|
05-04-2013, 14:50
|
מומחה לתעופה, תעופה צבאית, חלל ולווינות. חוקר בכיר במכון פישר
|
|
חבר מתאריך: 02.07.05
הודעות: 11,691
|
|
הלקח האיראני מהמתיחות בקוריאה - אנשיל פפר
בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי tec שמתחילה ב ""צפון קוריאה אישרה סופית תקיפה גרעינית נגד ארה"ב" ..."
http://www.haaretz.co.il/news/world...emium-1.1985572
טווחי הטילים הבליסטיים של צפון קוריאה הפכו בימים האחרונים לאחד הנושאים הבוערים ביותר על סדר היום של מקבלי ההחלטות במזרח הרחוק ובארצות הברית. איומי המשטר בפיונגיאנג לפגוע בערים אמריקאיות אולי נשמעים מופרכים, אך אסור לזלזל בפוטנציאל הנזק של הטילים האסטרטגיים של צבא העם הקוריאני.
דרך אחת לנסות ולהעריך את היכולות הקוריאניות היא לערוך השוואה בין המעט שידוע לשירותי המודיעין המערביים בעניין, לבין המידע המצטבר בנוגע ליכולותיה של איראן בתחום הטילים. שתי המדינות משתפות פעולה בפיתוח רקטות לטווחים שונים זה למעלה משני עשורים, כשכל אחת נהנית מהידע שנצבר אצל השנייה בניסויי שיגור, מוצלחים וכושלים כאחד. גם עכשיו צופים האיראנים בעניין רב במתיחות הגואה בחצי האי הקוריאני. גם אם בסופו של דבר לא ישוגר טיל, השתלשלות האירועים תניב מידע רב-ערך לגבי האופן בו הממשל האמריקאי מתייחס לאיומי מדינה סוררת המחזיקה בפצצת גרעין.
בפברואר 2010, כשאיראן הציגה לעולם את הסימורג, טיל לשיגור לוויינים, הבחינו מומחים בינלאומיים שבשונה ממרבית הטילים מסוג זה, המכוונים באמצעות דחף המנועים בלבד, מצויד הסימורג בכנפי נחייה קטנות בבסיס הטיל. למרות הבטחות המשטר בטהראן, הסימורג טרם שוגר עד כה עד היום לחלל. אבל לפני שלושה חודשים וחצי, כשחוקרים דרום קוריאנים בחנו חלקים מטיל שצפון קוריאה שיגרה שבועיים קודם לכן לחלל, גילו עליו כנפונים דומים.
הטיל הצפון קוריאני היה מדגם "אונהא", השלישי בסדרה של טילים דומים. אבל בעוד שני טילי האונהא הקודמים, נטולי הכנפונים, כשלו בניסיונותיהם להציב לוויין במסלול סביב כדור הארץ. בניסיון השלישי, פעלו כל שלבי האונהא כשורה והלוויין הקוריאני הוכנס למסלול. לא ברור אם לכנפונים היה קשר להצלחה, אבל הם היוו הוכחה נוספת לשיתוף הפעולה ההדוק בין שתי המדינות בכל הנוגע לניסויים בפיתוח אמצעי לחימה מתקדמים.
בעוד שיתוף הפעולה בפיתוח טילים ידוע ובולט לעין, בין השאר, בדמיון הרב בין סדרת טילי השיהאב האיראניים והנודונג הצפון קוריאני, רמת חילופי הידע בנושאי גרעין פחות ברורה. האם כמו בטילים, המשטר בפיונגיאנג מוכן גם לספק פצצה, או פצצות, לאיראן, או שמא מדובר רק בנכונות לייעץ לה?
העובדה שאיראן משקיעה מיליארדים רבים ובמשך שנים מתגרה בעולם בתוכנית הפיתוח הגרעיני שלה, מצביעה על כך שיש גבול לגבי מה שצפון קוריאה מעוניינת או מסוגלת להעביר. מצד שני, שתי המדינות מודעות היטב לאפשרות שתוכניות הגרעין שלהן יותקפו וייתכן שמדובר בעיקר בניסיון לייצר יתירות, במקרה שאחת מהן תאבד את מתקני הגרעין שלה. לכן אולי, איראן מוכנה כעת להתמהמה עם העשרת האורניום שלה, מכיוון שבעלת בריתה הקוריאנית כבר הוכיחה את יכולתה בשלושה ניסויים גרעיניים. העובדה שצפון קוריאה הייתה מוכנה לבנות, במימון איראני, העתק של הכור שלה ביונגבון בדיר א-זור שבצפון מזרח סוריה (שהושמד לפי דיווחים זרים בפעולת חיל האוויר הישראלי בסוף 2007), מוכיחה לכאורה שהיא מוכנה ללכת כברת דרך ארוכה בשירות בעלות בריתה במזרח התיכון.
מה לומד המנהיג העליון עלי חמינאי כשהוא עוקב בעניין רב במתרחש בקצה הרחוק של היבשת. לפני חצי שנה, בספטמבר 2012, נועד חמינאי עם קים יונג נאם, יושב ראש נשיאות אסיפת העם של צפון קוריאה, המשמש באופן רשמי כראש המדינה ולמעשה נחשב למספר שתים בהיררכיה השלטונית, כשזה בא לטהראן לחתום על הסכם לשיתוף פעולה מדעי. "לרפובליקה האיסלאמית של איראן וצפון קוריאה אויבים משותפים, מכיוון שמעצמות יהירות לא סובלות ממשלות עצמאיות", אמר חמינאי בפגישה.
