|
16-04-2015, 10:44
|
|
|
חבר מתאריך: 07.02.05
הודעות: 2,953
|
|
ציטוט:
אתה שייך לזן נדיר שמעולם לא חש סבל בחייו? אם כך, אני יכול להבין איך הגעת למסקנה שזה רע ליצור מישהו שיחוש סבל. אני (וכנראה הרוב המוחלט של האנשים בעולם) יוצאים מנקודת הנחה שאנשים לפעמים סובלים בחייהם. יש כאלה שיותר יש כאלה שפחות. לפי הגישה שלך, אף אחד לא אמור בכלל להתרבות, כי כל אדם יחוש סבל בחייו.
|
בגדול אני חושב שרבייה זה דבר רע, אבל זה אכן לא ריאלי לצפות מאנשים להפסיק להתרבות.
אבל זו טענה שאני ממש לא מתכוון להתווכח עליה כרגע. יש לי סמינריונים להגיש ועוד שיט על הראש, והויכוח וההגנה עליה יגזלו ממני זמן יקר. אין לי בעיה בעתיד להקפיץ את האשכול ולחזור לדון בה.
לעניינו, הימנעות מרבייה של אנשים אשר יודעים שהם צפויים להוליד אדם שמבחינה הסתברותית יש מקום להניח שיחווה יותר סבל וקשיים מאדם רגיל, זה כבר משהו שהרבה יותר אנשים יסכימו איתי לגביו.
ציטוט:
אולי אתה יוצא מעוד הנחת יסוד לא מבוססת, שאנשים עם תסמונת דאון סובלים יותר מכל בן אדם אחר. אני חושב שזה לא מבוסס, ואני לא אתפלא לגלות שיש אנשים בריאים שסובלים אפילו יותר מהם. אני גם לא אתפלא לגלות שיש אנשים בעלי תסמונת דאון אשר סובלים בחייהם באופן שווה או דומה לבן אדם בריא.
|
אני יוצא מהנחת היסוד שבריאות לקויה, כלומר להיות חולה, זה גרוע יותר מבריאות תקינה, כלומר לא להיות חולה.
הנחת היסוד הזו היא בבחינת מושכל ראשון, כך שטענתך שמדובר ב"הנחת יסוד לא מבוססת" היא תמוהה ומוזרה עד מאוד.
אני גם יוצא מנקודת ההנחה שלעומת אנשים בריאים, אנשים עם תסמונת דאון תלויים במידה רבה מאוד בתמיכה של זולתם, לא רק בילדותם אלא גם בבגרותם, כאשר תלות גבוהה יותר = פגיעות גבוהה יותר במידה ומסיבה זו או אחרת התמיכה האמורה תיפסק.
ההתמקדות צריכה להיות על הטרנד הכללי.
גם אני לא אתפלא אם תמצא כאלה, ובכל זאת, מבחינה הסתברותית יש מקום להניח שיחוו יותר סבל וקשיים מאדם רגיל.
ציטוט:
ובנימה חיובית יותר, אנשים הסובלים מתסמונת דאון מרגישים גם רגשות חיוביים במהלך חייהם. הם מרגישים אושר, שמחה, הנאה, אהבה ועוד. בזה הם לא שונים מאנשים שנולדים בריאים לחלוטין.השאלה היותר מהותית היא מה יהיה היחס בין הרגשות השליליים בהשוואה לרגשות החיוביים שיחושו.
|
כל עוד אדם לא קיים אין אף אחד שחש צורך באושר, שמחה, הנאה, אהבה ועוד, בדיוק כפי שכל עוד אדם לא מכור לסם מסויים הוא לא חש בצורך ליטול אותו.
במילים אחרות, זה לא שיקול שאמור להביס את השיקול הנגדי של אי הרצון ליצור אדם שהסתברותית צפוי לחוש יותר סבל מבנאדם נורמלי.
