד עכשיו למטה, למקום הרגיל, אבל האופניים לא שם. עצור את עצמך ברגע הזה, בשנייה שאתה מגלה שהאופניים לא שם, ותכפיל את הרגע הזה פי אלף. זאת המלחמה." (מתוך הספר "גוף שני", מאת עפר שלח, "זמורה ביתן", 1989, עמוד 92)
"סבלנות התמדה ולעיתים כדור בין העיניים" (סיסמת המארינס לללוחמה בטרור, אותה אימץ בשעתו מפקד גדוד 890 של הצנחנים, אמיר ברעם, כמוטו גדודי)
"המבחן שלנו כצבא הוא מבחן היכולת ולא מבחן הכוונה." (מתוך ההרצאה שנשא האלוף גדי איזנקוט "מאפייניו של עימות אפשרי בזירה הצפונית ובעורף" בסמינר לזכר חללי מלחמת לבנון השנייה שנערך באוניברסיטת חיפה ב־30 בנובמבר 2010)
"אני חושב שצנחנים מחזיקים מעצמם כמחויבים למשהו שכולם מחויבים אליו, אבל הם רוצים קצת יותר. זה לא שאנחנו פועלים מאחורי קווי האויב - אנחנו לכאורה כמו כולם. אז מה בעצם ההבדל? זה שצנחן עושה הכול וקצת יותר. זה מחייב אותך ביוזמה, בהובלה, בדוגמה אישית בקרב - וגם בקימה בפני שיבה באוטובוס." (הרמטכ"ל בני גנץ על השירות בצנחנים. מתוך הכתבה "מסיבת גנץ" מאת יוני שנפלד ונועה הורוויץ, "במחנה", 6 בינואר 2011)