זה המכתב שהגיע אלי ממפקדי לשעבר האלוף מיל. דורון רובין שקיבלו מחיליק מגנוס:

אל ראש המטה כללי 20.4.15
רב אלוף איזנקוט

הנדון: צל"ש לחלל "קרלוס" שלום בן עזרא ז"ל
שמי חיליק מגנוס ממושב דקל בדרום.
שנים שאני מתחבט בהרגשה הקשה שלא נעשה צדק עם קרלוס.
שנים גם לא נגעתי במלחמה שכולנו מעדיפים להתעלם ממנה , מלחמת ההתשה.
עכשיו , ממרום שנותי החלטתי לפעול ולנסות להעניק להוריו של קרלוס (אם הם עודם חיים) את הכבוד לו הם ראויים ללא כל צל של ספק.
לפנייתי זו אני מצרף את המלצתו של האלוף במיל, שהיה מפקדי אותה תקופה, דורון רובין.

במלחמת ההתשה בחודשים פברואר מרץ 1970 הייתי בין שלשת מפקדי מוצב המזח, אשר היה אז מנותק באש תותחי המצרים .
הכניסה והיציאה למעוז היו בלתי אפשריים גם לרק"מ , פעם בשבוע, בלילה, היו שני לוחמי שייטת מגיעים בשחייה דרך הלגונה עם שק מזון בקופסאות שימורים...
היציאה והכניסה כרוכים היו בליווי של הפגזה כבדה. הופגזנו יום יום כמעט 24 שעות ביממה .
ספגנו הרוגים ופצועים רבים.
בלילה קשה מאותם לילות ניפגע בונקר חדר האוכל והיו לנו 10 ניפגעים.
חברים רבים נפצעו ונהרגו במקום.
מפקד המזח היה נחמיה תמרי ז"ל. ה"נמר" – קצין מתנדב, היה תת אלוף במיל חיים בנימיני שסיים שרותו כמפקד חיל המודיעין.
ועל הבונקר השלישי פיקדתי אני. עיסוקי מזה עשרים ושתים שנה הוא חילוץ ואיתור נעדרים בחו"ל.
בבונקר עליו פיקדתי היה גם קרלוס .
על מנת להבין את התמונה עלי להוסיף כי המצב הקשה במזח הביא לנפילת רבים ופלוגה שאחזה במקום לפנינו התפרקה. כדי לייצב את האחיזה במזח החליט המטה הכללי להוריד את פלוגת הצנחנים בראשותו של נחמיה.
כשהגענו למוצב הסתבר לנו שאנו מקבלים את המקום יחד עם שני לוחמים חיוניים שלא ניתן להחליפם.
היה זה הקשר שישב בבונקר של נחמיה וידע את כל מערכת הקשר הקווית שללא היכרותו לא יכולנו לשלוט בה ולתקנה כל פעם שזו נקטעה בהפגזות.

הלוחם השני ש"ירשנו" היה קרלוס .
קרלוס היה שריונר שמזמן נותק מהכח האורגני שלו ונישאר במזח כאיש הנדסה מאחר והוא שלט בכל מערכות החשמל המים ושאר מיני מערכות שנאלצנו לתחזק תחת אש בלתי ניפסקת.
האש הכבדה מנע מאיתנו לצאת ורק צופים תורנים היו מסתתרים בעמדות משקיפים ומאזינים לכל יציאה של פגז.
מטרתם היתה להתריע בפנינו אם המצרים יעלו עלינו בחיפוי האש הארטילרית הצפופה.
לא היה יום שעמדותינו, תעלות הקשר, שקי החיפוי או קווי המתח לא נפגעו . קרלוס היה יוצא באומץ בלתי מתקלה אל האש ומחדש את מתח החשמל והתאורה , מתקין את הספקת המים מחדש , מתקן ובונה מחדש את התעלות , ממלה שקים חדשים ומשקם את העמדות.
את מעשיו היומיים ליוויתי בהערצה רבה .
קרלוס פעל בחיוך טוב לב ובשקט שלא ניתן להבינו . הבחור הצנוע פעל ועשה מה שאיש מלוחמי המזח לא יכל לו. תחזוקה תחת אש ביום ובלילה ללא היסוס ובמקצוענות רבה.
לא היה מצב שבו ניפגע משהו מתחום האחריות הרחבה שלו שהוא היסס ולא מיהר לצאת על מנת לתקנו.
כך שמר עלינו ואפשר לנו להמשיך ולהחזיק במזח.
בבונקר הקטן והצר למדתי , להכיר אדם אמיץ שלא ראיתי כמותו גם בקרבות ובמבצעים אחרים בהם נטלתי חלק.
בבוקר ה- 11.3.1970 היתה הפגזה קשה במיוחד . גם בלילה הקודם ההפגזה היתה מאד כבדה וידיעות
המודיעין התריעו לנו על פשיטה אפשרית של הקומנדו המצרי (ינשוף אדם קראו לזה). האווירה היתה של דריכות
גדולה ואיש מאתנו לא ישן בלילה.
בערך בשעה 07:30 נפגעו תעלות הקשר בכניסה לבונקר שלנו ומבנה מגדל המים שלנו קרס .
איש לא העז לצאת תחת ההפגזה הצפופה. קרלוס קם והודיע לי "אני יוצא לתקן" ועזב מיד את הבונקר
עם היציאה שלו נשמע רעם הפגיעה וההדף הכה בכניסה לבונקר במקום בו עמדתי .
רצתי החוצה לראות מה קרה וכך עשה גם חיים בנימני שבא מהבונקר השני .
יחד הרמנו את גופתו של קרלוס שנהרג במקום ופינינו אותו אל מחוץ למזח משם הוא נאסף על ידי רק"מ.
קרלוס בכינויו – לא ידענו אפילו את שמו.
הסתבר לי ששמו היה שלום והוא בנם היחיד של הוריו, עולים חדשים (באותם ימים) ממרוקו.
הלוחם יוצא הדופן נהרג וללא השתיכות אורגנית לכח מסויים גם איש לא עסק בו יותר.
לוחם אחר שנהרג יום או יומיים אחרי קרלוס, חבר קרוב לי, יגאל שמוחה היה מפקד הטנק במזח קיבל צ"לש
לאחר מותו .
קרלוס עלה על כולנו בפועלו באומץ ליבו , בעשייתו בהקרבתו .
לא מאוחר, גם אחרי השנים שחלפו, יש לעשות דין עם זיכרו . אם למישהו היה מגיע צל"ש זה לקרלוס.
אנו פונים אליך , אל מפקדו של צה"ל, להשיב לקרלוס את כבודו לו הוא ראוי ולו ראויים אנו שמעשיו הם למופת לכולנו .

בברכה

חיליק מגנוס
מושב דקל משק 29
050-8899699

בוקר טוב,
אני חושב שיהיה טוב וחשוב להוסיף זאת לדף היזכור שלו.

http://www.izkor.gov.il/HalalKorot.aspx?id=92448

אסף