ציטוט:
. זה תלוי בהרבה מאוד דברים ולא רק בסטטוס הבריאותי שבו הם שרויים. אחד הדברים הוא איך ההורים שלו יתייחסו אליו ויטפלו בו, שזה תלוי בין היתר בדרך שבה הם קיבלו את ההחלטה להביא את הילד. אם הם יחליטו להביא ילד עם תסמונת דאון בגלל מניפולציות רגשיות של העמותה הדפוקה הזאת, יש סיכוי מאוד סביר שהם יצטערו על ההחלטה לאחר מעשה, וכתוצאה מזה יסבלו בעצמם ויגרמו לילד עצמו סבל בגלל הזנחה. אם הם יחליטו שלא להביא את הילד לעולם בגלל לחץ חברתי שמטיל עליהם אשמה (בדיוק כמו שאתה עושה), יש סיכוי מאוד גבוה שהמצפון שלהם יציק להם לאחר שיפילו את העובר, שזה עלול לדרדר אותם נפשית והם יסבלו בעצמם. לפיכך, לא כדאי להביא את הילד לעולם בגלל פרופגנדה של עמותה-אידיאולוגית-שקר-כלשהו, וגם לא כדאי להחליט את ההפך בגלל לחץ חברתי מצד אנשים כמוך.
|
אם יש להם שכל וקצת מצפון, יש גם סיכוי שהם ימנעו מלהביא את הילד כי הם יבינו שהאלטרנטיבה של שני אנשים מבואסים עדיפה משלושה אנשים מבואסים, מה גם שהשלישי נמצא בעמדת פתיחה נחותה בהרבה.
תועלתנות שלילית זה לא צירוף מילים גס.
ציטוט:
האם הילד יסבול או לא - זו כבר לא השאלה, אלא מה יהיו ההשלכות על הזוג עצמו. לדעתי הצנועה, כל זוג צריך להחליט בינו לבין עצמו ואולי גם להיעזר ביעוץ פסיכולוגי לפני שהוא מקבל החלטה בעניין כזה. פסיכולוג יכול לסייע לשניים להבין מה הם באמת רוצים ולנטרל עד כמה שאפשר את רעשי הרקע של הלחצים החברתיים והאידאולוגיים שמופעלים עליהם. בדרך הזו לא משנה מה תהיה ההחלטה - היא ככל הנראה תהיה יותר שקולה.
|
מקובל בדרך כלל שהרצונות האנוכיים שלנו בסיפוק צרכינו הם פסולים במידה והם כרוכים בגרימת סבל לאדם אחר. לפיכך, בניגוד לטענתך, זו בהחלט צריכה להיות השאלה, לא פחות משיקוליהם האנוכים של ההורים בהבאת אותו ילד לעולם.
באופן כללי, ההחלטה להביא אדם לעולם, גם כזה שצפוי להיות בריא, צפויה להתרכז בעיקר בשאיפותיהם האנוכיות של ההורים להביא את אותו אדם, ולא בשאלה מה הסיכוי שאצל אותו אדם פוטנציאלי היחס ינטה יותר לכיוון החוויות השליליות מאשר אלו החיוביות.
עם זאת, ההחלטה להביא ביודעין ילד נכה/בעל לקות לעולם היא אנוכית יותר, וזאת בשל העובדה שההורים החליטו שלמרות פוטנציאל הסבל הגדול יותר הצפוי לאותו אדם, הצורך האנוכי שלהם בהבאת הילד גובר על הכל.
אני סבור שאם היה מדובר בילד שהיה נולד עם משהו רציני יותר, טאי זקס נגיד, אז איכשהו היית מוצא עצמך מסכים עם הטענה שרצוי שההורים היו נמנעים מלהביאו לעולם, גם במחיר העצב הכרוך בויתור על שאיפתם האנוכית להביא ילד לעולם, וזאת למרות שהעצב בויתור על השאיפה האמורה ככל הנראה משותף לכל אלה שהרצון להביא ילד קיים אצלם אבל בכל זאת החליטו לוותר על הבאתו, מסיבה זו או אחרת.
מבחינה זו אין הבדל בין הורים שהחליטו לוותר משום הילד שלהם היה צפוי להיות חולה במחלה חמורה מאוד כמו טאי זקס לבין הורים שהחליטו לוותר על ילד עם מצב פתולוגי מתון יחסית כמו תסמונת דאון, או הורים שהחליטו לוותר על הבאת ילד בריא (אבל כפי שאמרתי, האחרון זה נושא נפרד שאני לא מתכוון לגעת בו, לפחות לא בזמן הקרוב).
ציטוט:
בזכות זה הזוג יחייה עם ההחלטה יותר בקלות וגם הילד, שאולי ייוולד, יזכה לחיים טובים יותר.
|
בזכות אי ההולדה של הילד אפשר היה להבטיח במאה אחוז שלא יווצר אדם שמבחינה הסתברותית יש מקום להניח שיחווה יותר סבל וקשיים מאדם רגיל, וזאת בניגוד לרולטה הרוסית שאתה ממליץ שאותם הורים ישחקו.
|
|