|
19-07-2014, 20:34
|
|
אדמין לשעבר
|
|
חבר מתאריך: 28.10.01
הודעות: 42,600
|
|
בתגובה להודעה מספר 2 שנכתבה על ידי .ישראלה היפהפיה שמתחילה ב "GPS/אורי התוכלו להסביר את מערך הכוחות הפוליטיים והצבאיים של הדת שבעולם הערבי?"
ארבע האסכולות באסלאם הסוני, מכירות זו בזו, כלגיטימיות, ומכבדות באופן מלא את אופן הפסיקה ההלכתי בכל אחת מהן.מדובר בארבע גישות שהתעצבו לפני יותר מאלף שנים, בעת שהתקיים תהליך הלכתי בשם "אג'תהאד", שבמסגרתו נקבעה ההלכה הפסוקה הסופית באסלאם הסוני. מתישהו באותה עת החליטו ש"זהו, מיצינו", וקבעו שזו ההלכה ואין בלתה. אפשר לפרש אותה, אבל אין כזה דבר לחדש בהלכה. באונ' מגדירים את זה כ"סגירת שערי האג'תהאד", והמוני מזרחנים טוענים שזו הסיבה לכך שהאסלאם הסוני כ"כ פרימיטיבי בהשוואה לשיעי, בכל הנוגע ליכולת לקבל חידושים טכנולוגיים, למשל (איראן השיעית מעולם לא נעלה הפסיקה ההלכתית, למשל). אם זה נכון או לא, אפשר להתווכח (באותה מידה אפשר לטעון שפרסים תמיד היו יותר אוהדים למדע מאשר ערבים...), אבל זו המוסכמה המקובלת על אחינו במגדל השן (גם מוסלמים, שיושבים בו, אגב...).
ארבע האסכולות בדר"כ מקובלות באזורים גיאוגרפיים שונים (הפלסטיני, למשל, הם שאפעים, התורכים הם חנפים, הסעודים הם חנבלים - הוואהביזם זו תפישה שצמחה בקרב בדווים שהיו סונים חנבלים) - אבל, כאמור, כל האסכולות מכבדות זו את זו. החלוקה היא לא דומה לשיעה ולסונה, שיש ביניהן ויכוח בסיסי על האמונה, אלא יותר דומה לויכוח בין חסידי גור לבעלז; מאשר בין הרפורמים לאורתודוכסים...)
ועכשיו למאמר המלומד בוואלה:
ראשית, קצת קשה לקחת ברצינות עיתונאי שטוען ש"חמא"ס, קטאר ותורכיה הן "גדולות למידותיה של ישראל". אני רחוק מלזלזל באימפריה הקטארית רבת העוצמה, אבל צריך לזכור שאם מתעלמים מהעובדה שיש להם אחלה מגאפון (אל-ג'זירה) הרי שהם שקולים יותר לעמיר פרץ בימיו בהסתדרות, מאשר לגורם משמעותי באזור. כשבמצרים הייתה הפיכת הנגד, קטאר ידעה להרכין ראש ולסתום ת'פה, ואפילו נאלצה לתרום את חלקה לחבילת הסיוע שמדינות המפרץ העבירו למצרים כתחליף לסיוע מארה"ב.
תורכיה היא אכן גורם משמעותי, שחשיבותו הולכת ופוחתת, ככל שהתקפי הטירוף של הצ'יף שם הולכים ומתגברים.
השטות כאילו אובמה/קרי פלרטטו עם קטאר אבל "בחרו" במצרים, מקבילה לקביעה שארה"ב המליצה לפוטין על סיפוח קרים. ארה"ב, כמנהגה בקודש ב6 השנים האחרונות, המירה על הסוס הלא-נכון - קטאר. הבעייה היא, כמובן, שלקטאר יש מספר מנופי לחץ על חמא"ס (שהיא בחרה שלא להפעיל), אבל אין לה אפילו בדל של מנוף לחץ על ישראל. למצרים, לעומת זאת, יש שותפות אינטרסים אדירה עם ישראל, וחמא"ס היה, הווה ויהיה, תלוי ברצון הטוב של המצרים - ששולטים בצד השני של מעבר רפיח, בכל הסדר שלא יהיה.
המשמעות היא שלארה"ב לא הייתה שום אופציה להתעלם תיווך מצרי (בעיקר כאשר הוא מלווה בגיבוי ישראלי), ובאופן המסורתי להתנהלות המזה"תית אצל אובמה, הוא הבין את זה רק אחרי שנגמרו לו שאר האופציות...
הדבר המוזר במאמר הזה, הוא שדווקא המסקנה שלו נכונה: ישראל אכן צריכה לשדר לחמא"ס שהשמיים בדרך ליפול עליו, גם אם אינה מתכוונת להפילם עליו בפועל. אני לא יכול להסביר איך יששכרוב הגיע למסקנה נכונה מכל הנתונים הלא-נכונים שבחר, אבל זה עדיךף על ארי שביט, שמביא את כל הנתונים הנכונים - ואיכשהו מצליח להסיק מהם את המסקנה הלא נכונה...
|
|