|
06-07-2013, 14:33
|
|
|
|
חבר מתאריך: 06.02.07
הודעות: 2,332
|
|
בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי יוסיפון שמתחילה ב "פלס"ר 7 "במלחמת לבנון היינו מאוד קרובים לייעוד שלנו""
מפקד פלס"ר 7 של השריון דוחה את הטענות על חוסר מיומנות של הכוחות שפעלו בלבנון ומדגיש כי לוחמיו מילאו אחר ייעודם המבצעי והפגינו בגרות וחוסן מנטלי
זה היה עוד רגע מורט עצבים באזור בית יהון בדרום לבנון- שעות ספורות אחרי כניסתה לתוקף של הפסקת האש צעדו כמה מחבלי חיזבאללה כשני מטר מעמדת הסוואה של לוחמי פלס"ר 7 של השריון. החיילים בעמדה התלבטו כיצד יש לנהוג והאם לפתוח באש. הם חשבו על ההסכם שהושג וההשלכות הרות הגורל שיכולות להיווצר מהירי ובחרו לנצור את נשקם. אולם, לאחר שהבינו כי המחבלים צועדים לעבר שאר הכוחות בשטח, שעלולים להיות מופתעים, החליטו לוחמי השריון להיחשף ופתחו באש מדויקת, ממנה נהרגו שניים מהמחבלים ונפצע אחד נוסף. לוחמי פלס"ר 7, שנכנסו למבצע בן 48 שעות בדרום לבנון ממנו יצאו רק אחרי 14 ימי לחימה קשים, יכלו לסמן לעצמם הצלחה נוספת. "הרגע שבו חצינו את הגדר וצעדנו לכיוון לבנון היה רגע מרגש מאוד עבורי", סיפר רב סרן אודי צור, מפקד פלס"ר 7, שהחל את שירותו כאיש צוות בטנק, לחם כקצין במוצבי דרום לבנון לפני הנסיגה של צה"ל וחזר לגזרה, הפעם כמפקד סיירת השריון. "זה היה מבחן אדיר עבורי ועבור כל הפלס"ר. ראיתי את המוטיבציה והרצון שלהם. לי היתה מטרה ברורה להחזיר את כולם בריאים ושלמים הביתה", הוסיף רס"ן צור. יממה לפני הגיעם לגבול הצפון היו לוחמי פלס"ר 7 עסוקים בלחימה נגד קני הטרור של החמאס והג'יהאד בחברון. הנחייה שקיבלו מהמטכ"ל הורתה להם לעלות צפונה כדי להצטרף למאמץ המלחמתי הכולל נגד החיזבאללה. בימים הראשונים ערכו הלוחמים תצפיות לאורך הגבול, איתרו מטרות ולמדו להכיר את השטח. כעבור כמה ימים, הוחלט שהפלס"ר ייכנס פנימה לתוך עומק השטח הלבנוני. הלוחמים נערכו לשהייה של 48 שעות בשטח ורס"ן צור החליט, בהתייעצות עם קציניו, כי חייליו ימעטו להיכנס לבתים בכפרים וימקמו את המארבים והתצפיות תחת הסוואה קפדנית ומתחת לאדמה.
"לא הפקרנו את הייעוד המרכזי שלנו"
לצורך המשימה נשאו הלוחמים על גבם משקלים שנעו בין 40-60 ק"ג וכללו אמצעי ראיית לילה לטווחים ארוכים, אמצעי הסוואה, מכשירי תצפית שונים, ועזרי הפעלת אש שנועדו לממש את הייעוד האמיתי של היחידה, לו התכוננו בשנים האחרונות- ביצוע תצפיות, הפעלת אש והגנה על הטנקים של החטיבה. ביום הראשון בו נכנס הכוח ללבנון נתקלו הלוחמים במחבל, שירה טילי נ"ט לעבר גדוד חרב. הלוחמים פתחו לעברו באש והוא נהרג. "הלוחמים הלכו תמיד כמה ק"מ לפני החטיבה, כדי ל"נקות" לה את השטח", מסביר רס"ן צור. "נקודות חשודות בהן נמצאו מחבלים נפגעו על ידי אש ארטילרית, מסוקים או טנקים, בהפעלה שלנו. שום טנק של החטיבה לא נפגע כולם נעו בחופשיות". הוא דוחה את הטענות על חוסר מיומנות ומקצועיות שהתגלו במהלך המלחמה. "אני לא הרגשתי את זה. התאמנו לכך באופן אינטנסיבי בשנתיים האחרונות. למרות הפעילות בשטחים שכללה בעיקר מעצרים ומארבים, לא הפקרנו את הייעוד המרכזי שלנו" מדגיש צור. "הלוחמים היו ערוכים גם לנשיאת משקלים גבוהים על גבם. אחת הסיבות להצלחה היתה המוכנות ללחימה מסוג זה. ידענו לשלב בין הפעילות השוטפת לייעוד המרכזי". לדבריו, היחידה התאמנה הרבה מאוד על הסוואה בשטח, יכולת קליעה והפעלת אש, וככל שחלף הזמן שיפרו המפקדים והלוחמים את הרמה המקצועית.
