"ההקאות, הסחרחורות והריתוק למיטה היו לעיני מפקדיו של דוד. במשך חודש וחצי לגזיאל ירד 17 ק"ג ממשקלו, עובדה הזועקת לשמים גם להדיוטות, ולא ברור כיצד מפקדיו, החובש והרופא בחרו להתעלם מאור אדום זה. הם לא עשו דבר". במילים חריפות אלה השתמש בית משפט השלום בבאר שבע כדי לתאר את השלבים שקדמו לזיהוי מחלת הסרטן בגופו של דוד (דודו) לגזיאל. לוחם הצנחנים מת כשנה לאחר שחרורו מצה"ל, והרשלנות, כך עולה מפסק הדין, זועקת לשמים.
"צה"ל הפר אמון בסיסי מול הבן שלי שהתגייס חדור מוטיבציה. איך אפשר לא להאמין לחייל שבא ומתלונן על מיחושים?", שואלת בראיון לאולפן ynet אמו של דודו, רות לגזיאל. "היו לו הרבה תלונות, וכשכל-כך לא האמינו לו הוא כנראה חשב שמשהו אצלו לא בסדר. זה פצע פתוח שיישאר פתוח לנצח. היינו משפחה שלמה, שמחה. היום אנחנו משפחה אחרת - החיים בצל האובדן ונסיבות האובדן הם קשים מנשוא".
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4476765,00.html