דפ"א היערכות צבא מצרים בקדמת סיני ללא פתיחה באש (דפ"א "רותם 3")
מקריאת התגובות למאמרי בנושא "מצרים מכפילה את סד"כ מובילי הטנקים", עולה כי לפחות חלק המגיבים התקשו בהבנת הנקרא. לפיכך אני חוזר שוב על הדפ"א:
אני כלל לא בטוח שמצרים מתכוונת לפתוח באש נגדנו. אני מעריך שהדפ"א המצרית היא דפ"א "רותם 3", כלומר להתייצב לאורך קו רפיח – אילת מבלי לפתוח באש. כמו שכתבתי ממשלת ישראל תעמוד אז בפני דילמא רצינית, האם ישראל היא זו שתהיה התוקפן ותפתח באש.
כדי להסביר דפ"א זו, אני מביא להלן ציטוטים ממאמר של הד"ר מיכאל ברונשטיין המסבירים, אולי טוב ממני, את השתלשלות הדפ"א המכונה "רותם". הציטוטים הם מתוך הספר "מלחמת יום הכיפורים – ניצחון בסבירות נמוכה". בפני כותב המאמר לא עמדה התגלית שלי בעניין הכפלת סד"כ מובילי הטנקים – ללמדכם, כי גם ללא תגלית זו דפ"א רותם 3 אפשרית, והכפלת סד"כ המובילים רק מעצים אותה. הספר עומד לצאת לאור בקרוב. המחבר, ד"ר ברונשטיין, נתן את הסכמתו לפרסום הציטוטים שלהלן:
..."קיצור תולדות תעלת סואץ כגורם במלחמה בין מצרים וישראל.
1. חצי האי סיני נמצא בריבונות המצרית, אך מבחינה גיאוגרפית-צבאית הוא חוצץ בין צבא מצרים וצבא ישראל (צה"ל). תעלת סואץ מפרידה בין סיני למצרים, לכן כל פעולה "רצינית" של מצרים נגד ישראל חייבת להתחיל בחציית התעלה על ידי הצבא המצרי. כל עוד הייתה התעלה בשליטת מעצמות אירופאיות (צרפת ובריטניה) לא הייתה אופציה זו מעשית. ב-1955 הלאימה מצרים את אזור התעלה, ביטלה את הנוכחות האירופאית החוצצת ובמקביל קיבלה כמויות עצומות של נשק מודרני (הכול במונחי הזמן). ישראל הגיבה במלחמת סיני, אשר הסתיימה בהסכם, לפיו סיני נשאר מפורז בפועל.
2. ב-1960 הפתיע צבא מצרים את צה"ל בהכנסת דיוויזיית טנקים (דיוויזיה 4 המשוריינת) לסיני, כשאמ"ן לא הבחין בחציית התעלה. בישראל זה נקרא "פרשת רותם", בסופו של דבר הסיגה מצרים את דיוויזיית הטנקים והמצב חזר לקדמותו.
3. באביב 1967 שוב הפר נאצר את הסטאטוס קוו (קרי את ההסכמים), הכניס את צבאו לסיני (הערת "הנביא הכפול" – זהו "רותם 2"), סילק את משקיפי האו"ם, אשר חצצו בין הצדדים. הוא גם איים בגלוי בהשמדת ישראל (בלשונו: החזרת המצב ל-1956 ואחר כך גם ל-1948). ישראל הגיבה במלחמת ששת הימים, אשר הביאה את צה"ל לתעלת סואץ. המצרים ויועציהם הסובייטיים חששו מהאפשרות שצה"ל יפרוץ לכיוון קהיר (תוך חציית התעלה), והרוסים אף התכוונו לפרוס את חטיבת הנחתים מאולתרת לאורך התעלה במקום צבא מצרים, אשר לא היה מסוגל להגן על המולדת. בפועל, לרוסים לא הייתה חטיבה ולצה"ל לא הייתה אופציה טכנית לחצות את התעלה."...
בהמשך המאמר כותב הד"ר ברונשטיין את הדברים הבאים:
9. המלחמה (מלחמת יום הכיפורים - הנביא הכפול) הסתיימה בתהליך "הפרדת כוחות", אשר אמור היה להשאיר את סיני בסטאטוס של פירוז משמעותי. המצרים מיד הפרו את הסטאטוס, בשלבי הביניים ביצרו אזורי מפתח, לאחר מכן הכניסו כוחות ובנו מחסני דלק ותחמושת בניגוד למגבלות אשר קיבלו על עצמם. ישראל לא מחתה ואפילו עשתה "מחווֹת של רצון טוב". בשנים האחרונות נלחם צבא מצרים נגד דעא"ש בסיני ובכך מתקבל צידוק לחלק מההפרות.
10. נכון לשנת 2017, ישנה מנהרה תחת התעלה בגזרה הדרומית וגשר עילי בגזרה הצפונית (ע"י קנטרה), שניהם עם יכולת העברת טנקים (המנהרה – בוודאות). בנוסף על גדות התעלה ממערב מונחים הרבה גשרים צפים (ומעברות, כמובן), עוד שלושה גשרים עוגנים במים, מוכנים להפעלה תוך מספר דקות. בקטע מסוים נחפרה תעלה מקבילה ובגדה המזרחית שלה נבנו עתה מחנות קבע ובהם מבני אכסון גדולים. לערכתנו מחנות אלה ישמשו גדודי גישור. אם כן אפשר לגשר במקביל, ללא תוספת זמן, ל"אי" המרכזי משני הכיוונים. אם ינצל צבא מצרים את יכולות הגישור שלו (דוגמת מבצע "רותם") הוא ימצא בסיני מערכת לוגיסטית, מחסני דלק ותחמושת בכמויות גדולות מאוד וגם שדה תעופה אזרחי אשר בניגוד להסכמים שודרגו לרמה הצבאית.
11. אלה הן העובדות, והן עשויות ללמד על היכולות של צבא מצרים. אין בהן כדי ללמד על כוונות ההנהגה, מלבד ההשקעה הכבירה בפרויקטים הצבאיים למיניהם. בין היכולות לכוונות קיימים פערים, אשר היוו, מהווים ויהוו אתגר למודיעין של צה"ל ולדרג הפוליטי של מדינת ישראל."
עד כן ציטוטים מדברי הד"ר מיכאל ברונשטיין.
אם נחזור לעניין המובילים ולפיתוח הצבאי המואץ של סיני, ההסבר שלי הוא כאמור "רותם 3".
כמובן כמו בכל דפ"א לא חייבים להסכים ולקבל אותה, כל מי שלא מקבל דפ"א זו, יתכבד נא ויציג דפ"א חילופית שתיתן מענה לוגי לנושאים הבאים:
הכפלת מובילי הטנקים, התחמשות המואצת של צבא מצרים בנשק מכל הבא ליד, ולמשאבי הענק שמשקיעה מצרים בפיתוח תשתית צבאית, המתבצעת רובה ככולה במרחב קהיר-תעלה-סיני (שדות תעופה, תחסני אמל"ח, מאגרי דלק ת/ק ועוד).
נערך לאחרונה ע"י הנביא הכפול בתאריך 27-08-2017 בשעה 11:28.
|