03-10-2014, 16:53
|
|
|
חבר מתאריך: 08.11.12
הודעות: 937
|
|
בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי Fang שמתחילה ב "02.10.14 "זאת המנגינה שלנו" פרויקט הנצחת הרוגי צוק איתן של גל"צ"
בעלי היקר, אח שלי, בני: משפחות חללי צוק איתן כותבות. פרויקט מיוחד
יותר מחודש אחרי תום מבצע צוק איתן, ביקשה מערכת וואלה! חדשות מקרובי ההרוגים לכתוב מכתב אישי לזכר יקיריהם. 72 מכתבי פרידה וגעגוע
מתוך "וואלה!"
http://news.walla.co.il/?w=%2F%2F2790101
ובנימה אישית, מבלי להישמע קר - כי אני לא.
איך זה שיותר מחודש לאחר סיום "המבצע" האווירה עדיין קיימת. השכול, האבל והעצב עדיין נוכחים.
מבלי עניין של כאב או עצב - כואב ועצוב לי מאוד בכל פעם שאני שומע עוד רסיס מידע על אחד מהילדים שלא ישובו.
מלבד הנושאים הביטחוניים והאסטרטגיים, שתמיד מלווים תקופה לא קצרה לאחר סיום המנהרות (לדוג' התחמשות החמאס, המשך בניית המנהרות, חשש מגזרת הצפון), לא זכור לי, לא ממלחמת לבנון 2, עופרת יצוקה או עמוד ענן, שיותר מחודש לאחר המבצע ככה עדיין עסקו בהנצחה ובסיפורים האישיים של הנופלים.
תוהה, האם זה כי העם היה יותר מלוכד ותומך, פרט להפגנות של קיצוניים מצדדי המפה הפוליטית, הייתה נהירה עצומה דרומה, אבל אני זוכר את מלחמת לבנון השניה, עופרת יצוקה ועמוד ענן וגם שם, היו המונים של תומכים. נכחתי שם.
אולי זו אווירת החגים, שמעלה את הכאב?
אין לזה קשר לצבא ובטחון, אבל מעניין.
_____________________________________
|