אכן לשתי המדינות מאפיינים משותפים רבים, ולא רק העוינות הקשה מול ארצות הברית. לשתי המדינות אידיאולוגיות נוקשות שמחזקות אותן מול הבידוד והסנקציות הבינלאומיות. בצפון קוריאה זו הג'ושה, כלומר האמונה ביכולת העמידה העצמאית של העם הקוריאני. אצל האיראנים, זוהי הפרשנות הקיצונית של עקרונות השיעה. שתיהן מצליחות לתמרן כבר שנים בין המעצמות, בזכות ההתנגדות של רוסיה וסין להגמוניה האמריקאית, ושתיהן מנהלות מאזן אימה עם שכנותיהן הנתמכות בידי ארצות הבית – דרום קוריאה ויפן במקרה של צפון קוריאה, וסעודיה מעברו השני של המפרץ הפרסי.
וכמובן ששתיהן ממשיכות לטפח את שאיפותיהן הגרעיניות בהתעלמות מוחלטת מלחצי הקהילה הבינלאומית. אבל הטקטיקה הגרעינית שונה: בעוד צפון קוריאה ביצעה ניסויים גרעיניים ומתפארת ביכולת בלתי מוכחת לשגר ראש קרב גרעיניים לטווחים של אלפי קילומטרים, איראן מוסיפה להתעקש שכל מטרת תוכניתה הגרעינית היא לצרכים אזרחיים. מחר (שישי) יישבו נציגיה לעוד סבב שיחות מול דיפלומטים מחמשת החברות הקבועות במועצת הביטחון וגרמניה על עתיד העשרת האורניום בשטחה.
בעוד הקהילה הבינלאומית מנסה לפתות את איראן לצמצם את תוכנית ההעשרה עם שילוב של מחוות כלכליות הכוללות את הפחתת הסנקציות, הלקח הקוריאני מדרבן את איראן להמשיך בשלה. שושלת קים התעקשה, ספגה סנקציות, בודדה מהעולם ובכל זאת הצליחה להשיג יכולת גרעינית עצמאית וכעת היא מאיימת לשגר טילים אל עבר ארצות הברית וחומקת מהכל ללא פגע.
אמריקה רחוקה, אך גואם ויפן קרובות
עד כמה האיום הקוריאני ממשי? בימים האחרונים השתרש בכלי תקשורת במערב יחס של זלזול מסוים כלפי יכולותיה של פיונגיאנג, שהעמיק בעקבות פרסום תמונותיו של קים ג'ונג און בן ה-30, נועד עם ראשי צבאו כשברקע מפה שנוצרה בפוטושופ עם טווחים דמיוניים של טילים קוריאניים המסוגלים לפגוע ביבשת האמריקאית. לכך מתווספת ההנחה שנשמעת מפי מומחים רבים, לפיה הצפון קוריאנים אולי הצליחו לייצור ניסויים גרעיניים מתחת לאדמה אבל המרחק בין זה לבין ייצור ראש נפץ גרעיני קטן דיו להרכבה על טיל בליסטי, עדיין רב.
טל ענבר, ראש המרכז לחקר החלל במכון פישר, מומחה טילים שעוקב תקופה ארוכה אחרי שיתוף הפעולה בין טהראן לפיונגיאנג, אינו שותף לזלזול. "בשנה שעברה כשהם חשפו במצעד את הטיל החדש, ה-KN-08, הרבה מומחים פקפקו ואמרו שזה סתם דגם ולא טיל אמיתי. עכשיו ראינו בשיגור הלוויין לחלל שיש להם יכולת לשגר לטווחים ארוכים וה-KN-08 (שלפי דיווחים שונים הוא בעל טווח שנע סביב 4,000 קילומטר א"פ) אכן קיים. כדאי גם להיזהר מאוד מאמירה גורפת שהם לא מצליחים למזער ראש נפץ גרעיני. הם הוכיחו שיש להם יכולות מתקדמות ואנחנו מדברים כאן על טכנולוגיות שנמצאות בהישג יד. גם הניסוי הגרעיני האחרון היה בתפוקה מוגבלת, מה שמעיד גם על התקדמות ביכולות שלהם להרכיב פצצה קטנה".
אבל גם אם ה-KN-08 נכנס לשימוש מבצעי (הקוריאנים מכניסים טילים לשירות גם אם לא ביצעו ניסוי שיגור), עוד לא מדובר בטווחים שמתקרבים לפגיעה בארצות הברית, או אפילו לא בהוואי שבלב האוקיינוס השקט. ועם זאת, ישנה מטרה אמריקאית זמינה יותר: האי גואם, הממוקם במרחק כ-3,300 ק"מ מזרחית מקוריאה, משמש כבסיס קדמי למפציצים וצוללות שעשויים להיות משוגרים אל עבר קוריאה (וגם לכיוון איראן בשעת הצורך). ההודעה האמריקאית אתמול לפיה וושינגטון מתכוונת להציב בימים הקרובים סוללת הגנה מפני טילים מדגם THAAD, מוכיחה שלפחות הממשל לוקח את האפשרות הזאת ברצינות.
קים ג'ונג און, אם כן, לא מסוגל להפציץ את לוס אנג'לס אבל היכולת לפגוע בנושאת המטוסים הקבועה של אמריקה במערב האוקיינוס השקט מעניקה לו נקודות. עלי חמינאי, שרואה מסביבו בסיסים ומאחזים אמריקאיים, ובמיוחד את ישראל שמזכיר ההגנה המנוח אלכסנדר הייג כינה "נושאת המטוסים האמריקאית הגדולה ביותר שלא ניתן להטביע", מפנים את הלקח.
|
|