"שיגורים רבים של קטיושות לעבר ישראל"
לשאלה האם הוא מזהה שינויים בחיזבאללה בין התקופה שלפני הנסיגה מלבנון לבין החודש האחרון, השיב מפקד הפלס"ר, כי "לחמתי כחייל וכקצין בלבנון. השטח נותר אותו שטח. היו לנו שש שנים ללמוד אותם היטב וגם להיפך. קשה לי לקרוא להם מחבלים. הם לובשים מדים, אפודים, נשקים מסודרים, נעים בצורה מבצעית מרשימה, פותחים שטח, מדלגים, ומשתמשים בטילי הנ"ט היטב". לדבריו, רואים שיש להם רמת אימון גבוהה מאוד. "ככה לא מתנהגים מחבלים. בכמה מקרים בודדים בהם שהו לוחמינו בבית בלבנון, הם הצליחו לירות עברם טילי נ"ט. אנחנו לא זלזלנו בהם לרגע". אבל לצד הצלחות היחידה, מודה רס"ן צור כי לא הכל היה ורוד, והיו רגעים קשים ומלאי תסכול. "היו גם רגעים מסתכלים בהם הבחינו הלוחמים שלי בקטיושות המשוגרות לעבר ישראל במרחק של 600 מטר מהם, אך לא יכלו לעשות דבר", מספר רס"ן צור. "זו תמונה קשה כשאתה יודע שעוד רגע ייפגעו אנשים בעורף". לדבריו, כבר בלילה הראשון איתרו לוחמי הפלס"ר כמויות גדולות של אמל"ח ובהן: 150 טילי קטיושה, טילי נ"ט ונשקים ואז הבינו לקראת מה הולכים. "על ידי חשיפת מצבורי ענק של אמל"ח מנענו שיגורים רבים של קטיושות לעבר ישראל", אמר רס"ן צור. "בעשרות מקרים הופעלו טנקים, לאחר שהלוחמים זיהו בתצפיות מחבלים במבנים וכתוצאה מהאש הם נהרגו. הצלחנו לפתח דיאלוג נכון עם גדודים שונים ובכך לשמור עליהם מפני טילי הנ"ט".
ויתר על לימודים כדי לפקד על הפלס"ר
בניגוד לקצינים בכירים אחרים, שחשבו על טובתם האישית, העדיף רס"ן צור את התרומה לצה"ל. לפני כשנתיים הוא סיים את תפקידו כסגן מפקד גדוד שריון והיה בדרכו לשלוש שנות לימודים, אך ברגע האחרון קיבל את ההצעה לזנוח הכל ולפקד על אחת מיחידות העלית של חיל השריון. בתום שנתיים של לחימה בשטחים ועתה גם בלבנון הוא מחזיר את הלוחמים הביתה בשלום. "לא היה לי חייל אחד שנפגע מירי, אבל יותר מכל אני גאה בלוחמים הללו. מדובר בקושי מנטלי אדיר- להרחיב את ימי הלחימה מ-48 שעות ל-14 יום", מדגיש רס"ן צור. "ביצענו פעילות בשטח קשה מאוד, מנותקים ממה שקורה בעורף. החיילים שמעו ברקע על לוחמים שנפצעים ונהרגים ולכל אחד יש את החברים שלו ביחידות אחרות". לדבריו, החוסן הנפשי של החיילים עמד במבחן קשה. "כל לילה להיות דרוכים מחדש לבאות. אחד עזר לשני. לראות את זה מהצד זה עושה טוב על הלב, לדעת שיש לוחמים כאלה בצה"ל. אני מוריד בפניהם את הכובע. גם המדינה צריכה להיות גאה בהם". ("מעריב", 26.08.2006 )
_____________________________________
"לא חוזרים עד שמבצעים"(המוטו של גדוד 890 של הצנחנים, כפי שניסח אותו מפקדו אריק שרון)
"איפה האופניים שלך עכשיו? תאר לעצמך, שאתה יורד עכשיו למטה, למקום הרגיל, אבל האופניים לא שם. עצור את עצמך ברגע הזה, בשנייה שאתה מגלה שהאופניים לא שם, ותכפיל את הרגע הזה פי אלף. זאת המלחמה." (מתוך הספר "גוף שני", מאת עפר שלח, "זמורה ביתן", 1989, עמוד 92)
"סבלנות התמדה ולעיתים כדור בין העיניים" (סיסמת המארינס לללוחמה בטרור, אותה אימץ בשעתו מפקד גדוד 890 של הצנחנים, אמיר ברעם, כמוטו גדודי)
"המבחן שלנו כצבא הוא מבחן היכולת ולא מבחן הכוונה." (מתוך ההרצאה שנשא האלוף גדי איזנקוט "מאפייניו של עימות אפשרי בזירה הצפונית ובעורף" בסמינר לזכר חללי מלחמת לבנון השנייה שנערך באוניברסיטת חיפה ב־30 בנובמבר 2010)
"אני חושב שצנחנים מחזיקים מעצמם כמחויבים למשהו שכולם מחויבים אליו, אבל הם רוצים קצת יותר. זה לא שאנחנו פועלים מאחורי קווי האויב - אנחנו לכאורה כמו כולם. אז מה בעצם ההבדל? זה שצנחן עושה הכול וקצת יותר. זה מחייב אותך ביוזמה, בהובלה, בדוגמה אישית בקרב - וגם בקימה בפני שיבה באוטובוס." (הרמטכ"ל בני גנץ על השירות בצנחנים. מתוך הכתבה "מסיבת גנץ" מאת יוני שנפלד ונועה הורוויץ, "במחנה", 6 בינואר 2011)
|
|