10-10-2013, 16:26
|
|
מנהלת בע"ח, מטיילים ותרמילאים
|
|
חבר מתאריך: 01.01.06
הודעות: 53,831
|
|
עליות/ אתגר קרת
הסיוט הכי גדול שלי בטיולים היה תמיד בעליות. אני זוכר איך הייתי מטפס עם הראש באדמה ועם הגוף קדימה ותמיד חייב למהר ולהראות שאני יכול, כי הבנות מלמטה משיגות.
וכל עלייה התעסקתי בשאלה הפילוסופית- למה?! מה אני צריך את זה? למה דווקא עלייה? ולמה דווקא אני?
בכלל עליות תמיד נראו לי דבר רע. דבר ראשון- העלייה לתורה- שעות יושבים עם איזה רב מטורף, שוברים את השיניים בפסוקים שספק אם מי שכתב אותם הבין מה שכתב, ובסוף מהר חוטפים סוכריה בראש מהדודה חנה. חוץ מזה, יש את העליות בבי"ס, בשיעור היסטוריה- עלייה ראשונה, שניה, שלישית, רביעית, העלייה מתימן והעלייה מברה"מ- איך אפשר לזכור את כל זה? ובכלל בלי העליות האלה היה לי הרבה יותר קל.
יש גם עלייה במשקל- הדבר שאמא כ"כ מפחדת ממנו, ועלייה בתפקיד- שאבא טוען שהוא לא רוצה ומתעצבן שאחרים מקבלים.
יש גם עלייה בלחות, שהיא הכי גרועה- בטח בטיולים כאלה. ועלייה במחירי חשמל שגורמת לאבא להסתובב סהרורי בלילות ולחפש אורות דולקים. חוץ מזה, בעליות תמיד צריך לפדל באופניים ובירידות לא.
בכלל ירידות תמיד יותר טובות. יש לרדת לכיכר ביום שישי ולראות את החבר'ה, ויש לרדת ירידה בסקטים בלי לזוז. יש ירידה בעומס החום וירידה שלא הבנתי כ"כ אבל רמי ראה בסרט כחול ואמר לי שאבין כשאהיה גדול.
בערך כשאני מגיע לאמצע העלייה, כשהדם מטפס לי למוח והמוטיבציה יורדת לתחתונים, פתאום אני מבין שגם בירידות יש דברים רעים. יש ירידה בלימודים- שאחריה צריך להכין לפחות שבוע שיעורים. יש לרדת למכולת ביום של עלייה בלחות, ויש גם את הבית של משפחת לוי שתמיד מצביעים עליו ואומרים שהוא בית של "יורדים". אני לא כ"כ הבנתי מה זה בדיוק ואיך אפשר להיות כל הזמן "יורדים" ולא להתקל באף עלייה. זה נראה לי דווקא טוב!
ברגע האחרון של העלייה, כשאני עוצר לקחת נשימה ארוכה ועמוקה ורואה שיש עוד צעד אחד לסוף, אני מגיע למסקנה שלשאול אם עלייה זה יותר טוב מירידה, זה כמו לשאול את מי אוהבים יותר- את אבא או את אמא? שתי השאלות מעצבנות, כי בכל מקרה שניהם שם, אז פעם אמא נותנת פליק ופעם אבא חותם על מכתב מהמורה.
וכך, פעם יש עלייה וגם אם היא קשה וגם אם היא קלה, אני תמיד יודע שמחכה לי בסוף ירידה.
---------------
תהנה
_____________________________________
|